בניית אתרים
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

                                                                                               עולם האמת

   לוח אירועים!    לוח פרסום!    צור קשר!    התקנון:
 
    עמוד הבית!
    האמת- The Truth
    שאלות ותשובות:
    באמונה- The Faith
    אישים:
    הנהגות צדיקים!
    צניעות לאישה ולגבר!
    פורום1 האמת- The Forum
    פורום2 שאלות ותשובות:
    יום השבת:
    התפילה!
    השמחה!- The Happy
    בדיחות וחידות:
    אהבה אישות ומשפחה:
    פתגמים חכמים!
    סיפוריי אמת:
    ארץ ישראל:
    חגי ישראל:
    מאמרים:
    מושגים:
    כשרות:
    רפואה:
    כתבות הגולשים:
    תגובות הגולשים:
    קישורים:
    טיפים:
    צור קשר!
    התקנון:

 

תקציר: על גוף האדם: מבנה התא והרקמות, המחזור החודשי, הריון, סיבוכי הריון, ובדיקות הריון, מערכת הדם, מחלות דם, ובדיקות דם, ומחלות זיהומיות, מערכת הלב, מחלות לב, בדיקות לב, השתלות, מערכת הנשימה, ומחלות מערכת הנשימה, מערכת העצבים ומחלות מערכת העצבים ומחלות נפש, מערכת הורמונאלית ומחלות מערכת ההורמונאלית, מערכת השתן, מחלות ובדיקות שתן, תזונה, מערכת העיכול ומחלות מערכת העיכול.
                    

רפואה: מעניין ומסקרן ושלא נזדקק לכך:

 
הנושא הראשון: מבנה התא והרקמות

גוף האדם בנוי ממיליארדים של יחידות חיים קטנות שכל יחידת חיים כזו נקראת תא{=cel}. תא בודד מתנהג ממש כמו יצור חי: הוא מייצר אנרגיה וחומרים חשובים, הוא מתרבה והוא גם מת.

התא בנוי מ:

א) קרום התא {ממברנה}-כל תא עטוף בשכבה מיוחדת שנקראת קרום התא. קרום התא עשוי בעיקר משומן ומעט חלבון באמצע. התפקיד של קרום התא הוא להגן על התא מפני כניסה של חומרים מזיקים לתוך התא ומפני כניסה של מזהמים {חיידקים או וירוסים} אל תוך התא.

ב)רשת האנדופלסמטית-זהו האזור המפותל של קרום התא. הרשת מגדילה מאוד את האורך כולו של קרום התא, מה שמאפשר חילוף חומרים מהיר יותר בין החלק הפנימי של התא לבין החלק החיצוני של התא. ובמילים אחרות הוא מאפשר כניסה מהירה יותר של חומרים חשובים לתוך התא ויציאה מהירה יותר של פסולת מתוך התא החוצה.

ג)ציטופלסמה-{ציטו=תא פלסמה=נוזל-נוזל התא}-כל החלק הפנימי של התא מלא בנוזל צהבהב שבתוכו מומסים כל החומרים שחיוניים לתפקוד השותף של התא כמו למשל: סוכרים, שומנים, חומרי מזון, ויטמינים, מינרלים {=מלחים}, הורמונים, חומרי פסולת ועוד.

ד)מיטוכונדריה- בתוך הציטופלסמה ישנם מאות ואפילו אלפים של מיטוכונדריות. המיטוכונדריה היא תחנת הכוח של התא. שם מתרחשות תגובות כימיות שבהם משתתף: סוכר וחמצן. תגובות כימיות אלה מייצרות המון אנרגיה שדרושה לתפקוד השותף של התא.

ה ליזוזומים- אלה שלפוחיות קטנות שנמצאות בתוך הציטופלסמה. בתוך כל שלפוחית כזו ישנם מיצי עיכול. הליזוזומים מפרקים את חלקי המזון הגדולים לחלקים קטנים  כדי שהתא יוכל להשתמש בהם. תפקיד נוסף של הליזוזומים הוא לתפוס חיידקים שהצליחו להיכנס לתוך התא ולפרק אותם. לסיכום: הליזוזומים משמשים גם כמערכת העיכול של התא וגם כמערכת החיסון של התא.

ו ריבוזומים- אלה גרגירים קטנים שנמצאים על פני הרשת האנדו פלסמטית. התפקיד שלהם הוא לייצר חומרים חשובים לתפקוד התקין של גוף האדם. לדוגמא: ריבוזומים של תאי לבלב {=pancrease}. מייצרים את החלבון אינסולין {שתפקידו לאזן את רמת הסוכר בדם ע"י העברת הסוכר מהדם והכנסתו אל תוך התאים. משתמשים בסוכר צורך הפקת אנרגיה. ריבוזומים של תאי קיבה מייצרים מיצי עיכול שהתפקיד שלהם לפרק את המזון לחלקים קטנים כדי שיוכלו להיכנס לדם ואח"כ מהדם לתאים.

 

נספח: גוף האדם כולו בנוי משרשראות ארוכות מאוד מחומרים חלבונים {=protetn}. הבשר, העצמות, השרירים, השערות, הציפורניים, הדם ובעצם הכל זה חלבונים. חלבונים הם שרשראות ארוכות מאוד שבנויות מעשרים ושתיים אבני בניין שנקראים חומצות אמינו{=amino-acid}. ההבדל בין החלבונים השונים בגוף כך לדוגמא: ההבדל בין חלבון השערה לחלבון הציפורניים הוא בסוג חומצות האמינו שבחלבון ובסדר {=רצף} שבו מופיעות חומצות האמינו בחלבון. ניתן לאמר שהחלבונים הם כמו המילים: גם המילים בשפה העיברית בנויים מעשרים ושתיים אבני בניין שנקראות אותיות. ההבדל בין המילים הוא בסוג האותיות שבכל מילה וברצף בו מופיעות האותיות במילה. ההבדל העיקרי בין החלבונים למילים הוא שמילה מורכבת בממוצע מ6 אותיות ואלו שרשרת חלבון מורכבת מאלפי חומצות אמינו.

ז הגרעין של התא- הוא המוח של התא. בתוך הגרעין יש 46 חוטים שנקראים כרומוזומים. הכרומוזומים עשויים מחומר מיוחד שנקרא בלועזיתDNA ובעיברית: חומצות גרעין. 23 כרומוזומים באים מתא ביצית של האמא ו23 כרומוזומים מתא הזרע של האבא. כל כרומוזום מחולק לכמה מאות קטעים כשכל מקטע נקרא גן. סה"כ יש בכל גרעין בתא כ-30 אלף גנים שמחולקים בין 46 כרומוזומים. 30 אלף הגנים הם למעשה רצף של הוראות ליצור בן אדם {זיגוטה}. למעשה בכל גן יש את הידע הדרוש על מנת ליצר חומר חשוב בגוף האדם. לדוגמא: בתוך גרעין של תא לבלב ישנו גן שיש בתוכו את הידע ליצור אינסולין. ז"א בתוך הגן יש את הידע באיזה סדר צריך לחבר את חומצות האמינו כדי לקבל את ההורמון אינסולין. חומר מיוחד שנקרא: RNA שגם הוא עשוי מחומצות גרעין מגיע לגרעין ומעתיק את הידע הדרוש ליצור אינסולין מהגן המתאים. ה-RNA יוצא מהגרעין עם הידע ומגיע לריבוזומים להם הוא מוסר את הידע באיזה רצף לחבר את חומצות האמינו כדי לקבל אינסולין. כמובן שיכולות להיגרם פגיעות גנטיות. מתוך 30 אלף הגנים ידועים לנו כ-600 גנים שיכולים להיפגע. 600 גנים אלה אחראים על 600 מחלות גנטיות מוכרות. אם נרצה לדייק לאמר שבתא ביצית יש 22 כרומוזומים רגילים והכרומוזום ה-23 הוא כרומוזום מין מסוג איקס בלבד. לעומת זאת תא זרע מורכב גם הוא מ-22 כרומוזומים רגילים והכרומוזום ה-23 הוא כרומוזום מין מסוג איקס או "וואי". אם תא זרע מסוג איקס חודר לביצית נקבל {איקס איקס}בת. ואם תא זרע מסוג "וואיי" חודר לביצית נקבל {איקס "וואי"}בן.

סיכום הפרק: אוסף של תאים זהים יוצרים רקמה {=TISSUE}. ישנם 4 סוגי רקמה בסיסיים: רקמת עצב, רקמת שריר, רקמת אפיטל ורקמת חיבור. אוסף של רקמות שונות יוצר איבר {=ORGAN}. אוסף של איברים שונים שמתפקדים לאותה מטרה יוצרים מערכת {SYSTEM} לדוגמא: מערכת העיכול מורכבת מאוסף של איברים כמו: פה, לוע, ושת, קיבה וכדומה. אוסף של מערכות שיש בהם תלות וקשרי גומלין יוצרות את המכלול השלם שנקרא גוף האדם.


 
הנושא השני: מערכת הרביה הנשית: המחזור החודשי, הריון, סיבוכי הריון ובדיקות הריון.

הקדמה: מערכת המין הנשית בחלק הראשון של המחזור ההורמונים הפעילים הם: בלוטת ההיפופיזה-FSH {הורמון מעורר זקיק}, שחלה- אסטרוגן

מערכת המין הנשית בחלק השני של המחזור ההורמונים הפעילים הם:בלוטת ההיפופיזה-LH, הגופיף הצהוב- פרוגסטרון.

כל אשה באה לעולם עם זוג שחלות כשבכל שחלה יש כ-200 אלף זקיקים. זקיק בנוי מביצית קטנה ולא בשלה. שעטופה בקליפה מיוחדת. בסביבות גיל 12.5 בממוצע מתחיל בגוף האשה פעילות הורמונאלית שגורמת למחזור החודשי. המטרה של המחזור החודשי היא לאפשר לאישה להביא ילדים לעולם. המחזור משתנה מאישה לאישה ולפעמים הוא משתנה מחודש לחודש אצל אותה האישה. לצורך הדוגמא ניקח מחזור שאורכו 29 יום. נחלק את המחזור לשני חלקים: 1) חלק ראשון של המחזור מתחיל ביום הראשון {היום שבו מתחיל הדימום. בחלק זה בלוטת ההיפופיזה שבמוח משחררת לדם כמויות הולכות וגדלות של ההורמון אסטרוגן. שני ההורמונים FSH ואסטרוגן פועלים כל חודש על שחלה אחת בלבד בצורה אקראית. הם פועלים על זקיק אחד מתוך 200 אלף הזקיקים שבשחלה והופכים אותו לזקיק מיוחד שנקרא: זקיק גראף. זקיק זה יוצא מתוך השחלה ועולה אל פני החלק החיצוני של השחלה. בתוכו יש כבר ביצית בשלה. 2) החלק השני של המחזור-> מיום הביוץ {היום ה-15 בדוגמא) ועד היום האחרון של המחזור (היום ה-29 וזה יום לפני שמתחיל הדימום החודשי של החודש הבא). החלק השני של המחזור תמיד נמשך 14 יום ואילו החלק הראשון של המחזור נמשך לפי המשוואה של ימי המחזור פחות 14! ובדוגמא שלנו: 15=29-14.

בתקופה זו בלוטת ההיפופיזה שבמוח מפסיקה לייצר FSH ובמקומו היא מייצרת את ההורמון LH (הורמון ההצהבה). הורמון זה גורם לשתי פעולות חשובות: 1) הוא גורם לביצית הבשלה שבתוך זקיק גראף לצאת החוצה ולהיכנס אל תוך החצוצרה. היום שבו יוצאת הביצית מהשחלה ונכנסת אל תוך החצוצרה נקרא בשם: יום הביוץ. 2) לאחר שהביצית עוזבת את זקיק גראף ה-LH פועל על קליפת זקיק גראף והופך אותה לתאים מיוחדים צהובים שידועים בשם: תאי הגופיף הצהוב. תאים אלה מייצרים את ההורמון פרוגסטרון. הורמון זה גורם לתאים של רירית הרחם להתחלק ולהתעבות. אם כך ניתן לראות שבחלק השני של המחזור דופן רירית הרחם עבה מאוד אדומה ועשירה בכלי דם. במידה ואם והחודש יהיה הריון יוכלו התאים של ההיריון להיצמד אל הרירית העבה כך שתאי ההיריון יוכלו לקבל חמצן ומזון מכלי הדם הרבים שברירית העבה. אם לא יהיה הריון החודש ביום ה-29 בלוטת ההיפופיזה תפסיק לייצר LH הגופיף הצהוב ימות, תיפסק הפרשת הפרוגסטרון מה שיגרום לשירירי הרחם להתכווץ ותתחיל נשירה חזקה של רירית הרחם הפנימית. נשירה זו מלווה בדימום חזק, התכווציות חזקות של שרירי הרחם, כאבי בטן חזקים שמקרינים לרגליים ושינוי קיצוני במצב הרוח. זהו למעשה הדימום החודשי של המחזור הבא! אורך הדימום החודשי יכול להיות יומיים מצד אחד ומצד שני גם יותר משבוע. אין שום חשיבות למספר ימי הווסת או לעוצמת הדימום ואין בזאת כדי להצביע על פריון האישה.

עד כה עסקנו במקרה הנפוץ ביותר שאין הריון. נניח לדוגמא את המקרה השני שיש הריון. תא זרע חודר לתוך הביצית בחצוצרה ומתקבל התא הראשון של הבן אדם העתידי(=זיגוטה). על מנת שיהיה הריון חייב להיות מפגש בין הביצית לזרע בחצוצרה בלבד. כאמור ביום הביוץ נכנסת הביצית לחצוצרה. ריסים מיוחדים שנמצאים בדופן החצוצרה דוחפים את הביצית לכיוון הרחם. המסע של הביצית בחצוצרה היא כ-30 ש'. אם הביצית הגיעה לרחם מבלי שהיא נפגשה קודם לכן עם תא זרע לא יהיה הריון החודש. מצד שני אפשר גם לקיים יחסי מין אפילו 3 ימים לפני הביוץ ועדיין לא להיכנס להריון. תאי הזרע ממתינים בפתח החצוצרה כ-72 ש'. ברגע שהביצית תכנס מהשחלה לחצוצרה ירוצו לקראתה תאי הזרע במטרה לחדור לתוכה. במקרה הטוב רק תא זרע אחד יצליח לחדור ואז נקבל זיגוטה! הזיגוטה נדחפת בעזרת הריסים לכיוון הרחם תוך כדי התקדמות הזיגוטה בחצוצרה היא לא מאבדת זמן היא מתחלקת לתאים נוספים רבים. לרחם מגיע כבר גוש של תאים שנקרא בלסטוציסט. עכשיו יש לבלסטוציסט 24 ש' להידבק אל דופן הרחם. אם הוא יצליח להדבק יוכלו תאי הבלסטוציסט לקבל חמצן ומזון מכלי הדם הרבים שברירית הרחם העבה. ויהיה זה התחלתו של הריון. תאי הבלסוציסט כבר יודעים לייצר את ההורמון "ביתא" אותו הם מחדירים לדם של האמא. "הביתא" מגיע למוח ומודיע לאמא שיש הריון. כתגובה ממשיך מוח האמא לייצר LH כל ההיריון שתומך בגופיף הצהוב שממשיך לייצר פרוגסטרון כל ההיריון. רירית הרחם תישאר עבה כל ההיריון ותספק חמצן ומזון להריון המתפתח. מצד שני אם הבלסטוציסט לא יצליח להיצמד לרירית ימותו תאי הבלסטוציסט לא יצלח להיצמד לרירית ימותו תאי הבלסטוציסט והדימום החודשי יופיע בדיוק בזמן ובעוצמה המוכרת לנו.

 

הסטטיסטיקה מלמדת ש-60% מהזוגות שמנסים להיכנס להריון מצליחים תוך 3 חודשים ראשונים, 75% מהזוגות תוך 6 חודשים ותוך שנה אחת מצליחים 85% מהזוגות ו-15% מהזוגות לא מצליחים להיקלט לאחר שנה של ניסיון. ב-45% מהמקרים של חוסר פריון הבעיה  בגבר וב-55% הבעיה באישה. הסיבות העיקריות לבעיה בגבר הם: 1) ספירת זרע נמוכה. גבר בריא צריך לשחרר כ-40 מליון תאי זרע בזמן קיום יחסים. מתחת ל-20 מליון לא ניתן להיכנס להריון. 2) בנוסף לכמות המספיקה של תאי זרע חיים צריך שגם תאי הזרע יהיו תקינים. תא זרע בנוי מראש שמחובר לזנב. בתוך הראש מצוי המטען הגנטי (23 כרומוזומים) ואילו הזנב חייב להיות בתנועה מתמדת כדי לדחוף את הראש לכיוון הביצית. ישנם גברים שתאי הזרע שלהם לא תקינים ז"א הם חסרי יכולת תנועה. ולכן במקרה של גבר עם תאי זרע בלתי תקינים צריך לבצע פעולה שנקראת: השבחת זרע. בפעולה זו מפרידים את תאי הזרע התקינים מתאי הזרע הבלתי תקינים ומרכזים את התאים התקינים. בשלב הבא עושים הפריה תוך גופית-מזריקים את הזרע אל גוף האישה. ישנם מצבים שצריך לבצע הפריה חוץ גופית- במקרה כזה מטפלים באשה בתרופות שנקראות פרגונאל או קלומופין. תרופות אלה הם למעשה FSH הורמון מעורר זקיק) הם גורמות לאשה לביוץ. מאחר ונותנים אותם בכמויות גדולות הרבה יותר מאשר הגוף מייצר נוצרות מספר רב של בציות בשלות לכן במקרה כזה יכול להופיע גם הריון רב עוברים. ישנם מקרים שבהם ספירת הזרע בתוך נוזל הזרע היא אפס. ב-50% מהמקרים ש בעיה תכנית כמו למשל חסימה של צינור מוביל זרע. ב-50% פשוט האשכים לא מייצרים תאי זרע ואז הגבר עקר. כאמור במחצית מהמקרים חוסר הפריון הוא באישה: 1) ברוב המקרים מדובר בבעיות הורמונאליות שפותרים אותן באמצעות מתן הורמונים סנטטים שהם פגרונאל או קלומופין FSH שגורמים אח"כ לביוץ ואח"כ כוריגון LH שגורם לביוץ עצמו. 2) חלק מהנשים סובלות מהדבקויות של החצוצרות או הדבקויות ברחם במקרה כזה תא הזרע מתקשים להגיע לביצית. 3) שחלות פוליצסטיות (=הרבה גידולים קטנים).

גיל ההיריון: נספר החל מהיום שבו התחיל הדימום החודשי, למרות שיודעים בוודאות שהכניסה להריון הייתה ביום הביוץ כשבועיים מאוחר יותר. הריון נמשך 9 חודשים או 40 שבועות. ניתן למשוך את ההיריון אפילו עד השבוע ה-42. אבל בשום פנים ואופן לא יותר. אם הגיע השבוע ה-42 ולאשה עדיין אין צירים היא תקבל זריקות לזירוז לידה. ז"א התרופה גורמת לשרירי הרחם להתכווץ בעוצמה. אם ההיריון היה נמשך מעבר לשבוע ה-42 זה היה מסכן את התינוק בגלל הזדקנות השלייה ופגיעה בהספקת החמצן לתינוק!

 

למרות שהריון נמשך 40 שבועות כבר בשבוע ה-35 העובר בשל לצאת החוצה. לכן כל סיבוך הריון מהשבוע 35 יגרום לזירוז לידה. סיבוכים  מתחת לשבוע ה-35 מחייבים קודם כל לתת זריקות קורטיזון. זריקה זו מזרזת את הבשלת ראות העובר ומאפשרת לו לנשום בכוחות עצמו לאחר שיצא החוצה.

 

לפנייך טבלה של גיל ההיריון בשבועות ובחודשים:

שבוע

חודש

1-6

1

7-12

2

13-16

3

17-20

4

21-24

5

25-28

6

29-32

7

33-36

8

37-40

9

 

לפנייך הבדיקות שצריך לעשות במהלך ההיריון:

שבוע שביעי של ההיריון. בדיקה ראשונה אצל רופא נשים. במהלך הבדיקה יבצע הרופא אולטרסאונד כשהוא צריך לראות שק הריון בגודל של גרגיר אורז. ובתוך השק הוא צריך לראות חומר מיוחד שנקרא שדה עוברי. מתוך השדה העוברי אמור להתפתח העובר. כמו-כן הוא צריך לראות דופק ולראות אם במקרה יש גם שק הריון נוסף (תאומים). חשוב להדגיש שקיימים שני סוגים של תיאומים: 1) תאומים זהים->מקורם באותה ביצית ובאותו תא זרע. הביצית המופרית מתבקעת/ מתחלקת לשניים בגלל גן נוסף שיש בתוכה הגורם לכך. שני הילדים הם מאותו מין מראה דומה ומנת משכל דומה. 2) תאומים לא זהים-> באותו החודש נוצרות שתי ביציות בשלות נפרדות ושני תאי זרע נפרדים פוגשים את הביציות השונות. הכל אפשרי: בן ובת או בני אותו מין, מראה שונה לחלוטין מנת משכל ועוד.

ב-30% מהמקרים מגלים בבדיקת אולטרסאונד שק הריון ריק. למרות שבדיקות הדם מראות היריון תקין בהחלט. במקרה כזה חייבים לבצע הפלה ולנקות בעזרת גרידה! סיבוך אחר שיכול להיות זה שכן יש שדה עוברי בתוך שק ההיריון אבל לא רואים דופק וגם זה מחייב הפלה וניקיון בעזרת גרידה! אם הכל תקין הרופא מבקש ממך לבצע בדיקות דם.

לפנייך הבדיקות שצריך לעשות: 1) בדיקת דם לקביעת סוג הדם.

לכל בן אדם יכולים להיות בדם מקסימום 3 חלבונים: חלבון A, חלבון B, והחלבון-RH (רזוס). סוג הדם נקבע לפי סוג החלבונים שיש בדם. כמו כן אם אין את החלבון A וגם אין את B  סוג הדם הוא O. אם יש את החלבון RH (רזוס) סוג הדם הוא + ואם אין את החלבון RH (רזוס) סוג הדם הוא -.

 

בהמשך נראה שיש 8 סוגי דם לפי הפירוט הבא:

סוג הדם

סוג החלבון

-O

-

+O

RH

-A

A

+A

A,RH

-B

B

+B

B,RH

-AB

A,B

+AB

A,B,RH

לסוג הדם חשיבות רבה בזמן שיש צורך בין מנות דם. לדוגמא: קיימת סכנה ממשית שאם נקבל מנת דם לא מתאימה החולה ימות מיד. משום שכל הדם יעבור קרישה בתוך הגוף. הכלל אומר שאסור לחולה לקבל דם שיש בתוכו חלבון שאין לחולה! לדוגמא: חולה עם סוג דם +A זקוק למנת דם. יש לו את החלבונים: A,RH אבל אין לו את החלבון B. לכן אסור לו לקבל שום מנת דם שיש ב-B. (-B,+B,AB-,AB+) כל שאר סוגי הדם מותרים לו. חשיבות נוספת לקביעת סוג הדם היא במקרה שלאמא יש סוג דם - (אין לה את החלבון RH בדם). מסתבר של-80% מבני האדם יש סוג דם + ורק ל-15% יש סוג דם -. מבחינה הסתברותית לבעלה יהיה סוג דם + וגם לתינוק יהיה סוג דם+. במשך ההריון אין שום מגע בין דם העובר לדם של האמא. אבל בזמן הלידה נוצר מגע בין דם האמא לדם העובר (תינוק). מעט דם של התינוק שמכיל את החלבון RH חודר לדם של האמא שלא מכיל RH. בגלל שמערכת החיסון של האמא לא מכירה את החלבון RH היא מיד מייצרת נוגדנים נגד RH. נוגדנים אלה נשארים בדם של האמא לכל החיים. בהריון הבא קיים סיכוי גבוה ששוב נוצר עובר עם סוג דם +. במקרה כזה הנוגדנים שבדם האמא מההיריון הקודם עוברים לעובר המתפתח ותוקפים את הדם שלו. וגורמים לו לפגיעה קשה ברוב המקרים ההיריון ייעצר!. בכדי למנוע את הסיבוך שתיארנו מקבלת האמא זריקות מיוחד שנקראות "אנטי די". זריקות אלה ניתנות לאמא בשבוע ה-28 של ההיריון. ותוך 72 ש' לאחר הלידה. והם מונעות ממערכת החיסון של האמא לייצר נוגדנים כנגד החלבון RH. האמא תצטרך לקבל זריקות אלה בכל הריון מחדש.

 

ספירת המוגלובין (כדוריות אדומות HEMOGLOBIN:

הדם שלנו מכיל בתוכו כמות גדולה של כדוריות אדומות (ארתרוציטים). התפקיד של הכדוריות האדומות הוא לספק חמצן לכל תאי הגוף. בדיקת המוגלובין נותנת לנו מידע לגביי כמות הכדוריות האדומות. רמה תקינה של המוגלובין צריכה להיות בין 12-16. אם בבדיקת דם רמת ההמוגלובין יורדת מ-12 זה מצב שנקרא אנמיה=ANEMIA=מיעוט בכדוריות האדומות. באנמיה מרגישים חולשה, עייפות שלא עוברת גם לאחר מנוחה ממושכת, עילפון סחרחורות, חיוורון, לחץ דם נמוך, דופק מהיר, חוסר תיאבון, צמרמורות ותחושות קור. אם רמת ההמוגלובין מגיעה כבר ל-7 חייבים לתת מנות דם. הסיבה העיקרית לאנמיה היא חוסר בברזל. כדי שהכדוריות האדומות יוכלו לתפקד הם חייבות ברזל ולכן חוסר בברזל גורם לחוסר בכדוריות האדומות. במהלך ההיריון לוקח העובר כמויות ברזל גדולות מהאמא על מנת לבנות את הדם שלו. לכן נוצר מצב של מחסור בברזל אצל האמא מה שיגרום לסימני אנמיה. כדי למנוע מצב שכזה מחליט הרופא לפי בדיקת המוגלובין האם לתת לאמא כדורי ברזל. ואם הוא מחליט לתת הבדיקה עוזרת לו להחליט באיזה מינון. בד"כ כדורי הברזל מכילים גם חומצה פולית (ויטמין B2) (וויטמין 12). ויטמינים אלה עוזרים לגוף לייצר כמויות גדולות יותר של כדוריות אדומות.

 

נוגדנים לאדמת (RVBLA):

אדמת היא מחלת ילדים שנגרמת ע"י וירוס. בהתחלה יש תקופת דגירה שבה הווירוס נמצא בגוף אבל לא ניתן לדעת משום שלא מרגישים שום סימני מחלה. רק בתקופת הדגירה אפשר להדביק אחרים. כשמסתיימת תקופת הדגירה מתחילה המחלה עצמה שמלווה בחום, תחושה כללית רעה והופכת פריחה אדומה בפנים ובגוף. כמו כן מופיעות שתי בלוטות מעל האוזן. מי שקיבל את המחלה פעם בחיים מפתח  זיכרון חיסוני. ז"א יש לו בדם נוגדנים לכל החיים שימנעו ממנו לקבל את המחלה בשנית! בד"כ המחלה לא מסוכנת אבל אם היא תוקפת את האשה בשליש הראשון של ההיריון היא מסוכנת במיוחד!. ב-20% מן המקרים תופיע פגיעה מוחית קשה בעובר, עיוורון או פגיעה בגפיים. רופאים לא לוקחים סיכון וממליצים לבצע הפלה.

אם בבדיקת דם מופיעים נוגדנים מסוג G ואין נוגדנים מסוג M זה אומר שפעם היה לאישה אדמת והיום היא מחוסנת מפני המחלה. אם מופיעים נוגדנים מסוג M זה אומר שהיא עכשיו חולה באדמת וצריך לבצע הפלה. אם אין נוגדנים מסוג G וגם לא מסוג M זה אומר שכרגע אין מחלה אבל האשה לא מחוסנת. במקרה כזה היא חייבת להישמר שלא להידבק.

 

הרפס (VDRL): וירוס שאם הוא מופיע בזמן הריון הוא עלול לגרום לפגיעה מוחית קשה

 

ציטומאגלו (CMV):

וירוס שקיים  אצל רוב האנשים אבל הוא במצב רדום. המחלה מתחילה בחום בינוני שבין 37 ל-38 מעלות. החום נמשך כ-8 שבועות ובתקופה זו מופיעה חולשה גדולה. לפעמים המחלה מסתבכת ויכולה לגרום להגדלה של בלוטות הלימפה בעיקר בצוואר. כמו כן יכולה לגרום גם לפגיעה קשה בתפקודי הכבד! לאחר 8 שבועות החום עובר והמחלה עוברת אבל יתכן שהחולשה תישאר אח"כ עוד חודשים רבים ובמקרים מסוימים גם שנים רבות.

אם המחלה תוקפת את האשה בשליש הראשון להריונה היא מסוכנת מאוד! והיא יכולה לגרום לפגיעה מוחית בעובר או לפגיעה בשמיעה. גן כאן נוגדנים מסוג M זה סימן למחלה נוכחית ורק נוגדנים מסוג G זה סימן שפעם המחלה תקפה. וירוס זה שייך למשפחה רחבה מאוד של וירוסים שהידוע מכולם הוא וירוס EBV (אפשטיין בר או מחלת מונוקלאוזיס או מחלת הנשיקה): מחלה זו ידועה גם בכך שהיא זהה לחלוטין למחלה הקודמת כשההבדל היחידי בין המחלות הוא שבמחלה זו מופיע קודם כל דלקת גרון ורק אח"כ סימנים של חולשה וחום.

 

סוכר (GLUCOSE):

גלוקוזה הוא חד סוכר שמשמש כדלק של התאים. התאים משתמשים בגלוקוזה לצורך הפקת אנרגיה. כמעט כל המזון שאנו אוכלים מורכב מפחמימות (לחם, בצקים, פסטות, אורז, תפו"א, פתיתים ועוד). מערכת העיכול שלנו מפרקת את הפחמימות לגלוקוזה. הגלוקוזה נספגת ממערכת העיכול לדם. ז"א לאחר ארוחה עשירה בפחמימות עולה ריכוז הסוכר בדם. חיישנים מיוחדים שנמצאים במוח מבחינים בכך שרמת הסוכר עלתה הם נותנים פקודה לתאי ביתה=B שבלבלב לשחרחר לדם את ההורמון אינסולין. תפקידו של האינסולין הוא להעביר את הגלוקוזה מהדם לתאים וע"י כך חוזרת רמת הגלוקוזה בדם לנורמאלי. אם כך ניתן לאמר שהאנסולין מאזן את רמת הסוכר בדם. רמת הגלוקוזה התקינה בדם צריכה להיות בין 70 ל-110. מעל 110 זה מצב שנקרא: היפרגלוקמאיה=HYPERGLRCEMIA. וככל שהמספר גבוה הסוכרת חזקה יותר.

 

אנו מכירים 3 סוגים עיקריים של סכרת:

 

1) סכרת נעורים (סכרת סוג אחד=TYPE1): סכרת שתלויה באינסולין (IDDM): מחלה זו תוקפת ב-90% מהמקרים ילדים מתחת לגיל 15 וב-10% מהמקרים היא יכולה לתקוף בכל גיל! במחלה זו תאי ביתא=B שבלבלב מפסיקים לחלוטין לייצר אינסולין והסוכר נשאר בדם. כתוצאה מכך מקבלים רמת סוכר קבועה בדם. הסימנים לסוכרת הם: צמאות עז, יובש בפה (POLYDYPSIA), מתן שתן לעיתים קרובות כשכל פעם נותנים מעט שתן בצבע שקוף זה נקרא: POLIYUREA. כמו כן צורך עז באכילת מתוקים. כמו כן תופיע אצטון בבדיקת שתן. הסיבה לאצטון היא שהתאים נאלצים לשרוף שומן. כי סוכר לא נכנס. כששורפים שומן מקבלים את הפסולת אצטון שיוצאת דרך השתן.

סוכרת גורמת לנזקים גדולים בכל חלקי הגוף! הסיבה לכך היא שהכבד הופך את עודף הסוכר שנשאר בדם לטרגליצרידים (שומנים). שומנים אלה שוקעים אל דופנות כלי הדם וגורמים למחלה שנקראת טרשת עורקים (ATHEROSCLE). נוצרת בלוטה שומנית שפונה אל תוך החלל הפנימי של כלי הדם. הבליטה השומנית גורמת לבצירות כך שזרימת הדם נחלשת מאוד והאיברים השונים מקבלים כמויות קטנות של דם לכן העיניים נפגעות. הסוכרת היא גורם מספר אחד לעיוורון בעולם המערבי ולאירוע מוחי, היא מגדילה מאוד את הסיכון למחלות לב, היא פוגעת בכליות! (20% מחולי הסוכרת מאבדים לחלוטין את הכליות שלהם וצריכים להתחבר לדיאליזה. זרימת הדם לרגליים נחלשת מה שגורם לפצעים חריפים ברגליים שלא מגלידים, מופיעות תחושות שונות מהרגליים כמו: עקצוץ והחולים מתלוננים שהם מאבדים את התחושות ברגליים והם מפסיקים להרגיש את הרגל. בשלב מסוים יצטרך החולה לעבור ניתוח לכריתת הרגל! הסוכרת גורמת גם לפגיעה בלבלב והגברים מאבדים לחלוטין את היכולת המינית שלהם! חולי סכרת נעורים צריכים לעשות לעצמם 7 בדיקות דם כל יום בהתאם לתוצאות הם יודעים כמה אינסולין הם צריכים להזריק לעצמם כל פעם.

 

חולי סכרת מבוגרים (סכרת סוג 2=TYPE2: סכרת שלא תלויה באינסולין (NIDDM): סכרת זו פוגעת ב-90% מהמקרים אנשים מעל גיל 40 ב-70% היא פוגעת באנשים עם משקל עודף.

לידיעת המשקל הרצוי של האדם יש להשתמש בנוסחא:

BMI=אינדקס של משקל הגוף: משקל לחלק/ לגובה בחזקת 2

סכרת מבוגרים יכולה להיגרם מסיבות שונות. אחץת מהסיבות העיקריות היא תורשה וסיבה אחרת היא השמנה! לבן אדם שמן יש יותר תאים ולכן הלבלב צריך להפריש יותר אינסולין כדי להכניס יותר סוכר ליותר תאים. הלבלב לא מסוגל לייצר יותר אינסולין ואז הסוכר נשאר בדם ונוצרת סכרת! הפיתרון הוא להוריד במשקל לעשות פעילות גופנית ולקחת תרופות שמעוררות את הלבלב להפריש יותר אינסולין. אם למרות זאת הטיפול התרופתי לא מעורר את הלבלב לשחרר מספיק אינסולין יש צורך בזריקות אינסולין. סוג אחר של סכרת מבוגרים נגרם דווקא בגלל שהגוף מייצר יותר מידיי אינסולין. לדוגמא: ישנם אנשים שמרבים לאכול במשך היום מאחר ורוב המזונות הם פחמימות (שמתפרקות בגוף לסוכרים) זה גורם ללבלב להפריש אינסולין לדם במשך כל היום. בגלל הכמויות הגדולות של אינסולין תאי הגוף מתחילים בהדרגה לפתח עמידות בפני בפני אינסולין ובמילים אחרות יש אינסולין אבל התאים לא מאפשרים לאינסולין להחדיר לתוכם סוכר. במצב כזה בנוסף לדיאטה בפעילות גופנית כדאי לזרז את כל הפחמימות לארוחה אחת ביום. פעולה כזו תגרום לשחרור אינסולין למשך זמן קצר בלבד ובמשך רוב שעות היום הדם יהיה נקי מאינסולין. פעולה כזו תגרום לתאים לפתי מחדש רגישות לאינסולין ובמשך הזמן הם יאפשרו לאינסולין מחדש להכניס לתוכם סוכר.

לסיכום: הטיפול בסוכרת נעורים כולל בוודאות זריקות אינסולין לעומת זאת בסוכרת מבוגרים מנסים קודם כל לטפל בעזרת דיאטה אח"כ בעזרת תרופות ורק במידת הצורך עם זריקות אינסולין.

 

3) סכרת הריונות: סכרת שנגרמת מההיריון בלבד! כך שאם היא נפגעת זה מהשבוע ה-26 להריון ומעלה. 3% מהנשים בהריון יסבלו מסכרת הריונית לכן כל אישה בהריון תצטרך לבצע "בדיקת העמסת סוכר" בין השבועות ה-26 ל-28. בבדיקה זו מתבקשת האישה לשתות בוואט אחת 50 גרם סוכר. אחרי שעה יבדקו לה את הדם. אם הבדיקה תקינה אין סכרת הריונית. אם הבדיקה לא תקינה היא תתבקש לבצע בדיקה נוספת שבו היא מגיעה בצום ולוקחים לה דם. מיד לאחר שלוקחים דם היא שותה 100 גרם סוכר ואז בודקים לה דם לאחר שעה לאחר שעתיים ולאחר 3 שעות. (סה"כ 4 בדיקות). אם 3 מתוך 4 תקינות אין סכרת הריונית. כאמור: סכרת הריונית מתחילה בזמן הריון והיא גם מסתיימת מיד שנגמר ההריון. אם יש סכרת הריונית קיימת סכנה להתפתחות עובר גדול (מעל 4 קילו) וכמו כן יש פגיעה קשה בהתפתחות הריאות, בהתפתחות המוח, ובהתפתחות מערכות  אחרות בגוף. לכן חייבים לטפל הסוכרת הריונית. הטיפול מתחיל- בדיאטה ואם יש צורך אז גם טיפול תרופתי או אפילו טיפול בתרופות אינסולין.

 

תסמונת דאון: היא מחלה גנטית לא תורשתית שיכולה לפגוע בעובר של כל עובר. במחלה זו כרומוזום מספר 21 מופיע בטעות 3 פעמים במקום פעמיים ומצב כזה מקבלים בגרעין התא 47 כרומוזומים במקום 46 שיש במצב רגיל ונורמאלי. חולי תסמונת דאון הם בעלי לשון גדולה, פנים אופייניות והם סובלים מפיגור שכלי ומפגיעה קשה בלב. בד"כ הגן הדפוק למחלה מצוי בביצית האמא ולא בתא הזרע. כזכור האמא באה לעולם עם כ-400 אלף ביציות וככל שעוברות השנים חלק גדול יותר מהביציות עובר שינוי שיכול להוביל לתסמונת דאון. לכן בגיל 20 הסיכוי לילד חולה הוא אחד לשלושים אלף ובגיל 42 הסיכוי הוא אחד לעשרים. לכן כל אשה שנכנסת להריון מגיל 35 ומעלה חייבת בבדיקות פולשניות כמו: דיקור מי שפיר, או שלייה בשבוע העשירי. בשתי המקרים לוקחים בעזרת מחט גדולה תאי עובר ובודקים במעבדה את מספר הכרומוזומים. בדיקות אלה הם בעלות סיכון גבוה ויכולות לגרום להפלה. לכן במשך ההיריון עושים בדיקות רבות כדי לנסות ולנבא האם העובר סובל מתסמונת דאון. (בדיקת שקיפות עורפית שבוע 12, בדיקת דם לחלבון עוברי שבוע 16 עד 18, ובדיקת סקירת מערכות מוקדמות שבוע 14). בדיקות הסתברותיות בלבד מצד אחד אבל מצד שני אין בהם שום סכנה רק אם יש בעיה בבדיקות ההסתברותיות מומלץ לאישה לעבור בדיקת מי-שפיר.

 

לחץ דםHYPERTENSION :.

ידוע בשם "הרוצח השקט" מפני שהוא יכול להיות בגוף שנים רבות ולמרות זאת לא היו לכך סימנים גופניים. ככל שלחץ הדם גבוה יותר משמעות הדבר שכלי הדם צרים והם מתנגדים חזק יותר לזרימת הדם שבתוכם. והלב עובד קשה יותר כדי להתגבר על ההתנגדות הגבוהה.

מאחר ולחץ הדם נמשך שנים רבות מבלי שנרגיש הלב עובד קשה מאוד שנים רבות עד שהוא נחלש. כמו כן מאחר והגורם העיקרי ללחץ דם גבוה הוא הצירות של כלי הדם זרימת הדם דרך כלי הדם קטנה ואיטית וכך המוח מקבל פחות חמצן והסיכון לאירוע מוחי גובר. גם הכליות מקבלות פחות חמצן מה שמגדיל מאוד את הסיכון לפגיעה כלייתית חמורה. לחץ דם גבוה פוגע גם בעיניים ובמקרים מסוימים גם גורם להתפוצצות של כלי דם חשובים! בכל בדיקה של לחץ דם מקבלים תוצאה שמורכבת משני מספרים: 1) המספר הגבוה מבין השניים ידוע בשם לחץ דם סיסטולי והוא מודד את התנגדות כלי הדם בזמן התכווצות של שריר הלב. 2) לחץ דם גבוה דיאסטולי הוא המספר הנמוך מבין השניים הוא מודד את התנגדות העורקים לזרימת דם בתוכם. כאשר שריר הלב במצב של מנוחה המספר הסיסטולי התקין צריך להיות מ-130. (אצל מסוגר נמוך מ-140). ואילו המספר הדיאסטולי התקין צריך להיות נמוך מ- 90. לחץ דם נמוך=HYPOTENSION לא נחשב למחלה ולפעמים זה אפילו יותר בריא מלחץ דם נורמאלי. משום שהלב מזרים את הדם בנינוחות. כלי הדם רחבים ולא עוברים שחיקה וכך הלאה. מצד שני הוא פוגע באיכות החיים. כך שהבן אדם סובל מחולשה, סחרחורות, דופק מהיר, חוסר יציבות בזמן הליכה וכדומה

 

לחץ דם הריוני גבוה:

יכול לתקוף בעיקר במחצית השנייה של ההיריון וככל שההיריון מתקדם יותר (במיוחד בחודשים 8, 9 ) כך הסיכון לקבל אותו גדול יותר. הבעיה שבלחץ דם הריוני גבוה הוא בכך שהוא עלול להתפתח לרעלת הריון. בשלבים הראשונים של הרעלת תסבול האשה מכאבי ראש עזים, טשטוש ראיה, והבזקים של אור וחושך, קשיי נשימה, בצקת חריפה וכאבי בטן חזקים במיוחד בבטן הימנית העליונה. בשלב השני צונחת האישה לרצפה ומתחילים פירקוסים חריפים (עביתות, השרירים מתעבתים, התכווצויות שרירים בלתי נשלטות) שנחלשים תוך דקה. ובאותו פרק זמן מאבדת האישה את ההכרה.) ללא טיפול מתאים היא מאבדת את התינוק תוך 15 ד' והיא תיפגע בעצמה תוך 20 ד'. ישנם 3 סימנים להתפתחות רעלת הריון: 1) לחץ דם גבוה. 2) חלבון בשתן. 3) ובצקת חריפה. אם מופיעים 2 מתוך הסימנים שהוזכרו זה סימן שמתפתחת רעלת הריון. במקרה של רעלת הריון מאשפזים להשגחת הריון עד ללידה.


הנושא השלישי: מערכת הלב, בדיקות לב, השתלות
 

*מושגים:

MITERAL VALVE- מסתם מיטרלי

AORTIC VALVE- מסתם אורטלי

TRICOSPID VALVE- מסתם טריקוספדלי

PULMONARY VALVE- מסתם ריאתי

LEFT VENTRICALE- חדר שמאל

RIGHT VENTRICALE- חדר ימין

LEFT ARTIUM- עלייה שמאלית

RIGHT ARTRIUM- עלייה ימנית

SEPTUM- מחיצת הלב

MYOCARDIUM- שריר הלב

PERICAROIUM- קרוב הלב החיצוני

ENDOCARDIUM- קרוב הלב הפנימי

VENE CAVE- וריד נבוב

AORTA- עורק אבי העורקים

PULMONARY VEIN- וריד הריאה

PULMONARY ARIERY- עורק הריאה

SA NODE- קוצב לב ראשי

AV SODE- קוצב לב משני

PAACEMAKER- קוצב לב

MI- התקף לב

MYOCARDIAL

INFARCTION

 

הלב נמצא במרכז החזה עם נטייה קלה שמאלה. גודלו של הלב כגודל של אגרוף והוא שוקל כ-300 גרם. שריר הלב הוא שריר מיוחד במינו ויש לו תכונות גם של שריר חלק (שריר שאין לנו שליטה עליו) וגם של שריר משורר (שריר שיש לנו שליטה עליו). הלב עובד כל החיים ללא הפסקה. בדקה אחת של מנוחה הלב עובד בממוצע כ-70 פעם בדקה כשבכל פעימה מזרים הלב כ- 60 מיליליטר דם. בחישוב קצר ניתן לראות שבדקה אחת של מנוחה דוחף הלב כ-4 וחצי ליטר דם. שזה כל הדם שבגוף. בזמן מאמץ מגיע קצב הלב ל-180 בדקה כשבכל פעימה הוא דוחף 140 מילילטר דם. כך שבסה"כ בכל דקה של מאמץ דוחף הלב כ-20 ליטר דם שהם כ-4 פעמים כל הדם שבגוף. (לב של בן אדם בנוי מארבעה מדורים: שני חדרים שמעליהם 2 עליות. לב שמורכב מארבע מדורים נחשב להכי משוכלל בטבע. לדג': לב של כריש מורכב רק מעליה ושני חדרים ואילו לב של צפרדע מורכבת רק מעליה וחדר). הלב מחולק לשני חלקים: ימני ושמאלי ע"י מחיצת הלב. צד ימין של הלב מורכב מחדר ימין שמעליו עלייה ימנית והם מכילים דם עני בחמצן ועשיר ב-C02. צד שמאל של הלב מורכב מחדר שמאל שמעליו עליה שמאלית. והם מכילים דם עשיר בחמצן.

בתוך הלב יש 4 מסתמים. התפקיד של כל מסתם הוא לאפשר זרימת דם רק בכיוון אחד. לפנייך שמות המסתמים:1) המסתם המטיראלי: מאפשר זרימת דם רק מעליה שמאלית לחדר שמאל. 2) המסתם האורטלי: מאפשר זרימת דם רק מחדר שמאל לעורק אבי העורקים. 3) המסתם הטריקוספדלי: מאפשר זרימת דם רק מעליה ימנית לחדר ימין. 4) המסתם הריאתי: מאפשר זרימת דם רק מחדר ימין לעורק הריאה.

ארבע כלי דם מתחברים בצורה ישירה אל מדורי הלב: 1) עורק אבי העורקים: יוצא מחדר שמאל ומוביל דם עשיר בחמצן לכל אברי הגוף. חשוב להדגיש שמעורק אבי העורקים יוצאים עורקים נוספים כך שכשכל עורק נוסף כזה מוביל דם עשיר בחמצן לאיבר אחר. 2) עורק הריאה: יוצא מחדר ימין ומוביל דם עני בחמצן לריאות. 3) וריד הריאה: יוצא מן הריאות ומוביל דם עשיר בחמצן לעליה השמאלית של הלב. 4) וריד נבוב (חלול): זהו וריד ראשי שאוסף לתוכו דם עני בחמצן שמגיע מן הורידים של האברים השונים. וריד נבוב מוביל את הדם לעליה הימנית של הלב.

בתוך הלב יש 2 קוצבי לב:1) קוצב לב ראשי: ידוע  גם בשם "קוצב הסינוס" והוא נמצא בצומת (חיבור) שבין וריד נבוב לעליה הימנית. קוצב לב זה הוא שמייצר את החשמל הדרוש להתכווצות שריר הלב. כל פעימת לב מורכבת מ-3 חלקים: 0.2 שניה התכווצות בו זמנית של העליות. 0.3 שנייה התכווצות בו זמנית של חדרים ו0.3 מנוחה (0.8 שניה לכל פעימה במנוחה). 2) קוצב הלב המשני: נמצא במרכז מחיצת הלב. התפקיד של קוצב לב זה הוא לעכב את החשמל שמגיע מהקוצב הראשי עד אשר העליות יסיימו להתכווץ מיד לאחר שהעליות מסיימות להתכווץ הקוצב המשני מאפשר את המשך זרימת החשמל לחדרים לצורך התכווצות החדרים

 

מחזור הדם: נניח שאנו עוקבים אחרי דם שנמצא בעלייה השמאלית של הלב. דם זה הוא עשיר בחמצן. מהעלייה השמאלית יורד הדם לחדר שמאל ומחדר שמאל הוא ממשיל ועולה לעורק אבי העורקים ומעורק אבי העורקים מסתעף הדם לעורק צדדי שמוביל אותו לאחד האברים. בתוך האיבר מתבצע חילוף גזים. חמצן שהיה בדם יוצא ונכנס לתאים של אותו האיבר. ואלו התאים מצידם משחררים אל תוך הדם היוצא אל וריד שמוציא את הדם מן האיבר ומזרים אותו אל וריד נבוב. וריד נבוב שתפקידו לאסוף את הדם שמגיע מן האיברים השונים ומוביל דם עני בחמצן לעליה הימנית של הלב. מעליה הימנית של הלב יורד הדם לחדר ימין ומשם הוא עולה לעורק הריאה ומשם לריאות. בריאות שוב חילוף גזים. בזמן הוצאת אויר מסלקים מן הדם את ה- C02 ובמקומו מכניסים חמצן. דם עשיר בחמצן ממשיך מהריאות לווריד הריאה ומשם לעלייה השמאלית וחוזר מהתחלה. זרימת הדם מן הלב אל הגוף ומן הגוף חזרה ללב ידועה בשם המחזור הגדול. זרימת הדם מן הלב לריאות ומן הריאות אל הלב ידועה בשם המחזור הקטן.

 

גורמי סיכון למחלות לב:

טרשת עורקים-ATHERDSCLEROSIS: נוצרת כאשר שומנית כמו כולסטרול, LDL (כולסטרול רע), וטגליצרידים. שוקעים אל דופנות כלי הדם ומצטברים בין שכבת השרירים ושכבת תאי האפיטל שבדופן כלי הדם. נוצרת בליטה שומנית שמפנה לכיוון כלי הדם. בלוטה זו גורמת להצרות כלי הדם כך שזרימת הדם נחלשת מאוד. העורקים הכללים מסתעפים/ מתפצלים מעורק אבי העורקים ומצפים את כל שריר הלב. עורק כלילי ימני מספק חמצן לשריר הלב הימני. ועורק כלילי שמאלי מספק חמצן לשריר הלב השמאלי.

שריר הלב עובד ללא הפסקה במשך כל החיים על מנת שהוא יעבוד בצורה טובה הוא זקוק להספקה שוטפת של דם. (בתוך הדם יש חמצן ומזון). במשך השנים אצל חלק מהאנשים נוצרת טרשת בעורקים כליליים. כתוצאה מכך ישנה ירידה בהספקת החמצן לשריר הלב דרך העורקים הכליליים. מחלות איסכימיות הם כל מחלות הלב שנגרמות בגלל טרשת בעורקים כליליים: א) תעוקת לב: {חזה) אנגינה פקטוריה: לדג': בזמן מאמץ גופני שריר הלב עובד מהר יותר כדי לספר יותר דם לשרירי הגוף שנמצאים בפעילות גופנית. אבל על מנת לעבוד מהר יותר שריר הלב בעצמו צריך יותר חמצן. אבל שריר הלב לא יכול לקבל יותר חמצן בגלל ההצרות שבעורקים כליליים. ולכן נוצר חוסר איזון בין כמות החמצן ששריר הלב צריך לבין כמות החמצן ששריר הלב מקבל. ובמילים אחרות שריר הלב מקבל פחות דם ממה שהוא צריך. חוסר  איזון זה מביא מיד להתקף תעוקת לב שהסימנים שלו זהים לחלוטין לסימנים של התקף לב: והם כוללים: לחץ בחזה שמקרין לכתפיים ולזרועות או לחילופין לצוואר וללסתות, דופק מהיר מאוד ולא סדיר, זיעה קרה, בחילות, ואפילו הקאות, כאבי בטן חזקים, קשיי נשימה, והתקף חרדה. במצב שמופיע התקף תעוקת לב. חייבים לנוח. בזמן מנוחה הלב עובד לאט יותר ולכן הוא זקוק לפחות דם. לאחר כ-20 ד' של מנוחה בממוצע עובר ההתקף והחולה מתאושש. חשוב להדגיש שהתקפים של תעוקת לב לא גורמים לשום נזק לשריר הלב. 2) התקף לב/ אוטם שריר הלב/ פורפוס חדרים/ MI-MYDCARDIAL INFARCTION. התקף לב נוצר כאשר קריש דם מוצק נתקע באזור טרשתי צר בעורקים הכליליים. כתוצאה מכך נחסמת/ מפסיקה לחלוטין כל זרימת דם דרך אותו כלי דם ואיזור מסוים בשריר הלב לא יקבל חמצן כלל. מידת הנזק שיגרום ההתקף תלויה במקום החסימה. אם החסימה היא בנק' ראשית חלק גדול של שריר הלב לא יקבל דם והנזק שיגרם לשריר הלב יהיה גדול מאוד (עד מות). ואם החסימה היא בנק' צדדית שלעורק הכלילי, רק איזור קטן של שריר הלב לא יקבל חמצן והנזק יהיה גם קטן. אם כך נסכם ונאמר: שבהתקף לב נגרם בוודאות נזק לשריר הלב. ואילו בתעוקת לב לא נגרם שום נזק. כמובן שבהתקף לב מנוחה לא תעזור.

 

גורמי סיכון לטרשת בעורקים:

שומנים שנמצאים בדם: 1) כולסטרול: חיוני ביותר שמיוצר ע"י הכבד. הכולסטרול משמש כחומר גלם לייצור הורמונים. כחומר גלם ליצור מיץ המרה וגם משמש לבניית קרום התא. לכן לא ניתן לקיים חיים ללא כולסטרול. בכמויות גדולות עלול הכולסטרול לשקוע אל דופנות כלי הדם ולגרום לטרשת. 2) LDL- גם חומר שמיוצר ע"י הכבד. והתפקיד שלו הוא לאפשר כניסת כולסטרול מהדם לתאים. גם הוא בכמויות גדולות נשתתף בתהליכים טרשתיים. 3) טגליצרידים: נוצר גם כן ע"י הכבד בד"כ כאשר הכבד הופך את עודף הסוכר שאכלנו לשומנים גם הטגליצרידים משתתפים בתהליכים הטרשתיים. *חשוב להדגיש ששלושת החומרים: כולסטרול, LDL, וטגליצרידים חייבים לעבור קודם כל שינוי כימי כדי לשקוע אל דופנות כלי הדם. השינוי הכימי ידוע בשם תהליך חמצון. לכן אם מרבים לעשן (בתוך הסיגריה יש חומרים מחמצנים רבים) עלולים 3 החומרים לעבור חמצון מהיר והם שוקעים בקצב מזורז אל דופנות כלי הדם. 4) הומוציטאין: זהו אחד מ-22 חומצות האמינו שבונות את החלבונים. בכמויות גדולות הם שורטות את רירית כלי הדם ומאפשרת את שקיעת השומנים שהוזכרו והצטברותם מתחת לרירית. (בין הרירית לשכבת השריר בשדופן כלי הדם). ניתן להוריד את כמות ההומוציטאין ע"י תוספי תזונה מסוג B2 ו-B12חמש) HDL- ידוע בכינוי הכולסטרול הטוב. והוא מיוצר ע"י הכבד. והתפקיד הביולוגי שלו הוא להחזיר את עודף הכולסטרול מהתאים חזרה לכבד. ל-HDL יש תכונה של חומר נוגד חמצון ובמילים פשוטות הוא מעכב ואפילו מונע שקיעה של שומנים אל דופנות כלי הדם. 6) CRP- זאת בדיקת דם שבמקרים מסויימים רמות גבוהות של CRP בדם יכולות להיות סימן לטרשת בעורקים. *חשוב להדגיש שבדיקה זו מגלה דלקות בגוף אלא שהיא לא יכולה לגלות איפה הדלקת. טרשת עורקים היא סוג של דלקת ולכן הבדיקה טובה למטרה זו. 7) נשים הן בסיכון הרבה יותר נמוך מגברים למחלות לב טרשתיות כל עוד יש להם את המחזור החודשי. הסיבה לכך היא שההורמון אסטרוגן שידוע כחומר נוגד חמצון מצוין האסטרוגן מונע חמצון של השומנים המזיקים וע"י כך הוא מונע שקיעה שלהם אל דופנות כלי הדם. לכן מאוד נדיר למצוא נשים שסובלות ממחלות לב איסכמיות כל עוד יש להן את המחזור החודשי. 8) תורשה: מסתבר שאם יש היסטוריה משפחתית של מחלות לב איסכמיות במשפחה כך גם גדל הסיכון שגם לנו זה יקרה. מדובר בקרבה ממדרגה ראשונה ובתנאי שאותו קרוב משפחה קיבל את המחלה מתחת לגיל 60. 9) סוכרת- גורמת להצטברות סוכרים בדם. הכבד הופך את הסוכרים לטגליצרידים ולכן רמת הטגליצרידים בדם של חולי סכרת גבוהה מאוד. כתוצאה מכך גוברת מאוד ההסתברות ששומנים אלה ישקעו אל דפנות כלי הדם ויגרמו למחלות טרשתיות. 10) לחץ דם גבוה: מזרז מאוד תהליכים טרשתיים. 11) עישון: נחשב לגורם עיקרי למחלות לב. בתוך הסיגריה ישנם מאות חומרים מחמצנים שנספגים למחזור הדם. בזמן העישון. חומרים מחמצנים אלה מזרזים מאוד שקיעה של שומנים אל דופנות כלי הדם. מעל ל-90% מחולי הלב מתחת לגיל 40 הם מעשנים.

 

צנתור:

צנתור הוא גם כלי אבחוני וגם כלי טיפולי. צתנור מבצעים בארץ דרך הירך. עושים זריקת הרדמה מקומית ליירך. ומכניסים מחט לעורק אבי העורקים שעובר ביירך. צנתור הוא מכשיר צר שהרוחב שלו הוא שתי מיליליטר בלבד. בחלק המרכזי של הצנתר עוברת תעלה חלולה שמאפשרת לרופא להעביר דברים שנמצאים מחוץ לגוף אל תוך העורק. הרופא דוחף את הצנתר עד שהוא מגיע לעורקים הכלליים. הוא עוקב אחרי הצנתר בעזרת מכשיר רנטגן. ברגע שהצנתר בתוך העורקים הכללים מכניס הרופא חומר רדיואקטיבי אל תוך העורקים הכלליים דרך התעלה שעוברת לאורך הצנתר. החומר הרדיואקטיבי צובע את העורקים הכלליים ואז צילום רנטגן מראה היטב היכן יש הצרויות בעורקים הכלליים. אם מספר ההצרויות הוא גדול מאוד יתכן שהרופא יחליט שלא לטפל בהם ולזמן את החולה לניתוח מעקפים. הניסיון מלמד שפתיחה של 4 הצרויות ומעלה היא בד"כ לא יעילה. אם מספר ההצרויות קטן כנראה שהרופא יחליט לנסות לפתוח אותם. הוא מעביר חוט תייל מתכתי דק דרך התעלה שבצנתר כך שבקצה של חוט תייל מצוי קפיץ מיוחד שעטוף בבלון מיוחד. הבלון מוחדר בדיוק לאזור ההצרות ואז מנפח הרופא מבחוץ את הבלון. הבלון יוצר לחץ על דפנות הטרשתיים וגורם לפתיחת ההצרות. מיד הרופא מוציא את הבלון. הקפיץ שהיה מתחת לבלון נשאר באזור שנפתח כדי למנוע מנפיחות דלקתית להצר מחדש את המקום. אפשרות אחרת היא שבמקום קפיץ רגיל ישמו קפיץ מיוחד שנקרא סייאפר. הסייאפר הוא קפיץ מיוחד שמשחרר תרופה שמרפאת את הדלקת שנוצרת בעקבות פתיחת ההצרות. אם מבצעים את הטיפול ללא קפיץ בכלל סיכוי ההחלמה הם רק 10% עם קפיץ רגיל סיכוי ההחלמה הוא 50% ועם סייאפר עם 90%. ניתוח מעקפים מתבצע כאשר מצבו של החולה רע. אפילו מאמץ גופני קל גורם להתקפים של תעוקת לב או ששריר הלב מקבל פחות חמצן בגלל הרבה הצרויות. בניתוח מעקפים משתתפים שתי צוותים של מנתחים. צוות מנתחים אחד מוציא ורידים מהרגליים מהאמה או מהחזה ונותן אותם לצוות ונותן אותם למוות המנתחים הראשי. צוות המנתחים השני פותח את בית החזה מנסר את הצלעות ומזריק ללב תמיסת דם עשירה באשלגן. כתוצאה מכך מפסיק הלב לעבוד. בו זמנית מחברים את החולה למכונת לב ריאה שגם מזרימה את הדם וגם מחמצנת אותו. בשלבה הבא משתילים מעקפים כך שצד אחד של כל מעקף מחובר ישירות לעורק אבי העורקים והצד השני לעורקים כלליים באזור שלאחר החסימה. סה"כ ניתן לבצע בניתוח אחד כ-7 מעקפים כשהממוצע הוא בין 3 ל-4 מעקפים. הניתוח אורך בממוצע בין 4 ש' ל-8 ש'. כשבימים והחודשים הבאים יסבול החולה מכאבים עזים במקום שהוציאו ורידים בניתוח עצמו. ברוב המקרים הניתוח מצליח. כ-12 שנים בממוצע לאחר הניתוח נהנה החולה מחיים חדשים וטובים אולם לאחר מכן מופיעות הצרויות חדשות במעקפים עצמם בגלל שהמעקפים עצמם הם ורידים שלא נולדו במקום הזה ולכן יש להם נטייה לעבור הצרות.


 

הנושא הרביעי:מערכת הדם

הדם נמצא בכל מקום בגוף וההוכחה לכך היא שלא משנה איפה ניפצע או נחתך תמיד ירד דם. משקל הדם הוא כ-8% ממשקל הגוף ז"א לבן אדם ששוקל 70 קילו יש כ-5 ליטר דם.לפנייך התפקידים של הדם: 1) כלי הדם שבריאות נקלטים לתוכם את החמצן שמגיע מן האוויר. הדם מתפזר לכל הגוף והוא מוביל את החמצן לכל התאים שבגוף. 2) הדם מוביל מזון ממערכת העיכול לכל התאים שבגוף. 3) התאים מייצרים פסולת רבה תוך כדי העבודה השוטפת שלהם. את הסולת משחררים התאים לדם והדם מוביל את הפסולת אל איברי ההפרשה שהם: הכליות, הכבד ומערכת העיכול, בלוטות הזיעה, והריאות. 4) כל מערכת החיסון שלנו נמצאת בדם. הסיבה לכך שיכול להיות לנו בכל מקום פצע שדרכו יכולים להיכנס זיהומים לגוף. לכן למערכת החיסון חייבת להיות תכונה כזו שהיא תגיע לכל מקום והדבר מתבצע בעזרת כדורי הדם. 5) בגוף האדם יש מספר בלוטות שהתפקיד שלהם לשחרר הורמונים. ההורמונים משמשים להעברת מידע בין אזורים שונים של הגוף. תפקידו של הדם הוא להעביר את ההורמונים מהבלוטות לכל תאי הגוף. לדג': לאחר ארוחה מלאה עולה ריכוז הסוכר בדם. בלוטת הלבלב משחררת כתגובה את ההורמון אינסולין לדם. הדם מפזר את האינסולין לכל התאים מה שמאפשר מעבר של סוכר מהדם אל תוך התא. 6)שמירה על חום הגוף. בני אדם שייכים למשפחת היונקים. מה שמאפיין את משפחת היונקים זה שחום הגוף שלהם הוא וזה לא משנה מה החום של הסביבה. ז"א אם חם או קר בחוץ הסיבה לכך היא שרק בטמפ'' מסוימות האינזמים בגוף האדם מתפקד. התפקיד של מערכת הדם הוא לשמור על חום גוף קבוע. לדג': נניח שמבצעים פעילות גופנית או מצב של סטרס/ לחץ/ מתח וכדומה מה שמשותף למצבים אלה הוא שהלב עובד מהר יותר. כשהלב עובד מהר יותר הוא מייצר חום רב. חיישנים מיוחדים שנמצאים במוח מרגישים שחום הגוף מתחיל לעלות ואז הם נותנים פקודה לכלי הדם שבעור להתרחב מאוד ואז הדם מציף את העור (זוהי הסיבה שאנו נעשים אדומים). ברגע שהדם מציף את העור הוא משחרר את עודף החום אל מחוץ לגוף דרך הנקבוביות שבעור ואז חום הגוף יורד. במקרה ההפוך כאשר קר מאוד בחוץ קיימת סכנה שהגוף יתקרר. על מנת למנוע את הירידה בחום הגוף כלי הדם שבעור מתכווצים הדם נכנס אל תוך הגוף וחום הגוף ישמר ולא יורד. זוהי הסיבה למה נעשים לבנים כשקר.

אם נקח מעט דם ונכניס לתוך מבחנה נחכה מספיק זמן נראה שהדם שהיה במבחנה נפרד ל-2 חלקים.  בתחתית המבחנה שקע מוצק ואדמדם. מוצק אדמדם זה ידוע בשם א)המטוקריט. המטקוריט מהווה בין 37% ל- 47% מנפח הדם. ההמטוקריט הוא תערובת של 3 דברים: 1) כדוריות דם אדומות-ERYTROEYTES. 2) כדוריות דם לבנות- LEVCOCYTES. 3) לוחיות דם-טסיות דם- PLATELETS. ב) הפלסמה-נוזל צהבהב שקוף שנמצא מעל ההמטוקריט. בתוך הפלסמה מומסים חומרים חשובים כמו סוכנים, שומנים, הורמונים, ויטמינים, חומרי מזון וגם חומרי פסולת.

 

*המטוקריט:

כדוריות דם אדומות: 1 מיליליטר דם יש בין שלוש מליון 800אלף ל- 5 מליון 200 אלף. אצל בן אדם בריא לכדוריות האדומות יש שני תפקידים: א) הכדורית האדומה קולטת חמצן בריאות ומפזרת את החמצן בין כל תאי הגוף. ב) הכדורית האדומה פולטת את הפחמן הדו חמצני שהתאים משחררים והיא מובילה את ה-CO2 לריאות ומשם אל מחוץ לגוף. בכל כדורית אדומה יש אזור שנקרא המוגלובין. ההמוגלובין תופס נפח של 30% מהכדורית האדומה. בתוך ההמוגלובין יש ברזל. הברזל הוא זה שקושר את החמצן אל הכדורית האדומה. הקשר בין ההמוגלובין לבין החמצן הוא קשר חלש בגלל שזמן קצר לאחר שהכדורית האדומה נקשרת לחמצן היא צריכה לשחרר את החמצן לטובת התאים. הכדוריות האדמות נוצרות בתוך העצמות הגדולות. בתוך העצמות הגדולות ישנו נוזל שקוף שנקרא נוזל מח העצם. נוזל זה מכיל בתוכו תאים מיוחדים שמייצרים כדוריות אדומות, כדוריות לבנות וגם לוחיות דם. כל כדורית אדומה שמיוצרת במח העצם משתחררת אל זרם הדם. היא חיה 120 יום ולאחר מכן היא מזדקנת. כדורית האדומה הזקנה נכנסת אל הטחול (הכבד או בלוטות הלימפה) שם היא נהרסת ע"י תאים מיוחדים שנקראים תאים בלעניים. ברזל שהיה בכדורית הזקנה חוזר חזרה אל הדם ומשם הוא חוזר אל מח העצם לשימוש חוזר. ההמוגלובין שהיה בכדורית הזקנה מתפרק לחומר רעל צהוב שנקרא בילירובין. הבילירובין נכנס מהטחול לדם. וכאשר הדם מגיע לכבד הכבד מפנה החוצה את הבילירובין מתוך הדם ומעביר אותו אל מערכת העיכול דרך צינורות מיוחדים שמחברים בין הכבד למערכת העיכול שנקראים צינורות המרה. בסופו של דבר יוצא הבילירובין מהדם דרך הצואה. הצבע החום של הצואה מקורו בבילירובין.

 

במחלות כבד קשות כמו למשל שחמת הכבד (צירוזיס=CIRAOSIS) או למשל גידול בכבד (HEPATOMA) או למשל זיהום בכבד (HRAATIIS) או למשל כאשר נוצרת חסימה בצינורות המרה שמחברים בין הכבד למערכת העיכול. הבילירובין

נשאר בתוך הדם. ויש צהבת (JAVNDICE). שבה העור מקבל גוון צהוב והלחמית של העין מקבלת גוון צהוב. במקרה זה הצואה כבר לא חומה כי לא מגיע אליה בילירובין.

 

*צהבת ילודים אינה מחלה אלא מצב אופייני ונפוץ אצל רוב הילדים שנולדים. היא נוצרת בגלל שברגע שתינוק נולד מתפרקות רוב הכדוריות האדומות שלו ואז נוצר בבת אחת כמות גדולה מאוד של בילירובין. הכבד לא מצליח לפנות את כל הבילירובין כך שהבילירובין מצטבר בדם וגורם לצהבת ילודים. רמת הבילירובין התקינה בדם צריכה להיות בין אפס לאחת. אם הבילירובין מגיע לרמה של 24 זה מסכן כבר חיים. לכן אם יש חשש שרמת הבילירובין תגיע ל-24 פשוט מחליפים את הדם של התינוק. *בעוברים יש כדוריות אדומות מיוחדות שמכילות בתוכם המוגלובין מיוחד שנקרא המוגלובין F. המוגלובין זה הוא בעל יכולת לקשור חמצן שמגיע דרך חבל התבור. ולכן הוא נמצא אצל עוברים. ברגע שתינוק יוצא לאוויר העולם הוא מקבל את החמצן שלו דרך האוויר. ולא דרך חבל התבור. במצב כזה כדוריות אדומות עם המוגלובין מסוג A הם שמתאימות יותר. לכן כשנולד תינוק מתפרקות במהירות הכדוריות מסוג F מה שגורם להצטברות גדולה של בילירובין. במקומם נוצרות כדוריות מסוג A.

 

*אנמיה: מיעוט בכדוריות אדומות: נהוג לבדוק את כמות הכדוריות שלנו בעזרת בדיקת דם שנקראת בדיקת המוגלובין. בבדיקת המוגלובין טווח הערכים התקין צריך להיות בן 12 ל-16. מתחת ל-12 זה נקרא אנמיה. (מיעוט בכדוריות אדומות). ככל שהמספר נמוך יותר האנמיה חריפה יותר והסימנים שלה קשים יותר. אם רמת ההמוגלובין מגיעה ל-7 צריך לתת לחולה בין מנה לשתי מנות דם. הסימנים של אנמיה כוללים: חולשה, עייפות שלא עוברת גם לאחר מנוחה ממושכת, עילפון, לחץ דם נמוך, דופק מהיר מאוד, ירידה במשקל, חוסר תיאבון, ופגיעה בתחושות (מופיעות תחושות כמו: נימול, צמרמורות, קור וכדומה). חשוב להדגיש שבד"כ לא יופיעו כל הסימנים אצל אותו החולה. אלא לכל חולה יהיו רק חלק מהסימנים שהוזכרו. לפנייך חמשת הגורמים העיקריים לאנמיה: א) אנמיה מחוסר ברזל: זוהי האנמיה הנפוצה ביותר שקיימת והיא פוגעת ב-30% מהנשים ו-10% מהגברים. אנמיה זו נפוצה אצל ילדים בגלל שילדים גדלים במהירות וגם כמות הדם שלהם גדלה במהירות. בד"כ אין במזון מספיק ברזל הדרוש לגדילה  כל כך מהירה בכמות הדם. גם זקנים סובלים מאנמיה זו גם בגלל שהם אוכלים מעט וגם בגלל שמה שהם אוכלים לא נספג לדם. ישנם אנשים שסובלים מאנמיה זו כתוצאה מאיבוד דם רב בוואט אחת כמו למשל לאחר: תאונה, ניתוח, לידה לנשים עם ווסת שופעת. ישנם מקרים שמתגלה אצל חולה אנמיה פתאומית למרות שהחולה לא איבד דם בצורה גלויה. אחת מהסיבות לאנמיה שכזו היא גידול במערכת העיכול. בד"כ במעי הגס או בקיבה. הגידול הסרטני מדמם בצורה עקבית אבל  החולה לא מבחין בדימום כי הדם מתערבב עם הצואה ואי אפשר לראות את הדם אלא בבדיקת דם סמוי בצואה וגם בדיקה זו לא מוצלחת במיוחד. הבדיקה הטובה ביותר לאבחון סרטן במעי הגס היא קונוסקופיה שבה מחדירים סיב (צינור) אופטי לתוך המעי הגס דרך פי הטבעת מה שמאפשר לרופא לראות מה שקורה בתוך המעי הגס. ב) אנמיה מחוסר ויטמין 12B וחומצה פולית 2B : 12B וחומצה פולית 2B הם שני חומרים חיוניים במיוחד שבעזרתם מייצר מח העצם כדוריות אדומות. מחסור בויטמינים אלה גורם לפגיעה חמורה בייצור כדוריות אדומות מה שמביא לאנמיה. אום ל-12B יש בנוסף תפקיד חשוב בתפקוד התקין של מערכת העצבים. חוסר 12B יכול גם לגרום לדיכאון עמוק, פגיעה קשה בתחושות (מרגישים עקצוצים, נימולים, תחושות חום ושריפה, חוסר תחושות באזורים מסוימים, חוסר יציבות בזמן הליכה, סחרחורות, חולשת שרירים, טשטוש ראייה וכדומה). בדיקת שילינג' היא בדיקה שנותנים לחולה כמויות גדולות של 12B לשתייה. ואח"כ עושים בדיקת שתן. אם מופיע בבדיקת השתן 12B בשתן זה אומר שה-12B זה סימן שהוויטמין נספג ממערכת העיכול לדם ומהדם הוא הסתלק מהגוף דרך השתן. אם לא מופיע 12B בשתן זה אומר שה-12B שקיבל החולה לא נספג לדם הוא ישר יצא מן הגוף דרך הצואה.

 

בן אדם בעולם המערבי שאוכל בצורה רגילה ומקבל 3 מנות בשר בשבוע לפחות מקבל מספיק 12B. למרות זאת ישנם מקרים רבים אצל אנשים שאוכלים הרבה בשר שלמרות זאת הם סובלים מחוסר 12B הסיבה לכך היא בעיות בספיגה ז"א מסיבות שונות ה-12B לא נכנס לדם ממערכת העיכול. הסיבה העיקרית היא חוסר בחומר כימי חשוב (אנזים) שמיוצר במצב נורמאלי ע"י הקיבה וידוע בשם פפסינוגן. תפקידו של הפפסינוגן הוא להעביר את ה-12B ממערכת העיכול לדם. אפשרות אחרת היא דלקת כרונית במעיים כמו דלקת במחלת קרוהן. במחלה זו יש פגיעה קשה מאוד בספיגת 12B ממערכת העיכול לדם במקרה כזה הדרך היחידה או המומלצת לטפל במחלה היא בעזרת סדרה של זריקות וחוזר חלילה ככה כל החיים. ג) אנמיה חרמשית: מדובר במחלה תורשתית שבפוגעת בעיקר יוצאי מדינות אפריקה. במחלה זו הכדוריות האדומות מקבלות צורה חרמשית (בצורה של חצי ירח). כדורית אדומה חרמשית היא כדורית בלתי תקינה ולכן היא לא יכולה לשאת חמצן (היא בעצם לא שווה כלום). אם החולה קיבל את הגן הפגום למחלה מהורה אחד בלבד. רוב הכדוריות האדומות שדלו יהיו תקינות ורק חלק קטן מהם יהיו חרמשיות. כך שבסה"כ נקבל אנמיה קלה. וספק אם החולה ירגיש את סימני האנמיה. אם החולה קיבל את הגן הפגום משני ההורים כל הכדוריות האדומות שלו יהיו חרמשיות התינוק יחיה מספר ימים וימות. ד) תלסמיה: זוהי מחלה גנטית תורשתית שנפוצה במיוחד אצל יוצאי עירק, פרס, כורדיסטאן, תימן, טורקיה, וסוריה. ואצל הערבים במיוחד. בכל עובר יש דם מסוג F כאשר נולד מתחלפות כדוריות האדומות מסוג F לכדוריות מסוג A. חולה תלסמיה נולדים כמו כולם עם כדוריות אדומות מסוג F אבל במקום לייצר כדוריות מסוג A הם ממשיכים לייצר כדוריות מסוג F. במשך כל החיים. הבעיה היא שהכדוריות מסוג F הם בלתי יציבות ונוטות להתפרק במהירות רבה. ז"א קצב הפירוק של הכדוריות האדומות הרבה יותר מהיר מקצב הייצור של הכדוריות האדומות החדשות. זוהי סיבה ליצירת אנמיה. גם כאן יש שתי סוגי מחלה:א) תלסמיה מסוג מנור-במצב שהחולה מקבל גן פגום רק מהורה אחד מספר הכדוריות הלא תקינות מסוג F קטן יחסית ורוב הכדוריות האדומות שלו הם מסוג A. במצב כזה האנמיה תהיה קלה עד בינונית עם המוגלובין שהם 7 או 11 בממוצע.ב) תחסמיה מסוג מג'ור- במקרה זה מקבל החולה גן פגום משני ההורים כך שרוב מוחלט של הכדוריות האדומות הם מסוג F. במצב כזה המוגלובין מגיע לרמות נמוכות במיוחד אפילו מתחת ל-5. במצב כזה מחייב טיפול קבוע של קבלת מנות דם בשלוש שבועות בממוצע. קבלת מנות דם מגדילה מאוד את כמות הברזל בגוף וגורמת להרעלה קשה של איברים חשובים כמו: הלב, והכבד. לכן חייב החולה לקחת תרופות מיוחדות כדי להקטין את הנזק. שילוב זה של מנות דם לעיתים קרובות ותרופות קבועות פוגע מאוד בתוחלת החיים ובאיכות החיים כך שתוחלת החיים הממוצעת אצל חולים אלה היא בסביבות 30 ש' בלבד. על מנת להקטין את קצב פירוק הדם כורתים לחולים את הטחול. ואז יש ירידה בקצב של פירוק הדם ואז תדירות קבלת מנות הדם פוחתת. לטחול יש תפקיד חשוב ביצור לימפוציטים (כדוריות לבנות שמייצרות נוגדנים נגד זיהומים) לכן חולים שכרתו להם את הטחול חייבים כל החיים להשתמש באנטיביוטיקה כטיפול מונע. ה) אנמיה המולטית: המוליזה מוגדרת כמצב שבו הכדוריות האדומות מתפרקות בקצב מהיר במיוחד. תלסמיה היא דוגמא להמוליזה בגלל שהכדוריות האדומות מסוג F מתפרקות במהירות. גם תרופות מסוימות גורמות להמוליזה. לדג': תרופות ציטוקסיות- שנותנים אותם כטיפול במחלות סרטן. פוגעות בכדוריות האדומות וגורמות לפירוק מהיר של הכדוריות האדומות מה שגורם לאנמיה קשה.*עד כאן עסקנו בסוגי אנמיה שונים. מצב הפוך לאנמיה ידוע בשם: POLICHTMEMIA: המחלה פוגעת במיוחד במעשנים. במחלה זו מח העצם מייצר כמויות עצמות של כדוריות אדומות. ורמת ההמוגלובין מגיעה אפילו ל-25 ומעלה. כמות הכדוריות האדומות העצומה הופכת את הדם לסמיך מאוד מה שמקשה מאוד על הלב להזרים את הדם. הלב נאלץ לעבוד קשה במיוחד לאורך שנים רבות עד שהוא נחלש ותפקוד הלב יורד מאוד. כמות הדם העצומה יוצרת גם לחץ דם גבוה מה שמקשה עוד יותר על פעילות הלב. זרימת הדם האיטית מגדילה מאוד את הסיכון להיווצרות גושי דם (קרישי דם). קריש כזה חוסם את מעבר הדם ואם נתקע בכלי דם במוח הוא גורם לאירוע מוחי-CVA שיכול להסתבך לשיתוק, צמח, או מוות מידי. אם קריש דם זה נתקע בכלי דם בלב זה גורם להתקף לב או דום לב. ואם הוא נתקע בכלי דם בריאות זה נקרא תסחיף ריאתי פולמונרי- POLMONARY ENEBOLISIOM שיכול להסתבך לחנק ומוות. הטיפול במחלה זו היא תרומת דם (הקזת דם) פעם בחודש. ושימוש קבוע בתרופות מדללות דם על מנת להקטין את הסיכון לקרישת הדם.

 

*כדוריות דם לבנות-LEVCOCYTES: באחד מיליליטר דם יש בין 4000 ל-11 אלף כדוריות דם לבנות. ז"א על כל כדורית לבנה יש כאלף כדוריות אדומות. לכדוריות הלבנות יש שני תפקידים עיקריים: א) לזהות זיהומים שנכנסו לתוך הגוף ולהשמיד את הזיהומים. ב) בכל רגע ורגע נוצרים בגוף שלנו המון תאים סרטניים אלא שמערכת החיסון שלנו מזהה את התאים הסרטניים ומחסלת אותם לפני שאלו מתרבים לגידול סרטני. בסה"כ יש בגוף 5 סוגים של כדוריות לבנות ואלו הן:

 

שם הכדורית הלבנה

מקום היצור של הכדורית הלבנה

% של כל כדורית לבנה

מה משמעות של עליה בכדורית לבנה

נויטרופילים

מח העצם

40-75%

זיהום חיידק או הלימפה

לימפו ציטים

קשרי הלימפה (צוואר, בית השחי מפשעה וטחול)

22-44%

זיהום חיידק

מונוציטים

מח העצם

3-13%

זיהום ויראלי

אאיזונופילים

מח העצם

0-6%

אלרגיה

באזופילים

מח העצם

0-2%

אלרגיה

 

באופן כללי קיימים סוגים רבים של מזהמים אולם ללא ספק זיהום ויראלי וזיהום חיידקי הם הנפוצים ביותר: וירוס: וירוס מורכב ממעטפת של חלבון שבתוכה DNA. לווירוס אין שום איבר אחר. הווירוס לא מקיים פעילות של חילוף חומרים ולכן הוא לא מסוגל לייצר אנרגיה בעצמו. לכן כל הוירוסים חודרים לתוך התא ובעזרת רצץ של פקודות שנותן הווירוס לתא הוא גורם לתא להשתבש לחלוטין ובדרך זו גונב הווירוס אנרגיה מהתא. לפעמים השיבוש שגורם הווירוס לתא גורם למות התא. ולפעמים השיבוש גורם לתא להתחלק במהירות וע"י כך להפוך לתא סרטני. ידוע על מקרים רבים של סרטן שנגרמו כתוצאה מווירוס. למשל: סרטן צוואר הרחם. נגרם לרוטב במקרים ע"י וירוס הפפילומה. לא ניתן לפגוע בווירוס באמצעות תרופות. מערכת החיסון שלנו מייצרת נוגדנים כנגד הווירוס. מחלות ויראליות (שנגרמו ע"י וירוס) ידועות הם: שפעת, וירוס שתוקף את מערכת הנשימה וגורם לחום גבוה במיוחד, נזלת מימית, שיעול חריף, קוצר נשימה, חולשה, סחרחורות, כאבים בשרירים ובעצמות, ותחושב כללית רעה. וירוס זה עלול להסתבך לדלקת ריאות קשה. המחלה אחראית למותם של מאות אנשים במדינת ישראל כל שנה. ב) התקררות: המחלה נגרמת ע"י קבוצה רחבה של וירוסים שהמשותף לכולם שהם פחות אלימים מווירוס השפעת. התקררות גרמה לשפעת בנזלת המימית וגם בשיעול. אבל החום מגיע מקסימום ל- 38.5 (בד"כ אין חום). ואין כאבי שרירים או עצמות. גם בשפעת וגם בהתקררות יש תחושה כללית רעה. ג)מונוקלאוזיס-ראה בפרק בדיקות הריון. ד) CNV- ראה אותו פרק. ה) כל מחלות הילדים הם מחלות ויראליות (אדמת, חזרת, חצבת, אבעבועות). 2) חיידק: חיידקים בניגוד לוירוסים הם יצורים חיים לכל דבר. ז"א יש להם פעילות של חילוף חומרים. הם נושמים ומייצרים אנרגיה. וכמו כן הם מייצרים חומרים חשובים עבור עצמם. הגודל של חיידק הוא בין 2 ל-5 מיקרון (מליונית הסנטימטר) ולמרות גודלה המזערי הוא גדול מווירוס פי אלף. רוב החיידקים שתוקפים אותנו מייצרים רעלים שפוגעים בגוף האדם בניגוד לווירוס שאין נגדו תרופה. מערכת החיסון שלנו צריכה להילחם לבד נגד הווירוס נגד חיידקים יש תרופות אנטיביוטיות: א) תרופות בקטרוצידיות: אלה תרופות שהורגות את החיידק. ב) תרופות בקטריוסיסטיות: אלה תרופות שמונעות מהחיידק להתרבות. *התרופה האנטיביוטית היא תרופה שרעילה רק עבור החיידקים והיא בד"כ לא רעילה עבור בני אדם. הסיבה לכך היא שהקרום של החיידק עשוי מרב סוכר ואילו קרום התא שלנו עשוי משומן. התרופה מיוצרת כך שהיא חודרת אך ורק דרך רב סוכר ולא יכולה לחדור דרך שומן. לכן התרופה חודרת לתוך גוף החיידק ופוגעת בחיידק. היא לא יכולה לחדור אל תוך התאים שלנו ולכן היא לא יכולה גרום להם לשום נזק.

 

אנו מבחינים במספר גדול של מחלות שנגרמות ע"י חיידקים: א) דלקת קרום המוח-NENINGITIS: דלקת קרום המוח נגרם ע"י חיידק שנקרא: ההמופילוס או מניאגקוק. חיידקים אלה תוקפים את רקמת המוח ויכולים לגרום לנזק מוחי כבד. חירשות או אפילו עיוורון ומוות. ב)טטנוס (צפצת)- זוהי מחלה שנגרמת ע"י חיידק הטטנוס שחי באדמה. בזמן שריטה עמוקה מצליח החיידק להיכנס אל תוך הגוף ולאחר תקופת דגירה הוא מייצר רעל שפוגע במערכת העצבים. מיד לאחר הפציעה (תוך 48 שעות) ניתן לקבל חיסון טטנוס ובנוסף טיפול אנטיביוטי מה שימנע פגיעה קשה בנו. זריקת טטנוס טובה ל-6 שנים.

 

אנו מבחינים בין שני סוגים של חיסונים: א) חיסון סביל: מזריקים לשריר של החולה חיידקים או וירוסים. (חיידקים מוחלשים או מומתים). מערכת החיסון מייצרת נוגדנים כנגד חיידקים אלה והנוגדנים נשארים בדם. (זיכרון חיסוני). אם בעתיד יכנס חיידק חזק אל תוך הגוף יחכו לו נוגדנים מהזיכרון החיסוני וייפגעו מיד בחיידק מה שימנע מחלה. ב) חיסון פעיל: זהו חיסון שמופק ע"י הזרקת חיידק מוחלש לבעל חיים ובע"ח מייצר נוגדנים כנגד החיידק. מוצאים מתוך הגוף בע"ח את הנוגדנים ושומרים אותם בתוך אמפולה/ מבחנה. אם קוטרה מצב שהחולה במחלה. ניתן להזריק לחולה נוגדנים מוכנים שהכינו אותם מבע"ח. הנוגדנים המומתים תוקפים את החיידק ועוזרים מאוד למערכת החיסון שלנו להתמודד עם החיידק.

 

*כדוריות לבנות-WBC-WHITH BLODS CELLS: : אצל בן אדם בריא יש בין 4000 ל-11 אלף כדוריות לבנות באחד מיליליטר דם. חישוב קצר מלמד אותנו שעל כל כדורית דם לבנה יש כ-1000 כדוריות אדומות. בבדיקת ספירת דם של הכדוריות הלבנות יש 3 מצבים: 1)לוקוציטאוזה: (ריבוי כדוריות לבנות): אם מספר הכדוריות הלבנות עולה ומגיע ל-20 אלף ומעלה זה סימן שהחולה סובל מזיהום חיידקי חריף. אם מספר הכדוריות הלבנות עולה אל מעל 50 אלף מדובר בלוקמייה-LEUKEMIA וסרטן דם מח העצם. החולה מייצר כדוריות לבנות על חשבון הכדוריות האדומות ולחויות הדם. כתוצאה מכך החולה סובל מאנמיה קשה. דימומים קשים מהאף ומהפה, כתמים כחולים על העור (הם שטף דם) וכמובן גם קריסה של מערכת החיסון. הסיבה לקריסה במערכת החיסון קשורה לעובדה שמח העצם שמייצר אומנם המון כדוריות לבנות אבל הם לא תקינות לחלוטין. ז"א כאילו שאין כדוריות לבנות ואין מערכת חיסון. במקרים מסוימים לאחר אירוע לב מופיע לאוקצוטוזה (ריבוי כדוריות לבנות) קלה שבין 12 אלף ל-18 אלף. ב) לוקופניה (מיעוט בכדוריות הלבנות): הוא מצב מסוכן בגלל שלגוף אין מערכת חיסון. מצב זה יכול להיגרם כתוצאה ממחלות שונות של מח העצם או כתוצאה משמוש בתרופות מסוימות שפוגעות בכדוריות הלבנות וגורמות לירידה בכדוריות הלבנות. ג) מצב שלישי: יתכן שהחולה סובל מחום גבוה, צמרמורות, תשישות וכדומה ובדיקת הדם מראה שמספר הכדוריות הלבנות תקין. הסיבה לכך היא שהגורם למחלה הוא וירוס וכנראה שאין צורך להשתמש באנטיביוטיקה כדי לטפל בבעיה.(שיב לב: שפעת, התקררות, כל מחלות הילדים, מחלת הנשיקה ועוד ועוד הם כולם דוגמאות למחלות ויראליות)

 

כפי שהצגנו בתחילת הפרק לכל בן אדם יש 5 סוגים שונים של כדוריות לבנות. כשרוב הכדוריות הלבנות הם ממשפחת הנויטרופילים והשני לימפוציטים והשאר פחותים. הנויטרופילים משמשים ככדוריות לבנות בלעניות. כך כשכל נויטרופיל בולע בין 5 ל-20 חיידקים עד שהוא מת. כתוצאה מהרעל שמפרישים החיידקים המתים. המוגלה שאנו רואים בדלקת גרון או בכלל בזמן זיהום היא למעשה מורכבת מכדוריות לבנות מתות שמתו לאחר שאכלו כמות חיידקים גדולה. הסוג השני של הכדוריות הנפוצות הם הלימפוציטים שהם למעשה כדורית הלבנה היחידה שלא מיוצרת במח העצם אלא בקשרי הלימפה, מתחת לבית השחי ובמפסעות ובטחול. חלימפומה- היא למעשה סרטן שבו הלימופוציטים מתרבים בקצב מהיר במיוחד. ובמקום להיזהר מזיהומים הם עסוקים בלהתרבות. נוצר מצב שאין בגוף לימפוציטים תקינים והגוף חשוף לזיהומים חריפים. הסימנים שלימפומה הם בד"כ: נפיחות של קשרי הלימפה, ברוב המקרים בצוואר , הגדלה של הטחול, מרגישים נפיחות בצד שמאל של הבטן העליונה מתחת לצלעות, עשוי להופיע גרד קשה וזיעה מוגברת במיוחד בלילה. אנו מבחינים בלימפומה רגילה שהיא בד"כ קטלנית מאוד והיא ידועה בשם לימפומה מסוג היג'קין מצד שני יש לימפומה קלה יותר מסוג היד'קין שבה התאים הסרטניים פחות ממאירים והסיכוי להישאר בחיים הוא מעל ל-90% אם מגלים אותם בזמן (לפני שהתאים הסרטניים שיתפזרו לקשרי לימפה אחרים). אמרנו שבד"כ אם מופיע זיהום ויראלי מספר הכדוריות הלבנות נשאר תקין. אולם ניתן להבחין בד"כ בעלייה באחוז הכדוריות הלבנות מסוג מונוציטין או למפוציטין.

 

*לוחיות דם/ טסיות דם: (לוחיות דם מצטופפות באזור הפצע והחלבון פיברינוגן (שהיה מומס בדם) הופך לחוטי פיברין= חוטי דבק. חוטי הפיברין הדביקים מדבקים את לוחיות הדם זו לזו ומקבלים מוצק שחוסם את המשך זרימת הדם החוצה(קריש דם). *לוחיות הדם בדיוק כמו הכדוריות האדומות והכדוריות הלבנות מיוצרות במח העצם. ללחויות הדם יש תפקיד חשוב בזמן פציעה כאשר הפציעה גורמת לדמום התפקיד של הלוחיות דם הוא להפסיק את הדימום ע"י יצירת מעין פקק שמונע את המשך זרימת הדם החוצה. בתהליך קרישת הדם משתתפים חומרים רבים שהחשובים ביותר הם לוחיות דם, פיברנוגן חומרים כמו פקטור 7 ופקטור 8 ועוד ואפילו ויטמין K שנמצא בשפע בכל הירקות הירוקים.

 

בספירת דם נהוג למדוד גם את כמות לוחיות הדם PLATELETS באחד מיליליטר דם יש בין 150 אלף ל-450 אלף לוחיות דם. * קיימים שני מצבים: 1) תרומבוצאופנייה: (מיעוט לוחיות הדם): זהו מצב אופייני למחלות דם כמו למשל גלוקומה זהו מצב מסוכן וחושף את הגוף לדימום יתר במקרה של פציעה. סימנים של המחלה הם כתמים כחולים בעור ודימומים אפשריים מהפה או מהאף. 2) תרומוצאוזה (ריבוי לוחיות הדם): זהו מצב של ריבוי לוחיות דם בתוך כלי הדם. הוא נחשב למצב מסוכן במיוחד כי הוא מגדיל את הסיכוי של היווצרות קשרי דם בתוך כלי הדם. קריש דם כזה יכול להיתקע בעורקים הכלליים ולגרום להתקף לב או דום לב להיתקע בכלי דם במוח ולגרום לאירוע מוחי וכל הלאה.* אנשים שסובלים מתרבוצאוזה –נשים חייבות להשתמש בתרופות לדילול דם כמו אספירין או קמאין. תרופות אלה מקטינות את היכולת של הדם ליצור קרישים וע"י כך מקטינות את הסיכון. גם אנשים שהשתילו להם מסתם או שעברו ניתוח מעקפים או אירוע לב קודם חייבים להשתמש בתרופה לדילול דם. בדיקות מסוג INR (בדיקה מאוד נפוצה לאנשים שיש להם מחלות) באה לתת לנו מידע עד כמה הדם שלנו דליל. ככל שה- INR גבוה יותר הדם דליל יותר והיכולת ליצור קרישי דם קטנה יותר. לאנשים עם מעקפים או שהשתילו להם מסתם מלאכותי ה-INR צריך להיות בין 2.5-3.5.

 

*מחלת המופיליה: היא מחלה גנטית תורשתית שפוגעת ברוב המקרים בזכרים. במחלה זו הכבד לא מסוגל לייצר חומר חיוני הדרוש לקרישת הדם שנקרא: פקטור 7 או פקטור 8. מצב כזה מסכן את חיי הילד משום שאין לו קרישת דם וכל פצע הכי קטן יכול לגרום למוות כתוצאה מאיבוד דם. התרופה המקובלת היא לתת את החומר פקטור בתרופה.

 

*הפלסמה: היא נוזל הדם. הפלסמה מורכבת מ-90%מים, 5% חלבונים ומלחים, ו-5% הנותרים הם: ויטמינים מינראלים הורמונים וכדומה. מלחי הפלסמה: 1) CE-+-סידן: יש לו תפקיד חשוב בבניית החלק הקשה של העצמות והשיניים וכמו כן הוא אחראי  על התכווצות תקינה של כל השרירים שבגוף. 2) –ZN-אבץ: אחראי על פעילותם התקינה של על 200 אנזימים שונים בגוף האדם . הוא אחראי על תפקיד תקין של מערכת העצבים. הוא אחראי על תפקיד תקין של מערכת החיסון על פריון, על בריאות השיער, העור והציפורניים. 3) +NA-נתרן: אחראי על הולכה תקינה של חשמל במערכת העצבים וכמו כן הוא שומר על הנוזל שבין התאים. 4) +K-אשלגן: אחראי על תקינות מעבר החשמל במערכת העצבים יחד עם הנתרן. כמו כן אחראי על שמירת הנוזל שבתוך התא. 5) ---PO4-זרחן: בונה את החלק הקשה של העצם יחד עם הסידן כמו כן יש לו מרכיב חשוב בבניית ה- DNA שבגרעין התא. 6) –I-יוד: בונה את ההורמון פירוכסין שאחראי על חילוף החומרים בגוף האדם. *חלבוני הפלסמה: 1) פיברינוגן: חלבון חשוב שתפקידו בגלישת הדם. 2) אלבומין: חלבון חשוב שמיוצר בכבד והתפקיד שלו לווסת את כמות הנוזלים בתוך הדם. 3) גלובולין: אלה למעלה קבוצה של חלבונים שמיוצרים כולם ע"י הכבד והם משמשים כנוגדנים כמערכת החיסון.


 

הנושא החמישי: מערכת הנשימה.
 

 

מערכת הנשימה מורכבת מהאף, לוע, צינור קני הנשימה והריאות. למערכת הנשימה יש שני תפקידים עיקריים: א) לקלוט את החמצן שנמצא באוויר ולהעביר אותו למערכת הדם. ב) להעביר את הפחמן הדו חמצני שמשתחרר ע"י התאים אל הריאות ומשם אל מחוץ לגוף.

לכל בן אדם בריא יש זוג ריאות ימני ושמאלי. הריאה הימנית גדולה יותר מהשמאלית והיא מכילה 3 אונות בלבד. הסיבה לכך היא ששריר הלב נמצא במרכז החזה (בין שתי הריאות) עם נטייה קלה שמאלה. ז"א על חשבון הריאה השמאלית. לכל ריאה יש צורה של חריט ז"א יש להם בסיס רחב וקודקוד צר. בסיס הריאה מונח על שריר הסרעפת והקודקוד של הריאה מסתיים שתיים עד ארבע סנטימטר מעל לעצם הבריח. שריר הסרעפת הוא זה שאחראי על תהליך הנשימה. שריר הסרעפת עובר לסירוגין בין 2 מצבים: א) מצב קעור (מחייך) זהו מצב שבו מתכווצות הריאות ואוויר משתחרר החוצה. ב) קמור (עצוב) גורם להתרחבות הריאות ולכניסת אוויר פנימה. שריר הסרעפת שלא ע"י מרכז הנשימה שנמצא במוח המאורך ולכן הנשימה שלנו ספונטנית לחלוטין. האוויר שאנו נושמים מורכב מ- 79% חנקן (N) 20% חמצן ואחוז אחד תערובת של גזים שונים כמו פחמן דו חמצני וחוליי.

הריאות עטופות בקרום מיוחד שנקרא: קרום האדר (צדר) קרום האדר מורכב משני דפנות שבניהם ישנו נוזל האדר. הדופן החיצונית של הקרום מחוברת לצלעות ולבשר של החזה וע"י כך הם גורמים לקיבוע הריאות במקום אחד. הדופן הפנימית של הקרום מחליקה על נוזל האדם וע"י כך  נמנע חיכוך בין הדופן הפנימית לדופן החיצונית של הקרום.

בכל ריאה ישנו פתח מיוחד שנקרא שער הריאה. דרך שער הריאה נכנסים אל תוך הריאה האיברים הבאים: א) עורק הריאה- יוצא מהחדר הימני של הלב ומוביל דם עשיר ב- CO2 ועני בחמצן אל תוך הריאה. בתוך הריאה מסתעף העורק להמון נימי דם כך שכל נים דם נכרח/ מסתלסל סביב המון נאדיות ובסופו של דבר מתחבר נים הדם לווריד הריאה. דרך נאדיות הריאה מתבצע תהליך חילוף גזים: חמצן שמגיע לנאדיות הריאה עובר דרך נקבוביות קטנות שבדופן הנאדיה ונכנס אל תוך נימי הדם שכרוחים בצפיפות רבה סביב הנאדיה. הפחמן הדו חמצני שהיה בנימי הדם יוצא החוצה ונכנס אל תוך הנאדיה דרך אותם נקבוביות שבדופן הנאדיה. מהנאדיה ממשיך ה- CO2 אל מחוץ לגוף דרך צינורות הנשימה והאף. עצם העובדה שנימי הדם נכרחים בצפיפות כל כך גבוהה סביב הנאדיות מגדיל מאוד את שטח הפנים והאורך הכולל של נימי הדם מה שמשפר מאוד את חילוף הגזים. אם כך ניתן לאמר שנאדיות הריאה הם למעשה היחידה התפקודית של הריאה משום שדרכם מתבצע חילוף הגזים. ב) וריד הריאה- יוצא משער הריאה ומובל דם עשיר בחמצן לעלייה השמאלית. ג) צינור הסימפונה- נכנס אל תוך הריאה דרך שער הריאה. ד) תאי עצב של מערכת העצבים- נכנסים אל תוך הריאה דרך שער הריאה. בזמן סטרס/ לחץ ומאמץ גופני הם גורמים להתרחבות הריאה כך שהריאה יכולה לקלוט כמות חמצן גדולה יותר ולספק לשרירים.

צינור קנה הנשימה עשוי מדפנות חזקות שמורכבות מ- 50% סחוס קשה. תפקיד הסחוס הקשה הוא לתת לצינור קנה הנשימה צורה קשוחה עמידה ופתוחה. הדופן הפנימי של צינור כלי הנשימה מצופה בשכבת תאי אפיטל והיא נקראת שכבת תאי מוקוס. על דפנות של שכבת הרירית ישנם בלוטות מוקוס שהתפקיד שלהם הוא להפריש ליחה. הליחה מצפה את הדפנות הפנימיים של צינור קנה הנשימה והתפקיד שלה הוא לסנן את האוויר שנכנס לגוף. בתוך האוויר שאנו נושמים, ישנם חלקיקי אבק, טיח,, גזים שונים, לכלוכים וכל מיני מזהמים. כאשר אוויר נכנס לצינור קנה הנשימה הגופים הזרים והזיהומים השונים נדבקים אל הליחה. הליחה העשירה בלכלוך נדחפת ללוע בעזרת ריסים מיוחדים שנמצאים בדופן צינורות הנשימה. אנשים שמרבים לעשן לאורך שנים הורסים את הריסים שבדופן צינורות הנשימה. כתוצאה מכך הליחה לא יכולה להתפנות החוצה ואז היא מצטברת בצינורות הנשימה. הצטברות הליחה בצינורות הנשימה פוגעת בזרימת האוויר מה שגורם לשיעול כרוני של מעשנים. השיעול של מעשנים חזק במיוחד בבוקר בגלל שבמשך הלילה מצטברת הרבה ליחה בצינורות הנשימה. עישון ממושך יכול במשך השנים לגרום למחלת ריאה קשה שידועה בשם: אמפיזמה ריאתית. בגלל שמצטברות בצינורות הנשימה  ובתוך הריאה כמויות גדולות של ליחה ומאחר ובתוך הליחה גדלים ומתפתחים חיידקים אלימים יסבול החולה בשלב הראשון מדלקות ריאה כרוניות במשך הזמן יפגעו החיידקים גם בנאדיות הריאה מספר הנאדיות ילך וייקטן. בגלל שבנאדיות מתבצעת ספיגת החמצן לדם ככל שמספר הנאדיות הולך וקטן כמות החמצן הנספגת הולכת וקטנה והחולה יסבול ממחסור כרוני בחמצן. כדי להקל עליו הוא יחובר למכונת חמצן ובשלב מאוחר יותר הוא ימות. ברונכית (מחלה) נגרמת כאשר בלוטות המוקוס מפרישות כמויות ליחה גדולות או בגלל סיבה אלרגית או בגלל זיהום אוויר סביבתי גדול. גם כאן מצטברת הליחה- במערכת הנשימה וחיידקים צומחים בתוכה. גם ברונכית כרונית יכולה להתפתח לאמפיזמה ריאתית.

 

מחלות COPD (מחלות ריאה חסמיתית כרוניות) נגרמות מזיהום אוויר או מעישון גם ברונכית וגם אמפיזמה ריאתית שייכים למחלות COPD.

סרטן הריאות הוא הסרטן הנפוץ ביותר בעולם והוא פוגע במידה שווה בנשים ובגברים. כל שנה מתים מסרטן זה. כ- 40 אלף אנשים. סרטן הריאות יכול להיות גם סרטן ראשוני (מתחיל בריאה) וגם סרטן משני (מתחיל במקום אחר) בעזרת הדם או הלימפה מגיעה לריאות. זה לא משנה אם סרטן הריאות הוא ראשוני או משני הנזק בשני המקרים זהה. הפרוגנוזה (הסיכוי להישאר בחיים תוך 5 שנים מרגע שמגלים את המחלה) הוא פחות מ-5%. הסימנים של המחלה הם: שיעול שלא עובר ולא מגיב לשום טיפול תרופתי, דלקת ריאות, שיעול עם רסיסים של רוק, וכאבים בחזה ובגב. כשכבר מופיעים הסימנים בד"כ הסרטן כבר מפוזר באזורים רבים בגוף. יותר מ- 90% מחולי סרטן ריאות ראשוני קבלו את המחלה מעישון חשוב להדגיש שעישון הוא הגורם העיקרי לסרטן הפה והלשון, סרטן הלוע מתירי הקול והוושט. הוא גם גורם מזרז מאוד לסרטן הקיבה.

אסטמה היא מחלה כרונית שנגרמת בצורה של התקפים. הברונקולים הם צינורות הנשימה היחידים שהדופן שלהם עשויה רק משריר ללא סחוס בכלל. כאשר חולה נחשף לחומר שהוא אלרגי אליו משתחררים בגוף חומרים סטאמיניים. חומרים אלה גורמים לברונקולים להתכווץ מה שגורם להצרות במעבר האוויר. ואז נשמעים צפצופים חזקים בריאות של החולה. במקרים מסוימים ההתכווצות גוברת והחולה לא מסוגל יותר להוציא אוויר מהריאות והוא בסכנה של חנק אמיתי. המחלה היא בד"כ על רקע אלרגי כשהחומרים שגורמים לאלרגיה בד"כ הם: אבק, פרווה, של חיות, שינויים במזג האוויר, פריחה. למעשה ניתן לפתח אלרגיה לכל דבר במיוחד לחלב ומוצריו. 15% מחוליי האסטמה חולים במחלה מסיבות תורשה. גם חרדות ומתחים או פעילות גופנית מאומצת יכולים לגרום להתקף אסמטי. בזמן התקף נהוג להשתמש במשאף ונטולין שגורם להרחבת השירים בדופן הברונקולים מה שמאפשר זרימת אוויר טובה יותר לתוך הריאות. ומצבים של התקף קשה. שהחולה נמצא בסכנת חיים יש לתת לו עירויי של סטרואידים לתוך הווריד. הקורטיזון גורם מיד להקלה ומציל חיים. חולים שסובלים מהתקפים קשים מטופלים בקורטיזון באופן קבוע כטיפול מונע. אולם הטיפול בקורטיזון כרוך בתופעות לוואי קשות במיוחד כמו: בריחת סידן קשה מהעצמות, סוכרת, גלוקומה, (הצטברות נוזלים בעיניים מה שיוצר לחץ חזק על גלגל העין וסכנת חיים), קטארק (עכירות של עדשת העין), עלייה ניכרת במשקל, תיאבון מוגבר, פצעים דמויי כוכבים במצח ובגב, לחץ דם גבוה, לחץ בתוך הגולגולת, כתוצאה מהצטברות נוזלים בראש שינויים קיצוניים במצב רוח, דיכאון עמוק, פני  ירח ועוד.

 

שחפת היא דלקת ריאות שנגמרת ע"י חיידק אלים מאוד שנראה מתחת למיקרוסקופ בצורה של נבגים/ מקלות. המחלה עוברת מאדם לאדם ע"י הדבקה בעזרת האוויר. חולה שמשתעל משחרר לאוויר רסיסי רוק שבתוכם מצויי החיידק. בן אדם אחר שנמצא בסביבה נושם את רסיסי הרוק שבאוויר. ובדרך זו הוא נדבק בחיידק. המחלקה מחולקת לשני שלבים עיקריים: א) שלב הדגירה- בשלב הדגירה החיידק מתיישב בריאות אבל עדיין הוא לא גורם לשום נזקים. תקופת הדגירה יכולה להמשך זמן קצר או זמן ארוך בהתאם למערכת החיסון של אותו הבן אדם. ברוב המקרים מערכת החיסון פוגעת בחיידק כבר בשלה הדגירה והחולה לעולם לא יפתח את המחלה. ב) החיידק מתחיל לתקוף את נאדיות הריאה. החיידק מייצר רעל כזה שממיס פוגע בנאדיות כך שבתוך הריאות נוצרים חורים ומכחשים שפעם היו חלקיי ריאה. ללא טיפול אנטיביוטי החולה ימות תוך זמן קצר. אחד מהסיבוכים החמורים של המחלה ידוע בשם : אלח דם – מצב שבו חיידקים גורמי שחפת מצליחים להיכנס לדם מה שגורם למות מהיר. בדיקת מנטו- בדיקה שבאה לגלות אם יש לנו נוגדנים לשחפת. אם הבדיקה חיובית ממשיכים לבדוק בדרכים אחרות ובו זמנית הנבדק מקבל תערובת של 3 סוגי אנטיביוטיקה במשך כ- 9 עד 18 חודשים.

דלקת ריאות היא מחלה שנגרמת ע"י קבוצה רחבה של מזהמים שחלקם וירוסים וחלקם חיידקים. גורם המחלה פוגע ברקמה של הריאה והופך אותה לאדומה ונפוחה דלקתית כואבת. בד"כ אם המחלה נגרמת ע"י וירוס היא לפעמים בלי חום בלבד ומקס' עד 38.5 מעלות. ברוב המקרים דלקת ריאות כזו לא ניתנת לאבחון אלא רק בעזרת צילום רנטגן אבל אם דלקת הריאות נגרמת ע"י וירוס השפעת או וירוס הסארס היא הופכת להיות אלימה במיוחד ומסכנת חיים. החולה יסבול מחום גבוה (מ-40 ומעלה), קוצר נשימה, שיעול יבש, כאבים חזקים בראש ובמפרקים ובעצמות, נזלת מימית הוא יסבול מצמרמורות ותחושה כללית רעה. טיפול אנטיביוטי לא יעזור אולם לפעמים כן משתמשים באנטיביוטיקה כדי למנוע סיבוך ע"י חיידק. אם המחלה נגרמת ע"י חיידק פאנמקוק- זהים לסימנים של וירוס השפעת. וטיפול מהוא בעזרת אנטיביוטיקה ומרכיביי סמפונות.

 

תסחיף ריאתי- (PULMONART EMBULISM) לפעמים נוצרים קרישי דם בורידים שברגליים אותם קרישי דם מתחילים להסתובב בתוך זרם הדם ועלולים להיעצר ולהיתקע בתוך עורק הריאה (אותם כלי דם שמספקים דם לריאות) במקרה כזה הריאות לא מקבלות דם וקיימת סכנה של מוות מיידי. הסימנים לתסחיף ריאתי הם: קשיי נשימה פתאומיים ודופק מהיר מאוד. תסחיף ריאתי נגרם כאמור בד"כ מקריש דם. אבל הוא יכול גם להיגרם זמן קצר לאחר לידה כתוצאה מחלק של השלייה נכנס לזרם הדם ומגיע לריאות. לפעמים גם בועת גז שחודרת לזרם הדם יכולה להגיע לריאות ולגרום לחסימה. בכל פנים נשים מעשנות שמשתמשות בגלולות למניעת הריון נמצאות בסיכון גבוה לתסחיף ריאתי.

 

בצקת ריאות- (PULMONARY EDEMA) נגרמת כתוצאה של נוזלים בנאדיות הריאה. במקרה כזה קיימת סכנת חנק מפני שהחמצן שנכנס לנאדיות לא יכול להמשיך לתוך מימי הדם שכרוחים סביב הנאדיות בגלל המים שבתוך הנאדיה. 3 גורמים עיקריים לבצקת ריאות: א) אי ספיקת לב גורמת לכך שהלב החלש לא מזרים מספיק דם כך שדם מצטבר בריאות והפלסמה של הדם יוצאת מתוך כלי הדם ונכנסת לנאדיות. ב) דלקת ריאות או דלקת של קרום האדר גורמים להצטברות של מים בריאות. ג) גידול בריאות או גידול בקרום האדר יכול לגרום לבצקת ריאות. ד) סוכרת חריפה- יכולה לגרום לבצקת ריאות.

 

CF- סיסטיק פיברוזיס-  והיא מחלת ריאות גנטית שהילד מקבל אותה רק בתנאי ששני ההורים נשאים של המחלה.

המחלה פוגעת בבלוטות המוקוס שבריאות. כתוצאה מכך החולה משחרר ללא שליטה כמויות עצומות של ליחה כל הזמן. הליחה מצטברת בריאות ובתוכה צומחים חיידקים אלימים. החיידקים יחד עם הליחה הורסים את הריאות כך שבסופו של דבר הדרך היחידה להציל את החולה היא ע"י השתלת ריאות. במחלה גם בלוטת הלבלב נפגעת והיא לא מייצרת חומר שצריך לפרק שומנים במזון. כמו כן בלוטות המין נפגעות והחולה מפריש זיעה מאוד מליחה.


 

הנושא השישי: מערכת העצבים:

 

הקדמה: מערכת העצבים נמצאת בכל מקום בגוף וההוכחה לכך היא שכל דקירה בגוף תגרום לכאב שנגרם ומורגש בעזרת מערכת העצבים. תפקידה של מערכת העצבים היא להעביר מידע בין איזורים שונים של הגוף כמו למשל להעביר מידע מהמוח לשרירים. להעביר מידע מהמוח לבלוטות שמפרישות הורמונים. בעזרת מערכת העצבים ניתן להעביר מידע מהאיברים השונים שבגוף אל המוח. כמו תחושות של כאב, חום, לחץ ועוד.

 

לצורך תפקודה/ עבודתה משתמשת מערכת העצבים בנוירונים (תאי עצב מיוחדים) כל בן אדם נולד עם כ- עשרה מיליארד תאי עצב. הם סוג של תאים שלא מתחדש ולכן כמות המקסימלית של תאי עצב שיש לבן אדם היא בשנים הראשונות לחייו. במשך השנים הולכים וקטנים/ פוחתים תאי העצב בגוף מה שגורם לירידה בשמיעה (שומעים פחות צלילים נמוכים) הראייה, הזריזות, הקורדינציה, הזיכרון, החשיבה, נוצרת פגיעה בסוגרים, מתחילות רעידות ועוד.

 

כפי שאמרנו האיבר העיקרי במערכת העצבים הוא הנוירון (תא עצב). האברונים המרכיבים את הנוירון הם: א) דניטרים-> אלה שלוחות שהתפקיד שלהם הוא להעביר זרם חשמלי אל גוף התא. ב) גוף התא-> זהו החלק החשוב ביותר בנוירון והוא אחראי על החיים של הנוירון בתוכו של גוף התא יש אברונים ידועים ומוכרים שנמצאים בכל תא רגיל כמו גרעין ליזוזומים ציטופלסמה וכדומה. כל פגיעה בגוף התא תגרום למות התא. לעומת זאת פגיעה בחלק אחר של הנוירון מבלי לפגוע בגוף הנוירון תגרום לשיקום מחדש של אותו חלק שנפגע. ג) אקסון-> זוהי שלוחה שיוצאת מגוף התא ומסתיימת בכפתורים הסינפטיים. התפקיד של האקסון הוא להעביר זרם חשמלי מגוף התא אל הכפתורים הסינפטיים. החלק הראשון של האקסון הוא ישר ובחלק השני מסתעף לשלוחות רבות. כך שבקצה של כל שלוחה יש כפתור סינפטי. החלק הישר בלבד של האקסון עטוף בשכבת שומן לבנה שידועה בשם מעטפת המיילין. מעטפת המיילין היא לא רצופה וניתן להבחין בהפסקות במעטפת המיילין. ההפסקות במעטפת המיילין ידועות בשם: "קשרי רנדייה". החשמל שנכנס לאקסון לא יכול להמשיך דרך מעטפת המיילין ולכן הוא נאלץ להתקדם בדילוגים/ בקפיצות בין קשרי הרנדייה. מסתבר שהתקדמות החשמל בדילוגים היא מהירה במיוחד. אורך האקסון משתנה מנוירון לנוירון. כך שישנם נוירונים במוח למשל אורך האקסון שלהם הוא מיקרונים בודדים. ומצד שני ישנם נוירונים אחרים בגוף שאורך האקסון שלהם מגיע אפילו למטר שלם. בגוף האדם קיימים שני סוגים של נוירונים: 1) תאי עצב אפורים-> אין להם מעטפת מיילין והם מוליכים חשמל לאט יחסית. הם נמצאים רק בקליפה של המוח הגדול ובתוך חוט השדרה. 2) אי עצב לבנים-> נמצאים בכל מקום בגוף והם מכילים מעטפת מיילין ומוליכים לפחות פי 15 חשמל מהר יותר מתאי עצב אפורים. ד) כפתורים סינפטיים-> אלו שלפוחיות קטנות שנמצאות בקצה של האקסון. הם מייצרות את החומר הכימי של הנוירון שנקרא נויירונסטינור. ישנם סוגים שונים של נויירונסנטורים שהידועים שבהם הם: סרטונין, דופאמין, נוראדרנלין, אדרנלין, אדטול-זולין ועוד הרבה אחרים. לדוג': עודף סרטונין במוח יגרום לחרדות קשות וחוסר יגרום לדיכאון עודף דופאמין במוח יגרום לסכיזופרניה וחוסר יגרום לפריקנסון. ברגע שהזרם החשמלי יגיע אל הכפתורים הסינפטיים הם מתכווצים ומשחררים החוצה את הרוייזניסטור. הרויינסטור ממשיך ונכנס אל תוך רצפטורים/ קולנים שנמצאים בשריר או הבלוטה מה שגורם מיד להתכווצות השריר או הבלוטה. ה) סינפסה-> זהו הרווח שנמצא בין הכפתורים הסינפטיים לבין שריר או בלוטה או תא עצב אחר. בתוך הסינפסה מצוי אינזים מיוחד שהתפקיד שלו הוא להיכנס ולהוציא את הנויירונסטנור. מתוך קולטנים או הבלוטה פעולה זו גורמת להרפיית השריר או הבלוטה.

 

קשת הרפלקס:

 

רפלקס היא תגובה מהירה במיוחד של הגוף. כתוצאה מסכנה שנשקפת לגוף לדוגמא: נניח למשל שהכנסנו בלי כוונה את היד למים רותחים כולנו מכירים את התופעה שמיד ללא שום מחשבה אנו מרחיקים את היד ממקור המים החמים. הפעולה מתבצעת במהירות רבה. על מנת לגרום מינימום נזק ליד. פעולת הרחקת היד מהמים הרותחים היא פעולת רפלקס. חיישנים מיוחדים שנמצאים על פני העור מתרגמים את חום המים לזרם חשמלי חזק הזרם החשמלי ממשיך מהקולטנים שבעור ועובר לתא עצב תחושתי שנכנס לחוט השדרה. משם ממשיך החשמל ונכנס לתא עצב מקשר שנמצא כולו בעמוד השדרה ומשם ממשיך החשמל לתא עצב תנועתי שמחובר לשרירים שביד. ברגע שהזרם החשמלי הגיע לכפתורים הסינפטיים שבתא עצב התנועתי- מופרש נויירניסטנור שנכנס לרצפטורים שבשריר. פעולה זו גורמת להתכווצות השריר והרחקת היד ממקור הסכנה במהירות רבה.

 

לסיכום: קשת הרפלקס היא תגובה מהירה של מערכת העצבים למצב סכנה הזרם החשמלי עובר מתא עצב תחושתי למקשר לתא עצב תנועתי מבלי לעבור דרך המוח. ישנה אפשרות אחרת שהיא אינה רפלקס: לדוגמא נניח שאנו רוצים לבחון את חום מי הים לפני שנכנסים לתוכם כאשר שמים את היד בתוך ממי הים החיישנים שעל פני העור מתרגמים את חום המים לזרם חשמלי שממשיך לתא עצב תחושתי שנכנס לחוט השדרה משם ממשיך הזרם החשמלי לתא עצב שעובר לאורך חוט השדרה ומתחבר למוח. במוח מעובד המידע וחוזר אל חוט השדרה לאורך תאי העצב שעוברים לאורך חוט השדרה ומתחברים בסופו של דבר לתא עצב תנועתי שיוצא מחוט השדרה ומתחבר לשריר.

 

מערכת העצבים המרכזית והפריפרית הקדמה: מערכת העצבים מחולקת למערכת מרכזית והיקפית.  בחוט השדרה שייכים למערכת העצבים המרכזית. מערכת העצבים המרכזית מחולקת למערכת העצבים האוטונומית והפריפרית. כל אותם תאי עצב שמתחברים לאיברים אין לנו שליטה עליהם (לב, בלוטות, ודומה) שייכים למערכת העצבים האוטונומית( עצמאית). לכל אותם תאי עצב שמחולקים לשרירים (כמו לשרירי השלד) שיש לנו שליטה עליהם אינם שייכים למערכת העצבים האוטונומית אלא למערכת העצבים הפריפרית. מערכת העצבים האוטונומית מחולקת לשני חלקים: א) מערכת סימפטית-> כוללת בתוכה את תאי העצב שמפרישים אדרנלין. מערכת זו נועדה לפעול בזמן סכנת חיים. בזמן שבן אדם נמצא בסכנת חיים. הדרך היחידה שלו להישאר בחיים היא להילחם או לברוח. לשם כך הוא צריך שהשרירים שלו יפעלו במקסימום יכולת. המערכת הסימפטית מאפשרת לשרירים לקבל מקסימום חמצן וסוכר וע"י כך להפעיל את השרירים לצורה מקסימלית. לדג': היא גורמת לקצב לב מהיר על מנת שהלב יזרים יותר דם לשרירים, היא גורמת לנשימה מוגברת על מנת שהריאות יקלטו יותר חמצן עבור השרירים, היא גורמת להפסקת פעולת המעיים כדי לחסוך אנרגיה, היא גורמת להפרשה מוגברת של סוכר מהכבד לדם כדי שהשרירים יוכלו לקבל יותר חמצן. הפרשת האינסולין מהלבלב גוברת כדי להעביר את הסוכר מהדם לתאים, כלי הדם שבעור מתכווצים כדי שיותר דם יזרום לשירים ואילו האישונים- מתרחבים כדי לראות טוב יותר על מנת לקבל החלטות טובות יותר. היום רוב בני האדם בסכנת חיים כזו שבעזרת השרירים שלהם הם נשארו בחיים לכן במערכת הסימפתטית התחילה לפעול דווקא במצבים של כעס, מתח, פחד וחרדה והיא גורמת לנו לדופק מהיר, נשימה מהירה וכדומה. ב) מערכת פארסימפטתית-> מערכת עצבים זו כוללת בתוכה את אותם תאי העצב שמכינים בתוכם את פאציטול זולין, מערכת זו עובדת במצב רגיל והיא אחראית לקצב לב סדיר, נשימה סדירה, ל"ד תקין, הפרשת אינסולין מאוזנת וכדומה.


 

מחלות מערכת העצבים:

 

*אייזרם-> זוהי מחלה גנטית תורשתית ב-15% מהמקרים. במחלה זו נוצר חלבון בלתי תקין ששוקע אל תוך המוח והורס בהדרגתיות את תאי העצב במוח. בשלב הראשון של המחלה נפגע הזיכרון לטווח הקצר בלבד. החולה עצמו מרגיש בסימנים של המחלה אבל כמובן שהוא לא מבין שזה אייזרם. בשלב מתקדם יותר נפגע גם הזיכרון לטווח הארוך והחולה כבר לא מכיר יותר אפילו את קרובי המשפחה שלו ומאבד לחלוטין את יכולת הדיבור וכמובן שאסור להשאיר אותו לבד ברחוב ואפילו לא בבית בגלל שהוא איבד לחלוטין את החוש לסכנה והוא יכול לדג' להכניס את ידו לשמן רותח בלי שום מחשבה. כשהמחלה כבר מתקדמת החולה חייב השגחה 24 שעות. במצב כזה הם מאושפזים במרכזים מיוחדים ובהם נמצאים שם תחת השגחה כשהמחלה מתקדמת החולה מפסיק לאכול, הם סובלים מפצעי לחץ כתוצאה משכיבה ממושכת ומדלקות ריאות. המחלה מתחילה בד"כ מגיל 60 ומעלה וככל שהגיל מתקדם יותר היא נפוצה יותר. בין 10% ל-15% מהאוכ' הבוגרת סובל מהמחלה.

 

*אפילפסיה-> מחלה זו ידועה בשם "מחלת הנפילה". המחלה נגרמת ב-70% מהמקרים כתוצאה מתורשה אבל ב-30% מהמקרים היא נגרמת כתוצאה מגידול בראש סיבוך של זיהום בראש או כתוצאה מתאונה במכה בראש. המחלה מופיעה בצורה של התקפים. כתוצאה מהפרעה באזור מסוים במוח מפשטת ההפרעה לכל אזורי המוח וגורמת להתקף אפילפסיה. ההתקף שונה מאדם לאדם וזה תלוי במקום ההפרעה במוח ובגודל ההפרעה. א) ההתקף הגדול זמן קצר לפני ההתקף החולה רואה הפרעות בראייה ומיד הוא צונח על הרצפה כשב"ד הוא מקבל מכה חזקה תוך כדי הנפילה. מיד לאחר מכן מתחילות עביתות (התכווציות שרירים בלתי נשלטת) וקיימת סכנה ממשית שהחולה ינשך את הלשון או יבלע אותה. כמו כן הם מפרישים קצף מהפה ומאבדים לחלוטין את השליטה על הסוגרים. תוך 45 שניות בממוצע ההתקף עובר והחולה קם כשהוא מבולבל מאוד והבלבול יכול להימשך זמן רב. ב) ההתקף הקטן-> במצב כזה החולה קופא על המקום במשך כ-45 שניות ולאחר מכן הוא ממשיך בשגרת היום כשבד"כ הוא אפילו לא זוכר את ההתקף. ג) אפילפסיה חלקית-> במצב זה החולה מאבד שליטה על איבר אחד או שניים כמו למשל פרכוסים של רגל ויד ושני המקרים האחרונים אין נפילה על הרצפה.

 

*טרשת נפוצה-תMULTIRULESCLER: זוהי מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון שלנו מייצרת בטעות נוגדנים שתוקפים את מערכת המיילין שעוטפת את האקסון כתוצאה מכך נהרסים תאי העצב. המחלה היא כרונית והיא מופיעה בפעם הראשונה בד"כ בין הגילאים 15 עד 40 הסימנים הראשונים של המחלה יכולה להיות פגיעה זמנית בראייה, חולשה בשרירים, תחושה של נימול ועקצוצים באזורים שונים בגוף ומרגישים אותם במיוחד בזמן ששוכבים במיטה, חוסר תחושות לאזורים מסוימים בגוף, צליעה קלה, חולשה, חוסר שיווי משקל, פגיעה בקורדינצייה ואפילו שיתוק. המחלה מאופיינת במצביי רוח דיכאוניים מאוד.

 

*פרקינסון-> נגרמת בד"כ מגיל 50 ומעלה וככל שהגיל מתקדם יותר היא נפוצה יותר. המחלה נגרמת כתוצאה מהרס שתאי עצב במוח שתפקידם לייצר את החומר הכימי דופאמין. כתוצאה מכך משתבש מעבר החשמל מהמוח לשרירי השלד, וזה גורם לרעידות בעיקר בגפים (ידיים ורגליים) ובשרירים של הפנים והלאסטות. כמו כן החולה מאבד את התנועות הספונטאניות של הנפת הידיים קדימה ואחורה בזמן הליכה. והם הולכים כשהידיים שלהם צמודות לצידי הגוף. הליכה שכזו גורמת לאיבוד שיויי משקל וכתוצאה מכך הם מרבים ליפול. בגלל הפחד שלהם מנפילה הם מעדיפים לשבת או לשכב. תנועות הרעידה נפסקות בזמן שכיבה. התרופות המקובלות גורמות להגדלת ריכוז הדופאמין במוח.

 

*דלקת קרום המוח->NENINGIIS: בין עצם הגולגולת למוח הגדול יש 3 קרומי מוח (קרום הקשה, קרום העכביש, קרום הדק) בין קרומי המוח יש נוזל השדרה שתפקידו לשמש כבולם זעזועים מפני מכות. ז"א אם מקבלים מכה בראש האנרגיה של המכה נעצרת בנוזל מוח השדרה וע"י כך המוח לא מקבל מכה. דלקת קרום המוח- נגרמת כאשר וירוס או חיידק אחד מהשניים תוקפים את נוזל מוח השדרה. סימני המחלה הם: חום גבוה, כאבי ראש, בחילות והקאות, קישאון עורף, ופוטופוביה. אם המחלה נגרמת ע"י חיידק היא הרבה יותר מסוכנת והיא יכולה לגרום לעיוורון, לחירשות, בעיות נפשיות, פגיעה מוחית.

 

*אירוע מוחי- C.V.A=CERSBRO VASCULER ACCIDEHT : בשנים האחרונות אנו שומעים על יותר ויותר אנשים שעברו אירוע מוחי (שבץ מוחי) פעם המחלה הייתה פוגעת ק במבוגרים אולם בשנים האחרונות שומעים על יותר ויותר מקרים של צעירים בני עשרה ומעלה שמקלים את האירוע. בזמן אירוע מוחי יש חסימה חלקית או חסימה מוחלטת של כלי הדם במוח וחלק מהמוח לא מקבל חמצן ככל שהחסימה גדולה יותר המוח מקבל פחות חמצן והנזק גדול יותר. ב-95% מהמקרים הגורם לחסימה הוא קריש דם שנוצר בד"כ בלב ובעזרת כלי הדם מגיע למוח. סיבות אחרות הם: ל"ד גבוה, סכרת, טרשת בעורקים שבמוח, או בועת גז שנוצרה בכלי הדם ולפעמים חלקיה שעלייה שנכנסים לזרם הדם זמן קצר לאחר הלידה ובעזרת זרם הדם מגיעים למוח. ארוע מוחי יכול להיות קל כמו למשל: חוסר תחושה באזור מסוים שבגוף לכמה שניות, הוא יכול לגרום לשיתוק חלקי או זמני של מחצית גוף כמו למשל: שיתוק של שרירי הפנים כמו: הלשון, העיניים הגפיים וכדומה. השיתוק יכול להיות לתמיד ייתכן מצב של צמח או מוות מיידי.

 

*מגרינה-> הוא כאב ראש חזק במיוחד שנמשך לפחות שעתיים ובמקרים מסוימים אפילו שבועות רצופים. בזמן ההתקף מתרחבים מאוד כלי הדם בראש מה שיוצר לחץ על תאי העצב בראש. מצב זה גורם להתקף מגרונה בנוסף לכאבי הראש החזקים מופיעים בחילות חזקות לעיתים גם הקאות,ף פוט ופוביה קשה, טשטוש ראייה ותחושה כללית רעה. מספר ההתקפים משתנה מאדם לאדם ומשתנה מתקופות לתקופות אצל אותו הבן אדם. לפעמים מופיעים מספר התקפים בשבוע ולפעמים הפוגה של שנים רבות. ללא ספק תקופות מתוחות בחיים מזרזות התקפים הגורם למחלה להתרחבות הבלתי מוסברת של כלי הדם במוח הוא לא ידוע ברוב המקרים אבל תקופות שלפני מחזור, מתח, מאכלים מסוימים כמו שוקולד, גבינה צהובה, יין אדום ועוד גורמים לאנשים מסוימים להתקף. המחלה היא בעלת רקע גנטי והיא פוגעת יותר בנשים.

 

*דיכאון-> זהו מצב שבו ישנו מחסור בחומר כימי במוח שנקרא סרטונין כתוצאה מכך נוצר מחסור בחומר כימי שאחראי על מעבר אוטות החשמל בתוך המוח. בזמן דיכאון כל המחשבות נצבעות בשחור ואפילו דברים משמחים לא גורמים לשום שמחה אצל החולה הוא מרבה לחשוב על המוות על מחלות ועל כל דבר שלילי שאפשרי. בזמן דיכאון מופיעים גם סימנים גופניים קשים כמו: כאבים בכל חלקי הגוף, כאבי ראש כרוניים שלא מפסיקים, חוסר תיאבון, ירידה משמעותית במשקל תוך זמן קצר, סחרחורות, חוסר שיווי משקל תחושה כאלו משהו תקוע בקיבה או בגרון, חולשה בחילות קבועות כל 24 שעות בחילות, שלשולים עצרויות לסירוגין, תחושות חרדה, טשטוש ראייה ומחשבות אובדניות. ככל שהדיכאון חריף יותר כך הסימנים שהוזכרו יהיו חריפים יותר. בזמן תקופה זו מעדיף החולה כמה שיותר להיות במיטה כך הוא נכנס למיטה בשעות המוקדמות של הערב כשברוב המקרים הוא כלל לא נרדם ונשאר עד לצהריים שלמחרת במיטה. במקרים רבים אם הוא כבר מצליח להירדם הוא סובל מתופעה שנקראית יקיצה מוקדמת ז"א הוא מתעורר באמצע הלילה ולא מצליח להירדם יותר. הטיפול בדיכאון הוא בעזרת תרופות בעיקר יש 4 משפחות של תרופות לטיפול בדיכאון כשהמשותף לכולם הוא בכך שה מגדילים את כמות הסרטונים במוח והשונה בניהם הוא בעיקר בדרך שבו הם מגדילות אצת כמות הסרטונין ובתופעות הלוואיי שלהם. תופעות הלוואי העיקריות הם: יובש בפה, ירידה בתיאבון, ירידה בחשק מיני, דופק מהיר ועוד. אם התרופות לא עוזרות נהוג לאשפז את החולה ולתת לא טיפול של מספר מכות חשמליות למוח. פעולה זו מעוררת את תאי העצב במוח להפריש סרטונין מה שבדרך כלל משפר מאוד את מצב החולה. החיסרון של שיטה זו הוא פגיעה בזיכרון לטווח הקצר. אנו מבחינים בשני סוגים של דיכאו: 1) דיכאון נסיבתי->" יכול לפגוע בכל בן אדם והוא נגרם כתוצאה מכמה צרות שנפגשות באותה נקודת זמן בשילוב של אופי חלש )מבנה אישיות). הסטטיסטיקה מלמדת ש- 25% מבני האדם יסבלו לפחות פעם בחיים מדיכאון נסיבתי. דיכאון נסיבתי הוא לא מחלת נפש. 2) דיכאון אנדוגני-> זוהי כן מחלת נפש והיא נגרמת כתוצאה ממבנה אנטומי לא תקין של המוח. הסימן העיקרי של דיכאון אנדוגני הוא שהחולה נכנס לדיכאון בלי שום סיבה מדייקת והגיונית. *דיכאון שלאחר לידה וגיל המעבר הם דיכאונות אנדוגניות אולם הוא לא נחשב למחלת נפש.

 

*מאנייה-> זוהי תקופה שבה החולה סובל ממצב רוח, כל המחשבות שלו נצבעות בוורוד אפילו אסונות נראים בעיניו כדבר נפלא. החולה מרבה לבלות, להשתכר להחליף בני זוג, הוא מתלבש בצורה פרובוקטיבית (בהמון צבע) איפור כבד במיוחד וכדומה.

 

*מאנייה דיפרנסייה-> מחלת נפש שהחולה סובל מהתקפים והפוגות לסירוגין ההתקף מתחיל בתקופה מאנית שמתחלפת לאחר מספר שבועות להתקף דיכאון. תקופת הדיכאון ארוכה לפחות פי 10 מהתקופה המאנית.

 

*סכיזופרנייה-> זוהי מחלת נפש הנפוצה ביותר והיא פוגעת באחד מתוך 150 אנשים גם מחלה זו מופיעה בצורה של התקפים והפוגות לסירוגין כך שככל מה שנתאר בהמשך מתייחס לזמן ההתקף בלבד. בזמן הפוגה החולה מרגיש טוב. נבדוק מה קורה לחולה בזמן ההתקף מכמה הביטים: א) ההיבט התחושתי-> החולה שומע קולות מוזרים שמדברים אליו והוא גם שומע הד לקולות מה שמגדיל את עוצמת החרדה. כמו כן לקולות מתלווים גם מראות דמיוניים. ב) ההיבט התנועתי-> בזמן התקף החולה סובל מקישוין שרירים מה שגורם לו ללכת עם רגליים ישרות. ידועה תופעה מוכרת שנקראת קיבעון תנועתי שבה החולה שומר על תנועה אחת במשך שעות רבות עד לאיבוד הכרה כמו למשל: לעמוד על רגל אחת (כמו חסידה) או לשכב במיטה שהראש מורם מעל הכרית. ג)הההביט הדיבורי/ מילולי-> בזמן התקף החולה כמעט ולא מדבר וכאשר הוא מדבר הוא לא מובן ידועה תופעה שנקראת "הד דיבורי" "א החולה חוזר על מה שהוא שומע. ד) ההיבט המחשבתי-> קיים מצב של עירוב מחשבות כך שמתקבלת מחשבה דמיונית. אפשרות אחרת היא קיבעון מחשבתי שבו החולה תקוע המחשבה אחת בראש במשך ימים רבים מבלי שהוא יוכל לשנות אותה. אפשרות אחרת היא קיפאון מחשבתי שבו החולה אינו מסוגל להכניס למוחו אפילו מחשבה אחת במשך זמן רב. אפשרות אחרת היא מצב של שיגעון גדלות שמלווה במחלת הרדיפה. החולה מדמיין שהוא איש חשוב ולכן בגלל שהוא כל כך חשוב כולם מחפשים אותו במטרה לפגוע בו הוא בטוח שבתוך הקירות יש מכשירי הקלטה הוא מנתק את מכשיר הטלפון בבית כי הוא בטוח שכל מי שמצלצל זה במטרה לפגוע בו הוא מתחבא במקום הכי חשוך והכי מלוכלך שיש מתוך מחשבה שבני אדם מגיעים למקומות כאלה והוא אפילו לא סומך על אחרים על הקרובים לו ביותר. המחלה היא ב-70% מהמקרים תורשתית אולם בנוסף אפשר לקבל אותה כתוצאה משמוש בתרופות מסוימות סיבוך של זיהום בראש טראומה או מכה חזקה בראש.


 

הנושא השביעי:המערכת ההורמונאלית:

 

הקדמה: המערכת ההורמונאלית היא למעשה מערכת מקבילה למערכת העצבים. ז"א התפקיד של תני המערכות הוא להעביר מידע בין אזורים שונים של הגוף. ההבדל בין המערכות הוא בכך שבמערכת העצבים משתמשת במטרה זו  בנוירונים (תאי עצב) ואילו המערכת ההורמונאלית נעזרת בבלוטות מיוחדות שמפרישות הורמונים. אנו מבחינים בין שני סוגים שונים עיקריים של בלוטות הורמונאליות: א) בלוטות אנדוקריניות? אלה בלוטות שמשחררות את ההורמונים ישר אל תוך הדם והדם מפזר את ההורמונים אל איבר המטרה (=האיבר שאליו ההורמונים צריכים להגיע). לדג': בלוטת הלבלב מפרישה את ההורמון אינסולין לדם והדם מוליך את האינסולין לכל התאים שבגוף. ברגע שהאינסולין נכנס לרצפטורים שבדופן קרום התא זה גורם לקרום התא להיפתח וסוכר זורם מהדם לתוך התא. דוגמא אחרת היא בלוטת התריס =THYROID שנמצאת בתחתית הצוואר. בלוטה זו מפרישה לדם את ההורמון תירוכסין. הדם מפזר את התירוכסין לכל התאים שבגוף. כאשר התירוכסין נכנס לתוך רצפטורים מיוחדים של תירוכסין שנמצאים בקרום התא זה גורם לתא לשרוף סוכר ולייצר אנרגיה. ב) סוג שני של בלוטות: אקזקרניות--> אלה בלוטות שמשחררות את ההורמונים שלהם ישר אל איבר המטרה דרך צינורות מיוחדים שמחברים בין איבר המטרה לבלוטה. בשום פנים ואופן הם לא משחררות הורמונים לדם. לדוגמא: בלוטות הרוק יש לנו 3 סוגים של בלוטות רוק: מתחת ללשון והם מפרישות רוק ישר אל תוך הפה דרך צינור מיוחד. בפרק זה נלמד את הבלוטות ההורמונאליות העיקריות. איזה הורמונים הם מפרישים ואיזה מחלות בטיפולים תרופתיים משתמשים לכל מחלה ומחלה.

 

בלוטת התריס: נמצאת בתחתית הצוואר ויש לה צורה של פרפר. על פני ארבעת הקצוות של בלוטת התריס יש ארבעה בלוטות של יותרת התריס. בלוטת התריס מייצרת את ההורמון תירוכסין. הורמון זה מיוצר בעזרת יוד. שמקורו במזון שאנו אוכלים. מזונות שעשירים ביוד הם כל מאכלי הים ומלח שולחן מיוחד שהכניסו בו יוד. ישנם ארצות שבהם התפריט דל ביוד מה שגורם לכך שתושבי המקום סובלים מחוסר בתירוכסין מחלה זו ידועה בשם זפקת. התפקיד של התירוכסין הוא לתת פקודה לתאים לשרוף סוכר וע"י כך לייצר אנרגיה.

 

מחלת גרווס =GRVES: מחלה זו היא מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון מייצרת בטעות נוגדנים נגד בלוטת התריס. הנוגדנים שנוצרים מאלצים את בלוטת התריס לשחרר לדם כמויות עצומות של תירוכסין. מה שגורם ליתר פעילות של בלוטת התריס (=HYPER THYROID ISM). סימני המחלה הם: עצבנות, חוסר מנוחה, עיניים בולטות ומרצדות לכל הכיוונים, גרגרת בולטת, ל"ד גבוה (=HYPERTENSION), דופק מהיר, רעב מוגבר, חולשה ואיבוד משקל רב. הטיפול הנהוג במחלה הוא לתת לחולה יוד רדיואקטיבי. היודהרידיואקטיבי מגיע לבלוטה והורס אותה לאחר מכן חייב החולה במשך כל החיים להשתמש בתירוכסין במקום שהבלוטה ההרוסה תייצר תירוכסין. מחלה הפוכה למחלת גוורס היא מחלת השימוטו =HASSIMOTO-->>שהיא בעצם מחלה אוטואימונית שבה נוצרים נוגדנים אחרים שמחסלים את בלוטת התריס מחלה זו היא בעצם גורמת לתת פעילות של בלוטת התריס =HIPO THYROID ISM: הסימנים של מחלה זו הם: חולשה, השמנה, ישנוניות, פגיעה קשה ביכולת להתרכז, לזכור ולחשוב ועוד. הטיפול במחלה זו היא בעזרת תרופה שנקראת אלטרוקסין. תרופה זו מייצרים במעבדה ונותנים אותו כשחסר בגוף. ההורמון השני שמייצר אל בלוטת התריס ידוע בשם קלצטונין שהתפקיד שלו לווסת את רמת הסוכר בדם בגלל שסידן ממלא תפקיד חשוב בפעילות תקינה של מערכת העצבים ומערכת השרירים חייב שרמת הסידן בדם תישאר מאוזנת (8.4-10.2). אם רמת הסידן בדם עולה יותר מידי (HIPERALCYMIA) תפקידו של הקלצטונין הוא להוציא אל מחוץ לגוף דרך השתן את עודף הסידן עד שרמת הסידן בדם תרד חזרה למצב נורמאלי. הסיבה העיקרית ליתר סידן הוא אוסטופיברוזיס שפוגעת בעיקר בנשים וגורמת ליציאה של סידן מהעצמות לתוך הדם.

 

בלוטת יותרת התריס: בארבע הקצוות של בלוטת התריס ישנם ארבע בלוטות יותרת התריס. בלוטת יותרת התריס מייצרת את ההורמון פארט שגם הוא יחד עם הקלצטונין עוזרים בשמירה על רמת סידן מתאימה בדם. סידן ללא ספק הוא אחד מהמינרלים החשובים ביותר בגוף האדם. ובנוסף לתפקיד של בניית העצמות והשלד יש לו תפקיד חשוב מיוחד בתפקוד תקין של מערכת העצבים וכל מערכת השרירים. רמות לא תקינות של סידן בדם מסכנות את החיים בצורה מיידית בעיקר כתוצאה משיבוש מערכת החשמל בתוך הלב. לכן הטבע מקציב שני הורמונים לטיפול בשמירה של רמת סידן מאוזנת. אם רמת הסידן יורדת אל מתחת לנורמה (8.4-10.2) ההורמון פארט מוציא סידן מהעצמות לטובת הדם. רמת הסידן בדם גבוהה יותר ממה שצריך ההורמון קלצטונין זורק אל השתן את עודף הסידן ומחזיר את רמת הסידן לרמה נורמאלית.

 

בלוטת התימוס: מדובר בבלוטה שנמצאת מאחורי עצם החזה. התפקיד של הבלוטה אינו לייצר הורמונים אלא לייצר נוגדנים עבור מערכת החיסון. כאשר נולד תינוק בלוטות התימוס שלו גדולה מאוד ממש בגודל של הלב שלו. במשך השנים הבלוטה הופכת וקטנה ואצל זקן מבוגר מדובר בבלוטה קטנה מאוד זוהי כנראה אחת מהסיבות מדוע מערכת החיסון אצל זקן חלשה יותר. מסתבר שכאשר חולה מסוים סובל ממחלות אוטואימוניות ניתן לראות הגדלה ניכרת של בלוטת התימוס.

 

בלוטת יותרת הכליה: לכל בין אדם יש זוג כליות שנמצאות משני צידי חוט השדרה באזור של המותניים. לחלק העליון של כל כליה יש בלוטה קטנה בצורה של פירמידה שנקראת בלוטת האדרנל. הבלוטה מחולקת לקליפה חיצונית ולמודולה פנימית קליפת הבלוטה מייצרת שני סוגים של הורמונים: קורטיזון ואלדוסטרון וכעוד. ויש להם תפקיד חשוב בויסות רמת המלח בדם ורמת סוכר בדם ובתוך התא. ההורמונים האלה פעילים במיוחד כשהגוף בטראומה. דוגמאות למצבים טראומתיים הם": תאונות קשות, ניתוח, לידה, מחלות, בגלל שהקורטיזון מווסת את רמת הסוכר בתוך התא הוא מאפשר לגוף בזמן טראומה להגדיל את רמת הסוכר שנכנסת לתאים מה שנותן לתאים הרבה אנרגיה כדי להתמודד עם המצב הטראומתי. מסתבר שאם רמת הסוכר בדם מגיעה לרמות גבוהות כי אכלנו הרבה פחמימות תפקיד הקורטיזון הוא להפוך את עודף הסוכר לשומן. בגלל התכונות המיוחדות של הקורטיזון מצאו שאם נתנו אותו כתרופה במחלות אנרגיה או מחלות אוטואימוניות הוא מחליש את מערכת החיסון מה שגורם למחלות ולאלרגיה לחלוף. אם היינו יכולים להשתמש בתרופות קורטיזון לאורך זמן היה פיתרון להמון מחלות קשות כולל סרטן במקרים מסוימים. אבל שימוש ממושך בקורטיזון גורם לתופעות לוואיי קשות מאוד כמו בריחת סידן קשה מהעצמות, סוכרת סוג 2, הצטברות נוזלים בעין (גלוקומה), קאטראט- עכירות של עדשת העין הצטברות נוזלים במוח ועוד הרבה תופעות.

 

מחלת אדיסון: היא מחלה אוטואימונית שבה נוצרים נוגדנים נגד קליפת הבלוטה נוגדנים אלה מחסלים את הקליפה ואין יצור יותר של קורטיזון. הסימנים של המחלה הם: חולשה, עייפות, חוסר תיאבון וגוון של העור הופך לחום. הטיפול הוא באמצעות קורטיזון ותרופות. מחלה הפוכה לאדיסון היא תסמונת על שם קישנג' שהיא גם מחלה אוטואימונית אלא שהפעם הנוגדנים שנוצרים תוקפים את הקליפה ומאלצים אותה להפריש כמויות גדולות של קורטיזון. הסימנים של המחלה הם: פני ירח, פצעונים בכל חלקי הגוף, השמנה קשה, ל"ד גבוה, בריחת סידן קשה מהעצמות, סוכרת, פגיעה בלב מאוד קשה, אולקוס, צרבת ושינויים קיצוניים במצב הרוח.

 

2) הורמוני המין-->> הקליפה מייצרת גם את ההורמון המין הנשי אסטרוגן וגם את ההורמון המין הגברי טסטוסטרון. אצל שני המינים. אבל בלוטת השחלה אצל האישה מייצרת בנוסף כמויות אסטרוגניות גדולות ובלוטת האשך אצל הגבר מייצרת כמויות גדולות של טסטוסטרון. ההורמון טסטוסטרון אחראי על תכונות המין הגבריות צמיחת שיער הגוף, קול ברי נמוך, התפתחות איברי המין, חשק מיני מוגבר, התפתחות גדולה של השרירים והעצמות, התפתחות תאי זרע ועוד. האסטרוגן אחראי על תכונות המין הנשיות כמו: אגן רחב, הצטברות שומן בירחיים, התפתחות החזה, חלב אם, השיער בראש, המחזור החודשי, הקול הנשי הגבוה.

 

מודולה החלק הפנימי של בלוטת האדרנל מייצר קבוצה רחבה של הורמונים שיש להם תפקיד חשוב בפעיות של מערכת העצבים הסימפתטית כמו אדרנלין ונוראדלין.

 

בלוטת ההיפופיזה-->> בתוך הגולגולות מונחים להם 5 מוחות: המוח הגדול, המוח הקטן, מוח הביניים, המוח התיכון/ אמצע, והמוח המאורך. בלוטת ההיפופיזה שוקלת חצי גרם בלבד והיא מחוברת באמצעות גבעול דק אל מוח הביניים. היא מורכבת מאונה קדמית ואחורית וסה"כ מייצרת 7 הורמונים: 1) הורמון מעורר זקיק: הורמון זה מופרש לדם במחצית הראשונה של המחזור בכמויות הולכות ודולות מיום ליום ומעורר את השחלה לשחרר אסטרוגן וביחד שניהם פועלים על שחלה אחת בלבד והופכים אותה לזקיק מיוחד שנקרא זקיק גראף (בתוכו יש ביצית בשלה) אצל גברים הוא אחראי ליצור תאי זרע. 2) LH-> הורמון ההצהבה-> הורמון זה משוחרר לדם במחצית השנייה של המחזור והוא גורם ליציאת הביצית הבשלה מתוך השחלה וכניסתה לחצוצרה. כמו כן הוא הופך את קליפת זקיק גראף לחומר צהוב שנקרא הגופיף הצהוב. הגופיף הצהוב מייצר את הפורגרסטרון שגורם לרירית הרחם להתעבות. פרגונל וכלומפין הם למעשה תרופות FSH שניתנות כטיפול תרופתי לנשים שיש להם בעיות הורמונאליות. 3) GH-> הורמון הגדילה הורמון זה אחראי על גדילת העצמות לאורך. במילים אחרות הורמון זה אחראי על הגדילה שלנו לגובה בכלל. עודף פעילות של ההורמון בגיל הילדות גורם לתופעה של ענקות וחוסר פעילות של ההורמון בגיל הילדות גורם לגמדות. עודף פעילות של ההורמון בגיל הבגרות גורם לתופעה של מצח רחב, לסתות רחבות, נחיריים גדולות ועצמות גפיים עבות. 4) ADH-> ואזופראסין: הורמון מעכב השתנה-> הורמון זה מווסת את כמות השתן שעוברת בכליות. אם המוח מבחין שהחולה סובל מהתייבשות הוא יפריש הרבה מההורמון ואז אין שתן והנוזלים נשמרים בגוף. מאחר והוא מווסת את כמות הנוזלים בתוך הגוף יש לו גם שליטה על לחץ הדם שלנו. 5) אוקסטוצין הורמון זה מופרש בזמן לידה: והוא אחראי על התכווצות שרירי הרחם בזמן לידה. 6) TSH-> הורמון מגרה בלוטת התריס: הורמון זה מווסת את פעילות בלוטת התריס או במילים אחרות הוא קובע מתי תפריש הבלוטה את ההורמון תירוכסין ובאיזה כמות. 7)ACTH-> הורמון האנדוקורטקוטרופ: הורמון זה מווסת את פעילות בלוטת האדרנלין. הוא קובע מתי תפריש הבלוטה קורטיזון ובאיזה כמות.

 

בלוטת האצטרובל מפרישה את ההורמון מלטונין. הורמון זה מופרש בכמויות גדולות בחושך וכנראה שיש לו השפעה על תהליך השינה וההרדמות.

 

בלוטת היפותלמוס: בלוטה זו היא המפקח הראשי של כל הבלוטות בגוף. היא נמצאת במוח כמובן ומייצרת את ההורמון GRA-> שמפקח על פעילות ההורמון GH. ההורמון TRH-> מפקח על ה- TSH-> שמפקח על תירוכסין.

 

בלוטת הלבלב: הלבלב בלוטה שנמצאת בצד שמאל של הבטן העליונה. בתוך הלבלב ניתן להבחין באזור קטן ומגורגר שתופס בסה"כ 2 אחוז מנפח הלבלב. איזור מגורגר זה ידוע בשם "אאייגרהנס". החלק הפנימי של איזור זה מכיל תאי ביתא שמייצרים אינסולין. תפקיד האינסולין הוא לאפשר מעבר של סוכר מהדם לתאים. מסביב לתאי ביתא יש תאי אלפא שהם מייצרים את ההורמון גלוקוג'ן הורמון זה אוסף את שאריות הסוכר מהדם ומאחסן אותם בתוך הכבד. ש יש מחסני סוכר שנקראים מחסני גליקוג'ן. אם גם מחסנים אלה מלאים הקורטיזון הופך את העודפים של הסוכר לשומן.


 

הנושא השמיני: מערכת השתן:

 

הקדמה: מערכת השתן כוללת בתוכה זוג כליות שנמצאות באזור המותניים משני צידי חוט השדרה. הכליה הימנית קצת יותר נמוכה מהכליה השמאלית ב-2 וחצי סנטימטר. בגלל שהכליה הימנית נלחצת ע"י הכבד שנמצא מעלייה. הכליה השמאלית נלחצת מלמעלה ע"י הלבלב והטחול. לכל כליה יש צורה של שבעיט שהאורך שלה 11 סנטימטר. והרוחב שלה 4 וחצי סנטימטר והעומק כ-3 וחצי סנטימטר. כל כליה שוקלת כ-180 גרם. למרות שמשקל הכליות הוא רק חצי אחוז ממשל הגוף כולו צורכות הכליות כ-20 אחוז מכמות הדם שבגוף ובמילים אחרות הכליה הוא הצרכן הגדול ביותר של חמצן בגוף והיא צורכת פי 3 יותר חמצן מהמוח עצמו. לכן כל אירוע שבגללו כמות החמצן בגוף קטנה גורם קודם כל לפגיעה בכליות. במשך 24 שעות עוברים דרך הכליות כ-1500 ליטר דם. מאותם 1500 ליטר מייצרות הכליות כליטר וחצי שתן. ז,א מכל ליטר דם מייצרות הכליות אחד מיליליטר שתן. כמות השתן התקינה שצריך בן אדם לתת ביום הוא בן חצי ליטר שתן ל-2 וחצי ליטר. מתחת לחצי ליטר זה נקרא: OLIGIOORIA= שתן מועט. וזה סימן לאי ספיקת כליות= RENAL- FALURE. הסיבות לאי ספיקת כליה הם: אבנית בכליה שגרמו לחסימה (הינדרונפרוזיס). במילים פשוטות חסימת מעבר השתן ע"י אבן גורמת לשתן להצטבר באגן הכליה או בגביעים מה שגורם להרחבה של האגן והגביעים. ההרחבה גורמת לדלקת חריפה בכליות שהורסת את הכליות ומביאה לאי ספיקת כליה. גם התקף לב גורם לירידה חמורה בהספקת החמצן לכליה יכול לגרום לבעיה, סוכרת ולחץ דם גבוה שלא מטופלים יכולים לגרום לאי ספיקת כליה.

 

על החלק העליון של כל כליה ישנה בלוטה שנקראת בלוטת האדרנל. בלוטה זו מייצרת הורמונים שאחראים על ויסות רמת הסוכר והמלח בדם וכמו כן הם אחראים על ייצור הורמוני מין והורמונים של אדרנאלין. החלק החשוב ביותר בכליה נמצא בקליפה של הכליה. יש בין מליון למיליון וחצי יחידות תפקודיות קטנות שנקראת "נפרונים". כל נפרון הוא למעשה מסננת קטנה שהתפקיד שלה הוא להפריד את הדם שנכנס לתוכה לשתי חלקים: א) דם נקי חוזר לגוף דרך וריד הכליה. ב) שמפריד את הדם לשתן שמורכב ממים חומרי פסולת, מלחים, הורמונים. השתן ממשיך מהנפרונים שבקליפה אל הגביעים ומשם אל אגן הכליה. מאגן הכליה יורד השתן אל צינור מוביל שתן ונעצר בשלפוחית השתן. משלפוחית השתן הוא יוצא מהגוף דרך צינור השופכה. לגבר יש בנוסף בלוטה שנקראת ערמונית (פרוסטאטה) שתפקידה לייצר את נוזל הזרע. האשכים מייצרים את תאי הזרע. תאי הזרע יוצאים מהאשכים ונכנסים לצינור מוביל זרע ומשם הם ממשיכים לערמונים. תאי הזרע מתערבבים עם נוזל הזרע שבערמונית ומשם הוא יוצא אל מחוץ לגוף דרך צינור השופכה. הערמונית הוא איבר שעושה הרבה בעיות לגברים. הבעיה הנפוצה ביותר הוא הגדלה שפירה (לא סרטנית) של הערמונית שפוגעת ברוב הגברים החל מגיל 40. הערמונית המוגדלת לוחצת על שלפוחית השתן ויוצרת תחושה של דחיפות במתן שתן. החולה צריך לשירותים לעיתים קרובות כשכל פעם הוא משתין מעט מאוד אם בכלל. הערמונית המוגדלת לוחצת גם על צינור השופכה מה שגורם להצרות הצינור והחולה סובל משתן או מקוטע או הפסקה מוחלטת בזרימת השתן. מצב כזה הוא מסוכן משום שעלול להיווצר רפלקוס ז"א שהשתן חוזר חזרה לאגן הכליה ולגביעים וגורם להנדרונפרוזיס. אחד מהצבים הנפוצים הוא היווצרות אבנים בגביעים של הכלייה או באגן הכליה. אם האבן גדולה מחצי סנטימטר היא בד"כ נשארת בגביעים או באגן וגורמת לכאבים עזים. אבן שכזו גורמת לעיכוב בהפרשת השתן. ויכולה לגרום להנדרונפרוזיס. אם אבן קטנה ממצי סנטימטר היא בד"כ ממשיכה ונכנסת לצינור מוביל שתן. מעבר האבן בצינור מלווה בכאבים חזקים במיוחד. לפעמים נתקעת האבן בצינור (אורטר) ואז גם יש סכנה להנדרונפרוזיס. ברוב המקרים אם האבן נתקעת זה קורה בחיבור השלפוחית לאגן. האורטר מתחבר לשלפוחית השתן אם האבן הגיעה לשלפוחית השתן היא כבר תצא בקלות דרך צינור השופכה (אורטרה). הסימנים של אבנים הם: צריבה עזה במתן שתן וגם לפני ואחרי מתן השתן, צורך להשתין לעיתים קרובות כשבכל פעם יוצאת טיפה אחת, כאבי גב ובטן עזים וכאבים בשלפוחית השתן. אם האבן נתקעת בצינור מוביל שתן נהוג לבצע פעולה שנקראת "אוטסקופייה": דרך צינור השופכה מחדירים סיב אופטי עד לתוך צינור מוביל שתן מרסקים את האבן בצורה מכאנית או ע"י לייזר. לאחר הריסוק שמים "סטנט" שמטרתו לשמור על האורטר פתוח (מרסקים את האבן נוצרת בצקת במקום שהאבן הייתה הבצקת מאיימת לסתום את האורטר ולכן חייבים סטנט). לאחר כשבועיים הבצקת חולפת ומוצאים את הסטנט בעזרת פעולה שנקראת סיצטוסקופיה מחדירים מכשיר מיוחד לשלפוחית השתן דרך צינור השופכה ובעזרת המכשיר מושכים חוט שמחובר לסטנט (תומך) מחלה אחרת שנפוצה במיוחד אצל נשים היא דלקת בדרכי השתן (UTI) המחלה נגרמת ע"י חיידקי "כולי", שנמצאים בפי הטבעת. החיידקים מצליחים להיכנס לצינור השופכה (אורטרה) ומשם הם ממשיכים לשלפוחית השתן וגורמים לזיהום. הסימנים של דלקת בדרכי השתן הם: חום גבוה, דחיפות במתן שתן, צריבה בזמן מתן שתן, שתן עכור ומסריח, ולפעמים יופיע גם דם בשתן. לפעמים המחלה מסתבכת כאשר החיידקים עולים משלפוחית השתן לאגן הכליה וגורמים לדלקת באגן הכליה או בכליות. נשים חשופות יותר לדלקות בגלל שצינור השופכה שלהן קצר: כ-4 וחצי סנטימטר לעומת 25 סנטימטר אצל הגבר.

 

בדיקות שתן הקדמה:

 

השתן מורכב מ-90% מים והשאר הם חומרי פסולת כמו: אוריאה וקראיטנין. אוריאה וקיאטנין נוצרים כתוצאה מפירוק של חלבוני פסולת בגוף האדם. מסתבר שגוף האדם מיצר המון חלבוני פסולת. הבעיה היא שחלבוני הפסולת הם חלקיקים גדולים מידיי כדי לצאת דרך המסננת של הכליה. ולכן קודם כל מגיעים חלבוני הפסולת לכבד. הכבד מפרק את חלבוני הפסולת הגדולים לחלקים קטנים מאוד שנקראים אוריאה וקריאטנין. הכבד מחזיר לדם את האוריאה והקריאטנין וכאשר הדם עובר דרך הכליה, הכליה מוציאה לשתן את האוריאה והקריאטנין. לכן כשרוצים לדעת האם הכליה מתפקדת בצורה טובה עושים בדיקת דם של אוריאה וקיראטנין. ם הרמה בדם של אחד משני החומרים או של שניהם גבוהה מידיי זה סימן שהכליות לא מנות אותם מהדם ז"א אי ספיקת כליות לדוגמא רמת הקריאטנין בדם גבוהה מ-4 זה חוסר מוחלט של תפקוד הכלייה וזה מצריך דיאליזה. בנוסף להרבה חומרי פסולת שיש בשתן יש גם בשתן עודף של מינרלים לדוגמא: כזכור הכליח מפרישה לשתן את אותם מלחים בגוף שנמצאים בעודף עודף מלחים בגוף נגרם מאכילה כתוצאה של מזון שמכיל יותר מידיי מאותו המלח או כתוצאה מבעיות הורמונאליות. לדוגמא: בתסמונת "קושינג" מייצרת הכליה עודף קורטיזון שגורם לבריחת סידן מהעצמות לדם כתוצאה מכך נוצר בדם עודף סידן וכדי למנוע סיבוכים הכליה מוציאה לשתן את עודף מלחי הסידן. הקורטיזון גם גורם לבריחת מלח אשלגן אל השתן.

 

נהוג להשתמש בבדיקת שתן כללית כדי לקבל מידע על מצבו הבריאותי של חולה מסוים. בכל בדיקת שתן כלית נהוג לבדוק 9 חומרים שונים. לפנייך החומרים הבאים: 1) PH: בדיקה זו בודקת את חומציות השתן או במילים אחרות אם יש בשתן מעט או הרבה חומצה. טווח הערכים הקיים צריך להיות בין 5 ל-8 אם זה מעל 8 זה סימן על בעיה בכליה או הקאות מרובות התייבשות או דלקת בדרכיי השתן. PH נמוך מ-5 יכול להיות סימן לסוכרת או לשלשולים חריפים. 2) סוכר: רמת הסוכר בדם אצל בן אדם בריא צריכה להיות בין 70 ל-110 מעל 110 זה כבר סכרת וככל שהמספר גדול יותר הסוכרת חריפה יותר. בגלל שסוכר הוא חומר חיוני במיוחד בגוף האדם הכליות לא מוציאות סוכר לשתן. אבל אם רמת הסוכר עוברת את ה-180 הכליות לא מליחות לעצור את שטף הסוכר שבדם וחלק מהסוכר גן בורח לשתן. לסיכום: אצל בן אדם בריא אסור שיהיה סוכר בשתן. אם בכל זאת מופיע סוכר בשתן זה סימן שהחולה סובל מסוכרת (לא סתם סכרת כי אם סרת גבוהה מעל 180) 3) חלבונים בשתן: אצל בן אדם בריא אסור שיהיה חלבונים בשתן. הסיבה לכך היא שחלבונים הם מולקולות גדולות (חלקיקים) שלא יכולות לצאת לעבור דרך המסננת של הכליה. אבל אם הכליה נפגעת כמו למשל בדלקת כליות או באי ספיקת כליות או ברעלת הריון יופיעו חלבונים בשתן. 4) נטריטים: הם חומרים שמיוצרים ע"י חיידקים לכן אם יש חיידקים יש נטריטים. לסיכום אצל בן אדם בריא אסור שיהיה נטריטים בשתן אם בכל זאת יש נטריטים בשתן זנה סימן לדלקת בדרכי השתן. 5) קטונים (אצטון): אצל בן אדם בריא אין אצטון בשתן א בכל זאת מופיע אצטון בשתן זה סימן לסוכרת, דיאטה, צום, הקאות מרובות, חום גבוה, והתייבשות. 6) כדוריות לבנות: התפקיד של הכדוריות הלבנות הוא להילחם במזהמים ולכן אצל בן אדם בריא אין כדוריות לבנות בשתן. אם בכל זאת יש כדוריות לבנות בשתן זה סימן לזיהום בשתן. 7) כדוריות אדומות בשתן: זה למעשה דם סמוי בשתן דם סמוי בשתן מופיע בגלל זיהום בדרכיי השתן או אבנים בדרכיי השתן או גידול בדרכיי השתן. 8) בילירובין: בילירובין נוצר כתוצאה מפירוק של כדוריות אדומות זקנות אצל בן אדם בריא הכבד מעביר את הבילירובין מהדם למערכת העיכול דרך צינורות המרה שמחברים בין הכבד למערכת העיכול. בסופו של דבר הבילירובין יוצא מהגוף דרך הצואה. לסיכום: אצל בן אדם בריא אסור שיהיה בילירובין בשתן אם בכל זאת מופיע בילירובין בשתן זה סימן שהכבד חולה ולא מוציא החוצה את הבילירובין ז"א זיהום  כבד, שחמת הכבד, גדול בכבד, חסימה של צינורות המרה או גידול בראש של הלבלב שלוחץ על צינורות המרה. 9) המשקל הסגולי של השתן: בדיקה זו בודקת כמה פסולת יש בשתן אם המשקל גבוה מידיי זה סימן להתייבשות או סכרת אם המשקל הסגולי נמוך מידיי זה אומר שאין פסולת כי הכליות לא מוציאות פסולת והם לא מתפקדות.


 

הנושא התשיעי: תזונה:

 

המזון שאנו אוכלים מכיל בתוכו המון חומרים חשובים ביותר: מים, מינרלים, אבות המזון, חלבונים, פחמימות, שומנים, ויטמינים ועוד. במערכת העיכול יש ני תפקידים חשובים: א) מפרקת את אבות המזון לחלקיקים זעירים: את החלבונים שהם שרשראות ארוכות מאוד מפרקת מערכת העיכול לחומצות אמינו, את הפחמימות מפרקת מערכת העיכול לחד סוכרים, ואת השומנים היא מפרקת לחומצות שומן. את הויטמינים מינרלים וכל השאר מער' העיכול לא מפרקת ובדיוק איך שהם נכנסים לפה באותה הצורה ומבנה הם מספגים לדם. ב) התפקיד השני של מערכת העיכול הוא להעביר את חומצות האמינו החד סוכר, חומצות ומן, המים, הויטמינים, המינרלים, האלכוהול וכל השאר לדם מאחר מאחר והדם זורם בכל מקום הוא גם מפזר את המזון לכל התאים שבגוף.

 

אבות המזון: גוף האדם כולו בנוי מחלבונים, השרירים, העצמות, האנזימים, הדם, הציפורניים, השיער הם דוגמאות לחלבונים. החלבונים הם שרשראות ארוכות שבנויות מחומצות אמינו שמחוברות זו לזו. ישנם חלבונים בגוף שמורכבים מכמה עשרות של חומצות אמינו ואלו אחרים מורכבים מכמה מאות ולפעמים כמה אלפים. סה"כ יש בטבע 22 חומצות אמינו שונות. ההבדל בין החלבונים השונים בגוף הוא סוג חומצות האמינו בכל חלבון והרצף שבו מופיע חומצות האמינו בתוך החלבון.

 

מאוד חשוב לצרוך/ לאכול כל יום לפחות 40 גרם חלבון. מזונות שעשירים   בחלבונים הם: בשר (35% משקלי), דגים (35%), ביצים (40%), קטניות (20%), חלב ומוצריו (כ-9% בלבד). כשאנו אוכלים מזון שאוכלים חלבונים מערכת העיכול שלנו מפרקת את שרשראות החלבון שבמזון לחומצות אמינו בודדות. חומצות האמינו נספגות לזרם הדם ומשם הם ממשיכות לתאים. בתוך התאים הם נכנסים לריבוזומים (האזור בו מייצרים חלבוני הגוף) והריבוזומים מחברים את חומצות האמינו ברצף מסוים שכזה שנותן חומר חשוב הדרוש לגוף האדם. לדוגמא: ריבוזומים של תאי לבלב מחברים 51 חוצות אמינו ברצף  כזה שנותן את ההורמון אינסולין. ריבוזומים של תאי קיבה מחברים 76 חומצות אמינו בסדר רצף כזה שנותן את מיץ העיכול פפסין. הידע באיזה רצף צריך לחבר את חומצות האמינו מגיע מהגנים שבתוך הגרעין התא. כזכור כל גן מכיל בתוכו את הידע הדרוש על מנת לייצר חומר חשוב בגוף האדם או במילים פשוטות מכיל את הידע באיזה רצף לחבר את חומצות האמינו על מנת לקבל את החומר החשוב.

 

מחלות גנטיות: נוצרות כתוצאה מגן פגום שעובר בתורשה או מפגם במהלך החיים. כתוצאה מהגן הפגום הגוף אינו מסוגל לייצר חומר חשוב הדרוש לתיפקודו. לדוגמא: החלבון פקטור 7 מיוצר בכבד של בן אדם בריא והוא חומר חיוני הדרוש לקרישת הדם. אם נהגן שיש בתוכו את הידע הדרוש לייצור הפקטור נפגע הריבוזומים של תאי כבד לא יוכלו לייצר את החומר פקטור וזה יגרום למחלה שנקראת ,המופיליה". מחלה זו פוגעת העיקר בגברים וכאשר יש פצע  מלוה בדם קיימת סכנה שהחולה ימות מאיבוד דם. אם הגן שיש בתוכו את הידע ליצור אינסולין נפגע הריבוזומים לא יוכלו לייצר אינסולין ותופיע סוכרת. הגן יכול להיפגע ע"י תורשה, וירוס, מחלה אוטואימונית וטראומה.

 

חד סוכרים

דו סוכרים (מורכב משני חד סוכרים שמחוברים זה לזה

רב סוכרים

פחמימות:

 1)גלוקוזה (חד סוכר ענבים)

2)פרוקטוזה (חד סוכר פירות)

3)גאלקטוזה (חד סוכר החלב)

1)סוכרוזה (דו סוכר שמופק מקנה סוכר)

(פרוקטוזה-גלוקוזה)

2)מלקטוזה (דו סוכר שמופק מלתת, שמרים, שעורה)

(גלוקוזה- גלוקוזה)

3) לקטוזה (דו סוכר החלב)

(גאלקטוזה- גלוקוזה)

1)עמילן

2)קורנפלור

(שרשרת ארוכה מאוד של גלוקוזות)

3)סיבים תזונתיים (ירקות)

 

מזונות עשירים בפחמימות הם: לחם, פסטות, בצקים, אורז, דברי מאפה, תירס, פתיתים, תפו"א, ובמילים אחרות: יותר מ-80% מהמזון שאנו אוכלים מורכב מפחמימות. מערכת העיכול מפרקת את הדו סוכרים והרב סוכרים לחד סוכרים.

 

החד סוכר היחידי שהגוף משתמש בו לצורך הפקת אנרגיה הוא הגלוקוזה. לעומת זאת הפרוקטוזה שנמצאת בשפע בפירות ובדבש אינה בריאה לגמרי מפני שהתאים אינם יודעים לנצל אותה ואז הכבד נאלץ להפוך את הפרוקטוזה לטגליצרידים. שכזכור בכמויות גדולות בדם הם מעודדים תהליכים תורשתיים וכמו כן הם גורמים לטרשת בלבלב לכן מומלץ להמעיט בפירות ובדבש. בדבש יש חסרונות נוספים שהמשמעותי ביותר הוא רעל הבוטיליום. רעל זה מסוכן במיוחד לתינוקות בשנה הראשונה לחיים שלהם וזה יכול לגרום לפגיעה חמורה במערכת העצבים שלהם ולמוות.

 

הדו סוכר שנקרא סוכרוזה הוא למעשה הסוכר שמוכר לכולנו והוא מופק מקנה סוכר. כל הממתקים שמסביבנו וכל המשקאות המתוקים מכילים בתוכם סוכרוזה. מערכת העיכול שלנו מפרקת את הסוכרוזה לשני חד סוכרים גלוקוזה בנפרד ופרוקטוזה בנפרד. הגלוקוזה משמשת לצורך הפקת אנרגיה ואילו הפרוקטוזה הופכת לטגליצרידים. ולכן על מנת להוריד את הטגליצרידים בדם חייבים להפסיק מתוקים! להמתיק: תה, קפה וכדומה. באמצעות סוכר ענבים. היתרונות של סוכר ענבים הם קודם כל בספיגה המהירה שלו לדם. בגלל שהואר כבר מופיע בצורה של חד סוכר הספיגה המהירה לדם נותנת הרבה אנרגיה. סוכר הענבים נספג לדם. כבר בחלק העליון של המעי הדק (מערכת העיכול) והוא לא מגיע לאזור במעיים שיש שם חיידקים. לכן הוא לא גורם להתרבות חיידקים שבמעיים מה שמונע גזים, כאבי בטן או שלשולים. מצד שני הסוכרוזה מתפרקת לני חד סוכר רק בחלק התחתון של המעיים. שם נמצאים חיידקי המעיים. חיידקי המעיים ניזונים מהסוכר. מתרבים במהירות וגורמים לשלשולים וכאבי בטן חזקים. הסיבה העיקרית לכך שילדים מתלוננים על כאבי בטן או שלשולים היא אכילה מרובה של מתוקים. ברגע שמפסיקים את המתוקים מתחילים בדיאטה הכאבים חולפים לגמרי.

 

דו סוכר אחר מצוי למשל בבירה שחורה הוא המלטוזה. המלטוזה שמתפרקת לשני חד סוכרים מסוג גלוקוזה שהתאים יודעים לנצל לצורך הפקת אנרגיה. הדו סוכר לקטוזה מצוי בשפע בחלב. ישנם אנשים שאין להם אנזים שמפרק אותו לשני חד סוכרים ואז הדו סוכר לא נספג בדם ומצטבר במעיים. ההצטברות גורמת לכאבי בטן עזים ושלשולים. רוב הפחמימות שאנו אוכלים הם רב סוכרים כמו: עמילן, תפו"א, פסטה, בצקים, אורז הם כולם דוגמאות לפחמימות עם רב סוכרים. מערכת העיכול מפרקת את שרשראות הארוכות של הרב סוכרים לחד סוכר.

 

סיבים תזונתיים נמצאים בשפע בפירות וירקות במיוחד בקליפות שלהם. סיבים תזונתיים הם למעשה פחמימות. אולם בניגוד לפחמימות רגילות, פחמימות אלה הם חסרות ערך קלורי. הסיבה לכך היא שסיבים תזונתיים בנויים משרשראות ארוכות של רב סוכרים שמסודרים בצורת סליל ימני מסתבר שכל אנזימים ומיציי העיכול בגוף האדם בנויים משרשראות בעלות מבנה מרחבי של בליל שמאלי לכן מיצי העיכול בעלי מבנה שמאל לעולם לא יכולים לפרק שרשראות עם מבנה ימין.

 

לסיכום: סיבים תזונתיים שנמצאים בשפע בקליפות של פירות וירקות בקליפה של חיטה מלאה, אורז מלא סובין, שיבולת שועל ועוד עשויים משרשראות ארוכות של רב סוכרים אולם בגלל במבנה השונה שלהם המיצים של מערכת העיכול לא יכולים לפרק אותם לחד בוכרים ולכן הם יוצאים מהגוף באותה צורה שהם נכנסו לגוף מאחר והם לא מתפרקים לחד סוכרים הם גם לא נספגים לדם ואין להם שום ערך קלורי. לסיבים תזונתיים יש חשיבות מאוד גדולה: א) הסיבים התזונתיים סופגים לתוכם המון נוזלים ואז הם מתנפחים ותופסים נפח גדול הנפח שהם תופסים גורמים לנו לתחושות שובע. ב) תוך כדי ספיגת הנוזלים לתוכם הם סופגים כל מיני רעלים שיש במזון כמו: צבעי מאכל, חומרים משמרים, מתכות רעילות ועוד לכן הם בעצם מנקים את מערכת העיכול. ג) הנפחיות הרבה שלהם גורמת לכך שהם יוצרים לחץ על דופנות המעי הגס מה שגורם למעי הגס להתכווץ ואז יש צורך להתפנות. במילים אחרות הם מגדילים מאוד את כמות היציאות. ככל שיש יותר יציאות כך היציאה נשארת זמן קצר יותר במעיים הסיכון שחומרים רעילים שנמצאים בצואה יצאו החוצה ויפגעו במעיים קטן יותר.

 

מזונות עשירים בשומנים: חמאה, מנגרינה, שמן, מטוגנים, זיתים, טחינה וקטניות. בתוך המזון עשויים מלקולות של טגליצרידים כך שבין מולקולות הטגליצרידים יש כוחות משיכה חלשים. בתוך התרסתריון ישנו מיץ המרה שמגיע מן הכבד. מיץ המרה שובר את כוחות המשיכה שבמולקולות הטגליצרידים וע"י כך הוא מפריד בניהם ז"א המולקולות רחוקות זו מזו. בשלבה השני נכנס אל התרסתריון מיץ הלבלב שפועל בנפרד על כל מולקולה ומולקולה של טגליצריד ומפרק כל מולקולה של טגליצריד לשני חלקים א) טגליצרול חופשי. ב) 3 שרשראות חופשיות של חומצות שומן. ההבדל בין השומנים השונים הוא המבנה הכימי של חומצות השומן בלבד. אנו מפרידים את חומצות השומן לשני סוגים: א) חומצות שומן רוויות: המשמעות היא שלא ניתן לבצע בהם שינוי כימי נוסף (הם כמו אבנים הם רוויות) הם נמצאות בעיקר בכל מה שקשור לחי ז"א בשר, גבינות, ביצים וכדומה. הם נחשבות למזיקות מאוד והם משתתפות בתהליכים טרשתיים וכמו כן בכמויות גדולות מאוד מהם מגדילות מאוד סיכון לסוגי סרטן שונים ובעיקר סרטן המעי הגס. גם מנגרינה וחמאה מכילות חומצות שומן רוויות אולם מנגרינה נחשבת למסוכנת מאוד בגלל שהיא מכילה חומצות שומן מסוג "טרנס" שהם חומצות שומן מוקשה ונחשבה גורם למחלות לב. ב) חומצות שומן לא רוויות מצויות בשפע בצומח והגוף צריך אותם מאוד אבל במינון המתאים. לחלק חומצות שומן אלה לכמה סוגים עיקריים א) חומצות שומן מסוג אומגה 9 חיוניות מאוד לגוף אבל הבעיה שהם נמצאות יותר מידיי בתפריט שלנו . הם נמצאות בשפע בשמן סוייה בכל הדברים המטוגנים וברוב המוצרים שאנו אוכלים. ב) חומצות מסוג אומגה 6 חיוניות מאוד והבעיה היא שהם נמצאות רק בכמה סוגים של מזון כמו: אבוקדו, זיתים, שמן זית, שמן קנולה וטחינה. לכן מומלץ מאוד לכלול מזונות אלה בתפריט. מומלץ. מאוד להתחיל ולטגן בשמן קנולה גם בגלל זה שהוא בריא ונקודת הרתיחה שלו גבוהה (240 מעלות) ג) חומצות שומן מסוג אומגה 3 מאוד חשובות לגוף והם: אחראיות על תפקוד המוח, תפקוד תקין של מערת העצבים נוגדות חמצון מעולות. לצערנו מאוד קשה להשיג בתפריט והם נמצאות בשפע ף בדגי ים וסרדינים ניתן להשלים את האומגה 3 בעזרת קפסולות מיוחדות.


 

הנושא העשירי: מערכת העיכול:

 

מערכת העיכול מורכבת מהאיברים הבאים לפי הסדר הבא: הפה, הלוע, ושת, קיבה תרסתריון, מעי דק ומעי גס. גם הלבלב והכבד שייכים למערכת העיכול למרות שהמזון לא ממש עובר בתוכם. נעבור על האיברים לפי הסדר:

 

הפה: הפה מוגבל מלפנים ע"י השפתיים מהצדדים ע"י הלחיים מלמעלה ע"י החך ומלטה ע"י הלשון. בתוך הפה יש זוג לסתות כך שהלסת העליונה דבוקה לעצמות של הפנים ורק הלסת התחתונה יכולה לנוע והיא זו שאחראית על תנועות הלעיסה והדיבור. בתוך הלסתות יש חורים שנקראים מכתשים. השיניים נכנסים לתוך המכתשים שבתוך הלסתות כל שן מורכבת מ-3 חלקים: 1) שורש השן: זהו אותו חלק שנמצא בתוך המכתשים. 2) צוואר השן: זהו חלק השן שיוצא מחוץ ללסתות אבל לא ניתן לראות אותו כי הוא מוסתר ע"י בשר החניכיים. תפקיד בשר החניכיים הוא לחזק את אחיזת השן. 3) כותרת השן זהו אותו חלק של השן שאנו רואים אוו. כל השן עשויה מחומר קשה במיוחד שנקרא: מ,דנטין" הדנטין הוא האיבר החזק ביותר והקשה ביותר בגוף האדם והוא בנוי ברובו מסידן קשה. כותרת השן בלבד מצופה בחומר דמוי חרסינה "אמייל,, האמייל" מגן על השן/ הדנטין מפני החיכוך המתמיד שבין המזון לשן ומפני מזונות או משקאות חמים מידיי או קרים מידיי. יש 32 שיניים שמחולקות בשווה בין שתי הלסתות. מתחת ללשון יש 3 זוגות של בלוטות רוק שמייצרות אנזים שנקרא ,עמילזה", אנזים זה מתחיל בפירוק הפחמימות בפה. ניתן לסכם ולאמר שלפה יש 3 תפקידים: 1) לטחון את המזון דק דק כדי שבהמשך נצא עם מערכת העיכול יוכלו לפעול על המזון טוב יותר 2) להרטיב את המזון כדי שהוא יחליק בוושט לכיוון הקיבה. 3) בפה מתחיל פירוק ראשוני של פחמימות: כזכור הם שרשראות ארוכות של חד סוכרים. ועמילזה מפרקת את השרשראות הארוכות לשרשראות קצרות יותר.

 

הוושט: מתחילה בלוע ומסתיימת בקיבה אורך הוושט כ-25סנטימטר התפקיד שלה הוא בסה"כ להעביר מזון מהפה לקיבה.

 

הקיבה: GASTER: הקיבה הוא האיבר הרחב ביותר במערכת העיכול והקיבולת המקסימאלית שלה הוא בין 2 ל-3 ליטר. לקיבה יש דופן שרירית מפני שהיא צריכה להתכווץ וע"י כך לערבב את המזון עם מיצי עיכול. הדופן הפנימית של הקיבה מצופה בשכבת של "תאי אפיטל" שמגינה על דופן הקיבה שרירית מפני חומצות הקיבה. כתוצאה ממתח ממוך, עישון, שתייה מרובה (חריפה) או ארוחות מלאות מידיי עלולה שכבת הרירית להיפגע ואז נוצר מגע בין מיץ הקיבה לדופן הקיבה השרירית. מיצי הקיבה יפגעו בשכבת הרירית ויווצר פצע מדמם. PEPTIC-ULCER=כיב קיבה.

 

GASERITIS=דלקת הקיבה:  נגרמת ע"י חיידק שנקרא: "הלקובקטר" הסימנים של המחלה: צרבת, כאבים בחזה, בחילות ולעיתים הקאות. הטיול במחלה הוא ע"י שילוב של 3 תרופות. 1 מתוך 3 התרופות מקטינות את חומציות הקיבה ו-2 מתוך 3 הם האנטיביוטיקה. הקיבה מייצרת מיצי עיכול ממשפחת הפסילים כמו למשל פפסינוגן- תפקיד הפפסינוגן הוא לפרק את שרשראות החלבון לשרשראות קצות יותר שנקראים "פפטונים" בנוסף מייצרת הקיבה את חומצות הקיבה ולזרז את פירוק החלבונים וכמו כן לחטא את המזון. לקיבה   יש שני מסתמים: א) מסתם פי הקיבה: נמצא בין וושט לקיבה למנוע רפלוקס ז"א חזרה של מזון וחומצות קיבה חזרה לוושט ולפה. ב) מסתם השוער (פלוריס): מסתם זה נמצא בחיבור שבין הקיבה לתרסתריון. מסתם זה מווסת את כמות המזון שעוברת מהקיבה לתרסתריון. מסתם השוער הוא מסבתם שחדיר לנוזלים. המשמעות היא שמזון מוצק נשאר בקיבה מספיק זמן בממוצע כ-4 שעות ואילו הנוזלים שאנו שותים ממשיכים הלאה מבלי להתערבב בקיבה.

 

התרסתריון: נמצא בין הקיבה למעי הדק. התרסתריון מקבל לתוכו שני מיצי עיכול א) מיץ המרה מיוצר ע"י הכבד כלך שהכבד מייצר ליטר שלם של מיץ מרה ביום. מיץ המרה נאשר בכיס המרה ומשם הוא ממשיך לתרסתריון דרך צינורות המרה. התפקיד של מיץ המרה הוא להפריד בין מולקולות הטגליצרידים ז"א לקבל תחליב שומני. ב( מיץ הלבלב מיוצר ע"י הלבלב ונכנס אל תוך התרסתריון. מיץ הלבלב מורכב מתערובת של 3 מיצי עיכול א) טריפסין: מפרקת את שרשראות חלבון הקצרות שנקראת פפטונים לפפטידים לשרשראות מאוד קצרות שנקראים פפטידים.. ב*) סמטיאפסין: הוא מפרק את שרשראות הפחמימות לחד סוכרים. ג) לימפזה: מפרק כל מולקולה של טגליצרידים לטגליצרול חופשי ולל3- שרשראות חופשיות של חומצות שומן.

 

המעי הדק: מתחיל בתרסתריון הוא מסתיים במעי הגס באזור הצקום אורכו כ-7 מטר. ובתוך המעי הגס יש ספיגה של  אבות המזון המפורקים. ז" חומצות אמינו (מפירוק חלבונים) חד סוכרים, מפירוק פחמימות וחומצות שדומן גם הויטמינים והמינרלים והנוזלים נספגים לדם דרך דופנות של המעי הדק. מחלת קרונה היא מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון מייצרת בטעות נוגדנים נגד המעי הדק ולפעמים גם המעי הגס. כתוצאה מכך הספיגה של חומרים חשובים לדם נפגעת והחולה מאבד משקל וסובל גם מאנמיה כמו כן בזמן התקפים מופיעים שלשולים דמיים. כאבי בטן עזים בחילות והקאות ולעיתים קרובות יופיעו גם חסימות מעיים שמחייבות בטוח לפתיחת מעיים. נהוג לטפל במחלה באמצעות סטרואידים כמו קורטיזון.

 

המעי הגס: היא התחנה האחרונה במערכת העיכול ומתחיל במעי הדק ומסתיים בפי הטבעת. אורך המעי הגס כמטר וחצי אל המעי הגס מגיעה תערובת המזון כשהיא מורכבת בנוזלים. התפקיד של המעי הגס הוא לספוג בחזרה לגוף את הנוזלים. ואז מקבלים חתיכות צואה יבשות. ניתן לסכם ולאמר שהתפקיד של המעי הגס הוא לספוג את הנוזלים חזרה אל הגוף.

 

מחלת קוליטיס אלצרוזה: מחלה אוטואימונית שבה נוצרים נוגדנים נגד המעי הגס החולה יסבול מכ-30 שלשולים דמיים ביום כאבי בטן עזים ותחושה כללית רעה גם הטיפול במחלה זו היא סטרואידים.

 

תמונת המעי הרגיז: היא מחלה שבאה על רקע נפשי היא באה לידי ביטוי בשלשולים ובעצרויות לסירוגין.

 

סרטן המעי הגס: =ADENO-CARCINOMA: היא מחלה שתופסת תאוצה בשנים האחרונות וכנראה שמדובר בסרטן הנפוץ ביותר בעולם המערבי והסימנים של המחלה: הם כאבי בטן שלא מפסיקים, דימום מפי הטבעת, שינויי בהרגלי היציאה, אנמיה פתאומית, צואה שחורה וכדומה.

 

הכבד: הכבד היא הבלוטה הגדולה ביותר בגוף האדם. היא נמצאת בצד ימין של הבטן. לפנייך תפקידי הכבד: 1) מפרק את חלבוני הפסולת ואת הרעלים שנכנסים לגוף לחומרים קטנים שיוצאים מהגוף דרך השתן. 2) בתוך הכבד יש מחסני גליקוג'ן שהם מחסנים של סוכר. מחסנים אלה נפתחים בשעת צום או רעב. 3) הכבד מייצר כולסטרול שהוא חומר חיוני ליצירת הורמונים וליצירת שומנים. בקרום התא. 4) הכבד מייצר את החומרים "פיברינוגן", פקטור 7, 8,10,11 , ויטמין K. שמשתתפים בקרישת הדם. 5) הכבד מייצר ויטמינים  לדוגמא: ויטמין K הדרוש לקרישת הדם או ויטמין D הדרוש לקרישת סידן לעצמות. 6) הכבד ייצר את מיץ המרה הדרוש לפירוק של שומנים. 7) הכבד מאכסן בתוכו ברזל ואת כל קבוצת הויטמינים מקבוצת B. 8) הכבד הופך את עודף החלבונים לשומנים ואת עודף הסוכרים לשומנים ואת עודף השומנים לסוכרים.


 

הנושא העשירי: מערכת העיכול:

 

מערכת העיכול מורכבת מהאיברים הבאים לפי הסדר הבא: הפה, הלוע, ושת, קיבה תרסתריון, מעי דק ומעי גס. גם הלבלב והכבד שייכים למערכת העיכול למרות שהמזון לא ממש עובר בתוכם. נעבור על האיברים לפי הסדר:

 

הפה: הפה מוגבל מלפנים ע"י השפתיים מהצדדים ע"י הלחיים מלמעלה ע"י החך ומלטה ע"י הלשון. בתוך הפה יש זוג לסתות כך שהלסת העליונה דבוקה לעצמות של הפנים ורק הלסת התחתונה יכולה לנוע והיא זו שאחראית על תנועות הלעיסה והדיבור. בתוך הלסתות יש חורים שנקראים מכתשים. השיניים נכנסים לתוך המכתשים שבתוך הלסתות כל שן מורכבת מ-3 חלקים: 1) שורש השן: זהו אותו חלק שנמצא בתוך המכתשים. 2) צוואר השן: זהו חלק השן שיוצא מחוץ ללסתות אבל לא ניתן לראות אותו כי הוא מוסתר ע"י בשר החניכיים. תפקיד בשר החניכיים הוא לחזק את אחיזת השן. 3) כותרת השן זהו אותו חלק של השן שאנו רואים אוו. כל השן עשויה מחומר קשה במיוחד שנקרא: מ,דנטין" הדנטין הוא האיבר החזק ביותר והקשה ביותר בגוף האדם והוא בנוי ברובו מסידן קשה. כותרת השן בלבד מצופה בחומר דמוי חרסינה "אמייל,, האמייל" מגן על השן/ הדנטין מפני החיכוך המתמיד שבין המזון לשן ומפני מזונות או משקאות חמים מידיי או קרים מידיי. יש 32 שיניים שמחולקות בשווה בין שתי הלסתות. מתחת ללשון יש 3 זוגות של בלוטות רוק שמייצרות אנזים שנקרא ,עמילזה", אנזים זה מתחיל בפירוק הפחמימות בפה. ניתן לסכם ולאמר שלפה יש 3 תפקידים: 1) לטחון את המזון דק דק כדי שבהמשך נצא עם מערכת העיכול יוכלו לפעול על המזון טוב יותר 2) להרטיב את המזון כדי שהוא יחליק בוושט לכיוון הקיבה. 3) בפה מתחיל פירוק ראשוני של פחמימות: כזכור הם שרשראות ארוכות של חד סוכרים. ועמילזה מפרקת את השרשראות הארוכות לשרשראות קצרות יותר.

 

הוושט: מתחילה בלוע ומסתיימת בקיבה אורך הוושט כ-25סנטימטר התפקיד שלה הוא בסה"כ להעביר מזון מהפה לקיבה.

 

הקיבה: GASTER: הקיבה הוא האיבר הרחב ביותר במערכת העיכול והקיבולת המקסימאלית שלה הוא בין 2 ל-3 ליטר. לקיבה יש דופן שרירית מפני שהיא צריכה להתכווץ וע"י כך לערבב את המזון עם מיצי עיכול. הדופן הפנימית של הקיבה מצופה בשכבת של "תאי אפיטל" שמגינה על דופן הקיבה שרירית מפני חומצות הקיבה. כתוצאה ממתח ממוך, עישון, שתייה מרובה (חריפה) או ארוחות מלאות מידיי עלולה שכבת הרירית להיפגע ואז נוצר מגע בין מיץ הקיבה לדופן הקיבה השרירית. מיצי הקיבה יפגעו בשכבת הרירית ויווצר פצע מדמם. PEPTIC-ULCER=כיב קיבה.

 

GASERITIS=דלקת הקיבה:  נגרמת ע"י חיידק שנקרא: "הלקובקטר" הסימנים של המחלה: צרבת, כאבים בחזה, בחילות ולעיתים הקאות. הטיול במחלה הוא ע"י שילוב של 3 תרופות. 1 מתוך 3 התרופות מקטינות את חומציות הקיבה ו-2 מתוך 3 הם האנטיביוטיקה. הקיבה מייצרת מיצי עיכול ממשפחת הפסילים כמו למשל פפסינוגן- תפקיד הפפסינוגן הוא לפרק את שרשראות החלבון לשרשראות קצות יותר שנקראים "פפטונים" בנוסף מייצרת הקיבה את חומצות הקיבה ולזרז את פירוק החלבונים וכמו כן לחטא את המזון. לקיבה   יש שני מסתמים: א) מסתם פי הקיבה: נמצא בין וושט לקיבה למנוע רפלוקס ז"א חזרה של מזון וחומצות קיבה חזרה לוושט ולפה. ב) מסתם השוער (פלוריס): מסתם זה נמצא בחיבור שבין הקיבה לתרסתריון. מסתם זה מווסת את כמות המזון שעוברת מהקיבה לתרסתריון. מסתם השוער הוא מסבתם שחדיר לנוזלים. המשמעות היא שמזון מוצק נשאר בקיבה מספיק זמן בממוצע כ-4 שעות ואילו הנוזלים שאנו שותים ממשיכים הלאה מבלי להתערבב בקיבה.

 

התרסתריון: נמצא בין הקיבה למעי הדק. התרסתריון מקבל לתוכו שני מיצי עיכול א) מיץ המרה מיוצר ע"י הכבד כלך שהכבד מייצר ליטר שלם של מיץ מרה ביום. מיץ המרה נאשר בכיס המרה ומשם הוא ממשיך לתרסתריון דרך צינורות המרה. התפקיד של מיץ המרה הוא להפריד בין מולקולות הטגליצרידים ז"א לקבל תחליב שומני. ב( מיץ הלבלב מיוצר ע"י הלבלב ונכנס אל תוך התרסתריון. מיץ הלבלב מורכב מתערובת של 3 מיצי עיכול א) טריפסין: מפרקת את שרשראות חלבון הקצרות שנקראת פפטונים לפפטידים לשרשראות מאוד קצרות שנקראים פפטידים.. ב*) סמטיאפסין: הוא מפרק את שרשראות הפחמימות לחד סוכרים. ג) לימפזה: מפרק כל מולקולה של טגליצרידים לטגליצרול חופשי ולל3- שרשראות חופשיות של חומצות שומן.

 

המעי הדק: מתחיל בתרסתריון הוא מסתיים במעי הגס באזור הצקום אורכו כ-7 מטר. ובתוך המעי הגס יש ספיגה של  אבות המזון המפורקים. ז" חומצות אמינו (מפירוק חלבונים) חד סוכרים, מפירוק פחמימות וחומצות שדומן גם הויטמינים והמינרלים והנוזלים נספגים לדם דרך דופנות של המעי הדק. מחלת קרונה היא מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון מייצרת בטעות נוגדנים נגד המעי הדק ולפעמים גם המעי הגס. כתוצאה מכך הספיגה של חומרים חשובים לדם נפגעת והחולה מאבד משקל וסובל גם מאנמיה כמו כן בזמן התקפים מופיעים שלשולים דמיים. כאבי בטן עזים בחילות והקאות ולעיתים קרובות יופיעו גם חסימות מעיים שמחייבות בטוח לפתיחת מעיים. נהוג לטפל במחלה באמצעות סטרואידים כמו קורטיזון.

 

המעי הגס: היא התחנה האחרונה במערכת העיכול ומתחיל במעי הדק ומסתיים בפי הטבעת. אורך המעי הגס כמטר וחצי אל המעי הגס מגיעה תערובת המזון כשהיא מורכבת בנוזלים. התפקיד של המעי הגס הוא לספוג בחזרה לגוף את הנוזלים. ואז מקבלים חתיכות צואה יבשות. ניתן לסכם ולאמר שהתפקיד של המעי הגס הוא לספוג את הנוזלים חזרה אל הגוף.

 

מחלת קוליטיס אלצרוזה: מחלה אוטואימונית שבה נוצרים נוגדנים נגד המעי הגס החולה יסבול מכ-30 שלשולים דמיים ביום כאבי בטן עזים ותחושה כללית רעה גם הטיפול במחלה זו היא סטרואידים.

 

תמונת המעי הרגיז: היא מחלה שבאה על רקע נפשי היא באה לידי ביטוי בשלשולים ובעצרויות לסירוגין.

 

סרטן המעי הגס: =ADENO-CARCINOMA: היא מחלה שתופסת תאוצה בשנים האחרונות וכנראה שמדובר בסרטן הנפוץ ביותר בעולם המערבי והסימנים של המחלה: הם כאבי בטן שלא מפסיקים, דימום מפי הטבעת, שינויי בהרגלי היציאה, אנמיה פתאומית, צואה שחורה וכדומה.

 

הכבד: הכבד היא הבלוטה הגדולה ביותר בגוף האדם. היא נמצאת בצד ימין של הבטן. לפנייך תפקידי הכבד: 1) מפרק את חלבוני הפסולת ואת הרעלים שנכנסים לגוף לחומרים קטנים שיוצאים מהגוף דרך השתן. 2) בתוך הכבד יש מחסני גליקוג'ן שהם מחסנים של סוכר. מחסנים אלה נפתחים בשעת צום או רעב. 3) הכבד מייצר כולסטרול שהוא חומר חיוני ליצירת הורמונים וליצירת שומנים. בקרום התא. 4) הכבד מייצר את החומרים "פיברינוגן", פקטור 7, 8,10,11 , ויטמין K. שמשתתפים בקרישת הדם. 5) הכבד מייצר ויטמינים  לדוגמא: ויטמין K הדרוש לקרישת הדם או ויטמין D הדרוש לקרישת סידן לעצמות. 6) הכבד ייצר את מיץ המרה הדרוש לפירוק של שומנים. 7) הכבד מאכסן בתוכו ברזל ואת כל קבוצת הויטמינים מקבוצת B. 8) הכבד הופך את עודף החלבונים לשומנים ואת עודף הסוכרים לשומנים ואת עודף השומנים לסוכרים.

 

--רפואה--

*ליצירת קשר לשאלת שאלות או לפרסום באתר בחינם כתבה או דבר אחר במייל: avigailkk@gmail.com    

פרמקולוגייה: זהו מדע שעוסק בחקר של תרופות. הוא חוקר מהם ההשפעות המיטביות של התרופה. מהם תופעות הלוואי של תרופה, באיזה דרכים אפשר לקחת את התרופה, מהו המינון של התרופה שיגרום להטבה, מהו המינון שיגרום לרעילות עם איזה תרופות בו זמנית אסור לקחת את התרופה, באיה מחלות אסור לקחת את התרופה איך התרופה יוצאת מן הגוף ועוד.

השפעה פרמקולוגית: זוהי ההשפעה הכוללת של התרופה או במילים אחרות כל מה שהתרופה עושה לטוב וגם לרע.

השפעה תרופתית: מונח זה כולל בתוכו את ההשפעה המטיבה בלבד של התרופה בלבד ז"א כל מה שהתרופה עושה לטוב לגוף.

זמינות ביולוגית: על מנת שהתרופה תשפיע קודם כל צריכה להגיע בשלמות אל הדם רק לאחר שהיא מגיעה אל הדם מפזר אותה אל איבר החולה. המונח זמינות ביולוגית מתאר איזה אחוז של תרופה מגיע לדם בצורה שלימה ופעולה ניתן לאמר בוודאות שהזמינות הביולוגית של תרופה הוא 100% רק כאשר נותנים את התרופה ישר אל תוך הווריד. אבל ברוב המקרים אנו לוקחים תרופות דרך הפה כשלוקחים דרך הפה קיימת אפשרות שחלק מן התרופה לא יגיע בשלימות אל הדם ז"א הזמינות הביולוגית תהיה קטנה יותר: א) אם החולה סובל מהקאות הוא יכול לפלוט החוצה חלק מהתרופה. ב) אם החולה סובל משלשולים התרופה פשוט לא נספגת לדם ויוצאת החוצה. ג) אם לוקחים תרופות מסוימות עם חלב או שוקו או מוצרי חלב התרופה נצמדת לסידן והסידן מונע את הספיגה שלה לדם. לדג': אם לוקחים אנטיביוטיקה ממשפחת הטראציקלינים יחד עם חלב חלק גדול של התרופה לא נספג לדם. ד) חלק מהתרופות לא עמיד בפני מיצי העיכול. לדוג': אם ניקח אינסולין  לטיפול והסוכרת דרך הפה מיצי הקיבה יפרקו מיד את האינסולין כנ"ל אם ניקח אנטיביוטיקה ממשפחת הפנצילינים או אם ניקח מורפין (מורפיום) דרך הפה.

 
תלות: זהו מצב שבו חייבים כל הזמן להגדיל את המינון של התרופה על מנת שהיא תמשיך להשפיע. הסכנה היא שאם נגיע למינון גדול מידיי התרופה עלולה להיות רעילה.

התמכרות: זהו מצב שבו מפסיקים בוואט אחת לקחת תרופה ואז מופיעים תסמיני גמילה כמו: רעידות, הזעה, פרקוסים, נשימה מוגברת, ל,ד גבוה, דופק מהיר, הקאות , שלשולים, עצבנות, חוסר מנוחה ואפילו מוות.

תופעות לוואי: היא השפעה הנלווית של התרופה בנוסף להשפעות התרופתיות בנוסף להשפעות הרגילות. תופעות לוואי הנפוצות הם: אלרגיה, בחילות, הקאות, שלשולים ואפילו קוצר נשימה. בד"כ כשהתרופה יש תופעות לוואי אנו הולכים לרופא והרופא נותן לנו תרופה חלופית. לפעמים אנו משתמשים דווקא בתופעות לוואי כטיפול עיקרי. לדוגמא: סרוקסט היא תרופה שנותנים אותה לטיפול במצבים של דיכאון וחרדה (גם רדופטול) אחד מתופעות הלוואי שדל התרופות הם דיכוי תיאבון יובש בפה, יתר ל"ד, דיכוי חשק מיני ועוד. לכן אנשים שרוצים להרזות מקבלים לדוגמא 15 מיליגרם רדופטול ביום. למרות שחולים אלה כלל לא סובלים מדיכאון או חרדה. התרופה גורמת לאיבוד התיאבון ולאיבוד משקל של 10% ממשקל הגוף בד,כ כשהתרופה עושה תופעות לוואי נהוג להחליף אותה אבל יש מקרים שזה לא כך ל לדג': תרופות תכימוטרפיות גורמות לתופעות לוואי קשות כמו: נשירת שיער, הקאות, עייפות, ירידה במשקל, חשיפה לגוף לזיהומים, אבל למרות זאת לא מפסיקים את הטיפול. תרופות קורטיזון ידועות בתופעות לוואי רבות כמו: השמנה, פני ירח, הצטברות נוזלים בגולגולת ובעיניים, קאטרקט- העדשה של העין הופכת לעקורה, תיאבון מוגבר, קיב קיבה, בריחת סידן מהעצמות סכרת סוג 2, שינויים קיצוניים במצב הרוח, דיכאון עמוק. פצעונים במצח ובגב, עור שמנוני ,ל"ד גבוה ,פגיעה בלב.

1/2 זמן מחצית חיים: כל תרופה נשארת בגוף זמן אחר. זמן 1/2 הוא מונח שמתאר כמה זמן עובר עד שכמות התרופה בדם מגיעה לכדי מחצית מהריכוז ההתחלתי. לדוגמא: מזריקים לדם 500 מיליגרם אקמול לאחר שעה בודקים ומוצאים שבדם נשאר 400 מיליגרם לאחר שעתיים נשארו בדם 300 גרם מיליגרם לאחר 3 שעות 250 מיליגרם וכך הלאה. מכאן אנו לומדים שזמן מחצית החיים של אקמול זה 3 שעות ז"א תוך 3 שעות ריכוז האקמול בדם הגיע לחצי מהריכוז ההתחלתי לכן אקמול נשאר בדם 6 שעות. לכל תרופה יש חצי זמן משלה לפי הזמן החצי אנו יודעים את תדירות לקיחות התרופה ז"א כל כמה שעות יש לקחת את התרופה.


תרופה גנרית: 
כל חברת תרופות שמפתחת תרופה חדשה מוציאה פטנט על התרופה. הפטנט מגן על החברה בצורה כזו ששום חברת תרופות אחרת לא תוכל לייצר את התרופה במשך שנים רבות (כ-15 שנה). התרופה המקורית גם בכינוי: "תרופה אתית" לדוגמא: לפני עשרות שנים המציאו תרופה אתית בשם: "פאראצטמול" שידועה כמורידה חום וגורמת לשיכוך כאבים קלים עד בינונים. לאחר שהפטנט על התרופה נגמר. חברות מסחריות רבות התחילו לייצר את אותו חומר הכימי ונתנו לו שמות אחרים (מסחריים): חברת טבע תנה לחומר את השם: אקמול, חברת דקסון נתנה לו את השם דקסמול וחברת טארו נתנה לו את השם הגנירי- רוקסט.


 

 
  

האתר נבנה במערכת 2all   בניית אתרים