אלבום הרבי - 23 תמונות

 

את התואר 'הצלם של הרבי' קיבל ר' אלי יונה לא בחסד.

בס''ד  ראיין וכתב נתן אברהם שיחיה את התואר 'הצלם של הרבי' קיבל ר' אלי יונה לא בחסד. כשתשאלו את אלי כמה תמונות של הרבי יש באמתחתו הוא לא יענה. חיוך ביישני ימרח על שפתיו ובקול רגוע ושקט הוא יומר מה זה משנה? העיקר שנזכה כבר לראות את הרבי בעיני בשר שוב. כשלחצנו, הסכים לומר שמספרם עומד על רבים, אמר ולא פירש. כל זאת בעמל ויזע של מאות התוועדויות, אין ספור מעמדי חלוקת דולרים, ובסיטואציות רבות ושונות במהלך ימי השבוע וחודשי החגים שאלי ליווה במצלמתו כל תנועה של הרבי.   מבין כל הצלמים שזכו לצלם את הרבי דומה שאלי הוא הבולט מכולם. החיבה והקירובים הרבים להם זכה חוץ לעובדת היותו צלם העלהו לא פעם לאור הזרקורים. עובדה זו לא הייתה ידוע לי ואולי גם לרבים מן הקוראים הצעירים שבנינו. זו נודע לי כשעלעלתי בגיליונות 'בית חיינו' שיצאו אותה תקופה ושמו של ר' אלי הוזכר שם יותר מפעם אחת וממש לא בהקשר לצילום. אך אם אנו מדברים על עניני צילום כשאני שואל אותו מתי הייתה התמונה המרגשת ביותר מבחינתו הוא לא תועה ועונה ישירות:   ''היה זה בחורף תשנ''א בעיצומה של תפילת מנחה. או אז עמדתי על יד הרבי וצילמתי אותו חזור ושנה. על ידי עמד יהודי נחמד שחשב שבכך אני מפריע לתפילתו של הרבי וביקשני באדיבות שאפסיק לצלם. יחסו הקנטרני מאוד פגע בי ולרגע עמדתי תועה ומבולבל. הרבי כנראה שמע את הטרוניה של האיש וחש את כאבי והנה לתדהמתי ולתדהמת אותו יהודי נחמד הוא הסתובב מהסטנדר בו עמד סידר את העניבה והנהן לעברי בראשו בחוזקה. מיותר לציין שאותו בחור היה מעט נבוך ואלו אני קיבלתי את אישורו של הרבי לצלמו.   כאמור שבע שנים תמימות זכה אלי יונה לצלם את הרבי. שבע שנים אלו לא היו רק צילום גרידא כי אם שנים שבהם שינה את כל אורח חייו והתקשר לרבי בחבלי עבותות אהבה. שאני מדבר אם אלי על ההרגשה באותם ימים בהם זכה לצלם את הרבי ולעמוד בד' אמותיו שעות רבות קולו נשנק מגעגועים. ''אתה צריך להבין''. הוא מפסיק לפתע את שטף דיבורו ''אני מאמין ללא כל סיג שהרבי עדיין נמצא אתנו ומכוון אותנו אך רצוננו לראות את מלכנו. אין לך מושג איך שבכל רגע ורגע ביום אני ממתין לשניה שבה תהיה ההתגלות ואני אזכה לשוב ולצלם את הרבי. מלך ביופיו תחזינה ענינו''. שאלי אומר את הדברים הללו דמעות זולגות מעייניו.   סיפור חייו על אף הידע החסידי וההליכות החסידיות שמאפיינות את אלי ביום יום  אינו צמח בין שורות החסידים והוא נמנה על אלפי אנשים שמפגשם עם הרבי שינה את מסלול חייהם. אלי נולד בסוף שנות הארבעים בעיר בגדאד שבעיראק. באותה תקופה אביו ע''ה הדפיס חומר תעמולתי ובלתי לגלי נגד השלטונות בניהם מאמרים שקראו ליהודים לעלות לארץ ישראל. השלטונות שידעו על כך לא חסכו מאמץ בכדי לתופסו אך לשווא. תיזכר לעד גבורתו של הדוד שנרצח בעינוים גדולים וכל זאת מפני שסירב לתת מידע שיסגיר את האב. מיד אחר-כך בדרך ניסית, הצליחה המשפחה לברוח בדרכים עקלקלות  עד שהגיעו לארץ ישראל.   בארץ התיישבה המשפחה במעבורות במושבה פרדס חנה וכשאלי היה בגיל שלוש עברה המשפחה לדור בבית קבע וראוי לשמו בעיר נס ציונה, שם נכנס ללמוד בבית ספר הכללי בעיר. בעקבות דברי הכפירה ששמע מהמורים החלה להתקעקע במאוד מסורת בית אבא. באחת הכיתות המתקדמות יתערה עליו לפתע רוח ממרום ולאור דברי כפירה של מנהל בית הספר עזב את בית הספר בטריקת דלת כשפניו מועדות לאילת. למרבה האירוניה במהלך בניגוד לסיבה שהביאו לנטוש, פרק מעליו כל עול של יראת שמים אך שפגש את הרב חורי שהגיע כמו מלאך משמים ודיבר על ליבו לבל יטוש תורת אמו. הדברים שנאמרו מתוך הלב פעלו עליו, ואלי מצא עצמו נכנס ללמוד בישיבה של 'אגודת ישראל' שהוקמה אותם ימים בעיר טבריה.    מסיבות שאין הדיו סובלתן עזב את לימודיו בטבריה והמשיך את לימודיו בישיבה בתל אביב. ברוח הימים ההם שההפקרות והפלורליזם שלטו ברחוב הישראלי עזב את הישיבה וביחד עם כמה חברים שכר חדר בעיר הגדולה והתחיל לעסוק בעבודת נגרות. בגיל גיוס התגייס כמו מרבית חבריו שהיו אז פטריוטים לשורות הצנחנים ושימש כצלף היחידה. באותה ימים פרצה מלחמת ששת הימים אליה הצטרף אלי כשהוא לוחם  ומאבד חברים טובים בקרבות  . ו .לאחר המלחמה הוצב בסיני ואמנים ולהקות הופיעו ובידרו את החיילים ,כך שנוצר קשר בין אלי לבין אמנים כמו יהורם גאון, אורי זוהר, ששי קשת ועוד.  עם שחרורו מהצבא קיבל מענק של 900 לירות ופתח משרד כימיקלים ששגשג והצליח והפך לבין המפורסמים אותה תקופה.  באותם ימים פגש שוב את יהורם גאון דמות מוזיקלית ידועה בארץ וזה שתהה על קנקנו התלהב ואמר לכמה מחבריו שהיו עמו  וכן לאמרגנים גיורא גודיק ופשנל האמרגן של הגששים רבקה זוהר ועוד. שלבחור הזה בכוונו על אלי נכונים ימי זוהר בתחום הסרטים והבידור, עסק שהיה אז בשיא פריחתו. הדברים חדרו אל לבו של אלי ופעלו את פעולתם, ואט אט הוא החל נמשך לתעשיית הסרטים. בד בבד עם משרד הכימיקלים פתח משרד הפקות. כל הסלבריטאים הישראלים המפורסמים והרבה מהסרטים הגדולים עברו דרך משרדו. אלי מעידים חבריו היה לוקח בחורים צעירים עם כשרונות ומריץ אותם לצמרת ועל כך רבים המכהנים כיום בתפקידי מפתח חבים לו את הצלחתם. כיום אחד הדברים שמעידים על תקופה זו בחייו הם מאות  גזרי עיתונות שהוא  מחזיק בידו למשמרת עולם לאחר תקופת הזוהר בתחום הבידור והסרטים פרצה מלחמת יום הכיפורים שגררה את הענף לשפל גדול. אלי שלחם וסיים את המלחמה כחייל מצטיין נאלץ לסגור את משרד ההפקות שברשותו ובאווירה הקשה של אז היגר כמו רבים להולנד שם קבע את מקום משכנו. בהולנד למד את אומנות הצילום והשקיע בה את מרב מרצו כשבמקביל פתח סוכנות נסיעות. הרוגע והשלווה האירופאים שאבו אותו אליהם כמרבד קסמים ושם הקים את ביתו. באותם ימים טרופים התרחק מאוד מעניינים של שמירה תורה ומצוות וחוץ מעשיית קידוש בשבת נטש כמעט לחלוטין את דרך ישראל סבא.   לאחר תקופה ממושכת בה השתקע בהולנד הרגיש מועקה וחוסר רוגע בענייניים שונים. דברים אלו באו לידי ביטוי בבהירות יתר כשאחד מבניו החל לפתע לסרור. הוא החליט איפא לנסוע לניו-יורק שם קיווה להירגע מעט מהלחץ היומיומי. בהגיעו לניו-יורק נזכר איך שלפני עשר שנים שהיה בניו-יורק לצורך עסקים הציעו לו שני חב''דניקים שפגשו אותו בטיסה שיתלווה אליהם לרבי. אלא שאז התפתה לעצת חבריו ולא ניצל את אותה ההזדמנות. (שאלי מספר את זה הוא אומר בעצב ''הפסדתי עשר שנים עם הרבי'').   כשהגיע לניו-יורק גמר אומר בנפשו לעבור דרך 'בית חיינו'. דבר אחד רצה לבקש מהרבי, בהולנד היה לו ווילה נאה וכסף, אך מה שהפריע לו היה שראה בעיניים כלות איך ילדיו גדלו לתוך בועה של חוסר חינוך מנמלי. בדעתו היה לבקש מהרבי ברכה שתביא לשינוי במצב. ''כשהגעתי לרבי היה זה בערב שבת, הישר בכניסתי ל770 הוקסמתי''.   ''מאותו יום לא נפרדתי מהמקום הזה. האווירה המיוחדת של אהבת הזולת עשתה עלי רושם רב. כשראיתי את הרבי נכנס לבית המדרש ועקבתי אחר התנהלותו הרגשה זו גדלה וקיבלה אצלי משנה תוקף. כמעט ונמסתי למראה הליכותיו של הרבי, לא האמנתי שיש דברים כאלה, במציאות. זה היה נראה לי דברים שיש רק באגדות על מלכים ורוזנים שמוערכים בפי העם. אני זוכר את זה כאילו ואירע היום. דקות ארוכות עמדתי מסומר למקומי עומד משתאה''.   למחרת השבת על אף רגעי ההתפעלות הגדולים שעברו עליו רצה לעזוב את קראון הייטס ולהמשיך בטיולו, אלה שהחב''דניקים שאירחו אותו לא במהירות כזו נתנו לו לחמוק מבין ידיהם. הללו דחקו בו להישאר לחלוקת דולרים כשהם מספרים לו על המעלה הגדולה להחזיק דולר לברכה מידו של הרבי.   אלי מטבעו הוא אגוז קשה לפיצוח וניכן במידת העקשנות, אך לאחר התוועדות ארוכה שנערכה לו במשך כל שעות הלילה של מוצאי שבת שוכנע. כשהסכים להישאר עשה זאת רק כדי לרצות את הבחורים כשבסתר לבו אמר בין כה רציתי לבקש מהרבי ברכה אעשה זאת בהזדמנות זו. בעמדו ביום ראשון בתור חשכו עיניו הוא מצא עצמו עומד בשרשרת מתפתלת שהשתרכה ממעלה הרחוב.   במהלך השלוש שעות שעמד חשב לעצמו על הדיל הלא מוצלח שעשה כשהסכים לעמוד שלוש שעות וזאת רק עבור דולר אחד. כמה פעמים כבר חשב לנטוש אלא שהבחורים לא הרפו. לבסוף סיפרו לו שזה העומד מאחוריו כשראשו מורכן לספר תהילים הוא רב השכונה הרב מרלאו וכשראה כך אמר לעצמו אם הוא מחכה בטח שגם אני יוכל לחכות. בהגיעו אל הרבי קיבל את הדולר ומיד נדחף.   במשך רגעים ספורים הרגיש נפגע מהיחס, שעות ארוכות הוא עומד בעוד השמש קופחת על ראשו והנה הוא לא הספיק לפצות את פיו וכבר נדחף. בלבו כבר גמלה החלטה לא לחזור לבית חיינו לעולמים. אלא שאז קרא לו הרבי בשנית. הוא הביא לו עוד כמה דולרים ודיבר אתו על נושאים שונים. מרוב התרגשות מודה אלי שהוא לא זוכר את דבריו של הרבי באותו מעמד אך מה שבטוח הוא שהרבי בעיניים החדות שלו ובשפתו הלבבית הזרים בו אנרגיה ושאב אותו אליו.   מאותה פגישה עם הרבי נקשרה נפשו אל הרבי ואל חסידות חב''ד. זמן מה אחר-כך חזר להולנד ולאחר כמה חודשים נסע שוב אל הרבי בלווית בנו הגדול. כשעברו יחד בחלוקת דולרים הראה הילד לרבי את אלבום התמונות האישי שלו. הרבי חייך חיוך רחב כשבסיומה אמר לי 'הרבה נחת מהילד'. אגב הוא מוסיף ברגע של כנות שאכן מאותו ילד הוא רווה הכי הרבה נחת. הביקור הזה היה המכה בפטיש ואלי החליט להעתיק את מקום מגוריו לקראון הייטס שם החל לעסוק בתחומים שונים של נדל''ן בתוך שהוא לא זונח את שדה הצילום.   באותה תקופה בלטו בבית חיינו הצלמים יוסי מלמד ושמעון רומנו כשהבכיר בניהם היה יצחק פרידין. אלי הצטרף אליהם בתחילה כצלם במצלמת וודיאו אלא שמהר מאוד נטש את זה לטובת מצלמה רגילה. ''באותה מצלמה לא יכולתי לצלם כשאני עומד קרוב לרבי והרגשתי בזה חסר כי רציתי להתקרב כמה שיותר''. אלא שאז, נזכר, ''כשניסיתי לצלם הבחורים- הסדרנים לא נתנו לי ובאחד ממעמדי החלוקת דולרים כמה מהם אף כינו אותי חוצפן, הרבי ששם לבו לכך עשה בידו תנועת שוט ומאז התירו לי הבחורים לצלם בחופשיות''.   אלי חותם את סיפור חייו ונזכר בערגה בחיוכים הרבים של הרבי אליו. הוא מודה שאלו התוו את דרך חזרתו לחיק היהדות. חסידים רבים שראו את הקירובים ניסו למצוא בשמו כל מיני גימטריות שילמדו על חיבה יתרה זו. ''באחת הפעמים'' נזכר ''הגיע אלי הרב גרשון מענדל גרליק רבה של איטליה ושאלני לזהותי, אמרתי לו שאני אדם פשוט והוא הוסיף להקשות אולי אתה צדיק נסתר? כשצחקתי, המשיך, איך זה שהרבי נותן לך כזה יחס ואנחנו שלוחיו של הרבי בקושי ניתן לנו זמן לשוחח עמו. לבסוף החליט כשהבעת פניו רצינית שוודאי זה משום ששמי הוא אליהו, ואליהו יהיה מבשר הגאולה''.    השוני בין הרבי לאחרים   כשאני שואל את אלי על השוני שיש בין צילום של הרבי לצילום  אישים מפורסמים אחרים הוא מסתכל עלי בתמיהה וללא כל חשיבה פורס בפני אין ספור מקרים ודוגמאות מתוכם אנו מביאים לפניכן שניים.   ''בעת כהונתו של הנשיא קלינטון כנשיא ארצות הברית נזדמן לי לשהות במלון ''שרתון'' במנהטן בערב שבו אסף כספים לעזרת המושל המקומי. כול המי ומי שהיו באולם הגיעו אל הנשיא לחצו את ידיו והתרגשו לחלוק עמו ולו רגעים מועטים כשבידיהם מתנות וסכומים גדולים של כסף. עמדתי שם וצילמתי את המעמד וכך באמצע פתאום הבריק בי כברק המבריק המחשבה תיראה איזה הבדל, אצל הרבי הוא נותן מעצמו, מעניק ברכה חום ואהבה והנה פה הנשיא עומד ורק מקבל מבלי להעניק דבר חוץ מחיוך מלכותי.   ''בהזדמנות זו אני זוכר סיטואציה אחרת שהייתי במלון הייאט במנהטן שם ניתן אות לחסיד אומות העולם. באותו טקס הגיע גם צוות זר לצלם את המעמד. הצוות צילם ולאחר דקות קיפל את הציוד ונעלם מן המקום. באותם רגעים שנית נזדקרה מחשבה לראשי איך שבאחד הפעמים גם אם צוות צילום זר מפולניה שהיו אצל הרבי ורצו לעשות כתבה על מעמד חלוקת דולרים וכוס של ברכה. יכולתה אז לראות איך האווירה ותנועותיו של הרבי מחשמלות אותם ופוגמות להם בעבודה האובייקטיבית עד שבסיום אני לא יישכח לעולם איך אחד מהם ביקש בעצמו מהרבי כוס של ברכה''.   קירובים מהרבי   אינספור פעמים זכה אלי לקירובים מהרבי. דומה שאלו היו לשם דבר, במסכת קירובים אלו הבין שאין הוא מצלם בכוחו אלא באישורו המלא ובעידודו של הרבי. אם נתמקד על קירובים אלו דומה שנתך עיקרי מהם באו בהקשר לילדיו. הרבי תמיד התעניין אצל אלי לשלומם ודאג שהם יתחנכו בבית ספר יהודי על 'טהרת הקודש'.   כשאני מבקש מאלי לבחור עבורי כמה מקירובים אלו הוא מגולל בפני שורה ארוכה, אפילו ארוכה מאוד. ''למשל היה זה בשבת לאחר תפילת  שחרית עמדתי עם בני בכורי על יד הרבי וכשהרבי ירד מבימת התפילה ניגש בני בספונטניות ילדותית שהשאירה אפילו אותי בפה פעור אל הרבי ולחץ את ידיו.   לאחר-מכן נזכר שראה תור של חסידים שלחצו את ידיו בטוענה שידיו נגעו בידו של הרבי. מאז עשה לו מנהג בכל שבת היה עומד עם ילדו על יד הבמה וכשהרבי היה מגיע היה ניגש ולוחץ את ידו, באחד הפעמים אף שאל ילדי את הרבי אם הוא אהב את התמונות שהראה לו בחלוקת דולרים? הרבי חייך חיוך חם ואבהי והמשיך ללחוץ את ידו בחמימות''.   באחד הפעמים נזכר איך שאחד המזכירים לא אהב את  העניין הזה שאנו לוחצים את ידו של הרבי וביקש להניענו מכך. תפילת שבת הגיע, הרבי ירד וניראה היה שהוא ממתין למישהו, בני לא ניגש כי כך התבקש אך הרבי תר אחריו בין האנשים וניגש ולחץ את ידו...   בהזדמנות אחרת נזכר איך שלפני שחרית של יום חול הסתכל הרבי על ילדו סידר את טליתו והניף את ידו בחוזקה. הרב שמואל אשכנזי רבו של כפר חב''ד וחסידים רבים שהיו נוכחים במעמד הגיבו אחר-כך בהתרגשות עצומה למראה העניין. באחד השנים לפני שהרבי יצא לאוהל  קראני ושאלני אודות הילדים וכשסיפרתי לו שהם עדיין לא לומדים בישיבה היה ניראה שהרבי כואב את זה כאילו והיו ילדיו.   שאנחנו מבקשים מאלי לספר על קירוב שהוא עצמו קיבל הוא בורר ומספר את הסיפור הבא: ''היה זה בסיום חלוקת דולרים בשנת תשנ''ב, בחלוקת דולרים האחרונה שלפני אותו אירוע רפואי מצער. הרבי קראני אליו ומה התפלאתי כשהרבי החל לדבר איתי בהולנדית. הייתי מופתע, הרבי שאלני אודות הילדים ועוד כמה עניינים אישיים ובאותם רגעים ממש הרגשתי כאילו והייתי בנו יחידו. בסיום שאלוני המזכירים באיזוהי שפה דיבר הרבי מכיוון שהמילים היו נראות להם מוזרות וכשעניתי להם הולנדית התלהבו מכך ושחו אחד לשני אודות כך.   כשאני שואל את אלי על הרגשתו באותם רגעים הוא חושב מעט בורר את מילותיו ואומר ''בהתחלה זה מביך אבל ללא ספק במבט לאחור התייחסות מיוחדת זו פעלה עלי רבות, והייתה כמים קרים על נפש עייפה, במיוחד אז שהיו לו קשיים רבים בדרך חזרתי בתשובה''.   כמי שעמד מאות פעמים במעמדי חלוקת דולרים ובאינספור מעמדים מיוחדים מתי היה הרגע הכי מרגש שלך בקרבתו של הרבי?   הוא, פורך את ידיו לצדדים. ''היו רגעים רבים כאלו ובמיוחד הרגעים שבהם הרבי התייחס לילדיי. אך אם נשפוט בכלליות אזי הרגעים של החלוקת דולרים היו רגעים מדהימים. אתה רואה בעין המצלמה איך הרבי מתייחס לכל אדם מהפשוט שבפשוטים עד לשרים וראשי ממשלות, ואני לא מדבר על הברכות למכביר שהיו שם, ממש מופתים התגלגלו שם בשופי, אין ספק שבכללי היו אלו שעות מרתקות.   ''אבל אם אתה מבקש ממני להתייחס למאורע אחד, הרי היה זה ללא ספק המפגש של הרב מרדכי אליהו עם הרבי. המפגש הזה הותיר בי רושם עז ובלתי ניתן לערור. אני זוכר שבאותו זמן הלכתי על רחוב קינגסטון כשלפתע ניגשו אלי בחורים כשהם נסערים ואמרו לי שהרבי קורא לי. חידדתי את אוזני והללו חזרו על דבריהם אני מיהרתי את צעדי והגעתי לחדרו של הרבי.   ''בחדר ישבו אותה עת הרבי והרב הראשי דאז הרב מרדכי אליהו והתחלתי לתעד את הרגעים במצלמתי כמצוות אנשים מלומדה. הרב אליהו דיבר עם הרבי אודות הגאולה והרבי אומר לו שהיא קרובה. הרב מרדכי אליהו הוסיף להקשות כשהגיע לארץ האסוף דיינים והרבי ענה בחיוב. באותם רגעים אני זוכר שפשוט היה קשה לי לצלם שערותיי סמרו.   ''חשבתי בתוכי זה לא עוד איזה סיפור אגדי זהו משהו מוחשי בין שני גדולי עולם. הייתי כזה מרוגש עד שבשלב מסוים כשהרבי אמר לרב מרדכי אליהו שיכנס רבנים בארץ ושהגאולה קרובה מאוד, ממש חיכיתי לרגע הזה שפתאום ישמעו תקיעות שופר והרבי יכריז: 'ענווים הגיע זמן גאולתכם'.   לסיום הראיון כשאני מתעקש ושואל על מספר התמונות הנמצאות באמתחתו הוא מחייך ואומר כמה עשרות אלפים ומוסיף אפיזודה אישית, פעם מישהו שאל אותי למה אני לא מזמין אותו לחדר שלי מה אתה מסתיר שם אוצר? עניתי לו שכן, כשהוא הגיע לחדר הוא הבין טוב מאוד למה אני  מתכוון.   מסגרת: בעת כהונת ביל קלינטון כנשיא ארצות הברית היתה מלחמה עכורה ועכובה מדם בין סרביה לאלבניה, מלחמה זו הותירה אלפי פליטים רעבים ללחם ובנו של אלי שלאחר מספר שנים שלמד במוסדות חב''ד בקראון הייטס חזר להולנד הגשים את חלומו והתגייס לצבא.   כשהמלחמה פרצה נסע בצוותא עם עוד 300 חיילים שהרכיבו כוח בין לאומי לשלום שהלכו לסייע לפליטים האלבניים. באחד הימים במלחמה איימה ארצות הברית להפציץ מתחם של המורדים הסרביים והללו הגיעו למבנה בו שכן הכוח הבינלאומי כיתרו אותו, הציבו אולטימטום, ולקחו את כל החיילים בתוכם בנו של אלי כבני ערובה.   לחץ רב הפעילו מדינות אירופה על ארצות הברית לבל תממש את איומה ובכך תגרום שחייליה יפגעו. אלי ששמע על כך נתמלא לבו בפחד. אלי הסתובב כארי רעב וביקש סיוע מכל מי שרק היה אפשר.   כולם הבטיחו אבל בשורה התחתונה הודו שאין זה נתון לכוחם. היה זה בערב שבת אלי נכנס לבית חיינו, ניגש לארון קודש ומירר בבכי. אחד מתושבי קראון הייטס בשם שלמה בלייער ניגש אליו ושאלו לפשר בכיו. זה לא עצר בעצמו וגולל בפניו את צערו. הלה ניחמו וניגש לכתוב על כך לרבי. לאחר-מכן חזר לאלי שבידו הבטחה שהרבי בירך שביום ראשון הילד השתחרר ואין לך כלל מה לדאוג.   אלי האמין בכל ליבו להתממשות הברכה אך על אף שנתמלא מעט בביטחון כאבא הפחד המשיך לפעפע בתוכו. ואז זה קרה, ביום ראשון כשהלך על יד בית חיינו ניגש אליו דר' פלאוט ובירכו במזל טוב בתחילה לא הבין ושאלהו על מה זיכהו בברכה זו. הלה נדהם משאלתי וסיפר שנכתב בעמוד הראשון של העיתון הפופולארי ניו-יורק טיימס אודות שחרור בנו. ניגשתי לביתו ושמחתי כשראיתי כתבה על הילד שהתמונה שלו מופיע בדף השער.   באותו יום מיהר לטוס להולנד ורק כשפגש את הילד ושמע ממנו אודות החטיפה הבין את גודל הנס. הילד סיפר בדמעות שבעיצומם של דברים ניגשו אליו כמה מהחוטפים והצמידו לרקתו אקדח. הוא היה בטוח שהוא עומד כבר לסיים את חייו בעלמה דין ובמחשבתו נפרד כבר מבני משפחתו ומחבריו וחיכה לגרוע מכל. הרגשה זו גברה כששמע את ניצרת האקדח נפתחת. אלא שאז בעייני רוחו ראה את הרבי עומד מולו ובידו מסיט כתנועת הזזה. בתחילה נבהל מאוד ממראו של הרבי אך לא העיז לפתוח את עיניו. כשחלפו רגעים ארוכים ושום דבר לא אירע פתח את עיניו וראה שאין על ידו איש. או אז הבין שהיה מעצור באקדח והודה לה' על נס הצלתו.   סיפור מופת זה ודבר חטיפתו של הילד עורר גלים בעולם כולו ורבים מכתבי העט והעיתונים המובילים בעולם התחרו לראיין אותו. בכל הראיונות לא הסתיר את נקודתו היהודית ואת הרבי מלך המשיח. עובדת היותו דובר עברית העלתה אותו גם לכותרות בארץ וגם שם גרם לקידוש ה' גדול.   מסגרת: מטבעם של דברים היה ר' אלי יונה עד לעשרות סיפורי מופת והשגחות פרטיות מרטיטות שאירעו עם הרבי אך הוא דווקא בוחר לגולל בפנינו סיפור שהיה איתו עצמו. היה זה בערב יום כיפור תשנ''ב רצתי לכיוון המקווה בכדי לתפוס את הרבי בעדשתי. הרבי הגיע, ניגש אלי ראשון והביא לי מעות לצדקה לאחר-מכן ניגש לנשים הרבות שעמדו שם וחילק גם להם. כשהרבי יצא מהמקווה ניגש אלי ובירכני, לאחר מכן הרבי עמד על יד מכוניתו ונופף בידו.   היה ברור שהרבי מתעכב פה יתר על המידה, חשבתי לעצמי תראה איזה גדולה של נשיא הדור ערב יום כיפור לא חסרים לו דברים לעשות ואת עצמו הוא משליך עבור הציבור. כשהרבי המשיך לנופף בידו הבחנתי בשני שוטרים שחצו את הכביש ניגשתי אליהם ואמרתי להם שהרבי קורא להם. הללו ניגשו אל הרבי ובחיוך רחב הוא הביא להם  מעות לצדקה כשאני מנציח את המעמד.   הרבי נסע וביקשתי מהם את כתובתם בכדי שאוכל לשלוח להם את התמונה, הם שאלו אותי אם הם יכולים לקבל את התמונות מחר. אמרתי להם שאצלנו יהודים מחר יום כיפור. הם הסתכלו אחד על השני ואמרו לי אתה יודע משהו אנחנו גם יהודים. עתה התחוורה אצלי התמונה הרבי עשה הכל שיהיה שליחו להזכיר להם את יהדותם.   מאוחר יותר סיפרה לי אישה שהייתה נוכחת באותו מעמד את המשך הסיפור. לדבריה ימים מספר אחר-כך אחד מאותם שוטרים בעת מרדף אחר סוחרי סמים בברונקס נקלע למערב ירי, אחד הכדורים שנורו על ידי הפושעים חדר לגופו ונעצר סנטים לפני הלב. חלפו ימים הוא התאושש מהפגיעה ובדרך ניסית חזר לתפקד כרגיל.‎02:28 ‎14/‎10/‎2005