הנכם שואלים את עצמכם מהם פיקים?

טוב אנו נסביר: פיקים הם סיפור שתכתבו לנו(עם תרצו כמובן) ונוסיף לפה(נשתדל לשים אנימציות בהמשך...)

סיפור 1

ללמוד לשלוט על הכעס

היה היה ילד קטן עם אופי רתחני אביו נתן לו שק עם מסמרים ואמר לא שבכל פעם שהוא מתפרץ וצועק על אנשים הוא חייב לתקוע מסמר בגדר שמקיפה את ביתם

ביום הראשון,תקע הילד 37 מסמרים בגדר, אך במהלך השבועות הבאים ככל שלמד לשלוט בכעסו ירד מספר המסמרים שהוא תקע בגדר

הוא למד שקל לו יותר לשלוט בכעסו מאשר לתקוע מסמרים בגדר

לבסוף,הגיע היום בו הילד לא התפרץ כלל הוא סיפר לאבא שלו,ואבא שלו אמר לו עכשיו, בכל יום שחולף ובו הוא לא התפרץ ושלט בכעסו הוא צריך לשלוף מסמר אחד מן הגדר הימים חלפו ולבסוף הגיע הילד לאביו ואמר לו שכל המסמרים נשלפו מין הגדר האב,אחז בידו של בנו לקח אותו החוצה אל הגדר, ואמר לו כל הכבוד בני על שלמדת לשלוט בכעסיך, אבל הסתכל נא אל החורים שבגדר בגד כבר לעולם לא תהיה כמו בהתחלה . כשאתה אומר דברים מתוך כעס, הם משאירים צלקת בדיוק כמו החור שבגדר. אתה יכול לתקוע סכין בגבו של אדם ולמשוך אותה החוצה חזרה , אבל לא משנה כמה פעמים תתנצל הפצע עדיין ישאר שם.

פצע מילולי הוא גרוע בדיוק כמו פצע פיזי

חברים הם כמו יהלומים יקרים, הם גורמים לך לחייך ומעודדים אותך להצליח, הם

קשובים לך, הם תמיד שם בשבלך, אל תשאיר להם צלקות....

גורים למכירה / דן קלארק

בעל חנות תלה שלט מעל לדלת, 'גורי למכירה' . שלטים כאלה מושכי םילדים קטנים, ובאמת הופיע ילד . "כמה עולים הגורים?" שאל . בעל החנות השיב, "ממאה שקלים ועד מאתיים." הילד הקטן הכניס את ידו לכיסו ושלף מטבעות. "יש לי חמישה שקלים," אמר . "האם אוכל להביט בהם, בבקשה?" האיש חייך ושרק, ומבעד לחדר אחורי בחנות יצאה אישה אחת עם חמישה כדורי פרווה קטנים. גור אחד נשרך מאחור . מיד לקח הילד את הגו הזה , שצלע, ושאל , "מה קרה לו"? בעל החנות הסביר שהווטרינר בדק את הגור וגילה שעצם הירך שלו פגועה וכי הוא יצלע תמיד . הילד הקטן התרגש . "אני רוצה לקנות את הגור הזה." האיש אמר , "לא, אינך צריך לקנות את הגור הזה. אם אתה באמת רוצה אותו, אתן לך אותו במתנה."  הילד הקטן התאכזב. הוא הביט בעיניו של המוכר , הצביע באצבעו ואמר "אני לא רוצה שתיתן לי אותו. הכלב הזה שווה בדיוק כמו כל האחרים. אשלם את מלוא המחיר . אתן לך עכשיו את הכסף שיש לי , ומדי חודש אוסיף לך עשרה שקלים עד שאשלם את מלוא תמורתו." בעל החנות אמר , "אתה לא צריך לקנות את הכלב הזה. הוא אף פעם לא יוכל לרוץ ולקפוץ ולשחק איתך כמו כל הגורים האחרים." הילד הרים את רגל המכנס שלו וחשף רגל מעוותת של ילד נכה , מחוזקת בתמכות מתכת. הוא ענה ברכות, "גם אני לא יכול לרוץ, והגור הזה זקוק למישהו שיבין אותו!"

_____________________________________________________________________

שני הידידים / סיפור עממי

מתוך: אוצרו של אבא, מאה סיפורים וסיפור מפי יהודי ספרד , (תשמ"ט) , בעריכת תמר אלכסנדר ודב נוי ,

היה היו שני ידידים טובים. במשך השנים התרחקו זה מזה. האחד עלה לגדולה , התעשר וקנה שדות וכרמים , ואילו האחר נשאר עני מרוד .  יום אחד פגש העני את ידיו שהתעשר , אך העשיר לא בירך אותו לשלום. פעמים רבות אחר כך , כשנפגשנו זה בזה ,התעלם העשיר מן העני. באחד הימים חלה העשיר ונותר לבדו בבית. ראה בעד החלון את ידיד נעוריו וקרא אליו : " מה שלומך , ידיד? אולי תעלה אלי לשתות כוס קפה?" השתומם העני על חביבות העשיר , ובכל זאת עלה אליו. כשישב העני ליד החולה, הבין מדוע הזמין אותו, והחליט ללמד את ידידו לקח. אמר העני לעשיר: "ידידי , הבט נא דרך שמשת החלון, מה אתה רואה?" "המון אנשים, נשים וטף העוברים ברחוב." "ועכשיו, מה אתה רואה?" שאל העני והחזיק לפניו ראי. " רק את עצמי אני רואה, " השיב העשיר . "כן" אמר העני, "כאשר הזכוכית מצופה כסף, האדם רואה רק את עצמו."

משל החגורה השחורה מתוך: לנצח ניבנו / ג'יימס קולינס וג'רי פוראס

_____________________________________________________________________

להעריך את מה שיש

הייתה משפחה בת 5 נפשות שגרו בבית קטן ודל, המשפחה הזאת לא הייתה מרוצה מהבית שיש להם בגלל שתמיד התלוננו על כך שהוא צפוף מידי ושלא נוח בו ושאין מקום, האב הלך לרב העיר ושאל אותו מה לעשות בנידון הרב השיב לאדון: "שמע נא לי, אנא ממך קח 3 כבישים והכנס לביתך" שאל האדון: "למה רבי?" והרב המשיך בדרכו... בעל הבית הכניס 3 כבישים לביתו... וכמובן שסבל הצפיפות היה רב וגדול יותר התלונות המשיכו להישמע מידי פעם.. הלך האדון שוב אל הרב ושאל: "רבי,אין כבר מקום בביתנו" ענה הרב: "קח עוד 5 כבישים והכנס לביתך" והמשיך בדרכו... האדון לא הבין את משמע אוזניו אבל בכל זאת הלך ולקח עוד 5 כבישים שהיו בחצר ביתם והכניס לביתו, ושוב התלוננה אשתו וילדיו על צפיפות וחום שמציק, בסוף השבוע הלך אל הרב ואמר לו: "רבי איני יכול יותר" השיב הרב: "תשמע, תוציא את כל הכבישים מביתך ובוא אלי" עשה כמשמע דברי הרב וחזר אליו, ואמר הרב: "בני, איך הרגשתך עכשיו? האם צפוף לכם? האם קשה לכם? ענה האדון : "כלל לא אדוני יש מקום ונוח יותר לילדי ולאשתי ולי" השיב הרב: "עכשיו תבין שביתך הוא נס, כי יש אחרים שגם אין מה להם ללבוש ובטח לא בית שיחמם אותם שצריך והם חיים תחת כיפת השמיים, אז הבן שאתה בר מזל, ושאין לך על מה להתלונן, גש לביתך והודה על כך"

מוסר השכל: תלמדו להעריך את מה שיש לכם

_____________________________________________________________________

שיעור בתכנון זמן בחיים

היו היה מרצה זקן שמלמד את תלמידיו "תכנון זמן יעיל" . במסגרת ההרצה הוא עורך ניסוי לעיני אולם מלא סטודנטים כשהוא ממלא מיכל זכוכוית שעל השולחן באבנים גדולות. משלא יכלה להכנס אבן גדולה יותר למיכל, פנה אל תלמידיו ושאל: "האם המיכל מלא?" "כל התלמידים השיבו, כן המיכל מלא" המרצה מוכיח שהתשובה שגויה כשהוא מכניס למיכל אבני חצץ הממלאות את הרווחים, אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל ואז שוב פנה המרצה לתלמידיו ושאל: "האם המיכל מלא?" לשאלה הזאת השיב אחד התלמידים, "כנראה שלא" . "נכון", ענה המרצה הזקן כך חזר המרצה על פעולותיו והכניס חול ולאחר מכן מים כדי לחסום כל חלל ריק במיכל.

לשאלתו איזה אמת גדולה ניתן ללמוד מן הניסוי אחד הסטודנטים עמד וענה: "אנו לומדים שככול שהיומן שלנו נראה מלא וגדוש במטלות והתחבייבויות, אם נתאמץ תמיד נמצא עוד".

"לא" ענה המרצה הזקן. "לא זה, האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא שאם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את כל אבנים אחר כך" . הזקן התבונן בשמועיו ואמר: "מה הן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? חברים? מה שאתם אוהבים לעשות? להילחמם למען מטרה נעלה? ...מה שחייבים לזכור הוא שקודם חשוב להכניס את האבנים הגדולות שאם לא נעשה זאת נפספס את החיים, אם ניתן עדיפות עליונה לדברים האחרים (חצץ וחול..)יתמלאו החיים בדברים בקטנים ולא ישאר זמן לדברים החשובים באמת.

משום כך אל תשכחו לשאול את עצמכם מהן האבנים הגדולות בחייכם ושתמצאו אותן, תכניסו אותם למיכל החיים שלכם.

_____________________________________________________________________

קראו להורים את הסיפור , ודונו איתם בשאלת תפקידי ההורה, בסיוע בהכנת שיעורי בית, למידה למבחנים.

זהו ספור אודות ילד קטן בהודו, שהלך לבקר גורו (איש זקן וחכם). הגורו ישב והתבונן במשהו שהחזק בידו. הילד ניגש והסתכל גם הוא , אלה, שלא בדיוק הבין מהו הדבר שביד הזקן ושאל את הגורו: מה זה ? . זה גולם, ענה הגורו ,בתוך הגולם נמצא פרפר. בקרוב הגולם יתבקע והפרפר יצא. הילד שאל אם יוכל לקבל את הגולם כן, אמר הגורו אבל עליך להבטיח לי , שכאשר יתבקע והפרפר יתחיל לצאת ויכה בכנפיו כדי להשתחרר מהקליפה אתה לא תעזור לו. חלילה לך לסייע לפרפר על ידי כך שתשבור את קליפת הגולם. על הילד להניח לפרפר לעשות זאת בעצמו . הילד הבטיח לקח את הגולם והלך אל ביתו. בבית ישב והמשיך להתבונן לאחר משך זמן ארוך ראה שמתחילה תנועה, הגולם נע וכאילו רעד, ואנא נבקע בקצהו. בפנים היה פרפר עדין ויפה שניסה להיחלץ מתוך קליפת הגולם תוך שהוא מכה בכנפיו כנגד הגולם. התנועות שלו היו חלשות ולא נראה שמכות הכנפיים הללו יוכלו לעשות את המלאכה הזו הילד הקטן רצה נואשות לעזור לפרפר הסובל. ולבסוף, כשלא יכול היה לשאת עוד את המתח,הפר את הוראות הגורו. הילד הסיט את שני חצאי קליפ הגולם לצדדים ועזר לפרפר להיחלץ. כאשר יצא הפרפר , החל לעוף באוויר , אך לפתע נפל למטה אל האדמה ונשאר שוכב ללא תנועה. הילד הרים אותו בזהירות וראה שהפרפר מת. שטוף דמעות הלך הילד לביתו של הגורו והראה לו את הפרפר המת שבידו. אתה רואה ילד, אמר הגורו, מהרת לשבור את קליפת הגולם, האין זאת? כן, הודה הילד. זאת עשיתי והגורו אמר: "אינך אשם. לא יכולת לדעת מה שעוללת. כאשר הפרפר מתחיל לצאת מהגולם, הדרך היחידה שבה הוא יכול לחזק את כנפיו, היא בכך שמכה בהם לעבר הקליפה. הוא מכה לעבר הקליפה ומכה שוב ושוב , ואז מצמיח ומחזק את שרירי הכנפיים שלו. כאשר אתה עזרת לו בכך שעשית זאת. במקומו, מנעת ממנו לגדול ולפתח את שרירי הכנפיים. זו הסיבה שהפרפר נפל ומת.

_____________________________________________________________________

כוחן של מילים - עידוד

להקה של צפרדעים טיילו להם ביער , לפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוד מאוד. כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור. כשהם ראו עד כמה הבור עמוק הם צעקו לצפרדעים שנפלו: "ח'ברה, אין לכם שום סיכוי שתצאו מכאן בחיים... אתם נחשבים כבר למתים.. חבל לכם בכלל להתאמץ!" לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות. שני הצפרדעים התעלמו מהצעקות והסימנים שלחבריהם מלעמלה וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחם, בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכים לצעוק להם ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידים שאין להם סיכוי... "בחיים לא תצאו מכאן..." אחד הצפרדעים שמע בעצתם של הצפרדעים, אפסו כוחותיו, הוא פשוט נכנע ומת בקרקעית הבור. הצפרדע השני, לא ויתר, הוא ניסה והמשיך בכל כוחו בשעה שהצפרדעים מסמנים לו בתנועות וצועקים מפתח הבור "חבל על המאמץ... אין לך שום סיכוי בעולם..." "הפסק ת המאמץ והסבל שלך, ופשוט תמות". בכל זאת הצפרדע המשיך לנסות, הוא קפץ אפילו חזק יותר... ובסופו של דבר, הוא נתן ניתור כזה חזק שהצליח לצאת החוצה מהבור וכשהוא יצא החוצה, שאלו אותו חבריו הצפרדעים: "איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק..." בשפת הסימינים הסביר להם בצפרדע הזה כי הוא חירש... הוא לא שמע מה שאומרים לו, ובטעות פירש את קראיתם הנרגשות כמילות עידוד...

_____________________________________________________________________

הבור

פעם הלך אדם לבדו בלילה ולפתע נפל לבור. צעק האדם בכל כוחו לעזרה. לפתע הגיע רבי, צעק האדם לרבי בבקשת לעזרה. הרבי הסתכל לעומקו הרב של הבור וזרק לאדם ספר תנ"ך ואמר לו להתפלל כך שאלוהים יציל אותך, והלך. המשיך האדם לקרוא לעזרה ולפתע הגיע רופא צעק האדם לרופא בבקשת עזרה אך הרופא שנבהל מעומק הבור זרק לאדם תרופות ואמר לו אם תיהיה חולה בבור תעזר בתרופות וכך בא הסנדלר שזרק לו נעליים חדשות והקצב שזרק לו בשר טרי. האדם כמעט והתייאש ושם סוף לחיין לפתע הגיע חברו הטוב ביותר שהיה מחוסר מקצוע. הסתכל החבר לתוך הבור ולהפתעתו הרבה של האדם קפץ פנימה. התחיל האדם לצעוק על חברו בשביל מה קפצת לבור עכשיו שנינו נמות פה, אך החבר הסתכל על האדם ואמר לו: "אתה חברי הטוב נפלת לבור הנורא הזה אבל אני כבר הייתי בבור הזה ואני יודע את הדרך החוצה, בוא אחרי." וכך הוציא החבר את האדם מחוץ לבור.

_____________________________________________________________________

הנמלה והחרגול

זה סיפור קצר על בת למשפחה ממעמד הנמלים ישרת דרך אוהב ומכבדת את תושבי המדינה שבה היא גרה