ב"ה
טור שולחן ערוך חושן משפט סימן קז
אדם שנפטר אביו וקבל ירושה, ביחד עם הדברים החיוביים ישנם גם חובות.
עד כמה ישנה חובה ליתום לפרוע את חובו של אביו?
מצד אחד היתום בא רק במקומו של אביו , כלומר אם הוא קיבל גם נכס נדל"ן וגם חוב שהוא אמור לפרוע, אז אומרים לו לפרוע את החוב מהנכס.
אבל אם הוא קיבל נכס מטלטל, כמו פרה, מחשב פאלפון וכו- אז לא אומרים לו לפרוע את החוב מהנכס הזה. אולם אם יפרע את חוב אביו יקבל מצוה של כבוד הורים
אולם הגאונים אמרו שגם ממטלטלים יש ליתום לפרוע את חובו של אביו. ומכריחים אותו בדבר ולא רק שיזכה במצות כבוד הורים אם הוא רוצה.
אולם אם לא קיבל שום ירושה מסכימים כולם שאין חובה ליתום לפרוע את חוב אביו.
מה זה יתום? שאבא שלו נפטר. לכאורה אם האבא נפטר והוא נקרא יתום ומסכן כל כך, שאין מי שידאג לו ומצוה לא לצער יתומים במיוחד – וממנו למדו לכל אחד שלא לצערו. אז אם הקשר שלו נותק אז מה פתאום הוא צריך לפרוע את חוב אביו?
אכן המסקנה שהחובה היא רק במדה וקבל ירושה. שאז יש לחוב איפה לתפוס מקום , וכיכול לא שהיתום פורע את החוב- אלא הנכס פורע את החוב, ופשוט לא נותן ליתום תפיסה בו כל עוד ישנו חוב. ולכן ישנה השאלה לגבי מטלטלים שכיון שבדרך כלל החוב לא משעבד אותם, אבל כאן כיון שמלכתחילה כביכול ניתן לומר שהיתום לא זכה בו כיון שהיה עליו חוב לכן בעל חוב גובה גם ממטלטלים.
אם כך היתום נישאר יתום ומסכן, לא שהוא קיבל את ההמשכיות של אביו, כולל נכסים וכולל פריעת החובות של אביו, אלא פשוט הוא לא קיבל כלום בעצם, עד שבעל החוב לא נותן את האישור שאכן הוא יכול לקבל משהו.
ולכן מגיע גם ההלכה שאפילו אם היתום מכר את הנכסים מוציאים אותם מהלקוחות, ואם לא ניתן להוציא אותם מהלקוחות – הוא משלם מהכסף שקיבל עבור הנכסים לפי אחת הדעות, כיון שגם למכור את מה שקבל מאביו כביכול אין לו זכות אם יש על כך חוב. אכן יתום ללא אבא וללא ירושה.
מצד שני נותנים לו קצת מקום ועמדה, כאשר אומרים שאם הוא טוען שלא קיבל ירושה הוא נאמן ומקסימום ישבע , אבל לא יותר מכך . כלומר לא באים לביתו לקחת ממנו את ביתו בתור יורש החובות של אביו. אלא רק אם יש נכסים כאמור עליהם חל החוב.
אם כן מה זה נוגע ליתום???
לכאורה כל הענין של גביית החוב נעשה ישירות על הנכסים, והיתום כמעט ולא מעכב בדבר. פריעת החוב לא מגיעה מכוחו של היתום אלא מכוחם של הנכסים של אביו.
במילים אחרות זה גביית חוב שמעכבת ירושה , או מבטלת ירושה , אבל לא שהבן נותן משהו עבור אביו, מלבד כאמור האפשרות שיפרע את החוב ממטלטלים לפני תקנת הגאונים, שאז אכן היה פטור מצד פריעת החוב ורק זוכה במצות כבוד הורים, אולם הגאונים בטלו זאת וממילא לא נשאר ליתום עמדה של פורע חוב אביו, אלא של מסכן שלא זוכה בירושה כי נפל עליו חוב.
בכל אופן ניתן לומר שיש כאן ענין של יתום שבא במקום אביו.
כלומר למרות ההסתכלות הנ"ל על היתום כמסכן שלא זכה בירושה כי אבא שלא פורע את החובות מגן עדן . ניתן לראות זאת בצורה אחרת.
היתום אכן מקבל את הזכויות ואת החובות של אביו. הוא יכול גם לזכות בנכסים, גם בחובות לגבות חוב של אביו שנמצא אצל משהו אחר, וביחד עם זה מוטל עליו לפרוע את חובו של אביו.
אולם יש לדעת כי הוא נכנס תחת אביו באופן מושלם, ולכן הוא במקום אביו לענין זה. על נכסיו של היתום לא מסתכלים כלל בשלב זה, כיון שהוא נהיה במקום אביו. וכעת הוא נדרש לפרוע את החוב רק ממה שיש לאביו. הוא הפורע את החוב, לא אביו, אבל כעת הוא במקום אבא ולכן הוא מאבד את העמדה שלו לגבי הנכסים הפרטיים שלו. משל כמו אפוטרופוס, שהוא מנהל נכסים מסויימים כביכול היה הוא בעלים שלהם, ולא מתייחסים לנכסיו הפרטיים.
בהסתכלות זאת היתום הוא לא עצמאי שלא זוכה בנכסי אביו כי נפל עליהם חוב, אלא הוא נהיה אביו- ממש ומנהל את נכסיו, ומאבד את המשמעות של הבעלות על הנכסים הפרטיים שלו.
עם ישראל בזמן הגלות נקראים יתומים שגלו מעל שולחן אביהם. הקב"ה נקרא אבינו אב הרחמן ח"ו לא עזב את צאן מרעיתו אבל השאיר אותנו כיתומים. עלינו לא רק לקבל את הנכסים של אבינו שהנכס העיקרי הוא ארץ ישראל ובית המקדש, אלא גם החובות המוטלים על הנכס שזה קיום המצוות, ומה שיש לנו להשלים בעבודת ה'.
ניתן לומר שלא זוכים עדין לגאולה שלימה כי כביכול יש עיקול על הנכס מבעלי החובות, כל הטעויות שעשינו רובצים על הנכס וטרם זכינו לגאולה שלימה עד שנמלא את סאתנו בתורה ומצוות.
אולם ניתן לומר בהסתכלות אחרת שאנחנו נהיים אחד עם הקב"ה , וכמו שכתוב עמו אנכי בצרה, והשכינה בגלות אתנו, ולכן אנחנו פורעים את החובות לא כמסכן שלא זוכה לגאולה כי נפל עליו חוב, אלא כמנהל נכסי אביו. אנחנו נהיים אחד עם בורא עולם ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, שמאוחדים גם בארץ עם בורא עולם, וממילא פורעים את החובות על מנת להביא את הגאולה- לא כמסכנים אלא כמנהל נכסי אביו.
אכן לא נדרש מאתנו דבר שלא שבכחנו, וכמו היתום שלא נדרש לפרוע אלא ממה שקבל בירושה. פריעת החוב היא רק ממה שיש קרקע או מטלטלים, אבל בכל אופן היא לא באופן של מסכן שלא זכה, אלא כבן שנקרא רגל אביו – ברא כרעא דאבוה (=הילד רגל אביו) – ועד שנקרא אביו ממש ומנהל את נכסיו ביד רמה. ואם אין ממה לפרוע מקסימום צריך להשבע.
כמובן שזה מגיע מתוך ביטול לקב"ה , והרגשת אחדות עם הבורא ולא שאנחנו דבר נפרד ממנו, וממילא יש לנו הזכות לעשות המצוות להביא הגאולה.
במילים אחרות, כתוב שמצווה אחת יכולה להכריע את כל העולם לכף זכות , והרבי אומר כמה וכמה פעמים שהכוונה גם לגאולה, ועל ידי מצווה אחת ניתן להביא את הגאולה.
ניתן לראות זאת כביכול הגאולה כבר אמורה להגיע, משיח כבר צריך לבוא בית המקדש ותחיית המתים כבר צריכים לבוא, אלא מה נשאר עוד מצווה אחת רק בגללי זה לא הגיע עדין, נו מה לעשות אני חייב לעשות את המצווה הזאת ועוד אחת ועוד אחת שיבוא משיח עכשיו.
אולם ניתן לראות זאת שאנחנו שולטים בעולם – והקב"ה נתן לנו את הזכות לנהל את נכסיו , וזה המעלה של הגלות , וניתן לומר על כך אודך ה' כי אנפת בי – שכן דוקא כך זכינו לנהל נכסי אבינו, ויש לנו את הזכות והכח להביא את הגאולה בכל רגע נתון על ידי מצווה אחת.
כתוב שמצווה מלשון צוותה וחיבור- חיבור עם הקב"ה, וכמו שכתוב שכר מצוה מצווה, שהשכר של המצוה זה המצוה בעצמה הצוותה והחיבור עם הבורא, ואולי זה מה שנדרש להביא את הגאולה,
שלא רק נעשה מצוות אחת , אלא נרגיש כאמור במצווה שאכן לא אנחנו המסכנים שצריכים לעשות מצוות שנמצא חן בעיני אלוקים ואדם, ולסדר חשבונות הבורא, אלא בשמחה וגאוה שברוך ה' זכינו לנהל נכסי אביו, ועל ידי מצווה אחת שלנו משיח יבוא עכשיו, שכן אנחנו אחד עם הבורא הפעולות שלנו נחשבות פעולות שלו, זה לא שאני עושה עבורו, אלא מה שאני עושה אני חלק ממנו, אם יד ימין מחלקת צדקה, אז באותו רגע הקב"ה מחבק אותי, לא שאח"כ אקבל שכר של חיבוק, אלא באותו רגע הוא מחבק אותי בחסד זרוע ימינה. כיון שאני והוא זה דבר אחד, והיד ימין שלי היא חלק ממנו.
ה' יעזור שנעשה את המצוות בפשטות לשמור שבת חגים, כשרות האכילה, טהרת המשפחה ללכת למקוה כראוי, להניח תפילין ציצית מזוזה לבדוק ולשים בכל פתח נדרש, ועוד ועוד, וביחד עם זה לא לעשות את המצוות כמשהו נפרד מהבורא שמוטל עליו איזה חוב, אלא להיות חלק מבורא עולם, חלק אלוה ממעל ממש, שמנהל נכסי אביו ועושה פעולות להזיז את העולם לקראת משיח עכשיו עם בנין בית המקדש השלישי עכשיו אמן