|
--
הערה: האחרונים מופיעים בסוף...
...................................................................................................................................................................................................
אבסורד
“FOUL WORDS IS BUT FOUL WIND,
AND FOUL WIND IS BUT FOUL BREATH,
AND FOUL BREATH IS NOISOME; “
SHAKESPEARE, MUCH ADO ABOUT NOTHING
ACT FIVE. SCENE TWO
מילים שלא היו צריכות להיאמר
פרצו כמו רוח מחדרֵי הבטן
ולהחזיר אותן שוב להסגר
היה כבר בניגוד לטבע
צלילים שלא היו צריכים להישמע
הרעישו והחרידו את האופק
והוא נמלט מהן ונעלם
כמו נאשם למרות שלא היה בו דופי
תנועות שלא היו צריכות להיעשות
לפני שהן בשלוּ להיעשות
נותרו בקוצר יכולתן לחבוק
ולא יכלו אפילו תחת לכסות
שתיקות שלא היו צריכות להישתק
צָבוּ-תפחו-נפחו את נִשמתן
עמוק-עמוק בתוך עצמן
ומה שמת – הוא מת
הזמן לקח – הזמן נתן
את כול מה שאפשר לקחת ולתת
אבל אנחנו לא היינו כאן
בזמן אמת –
6.7.2006
*********************************************************************************************************************************************
משימות בלתי-אפשריות
"ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו
כי ביום אכלך ממנו מות תמות"
בראשית ב, יז
כמו להוריד בלי עננים שְׁלל גשם
על פרדסים שנעקרו וזיכרונם
קבור עמוק באדמה עם אלה
שנטעום בקרקע-חלומם
בטרם נהפכה לבלתי-מתפשרת
מלבד על גאולה שלמה –
כמו לפוגג-למחוק-להעלים
מתודעת גופים את זכר החיבור
שפעם הם חוברו להם יחדיו
כי אם גם קודם כבר היו בלתי-בתולים
ואם היה או לא היה עיבור
עובדה נשארת לעולם עובדה –
כמו להחזיר נחש לתוך הנֶשֶל
בעודו חי ומהלך גאה על גחונו
גדוש בארס קטלני; כמו לאלצו
לחזור בו מהסתתו לטעום מעץ הדעת
כדי לראות ולהבין שגן העדן
הוא גן-עדן של טיפשים –
כמו לטוות חוטי זהב מִתבן
להאמין שרומפלסטילסקינד בא
טווה ונעלם – ולא להיחשב לתמהוני
או ילדותי או בהמה
כי אלוהים עצמו בשיא אונו
זהב מתבן לא ברא –
כמו לנסות יומיום להיות הכול
או לא להיות – וכך לחיות
כול החיים על-תנאי
מוקף באיחולים בלתי-תקפים
כמו להיות בן מאה ועשרים
כמו בן עשרים –
9.7.2006
...................................................................................................................................................................................................
אבני דרך ב'
כבר הגעת בעצמך לאותו גיל עצמו
שגופך הצעיר ניסה להבין
מעל ומתחת לכובד גופי
אבל לא הבין אפילו רק זאת
שיש אנחות ויש אנחות...
ויש לך עכשיו ילדים משלך
ובית נאה וכלים נאים
ודעה מיושבת וישבן מרוּוח
ורק פתי גמור אולי יאמין
שהיית בזמנך Femme Fatale אמיתית
ואולי אַת עצמך באותו הזמן
לא ממש ידעת לא ממש הבנת
שיש בכוחך להמית – לְחַיּוֹת
במבט אחד או בצליל קולך
לא רק חלומות –
את הגעת בשלום למנוחתך
ואישך מתאים ואורחיך נאים
ונחלתך היא גן-שושנים
מזן מיוחד בלי קוצים
כמו שתמיד רצית...
ורק בלילות של ירח מלא
שעלול לעורר רחמים עצמיים
יש מי שזוכרת ומי שזוכר
(אבל רק לפעמים) שהיית
פעם מוזה של משורר.
11.7.2006
...............................................................................................................................................................................
יד הדמיון
“O, Who can hold a fire in his hand
By thinking on the frosty Caucasus?
Or cloy the hungry edge of appetite
By bare imagination of a feast?
Or wallow naked in December snow
By thinking on fantastic summer’s heat?”
Shakespeare; King Richard II,. Act I,Scene III
זמן רב מדי עבר מאז הייתי בך
וזכר עירומך דהה והיטשטש
לאט לאט אבל פתאום עד-כדי-כך
שלא נותר ממנו אלא צל שותק;
זְמַן רע חלף מאז עבדתי אותך
כמו פרא מבויָּת סוגד לאל יחיד
כשהיית יפה עד להמית
בעירומך את כול מי שראה;
זמן חַף מאהבה כיסה בתכריכיו
על כול מה שהיה, ניגמר וכבר
אינו יכול לברוא דבר מתוך עצמו
כמו חלומות שהתגשמו;
זמן שווא היה לחשוב שהעבר
יכול לִשְׁנוֹת כמו חילופי עונות
לפרוח ולנבול לִלהוֹט לקפוא
ושוב ושוב הכול מהתחלה;
זמן דמיוני השיב אותך אלַי
כשקור נצחי החל לחדור לעצמות
אבל ברגע שעמדתי לקפוא
לא אלוהית הצילה את חיי;
והינה אני חי עם בת תמותה
חמה בחוץ חמה בפנים
רכה בחוץ רכה בפנים
חיים נוחים-שקטים-בטוחים:
אוכל באופן מסודר דברים בריאים
בערב מטייל שעה עם הכלבים
ישן לי כמו תינוק אחרי הזיונים
ופה ושם כותב אפילו שיר...
18.7.2006
....................................................................................................
אימאן עספור / גליליאה
[נוסח עברי: עידן סובול]
השֶמֶש לא חג מעולם סביב הארץ
הירח הוא גוש חסר אור משלו
משה לא קיבל מעולם על ההר את
דבר האל כי אין אל הלא
חומות יריחו לא נפלו מתרועות
ושום ארץ לא הובטחה לשום עם
יש די אדמה ברחבי העולם
אבל מי לא נמשך למקום היוולדו?
ישוע לא הלך מעודו על המים
כי המים כאן לא נוהגים לקפוא
המלאך גבריאל לא ניגלה למוחמד
מלאכים יש הרי רק באגדות
ואני שהייתי אל ומלאך
נביאה וקוסמת – כול אלה גם-יחד
הפכתי לְךָ כאחת האדם
כשבאתָ אלי מהתחת
לכן שלום לא להתראות
אמונה לא חיה עם עובדות:
אם חפצה נפשך באל או מלאך
לעולם אל תדרוש במופלא ממך –
22.7.2006
..................................................................................................................................
אימאן עספור / התאהבות
[נוסח עברי: עידן סובול]
כשראיתי אותךָ ניחשתי
ביאת אהבה חדשה
ושתקתי ולא חשפתי
כדי לא לִדְחוֹק את בואה
כשנגעתי בך השתכנעתי
שהכול אמיתי-חי-וחש
בדיוק כמו שניחשתי
כי הקרח פתאום נִשבר
כשבאתָ אלי ידעתי
שדבר לא יהיה כשהיה
ופתאום כול ציפור נשמעה לי
מבשרת אביב מאוחר
כשנִסחפתי איתך דִמיינתי
שככה סחף הפישוֹן
את אדם וחווה בגן-עדן
עד שגם הם איבדו תַ'צָפוֹן
כשהרחתי ים נזכרתי
שגם לארוך בנהרות
יש סוף – והסוף קרוב
ולרגע עוד התאפקתי
כשהכול נִגמר הבנתי
שהאש הפכה למים
והמים הפכו לדם
ושככה נברא העולם –
26.7.2006
...................................................................................................................................
אימאן עספור / מוזות
[נוסח עברי: עידן סובול]
"לאחר שראית מתים כה רבים
אינך תופס כיצד אפשר להרגיש
כאב רב כול כך על מת אחד"
אריך מריה רמארק, במערב אין כל חדש
כשהתותחים ישתתקו
והלהבות תדעכנה
וריח המוות יפוג
והכלניות שוב תפרחנה
כשהאוויר יצטלל ויתברך
שוב בשירת ציפורים
ופה ושם יצטרף
צחוק ילדים חדשים
כשגדרות חיות
יישתלו אך ורק כדי לסמן
מה שלי מה שלך מה סרק
(כי סדר חייב להיות)
כשדור חדש יטייל
בשדות שהיו שדות-קטל
כדי לעשות אהבה
בלי לחשוב מה היה לפני זה
כשיהיו פחות ופחות מאלה
החשים עד סוף ימיהם
כאב רב כול כך
על חלל אחד
זה יהיה סימן שהשלום
צחק אחרון
צחק אחרון
צחק אחרון –
29.7.2006
....................................................................................................................................
זו שוב אהבה
כנגד כול הסיכויים
" and love was unanswerable "...
Jack London, Martin Eden, Chapter 37
אין טעם לנסות לחשוב מדוע באה
ואיך תפסה פתאום את כול העמָדוֹת
ומה היא תעשה מכאן והלאה
עִם ניצחון כזה שאין כמותו
אין טעם להזעיק תגבורת הִגָּיוֹן:
שום הגיון אינו שורד במחיצתה;
אין טעם לנהל נגדה שום מלחמות
בנשק הידוע עד עתה
אין טעם לחמוק לקצה תבל מִמנה
כי אין מרחק שהוא מחוץ לפגיעתה
וכשמוצאים מקום שהיא איננה
היא שם – לועגת לניסיון בריחה
אין טעם לקלל את האביב; הקיץ;
את ציפורי השיר; את רוח המזרח;
את הירח שפיתה כבר אלף לילה:
היא חזקה גם מכולם יחדיו
אין טעם לסלק את חתחתיה
כי כול סילוק מביא שניים תחתיו;
היא באה כשהיא באה ונשארת
עד שהיא מסתלקת מעצמה
אין טעם להסתיר את שלל שרידיה
אין טעם להכחיש את קיומה
אין טעם כי ברור שבלעדיה
אין טעם לחיים על פני האדמה –
7.8.2006
....................................................................................................................................
גם אִם
"אני סִברך ואני סיכוייך ועלי בִטחונך"
ילקוט שמעוני
אוהב אותך תמיד גם אם
זה נגד כול הסיכויים
ולא אומר "אבוּד סופית"
כול עוד אנחנו בחיים;
אוהב אותך תמיד גם אם
לא נשארו כבר די ימים
שבם נוכל לתת חיים
שבם נוכל לחגוג חיים;
אוהב אותך תמיד גם אם
האהבה הזאת היא פרך
וכבר חלפו בה בלי עתיד
חצי מהחיים בערך;
אוהב אותך תמיד גם אם
היה צריך לשאול מזמן:
האם יש אהבה נצחית
או שהכול הוא להד"ם –
10.7.2006
...................................................................................................................................
הצלה
I am just an old man who has been fortunate enough “
" to grow old without having to learn the despair of love
William Faulkner, Light in August, chapter 17
שלום לך אהבה חדשה
ותודה שהגעת ללא תנאי
לועגת לכול צל-חשד
שהדביקו עלַי שונאי
שלום ותודה שהופעת
בשעה אפֵלה וקשה
שבה לא רואים שום סיבה
להחזיק מעמד עד מחר
את כול-כך קסומה, כישופית
עד שֶדי בנגיעה בך – כן, כך
להפיג מציאות סיוטית
עד שספק אִם הייתה
עד שאין שום סימן מלבד
טיפת דם אבל רק טיפה
בלתי נראית כמעט
ממרחץ הדמים הנורא –
שלום לך אהבה חדשה
טהורה-ריחנית-בתולית:
אִם אכן העולם נִברא
יש מאַיִן – אַת אלוהים.
24.8.2006
.........................................................................................................
מדליות
In war there is no second prize for the runner-up.
General Omar N. Bradley
הפעם יצאנו
למלחמה הנכונה
בזמן הנכון
במקום הנכון
עם האויב הנכון
ולכול חובבי השלום
לא יכולה להיות טענה
שאנחנו התחלנו
שזה שוב
לא האויב הנכון
לא המקום הנכון
לא הזמן הנכון
לא המלחמה הנכונה;
כולם מיהרו לשבח
כולם מחאו לנו כפיים
כולם רצו שננצח
שנכה מכה אחת אפיים
ונוודא שאין צורך בשתיים
הפעם יכולנו לנצח בגדול
לגמור ולקבור את גדול אויבינו
ואת כלי-זינו עמו – ואת בסיסיו
להפוך לארגזי חול וגנים
שבם ישחקו בבוא היום
ילדי השלום –
(אבל למזלו יצאנו בלתי-מוכנים).
1.9.2006
.............................................................................................................................................................
הִתְגַּלּוּת 2
"טוב עשרה טפחים ועומד ממאה אמה ונופל"
רבי יוסי
כשהיא חושפת טפח
רוחות עוצרות נשימה
ציפורים משתתקות לפתע
האוויר עומד נדהם
כשהיא מגלה טפחיים
השמש דום בגבעון
והים כמו ראי ענק
משקף רק אותה פתאום
כשהיא חושפת שלושה
השמיים נופלים לרגליה
ובלי שום בושה
הופכים לעפר
כשהיא מוסיפה לחשוף
ומפנה לעולם את השת
גם אם אתה אלוהים
אתה יורד לנשק
כשהיא בעירום מלא
אין מה להתפלא
שמתים מתעוררים
וקמים ואומרים שירה
כשהיא אומרת כן
כן-כן-כן עד גמירה
לא נותר בך שום ספק
שהעולם נברא במילה –
3.9.2006
.............................................................................................................................
בנוי לתלפיות
הייתָ בגובה המתאים
לגעת בשמיים
הייתָ הכי חזק בלהוריד
אותם אליי
היית הכי אביר
בלהניח לי
לרחף חופשית
בין ענני תשוקותיי
היית תמיד מוכן
להקריב
אפילו את עצמך
למען אושרי
היית הכי מקורי
בלהציל
אותי מתחתיות
עצמי:
רוממתָ אותי
לאט ובטוח
עד כדי
שיר
ואני חייבת לך
על כול זאת
גילוי נאות:
כול מה שרציתי היה...
שתכבוש אותי בסערה
כמו ברברי כמו הוּן
הכי גס הכי נמוך
הכי פראי
ברגע הראשון
ההוא שאין שני
בלי לשאול
שום שאלות
וזה הרֵי היה
הרבה לפנֵי
שאמרתי שלום
לא להתראות.
9.9.2006
...............................................................................................................................................................................................................
בין שמיים וארץ
"אין אלוהים מבלעדי הדמיון"
אימאן עספור
והיית אלוהים מושלם בהחלט
כול עוד דמיינתי אותך
כול עוד לא נגלית במלוא עירומך
כול עוד היית אסורה
כול עוד לגעת בך אם העז
מלאך או נביא – וַמת
קל וחומר אני שהייתי עבדך
הנרצע הנצחי עד אשר
מסיבות השמורות עִמך
פתחת לפני שמיים ושאול
וציווית עלי : "קח וקח !"
ולקחתי שמיים ולקחתי שאול
והייתי מעל ומתחת
עד טיפת דמיון אחרונה –
15.9.2006
.................................................................................................................................
נשק יום הדין
כשהוקפתי חיות-אדם
נותרו שתי אפשרויות:
להיטרף ככה סתם
או להרוג בן כול עוד
יהיה לי עצמי די דם
להרוג במבט/במילה
אפשר להרוג בני-אדם
אבל לא שום חיות-אדם
שמילה אצלם לא מילה
ומבט? הן תוקפות מהגב!
אז בחרתי בנשק הקר
החזק הנורא מכולם
שממנו אין שום מפלט
שממנו אין שום הצלה
גם לא בקצווי העולם
והנשק הזה רדף
והנשק הזה נקם
בכול מי שראוי לנקמה
ומי שראוי יָדַע
לפי הדמים על טפריו
ומי שדמי על טפריו
וחש כשולט במצב:
המוות כבר בתוכו
אבל יְיַדֵּעַ אותו
על כך בסופו של יום
(רק לכם שרחשתם לי טוב
וחבשתם לי עורף וגב
בשעה הקשה מכולן
אגלה שהנשק הזה
כוּון והופעל ונורה
וקטל וקוטל ויקטול
את אותן חיות האדם
בכוחה של המחשבה:
מחשבת נקם קרה
של מי ששפכו את דמו
מסיבות של חיות-אדם
על לא עוול בכפו).
21.9.2006
היום והלילה שווים
........................................................................................................................................................
SENIORITY
"למרות שהייתה יפה מדי ואולי דווקא בשל כך
היא הייתה ביסודה אישה של גבר אחד"
אימאן עספור
בסופו של יום שנמשך כבר בלי סוף
נחזור לאותה אהבה ישָנה
שאיתה אפשר להמתיק לא רק סוד
אלא גם למות בשלווה תוך שינה
נחזור עירומים בלי חשבון בלי בושה
כי אותה אהבה עיוורת כביכול
כבר ידעה עלינו פעם הכול
והיא לא צריכה לגשש מחדש
ואותה אהבה כמעט ראשונה
תזכיר לנו שוב בכול עת שנשכח
היכן הנחנו את אצלה את הראש
ומאיִן משתין הדג
ותזכיר לנו גם כיצד להיות
אנחנו ללא שום כחל וסרק
ושפעם אחת טובה זה בזו
מבטֶלֶת תריסר באַקאַקט
וששום אהבה אמיתית לא עושה
הסכמי-זיון הסכמי-ממון
היא נותנת הכול ולוקחת הכול
כי היא אלוהים עצמו
ומי שאינו מאמין בה הלא
אינו יודע מה זה לחיות
ואינו יודע מה זה למות
ואינו יודע הרי מה הוא
(בהמה!)
23.9.2006
...............................................................................................................................
מצב סתווי
"רוח סתיו אל החלון הביאה חזיונות
של ימים קרים ושל שלכת"
גרי אקשטיין, רוח סתיו
כשעזבת אותה לאנחות
היא נאנחה לילות רבים
ונעשתה פחות ופחות
דומה לחיים
הזמן עמד לה מִלֶכֶת
בדיוק באמצע הסתיו והשלכת
התלבשה עליה כמו כפפה
שיצאה מהאופנה –
מה אני אמורה לעשות
מה אני יכולה לעשות
מה אני עושה עכשיו עִם
החיים שלי?
אם את שואלת אותי אחותי
אַת-אמורה אַת-יכולה אַת-צריכה
לעשות מה שנשים צריכות
לעשות באהבות נִכזבות:
להשליך אותן בחסות החשיכה
או אפילו לאור היום
לפח האשפה הראשון כדי לפנות
מיד מקום לאהבה חדשה –
2006–09–24
..............................................................................................................................
פסק-זמן אחד יותר מדי
לקחתי פסק-זמן מהעבודה
והלכתי לחזות בזריחות ובשקיעות
שאותן לא ראיתי מאז הייתי
למיטב זכרוני בתיכון
לקחתי פסק זמן מהמחנק
העירוני ויצאתי לנשום עמוק
את רוחות הים והמידבר
במקומות שבהם הן נולדות
לקחתי פסק זמן מהמלחמות
הקרות והחמות והפושרות
וישבתי לבהות באיש האגדי
הנח פעם תחת גפנו ופעם תחת תאנתו
לקחתי פסק זמן מהמחשבות
וחדלתי לשאול את עצמי
את שאלת השאלות
"בשביל מה כול זה
אם בסוף לא נותר דבר
לא זיכרון ולא שיכחה
לא עונג ולא כאב
לא צער ולא שימחה
ועד כדי כך הכול חולף
ועד כדי כך לא נותר דבר
שגם העובדה הזאת
איננה עוד – "
לקחתי פסק זמן מהזמן
שנותן הכול ולוקח הכול
ולא היה איכפת לי פתאום
אם הוא עושה את שלו או לא
וכשכול פסקי הזמן עמדו כבר לחבור וליצור
את אור שבעת הימים ואת השלום הנצחי
ביני לבין עצמי וביני לבין העולם
לקחתי פסק זמן מההיגיון
והתאהבתי בך –
2006–09–26
........................................................................................................................
בררנית נצחית
"תמיד יהיו כאלה שיאחרו לרכבת האחרונה"
עובדה אוניברסלית
שוב לא עלית על רכבת הקיץ
ושוב נשארת באותה תחנה
שרכבות למחוזות חפצייך
עוצרות (אם בכלל) בה אחת לעונה
ושוב נשארת לבדך גם הפעם
על הרציף – מביטה ל- רָחוֹק
כמו שהבטת אחרַי בכול פעם
ששאלתי אותך והשבת לי "עוד לא"
וכך מן הסתם גם האיש שנופפת לו
מעל הרציף הריק היום
שאל ושאל ושאל ושאל ו-
השבת לו תמיד שעוד לא
יופייך היה ועודנו
חסר רחמים
חסר פשרות
וכך יישאר בשבילי לפחות
(לפחות מרחוק) –
שוב לא עלית על רכבת הסתיו ו-
אַת באותה תחנה כמו תמיד
אבל זאת אני רק מנחש בקפה
שכבר מתקרר פה ביחד איתי…
וכך אולי מנחשים כבר כמוני
הבא אחרַי והבא אחריו
והבא אחריהם והנחליאלי
שבא לבלות איתך עוד חורף רע –
28.9.2006
....................................................................................................
ורטיגו
(אינטרמצו)
נניח שזה היה הכי טוב שאפשר
ונניח שזה הזניק מעל ומעבר לכול דמיון
את כול מה שניתן לרומם מעל ומעבר
לרוממות הגבוהה ביותר
ונניח שאנקות עונג כאלה לא נשמעו בעולם
מאז שאלוהים בכבודו ובעצמו גמר
את מעשה הבריאה
ונניח שהאנקות היו הדדיות
והרעידו את אַמּוֹת הַסִּפִּים עד כדי כך
שהן לא תעמודנה ברעידה נוספת
אז מה אנחנו עושים עם זה מחר
אם נניח למשל
שזה לא היה רק
סטוץ מוצלח במיוחד?
הרי מגבהים כאלה
אפשר רק לרדת –
30.9.2006
................................................................................................................................................................
כול הדרכים
כול הדרכים לשם
חד-סִטריות
ואם אתה מוכן או לא מוכן
אתה הולך
אתה תלך בן עד הסוף
כי אלה הן דרכֵי כול חי –
כול הדרכים לשם
גם אלה שהיו כה ארוכות
נראות (כשמסבים ראש לאחור)
כפסע לא מושלם
שבו נותרה הרגל באוויר
כול הדרכים לשם
הן בסופו של יום
חלום אחד ובהקיץ
שייעלם בלילה הנצחי
כול הדרכים לשם
שלי/שלך/שלו אולי מיותרות
ואולי לא
כול הדרכים לשם
פתאום הופכות –
(לבית קברות אחד גדול)
9.10.2006
............................................................................................................................
חור שחור
"אין שם כלום"
ל.נ. טולסטוי
מלך או כהן או נביא
או שופט שכבודו מלוא-אולם
המפריד בקלות כמו מצביא
בני-אדם מבשרם ודמם
או סתם עוד אחד מהעם
ששומע פתאום מאינסוף
קול ריק שקורא לו בשמו
לבוא!
הו לא – אין צורך לענות
ואין צורך להידחף
ואין צורך להתהדר
בתואר זה או אחר
או לטמון ראש בחול
מפחד או בושה:
בסופו של דבר כולם
עוברים לשם
בהצלחה!
ויש שם מקום לכולם
ואין שם שום חשיבות
לא לכמות ולא לאיכות:
שם לא מריעים "יחי!"
לא להבדל הגדול כביכול
בין מלך לאחרון עבדיו
ולא להבדל הקטן
שהיה פעם כול העניין...
ולמרות שעכשיו סתיו
וכול כך נעים לנשום
את הרוח המערסלת
עלי-שלכת בעדינות כזאת
כמו שמרדימים תינוק
וכול כך נעים לִצפות
בציפורים הנודדות
שיודעות בדיוק לאן
לא צריך להיות חכם גדול
כדי לדעת ולא לדעת
באותה נשימה
שאין שם באמת כלום
גם לא לכאורה:
המוות הוא לכולם
כול התורה
על רגל אחת –
13.10.2006
............................................................................................................................
איך לא
איך לא חשבו על זה קודם
כשהכול היה חם וטרי
ושוקק חיים כמו אודם
על שפתי נערה חרמנית
איך לא ראו את זה קודם
כול חכמי הדור שלי
שידעו בעל-פה את קהלת
ונוּסחוֹת בחשבון אינסופי
איך לא הבינו זאת קודם
לוחמי סיירת האִיד
כלילי המראה והאגו
שהזמן לא ניכנע לאיש
איך לא פתרו הם קודם
את החידה הנצחית
כול אלה שהקדימוני
ברוב ניסיונות החיים
כול אותם שבדקו לפניי
כשהייתי סתם חולמני
אם יש או אין אלוהים
ומאין הדג משתין –
במבט לאחור כה מפליא
שאני הראשון ידעתי
אֶת היפה בנשים
כשהיית היפה בנשים.
14.10.2006
...........................................................................................................................
יכולתי
"הכול צפוי והרשות נתונה"
פרקי אבות
יכולתי לשכב לי בשקט
תחת גפני רימוני או זיתי
להשכים פה לפי בחירתי
ביחד עם השמש
או כשהיא כבר תלויה בַּזֶּנִית
יכולתי לחיות לי בנחת
על חיטה ושעורה
טבולים בדבש וחלב
ולשמור על עצמי לעצמי
מכול צד
יכולתי לשקוע ברוגע
באותה בדידות מזהירה
לעשות פלדנקרייז ויוגה
לרחם על חולֵי נדידה
ולצחוק לחולֵי אהבה
יכולתי ללכת בשֶׁפִי
סביב עצמי עד סוף עצמי
לצבור אדישות נעימה
לעוולות העולם שסביבי
שהיו ויהיו לעולם
יכולתי לקבוע בלי קושי
לפי כול מצב עניינים
שיש או שאין אלוהים
שהכול או לא הכול מין
ושטוב או לא טוב שכך
יכולתי לדבוק כמוך
בזוגיות נצחית
לטפח פימה עלֵי כסל
ולומר לך בשיא הכנות:
העיקר הבריאות!
יכולתי לשבת כול ערב
מול הים ולצפות בשקיעה
איתך או בלעדיך
ולילה בהיר אחד
למות משיעמום –
19.10.2006
............................................................................................................
לַשָּוְא
הדברים הבאים הם סודות
שכמוסים רק בינך לביני
ושום איש לא יוכל להבין
מתוכם אם היה או לא
ושום איש לא יוכל לנחש
איפה היה או לא
ומה שנים-עשר לעצמו
אומר בשפת האש
ולא למה הכול התחיל
אם התחיל ומתַי ניגמר
או שזה בין לבין נצחי
כי אין לשום איש די זמן
ללמוד את שפת האש
מתוך אפר קר –
23.10.2006
....................................................................................................
תעלומה
ומה קורה ליופייך
כשאיני מביט בך
איפה הוא אז?
ואם אני מתגנב ומביט
בלי שתדעי
שאני שם – הוא שם?
או כשאני רק מעמיד
פנים שאני מביט
גם אז?
או בחושך מוחלט
האם באמת אפשר
לדעת בלי לגעת?
או לשחזר את מראך
תו אחר תו
לפי ניחוחך?
או לפי צליל קולך
בגמרך שלעולם לא
מגלֶה אִם זייפת או לא?
או לפי טעמי ערוותך
לנחש מאין באמת
באת ולאן תלכי?
הרי אַת עצמך אַת עצמך
אומרת "לא צריך להיות
משורר גדול כדי לגלות..."
לגלות מה? שהמציאות קיימת
רק בדימיון או שרק איתך
זה כך –
28.10.2006
................................................................................................................................................
לא נִכְנַע
"על כיסאו לא ישב זר ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו"
ברכת ההפטרה
להיות כאן אחרי שכבר לא תהיו
זו עתה בשבילי מטרה מקודשת
וכול אמצעי-הישרדות ינקטו
לגרום לכולכם ללכת
סיקלתי כאן עוד ועוד אבני נגף
נטעתי כאן גן עדנים לבדי
שעה שאתם הדרתם רגליכם
כדי לבלות אי-שם בנעימים
ורק כשהגן כבר פרח והניב
פירות דעת ופירות חיים
באתם שתויים נפוחים וסרוחים
לסכל לי מיפעל חיים
באתם ספוגי קנוניות נבזיות
לגנוב ולשדוד את פירות עמלי
וידעתי: להיות או לא להיות
ואין אפשרות שלישית
כי הרי להשלים פה עם קיומכם
פירושו להפר אמונים לעתיד
להפר אמונים לעבר והווה
להפר אמונים לעצמי
ולהיות כמוכם זולל וסובא
ורודף כבוד ורודף שררה
ואלוף קנוניות וגנב ושודד
ומשאיר לבסוף אדמה חרוכה –
אבל זה לא יקום ולא יהיה
כי אנקוט בכול אמצעי הישרדות
להיות כאן אחרי שכבר לא תהיו
ולא יוותרו מכם יד ושם.
31.10.2006
....................................................................................................
נגד המנגנון
"כשהרשות המחוקקת והרשות השופטת והרשות המבצעת
מזדווגות זו עם זו - נולדות מיפלצות"
אימאן עספור
נגד המנגנון העצום
והאטום וחסר הדעה
המכונה גם "יקום"
שבא מלא כלום
והולך אל האַיִן
אין לעשות כלום
מלבד לשים זין
מלבד להכיר בְּעובדה
מעליבה-משפילה-מכאיבה
שהלא-כלום הזה
דן אותנו שלא בפנינו
להתרוצץ בין היש והאַיִן
ולא נותן לנו רשות עירעור
ולא שם זין
כי גם את זה אין לוֹ
פשוט אַיִן:
מנגנון עצום ואטום
ואדיש וחסר דעה
וחסר מודעות
לעצם קיומו לעצם איומו
ואיך לא
אִם העילה לקיומו
היא עצם קיומו
ואין תכלית ואין תגלית
שתוכל לשנות עובדה זו
ואין טעם לגנות
יש שהוא אַיִן
אז בואו נשים זין
ונלך לבלות בנעימים
ונגמור בחוץ ונגמור בפנים
ולהפך וחוזר חלילה
עד קץ הימים
או עד כלות הכוחות
שבמקרה הזה לפחות
זה הרי הַיְנוּ הָך –
1.11.2006
.............................................................................................................
הנמכת ציפיות
אילו ידעתי לדבר
בשפת הציפורים הנודדות
הייתי אומר להן: אין
לכן כבר מזמן
מה לחפש
כאן
כי הארץ מַלאה נאדות
נפוחים סרוחים
מרעילים את האוויר
את הנחלים את האגמים
משחיתים כול חלקה טובה
תחת השמיִם
אילו ידעתי לדבר
בשפת הציפורים הנודדות
הייתי מגלה להן שמדובר
בנאדות בשר ודם
המהלכים על שתיים
ומדברים בשפת אנוש
אילו ידעתי לדבר
בשפת הציפורים הנודדות
ולעוף כמותן
לא הייתי נוחת כאן
לא בהלוֹך ולא בחזוֹר
מארצות החום והקור
אבל מניסיוני הרב
בארץ המובטחת (שאגב
כבר קוימה לא פעם בעבר
עד שהחלה לצאת מהאף
מרוב שהחיינו והגיענו)
אני יודע שבזמן הזה
מוטב להנמיך ציפיות
ולשתוק
(אבל איך אפשר לשתוק?)
16.11.2006
.................................................................................................................................
סכנת נפשות
"אם יופי יכול להמית - הוא יעשה זאת במוקדם או במאוחר"
אלמוני
אם יופייך היכול להמית
שהוכיח את יכולתו
בלי שום צורך להצטדק
יוכל-גם להחיות מתים
לא יוטל עוד צל של ספק
שאין אלוהים מלבדו
אך עד כה אם אינני טועה
(ולמדתי היטב על בשרי)
הוא מפיל בדרכו חללים
וכאילו בכך מסתפק
או כמעט או בכלל לא שם לב
שזה כול מה שהוא עושה
ואם הוא בכך מסתפק
או גרוע מזה – אדיש
מראש לכול מה שקורה
בגללו (יש אומרים: "בזכותו"
אבל אלה מראש לא שפויים)
מי שפוי ויִבְחר לעוֹבדו?
לא אני לא אני לא אני
גם אם שוב הוא עֵירוֹם כמו אש
ובוער ואיננו אוכּל
מול עיניי במרחק נגיעה
לא אשיל נעליי ובגדיי
שוב (כמו אז) – ופשוט אסתלק
בלי שוב להביט לאחור
וארחיק ככול שאוכל
לִִרְחוֹק מאותו חזיון
שהוכיח (וזה הרי קל)
את כוחו הגדול להמית
ושום כוח להחיות
שם מעבר לטווח יופייך
(בתקווה שיש טווח כזה)
על חלב של שדיים תפלים
ומיץ פות לא ערב לחֵך
מתחזה לנזיר אסתפק
בשמירה על שפיות דעתי.
18.11.2006
............................................................................................................
רומנטיקה
לה אין בשבילי בעולם שום תחליף
ולא יהיה לעולם
כמו שאין לאדם שום תחליף לעצמו
גם אם הוא בקושי קיים
לה לא היה מעולם שום תחליף
היא הייתה חד פעמית
כמו החיים עצמם
שמעבר להם אין הלא
לא מילים לא מנגינות
לא טעמים לא ריחות
לא חום לא קור לא אור
ואין לחשוב ואין לדעת ואין לזכור
וכאן מה כאן
כשכול אלה ישנם
בהישג עין-אף-פה-אוזן-יד
יש מי שיודע בכלל לשם מה?
במחשבה שנייה אני ידעתי
אני ממש ידעתי
כול זמן שהיא הייתה –
ועכשיו?
עכשיו אני רק שואל את עצמי
מתיי ואיך כול זה יִגמר
אם אפילו הזמן עצמו
לא עושה את שלו?
לה אין בשבילי בעולם שום תחליף
לא בזיכרון ולא בשיכחה
כמו שאין לאדם שום תחליף לעצמו
מלבד אולי בדמיון
וכּן
לפעמים בלילות חורף קרים במיוחד
אני מדמיין את עצמי מכוסה
עד הסנטר ויותר בזר ענק כמו זה
שבהתחלה ובסוף הבאתי רק לה –
21.11.2006
...........................................................................................................
תהליך בלתי הפיך
"My life has been the poem I would have writ,
" But I could not both live and utter it.
HENRY DAVID THOREAU
להשכים פה עם שחר של יום שיגרתי
מוקף זכר שְׂדות-בר ופריחת הדרים
ולדעת שאין שום סיכוי אמיתי
שהזֵכר יוכל להחזיר לחיים
ולדעת שמה שקולקל או הושמד
בידי בני-אדם חסרי צלם אנוש
יישאר במקרה הטוב זיכרון
וברע – שִכחה ללא-שם ולא-יד
ובכול זאת לקום ולצאת לעולם
לעשות שוב ושוב מה שיש לעשות
כדי שתהיינה מספיק סיבות
להשכים ולקום גם מחר
ולקחת תמיד אחריות מלאה
על כול טעות תוך כדי עשייה
ולשאת בה לשאת-בה במלוא הנשיאה
כראוי למי שעומד במילה –
לפעמים דרוש כוח על אנושי
לעמוד במילה ולשאת במילה
עד הסוף – עד שהיא מה שהיא
הייתה אמורה להיות מִתחילה
אך אם יש ביקום כוח על אנושי
שנותן את הכול ולוקח הכול
זה הזמן – שגם הוא כול-יכול-לא-יכול
לחזור ולוּ רגע אחד לאחור
אז נותר רק לחשוב ולחוש ולכתוב
את זיכְרון הדברים כדי שיֵדעו
הדורות הבאים שישנם ביקום
בני-אדם חסרי צלם אנוש
שלהם לא איכפת להשמיד את הכול
בדרכם להשיג לעצמם עוד ועוד
הון-שררה-ופרסום וכבוד
ואין כיכולתם לְלַסְטֵם להונות
ולהאשים בסופו של יום
אותי ואותךָ ואותךְ בכך
ששמיִם קרסו וכול זֵכֶר נמעך
ונותרה אדמה חרוכה.
26.11.2006
........................................................................................................................
צדק פואטי
"J'irai cracher sur vos tombes"
Boris Vian
הדברים מתחילים להסתדר
מכוחו של טבע הדברים:
אלה שמכרו משפט ממשיכים
למות מוֹכֵר אַחַר מוֹכֵר
עד שבקרוב יישאר רק
הַמוֹכֵר הגדול מכולם: שופט
שהשתן עלה לו עַד
שהפך לחיקוי של מַקְבֶּת:
אמביציה גדולה ואופי חלש
אבל בלי אומץ הלב
של מקבת בשדה הקרב
לכן לא ייכתב עליו
יותר מאשר: "נוכל קטן
שמכר משפט תמורת..." ובסיפא:
"הרשעה של חף מפשע היא פשע
המהווה איום ממשי על החברה
השקול לרצח של שופט
או אפילו ראש ממשלה
ומי שמצדיק אותה מכול סיבה
שהיא – הוא מפלצת." עד כאן.
כ"ט בנובמבר 2006
................................................................................................................
שיר אהבה מסובך
כשסערת עלי וסערת תחתיי
מכול כיווני רוחותיִך
הרגשתי פתאום שכול כוחותיי
עוזבים אותי אליִך
עד אובדן הצפון תוך כדי עזיבה
עד בִּלבול ארץ ושמיִם
עד כדי התהפכות עד כדי טביעה
אי-שם בסירת חלציִך –
איך אפשר לְצפות מניצוֹל שכמותי
לשמור בשבילך אחרֵי זה
על עצמו: "כי אם לא תהיה רק שלי
תאבד אותי – ולנצח"
כי הנצח הרי חסר משמעות
למי שאינו יודע
מאין הוא בא ולאן הוא הולך
וזה מה שקרה אותו רגע
שארבע רוחותיך הפכו לאחת
עצומה עד כדי לעקור
הרים שאני הקטן נמעך מתחתם
וכמעט אומר תהילים...
רק עכשיו ממרחק המקום והזמן
כשהכול כבר צלול ורוגע
ואת רחוקה כמוני משם
ומכול מה שכבר לא נוגע
לא נותר לי אלא לתור במבט
מפוכח את מה שאיננו:
ערום באתי אליִך ולָעולם
וערום אסתלק מִמנו.
6.12.2006
........................................................................................................................................
בדרך כלל
“ optime foeminam ac contubernium olet "
Giuseppe Tomasi di Lampedusa,
Il Gattopardo
אבל כשמדובר בה
ניחוח הלילך
נודף מעל ומתחת
למעשה האהבה
מפיג מציאות עגומה
שלִפְנֵי ואחרֵי
ואין זה דבר של מה בכך
להפיג מציאות עגומה
שאדם נתקל בה בחייו
השכם והערב
על כול צעד ושעל ופעימת-לב
אבל כשמדובר בה
זה פשוט קורה
ואתה מוכן להישבע
בניחוח הלילך
או בשיער ערוותה
הרך כפני מלאך
שבשעה שאתה בה
לא מעניין את התחת שלך
מיהו ראש הממשלה
או שר הביטחון
או נשיא המדינה
או העליון
ואם גדל או קטן
החור באוזן
כי לבוא בה
זה ממילא עוצר נשימה
אבל כמה זמן יכול אדם
להיות עצוּר-נשימה
לפני שהוא גומר
את מלאי
ניחוח הלילך
לפני שהוא נאלץ
לברך על המוגמר
הלוואי
שלילה שלם
או לפחות
יותר מדקה
וסִלחו לי אם אחריה
לא נותר בי אפילו אוויר
לגמור את השיר –
20.12.2006
..................................................................................................................
נדר
כשאחרון אויבַי
יהפוך בשעה טובה
לשוכן עפר
(וזה לא בשמיים
כי רובם כבר
ארבע אמות
באדמה לפחות
כך שאפילו חיות
לא יריחו עוד
את נבלותיהם)
אקום ואצא ואלך
לשבת לי בנחת
מול הים הגדול
לבנות ארמונות בחול
ובין ארמון לארמון
לשזף את התחת
שעליו ישבתי
לילות רבים
מחכה בסבלנות
לראות את האור
בקצה מנהרת הזדון
הארוכה העמוקה האפלה
שלתוכה הדפוני במזימותיהם
מבקשי נפשי ועוזריהם
(שרובם כאמור
הפכו זה מכבר
בשעות טובות
לשוכני עפר)
כן כן
כשאחרון הנבלים הנ"ל
בשיא פריחת הסביונים
יהפוך לז"ל
ונבלתו תוטל
לבור שעומקו
ארבע אמות לפחות
אומר אמן!
27.12.2006
.......................................................................................................
מִשְׁלַחַת שׂוֹרְדִים
תחילה חגנו מעל ואחר-כך
ירדנו באופן טבעי
לחקור את הארץ המובטחת
כמו מלאכים
שהפכו לבני-אדם רגילים
עם צרכים טבעיים
של בני-אדם רגילים
למרות שנחשבנו עדיין
מלאכים שירדו
זה לזה
אבל זה רק בעיני עצמנו
כי איש לא ראה
מלאכים עם אברי מין
זכריים או נקביים
ואם תשאלו
ישיבו לכם במקרה הטוב
שכול העניין מלוקק או מצוץ
מהאצבע
בקיצור: סְרַק-סְרַק
אבל מה הם יודעים...
הו אלוהים
אמרת כשגמרת
ואני למרות שאין אלוהים
האמנתי לך שכך הם
פני הדברים ואחוריהם
כשגומרים
פעם מלפנים ופעם מאחור
כי אם זה לא אלוהים
אז מה כן
מה כן?
ברבות הימים התחלנו להבין
שמה שהיה מסעיר
נעשה נעים
ומה שהיה נעים
נעשה שגרתי
ומה שנעשה שגרתי
מעורר באופן טבעי
געגועים לשמיים
והרי מזמן כבר שכחנו
שהשמיים ריקים –
אפשר לספר שבגלל כוח הכובד
שבמשך השנים גדל באופן טבעי
החלטנו להמריא כול אחד לחוד
כדי להגיע שוב לגבהים
שבהם אמורים לחוג מלאכים
ואפשר להודות מלפנים או מאחור
שכשמלאכים יורדים
יש להם נקודת אל-חזור
והיום אנחנו כמותם
לא פה ולא שם.
2.1.2007
......................................................................................................
יותר ויותר
“ Plus je vois des representants du peuple, plus j`aime mes chiens "
Alphonse de Lamartine
ככול שחיים זמן רב יותר
גוברים הגעגועים
לימי בראשית של אהבות אמת
על לחם מרגרינה וזיתים
ככול שחיים זמן רב יותר
רואים באופן צלול יותר (אבסורד)
את אפסותם של רודפי הכבוד
השררה הממון ועוד
ככול שחיים זמן רב יותר
מבינים פחות ופחות מה חשבו
אותם רודפים שיהיה בסופם
מלבד רימות, תולעים ובית עולם
ככול שחיים זמן רב יותר
לומדים יותר ויותר להוקיר
את זכרם של הכלבים ולהצטער
שחייהם כה קצרים –
עכשיו אני יורד לטייל עם כלבתי
והיא יורדת איתי (reciprocity )
אולי נפגוש בדרך גם (סיכוי קלוש)
בני-אדם שטוב שהם נולדו.
12.1.2007
...........................................................................................
מעבר הכרחי
"לא רק מלחמות – אפילו סקס טוב
צריך לדעת לעשות"
מן המפורסמות
מי שלא יודע לעשות
ולעשות הכי טוב שאפשר
יתאמן נא קודם על עצמו
עַד שידע עַד שורש עצמותיו
ואם לא ישרוד את אימוניו
(ושן ועין יהיו עדיו
שניסה כול צעד על עצמו)
נודה שהוא היה אדם גדול –
מי שלא יודע לעשות
אבל בלי להסס מוכן לדרוך
על גוויות למען מטרותיו
חובה שנמהר לדרוך עליו
כי אם לא נדרוך מבעוד מועד
אַל נתפלא אם בסופו של יום
שן ועין וכול השאר
יהיו שלי שלך ולא שלו –
מי שלא יודע לעשות
(וכה רבים שלא יודעים עושים
מלחמות – אפילו מלחמות)
יש להשכים ולמונעו
כי אם לא נשכים מחלומות
או סתם נשכב ונקווה לטוב
נהיה מהר מאוד עוד ז"ל
ברשימת הז"לים הגדולה –
13.1.2007
............................................................................................
כינורות
"... ציפור לא צייץ, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו,
שרפים לא אמרו קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דברו.
אלא העולם שותק ומחריש, ויצא הקול: ..."
חז"ל
הוא היה הראשון שלה
והצרה היא שבזיכרון
גם כשהוא נחלש ותש
ראשון נשאר תמיד ראשון
הוא היה הראשון שהבדיל לה
בין חושך לאור – בין מים לדם
שפתח לה את העיניים
לראות שמים מעל
שהפך לה כדי שתִראה גם
את הארץ מתחת
שלימד אותה שאין טוב בלי רע
ושביחד הם העולם
הוא היה הראשון שלה
אחד שלפניו לא היה דבר מלבד
תהום אטומה ואחריו
גם מי שלא יכול לראות דם
יכול להפוך בה ולהפוך בה
והיא תצייץ כמו ציפור
תפעה כמו שה תגעה כמו שור
אולי אפילו תמלמל קדוש
אבל לא דם
ולא משנה כמה פעמים תדמיין
שזה לא משנה ; שהצליל דומה
שלא צריך לעשות מזה עניין
שזה לא אלוהים ולא משה
והיא תהנהן והיא תסכים אבל
הוא היה הראשון שלה
ואת זה היא לא תשכח ועל כך
היא כמובן לא תסלח לו לעולם –
21.1.2007
...................................................................................................................................
אדם לאדם
"נושא האדם המואשם על לא עוול בכפו, מספק לצופים תחושת סכנה חזקה יותר
כי הם יכולים לראות את עצמם במצבו של אדם זה בקלות רבה יותר מאשר במצבו של אשם במנוסה."
אלפרד היצ'קוק (מצרפתית: הילה קרס)
כשריח דם עלה באפם
הם עדיין לא ידעו
ידיד, אויב או סתם
אבל הם צדקו
לגבי הטווח:
יריקה
והם ירקו
ימה וקדמה
צפונה ונגבה
ולא הייתה תגובה
כאילו מישהו שומר בכול כוחו
על שתיקה –
והם ירקו סיבוב נוסף
על ימין ועל שמאל
ועל המרכז:
כשיש ריח דם – יש פציעה
של אדם או חיה
ויש סכנה
היו ביניהם כאלה
שלקו ברגישות יתר
גם לריח דם
שחשבו שמדובר בכלל
בדם של עצמם והוכו
בתדהמה איומה
והיו אחרים
ביניהם אולי גם אתה
שניחנו מלידה
בתחושת בטן מפותחת:
אם הדם מפיץ צחנה – סימן
שמדובר באויב יָשָן
אבל יש הפתעות
כמו לדוגמה: ברִיחַת נאד
פראי או לפחות לא מידתי
מאותן בריחות מביכות
שעלולות להוביל
לכשל מערכתי
שכמו ריח אֶלַח-
דם מְסַפֵּק למריחים
תחושת בטן או תחת
חזקה יותר מסתם נאד
כי הם יכולים לראות
את עצמם בְּמצב שאינם
יכולים על לא עוול בכפם
לא לזוז ולא לשלוט
רחמנא ליצלן בגורלם
שזה באופן מובהק רע
ממצבו של אשם
הנמצא במנוסה –
25.1.2007
...............................................................................................................
הפתעה
היא הופיעה בזמן הנכון
במקום הנכון מצוידת
מכף רגל ועד בכלל
בנתונים הטובים ביותר
שהטבע מסוגל
היא הופיעה במיטב הכוחות
מארבע רוחות השמיים לפחות
היא הופיעה במפתיע
כשהכול עמד לאבוֹד
וניראה אבוּד
היא הופיעה כמו במטה קסמים
מכול הסיבות הטובות
בלי שום תנאים מוקדמים
כדי שקודם תיראה ותיגע
ורק אחר כך תאמין
היא הופיעה כמו אור
במהירות ללא תחרות
היא השאירה את הכול מאחור
כדי שיהיה לה קל כמו לאור
לעבור מרחק אל-חזור
ולהגיע בזמן הנכון
למקום הנכון כדי להראות
שלא הכול אבוד כדי לעשות
איתך חיים חדשים
והיא עשתה את זה –
26.1.2007
...........................................................................................................................
למען הסר ספק
ל- א.ב.
מכול הסיבות הטובות
כשנשקתי לך זה היה
לא רק מרצונך הטוב והחופשי
אלא גם ביוזמתך הגלויה
הבוטה והחד-משמעית
ושום דבר לא קם בטרם הצהרת
בִּפְנֵי שני עדים דמיוניים
שהוסכם שאין ביניהם עד זומם
שזה רצונך הטוב והחופשי
ושבעודך בדעה צלולה
את מייפה את כוחי
באופן בלתי-חוזר להמשיך
בעמידה או בשכיבה או בזחילה
עד הסוף כשמלכתחילה
ברור במובהק גם לי וגם לך
שחיים ומוות ביד הלשון
והיא זו שתחליט מה ראשון
ומה אחרון – וכך
כשידי האחת אוחזת בשלח
והשנייה נחה על שדך השמאלי
הפך המצב לבלתי הפיך –
למען הסר ספק מראש גם להבא
אנו החתומים מטה כהוא והיא
מצהירים בזאת תוך כדי ביאה
שבינינו לפחות לא הכול שפיט.
27.1.2007
....................................................................................................................
גבורות ופחדים
"איזהו גיבור הכובש את יצרו"
פרקי אבות ד' א
אם יכולתי לעמוד מולך
בידיים ריקות ולא להיכנע
בעוד את חמושה מכף רגלך
ועד קדקודך מלפנים ומאחור
במיטב כלי הזין שהעניקו לך
ביד רחבה להפליא איתני הטבע
שאפילו מראה הוד רוממותם
של שדייך לבדם יכול לגרום לאדם
לְמוּד קְרבות וּשְׂבַע דמים להפוך לחגב
סימן ששום דבר ביקום המוּכּר
לא יפתיע ולא יכניע ולא יִקבע
עבורי מתיי ואיך אשחר לפִתחך
ורק את לבדך תדעי בסופו של יום
עד היכן אני מסוגל לכבוש ולכתוש
בידיים ריקות את הארץ המובטחת
ומה יהיו גבולות הקבע ואם לשלום
יהיו פניי למחרתו של אותו יום או
אחרי שהעשן הרב שיעלה מאיתנו
יתפזר לאיטו כלעומת שבאנו כי הרי
אם לא ממהרים לִפְנֵי כדי למהר אחרֵי
אפשר גם להספיק לטעת גפן ותאנה
כדי לשבת תחתם ביחד בנחת עד קץ הימים
ואם לזה התכוונת כשחשפת טפח
ואם לזה התכוונת כשחשפת טפחיים
בעודי מתאפק ומתאפק ולא מאבד
את עשתונותיי מול מלוא איתני יופייך
אין לי עוד שום בעיה להיות עבדך –
30.1.2007
............................................................................................................................
אתם שם למעלה
"כי לא לעולם חוסן ואִם-נזר לדור דור"
משלי, כ"ז-24
ראיתיכם שוב טובלים
ושרצים בידיכם
אתם האמורים להיות זכים וטהורים
מופת לנושאים אליכם
עיניהם לראות אור
והינה שחור מִשְחוֹר: ערוות
זבות ריר מצחין
עולות ויורדות
במעלות קדושים
כאילו אין אלוהים
כאילו יש בגלימות השחורות
המתנפנפות ברוח-שַׁחַץ
להסתירן מִפְּנֵי מבט מלמטה
וכול העם היושבים בתחתיות
רואים ושומעים ומריחים
ואוי לעיניים שכך נאלצות
לראות בסופו של יום
ואבוי לאוזניים ואבוי לאפים
שקולות וריחות רעילים כאלה
יורדים עליהם חדשים לבקרים
נמהלים בחלָבם ודִבשם
בעודכם ממשיכים לטפס
חסרי בושה כול אחד ואחת אל כס
מורם מעם מורם מכול אשר
יקר היה ולא ישוב עד אשר
אתם והשרצים שבידיכם
ודברי ימיכם וכול אשר לכם
יתכסה אבק וכה מוצדק וכה מנחם
יהיה האבק הזה
שיפה שעה אחת קודם –
2.2.2007
..............................................................................................................................
עדיין מחכה לך
עדיין מחכה לך באותו המקום
למרות שהזמן כבר הולך ונגמר
עדיין חושק בך היום כמעט כמו
לפני הפעם הראשונה –
עדיין רואה בך למרות המרחק
(הגדל פרא-רַע משנה לשנה
ואולי כבר הפך לחסר תקנה)
כמו שרואים כוכב –
עדיין מקשיב בשעות הקטנות
של לילות נדודים בין הַקִיץ לחלום
לקולך שהרעיד עולם ומלואו
כשלחשת: אני-באה בוא-בוא –
עדיין שואף את ניחוח עורך
בכול פעם שאין לי מספיק אוויר
מתוך זכרוני שבדרך נס
נותר כה צלול במָקום שהיית –
עדיין נפעם מעוצמת שדייך
שֶדַי היה בזקירת שתי פטמות
לתת בידַי את כול צבא השמים
כדי שאהיה לדקה מפקדו –
עדיין מחכה לך באותו המקום
למרות שאת כבר נמצאת כמו כוכב
במרחק של אלפי או יותר שנות אור
שרק הדמיון מסוגל –
אז איך – איך כול זה בכלל מסתדר
עם מה שקבעו גדולי המומחים
שאהבה חיה לא יותר
משלוש עד חמש שנים?
3.2.2007
........................................................................................................
לא
"לא זכיתי באור מן ההפקר"
ח.נ. ביאליק
זכיתי בה כנגד כול הסיכויים
כי היא יכלה לבחור כמו נסיכה
עם מי לצחוק עם מי לבכות
למי לתת להיכנס לתוך תוכה
או רק לראות בה מִן חזיון תעתועים
זכיתי בה כנגד כול הסיכויים
כי כה רבים הלכו אחריה במידבר
רואים בדמיונם את חסדיה
ולא זכו לבוא לארץ המובטחת
ונשארו בפה פעור לנצח
זכיתי בה כנגד כול הסיכויים
אולי גם כי מידבר החיזורים
גדול מדי למי שעוד זקוקים
לסיפוקים מידיים
תודה לאל
זכיתי בה כנגד כול הסיכויים
כי כבר נחשבתי לעובר בטל
בין נטולי קמטי ההבעה
שלא פיתחו עד אז למזלי
שום סבלנות לאהבה
זכיתי בה כנגד כול הסיכויים
כי נסיכה הרי נועדת לנסיך
אשר יבוא דוהר על סוס אציל
להקסימה ולקחתה לממלכתו
ממלכת הוורודים בחלומות
זכיתי בה כנגד כול הסיכויים
כי אני לא נסיך ואין לי ממלכה
לא אוצרות גלויים – גם לא בלומים
לא-תואר לא-הדר ולא בלורית
וגם גילי כפול מזה שלה
זכיתי בה כנגד כול הסיכויים
ואין לזה הסבר מלבד שהיא
התאהבה בי – ולאהבה
לכול מי שידע-יודע-וידע
אין הסברים הגיוניים –
9.2.2007
.........................................................................................
אֶרֶץ לֹא-אִישׁ
לא פשוט לשרוד במִדבר
על מים לחץ ולחם צר
כשמאופק עד אופק אין רואים
מלבד חזיונות תעתועים
והלילות מלכודות של בדידות
שגם אם מבקשים למות
אין שומע מלבד החול
שהוא כאן באמת כול-יכול
וכמו כול כול-יכול
לא קיים בשבילו דבר
מלבד הוא עצמו
ואי-אפשר אפילו להתחיל לשרוד
אם לא מתעלמים בדם קר
מעצם קיומו –
10.2.2007
.................................................
מה הטעם
ככול שאני יודע אותך יותר
מִתגבר בי יותר ויותר הספק
אִם מה שאני יודע הוא אמת
ולא רק בדברים שניתן לדעת
מבלי לגעת מבלי לעבור את גבולך:
לא רק הילוכך- מבטך-צחוקך
או מַרְאִית טפח זה או אחר
גלוי ככול שיהיה; לא רק ניחוחך:
אפילו רכותך אפילו טעמך
מעוררים ספקות אם בהמשך
לא יתברר שההפך הגמור
הוא הנכון הוא הצודק
ומה שנחשב עכשיו אמת
לאמיתה לפי כל קנה מידה הוא
סוס מת –
ואם נִבְלוֹת סוסים כאלה פזורות
לאורך דרכם הארוכה של האמונות
והמדעים מה הטעם לחשוב
שאיתך זה יהיה שונה מן הקצה
אל הקצוות שמעל ומתחת
מה הטעם לחזור הלוך וחזור
על שגיאות העבר של אלה
שיצאו ממך וחצי תאוותם בידך
או בפיך או בכול מקום דומה;
מה הטעם להאמין שהפעם האמת
היא אמת לאמיתה שלא תיעלם
כמו צל שמתארך ומתארך
לפני השקיעה; מה הטעם בכול זה
(מלבד טעם-שפתיך חום-שדייך
רכות-חלציך וְכוּלֵּי).
16.2.2007
...................................................................................................
תקופת ההמתנה
בין הפחד לצאת ולכבוש
והפחד להיכנע
משתרע לו שטח הפקר
שֶגָּדֵל מִשנה לשנה
וכול צד הרי מתבצר
יותר משנה לשנה
וכול צד נוצר את נשקו
שאולי מעולם לא ירה
וכול צד צופה בלי הפסק
אל מעבר לקו גבולו
ולא פעם הרי משתוקק
להפר את הסטטוס קוו
ואין הרי שום ספק
שאילו הובטח ניצחון
מהאל של הצד הצודק
הוא היה מפר ראשון
אבל שום ניצחון לא מובטח
בשני מקרים לפחות:
האחד – כמובן – מלחמה
שיודעים איך היא מתחילה
השני – שלא רק לא יודעים
איך זה בדיוק ייגמר
לא יודעים גם איך זה מתחיל
ואפשר רק בלי סוף לשער
ורק מי שהעז לצאת
בַּמִקרה היותר מסוכן
ולחצות אותו שטח הפקר
ולחזור משם חי או מת
יָדַע או יודע שֶ-
מדובר באהבה.
17.2.2007
................................................................................................................
להיות מפורסם
"בוקר אחד התעוררתי ומצאתי את עצמי מפורסם"
ביירון
מה תִרצה להיות כשתהיה גדול
נִשאלתי לראשונה בחיי
כשחלב עוד היה כביכול
משוח על שפתַי
לאחר מכן נשאלתי זאת
פעמים רבות כמִספר האנשים
שלא ידעו לְמה לצפות
מִמי שהפך לחולם בלתי נִלאה
ורק לך אגלה
שבכול אינספור הקשיים
שהערימו עלַי חלומות
בלתי-מתגשמים (והם הרי
תמיד הרוב) לא היה לי
אפילו קושי אחד דומה
בעוצמתו הפָטָלִית
לאובדנך –
וככול שגדלתי ועצמתי והבסתי
את הטובים ביותר
כך באתי פחות ופחות ופחות
על סיפוקי
ועד כדי כך פחות
שחדלתי לשאוף לכבוש
עוד ועוד ועוד כדי להיות בסופו של יום
הגדול ביותר
כי אם לומר סוף-סוף את האמת
המרה המתוקה החמוצה המלוחה: אַת היא
הסיבה הנצחית שאין לך שום תחליף
שבזכותך נשארתי ערום ויחף
שאני מהלך חסר כול ומאושר ושר
לציפורי הנוד: בואו לצחוק בואו לרקוד
בואו לשׂחק איתי לפנֵי אהובתי
שאיננה עוד
שאצלה הייתי ונשארתי קטן ומושתן
ויונק ומלקק – מתפלש לרגליה
כמו עבד כנעני גם בשיא גדולתי
ושואל חלב ומקבל מים ומודה לה
וגומר ויודע ויודע ויודע
שכול מה שאני רוצה בעולם
זה רק להיות הכי מפורסם
בין זיכרונותיה –
21.2.2007
.............................................................
התנצלות
מסיבות שלא כאן
המקום לפרטן
אני חי זה מכבר
בלי-עתיד בלי-עבר
אני חי כמו הווה
מהיד אל הפה
ובערב הזה
שוב נשארתי רָעֵב
והלכתי לישון
מסורב חלומות
כי רָעָב מִטִבעו
לא מניח לחלום
והערב הזה
הוא הווה מתמשך
שמחוסר חלום
לא יכול לחלוף
אז נותר לדמיין
את שדייך בִּמלוא
תפארתם ולינוק
כמו גבר תינוק
ששרד מלחמות
ושרד אהבות
וקילל לא אחת
את היום שנולד
גם בגלל ששרד
ורבים פשוט לא
גם בגלל ששכח
לא אחת איך לחיות
כי נִשאר לבדו
כי נשאר לבדי
כי סופו של כול יום
שאינך עוד איתי
אבל אילו היית
אבל אילו חלצת
פה עכשיו לתוך פי
שד במלוא תפארתו
כמו תמיד כשהיית
שוב הייתי יכול
להיות מאושר
כמו תינוק אמיתי
שיודע לחיות
הכי טוב שאפשר
כי זו חובתו
האחת והיחידה
וזו גם חובתי
וזו גם חובתך
וזו גם חובתו
של כול יצור חי
לחיות הכי טוב
שהוא עוד יכול
שאני עוד יכול
אז מדוע לא?
מסיבות שלא כאן
המקום לפרטן.
22.2.2007
http://www.sobolmusic.com//
| 
