בניית אתרים בחינם
 

חינוך ערכי -יהדות אורט קרית מוצקין

 
                              חומרים לקראת בחינה,שאלות אישיות ופורומים
 
    דף הבית
    שאלות כלליות
    צור קשר
    אלול
    סליחות
    ראש השנה
    חגי תשרי
    אמונה
    חשוון
    תפילה
    גבורה-חנוכה
    צומות
    שבת
    נספח לנושא שבת-ראיון עם טל ברמו
    שליחות- פורים
    חירות-פסח
    פסח-עיוני
    ספירת העומר
צומות
 
1. הצומות- סקירה כללית

 

שם הצום

תאריך

משך הצום

צום גדליה

ג' תשרי

מעלות השחר עד צאת הכוכבים

יום כיפור

י' תשרי

משקיעת החמה של ט' תשרי עד צאת הכוכבים של י' תשרי

עשרה בטבת

י' טבת

מעלות השחר עד צאת הכוכבים

תענית אסתר

י"ג אדר

מעלות השחר עד צאת הכוכבים

צום י"ז בתמוז

י"ז תמוז

מעלות השחר עד צאת הכוכבים

תשעה באב

ט' אב

משקיעת החמה של ח' אב עד צאת הכוכבים של ט' אב

 
 
2. תענית אסתר ויום כיפור
א. יום כיפור:  זהו הצום היחיד שאינו יום אבל. יום כיפור הוא חג, והצום בו נועד לכפרה ולהיטהרות עצמית. זהו היום בו ה' חותם את גזר הדין לשנה הקרובה.
ב. תענית אסתר: במגילת אסתר מתואר שהמן גזר, באישור המלך אחשוורוש, גזירה להשמיד את כל היהודים. מרדכי היהודי ביקש מאסתר שתלך אל המלך ותבקש ממנו לבטל את הגזירה. באותה תקופה, מי שהיה מגיע אל המלך בלי הזמנה מפורשת- היה מוצא להורג. לכן, אסתר מבקשת מכל היהודים לצום שלושה ימים בעבורה (כדי שה' ירחם עליהם ויבטל את הגזירה). בסופו של דבר אסתר מגיעה אל המלך- ולא רק שהוא לא הורג אותה, הוא אף מסכים לבקשתה. אנחנו צמים לזכר הצום שקבעה אסתר.
 
 
3. צומות החורבן
 
עשרה בטבת
צום י"ז בתמוז
תשעה באב
צום גדליה
588 לפני הספירה- תחילת המצור של בבל (בראשות המלך נבוכדנאצר) על ירושלים בתקופת בית המקדש הראשון.
586 לפני הספירה-
הובקעה חומת ירושלים ע"י הבבלים בתקופת בית המקדש הראשון
586 לפני הספירה-
חורבן בית המקדש הראשון
סוף המאה ה6 לפני הספירה-
רצח גדליה בן אחיקם, שהיה מנהיג היהודים שנשארו בארץ ישראל לאחר חורבן בית המקדש הראשון.
בשנת תשי"א (1950)  הרבנות הראשית לישראל קבעה בעשרה בטבת את "יום הקדיש הכללי"- יום זיכרון לכל מי שנספה בשואה ולא ידוע מהו תאריך פטירתו.
70 לספירה-
הובקעה חומת ירושלים ע"י הרומאים (בראשות טיטוס) בתקופת בית המקדש השני
70 לספירה-
חורבן בית המקדש השני
 
 
(הטבלה מתארת את מה שאנחנו מציינים בכל צום. התיאור הבא הוא הסבר של כל השתלשלות האירועים ברצף:)
 
לפני כ2600 שנה, הבבלים שלטו בארץ ישראל. היהודים ניסו למרוד בהם, ולכן הבבלים החליטו לכבוש את ירושלים. מכיוון שירושלים מוקפת בחומה, היהודים חסמו את הכניסות ולא איפשרו לבבלים להכנס. בתגובה, הבבלים התחילו במצור על העיר ירושלים. במשך כשנה וחצי לא יכלו היהודים להכנס או לצאת מירושלים. בשלב מסויים האוכל במחסנים אזל, ויהודים רבים מתו מרעב וממחלות. לאחר שנה וחצי, בחודש תמוז, הצליחו הבבלים לפרוץ את חומות ירושלים ולהכנס אל העיר. לאחר חודש, בט' באב, הם שרפו והחריבו את בית המקדש הראשון.
לאחר שהבבלים החריבו את בית המקדש, הם הגלו את עם ישראל לבבל. הבבלים איפשרו לקבוצה קטנה של יהודים להשאר בארץ ישראל, והעמידו בראשה כמנהיג את גדליה בן אחיקם. אחד מהיהודים בקבוצה לא הסכים עם גדליה, והחליט לרצוח אותו. כשראו הבבלים שנרצח המנהיג של הקבוצה, הם החליטו להגלות לבבל גם את הקבוצה האחרונה הזו, וכך במשך 70 שנה לא היו יהודים בארץ ישראל.
לאחר 70 שנה חזר חלק מעם ישראל לארץ ישראל, והם הקימו את בית המקדש השני. לאחר מספר מאות שנים שעמד בית המקדש השני הגיעו הרומאים לארץ, ובי"ז בתמוז הם פרצו את חומות ירושלים. לאחר שלושה שבועות, בט' באב, החריבו הרומאים את בית המקדש השני.
 
 
 
4. מטרות צומות החורבן
א. מטרות צומות החורבן:
* זכירת העבר ושימורו כמורשת העם היהודי.
מציאות של בית מקדש היא מציאות של שכינת אלוקים, של עבודת ה' יותר שלמה, של מיצוי של הכוחות שיש בנו. גם צורת התקשורת בין הקב"ה אלינו היתה ברמה אחרת- בתקופת בתי המקדש עדיין היו עדיין נביאים, אך מאז חורבן בית המקדש השני- פסקה נבואה. בית המקדש היה המרכז הרוחני של העם היהודי לאורך הדורות, והוא מסמל את מימוש השאיפות בקשר עם אלוקים. צומות החורבן מעוררים אותנו להיזכר במציאות של בתי המקדש, ולשאוף לחזור למציאות זו.
הפניית תשומת ליבנו לעריכת חשבון נפש.
אנו בודקים מה עלינו לתקן, ואיך נוכל לתקן זאת. חשבון הנפש מתבצע גם במישור האישי (מה אני עשיתי) וגם במישור הלאומי (מה העם עשה).

 

ב. ה' כעס על החטאים של עם ישראל, והוביל לחורבן שני בתי המקדש.
בית המקדש הראשון נחרב בגלל שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה שעם ישראל עשה.
בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם בעם ישראל.
 
ג. נאמר בגמרא (תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק א', הלכה א'): "כל דור שאינו נבנה בימיו, מעלין עליו כאילו הוא החריבו".
כלומר, אם בתקופה שלנו עדיין לא נבנה בית המקדש- זה כאילו שממש אנחנו הם אלו שגרמו לחורבן שלו! אם היינו ראויים לבית מקדש, הוא היה נבנה- אבל בגלל שכנראה המעשים שלנו עוד לא מספיק מתוקנים, אנחנו כאילו מחריבים את בית המקדש שוב ושוב כבר כמעט 2000 שנה!
הצומות הם לא רק מציאות רחוקה מהעבר. הם דרישה עכשווית מאיתנו לשפר את עצמנו, ללמוד מטעויות העבר ולתקן את מה שניתן. כשאדם באמת מצטער ומתאבל על חוסר מסויים, הצער הזה יוביל אותו לנסות לתקן ולהשלים את החוסר.
 
 

---

שפיכות דמים= רצח
גילוי עריות= קיום יחסים אסורים, למשל: בין קרובי המשפחה המצומצמת, בין גבר לאישה שנשואה לגבר אחר.
עבודה זרה= עבודה לאלים אחרים
שנאת חינם= שנאה ללא סיבה
מעלין עליו= מחשיבים לו
 
 
5. נבואת צומות החורבן
"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים.." [זכריה, פרק ח', פסוק יט']
 
על פי המסורת, בעזרת ה' כשיבנה בית המקדש השלישי, צומות החורבן יהפכו מימי אבל לימי שמחה. כיום אנחנו בוכים בצער רב על כך שאנחנו גורמים יום-יום לחורבן מחודש של המקדש, אך כשהוא ייבנה שוב- יהיו אלו ימי חג שיציינו את התיקון שעשינו!