מבוא

פנאי הינו מונח מורכב שזכה להגדרות רבות מבלי שתהיה הגדרה מוסכמת אחת על החוקרים. בספרות תוארו מספר מימדים להגדרת הפנאי: מימד הזמן, מימד הפעילות והמימד הסובייקטיבי. עבודה ופנאי מהווים את מרכיבי התפקוד היומיומי של רוב האנשים, דבר המהווה מרכיב מרכזי במושג הפנאי.

סקירה היסטורית מלמדת על הקשר בין פנאי, עבודה, דת וממסד. בשנים האחרונות, עם עליה באחוז הקשישים – בני הדור השלישי המהווה גיל זקנה ונע בין השנים 65-74, גוברת המודעות בקרב קובעי המדיניות וקבוצות אינטרסים אחרות על אודות הפוטציאל הטמון באוכלוסיית הזקנים ועל הצורך לספק לה אפשרויות שבהן ימלאו את זמנם הפנוי. לכן, תופס מושג הפנאי משמעות המקבילה למושג עבודה בגיל הבגרות, כלומר דרך להגשמה ולמימוש עצמי.

אנו כאחיות מודעות לעובדה שבדומה לחברה בעולם המערבי, החברה הישראלית עוברת תהליך הזדקנות, שכוללת תוחלת חיים גבוהה וצמצום ילודה. לכן, המפגש עם אוכלוסיה זו עורר בנו סקרנות לבחון את סוגיית המימוש העצמי ו/או את הפנאי ואיכות החיים בקרב בני הדור השלישי.

בעבודה זו נבחן היבטים הקשורים לנושא ועולים במחקר המדעי בשנים האחרונות.

סקירת הספרות תכלול את משמעות מושג הפנאי, זקנה, איכות חיים ויכולת ההסתגלות של בני הדור השלישי לחיים. נסכם בקצרה אמצעים העלולים להגביר את הדרכים למימוש העצמי של "זקנים" בני הדור השלישי כאמצעי לשיפור איכות חיים.

 הזדקנות

הגדרה: הזדקנות הינה מונח שמבטא תהליך טבעי אשר כולל בתוכו שינויים ב-3 רמות: ביולוגית, פיזית וחברתית (ברצקי, סנור, באר 2001).

על פי הגדרת האנצקלופדיה, מונח הזקנה מוגדר כיכולת התחדשות ביולוגית מוגבלת, ובנטיה גבוהה למחלות וסינדרומים (ויקיפדיה, 2005).

במגמת ההגדרה הפורמאלית-ביורוקרטית, קיימת הגדרה דיכוטומית המבוססת על גיל כרונולוגי. במשך הדורות נקבע גיל הזקנה לטווח הגילאים שבין 35-65. לאור השיפור הניכר שחל בתחום הרפואה המונעת והפעילה וחידוש הטכנולוגיה ותנאי הרווחה, עלתה תוחלת החיים ועמה עלה מספר הזקנים בממוצע ב-30 שנה. במדינת ישראל תוחלת החיים הממוצעת של הנשים היא 81 שנים, ותוחלת החיים של הגברים היא 78 שנים.

במדע הזקנה – הגרונטולוגיה, מוגדר נושא זה כמחקר של השינויים הגופניים והנפשיים הנלווים להזדקנות. בעבר נתפשה הזקנה כתקופה הנפרדת מהחיים, כאילו היתה שלב מיותר לאחר שיא התפוקה והיצרנות, בה נידון האדם לביטוי שווא עד שהמוות משיגו (רוזין, 2002).

 בהיבט הביולוגי, ההזדקנות מתבטאת בשינויים חיצוניים, בתפקידים מגוונים אשר שונותם מתבטאת בכל פרט. מרבית איברי הגוף עוברים התנוונות הדרגתית שכוללת ירידה ביעלות המערכות ובכושר ההסתגלות לתנאי מאמץ לשינויים סביבתיים. שינויים אלה מתבטאים בתפקודים המוחיים, קצב לב, כליה, כוח ומסת שריר, ירידה בחדות החושים, נסיגה שכלית וזיכרון, ופגיעה בתחושת הזמן. קיימת בעיה ביכולת להציב מטרות, העבר הופך למשמעות מרכזית והעתיד הופך ללא ודאי. ככל שעולה הגיל, מצטברות הבעיות הבריאותיות ומתעוררות בעיות של הסתגלות חברתית ונפשית (ברצקי, סנור, באר, 2001). 

 

תפיסת הפנאי בעבר ובהווה

            גרנטולוגים מתמקדים בחשיבות המשאבים האישיים של האדם הזקן כמו: מנהיגות אישית ושליטה במהלך חייו, עצמאות ביצועית-התנהגותית, עצמאות לפעול למען או למען עצמו. סיפור החיים מוגדר בעזרת הרכיבים שהרכיבו את המהלך לאורך השנים, וכל חלקי ההתנסות שחווה האדם, מקרינים על זהותו של הפרט ותורמים לשלמותו ולרווחה בשנותיו האחרונות

(Butles & Butles, 1990).

            בדומה ל-Butles, טוען אריקסון (1952) כי החיים הם רצף התפתחות בין 8 שלבים, כאשר בכל שלב חייב הפרט לפתור את המשבר הפסיכו-חברתי לעבור לשלב הבא ובדרך זו הוא רוכש חווית ביטחון, אמון בסיסי, אינטימיות ותחושת פוריות. כל זה בא לידי ביטוי בשלב השמיני המתייחס לגיל הזקנה. אריקסון טוען כי הסביבה שבא נמצא הזקן היא המשמעותית והאחראית להסתגלותו. לדבריו, הסתגלות טובה מתרחשת כאשר קיימת השלמה עם תכני העבר אצל הזקן, והרצון להמשיך לכיוון העתיד (נמרוד, 2004).

            בעבר הכתיבו תנאי החיים והסביבה הירודים את הצורך להקדיש את רוב הזמן בטיפול בבני המשפחה, ומאידך לחפש מקורות מחייה, כאשר הזמן שנותר הוקדש למנוחה ושינה.

 בחברה העתיקה, המושג "זמן פנוי" נתפס עבור הזקן במשמעות של מושג עבודה. הזקן שעבד, נחשב לחבר משפחה מכובד ונערץ, וכאשר פרש מעבודתו הפך את הטיפול בבני הבית כמסגרת נוספת של עבודה בחייו (תבור, 1990).

            לטענת נמרוד (2004), בעבר גברים הראו את הצד האקספרסיבי, בעוד נשים גילו את הצד האינסטורמנטלי שבהן. כל זאת כתוצאה מתפקידים אשר נקבעו במהלך השנים וקבעו את ההבדל בין המינים. כבר מימי הביניים הגברים נדרשו לקיים משפחה, והנשים הדחיקו צרכים ויכולות.

            במאה ה-21 תקופה המאופיינת בגישות פוסט מודרניסטיות שצמחו על קרקע של תסכול ואכזבה מהתקווה שהמודרניזם ישחרר את העולם מהעוני, המלחמות, המחלות, וההבדל בין המינים. תפיסה זו קוראת תיגר על כל המוסכמות, מדגישה את הפרט, הסובייקט, מעצימה את ייחודיותו ומתמקדת ביכולותיו וצרכיו. לתפיסת עולם זו, השפעה על כל תחומי החיים בניהם על הפנאי, והיא זו שמאפשרת להבין טוב יותר את הפנאי בכלל ואת מושג הפנאי של הזקנים בפרט.

התפיסה המקובלת הנה שהתנהגויות הפנאי משתנות לאורך מעגל החיים, כלומר תלות בגיל. הקבוצה שהפנימה במיוחד תפיסה זו היתה האוכלוסיה המוגרת. התפיסה הרווחת היא שהתנהגויות הפנאי לגיטימיות ומתאימות לכל הגילאים בהם אנשים מבוגרים וזקנים, נשים וגברים ללא הבדלי גיל.

            התפתחות נוספת הינה הדמוקרטיזציה של הפנאי. אם בעבר היו חלק מעיסוקי הפנאי מזוהים עם בני המעמד הגבוה והיו כרוכים במשאבים כלכליים, הרי שכיום הפנאי הפך לזמין ושווה לכל נפש. עם זאת, אנו נתקלים בתופעה של אגואיזם שבה קיימות מסגרות שנמנעות לקבל אנשים זקנים מהחשש שנוכחותם תמנע הצטרפות צעירים לשורותיהם (וינבלט, אברך-בר, 2003).

 משמעות הפנאי

הגדרה: אבן שושן (2001) מגדיר את הפנאי כזמן העומד לרשותו של של אדם שהוא פנוי מעבודה ומפעילויות אחרות לצורכי קיום, מלווה בתחושת חופש וקשור לערכי תרבות.

פנאי טהור הוא פעילות או מצב בעלי אחד או יותר מהמאפיינים הבאים: הפעילות נבחרת מתוך תחושת חופש, מוטיבציה פנימית, וכאשר הפעילות היא המטרה ולא האמצעי

(וינבלט, אברך בר, 2003).

הפנאי מונח שהשתנה במשך השנים. ההגדרות מתבססות על מספר גישות: לפי גישה אחת, פנאי כזמן. כלומר זמן פנוי שאינו מוקדש לעבודה או לשינה.

על פי גישה אחרת, פנאי כפעילות, כלומר ההתייחסות למה שנעשה בזמן החופשי, החל מחוסר פעילות וכלה עם פעילות ענפה. גישה נוספת מציגה את הפנאי כהוויה. גישה זו מדגישה את תחושת החופש, המעורבות, הבחירה החופשית והצמיחה של האדם בחיי הפנאי שלו (godbey,1990).

לכל אדם דפוס המאפיין את הרגלי הפעילות שלו. דפוסים אלו נעים על כמה רצפים כמו: אקטיבי-פאסיבי, משתתף-צופה, תחרותי-משתף פעולה, פעילויות מוטוריות עדינות ומאידך גסות, הבעה חופשית-פעילות מובנית, מעורבות חברתית גבוהה ומאידך נמוכה  

(Fidler & Velder, 1999).

            יש להבחין בין סוגי הפנאי במימדים האובייקטיבים של האדם. קיימת תפיסה אישית הבוחנת את מושג הפנאי כפנאי דמוי עבודה אל מול פנאי טהור. חווית השעמום מבהירה שהחירות כואבת והחשש הינו שמושג הפנאי ישא אופי של שעמום וחוסר עניין, אשר יגרום לתחושת מועקה ותחושת קיום נטול חיוניות. על מנת שהאדם יצא ממסגרת פנאי בעל אופי של שעמום, נדרשות לו תעצומות נפש אדירות למצוא מהות נושאת אופי של זמן אמיתי – פנאי יוצר

(סדן, 2002).

            קיימות תובנות שונות באשר למהות זמן הפנאי. אצל אדם שעבודה היתה מרכז עולמו וקבעה את הערכתו העצמית כיצרן חיוני, היציאה לפנסיה ועמה מימד הפנאי גורמות לשינוי בהערכתו העצמית, נטל חברתי.

            הזדקנות ומוות נמדדות על פי קריטריונים של שביעות רצון בתהליך של חיפוש פעילות ברמה ישירה או עקיפה וביצירת קשרים חברתיים. ככל שהללו יתגברו, תווצר תחושה של הילה שתיצור הערכה עצמית, הישגיות, שיפור בבריאות וביכולת ריכוז וזיכרון (Cooper ,2002).

 

סוגי פנאי ואיכות חיים

המושג פנאי בזקנה התפתח בעולם המערבי המודרני. כיום, עם הפרישה ממעגל העבודה לאחר שבמשך שנים רבות עסק האדם ברדיפה אחר זמן לעיסוקים אהובים ו/או מנוחה או רגיעה, נותר לו שפע של זמן פנוי. זמן של פנאי מיעד למטרות האישיות של האדם, בשונה מהזמן שבו הוא מחויב לאדם אחר (Mcpherson, B.D,2002).

            בתקופת הזקנה הפנאי הוא הכוונה לזמן הרב שנותר בעקבות הפרישה לגמלאות ועזיבת הילדים את הבית, לאחר משימות יומיומיות בסיסיות (Wacker, Roberto & piper,1998).

            עם הפרישה מהעבודה, מתפנות לזקן כ- 10 שעות ביום, ובפניו עומדות אפשרויות רבות ומגוונות לפעילויות פנאי. בחירת הפעילות מושפעת מגורמים שונים, בניהם גורמים אישיים כגון: רמת הכנסה ומצב בריאותי, גורמים תרבותיים סביבתיים ונורמות חברתיות.

 מאז סוף שנות ה-60, לא בוצע מחקר מקיף שמתרכז בבדיקת העיסוקים של הזקנים בישראל, ובשל כך, ישנו קושי רב לסווג את פעילויות הפנאי השונות ולהציגן באופן כוללני. להלן מספר פעילויות פנאי שבהן מעורבים הזקנים: בסקר שנערך בשנות ה-60 עסקו הזקנים בתחביבים בתחומי הבית. דווח כי 41% מהתחביבים השכיחים בקרב בני הדור השלישי הינם:

1. פעילות גופנית: אחוז העוסקים בקביעות בפעילות גופנית בישראל עולה עם השנים. בשנות ה-90, 23% מבני ה-65 ומעלה דווחו על עיסוק בפעילות גופנית, ובשנת 2000 36% עסקו בכך.

2. קריאת ספרים: פעילות זו היתה בעבר וכיום התחביב הנפוץ ביותר בקרב זקנים בארץ ובעולם. חמישית מבני ה-55 ומעלה עסקו בתחביב זה בישראל בסוף שנות ה-60. בתחילת שנות ה- 90,

 האחוז עלה ל-41.7%.

3. מלאכת יד: אחוז העוסקים במלאכת יד בישראל לא השתנה עם השנים, והוא נמוך בהשוואה למדינות אחרות. בסוף שנות ה-60, 8% מבני ה-65 ומעלה דווחו כי הם עוסקים במלאכת יד, וסוף שנות ה-90 9.5% עסקו בפעילות זו. בנוסף, נמצא כי אחוז הנשים העוסקות במלאכת יד הוא 13.6% לעומת הגברים – 4% בלבד.

4. תחביבים נוספים: משחקים, האזנה למוזיקה, צפיה בהצגות וסרטים. 14.6% דווחו על השתתפות במשחקים, 2.5% דווחו על האזנה למוזיקה, ו-3.6% דווחו על צפיה בהצגות ובסרטים.

יותר נשים משחקות בזמנן הפנוי מגברים 17.3% לעומת 12.6%.

5. פעילויות הקשורות לכלי התקשורת: האזנה לרדיו: 89.9% מאזינים לרדיו מדי יום. קריאת עיתון – אחוז קוראי העיתונים היומיים בישראל בקרב הזקנים גבוה בהשוואה למדינות אחרות. 71.7% מהזקנים בישראל דיווחו על קריאת עיתונים יומיים, 44% נוהגים לקרוא שבועונים, ו-27.5% מהזקנים בישראל נוהגים לקרוא ירחונים.

צפיה בטלוויזיה: זוהי אחת הדרכים המרכזיות של הזקנים לשמור על קשר עם הסיבה ולבלות את זמנם הפנוי. אחוז הזקנים הצופים בטלוויזיה עולה עם השנים: בסוף שנות ה-60 דווח רק על 20% לעומת שנות ה-90 שהאחוז עלה ל-90%.

6. פעילויות מחוץ לבית: פעילויות אלו כוללות: בילוי עם חברים ומשפחה, פעילות דתית (בית כנסת, הרצאות), טיולים בארץ ובעולם, ופעילות במרכזי יום ומועדונים (וינבלט, אברך-בר, 2003).

 

דרכים לשיפור איכות חיים

חוקרים בחנו את הדרכים שבאמצעותם ניתן יהיה לשפר את התהליכים של המימוש, הצמיחה והעצמאות בקרב בני הגיל השלישי. הם הגיעו למסקנה כי בדרך של טיפול פסיכותרפי, יש אפשרות לקדם תהליכים אלו. לדבריהם, הפוטנציאל הגדול ביותר לגדילה ולמימוש עצמי, מופיעים דווקא במחצית השניה של החיים, וכך אצל אדם בשל בעל אגו מפותח והתנסויות רבות, אשר יכול לפגוש את האני העצמי שלו ולהגיע למיצוי האינדוודואליות Ericson,1978)).

חשיבות רבה מוענקת לשיתוף המעגלים הסובבים את הזקן כגון: המשפחה והחברים שתרומתם רבה להתמודות ולאופן ההסתגלות של בני הדור השלישי לחיים. כמקובל בתיאורית הצרכים של מאסלו, סיפוק צרכים בסיסיים כמו: הרגשה טובה, מצב רוח ותפקוד תקין בד בבד עם צפיות חברתיות ותפיסת האינדוודואל את עצמו כבעל שליטה על חייו, עשויה להפוך את חייו של הפרט לחוויה הדדית שכוללת שיפור חיים (Batels & Batels, 1990).

על בני הדור השלישי לעסוק בפעילויות חברתיות, כאשר הפעילות האקטיבית היא תנאי רצוני של המשתתף ולה ביטויים רבים שבאמצעותם יכול המשתתף למצות את יכולותיו , הידע שלו וכישוריו (נמרוד, 2003).

 סיכום

הפנאי תורם לשביעות הרצון מהחיים ומשמש כמסגרת לאינטראקציות חברתיות להגברת תחושת הערך העצמי. למרות זאת, יש לזכור שיש זקנים שאינם מעורבים בפעילויות פנאי ומדווחים על רמות נמוכות של שביעות רצון מהחיים.

בעבודתנו הוצגה סקירת ספרות אשר כללה את המשמעות והתרומה של הפעילות בזמן הפנאי כגורם חשוב באיכות חייהם ושביעות רצונם של בני הדור ה-3 מחייהם. בנוסף, סקרנו את סוגי פעילויות הפנאי והדרכים למימוש הזמן הפנוי של הקשישים בני הדור שלישי שמטרתן לשפר את החיים ואת יכולת הסתגלותם לחיים.

יחד עם זאת, יש להמשיך ולחקור את משמעות הפנאי ואת התגמולים שבצידו בעבור בני הדור השלישי מנקודת ראותם בעיקר, משום שמשקלה המספרי של שכבת גיל זו גדל באוכלוסיה, וקיים צורך לעזור להם למצות את דרכם בצורה המקסימאלית ולהגיע למימוש עצמי על פי בחירה וקבלת החלטות עצמאיות בזמן העומד לרשותם. עניין זה הינו צורך בסיס אנושי מכל נקודת מוצא ערכית, הומנית וכלכלית.