אתר מדליק האתר הכי קולל ברשת!, השיר שלנו.

קטע מידע על נינט:

נינט מעידה על עצמה שהחלה לשיר לראשונה בגיל 6, "בבריתה של אחותי אסתי". בכיתה ז'' הצטרפה למקהלת בית הספר בקרית גת, כשהיא מבצעת את הסולואים הנחשקים. מאוחר יותר, החלה להופיע כסולנית גם בטקסי הזיכרון העירוניים בקרית גת.

בגיל 17 השתתפה נינט בתחרות כישרונות צעירים "קולות וצלילים" ששודרה בטלוויזיה החינוכית וזכתה מקום ראשון עם השיר "זה לא אמיתי" (מילים- נינט, לחן- אבי כוכב).

נינט השתתפה גם בתחרות "המלך הבא" בערוץ בריזה ששודר ב- yes וזכתה מקום שלישי. היא עלתה ישירות לחצי גמר לאחר שזכתה בתחרות "המלך הרדיופוני" בתוכניתו של דידי הררי עם השיר "כשהלב בוכה" (שמע ישראל) של שרית חדד. בחצי הגמר בתוכנית שרה את השיר "הייתי בגן עדן" של שמעון בוסקילה , שהתפרסם בביצועה של שרית חדד, ובגמר ביצעה את השיר "חיים שלי".

בזמן שירותה צבאי, ניגשה לאודישנים של התוכנית "כוכב נולד"- באודישן הראשון ביצעה את "ילד אסור ילד מותר" של מתי כספי ובאודישן השני את "הימים שלנו", שיר של "היהודים". את שני האודישנים עברה בהצלחה. את השלב הראשון עברה בזכות ביצועה לשיר "מקיץ אל החלום" שכתב ברוך פרידלנד, והתפרסם בביצועה של גלי עטרי. בחצי הגמר הפתיעה כאשר בחרה ב"קח אותי", שיר של "היהודים". באופן אירוני, דווקא ביצוע השיר בשיא הפריים טיים הקפיץ אותו לתודעה, בשל היותו שיר לא מוכר במיוחד. בתחרות הגדולה של "כוכב נולד" ניצחה נינט בזכות ביצועה לשיר "ים של דמעות", שהתפרסם בביצועו של זוהר ארגוב.

בנובמבר הוציאה נינט את הסינגל הראשון שלה, "כמו ששיר נוגע". השיר הראשון המקורי ששרה נינט, נכתב על ידי יענקל''ה רוטבליט והולחן על ידי רמי קלינשטיין. השיר, שעובד והופק על ידי קלינשטיין ויועד נבו בוצע לראשונה בטלוויזיה בטקס "מסך הזהב".

בשנת 2004 נבחרו נינט והשחקן אלי פיניש לשיר את שיר הנושא של "יומטוב 2004" - אירוע ההתרמה הגדול שנמשך ארבעה ימים ושני ימי שידור מיוחדים ב"קשת". השיר נקרא "כמו כולם".

באותה השנה נינט ביצעה גם את "בסוף העולם", שיר הנושא לסרטו של אבי נשר, "סוף העולם שמאלה". השיר נכתב על ידי אהוד מנור והולחן על ידי קובי אשרת. הרעיון לביצוע השיר היה של רוני בראון מהליקון, ידידו של נשר, שראה דמיון בין עלילת הסרט - רצונן של שתי צעירות מעיירה מרוחקת להצליח בעיר הגדולה - לבין סיפורה האישי של נינט.

בנובמבר 2004 נערך טקס "מסך הזהב". נינט התמודדה בקטגוריית "שחקנית השנה" על תפקידה ב"השיר שלנו", שנה ראשונה בה נינט משחקת וכבר מועמדת לפרס יוקרתי זה. הסדרה עצמה גרפה את תואר "טלנובלת המקור הטובה ביותר".

בחנוכה תשס"ה (2004) השתתפה נינט במופע "לא יאומן כי פסטיגל", פסטיגל שכולו בהשראת אגדות ילדים. נינט הופיעה רק בחלק האומנותי של הפסטיגל כזמרת אורחת ולא הופיעה בשבתות. במסגרת הפסטיגל שרה מחרוזת שירי גשם, שורה עוצמתית מתוך "ים של דמעות", קטע מהשיר "יש לי חולשה לרקדנים" בו שילבה ריקוד מקפיץ, ולבסוף שרה עם רן דנקר את "עוד מעט", שיר הנושא של "השיר שלנו".

קטע מידע על רן דנקר:

מה כבר לא נכתב על רן דנקר? שהוא חתיך, שהוא שרמנטי, שהוא כבש בדקה את נינט ושהוא עוד יגיע רחוק. לקראת ראש השנה כינסנו אותו כדי לתהות קצת על הקנקן, אבל בעיקר על מה שיש בתוכו

רן דנקר נולד ב-1984 בווירג''יניה שבארצות הברית תחת השם חליל. הסיבה היתה פשוטה, אביו (אלי דנקר) פגש בצילומים על אחד הסטים בהם עבד אדם מקסים בשם חליל. הקונוטציה המוסיקלית מצאה חן בעיני ההורים, והם החליטו ללכת על זה.

עד גיל 8 גדל חליל בלי בעיות עם השם. אבל אז הילדים התחילו להציק. "הגעתי למצב שנמאס לי", מספר רן. "לא קל לחיות עם שם כזה, והחלטתי לשנות. אמא שלי ואני דיברנו על זה במשך חודש, אבל את השינוי עשיתי בעצמי. אבא הבין את הצורך שלי, אבל אמר שהוא בטוח שבגיל 18 אני אחזור לשם המקורי. היום אני חושב שחליל הוא באמת שם יפה וייחודי אבל לחיות אתו? לא!"

את הפריצה הגדולה שלו חייב רן דנקר לדרמה המוסיקלית היומית של yes "השיר שלנו". שם הוא משחק את זוהר להט, תלמיד מוכשר בעל קול יוצא דופן, שכובש את לב הבנות. דנקר היה צריך לעבור 3 אודישנים כדי להתקבל לסדרה. "רק אחרי האודישן השלישי הודיעו לי שהתקבלתי. קפצתי כמו מטורף והתחלתי להתרוצץ בבית. זו התרגשות שלעולם לא תחזור. משהו ראשוני לחלוטין. היום אם יודיעו לי שהתקבלתי לתפקיד שרציתי, אני אשמח, אבל לא תהייה שם ההתרגשות הזו שמילאה אותי לפני שהכל התחיל."

ביישן ולא מרפקן

רבים מבלבלים את האישיות של דנקר עם זו של להט. "אומרים עליי שאני ילד טוב. אני לא לגמרי מבין את ההגדרה וגם לא חושב שזה לגמרי נכון. אמנם לא מפריע לי שכך חושבים עליי ואני גם לא מתפרע או עושה דברים קיצוניים מול המצלמות, אבל כשאומרים שעופר שכטר הוא צד אחד של המטבע ואני הצד השני, אני יודע שזה לא לגמרי מדויק.

"אני מאוד ביישן", הוא מספר. "חלק מהחברים שלי יגידו אפילו שאני אדיש. הרבה פעמים שמעתי שקוראים לי ככה ואני חושב שזו לא אדישות כמו זה שלפעמים אני מעופף. הרבה פעמים אני פשוט בעולם של רן.

תכונה אחת שכן מפריעה לי והייתי רוצה שתשתנה קצת היא העובדה שאני לא ממש יודע למכור את עצמי, להיות שם כשצריך. קשה לי לתקוע מרפקים, לדחוף את עצמי. הייתי גם רוצה להיות קצת פחות סגור. עם אנשים קרובים לי אני מאוד פתוח, אבל אדם חדש אני אבחן המון זמן עד שאבטח בו ואפתח בפניו."

בחור ביתי

מה אתה יותר – שחקן או זמר?
"שאלה קשה. לפעמים שירה יותר חזקה לפעמים המשחק. הכי טוב לעשות את שניהם כמו ב"שיר שלנו", בפסטיגל או במחזות זמר. כשהייתי צעיר יותר כתבתי שירים והלחנתי. היום אני מתמקד במשחק.

בחצי השנה האחרונה הפך רן דנקר לאחד הבחורים היותר מחוזרים במחוזותינו. "בפרק 30 של ה"שיר שלנו" הסוכנת שלי אמרה לי שבפרק 70 זה יהפוך להיסטריה, וזה מה שקרה. כל הזמן ניסו להכין אותי לנושא של חשיפה, ביקורת ופרסום, אבל כנראה שאי אפשר ממש להיות מוכן לזה. זה פשוט מגיע בבת אחת. נדמה לי שבינתיים אני עובר את זה בשלום".

דנקר, לוקח ברצינות את תפקידו כאליל נוער. "אני משתדל לתת דוגמה טובה לילדים שגדלים עכשיו ויהיו לדור העתיד. מצד שני, אני מסתכל על עצמי וברור לי שבכלל לא השתניתי. אולי אני יותר עסוק אבל אני מבלה באותם מקומות, עם אותם חברים. אף פעם לא הייתי חיית מסיבות וגם היום אני בחור די ביתי.

"אני מאוד שמח על כל גילויי ההערצה שאני מקבל. למשל, הרבה פעמים נכנסנו, אני ועוד חברים מהצוות של "השיר שלנו", לאתר של התוכנית וקראנו את הדברים שכתבו שם מעריצים. זה פשוט מילא אותי אושר, ההשקעה הזו של כל מי שכתב וצילם, חשוב לי שידעו שגם אם לא הגבתי ראיתי הכל.הייתי אני רוצה לאחל לכולם שנה טובה ולהודות שוב על כל האהבה".

רן דנקר – תעודת זהות

תאריך לידה: 7.1.84
מזל: גדי
גובה: 1.78 מ''
צבע עיניים: חום בהיר-בהיר
תכונה חזקה: אחריות
ספורט חביב: שחייה וריצה (ובקרוב כניסה לחדר כושר)
כבר לא: מעשן (קמתי בוקר אחד, הרגשתי שזה עושה לי לא טוב)
מת על: ים, הטבע, מוסיקה (אוהב לטייל ולהיכנס עם חברים לחדר חזרות, לנגן ולשיר כל הלילה")
מנגן על: פסנתר וגיטרה
לאי בודד אקח: דיסקים, גיטרה, מחברת , וקוקה קולה
הרגלים רעים: מכור לקוקה קולה ("עכשיו בגמילה")
ספר מומלץ: "ספר האשליות" של פול אוסטר
לא מוכן לוותר: על טיול בן כמה חודשים לחו"ל, אולי לדרום אמריקה
בעוד עשר שנים: מקווה להיות עם אישה שאני אוהב וילדים, ולעסוק באמנות, משחק מוסיקה או בימוי.

עשר שנים: מקווה להיות עם אישה שאני אוהב וילדים, ולעסוק באמנות, משחק מוסיקה או בימוי