עלאה לטו-אול 28.9.3013

בגלל מילה

"מילה חסרה עלולה להיות לא פחות גורלית ממילה מיותרת"

אימאן עספר

בגלל מילה מיותרת

התמוטט שיר שכמעט היה

בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת

אבל זה לא היה נורא כמו

שבגלל מילה מיותרת

הפכה אהבה יִיחוּדִית

לשינאה שיגרתית

בגלל מילה מיותרת

קורה שלא מדברים

ימים. שבועות. חודשים ושנים

ומטבע הדברים

כשלא מדברים שָׁנִים

השתיקה הזאת מצטברת

והופכת לנצחית

בגלל מילה מיותרת

(שכששוקלים אותה מחדש

כעבור שנים על שנים

מתברר פתאום שאין לה

אפילו משקל נוצה

שנמרטה מהתחת

של ציפור שיר מצויה)

אירע חורבן

בגלל מילה מיותרת

(שכמעט לא נאמרה

אבל בכול-זאת נאמרה

בגלל איזה מין אי-סדר

שממנו נברא העולם

ושרידיו נמצאים פה ושם)

נהרס עולם

בגלל מילה חסרה

לא נסגר שום דבר שנפתח

לרווחה במיפגש בין-גופי

בהסכמה שהייתה

אמורה להשאיר מאחור

את כול הדברים הדפוקים

ובלי בעיות להוליד

אהבה חדשה

בגלל מילה חסרה

שנמרטה מהתחת

של ציפור שיר מצויה

אבל הורגשה בטעות

כמו נוצת-תעופה מכנף

קרתה נחיתת-אונס

ובוטלה כול המראה

ומאז הטובים השניים

מקורקעים כבר שָׁנִים

וכבר אין שום סיכוי שימריאו

בדרך לכוכבים

או סתם ייפגשו באמצע

הדרך בינו לבינה

לחבר מילה חסרה

למילה אחת מיותרת

כדי להתחיל מאפס

בלי שום תנאים מוקדמים.

25.7.2013

שָׁוֶה לִשְׂרוֹד

"דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר" [שיר השירים ה]

כול הנשים שאהבתי

כולן למעט אחת

היו טובות-לֵב טובות-שֶׂכֶל

וִיפוֹת-תּוֹאַר באופן מובהק

כול הנשים שידעתי

היו דַּעְתָנִּיּוֹת

אבל זה לא מנע מֵאִתָּן

לאבד ראש באהבה –

אבל איזה אהבות חוץ מֵאֵלֶּה

שגורמות לאבד את הראש

שווה לשורר עליהן

שירי כיבוש

או לַמְרוֹת שזה סוג של אבסורד:

לשורר שירי הִכָּבְשׁוּת

והליכה לְגָלוּת

בְּשִׂמְחַת הִישָׂרְדוּת...

יש נשים שהן עד כדי כך

טובות חכמות ויפות

שכבר תוך כדי מִשְׁכָּב

מתנגן לך שיר בראש

ולא רק ששווה לשורר עליהן:

כמעט אִי-אֶפְשָׁר שלא

לשלוח יד מִן החור

ישר לְעט או מיקלדת

כך בדיוק המצב אִתָּךְ :

שום תקופת צינון לא דרושה

כדי שהכול יתגבש

לדבר הכי טוב שֶׁיש.

2.8.2013

סיבה טובה

"וזה הדבר מסתבר הוא ונודע וגלוי הוא מלהצטרך להביא עליו ראיה"

[רבי נסים בן יעקב (בערך: 990-1060 ) / מתוך הקדמה למסכת ברכות]

מכאן במבט רחוק לאחור

אני כבר יכול לראות ורואה

בִּצְלִילוּת וְחַדּוּת וּבְרִירוּת כמו נֵץ

שלאורך כול דרך חיי עד פה

יכולתי לפעול הרבה יותר

ולמרות שבכול זְמַנֵּי האמת

הרגשתי כמי שעשה ועושה

כמיטב יכולתו ולא השתמט

גם כשדוּבַּר בְּדָבָר מְבָאֵס

מִסְתַּבֵּר שיכולתי הרבה יותר

אבל מי יודע בכול זמן-אמת

כמה כוחות הוא חייב לְשַׁמֵּר

בְּמצב הדברים שבו מדובר

כדי לא ליפול באֲפִיסַת

כוחות למצב הדברים הבא

כי אולי מצב הדברים הבא

יהיה מצב מלחמה

לחיים או למוות

וזה לא המצב באהבה

של בני-אדם נוֹרְמָלִיִּים

זו הסיבה ואין בִּלְתָּהּ

שאני מְאַהֵב אותך

לא עד כלות הנשימה

כמו מי שאחוז אָמוֹק

אלא לאט ובטוח

כמו ליטוף של רוח

לאט ובטוח מעתה עד הסוף

של כול מה שנשאר עוד לשאוף

למי שראה כבר את רוב הדברים

שרצה ושלא רצה

ולחם עד חורמה

ומשלים עם כול מה

שאפשר וצריך להשלים.

7.8.2013

סֵדֶר הַזִיכָּרוֹן

כשאני חושב על אהבה

אַתְּ מופיעה תמיד ראשונה

למרות שמבחינה כרונולוגית

היית אי-שם בָּאֶמצַע

בין אנה

לבין ביאטריצה

ומה שיותר מפליא זה

שאת מופיעה לי תמיד

בדיוק כמו שהיית בזמן-אמת:

מושלמת

עד אחרון הפרטים

(לְמַעֵט הבתולים

כי שנינו ידענו כבר מה שידענו)

המצב שונה בתכלית

כשאני חושב על מלחמות

כי אז מופיע לי ראשון

החלל הראשון

במלחמה הראשונה

שברגע האחרון

מרוב תדהמה

לא הספיק לשאול

בשביל מה כול זה

ולא פלא שהוא תמיד מופיע

לִפְנֵי כול הבאים אחריו

כי בזכותו

הרגשתי בפעם הראשונה בחיי

שאני בן-תמותה

שעִם כול נשימה

הזמן נעשה יותר קצר

ושבמוקדם או במאוחר

הכול נגמר בגוש/חלקה/שורה מִסְפָּר.

כשחזרתי בשלום בפעם השלישית

מעוד מלחמה מיותרת

פגשתי בךְ

בלי שום הכנה

ולמרות ניסיון מוּכָח

שצברתי בְּמלחמות מיותרות

כבשת אותי בבת-אחת

עִם חיוכך

שהיה כְּלִי-זַיִן אִסְטְרָטֶגִי.

לא היה עוד מִקרה

שנכבשתי בקלות כזאת

עד שורש גופי ושורש נשמתי

ומה שיותר מפליא זה

שבכול תקופת הכיבוש הזה

שכחתי לגמרי לשאול את עצמי

בשביל מה כול זה

אִם במוקדם או במאוחר הכול נגמר

בגוש/חלקה/שורה מִסְפָּר .

בדרך כלל אני משתדל להיזכר

רק במה שנעים להיזכר

אבל לזיכרון יש חיים משלו:

הוא עושה

מה שהוא רוצה

מָתַי שהוא רוצה

היכן שהוא רוצה

בכול דבר

ולא שָׂם זין על שום כלל

לְרַבּוֹת על מוקדם ומאוחר

אז למזלי

כשאני מתחיל לשאול

אֶת עצמי

"בשביל מה כול זה?”

(שאלה מסוכנת מֵאֵין כְּמוֹתָהּ)

אַתְּ צצה מולי באופן קבוע

עִם חיוכך המביס

כמו שם ואז

וכול ספק גָּז

כמו נפיחה ברוח.

13.8.2013

הִיזָכְרוּיוֹת

א.

די במשב הנושא מרחוק

ניחוח פריחת הֲדָרִים

להזכיר לי אותךְ בִּמְלוֹא הֲדָרֵךְ

כשהיית עוד מֵעַל לכול חוק

כי באהבה גורלית אין חוקים.

אחריךְ היו אהבות רגילות

שלא פורצות שום גָּדֵר

אֲבָל הן עושות טוב

ומאוד מתאימות

כשאין כוח לִפְרוֹץ שום גדר –

אהבה גורלית יש לָרוֹב

רק אחת

למי שהאיר מזלו

כי היא משאירה אדמה חרוכה

למשך שנות דור לפחות;

מִסְתַּבֵּר שֶׁשלנו הייתה אהבה

גורלית עד כדי כך

שהשאירה לא רק אדמה חרוכה

גם שמיים ריקים בלי שום אור

להרבה יותר משנות דור –

איך הצלחנו לשרוד?

זה סיפור כה ארוך

שלא אספר אותו כאן

מִפְּאַת קוצר הזמן והיְרִיעָה

וּמִמֵּילָא הוא לא יְאוּמַן.

21.8.2013

הִיזָכְרוּיוֹת

ב.

המצב הוא שונה עד כדי להצחיק

כשאני מנסה לפעמים

להיזכר בשמות שאינם

קשורים בְּחַיַּי קשר-דם:

רק אתמול למשל כשניסיתי לזכור

מה שמה של אותה שחקנית

שאהבתי אותה שעתיים תמימות

בסרט – כמו ג'ק ניקולסון

עד שלא התייצבו לי בזיכרון

ה- parole מול ה- langue

לא הצלחתי לזכור ששמה ג'סיקה

כשפניה היו לְפניי

אֲבָל זה לא נורא מול תרחיש

שנכון לעכשיו הוא מדע בדיוני

(והיו כבר מקרים שמדע בדיוני

הפך למציאותי) :

אנו שוב נפגשים אַחֲרֵי עידנים

ואומרים זה לזו בו-זמנית:

שמך זכור לי אֲבָל... שמך זכור לי אֲבָל

פניך לא זכורים לי בִּכְלָל...

21.8.2013

כנפיים

"את היתרונות והחסרונות של כנפיים יכול לחוש רק מי שיש לו כנפיים"

אימאן עספור

האהבה שֶׁלָךְ הצמיחה לי כנפיים

שבזכותן יכולתי להמריא לגובה רב

לִדְאוֹת על פני הארץ כמו דַּיָּה

ולהרגיש חופשי וּמְיוּמָן

בכול צלילה לְעֵבֶר מטרה

וכך הִשגתי מטרות רבות

גם בגובה רב ומסוכן

וגם עַל-פְּנֵי האדמה

שמסוכנת לא פחות

ולעתים פי כמה וכמה.

העדינות שלך עִדְּנָה אותי בלי הרף

עד שבִּרְבוֹת ההמראות והנחיתות

הַכְּמוֹ דַּיָּה הפך לְ-כְּמוֹ סְנוּנִית

ותחת לְשַׁחֵר יום-יום בָּרוֹם לְטרף

הִתחלתי לְבַשֵׂר אֶת האביב

וכך זמן רב מִדֵּי שנה

בישרתי לָך את האביב

גם כשהוא לא היה מה שהיה

כשהיינו בני י"ד או ט"ו

עוֹד בְּתוּלִיִּים בַּגּוּף וּבַנְּשָׁמָה – .

הנכונות שלך לתת לי את כולך

בכול-מקום בכול-מצב כול-עת

בלי לְהַתְנוֹת בשום תמורה שהיא

גרמה לי שוב ושוב לשיר לך

על אהבה נצחית

וכך פיציתי (לפחות לדעתך)

פיצוי הולם וייחוּדִי

על שנתת לי את כולך

שָׁנִים רבות בלי שום תנאים

לא מוקדמים ולא מאוחרים –

המסירות שלך הפכה אותי לעבד

ובו-זמנית גם לשליט יחיד

וזה אבסורדי אֲבָל עוּבְדָּתִית

זה בדיוק מה שהיה שָׁנִים

וזה הפך אצלי לְטבע:

כך בדיוק המשכתי להיות

בכול מצב אינטימי:

מלך ועבד בו-זמנית

ואין לי טענות

לַמְרוֹת

שכשאני יוצא לרחוב

אני אָנוּס (וזה לא צחוק ולא פשוט)

לצאת כשהכנפיים מוסתרות

כדי להשתלב בין מְחוּסְרֵי-מָעוֹף

(שהם הרוב)

אֲבָל עַל-אַף שהחיים על כול צורותיהם

הם לא הגיוניים וגם חַסְרֵי-תַכְלִית

בשביל לדעת את כולךְ

עַד כְּלוֹת

שווה לִחְיוֹת.

29.8.2013

דבר-מה נוסף

"חסרונו של דבר-מה נוסף אמיתי עשוי להפוך ברבות הימים את הקערה על פיה"

מִן המפורסמות

נכון שאני כבר יכול בלעדייך

כמו שאת כבר יכולה בלעדיי

כי כך זה תמיד אַחֲרֵי שחולפת

סערת אהבה מטורפת

ששולחת לכול הרוחות

את כול מה שעומד לה בדרך

אֲבָל סערה קַמָּאִית

כמו זאת שהסעירה אותנו

כשלפתע פתאום התאהבנו

היא חד-פעמית

היא בלתי-חוזרת

ומאפשרת נֶצַח של שֶׁקֶט –

קשה לדמיין נצח של שקט

נצח שאין בו שום סערות

לא סערות-נפש

לא סערות-גוף

נצח של יַצִּיבוּת

כמו למשל בית-קברות.

אולי השוואת יַצִּיבוּת

לבית-קברות סגור

שֶׁמי שקבור בו קָבוּר

ואין להוסיף בו עוד

היא בבחינת הגזמה

כי אנחנו עדיין כאן

ויכולים להמשיך לשבת

יחד בנחת תחת

גפן ותאנה

להזדיין קצת פעם בְּ-

ובין לבין לְכַתֵּת

חֶרֶב לְאֵת

אֲבָל למי באמת יש תחת

שָׁקֵט עד כדי כך

שהוא מסוגל לשבת

שָׁנִים עַל שָׁנִים תחת

גפנו ותאנתו

וּלְכַתֵּת עַד כְּלוֹת –

בייחוד קשה לי לשבת

ולָךְ הרי לא פחות

בשקט באותן העונות

שעוברות וחולפות מעלינו

שיירות ציפורי הנוד

ולזכור שפעם גם אנו

היינו כאלה...

אֲבָל רְאִי זה פלא:

מִתְבַּהֵר וְהוֹלֵךְ שבינינו

נוצר תוך כדי סערה

אותו דְבר-מה נוסף

שמצדיק את הישארותנו

יַחַד עַד עֶצֶם יָמֵינוּ

אֵלֶּה וָהָלְאָה.

3.9.2013

פַּעֲמֵי סְתָיו

עכשיו שרוח סְתָיו

מלטפת את פָּנַי

מבדרת את זְקָנִי

ואת שְׁאֵרִית שְׂעַר-ראשי

אני נזכר...

בעיניה שחודרות וכובשות מֵהֶן

לא הִבִּיטוּ בי

לא לפניה ולא אחריה

ברגליה שחֲטוּבוֹת וקַלּוֹת כְּמוֹתָן

לא נִגְלוּ לי

מאז שהתחלתי לְהִתְבּוֹנֵן

בשדיה הזקורים שמִמַּבָּט ראשון

גרמו לי לָחוּשׁ

שניצב מולי כוח עליון

בַּתַּחַת הַנִשׂגָב שלעבור על פניו

מבלי להשתוקק לְכַסּוֹתוֹ

בנשיקות – היה אבסורד

באצבעותיה הארוכות והזריזות

שֶׁהִגִּיעוּ בי בקלילות לכול מקום

שֶׁחָפְצָה בִּיקָרוֹ

בשפתיה שהיו חַמּוֹת וּמְחַיּוֹת

כמו מַעְיְנוֹת-מַרְפֵּא

וְהַרְבֵּה מֵעֵבֶר לָזֶה

בַּפֹּת המדהימה והמהממת

המשפילה והמרוממת

שאין כָּמוֹהָ בָּאֵלִים

בְּקוֹלָהּ שתמיד הִסְתַּכֵּם בְּכֵּן

כֵּן..כָּכָה..תֵּן לִי..תֵּן..כֵּן

כֵּן אֲנִי רוֹצָה כֵּן.

כשאני נזכר בכול אותם פלאים

בסדר זה או אחר

אני חש כול פעם מֵחָדָשׁ

שהם הסיבה והם התכלית

של החיים. ואני מהנהן

וְאוֹמֵר אָמֵן.

12.9.2013

כבר היו דברים מעולם

כבר היו דברים מעולם

שנִרְאוּ כהֲרֵי-גורל

ויום אחד נעלמו

כאילו בלעה אדמה

או בלע החלל

בלי שפיכות דם

ולעומתם היו דברים

שנראו עד כדי כך רגילים

שבדרך כלל חבל

לְזַכּוֹתָם במבט שני

ודווקא הם שהולידו

מחדל קטלני –

כבר היו דברים מעולם

ומי שנחשבו גיבורים

שאין לערער על עוּזָם

התגלו תחת אש-תוֹפְתִית

כחִדְלֵי-אישים גמורים

ולעומתם בני-אדם רגילים

שבימים כתיקונם

איש לא שָׂם לב לקיומם

תפְקדו תחת אותה אש-תופתית

בקור-רוח מדהים –

כבר היו דברים מעולם

ומה שנראָה למומחים כאבוד

הפך לניצחון מהמם

והם נאלצו לצאת ולעמוד

חשופי שת קבל עם

ולאכול את כובעיהם

ולעומת זאת מה שנראה

בעיני אותם מומחים

בטוח באופן מובהק

לא החזיק מים

ולא עצר רוח

והותיר את כולם באַקאַקט –

כבר היו דברים מעולם

ואולי אהבה כמו איתךְ

כבר הופיעה אצלי בְּשיר

שפרח לו מזיכרוני

כמו ציפור-נוד

שפרחה לה מארץ-קור

ולעומת זאת יכול להיות

שאינני זוכר שהייתה לי

אהבה כמו שיש לי איתך

כי עוד לא הייתה לי כזאת

כי פשוט לא הייתה לי כזאת

והיא זו שגם תישאר

איתנו בטוב וברע

בשרב שֶׁחוֹרֵךְ בשרים

ובקור שמקפיא ביצים

כמו ציפור יציבה

עד שהמוות יפריד.

18.9.2013

הַדֶּשֶׁא שֶׁל הַשָּׁכֵן

אני לא מחפש אצלךְ

שום דבר חדש

כי לא רק תחת השמש

אין כבר מזמן כול חדש

אני לא מחפש אצלך

יותר מִמַּה שֶׁיֵשׁ לך לתת

כי תמיד נתת לי יותר

ממה שהייתי צריך

אני לא מחפש אצלך

משהו אחר משהו שונה

כי ככול שהזמן עובר

כול שונה הופך לדומה

אני לא מחפש אצלך

את הדשא של השכן

כמו שחיפשתי בזמן-אמת

כשהיית הדשא הזה

אני לא מחפש אצלך

כול מִינֵי זמנים אבודים

כי חיפוש מִסוג זה בא תמיד

על חשבון ההווה

אני כן מחפש אצלך

בין השיטין כמו בשיר

רמז לכך שצפוי

לנו ביחד עתיד

כזה ששווה בשבילו

להזדיין בסבלנות.

21.9.2013

מתוך ניסיון

שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק

לקצווי מרחקים

ממסיתים ומדיחים

ומאלה הניתנים

להסתה ולהדחה

כי הָאָרֶץ כאן

מְלֵאָה בם

ואם אין בכוחו של שומר נפשו

לרחוק לטווח ביטחון ראוי לשמו

מאותם מסיתים ומדיחים

ומצאן מַרְעִיתָם המטומטם

בל יפנה אליהם את גבו לעולם

כי אם רק לרגע יפנה את הגב

הם עלולים לנצל את הרגע

וְ-בּוּם

לתקוע לו סכין

מעשה שלעולם לא יסתכנו

לעשות פנים אל פנים

כי המסיתים והמדיחים

וצאן מרעיתם

הם פחדנים חלאתיים

שֶׁפָּנִים אֶל פָּנִים

לא שווים יריקה

אבל מאחורי הגב

הם ינצלו כול מצב

של חוסר תשומת-לב

כדי להתקרב

בצעד נְחָשִׁי

ולתקוע סכין –

אפילו באופן מטאפורי

אני נזהר מלהפנות את גבי

למסיתים ולמוסתים

מחשש לתקיעת סכין

או אפילו יְרִי

מִטווח נעיצה

ואני מציע לכול מי שנמצא

בסביבת מסיתים ומוסתים

לנהוג כמוני

ובשום מצב ובשום שלב

לא להפנות אליהם את הגב!

מתוך ניסיון אני מוסיף

שאותם מסיתים ומדיחים

ואותם מוסתים ומודחים

עלולים להיראות לפעמים תמימים

ואפילו בעלי רצון טוב

שמפעם לפעם הם משכיחים

עד כמה מסוכן

להפנות אליהם את הגב.

27.9.2013