בשם השם,

ב"ה

שער הבחירה לאדמו"ר האמצעי

שיעור מספר 1 (הקטע המקורי מופיע למטה)

התורה בספר דברים מדברת על כי אלוקים נותן לאדם את הבחירה לבחור בין טוב לרע ובין מות לחיים, וכמובן אלוקים ממליץ לנו לבחור בטוב.

לאחר מכן הוא מתחיל במאמר הזוהר על פסוק באיוב

ישנו פסוק באיוב המתאר את יופי הבריאה של אלוקים בענין שילוב ההפכים של העננים , מצד אחד הם כבדים ומלאים מים כאשר בא הגשם, ומצד שני אלוקים מזיז אותם בקלות כאילו לא כבדים כלל.

כמו כן ישנו עוד דבר יפה אשר מצד אחד הם עושים חושך – כאשר הם מלאים מים של גשם- ומצד שני הם יוצרים אור כאשר הם נפגשים ויוצרים ברק.

הפסוק אומר כי אלוקים מזיז את העננים בתחבולותיו, אולם המילה המופיעה בפסוק היא ללא האות יו"ד, בתחבולתו, הזוהר מסביר על כך כי ישנו משקל שאלוקים קובע את מה שיהיה בעולם, וכמו אומן שיוצר כלי חרס שכל עוד הוא לא מוכן ניתן לשנות אותו מכלי לכלי.

הקדמה הנ"ל תבואר יותר בהמשך.

האפשרות לשינוי היא בעצם סוג של שלטון – והיא התגלות מלכותו של אלוקים בעולם – וכמו כן השלטון למעלה אצל אלוקים קשור לשלטון האדם כמובן על מעשיו .

באופן כללי השלטון של מדת המלכות מיוצג על ידי כלי הדיבור – שעל ידו המלך שולט

לאחר מכן הרבי האמצעי מסביר את הדיבור אשר כלול מחומר וצורה.

החומר הוא יותר האויר , והצורה נוגעת להשפעה של הדברים . והתוכן שלהם.

ומדבר על כך שיש לאדם תענוג בדיבור – וגורם תענוג. וזה חלק מהצורה של הדיבור.

לאחר מכן ממשיך לדבר בענין התענוג שבדיבור

כאשר אדם מדבר נגרמים שני תוצאות הפוכות . מצד אחד יורד התשוקה לדבר, ומצד שני התענוג מתגבר.

לדוגמא אם מדבר בדבר שרוצה ואוהב, או אם מדבר מתוך כעס על דבר מסוים- אז לפני הדיבור האדם מאוד משתוקק לומר מסוים – אבל כאשר כבר אמר את זה הוא מוציא את האויר כביכול ,

אבל מצד שני התענוג של האדם בדבר כמה שיותר מדבר בו הוא יותר.

ומסביר שההבדל בין שניהם הוא שההשתוקקות הוא מיסוד האש, והתענוג הוא מיסוד המים.

וכמו שאש כאשר הוא בוער לאחר מכן הוא נכבה . ככה ההשתקקות נגמרת לאחר הבערה הן בדבר שאוהב או בדבר שכועס וכו.

לעומת זאת המים כאשר הם מתגברים הם עושים יותר ויותר גלים וכו , ולא נגמרים אלא אדרבה מתגברים יותר, וככה כאשר מדבר יותר בדבר מסוים יש לו יותר עונג בהתעסקות בדבר.

נגיד שאדם אוהב פיצה, ברגע שהוא כבר אומר אני רוצה פיצה זה כבר מוציא את ההשתוקקות לדבר, אבל מצד שני התענוג נגדל יותר..

יכול להיות שהוא חולם כל הלילה וכל היום על הפיצה שלו- אבל ברגע שהוא אומר את זה לחבר שלו שהוא רוצה לאכול פיצה זה כבר מוציא את האויר של ההשתוקקות – אבל מצד שני עכשיו הוא יותר מתענג בזה.

וכמובן שגם בדברים חיוביים- אדם חולם להניח תפילין, אז אם הוא אומר את זה בפה הוא כבר מוציא את המתח של ההשתוקקות לדבר, אבל מצד שני הוא מתחיל יותר להנות מזה כאשר הוא מדבר על כך.

ה' יעזור שנרצה דברים טובים, נדבר עליהם וגם נהנה מהדברים הקדושים הללו

המשך השיעורים יבוא בהמשך ב"ה

קונטרס קטן בענין בחירה

קונטרס קטן בענין בחירה

(א) כתיב ראה נתתי לפניך החיים והטוב כו' ובחרת כו'. ויובן זה בהקדים ביאור מאמר הזוהר (פ' וירא) ע"פ והוא מסיבות מתהפך בתחבולתו חסר יו"ד כהאי אומנא דעביד מאנא דחרסא כו' בעוד דהאי טיקלא אסתחרת קמיה מהפך ממאנא למאנא כו' האי טיקלא דא בי דינא דלתתא כו' ע"ש. והנה ידוע דב"ד דלתתא הוא בחי' מלכות דאצי' כמ"ש במ"א ויש להקדים תחלה בענין המל' שנק' דיבור העליון שיש ב' מדרגות בדיבור חומר וצורה בחי' החומר הוא הבל הדיבור שיוצא מהבל הלב והבל זה עצמו כלול מחומר וצורה דכמו שיוצא מהבל הלב לפה ואינו נפסק ונבדל לחוץ יש בו חיות רב הוא הצור' וכשנפסק הבל הדיבור מהשפה ולחוץ נק' חומר (אמנם גם בנפסק יש בחי' צורה בריבוי יותר חיות מבהבל שאינו נפסק עדיין וכמו דברים שיוצאים מהלב גם שנפסק ויוצא נבדל פועל בלב זולתו ודיבור שלבו בל עמו שנק' מן השפה ולחוץ או אחד בפה ואחד בלב הגם שאינו נפסק עדיין הוא כחומר בלא צורה) והצורה הוא אור החיות שבדיבור כצרופי אותיות דהרהורי מוחו ולבו באיזה ענין שנוגע לו שבא בצירופי אותיות הדיבור וכדברי אהבה ויראה וכה"ג דברי שכל או דברי תענוג ורצון כמו ראוה מדברת כו' הרי יש בדיבור גם מבחי' התענוג (ולא בצמצום התענוג) שמקבל בשכל וסברא שנק' מורכב כידוע שהרי דאגה בלב איש ישיחנה ויבוטל הצער מזה יובן שיש ממהות התענוג בדיבור דלמה יש בכח הדיבור להפיג צערו אלא הענין הוא דהדיבור מצד עצמו יש בו ממהות התענוג שבעצם הנפש ע"כ מיד שישיח הצער והדאגה יבוטל מה שאין זה בכח השכל כי התענוג בשכל מצומצם ואין בכחו לבטל מה שהשכל מחייב הצער וגם לא מתענוג במושכלות יפיג צערו. אך הנה אנו רואים בכל המדות כחסד ודין שלימות כחם נראה בבואם לדיבור דוקא שהרי דברי אהבה כשבאין בדיבור באין בהתפעלו' יתירה יותר מכמו שהוא בלב וכן דברי דין ורוגז בדיבור יוצא ביותר מכמו שהוא ויש

טז, ב

בזה דבר והיפוכו דאנו רואים להיפך שבדיבור יכלה כח החו"ג ודוקא מאשר הוציא כל כחו בדיבור אז יחלש ויפול ממדרגתו לעשות היפוכו ממש כמו הכועס בלב כשירחיב בדיבור בהתפעלות יותר בזה עצמו יצא זה הכח וכלה לגמרי וכן באהבה ותשוקה בהתפעלות גילוי כחו בדיבור תפול תשוקתו לגמרי כידוע וכך דאגה בלב תצא בדיבור וכן התענוג יוצא כחו בדיבור ואינו כן בתענוג ואהבה דאדרבה כל שירבה בדיבור אהבתו יגבר וכ"ש התענוג כמו ראוה מדברת כו' (רק התשוקה תכלה בדיבור וכל שהוא בבחי' רשפי אש כמו הכעס ורוגז לפי שזהו טבע יסוד האש כשגומר פעולתו יתבטל כחו ובדיבור יוצא לחוץ ונגמר פעולת הכעס כמו ההכא' לבנו שיפול לבו אח"כ וכן התשוקה בגמרה תפול משא"כ התענוג והאהב' שהן מיסוד המי' מתגברי' יותר בדיבור כי נמשכים יותר כנהר כל שנמשך יותר מתגבר והאש להיפך כששורף ומכלה יכלה ויסתלק כו' ולכך דוקא דאגה שמיסוד האש ישיחנה בדיבור ובזה יצא כחו ושרש הדבר לפי שבחזה הלב כלול מחו"ג יסוד האש שבלב יוצא כחו בדיבור ויסוד המים יגבר בדיבור ובחי' חו"ג שבתענוג התענוג שמיסוד המים יגבר בדיבור והתשוקה שמיסוד האש יפול בדיבור ועכ"פ בדיבור נמצא ממהות התענוג כמו שהוא בעצם ההיולי דוק' שהרי כל תענוג בפרט שבכל מדה גם ברצון ושכל ומחשבה הכל נראה בהם תוקף התענוג כשבא בדיבור ולהיפך הצער או הכעס ניכר בדיבור יותר וראי' משונאו האמיתי שלא יוכל לדבר עמו ולאוהבו הנאמן כל דבריו עמו כו').

עמוד 1,2