מייק ברנט – האגדה עוד חיה
     

 

 

 

תכנית רדיו - רשת ב`, אפריל 2005

חלק 1  

*Laisse moi t`aimer*

יואב: "חג שמח לכם כאן ברשת ב`, כאן יואב גינאי. הרשו לי להחזיר אתכם 30 שנה לאחור, ליתר דיוק יום ששי, ה-25 באפריל, 1975. קריין החדשות של "רדיו אירופה 1" מפסיק את שידוריו הרגילים, ופורץ בידיעה טראגית, אותה הוא מגדיר "אבדה גדולה לעולם האמנות הצרפתי". נקדימון רוגל, כתב "קול ישראל" בפריז מדווח על האירוע למאזיני יומן החדשות:"

הקלטה: "נקדימון רוגל: "המספר 6249164 אינו עונה. בעל הטלפון, הזמר משה-מייק ברנט מת. מצאו את גוויתו אתמול בצהרים על המדרכה מתחת לדירה ברחוב ארלנז`ה מס` 6 ברובע ה-16 של פריז. הוא היה מוטל על גבו, יפה, נינוח, נראה כאילו הוא חי, אך ערפו נח בתוך שלולית של דם. העיתונות, הרדיו והטלויזיה, שיחדו רגעי שידור מרובים לנושא, מסרו כי מייק ברנט, אליל-הזמר בן ה-27, שזכה להצלחה מסחררת ב-6 השנים האחרונות, התאבד."

יואב: "בשעתיים הקרובות נדפדף באלבום חייו של מייק ברנט, הלו הוא משה ברנט. צעיר אלמוני מחיפה, זמר מדהים, יפה תואר, שכבש כמעט בלילה אחד בסערה, את צרפת, את אירופה, בראשית שנות ה-70, העפיל לצמרת מצעדי הפזמונים, סופר-סטאר שריגש מיליוני מאזינים, אבל בסופו של דבר נשאר בודד, עד אשר בשיא הקריירה, בגיל 28 קטע את המסע והתאבד. בתכנית היום נביא פרקים נבחרים מסיפורו של מייק ברנט, נשוחח עם חברים, אמנים, עיתונאים, נשמע בני משפחה, נשמע גם הקלטות נדירות של ברנט שלא נשמעו מעולם. צוות התכנית – טובה קלינגר העורכת והמפיקה, דלית חלפון בהפקה, צחי אגוזי על הביצוע הטכני. ליד המיקרופון לצידי מי שהשתתף בתחקיר לתכנית, השחקן בועז פייפר."

יואב: "שלום בועז"

בועז: "שלום לך, שלום לכל המאזינים"

יואב: "בועז, אתה כבר במשך שנים חוקר את הדמות של מייק ברנט. 30 שנה חלפו מאז מותו. מה קרה לדמות הזו במהלך 30 השנים האלה?"

בועז: "בתור אמן אני יכול להעיד שכל זמן שמשמיעים אותך, בעצם אתה לא מת. היצירה חשובה לאמנים, והחיים של היצירה ארוכים בהרבה מחיי האמנים, לצערנו, ולכן היום, כששומעים ללא הרף את השירים של מייק ברנט בארץ ובחו"ל, מבחינתי, האגדה עוד חיה."

יואב: "תגיד, אפשר לומר שמה שקורה למייק ברנט במהלך השנים האלה, ומה שקרה אולי לג`יימס דין ולמרילין מונרו, צעירים יפים, שנקטעו באמצע חייהם..."

בועז: "כל אחד עם הסיפור שלו. באופן כללי, המערכת, מערכת ה-show-business היא דורסנית, תובענית. אנשים יותר חזקים יכולים לשרוד בזה, ואנשים רגישים, אולי כמו מייק, קצת יותר קשה להם. אני חושב שבעצם, היצירה, שמחזיקה כל כך הרבה שנים, מדברת בעד עצמה. הכשרון היה שם." 

* A corps perdu*

יואב: "בפרק הראשון באלבום מייק ברנט, היום בתכנית הזו, אנחנו נחזור לחיפה של שנות ה-60.

מי שמלווה אותנו לאורך כל התכנית הוא צביקה, צבי ברנד, אחיו הצעיר של מייק, שלום"

צביקה: "חג שמח"

יואב: "תגיד, צביקה, איזה מן ילד הוא היה?"

צביקה: "מייק היה ילד רגיל, עם המון חוש הומור. אנשים מופתעים כשאני אומר את זה, אבל זו האמת – המון המון חוש הומור. ילד מאוד חברותי, ו... שובב גדול."

יואב: "זהו? כלומר, כשרון שירה, הוא שר?"

צביקה: "כשרון, כן, הכשרון התגלה אצלו מגיל מאוד צעיר, ובכל ארוע משפחתי, כל מיני בר-מצוות, חתונות, מייק עמד על במה, ושר. הוא עורר התפלאות בתקופה המוקדמת שלו, כבר בילדותו, והלך איתו בהמשך. הוא התקבל למקהלה של בית הכנסת הגדול בחיפה, למקהלת בית-הספר, וכך זה המשיך."

בועז: "צביקה, אתה מצטנע, אתה ניגנת באקורדיאון! לא היה לכם הוואי מוסיקלי בבית, לשניכם?"

צביקה: "משפחת ברנד היא משפחה מאוד מוסיקלית. ודאי, היה הוואי, והרבה מוזיקה בבית."

יואב: "יש לנו כאן הקלטה של אמא שלך, שבעצם מספרת לעמיתנו, בני דודקביץ` לפני שנים את הסיפור של מייק. זה היה בתכנית לזכרו, לדעתי, במלאת שנה למותו. בוא נשמע – אמא שלך."

ברוניה ברנד ז"ל: "הוא מאוד מוקדם התחיל לשיר. הוא היה ילד מאוד מוזיקלי. בכל החגיגות הוא שר, בבי"ס. אז הוא אמר: "אמא, אני אהיה זמר"."

יואב: "כן, זוהי ברוניה, אמא שלכם. צביקה, אתם בעצם דור שני לשואה."

צביקה: "כן"

יואב: "זה בא לידי ביטוי בבית?"

צביקה:"כן, זה עקב אחרינו כל הילדות שלנו. תמיד ריחף בחלל אצלנו בבית – השואה, שלא דיברו עליה בבית, אבל זה ריחף בבית, וזרם בעורקים שלנו – השואה. והיה בזה משהו מאוד עצוב, למרות שהיינו משפחה קטנה ושמחה, אבל תמיד זה הופיע, תמיד היה איתנו. ואנחנו גדלנו כילדים מאוד מאוד רגישים, זה היה מאוד קשה. היו לנו רגעים מאוד קשים."

*Qui saura*

יואב:"קובי ארליך, אתה הופעת עם מייק ברנט".

קובי:"נכון"

יואב:"עוד כשהיה משה ברנד מחיפה".

קובי:"כן"

יואב:"ספר על החבירה המוזיקלית שלכם."

קובי:"טוב, כל הסיפור שלנו התחיל – בעצם, צביקה התחבר אלינו, לחבר לספסל הלימודים, שהייתי איתו בתור צמד, יואל קופל שניגן בקלרינט, אני בפסנתר, ואנחנו היינו מנגנים באירועים בבי"ס ומחוץ לבי"ס. יום אחד, יואל, החבר שלי אומר לי:"תשמע, יש מישהו שכדאי לצרף אותו, להרחיב את הלהקה, ואז הוא הביא את צביקה, צביקה ניגן על אקורדיאון, אני על הפסנתר, ויואל על קלרינט. צביקה היה תקופה מסוימת איתנו, ופתאום הוא פרש, אני לא יודע למה הוא פרש..."

צביקה:"כי הגעתי למסקנה שבאותה תקופה פסנתר ואקורדיאון לא נשמע טוב, לא נשמע הכי מתאים".

קובי:"הבנתי, עכשיו אני יודע את הסיבה, אז לא ידעתי..."

צביקה:"ואז, יום אחד, אחרי שגמרנו חזרה, חזרתי הביתה עם האקורדיאון ביד. אני עולה במדרגות ומייק יורד, והוא אומר לי "מנין אתה בא?", ואני אומר לו "אני חוזר מחזרה עם קובי ויואל, ואני חושב שאני גמרתי עם זה, כי זה לא נשמע לי מתאים, אקורדיאון ופסנתר. ופתאום צץ לי רעיון – אתה יודע מה, אולי כדאי שתתקשר איתם, עם קובי ויואל, ותעשו לכם תזמורת. אתם צריכים רק לצרף מתופף, ואז תהיה לכם תזמורת קטנה."

יואב: "וכך נוצרה הרביעיה."

צביקה: "בדיוק"

קובי: "זה מה שקרה. משה בא אלי הביתה, לבית הורי בהדר, ועשינו חזרות אצלי יום ולילה, אצל ההורים שלי בחיפה. עבדנו מ-4 אחה"צ עד 10 בלילה כל יום על שירים. משה היה מביא את השירים האיטלקיים מסן רמו, וכל מה שהיה פופולרי באותה תקופה, ואנחנו היינו עובדים אצלי, אצל ההורים שלי, עושים חזרות. דבר אחד אני רוצה כן לציין, שעבר איזה שכן, ושמע אותנו מתאמנים. זאת ההופעה הראשונה. שנה התאמנו אצל ההורים שלי, עבר השכן, והוא נכנס ואמר:" אני רוצה לקחת אתכם לערב נשף סילבסטר", ערב התרמה שהוא עושה, במלון "ציון" בחיפה,(צוחק) ואנחנו, כמובן, בתור נערים, התלהבנו מאוד מהסיפור הזה, ואז התכוננו למופע הזה, משה שר את כל השירים שאז היו פופולריים, Quando, calisto el sol, Twist againואדית פיאף..."

יואב:"וגם Maleguena"

קובי:"גם Maleguena, כן"

יואב:" אז אם אנחנו מדברים על Maleguena, זו בעצם ההקלטה הנדירה הראשונה שלנו. זאת הקלטה שלא הושמעה מעולם. אני מבין שאתם ערכתם כמה הקלטות, על מנת לשלוח ל- Ed Sullivan."

קובי: "האמת היא שאני לא ידעתי, צביקה אמר לי עכשיו שהיה סיפור כזה, ואני בכלל לא זכרתי את זה. וגם ההקלטות האלה, אני פשוט מופתע שיש את ההקלטות האלה משנות ה-60."

יואב:"אז הנה, מתוך סרט נידח, שאתה מצאת בבוידעם, צביקה, הנה פעם ראשונה ברדיו, מייק ברנט עם להקת – איך קראו לכם?"

צביקה וקובי: "Sky Masters" – אמני השמיים"

יואב:"הופעתם בד"כ ב"דן כרמל", נכון?"

קובי:"כן, הופענו ב"רונדו" של "דן כרמל", הופענו שנתיים, ערב-ערב."

יואב:"הנה – Maleguena, פעם ראשונה ברדיו."

*Maleguena *

יואב:"פעם ראשונה ברדיו, מייק ברנט, בגיל? בן כמה הוא כאן?15?"

צביקה: "16"

יואב:"בן 16, שר Maleguena."

יואב:"ספר לנו עליו כנער, קובי"

קובי:"אוקי, כפי שאני הכרתי אותו במשך 4 השנים שהיינו, אני הכרתי אותו בתור בחור זהב. ואני חייב לספר סיפור אחד, שעד היום אני לא שוכח את זה. יום אחד אני חליתי, ולא יכולתי להגיע למופע. שלחתי מחליף, הוא הגיע למופע. הוא (מייק) לא רצה להופיע עם אף אחד. עם אף אחד הוא לא רצה להופיע. הוא היה רגיל לעיבודים שלי, לפתיחות, היינו שלישיה. שכבתי עם קרוב ל-40 חום בבית. הוא ירד אלי הביתה, ישב 3/4 שעה ליד המיטה שלי ושכנע אותי שאני לא חולה (צוחק). 3/4 שעה הוא אומר לי "זה ענין פסיכולוגי, אתה לא חולה (צוחק). אחרי 3/4 שעה הוא הוריד לי את החום, ויצאתי להופעה.... אז שתבין איזה... איך הוא..."

בועז:"הוא הבין על מה הוא שר בעצם? כל השירים האלה באיטלקית, וספרדית וצרפתית?"

קובי:"להערכתי לא, בתקופה הראשונה לא. הוא היה מחקה יותר את הזמרים שהוא היה שומע, וכותב את המילים בעברית. אבל באנגלית, פחות או יותר הוא היה מבין – היינו עושים גם דברים באנגלית, כמו Rolling Stones, היינו עושים "I can`t get no", שיצא בשנות ה- 60, והיינו עושים "Strangers in the night", ועוד שירים אמריקאים, ופה הוא כן היה מבין."

יואב:"אז אולי מתוך אותו אוצר שמצאת, צביקה, שבו יש שירים ישנים שמייק הקליט כשהוא היה נער, נשמע שיר נוסף."

*Ciao Amore* 

יואב:"קובי, אז מה בעצם הזיכרון שהולך איתך לאורך כל השנים?"

קובי:"הזיכרון שמייק היה שאפתן גדול. גם בתקופה שלנו, תמיד רצה להצליח. תמיד היה שאפתן, וכל הזמן רוצה לעבוד, להיות טוב. כשאנחנו נתנו את ההופעה שלנו ב"רונדו", בתקופה הזו זה היה אמנם בקטן – תמיד היה לו חשוב המקצועיות, הפנסים שיהיו, ושאף מלצר לא יעבור, שיהיה שקט מוחלט, שכולם יקשיבו. זה, באמת הזיכרון המקצועי, וגם חבר, היינו באמת חברים טובים מאוד, ואני הייתי בניו-יורק בשנת `75 כשקרה המקרה, וממש נדהמתי לשמוע שקרה דבר כזה. הכרתי אותו בתור בחור שאוהב את החיים, הוא מאוד אהב לחיות. הוא אהב מאוד נשים, אהב להראות טוב, לאכול טוב, זה פשוט לא הסתדר לי איך דבר כזה קרה."

יואב:"קובי ארליך, תודה רבה לך"

קובי:"תודה לכם"

יואב: "אנחנו עוברים לפרק הבא בחייו של מייק ברנט והוא קשור ישירות אלייך, יונתן כרמון, שלום"

יונתן:"שלום"

יואב:" הוא בעצם הגיע אלייך לאודישן שעשית, משום שלך היו להקה כמו תמיד זמרים, שליוו את להקת המחול וזה קרה רגע אחרי ש"אילן ואילנית" סיימו את החוזה איתך, נכון?"

יונתן: "נכון, אילן ואילנית היו איתי כמה שנים, והחוזה שלהם נגמר והמשכנו את הסיור לארה"ב, באתי לארץ כדי להחליף אותם ועשיתי אודישן ופשוט מייק בא, והייתי עם גרציאני, ובאו מאות אנשים כמובן שראינו אותו, שמענו אותו, לא התלבטנו בכלל. צירפנו לו את יהודית וולך, שגם היא נפטרה הייתה סגנית מלכת היופי, עשינו צמד וקראנו להם "יון ויונית" על משקל "אילן ואילנית", והם שרו פשוט את הרפרטואר של "אילן ואילנית" כי לא רצינו לעשות עיבודים מוזיקליים, להיכנס להקלטות וכו`.. ובערב בראשון שהופענו זה היה המקום מה  שנקרא "summerstop"ב..ה.."קאקאות" העגולים האלה של הקיץ, אז לי לי גרובר בא אליי ואמר לי "יונתן, אנחנו רואים טוב מאוד שזה לא אילן ואילנית, אתה עושה לו עוול, שאתה שם לו זמרת על ידו, הוא סטאר, תשאיר אותו לבד.. והוא יעשה לך את ההצגה".

קובי: "איזה סוג שירים, בעצם הוא שר במסגרת "להקת כרמון" בארה"ב?"

יונתן: "בהתחלה, ביום הראשון, רק יום אחד, את הרפרטואר של "אילן ואילנית", "כוכב השמיים" וכו` וכו.. והייתי צריך לעשות לו רפרטואר וזה לא היה פשוט, כי זה לא רק לבחור לו שירים, אלא גם לכתוב את העיבודים המוזיקליים, כי היינו.. החלטנו הכול בבוקר, ובערב הייתה כבר ההופעה, למזלי הייתי עם גרציאני ז"ל למי שמכיר אותו, הכיר אותו, ידע שהוא מסוגל..."

יפה ירקוני: "עד אור הבוקר.."

יונתן: "כן, לעשות עיבודים יוצאים מן הכלל.." "וחיפשנו שירים איתו, שיר פתיחה, שיר אמצע ושיר סיום.."

יואב: "ולנו יש הקלטה נדירה, שלך מלמד אותו לשיר את "אורה נהלל" לא יאמן לא יאמן בסטוק הישן ההוא.."

יונתן: "זה מוזר לי כי אני מאוד מזייף..."

יואב: "אז בוא נשמע אותך, בוא נשמע את יונתן כרמון מלמד את מייק ברנט לשיר "אורה נהלל". 

*אורה נהלל*

יואב: "מדהים.."

יונתן: "יפה, כן".

יואב: "בעצם, יונתן היית יכול לפתח קריירה של זמר עפ"י ההקלטות האלה."

יונתן: "אממ.. לפי הטכנולוגיה החדשה שכל משפט שרים לחוד אז יכולתי להיות קרוזו".

יואב: "מיכל טל, אה את הופעת באותה להקה והיית מאוד מיודדת עם מייק."

מיכל טל: "כן, נכון".

יואב: "ספרי לנו".

קובי: "איך הכרתם, איך הייתה החוויה הראשונה של לפגוש אותו בעצם כבחור חדש בלהקה?"

מיכל: "אממ... טוב אני זוכרת שהוא הגיע וכל הבנות הסתכלו עליו, כי הוא באמת נראה הכי  חתיך לא נורמלי, וחשבנו, בכלל לא חשבנו  שהוא ישראלי, בהתחלה זה היה נראה כמו איזה מישהו זר, אירופאי או אמריקאי, משהו כזה. זהו, יפה תואר, בלונדיני מקסים. וזהו ואז אנחנו בדיוק הופענו באני חושבת ניו ג`רזי, והיינו גרים התגוררנו אז בניו יורק וכל יום היינו נוסעים להופעות לחזרות שם  בניו ג`רזי, באיזה תיאטרון עגול, ובעצם לשם הוא הגיע פעם ראשונה, והיינו נוסעים אז באוטובוס, ואז הוא  פעם אחת, באחת הפעמים הראשונות, נכנס לאוטובוס, ומבטינו נפגשו ומאז היינו חברים טובים. כן."

קובי: "מה זה חברים טובים? הבנות  רוצות לשמוע מה זה חברים טובים, בואי נרד לפרטים כן ."

מיכל: "היה בינינו רומן, היה רומן אח"כ, כן."

יפה: "היה רומן, כן, זהו, זהו".

מיכל: "כן,  הוא היה באמת הוא היה חבר טוב, אפשר להגיד חבר, מאהב, חבר, חבר."

קובי: "הבנות בבית רוצות לדעת, איך זה היה להתנשק איתו? להתחבק, ספרי קצת, משהו..  אגדה אגדה אבל הוא היה בן אדם".

מיכל: "הוא היה מאוד סקסי.."

יפה: "הוא רצה לעשות את הכל יותר תוסס.. כן.."

מיכל: "כן יותר תוסס..תשמע, הוא היה בחור יפה וסקסי, הוא ידע והיה בו המון חום ואהבה ו..היה כייף היה כייף."

יואב: "בואו נדבר עליו, על האישיות שלו, כששמעת שמייק ברנט אהה..התאבד..בשנת 75, זו הייתה לך הפתעה?"

מיכל: "זו הייתה לי הפתעה גדולה מאוד בוודאי.."

יואב: "כן?"

מיכל: "כשאני הכרתי את מייק, גם בתקופה של להקת כרמון, וגם מאוחר יותר כשפגשתי אותו בצרפת, כשהוא כבר באמת היה   מפורסם וכוכב, אני הכרתי אותו כאיש אוהב חיים  עם שמחת חיים אפילו, שום קו של דיכאון או עצב תהומי לא ניכר באישיותו. אממ..אבל  אני חושבת שכל אדם באשר הוא אדם זקוק לסביבה תומכת ומפרגנת, ואני חושבת שמה שהיה למייק בפריז, היו סביבו פשוט רק אינטרסנטים לא הייתה שם נשמה לא היה לב, אני הייתי אצלו ב-73` בפריז פגשתי אותו, והסתובבתי איתו שם אתה יודע צילמו אותו ורצו אחריו וזה, אני לא יכולה להגיד אני לא יכולתי לקלוט מזה שום דבר, שום דבר ממש רע, אבל היה היה המון התעסקות סביבו, הוא היה אני זוכרת כשאני  באתי אליו ב- 73` הוא היה במין הפוגה כזאת  מסיבוב הופעות שהוא עשה, ובעצם    הוא היה צריך לנוח, ובתקופה   הזו של המנוחה   הוא כל הזמן רץ ועבד וסחבו אותו לשם, לצילומים ולהקלטות ולא הייתה לו בכלל מנוחה. אני חושבת שבתקופה הקשה שלו בצרפת הישועה הייתה יכולה לבוא מהחברים שלו בארץ, מהמשפחה שלו, והוא העמיד פנים הוא שיחק אותה כלפי הארץ וכלפי האנשים בארץ הוא שיחק אותה  רק שהוא מצליח ושום תגובה אחרת לא היית יכול לקבל ממנו על בעיות שהיו לו וכנראה כבר היו לו בעיות בשנים האחרונות, אבל הוא לא נתן לאף אחד, לדעתי הוא בסופו של דבר ייתפס עם כל מיני דברים   ואכזבות אחרות שהיו לו    מחוזים לא מוצלחים, ובסופו של דבר הוא התפוצץ."

יואב: "מיכל, אנחנו נשמע את "טומבללייקה".

מיכל: "אני רק יכולה להגיד ש"טומבללייקה"  היא באמת מהתקופה הזאת שהיינו בלהקת כרמון, אבל אנחנו פעם אחת הלכנו ככה לבלות באיזה קפה תל אביב, אני יודעת משהו מסגנון הזה, וכנראה שמישהו שם הקליט אותו אני אפילו לא ידעתי שמקליטים אותנו".

יואב: "קפה תל אביב בניו יורק, ותודה לאלי לפיד שנתן לנו  את ההקלטה הזאת, הנה:"

*טומבללייקה*

יואב: "יפה ירקוני, שלום לך, חג שמח".

יפה: "חג שמח".

יואב: "מה שלומך?"

יפה: "אני בסדר גמור, לא נעים לי להגיד אבל הכול בסדר אצלי".

יואב: "אה, יפה, את פגשת את מייק ברנט באולימפיה בחברתו של יונתן".

יפה: "יונתן, כן, הוא היה בא מאחורי הקלעים  לשמוע, לראות את המופע, היה שמה איזה מקום שהיינו אוכלים סנדוויצ`ים. איך קראו לאישה הזאת שם? מדאם..איך קראנו לה? לא זוכרת..  היינו אוכלים שם והוא היה תמיד מגיע ואח"כ היינו יוצאים קצת לבלות, אני הייתי עם שלושת הבנות שלושת בנותיי, והוא קצת נדלק על הבת הגדולה שלי.."

יואב: "אורית?"

יפה: "כן...היינו הולכים לטייל איתו בשאנזליזה, כי אז זה..."

יואב: "מה זה קצת נדלק? הוא היה חבר של אורית, נכון?  הם היו חברים."

יפה: "הם היו חברים, אבל זה התחיל אני אומרת.. עם יונתן כרמון..לא.."

יואב: "שמה..כן.."

יפה: "היינו מטיילים בשאנזליזה והוא היה הולך, נשים היו, כשאנחנו היינו הולכים איתו, נשים היו  אומרים לי: "מה את עושה פה? זוזי מפה! תני לגשת אליו!", זה היה דבר נוראי הם היו קורעים לו את החולצה, הם היו תופסים אותו, הבנות היו משתוללות, איך הוא החזיק מעמד עם העניין הזה אני לא הבנתי."

יואב: "מה את ראית בו? כלומר  כש..כשדיברתי איתו, כשטיילת איתו, כששוחחתם?"

יפה: "תראה אני.. מייק לא היה הרבה משוחח, הוא היה הולך ושר, הוא היה הולך ברחוב ושר, כל הזמן היה שר, והייתה לו דירה ב"שאנזליזה" באיזה מקום ו.. בדירה הזאת גם כן, אתה שמעת רק, היו   שני דברים אצלו: באמבטיה, הוא פחד תמיד שהשערות שלו נושרות, והולכת להיות לו קרחת, אתה זוכר? הוא כל הזמן היה מחפש, היה מחפש משחות והיה שם בראש, היה לו פחד איום שהוא מאבד את השיער. הוא בכלל היה מפחד מכל דבר.."

מיכל: "הוא פחד שהוא מאבד את הקול,כל בוקר דבר ראשון שהוא היה עושה: "אהההההההההההההה" לראות אם יש לו קול.. הוא פחד..

יפה: "הוא פחד, אבל הוא היה מאוד עליז, הוא היה מאוד נחמד, וכשהוא הגיע לארץ    אחרי שהיינו באולימפיה, הוא היה בא אלינו הביתה באופן קבוע, ועם אורית הבת הגדולה שלי היה לו קשר קבוע. אבל הכי מצחיק היה, שבעלי   לא יודע, לא ידע לשיר את "הבא נגילה", איזה פלא הוא לא ידע, אבל כשמייק היה שר הוא היה אומר: "את שומעת? הנה, את שומעת? תלמדי ממנו, את שומעת איזה קול יש לו, את שומעת.." הוא מאוד אהב אותו."

יואב: "יפה,  אנחנו נשמע עכשיו שיר שלך "ביבה".

יפה: "כן".

יואב: "איך השיר הזה קשור למייק?"

יפה: "אני הקלטתי את "ביבה" לפני איזה.. והוא שמע את זה בבית אצלי ואמר שהוא "אכפת לך שאני ישיר את זה?"   אמרתי וודאי מה זה, עכשיו כל אחד יכול להקליט אחרי שזה כבר נמצא על דיסק, הוא לקח והפך את זה ללהיט גדול."

*ביבה* 

יואב: "בני, מתיישב לנו פה יאיר קלינגר ליד המיקרופון, ואתה מהשיר הזה עשית דבר אחר נכון?"

יאיר: "אהה, אני לא עשיתי שום דבר, מייק עשה. הוא שמע את השיר אצל יפה כפי שיפה הזכירה וכשאני הגעתי לפריז בשנת 1971, גם באשמתו של היושב לשמאלי, יונתן כרמון פגשתי את מייק ואז הוא אמר לי "אני רוצה להקליט את השיר", הוא שמע את זה אצל יפה וכבר יפה אמרה לי את זה קודם, שזה מה שאמור לקרות"

יואב: "משיר ילדים זה הפך להיות משהו אחר לגמרי."

יפה: "כן, הוא שינה את זה לגמרי, גם כל הסגנון היה אחר. הוא שר את זה נפלא, זה נשמע קצת כמו שיר ילדים עם הבנות, והוא הפך את זה ללהיט גדול."

יואב: "הנה." 

*La fille  a aimer* 

יואב: "מייק ברנט שר את הגרסה שלו ל"ביבה". יאיר קלינגר, למה בעצם לא המשכם לעבוד ביחד? הרי יצאת לפריז, החלטת לפתוח בקריירה שם, נכון?"

יאיר: "אהה, החלטתי, הדברים התפתחו מעליהם למעשה, זאת לא הייתה החלטה מראש, אבל הכרתי את מייק באמת בחודש שהייתי באולימפיה שהופעתי במסגרת הלהקה של יונתן כרמון והמשיכו הקשרים אבל מייק היה סטאר ענק, הוא היה כל הזמן מוקף במנהלים אומנותיים, מנהלים אישיים ולמעשה, לסיכומו של דבר זה היה השיר היחידי, למרות זאת שמדי פעם אנחנו נפגשנו  ואני השמעתי לו שירים שלי וגם אני חושב כמה, כמה שבועות לפני מותו יצא לי לפגוש אותו כשהוא היה כבר עם רגל מגובסת, ניסיון ההתאבדות.."

יפה: "כן.. פעם הראשונה שהוא קפץ".

יאיר: "..ניסיון ההתאבדות הראשון במלון בז`נבה, הוא היה מגובס אז, וכל הזמן היה קשר אבל למעשה זה היה השיר היחידי שהקליט."

יואב: "יונתן, אתה שבילית הרבה הרבה שנים בצרפת, גם היית יועץ לאולימפיה, אתה יכול לפצח את סוד הקסם של מייק  בעיני הצרפתים, איך הוא נהיה סופרסטאר כזה, איש זר שבא בעצם מהמזרח הרחוק עם מבטא לא צרפתי, מה היה שם?"

יונתן: "כנראה שהאישיות שלו, קודם כל משהו שקרה עכשיו, הצרפתים מאוד שובניסטים  וכשמישהו מציג את צרפת הוא חייב להיות צרפתי, בדר"כ זה מירל מטיו או מישל סרדו, עכשיו בחג המולד  כשהאירו את "שאנזליזה", ישב שירק על השאלטר יחד עם ראש העיר של פאריז וברקע שמו את השיר של מייק ברנט "la lumiere", זה דבר שלא קרה עם שום זמר זר, כנראה שבכל זאת  היה בו משהו שעבר אפילו את השובניזם הצרפתי".

*Mais dans la lumire* 

יואב: "יפה, את בעצם הבאת אותו לארץ בשנת 73` נכון?"

יפה: "כן, הבאתי אותו לארץ, נכון, כשהיינו שם באולימפיה אמרתי לו "מייק, כשאנחנו חוזרים הביתה בוא לארץ אלינו, תגור אצלי בבית תגור איתנו יחד, ובוא תנסה את מזלך בארץ". והוא אומר "לא..  הם לא אוהבים אותי, אני לא רוצה לבוא, אני מפחד להגיע, אני לא אבוא, אני לא בא, הם לא אוהבים אותי." היו לו פחדים איומים הוא לא רצה לרדת מהמטוס פשוט לא רצה לרדת, הוא התעכב בתוך המטוס ואני זוכרת אמרתי לו: "מייק,  תראה תיראה כמה אנשים מחכים לך בחוץ, אנשים   מחכים לך הם אוהבים אותך", "לא נכון, הם לא אוהבים אותי". היו לו פחדים איומים ולא היה ידוע לי למה,  היה לו הכול, והגענו ואני זוכרת שירדנו מהמטוס הלכתי על ידו, התפרצו  כל החברה הצעירים והתחילו לסחוב אותי מהחולצה ואמרו "הסתלקי מפה, אישה זקנה מה את עושה פה? לכי מכאן!", קרעו לי את החולצה אני ברחתי בכלל למקום אחר ואז המשטרה ניגשה ובאה ולקחה אותו ואני נסעתי הביתה, אמרתי נחכה מה יהיה הלאה, הוא טלפן אח"כ ואמר: "אני בא לאכול ארוחת ערב" ואז הוא בא ומאז הוא הפך להיות בן בית והילדות  אהבו אותו מאוד, מאוד אהבו אותו, הוא היה כל כך חם, איש כל כך חם, ואתה יודע שבחדר המדרגות שלי  כתוב על הקיר

"זקנה תעזבי אותו בשבילנו", כל הזמן באו אלי בטענות שאני  כביכול לוקחת אותו ממישהו."

יואב: "יפה ירקוני, יונתן כרמון. שלום נחצ`ה היימן".

נחצ`ה: "שלום שלום".

יואב: "חג שמח, אתה פגשת את מייק ברנט במקרה הלכתם לקנות עיתון ישראלי ונפגשתם ב"דרצ`תו".

נחצ`ה: "תגיד אתה חייב להרוס לי את הסיפור? תקשיב, תדמיינו לכם יום  ראשון עשר בבוקר, "דרגסטר שאנזליזה"..

יואב: "שנה?"

נחצ`ה: " שנה, 1970, תחילת 1970 , אני עומד קורא "ידיעות אחרונות" שמגיע יום קודם, אני רואה עומד לידי גבר יפה תואר שקורא "מעריב" שהגיע יום קודם, וזה רק בהוויה ישראלית בעיקר  בחו"ל יכול לקרות מצב שבו אחרי 5 דקות הולכים לאכול צהריים, אחרי שעה אנחנו כבר חברים. עכשיו, מייק, בגלל הרגישות שלו  איש מאוד רגיש מאוד מופנם, מייק הפך אצלנו לבן בית אנחנו חיינו בפריז תקופה ארוכה, ימי  שישי הוא היה בא אצלנו לאכול, שתי הבנות שלי בילי וסי הפכו למזכירות שלו לענייני גלויות מעריצים, אחת למדה לזייף את החתימה שלו, השנייה הייתה מדביקה את הבולים, ושתיהם ביחד יד ביד היו הולכות כל יום שני לדואר לשלוח     את הגלויות, ואלה היו דמי הכיס שלהם, הוא שילם   להם על העבודה. וזו הייתה מין ידידות כזאת  אמיתית בלי, אני מעולם לא ביקשתי אותו להקליט שירים שלי למרות שהוא הקליט איזה שיר שקוראים לו "ערבה" אבל זה בא ממנו לא ממני, דיברנו על הנגב איזה יום וכך נולד השיר עם פראן ג`ראלד.   אבל ערב אחד, אנחנו יושבים אוכלים ארוחת ערב טובה, ודליה הייתה אחלה בשלנית ומייק אמר לי פתאום:"יאללה בוא נכתוב שיר". טוב אנחנו יורדים יחד למרתף ליד הפסנתר, לנגן, הוא מתחיל לשרבט

מילים, אמממ.... עשינו את זה לגמרי בצחוק והתוצאה ידועה, השיר שהיה גם בסרט שבועז מעורב בו.."

יואב: "ערב טוב".

נחצ`ה: "ערב טוב, ואח"כ אני עברתי ללונדון ללמוד קולנוע וענייני אחרים.."

יואב: "אולי נשמע  את.. "ערב טוב" הנה:"

*ערב טוב*

יואב: "זה השיר המשותף שלכם נחצ`ה, "ערב טוב"."

נחצ`ה: "ערב טוב..כן"

יואב: "אתה אח"כ חוצה את התעלה ללונדון ובשנת 72` נשאר שם בעצם כמה שנים, פותח שם אולפן הקלטות וחברת הפקות."

נחצ`ה: "כן"

יואב: "ושם אתה שומע גם את מייק.."

נחצ`ה: "ושם אני שומע, אבל גם איך שמעתי זה סיפור דרמטי לכשעצמו, היה לי רדיו עם גלים קצרים שהייתי  מאזין בו לרשת ב` שהייתה עוברת בגלים קצרים אל הפריג`ידר, ואז הייתה הודעה ביום שזה קרה כשנקדימון שידר לארץ אני שמעתי במעקב דרך רשת ב` בלונדון, אני באיזשהי נקודה אם מותר לי להוסיף  משפט קצר וקצת עצוב להרהורי לבי, מייק היה  עוד ילד אצלנו בבית אבל   ממש, כל יום שישי שהוא היה בפריז הוא היה בא לאכול איתנו, זה היה משפוחס, וכמובן שמרנו על קשר אבל   אתה יודע רחוק מהעין רחוק מהלב, למרות שבלב הוא היה אצלי כל הזמן, דיברנו פעם בחודש פעם בחודשיים   פעם בשלושה ואולי הייתי יכול לעזור לו יותר אם הייתי בפריז אבל, "סה לה ויד"."