טלוויזיה

8.9.2009 - ערוץ 2  - "תהיי לי בריאה: עם ענת הראל". משמאל...באתר http://www.she.mako.co.i

28.2.2008 – תוכנית הבוקר של רשת עם אברי גלעד. בנושא: הומור של דיאטות.

   http://www.reshet.tv/video.aspx?video_id=14286

(הקישור לאתר רשת - יש לבחור בקטע: "מה כל כך מצחיק בדיאטה").

 

 27.10.2008 - שגב מבשל

השתתפתי בתוכנית בה שגב בישל לקבוצת מנחי יוגה צחוק, והגשתי  לשגב אותיות שוקולד עם שמו ושם המנחה המארחת שפרה, וגם פרלינים במילוי זיתים שחורים מתוצרת שלנו.

 

 

 

ראיונות ברדיו

2.1.2009 - רדיו קול העמק - תוכנית בנושא צחוק.

14.12.2008 - רדיו אשל הנשיא - על הצחוק. בשעה 13:00 בצהריים.

30.11.2008 - רדיו דרום – מגישה לאה סולומון יהושוע - על יוגה צחוק שוקולד וצחוק.

28.1.2008 - רדיו דרום – תוכנית של יאיר נגיד. פינת החיים טובים. "איך לצחוק על החיים"

27.4.2008 - רדיו חיפה – תוכנית בוקר.  הומור של דיאטות - במסגרת התוכנית החגיגית "חיפה יורדת טון". 

 

 

עיתונות - (הכתבות הסרוקות בהמשך)

 

 5.11.2006 - דבורה אברמזון: "פקודת שחרור". צ'ופצ'יק - אגודת הסטודנטים אונ' בן-גוריון. גליון 429 עמ' 16

 

19.1.2007  - קינן ראובני: "עושה צחוק מעבודה". הארץ The Marker. עמ' 27

 

26.4.2007 - "הודו בבאר-שבע". שבע. גליון 1839. עמ' 36-37

 

20.4.2007 - "סוף שבוע של צחוק". כל הנגב - ידיעות אחרונות. עמ' 71

 

יוני 2007- "לימודים זה לא צחוק - שילוב הומור בהוראה". קשר עין - ארגון המורים. גליון 110 עמ' 16-17

 

ספט' 2007 - תמר אבני שליט: "מרצה לאמנות הצחוק". הורים וילדים - עמ' 110-118

 

14.02.2008- צפי סער: "המורה מספרת בדיחות".  שעור חופשי – הסתדרות המורים. תשס"ח. גליון 79 אדר.

 המאמר המלא מופיע מטה או בקישור:  http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=10227&CategoryID=1263&Page=2

 

 26.3.2008 - טובה כץ: מדור "בחיק הבית".  יתד נאמן.

 

 עלון מכון אירופה באונ' בן-גוריון. אוגוסט 2008

 

 

 

 

19.9.2008 - אבנר אברהמי ורלי אברהמי: "מצב משפחתי - משפחת ינקו-חדד". עיתון הארץ - מוסף יום שישי, שער אחורי. המאמר המלא מופיע מטה או בקישור:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtmlitemNo=1022459&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=8

 

14.1.2009 - ידיעות אחרונות, מוסף 24 שעות, עמ' 14. המשפחה במלחמה.

עיתונות מקוונת - כתבות ומאמרים באתרים:

 

מגזין המושבות, גליון 163  12/06/2009  :  http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=23&article=1284 

 

1.3.2009 - קורס מנחי יוגה צחוק ראשון בדרום, האתר של חיה גולן מרדיו דרום: http://www.hgolan.co.il/

 

לדפדוף בספר התמונות שלי: http://www.picabook.co.il/ShowGalleryItem.asp?itemid=195

 

הופעות פומביות:

 

 

 

^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^ 

 

משפחת ינקו-חדד

מאת אבנר אברהמי ורלי אברהמי

באר שבע

תגיות: מצב משפחתי

 

משפחת ינקו-חדד בביתה בשכונת רמות בבאר שבע. על הספה (מימין): שחר, יובל, שביט ודבי

* משתתפים: יובל (36), דבי (34), שביט (5 וחצי), שחר (3 וחצי).

* הבית: 100 מ"ר על רבע דונם, שכונת רמות, חד-קומתי, צמוד קרקע, צמוד שכנים (שכבר בנו קומה שנייה), מול מועדונית עירונית מאותגרת ארכיטקטורה ("בצורת מטוס"). מדרכת אקרשטיין מובילה מחניית סוזוקי ירוקת כיסוי למרפסת המאחסנת ריהוט מגוון (נדנדה, שולחן, מלונה), בהמשך דלת רשת, דלת רב-בריח ומגנט.

* מגנט: הזמנה לחתונה, מזכרת מחתונתם של יובל ודבי שהתקיימה ב-2001. נכנסים ישר לסלון.

* הסלון: מימין שולחן אוכל עם שעוונית ירוקה, בהמשך שתי ספות. אחת אדומה, השנייה כחולה, שתיהן מאיקאה. ליד הקיר שידת טלוויזיה ("מיוסי בעיר העתיקה") וארונית ספרים (הום סנטר) גדושת ספרי בישול לצד פאזלים ממוסגרים. הקירות בצבעי ורוד, סגול, צהוב פסטליים. לכל קיר צבע משלו. כל ההחלטות הצבעוניות של דבי.

* ההחלטות הצבעוניות: "לא רציתי להתחייב על צבע אחד", אומרת, "מה גם שזה פרקטי, אפשר לעשות רוטציה מקומית ולא צריך רמונט כללי". פונים למטבח.

* המטבח:

 

הבית. מעדיפים מושב

בתנור אופים חלות. את האפייה מנהל יובל. הוא גם קונדיטור. מהמקרר מוציא פרליני שוקולד, יצירתו האחרונה. פונים לחדרים.

* החדרים: ראשון מימין חדר העבודה עם מחשב שולחני ומחשב נייד. השולחני של יובל, הנייד, של דבי, מקושט במדבקות צבעוניות עליזות, כולל המקלדת. בסמוך שני זוגות אופניים (טרק), הכחולים של יובל, האדומים של דבי. מסדרון (כתום), עתיר חמסות ותמונות משפחתיות, מוביל אל חדרי השינה. בחדר ההורים מחרוזות שדבי חורזת, בחדר הילדים שתי מיטות עם דובים על מדף וכבשים על הקיר.

* היסטוריה נדל"נית: קנו ב-2002, יד שנייה, שילמו 120 אלף דולר בסיוע המשפחה, לקחו גם משכנתה, עליה משלמים 2,500 שקל בחודש. אם יישארו לגור בדרום ב-15 השנים הקרובות, יהפכו 60 אלף שקלים מתוך ההלוואה ל"מענק הנגב".

* יישארו: לא בטוחים. דבי אומרת שככל שהם אוהבים את באר שבע, ישמחו לגור במושב, לא חשוב איפה. יובל לא פוסל אפשרות של לימודים ומגורים בארצות הברית.

* עיסוקים ופרנסות: יובל מורה לביולוגיה בתיכון מקיף טוביהו בבאר שבע, מלמד 5 ימים בשבוע, במקביל מסיים תואר שני במדעי הרפואה באוניברסיטת בן גוריון ומנחה פרויקטים "להגדלת אחוזי הזכאות לבגרות", שבהם משתתפים מנהלי בתי ספר ורכזים חינוכיים ("שזו בעצם משרה שנייה"). בנוסף לכל אלה, מנחה סדנאות בישול ואפייה.

* בישול ואפייה: לפני חודשים אחדים סיים קורס קונדיטוריה במכללת השף בבאר שבע, עובד גם בשוקולד לאחר סטאז' שעשה אצל השוקולטיירית סימה אמסלם מ"עין כרם המתוקה" בירושלים. עקב כך, בערבים מעביר סדנאות בתחומי האפייה והבישול (מרמת יוחנן עד ערד), נוסע בסוזוקי סוויפט 98', עורך גם סדנאות ממתקים בקייטנות, ויש עוד משהו.

* עוד משהו: תומך ברוביק דנילוביץ לראשות העיר באר שבע ("לפי הסקרים הוא מנצח את טרנר"), לא מצפה לג'וב.

* עיסוקי דבי: דוקטורנטית באוניברסיטת בן גוריון, "חוקרת הומור בארגונים" ובאופן ספציפי בארגונים חינוכיים. גם המאסטר שלה עסק בתחום - "הומור של הדיאטות". את בקריה מקדישה ל"התנחלות בספרייה", במקביל מלמדת "שילוב הומור בהוראה", לצד היותה עוזרת מחקר של ד"ר יזהר אופלטקה. בנוסף, מנהלת עסק ששמו "מפגשים עם הומור", במסגרתו מעבירה "סדנאות צחוק" ברחבי הארץ. השבוע היתה כבר בדימונה (40 משתתפים) ובקיבוץ חצרים (בני נוער), הלילה (שישי) תהיה בגבעתיים במסיבת רווקות ל"סדנת שוקולד וצחוק".

* שוקולד וצחוק: "אם אוכלים שוקולד ושותים דיאט קולה הקלוריות מתקזזות". יש גם 30 סיבות למה שוקולד עדיף על סקס ("מספק גם כשהוא רך").

* עיסוקי הילדים: שביט בגן חובה בחטיבה הצעירה בבית ספר רמות, אחר הצהריים רוקדת בלט והשנה תתחיל לרקוד בבת דור. שחר בגן תמר, של הקהילה הקונסרבטיבית, 1,650 שקל בחודש, עם ארוחות חמות ("ארוחות-ארוחות"). פיזור ואיסוף - הורים, בסיוע סבתא (אמא של דבי).

* קורות יובל: יליד שכונה ד', באר שבע, 72', משפחתו דתית מתחזקת ("ואני מתחלש"), הוריו יוצאי תוניסיה, עלו ב-67' עקב פרעות. מתברר שבעקבות מלחמת ששת הימים שרף ההמון חנויות של יהודים. אביו עובד היום בעירייה (במוקד העירוני), אמו בעלת חנות תבלינים במרכז גילה. זוכר את ילדותו כמאושרת ("בכיתה ה' הייתי מרים שק מלט"), מספר שאביו, דמות כריזמטית, היה בעל דוכן בשוק לחומרי ניקוי, שעסק גם במכירה בשכונות מתוך רכב ("ואני הייתי הכרוז בטרנזיט"). גדל על בישוליה של אמא.

* המשך: יסודי למד באשל אברהם (הדתי), תיכון במקיף ה', היה תלמיד מצטיין (36 יחידות בבגרות), המשיך בעתודה הפדגוגית (סמינר קיי), עשה תואר ראשון בביולוגיה ושירת בחיל החינוך ("הייתי על תקן מש"קית הוראה"). בן 24 השתחרר, לא העלה על דעתו לנסוע להודו, התחיל ללמד במקיף ד', סיים מאסטר (ביולוגיה מולקולרית) וכעת מתכונן לעשות דוקטורט ("אמא מאוד רוצה"). את דבי פגש ב-94', ביום שבו השתחררה מצה"ל.

* קורות דבי: ילידת באר שבע, 74', אביה המנוח, יליד בוקרשט (נפטר ב-2005), היה אסיר פוליטי בימי צ'אושסקו וכתב ספר על התקופה, אמה מלונדון, שניהם עלו בסוף שנות ה-60 ונפגשו באולפן. ב-75' עברה המשפחה לאנגליה וב-81' שבה לארץ. אמה מורה לאנגלית.

* המשך: תיכון למדה במקיף א', שרה גם במקהלה, בצה"ל שירתה באילת ועשתה לדבריה חיים. חודש אחרי השחרור החלה ללמוד בירושלים (סוציולוגיה ואנתרופולוגיה), אך קודם פגשה את יובל.

* הפגישה: 94', אוטובוס, קו 370. היא נסעה לבקו"ם להשתחרר, הוא נסע לבסיס שלו בצפון (מחווה אלון), היא נתקפה חרדה שמא טעתה במועד השחרור, הוא אמר לה מה התאריך היום, היא נרגעה, מאז הם ביחד. אחרי 6 שנים התחתנו ("אמרנו נחכה, קודם נסיים תואר ראשון ואחר כך תואר שני").

* החתונה: 2001, "אחוזת אורנים" ליד תל שבע ("מימנו עם הצ'קים"). ההזמנה היתה על מגנט, קבוצת הדרמה של יובל העלתה מערכונים, השמלה שלה היתה מ"חלום לבן" בבאר שבע, החליפה שלו היתה מ"המשביר" בתל אביב, הטבעות מ"רויאלטי" בקניון הנגב, שני הילדים - מסורוקה.

* סורוקה: "אני מחזיקה בשני שיאי בזק", אומרת דבי, "עם שביט הייתי 26 דקות בחדר לידה, עם שחר - 15".

* סדר יום: יובל משכים ראשון ("6 גג"). שותה נס, 2 סוכרזית, פונה למחשב ומוציא את סילווי ("מצאנו אותה בסילווסטר") הלברדורית לטיול. אחרי 10 דקות חוזר וב-7 מעיר את כולם. דבי קמה, שותה קפה (כמו יובל), מכינה תיק לאוניברסיטה, לא מתאפרת ויוצאת בסביבות 8. מי שצריך את הרכב מפזר בגנים. יובל מגיע לחדר המורים, שם הוא נמצא במיעוט מגדרי, שותה נס עם המורות ויוצא ללמד. צהריים יחטוף במזנון, או שיימנע ויחזור הביתה ל"מאמא-עוף וטבעולים". דבי תסתפק בסנדוויץ' או בסלט ב"קרנף" (קפטריה באוניברסיטה). בכל מקרה, על אייס-קפה לא תוותר ("מאסט"). הביתה חוזרת ב-3 וחצי, אלא אם כן יש לה סדנה, או אז תחזור מאוחר.

* ארוחת ערב: תמיד חמה. עד 8 הילדים במיטות. מי שמשכיב (יש תורנות) מספר גם סיפור. יובל קורא להם דברים שכתב - "אבל לא תמיד יש להם סבלנות אלי, זה בלי ציורים".

* טלוויזיה: אין להם כבלים. לפני 3 שנים התנתקו ("בגלל הרעה בתנאים"). רואים (דרך אנטנה) "כוכב נולד". מכל בשלני המסך הקטן מעדיף יובל את חיים כהן.

* בילויים: "כרמים", מסעדה במושב סגולה.

* אלוהים: יובל מאמין ("במגבלות מסוימות"). דבי: "אם יש מישהו שהיתה לו יד בבריאה, אני לא מעניינת אותו".

* נטל הבית: עוזרת פעם בחודש, 35 שקל לשעה, בין לבין מתחלקים בשטיפה ("כשיש אורחים"). בישול - "מי שרעב".

* מריבות: "גרנדיוזיות", דבי.

* כיוון חינוכי: "כמעט נרשמנו לבית ספר יהודי-ערבי", אומרים. דבי היתה בעד. יובל נגד, אחרי התלבטות ("נרתעתי"). הוא לדבריו בכלל בעד "הומסקולינג" ("אם היה לי זמן להישאר בבית").

* חלומות: דבי - להקים פקולטה להומור, יובל - להקים מסעדה באחד המושבים על אם הדרך.

* מדינת ישראל: "אני לא רואה את עצמי עוזבת לצמיתות", אומרת דבי. יובל: "יש לי את הקטע של ?אין לי ארץ אחרת', אבל אפשר לתמוך בה גם מבחוץ".

* האושר (בסולם מ-1 עד 10): יובל - 8, דבי - 12, שביט - 10.

 

פרקטיקל - כתב עת של דיאטנים בישראל. גליון 4 2007, עמ' 18-19-20

 

הורים וילדים - ספטמבר 2007 - עמ' 110-118

TheMarker הארץ

<<

המהדורה המודפסת

פאוזה עושה צחוק מעבודה מאת קינן ראובני ג'וב חלומותי דבי ינקו-חדד. לוקחת את הצחוק ברצינות תצלום: אלברטו דנקברג שם: דבי ינקו-חדד גיל: 32 מצב משפחתי: נשואה + 2 ג'וב: מרצה על הומור, מעבירה סדנאות של יוגה-צחוק ושוקולד וצחוק - בסדנה עושים שימוש בשוקולד כאמצעי עזר כך התחלתי: בתואר השני כתבתי תזה על הומור של דיאטות והתחלתי להרצות על כך. כשראיתי שאפשר להתפרנס מזה הפסקתי לחפש עבודה ויצרתי את העבודה בעצמי התגובות: מי שמכיר אותי אומר שזה בדיוק מתאים לי. חושבים שזה קל לי לצחוק, אבל ההומור הוא כמו שריר, צריך לחזק אותו מדד הקנאה: אנשים אומרים לי: הלוואי שיכולנו לחייך כל הזמן, כמוך המנוע: להביא את ההומור והצחוק לאנשים שלא צוחקים יותר מדי, זה יכול לפתור הרבה בעיות בכל מיני תחומים. אני ממש מאמינה בזה יחסים עם הבנק? השנה הם השתפרו מאוד, הם לא מחפשים אותי כמו לפני שפתחתי את העסק הכי כיף בעבודה? לראות שאנשים נכנסים להרצאה עם פרצוף חמוץ ויוצאים עם חיוך על הפנים הכי סבל בעבודה? הנסיעות הארוכות להרצאות רחוקות עם מי היית מתחלפת? עם ראש הממשלה אהוד אולמרט. אנחנו והפלשתינאים צריכים לשבת ולצחוק קצת יעד החלומות: להקים בישראל מחלקה ללימודי הומור באוניברסיטה - שניקח יותר ברצינות את הצחוק, ולהתפתח מבחינה עסקית לחברה שמציעה סדנאות צחוק וכיף בארץ ובעולם קישור לכתבה באתר של הארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=815501&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

חמישי-שישי-שבת   26.4.2007 – 28.4.2007, פסטיבל יוגה צחוק באשרם במדבר

סופשבוע של צחוק עד שכרון החושים במקום קסום בלב המדבר!

כתבי עת ומאמרים > שעור חופשי > גליונות תשס"ח > גליון 79 אדר

ארגז כלים > המורה מספרת בדיחות

מאת צפי סער

14/02/08

 יתרונות כלי ההומור בהוראה הם רבים: הוא מוסיף עניין, מחזק את הקשר עם המורה, מפחית עימותים ומוסיף זוויות רעננות לנושא. עכשיו נותר להתאמן על פיתוח השיטה ולנסות אותה קודם כל על הילדים בבית

40 תלמידים בכיתה, חלקם מפטפטים, יש מי שמתקשה ונלחץ, אולי יש מי שנרדם. במצב השוחק הזה - שאין מורה שלא מתמודדת איתו - די לפעמים בצחוק בריא משותף אחד כדי לשנות את התמונה מקצה לקצה.

שימוש בהומור טוב למורים וטוב לתלמידים, אומרת דבי ינקו חדד, חוקרת הומור בבתי הספר, דוקטורנטית באוניברסיטת בר אילן, שעבודת המחקר שלה עוסקת בתחום זה. "כשמורה משתמשת בהומור, גם לה עצמה יותר מעניין וכיף להעביר את השיעור", היא מדגישה. "על פי מחקרים, שימוש בהומור תורם להפחתת השחיקה. מורה שמפרשת דברים בהומור נכנסת פחות לעימותים עם תלמידים. זה כלי להפגת מתח ולחץ בתוך הכיתה".

ההומור גם משפר את הקשר בין המורה לתלמידים: מחקרים הראו כי מורה שצוחק נתפש כמורה שאוהב יותר ילדים, פתוח יותר, אנושי ומקשיב. ינקו חדד מציינת יתרון נוסף: "צחוק חזק מביא להזרמת חמצן למוח ומשחרר בגוף אנדורפינים, המביאים לשיפור מצב הרוח. ילד שלא מצליח בתרגיל נכנס ללחץ; אם הוא צוחק, הלחץ פוחת וקל לו יותר לחשוב ולהתמודד".

לשתף בצחוק עצמי  שיטה קלה ובדוקה לשילוב הומור בהוראה היא לשחזר משהו שהצחיק את המורה ולשתף בו את הכיתה. "אחת הדרכים היא לתת דוגמה על דרך השלילה – לספר על טעויות", אומרת ינקו חדד. "מורה שמספר לילדים על הפעם הראשונה שבה הוא נתקל בנושא לימודי, או מספר סיפור מצחיק שקרה לו כשהיה צעיר ולא מנוסה - מציג את עצמו באור אנושי. הוא לא מקטין את עצמו בכך – כי עכשיו הוא כבר מנוסה ויכול להתייחס לכך בבדיחות. בכך הוא פותח פתח לתלמידים להעז ולא לפחד מטעויות. הרי כך לומדים.

 "זה גם כלי נפלא לטיפול בבעיות משמעת. במקום לכעוס על ילד, אפשר לומר משהו מצחיק. כמובן, יש להקפיד על הומור לא תוקפני. לצחוק עם הילדים ולא על הילדים. אם צוחקים על חשבונו של ילד, הילד שצחקת עליו עשוי לזכור זאת כל חייו. זה יוצר עוינות נגד המורה".

ישנה גם השיטה של הומור כמוטיב חוזר: אם יש סיטואציה שהצחיקה את הילדים בשיעור הראשון, חוזרים אליה מדי פעם בפעם. "למשל, אם בתחילת שיעור מתמטיקה דיברנו על פאי ואמרתי שאני לא מתכוונת לעוגה, אז כשמדברים על משהו אחר אני אומרת – 'וזה לא עוגה'. בכל פעם שצוחקים שוב, זה הולך וגדל".

להתאמן בבית שיטה טובה היא מתן דוגמאות מחומר הלימוד תוך כדי הגזמה. למשל, כשמלמדים על נפוליאון ורוצים להדגיש שהוא בא לכבוש מקום כלשהו בכל הכוח, אפשר לומר משהו כמו: "הוא בא אליהם עם כל מטוסי האף-16 שהיו לו". וכמובן, תמיד אפשר לספר בדיחה – כזאת שמתאימה לנושא הלימוד או הדיון. ינקו חדד ממליצה, למשל, לחפש באינטרנט, דרך הקשת המלה "בדיחה" ונושא השיעור. בכל מקרה, כדאי להתאמן על הבדיחה קודם – למשל עם הילדים בבית – כדי לברר אם היא אכן מצחיקה, ולוודא שלא הורסים אותה. "כמו שלא מעבירים חומר לימודי בלי להתכונן, כך גם עם בדיחות", היא אומרת.

המחזה משעשעת של נושא "היתה לי מורה לביולוגיה שרצתה ללמד על קרום התא. היא ביקשה משני תלמידים לשלב ידיים והם היו ה'קרום'. אנחנו, שאר תלמידי  הכיתה, עברנו ביניהם, דרך ה'קרום'. צחקנו - זו היתה אינטראקציה חברתית - וזכרנו את החומר", מספרת ינקו חדד.

תפקיד דומה יכולים למלא אביזרים וחפצים משעשעים. וגם אביזרים טעימים: כשמלמדים על שכבות סלע בגיאוגרפיה, למשל, אפשר להשתמש בשכבות של מרציפן. לתת לילדים לשחק, לערבב צורות, וכך להסביר שכאשר נוצרים לחצים פני הקרקע משתנים.

על ההערה, שהשיטה הזאת מתאימה בעיקר לילדים הצעירים יותר, ינקו חדד מגיבה: "לאו דווקא. בכל הגילים יש מקום להומור - ובמיוחד עם בני נוער שלומדים שעות ארוכות".

דוגמאות מצחיקות מסרטים מורה לביולוגיה שמלמד את נושא המלחמה על משאבים, למשל, יכול להקרין קטע מהסרט "עידן הקרח", שבו בעלי החיים,  המטפלים בתינוק אנושי, מחפשים עבורו אוכל ומוצאים אבטיח אצל קבוצת ציפורי דודו. מתנהל שם קרב מצחיק, דמוי משחק פוטבול, שבמהלכו ציפורי הדודו נופלות ללוע הר געש, והקריין מסביר שכך הן נכחדו.

שינוי הפרספקטיבה המפתח בהומור הוא בנקודת המבט, מסבירה ינקו חדד. "למשל, כשניגשים לבעיה כלשהי, אפשר לחשוב איך היא הייתה נראית בעינינו אם היינו ילדים בגן. או 'איך אמא שלנו הייתה פותרת את זה'. כשמדברים על מארי אנטואנט, למשל, אפשר להחליף אותה, נאמר, בשרי אריסון. זה מצחיק וגם הופך את הדברים לרלוונטיים.

אפשר לבקש מהתלמידים להעלות רעיונות, ולהדגיש שכל רעיון מתקבל בברכה. גם רעיון שטותניקי לא מבטלים, אלא לוקחים ומפתחים אותו. למשל, אם מדברים על העלייה לארץ ישראל בימי 'הספר הלבן', אפשר לשאול את התלמידים איך היו מציעים לעקוף את האיסור על עלייה. הילדים יאמרו אולי שאפשר להגיע בכדור פורח, לחפור מנהרה מתחת לים, להתחפש למישהו אחר. אפשר לתת להם להעלות רעיונות, ואחר כך לדבר על מה באמת עשו בתקופה ההיא. זה מאפשר קודם כל התפרקות, צחוק, וגם מכניס אותם לעניין, מערב אותם.

לגייס את "הליצן של הכיתה"  ינקו חדד סבורה שמורה שרב עם ליצן הכיתה - תמיד מפסיד. "ילד שמוכשר באמנות - נותנים לו לקשט, מי שמוכשר בספורט, שולחים אותו לנבחרת, וילד שמצטיין בהומור - שולחים למנהל. במקום זה אפשר להפוך אותו לשותף למורה".

יוגה צחוק תרגילים של יוגה צחוק משמשים לשחרור לחץ ומתח. ינקו חדד: "אני מבקשת מהתלמידים לחשוב מה מכעיס אותם ולאגרף יד. שולחים את כל הכעס לאגרוף, לא משאירים כלום בפנים. פותחים אצבע אחת ומחייכים חיוך קטנטן. עוד אצבע – חיוך גדול יותר, וכך עד צחוק גדול. כך אנחנו זורקים את הכעס מאיתנו והלאה. תרגיל כזה טוב לעשות בזמנים של מריבה או מתח. לקחת פסק זמן, ואחרי שלוש דקות כאלה עוברים הלאה באווירה אחרת לגמרי. אפשר לעשות תרגילים כאלה בסוף יום, כשהילדים עייפים, או כשנכנסים מהפסקה שקרה בה משהו מטריד".

ינקו חדד, המלמדת קורס על שילוב הומור בהוראה באוניברסיטת בן גוריון, מספרת כי לא פעם מורים אומרים לה שלהצחיק זה קצת מפחיד, כי הם פוחדים  להיכשל. "אבל כשאת מנסה להצחיק, את מראה שגם את אנושית. צריך להעז ולנסות. גם אם לפעמים זה לא הולך, זה לא נורא". היא מדגישה כי "הומור יש לכולם. השאלה היא אם מפתחים אותו. צריך להתאמן ולתרגל. כשמורים אומרים לי 'זה לא בא לי טבעי', אני אומרת: גם לי לא בא טבעי ללכת לחדר כושר, ואני מכריחה את עצמי. זה כמו כל שריר שצריך לתרגל".

אז איך מתחילים? "אפשר לבחור מנחה. למשל, מורה אחר שיודעים שהוא מצחיק. אפשר להיכנס פעם לשיעור שלו, או לשבת ולהתייעץ אתו בבניית מערך שיעור שמשלבים בו משהו מצחיק, ולא לפחד. הרבה פעמים אלה שנפוחים מחשיבות עצמית הם הכי מגוחכים. עדיף לקחת את עצמנו יותר בקלות – כך יש פחות מתח, יותר סיכוי לאווירה נעימה, מקבלת, פתוחה ללמידה".