אוניברסיטת תל אביב

הפקולטה לרפואה על שם סאקלר

החוג לסיעוד

  

"טקס טהרת הנפטר והכנתו לקבורה"

 מגישים:    פריזדה שירין,

             פברואר, 2007

מבוא -

 

הכנת המת לקבורה הנו תהליך טקסי אשר כולל רצף פעולות טקסיות המתחילות מרגע המוות ומסתיימות במוכנות המת לקבורה,כאשר ישנם גורמים חברתיים אשר משפיעים על דרך הטיפול במת, בכל תרבות קיים קו מסוים המנחה את ההתנהגות כלפי המת, ברוב התרבויות אין המוות ניתפס כסוף מוחלט, אלא כמעבר מצורת קיום אחת לצורת קיום אחרת, המוות אינו רק אירוע פיסי, אלא אירוע אשר ספוג במשמעות שהחברה נותנת לו.

בכל התרבויות קיימים שני שלבים-

1. שלב ההפרדה אשר כולל מערכת של טקסים שנמשכים מהגסיסה ועד הקבורה ומפרידים בין המת לחיים, ומערכת טקסים אשר תפקידם הפרדת השכולים מקהילתה.
2. ההתכנסות אשר כולל- טקסים כגון: טקס ההספד, ליקוט העצמות והעברת המת לקבר המשפחה- טקסים אשר מכנסים את הנפטר אל אבותיו ואל המתים, והתכנסות השכולים מחדש לתוך קהילתם באמצעות טקסי הספד וניחום האבלים. 

הטקסים הקשורים במת והכנתו לקבורה מופעלים על ידי העיקרון של הדרגתיות והמשכיות,  בעבודה זו נסקור את תהליך הכנת המת מרגע קביעת המוות  ודרך הטיפול בו עד להכנתו לקבורתה, תוך כדי ציון הבדלים קיימים בתהליך הטהרה בין הדת היהודית לדת האסלאם, לצורך כתיבת העבודה רואיינו שני רבנים אשר מתעסקים בטהרת המת והכנת הנפטר לקבורה בדת היהודית, ושייח אשר מתעסק בטקס הטהרה בדת האסלאם.

 

הטיפול במת:

 

א. מרגע הגסיסה ועד להוצאה מהבית:

הגסיסה נחשבת בדרך כלל למצב ביניים שבין החיים לבין המוות, הגדרת הגסיסה תלויה במידה רבה בהגדרות חברתיות, ארגוניים חברתיים מגדירים את הגסיסה כתהליך המוביל לקראת המוות, ללא יכולת להתאושש ממנו לתפקוד נורמאלי,

ההתייחסות העקרונית אל הגוסס היא - ש"הגוסס הרי הוא כחי לכל דבר", ולכן- הנוגע בו ומזיזו שופך דמים, עמדה זו מייצגת את דעת החכמים ביחס לחיי אדם- גורלו של אדם הנו בידי הבורא ואין רשות לאדם להתערב בו, ולכן המוות לדעתם אינו תהליך הדרגתי אלא מעבר חד.

 

ב. הטיפול בגופת המת:

הניגוד בין חיים - מוות עובר תהליך מתווך באמצעות ניגודים מתונים שבין המשכיות לניתוק,ניגודים מתונים אלה מגשרים על הניגוד החריף של חיים - מוות ומאפשרים מעבר קל יותר, הדבר ניראה במנהגי הטיפול בגופת המת המשקפים מעבר הדרגתי מאחר ומיוצגים בהם בו זמנית סמלי ניתוק וסמלי המשך, מיד עם מותו של הגוסס מכינים את גופו לקבורה, עוצמים את עיניו,במעשה זה יש סמל לניתוק המת ובו בזמן המשכיות כי הבן המסמל את המשכיות של בית האב הוא זה שעוצם את עיני אביו ומנתקו מן העולם, לאחר עצימת העיניים נעשות עוד פעולות המסמלות ניתוק והמשכיות- שומטים את הכר מתחת לראשו וסוגרים את פיו סמל לניתוק, את גופת המת סכים בשמן כדי לנקותה מזוהמה סמל המשכיות מאחר ופעולה זו נעשית לחיים, לאחר מכן- מדיחים במים את השמן המזוהם, לאחר הרחיצה פוקקין את נקביה של הגופה " כדי שלא תיכנס בהן הרוח" - סמל ניתוק, וגוזזים את שער הראש - סמל להמשכיות,

כאשר קיים חשש שהגופה תעלה ריח עד לקבורה נוקטים אמצעים לקירור הגופה, את המת מחזירים למצב של טרם לידתו, סותמים את הפתוח, מנקים אותו וגוזזים את שער ראשו כפי שהיה טרם לידתו על מנת להיות מוכן ללידה מחדש אל עולם הנשמות שממנו בא.

לאחר שמסדרים את גופת המת שתהייה דומה לעובר מציבים נר מעל למיטתו, אש הנו סמל רב משמעויות המשמש מצבי מעבר כגון - כניסת השבת וביציאתה, לידת אדם ובמותו, סמל של חיות (אש כמקור חיים) מחד גיסא ושל מוות(אש כשורפת ומשמידה) מאידך גיסא,

נהוג לשים בשמים העשויים מצמחים מעל מיטתו על מנת להעביר את ריחו,בתקופת התנאים והאמוראים בארץ ישראל ובבל הדסים שימשו טקסי נישואים ובטקסי אבל, הדס מסמל נצחיות , חיוניות ותחייה,

מן האמור עולה כי סמלי הנר, הבשמים וההדס משקפים את עקרון ההמשכיות וההדרגתיות, על הניגוד החזק חיים-מוות מגשרים ניגודים מתונים: אור(נר) לעומת חושך, חיונית(ריח - לעומת התפוררות, תחייה - הדס) מול כיליון, הניגודים המתונים יחסית המוצגים בסמלים באים למתן את המשבר הקשה.

 

ג. בגדי המת:

לאחר רחיצת גופו של המת עוטפים אותו בבגדים, בעבר לא היה קיים נוהג אחיד לבגדי המת, ולכן השתדלו רבים להרבות פאר בבגדים, בתנ"ך כתוב " והנה התורה ציוותה עלינו לגמול חסד למתים, אך לא דרשה מאיתנו לעשות להם קבורה ברוב פאר וגם לא לבנות להם מצבות נהדרות" (מאמר שני, כ"ו), בתקופתו של רבן גמליאל הונהג מנהג אשר לפיו יש לכסות את המת בכלי פשתן,  פסוק נוסף בתנ"ך אומר:"לא יקברני איש בלבוש יקר", הנוהג אשר רבן גמליאל הנהיג מנע מעניים את הבושה בקבורת המת בבגדים דלים.

במקורות התלמודיים נקרא הבגד גם "סדין", רבי חזקיה מוסיף: " אל תרבו עליי תכריכים" (ירושלמי, כלאיים טד, לב ע"א), מן הכתוב מבינים כי לא היה נהוג לכסות את גופת המת בבדים רבים.

 

טקס טהרת הנפטר ביהדות:

 

טקס זה נעשה לכבודו של המת, והוא כולל פעולות של רחצת גוף המת, הלבשתו והכנתו לקבורה.

את הפעולות מבצעים אנשים מקרב החברה "קדישא" הקרויים : "מתעסקים", בכל גוף מתעסקים בין שלושה לששה אנשים, כאשר הנפטר הנו גבר- יהיו המתעסקים גברים, ואם אישה- המתעסקים יהיו נשים, יש הנוהגים כי בנו של הנפטר יעמוד בשעת טהרת אביו מעבר לדלת אולם הטהרה וייכנס על מנת לסגור את עיניו של הנפטר ולזרות סביבן עפר, כפי שעשה יוסף המקראי לאביו יעקב: "ויוסף ישית ידו על עיניך" (בראשית, מ"ו 4).

 

המתעסקים בטהרת המת מטהרים עצמם בטבילה במקווה לפני הטהרה ( גשר החיים עמוד צג),כל מי שאינו עוסק בטהרה אסור לו להיות נוכח באותו חדר בעת הטהרה ( זכרון מאיר עמוד 298), אסור לאדם להתעסק בטהרת אביו, אביו החורג, חמיו, בעל אחותו (גשר החיים עמוד צד), כל מעשי וענייני המת יהיו בצניעות כאילו הוא חי שלא יתבזה כי הנשמה מכירה בכבוד הגוף ובביזיונו (ערוך השולחן שנ"ב ד).

 

טקס הטהרה נעשה בחדר המיועד לכך המצוי ליד בית הלוויות, מניחים את גוף הנפטר על קורה מיוחדת העשויה ממתכת, כאשר רגליו לכיוון הדלת ופניו לפנים החדר, הטעם לכך- עם פטירתו של אדם עוזבת את גופו הארציות, החומריות והטומאה (המסומלת ברגליים), וכל שנותר הוא נשמתו ורוחניותו הטהורה (המסומלת בראש), בזמן שרוחצים את הגוף ומנקים אותו, המתעסקים אומרים פסוקים שונים הנוגעים לרחיצה, טהרה והלבשה, כדוגמת הפסוק:"וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם, אטהר אתכם", (יחזקאל, ל"ו 25), סיבת אמירת הפסוקים כפולה: הן משום תוכנם של הפסוקים הנוגע לטקס הטהרה והן כדי למנוע מן המתעסקים לעסוק בדיבורים בטלים ובשיחות חולין, כאשר המת מוטל לפניהם.

 

בזמן שרוחצים המתעסקים את ראשו ושערותיו של הנפטר , הם מכסים את שאר הגוף, כדי לשמור על כבודו המקסימאלי, לבסוף מסרקים את שערו של המת, מנקים את הציפורניים ורוחצים אותו בתשעה קבין של מים,כאשר הרחצה מתחילה מהראש ומטה, לאחר הרחצה מלבישים המתעסקים את הנפטר בבגדים מיוחדים הנקראים " תכריכים" והעשויים מבד לבן פשוט או מבד פשתן, נקיים מכל לכלוך וכתם ונעדרי קשרים,

 התכריכים כוללים שמונה פריטים:מכנסיים (גם לאישה), חולצה, כתונת, כובע לראש, מסווה לפנים, טלית קטנה ללא ציצית, קיטל (חלוק גדול) וסובב(סדין ענק המקיף את כל הגוף),

ביהדות על פי ההלכה יש לקבור את המת תוך עשרים וארבע שעות מרגע פטירתו, אלא אם משהים את הנפטר לכבודו, על פי הקבלה – יש לקבור את הנפטר מהר ככול האפשר ואין להשהותו.

 

 טקס טהרת הנפטר באסלאם:

 

ראשית משכיבים את המת על הרצפה כשאר ראשו מופנה לכיוון מערב ורגליו למזרח, סוגרים את פיו במידה והוא פתוח על ידי זה שמקרבים את הלסת התחתונה לעליונה, כמו כן - מקרבים את רגליו האחת אל השנייה וכנ"ל לגבי אצבעות ידיו, סוגרים את עיניו על ידי זה שמקרבים את העפעפיים אחד אל השני, מכסים את הנפטר בבגד או בכיסוי לבן, ומאפשרים לאלה שבאים ומעוניינים להעיף בו מבט אחרון, חלק מקרובי הנפטר וידידיו הולכים בכיוון בית הקברות לחפור קבר עבורו, וחלק אחר עוזר בהכנת הגופה לקבורה, חלק אחר הולך לקנות " מצרכי קבורה" הכולל- תכריכים, בד בצבע לבן, בושם מיוחד, מגבת, כד מים, אצל אנשים עניים מכינים זאת מחפצי הבית, בתנאי שהם נקיים.

 

אחד מקרובי הנפטר או אחד האנשים המבוגרים במשפחה אשר נחשב לאיש דתי מכין את טקס הכנת הגופה לקבורה בעזרת מספר מצומצם של אנשים ממשפחת הנפטר, משכיבים את הנפטר על קרש ורוחצים את גופתו במים וסבון, תוך קריאת פסוקים מן הקוראן: "המוות אשר אתם בורחים ממנו ישיגכם, ואז תוחזרו אל היודע את הנעלם והגלוי, והוא יודיעכם את הצפוי לכם על מעשיכם" (קוראן, 62 ,8), מנגבים אותו ושמים עליו בושם מיוחד, אוטמים את חורי הגוף בכותנה מחשש לכניסת רוחות רעות לגוף ועוטפים את גופתו בבד בצבע לבן, על המשתתפים בטקס הכנת הנפטר להיות נקיים, רחוצים ובגדיהם טהורים ונקיים, גברים רוחצים גברים ונשים רוחצות נשים.

 

באסלאם נוהגים לקבור את הנפטר ביום פטירתו.

ראיונות:

 

ראיון ראשון: (טקס הטהרה על פי הרב יוחנן.פ, פתח תקווה)

 

לאחר קביעת המוות על ידי רופא אין לגעת בגופה במשך עשרים דקות, לאחר עשרים דקות מורידים את הנפטר לרצפה, שרגליו לכיוון הדלת, מורידם את בגדיו ומכסים בסדין, לגבר מניחים מעל הסדין טלית, נוהגים להדליק נרות ליד הראש, יש כאלה הנוהגים להדליק שני נרות.

 

 טקס הטהרה מבוצע במתקן אשר נמצא בבית הקברות, שלבי הטקס: א) משכיבים את הנפטר בשולחן העשוי מתכת, ב) לפחות שלושה אנשים הקרויים מתעסקים עושים את הטהרה, ג) מתעסק אחד בצדו הימני של הנפטר, השני בצד שמאל, והשלישי ליד ראש הנפטר, ד) הרחיצה נעשית על ידי מים וסבון על ידי ספוגית, הרחיצה נעשית מכיוון הראש לרגליים, כאשר המתעסק הנמצא בצדו הימני של הנפטר רוחץ את היד הימנית ואז המתעסק בצדו השמאלי של הנפטר רוחץ את היד השמאלית וכך הלאה, תמיד מתחילים בצד ימין, וזאת עקב חשיבותו של הצד הימני ביהדות: "אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני..." , ה) רק בארץ- נוהגים להוציא את הצואה מפי הטבעת, ו) מנקים מתחת לציפורניים, ז) נוטלים ידיו ורגליו, שלושה פעמים על כל יד ורגל,מתחילים מיד ימין, יד שמאל, רגל ימין ורגל שמאל, ח) מעלים את המתקן לזווית של ארבעים וחמש מעלות, ושופכים מים מהראש עד הרגליים, כמות של תשעה קבין (עשרים ליטר), ט) מנגבים את הנפטר, מלבישים אותו סט בגדים הקרויים "תכריכים", זהו סט של שמונה בגדים הכוללים- חולצה, מכנסיים, כיסוי לראש, מסווה לפנים, טלית קטנה ללא ציציות, מעל זה חלוק גדול המכונה- קיטל, ומעל הכול סדין גדול המכונה- "סובב"  המקיף את גופת הנפטר, לאחר עטיפת הגופה קושרים חמישה חגורות מבד סביב הגופה, אחד סביב אזור העיניים, השני סביב החזה, השלישי סביב הבטן, הרביעי סביב הירכיים, החמישי סביב הקרסוליים, לאחר מכן מעבירים לאלונקה והנפטר מוכן לקבורה.

 

משך הטקס נערך כשעה, בחדר הטהרה מצוי- כיור עם ברז, שולחן הטהרה, ארונות ובהם ציוד הדרוש לטהרה, חדר ממוצע בגודלו.

 

 

ראיון שני: (טקס הטהרה על פי הרב יגאל.פ, מודיעין)

 

טקס הטהרה ביהדות הינו אחיד בשלביו,  אך קיימים מנהגים שונים בעדות שונות, אצל יוצאי אירופה (אשכנזים) נוהגים לשים פחות בגדים – לא עוטפים את גופת הנפטר בקיטל,

לגבי יוצאי אסיה (ספרדים) – רוב יוצאי אסיה נוהגים לעטוף את גופת הנפטר בתכריכים הכוללים שמונה חלקים, בעדה התמנית נוהגים להלביש את גוף הנפטר בבגדים רגילים של חג, ומעל מלבישים  את הסובב.

 

ישנם מצבים אשר בהם לא ניתן לבצע את טקס הטהרה, המצבים הינם: תאונות דרכים קשות ופיגועים אשר בהם הגוף אינו שלם בחלקיו, במקרים אלו לא נעשה טקס הטהרה והרחיצה, אלא  עטיפת גוף הנפטר בתכריכים, חיילים אשר נפטרו בעת מילוי תפקידם נקברים עם מדיהם.

 

ראיון שלישי: (טקס הטהרה על פי השייח מוחמד. ר, קלנסוואה)

 

את טקס הטהרה יכול לעשות כל אחד מקרובי המשפחה, אבל רצוי שיעשה זאת שייח, הכוונה לאדם דתי היודע את דת האסלאם, טקס הטהרה לגברים מתבצע על ידי גברים, ולנשים על ידי  נשים.

 

האדם שמבצע את הטקס מתרחץ קודם וטובל עצמו במים, לאחר הטבילה הוא רוחץ את ידיו  שלושה פעמים, רגליו שלושה פעמים ואת ראשו פעם אחת.

 

הטהרה מתבצעת בבית הנפטר על שולחן, כאשר ראשו לכיוון ירושלים- מסגד אל אקצה, בני המשפחה מביאים בד לבן גדול ונקי וכלי רחצה הכוללים- דלי, ספוג , סבון ומגבת.

השייח מבצע את הטהרה יחד עם שני עד שלושה מבני משפחתו של הנפטר, רוחצים את הנפטר מהראש כלפי הרגליים, כאשר קודם מתחילים בפלג הגוף הימני,המשמעות של זה לפי האסלאם- ביום הדין אלוקים נותן את ספר החיים ביד ימין ואת ספר המתים ליד שמאל, ולכן רוחצים קודם את פלג הגוף הימני, תוך כדי רחצת הנפטר מברכים ברכות על טהרת הגוף,לאחר הרחיצה מנגבים את גוף הנפטר,אוטמים את חורי הגוף ( פה, רקטום, וגינה מחשש לכניסת רוחות רעות לגוף הנפטר), מבשמים ועוטפים את גופו בסדין לבן גדול אשר מכסה את הגוף כולו כולל הפנים, לאחר העטיפה עושים קשירה מבד לבן סביב המצח, הבטן והרגליים.

 

לאחר הקשירות מועבר הנפטר לקבורה על ידי רכב מיוחד שנועד להעברת נפטרים לבית הקברות.

 

באסלאם נוהגים לקבור את הנפטר ביום פטירתו. 

סיכום-

 

בעבודה זו סקרנו את טקס טהרת הנפטר והכנתו לקבורה כמקובל ביהדות ובאסלאם, מאחר ולא היה ניתן להיות נוכחים ולבצע תצפית על טקס הטהרה עקב האיסור הקיים בשני הדתות ( חשש לטמיעות גופות הנפטרים) - הבאנו תחילה סקירת ספרות שהבהירה את הנושא ואת מהלכו בשני הדתות, ושלושה ראיונות אשר תיארו את הנעשה בזמן טקס הטהרה, שלביו ואופן ביצועו.

למרות השוני הקיים בשני הדתות מבחינת מנהגים ואמונות ניראה כי קיימת חפיפה מסוימת באופן ביצוע טקס הטהרה והכנת גופת הנפטר לקבורה בחלק מהשלבים- השכבת הנפטר עם ראשו לכיוון ירושלים ורחצת פלג הגוף הימני לפני השמאלי, כאשר לכול דת קיימת אמונה שונה לביצוע מה שמראה כי האמונות השונות מביאות לשוני באופן ביצוע טהרת גוף הנפטר, הטקס הינו זהה אך מושפע מהאמונות השונות הקיימות בכל דת, מה שמוכיח כי כל דת רואה את הנפטר בדרך שונה ולכן הטיפול בגופת הנפטר משתנה בהתאם.

 

ביביולוגרפיה :

 

גליק, ש. ( תשנ"א ). קיצור שולחן ערוך – אור לאבל. ירושלים.

 

טוקצ'ינסקי, י. ( תש"ך ). גשר החיים. ירושלים.

 

ניסן, ר. ( 1997 ). קץ החיים – טקסי קבורה ואבל במקורות חז"ל. הוצאת הקיבוץ המאוחד. 

 

עארף, א.ר. ( 1992 ). מנהגי אבלות. מרכז לימודי אזורי ע"ש אל"מ ג'ו אלון.

 

Feile, H. ( 1959 ). The Meaning of Death. New York.

 

 Gorer, R. ( 1965 ).Death Grief and Mourning. New York.

             

.                                   Huntington, R. & Metaclf, P. (1987). The Anthropology of Mortary Ritual.Combridge University                                                     

 

Http://www.Izkor.net.(2007)

   

Http: //www.Mikragesher.org.il. (2007).