ב"ה

רמב"ם הלכות שלוחין ושותפין פרק ט

כאשר ישנם שותפים או אדם שמינה את חברו לעשות שליחות לקנות או למכור בנכסיו, או אדם שיש לו איזה מגע שמותר לו לפעול בנכסי חברו , כמו אריס שקוטף את הפירות ומחלק אותם חלק לו וחלק לבעל הבית , ובכל מקרה אלו מצבים שאדם אחד סומך על חברו שאכן נוהג איתו ביושר ולא מרמה אותו . אולם כיון שאחרי הכל אין הוא יודע בודאות מה חברו עשה- זכותו על הספק לבקש שחברו ישבע שלא רימה אותו .

ומוסיף הרמב"ם ששבועה זו שייכת דוקא על סכום מינימלי של שווה 2 כסף – על פי המטבע שהיה בזמנו.

את החשד יש לחשוד בעצמו מול הנתבע השותף , ולא שהיורש חושד את שותפו של אביו , ולכן היורש לא יכול להשביע את שותפו של אביו וכל מקרה דומה לכך .

ואפילו אם ביקש מחברו לקנות או למכור עבורו ללא שכר- גם יכול להשביע אותו שלא גנב ממנו.

יכול להיות גם מצב ששני אנשים יוכלו להשביע אחד את השני אם הם שותפים באופן כזה שלשניהם ישנה האפשרות למכור ולקנות ולא רק לאחד מהם .

אם סגרו את העסקת שותפות , או נפרד האדם שהיה לו קשר עם השני- ולא תבע התובע את ממונו מיד אין הוא יכול לתבוע מחברו להשבע לאחר זמן.

אבל אם היה לו שבועה אחרת שהוא תובע את חברו להשבע עבור ממון שחייב לו , הוא יכול לצרף בשבועה שחברו גם יגיד שבעבר לא לקח לו כלום כשהיו שותפים.

כל עוד יש חלק בעסקה שלא חלקו ביניהם והוא לא מדוד – הם נקראים עדין שותפים – והאחד יכול להשביע את חברו שלא גנב לו כלום .

אלו קצור הדברים באופן כללי .

מה רואים ? כיצד לומדים מדברים אלו הוראה בעבודת ה'?

קודם כל יש כאן בסיס רחב שקיים אומנם גם בהלכות אחרות והוא ענין השבועה. אדם היה נשבע בבית דין עם ספר תורה- ואנחנו מאמינים לו שמה שהוא אומר זה קדוש. יש אומנם אנשים חשודים על השבועה, ולא נותנים להם להשבע- כי לא רוצים שישבעו לשקר- ויוציאו את האמונה שיש בשבועה.

אולם בכלל השבועה נחשבת לאמירה יותר חזקה- אמירה כזאת שאדם אומר אותה ואין אחריה ערעור, אם אדם נשבע אנחנו כביכול מחויבים להאמין לו . ולא רק אנחנו אלא בית דין- וזה יותר חזק מהרבה מאוד דברים .

לכן לא בכל מקרה מחייבים אדם להשבע – לא רוצים שזה יהפוך לדבר קל- להגיד מילה וכולם יאמינו לי.

כיום אנחנו מצויים בעידן שהרבה מילים נאמרות ונכתבות ומופצות כמעט בכל פינה בעולם . אולם לכל מילה יש משמעות ויש להזהר לומר את האמת בלבד, לומר דברים עם כבוד זה לזה, לומר דברים שיש בהם תוכן ומשמעות ולא לבזבז את המילים.

כתוב ששבועה זה גם מלשון שובע- כאשר משביעים את הנשמה שתרד לעולם ותנהג כמו שאלוקים רוצה- אזי גם משביעים (בשין שמאלית )- מלשון שובע- נותנים לה כח כמו אוכל שמשביע ונותן כח – נותנים לה כח לפעול אכן על פי השבועה הזאת לעשות את רצון הבורא.

הקב"ה נותן לנו נשמה ונותן לנו למכור ולקנות איתה, אנחנו אמורים להביא לו תוצאות טובות , להשתמש בעיניים לראות דברים טובים, באוזנים לשמוע דברים טובים, בכח הידיים ובכח הרגליים ובכל הגוף רק לפעולות טובות .

הנשמה פועלת דרך הגוף הרבה דברים – מצוות עבירות, דברים של רשות , אולם יש לדעת שמשביעים אותנו להיות שותפים נאמנים – וכמו שאומרים בתפילה- "ואתה עתיד לטלה ממני- " הקב"ה עתיד לקחת לנו את הנשמה- ואומר בתניא- על כך- שלכן כבר מעכשיו אני מוסרה ומחזירה לך, איך ? על ידי עסק התורה והמצוות . אדם לומד ומתפלל – הוא נותן את הנשמה שלו לבורא עולם . אדם מקיים מצווה הוא נותן את הנשמה שלו לבורא. בלי למות- כבר בחיים שלנו אנחנו יכולים לתת את הנשמה- את כוחות הגוף- שזה הנשמה- לבורא עולם – על ידי שימוש נכון חיובי בגוף לעבודת ה'.

אדם מניח תפילין אוכל כשר שומר שבת שומר צניעות , טהרת משפחה, אשה הולכת למקוה, לא אוכלים בשר וחלב יחד, מברכים לפני ואחרי האוכל , מתפללים , לומדים תורה נותנים צדקה מחנכים את הילדים להאמין בבורא עולם- כל זה רק שימוש נכון במה שקבלנו.

ואם כן השבועה שאלוקים אומר לנו להגיד את האמת – אכן זה מה שקבלת? האם נתתי לך נשמה בשביל שתלך למועדון לילה לשתות בירה? כמו שותף שנותן לחברו כסף- והוא הולך ובמקום לקנות לו סחורה ולהרויח בה- הוא נוסע עם הכסף הזה לחו"ל מבלה בבית מלון – אז השותף אומר לו תשבע לי שאכן קנית סחורה והיא הרקיבה- ואל בזבזת את הכסף על שטויות- אז שהוא יודע שהוא צריך להגיד את האמת ולהשבע- זה נותן לו כוח ללכת לבצע את השליחות שהוטלה עליו באמת .

וגם אנחנו שאלוקים רוצה שנשבע שאכן התפללנו ולמדנו והנה פתאום מצאנו את עצמנו עם יצר הרע- כאשר אדם נשבע כך הוא יודע שצריך אכן להתאמץ בלימוד ובתפילה, אל תגיד ישבתי בחנות פיצה ולא קבלתי רוח הקודש, תשבע שלמדת שעה חסידות ולא הזיז לך כלום . אז אם אתה לא יכול לומר כך- למה כי כן יקרה לך משהו – אז תשב תלמד , תלך לעשות מצווה ותראה שמצווה גוררת מצווה, אל תאמר אלך לי לחוף הים ופתאום יפול מלאך משמים וילמד אותי תורה, זה מעילה בשליחות , תלך ללמוד ותנסה – ואז אם לא תצליח תוכל להשבע, אבל מובטח לישראל שעושים תשובה- ואכן אם פותחים פתח של קדושה לבורא עולם כמו שכתוב בתניא- אז בסופו של דבר והייתם קדושים- על ידי שאדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשים אותו הרבה מאוד והרבה יותר מלמעלה.

אז כאמור בעידן של ימינו שכל אחד יכול לומר לכתוב ולפרסם – יש לשאול את עצמנו ואחד את השני- בלשון שבועה- האם אתה מוכן להשבע שניסית, תנסה לעשות מצוה , תנסה להתפלל , תנסה ללמוד – ואם יגעת – ומצאת תאמין, אבל אם יגעת ולא מצאת אל תאמין, כי לא זה יגיעה, אלא תיגע ותמצא – ב"ה בקרוב ממש נמצא כל אחד את תפקיד נשמתו – ורק יש להזכיר לעצמנו ואחד לשני האם אני מתאמץ לפי השליחות שלי- לפי הכוחות שיש לי , האם אני לא מסוגל ללמוד עוד קצת תורה, להתפלל עוד קצת, לעשות עוד מצווה קטנה, עוד מאמץ לאכול כשר, עוד מאמץ לשמור על צניעות על השבת , וב"ה נזכה שאכן יתגלה אצנו השובע- שהיצר הטוב יהיה החזק, והגילוי של הקב"ה אצל כל אחד ואחת ואצל כל עם ישראל יהיה בעצמה שלימה וגדולה- בגאולה שלימה בבנין בית המקדש עם משיח צדקנו ותחיית המתים בקרוב ממש אמן