No sé si lo recuerdo o me lo contaron pero cuando era chiquita mi mamá me decía ‘dame la mano para cruzar la calle’, y yo le decía ‘no, no te la doy, te la presto’, porque dar la mano me sonaba a darla, sacármela y darla ¿pero dar una mano no es un poco eso?
Dar una mano a alguien es mucho más que hacer un favor. No es dedicar unos minutos que te sobran o prestar una remera que no usas, es dar una parte tuya, es darte vos.
Dar la mano es aferrarte y aferrar al otro. Cuando el mundo se vuelve un abismo y todo se cae tus manos no se aferran a algo, se aferran a alguien, alguien que no te deja caer.
Cuando vos diste tu mano ya no hay forma de soltarla, ya no es tuya, está unida a la del otro, las dos manos son una.
Las manos nos unen, nos suman, cuando damos la mano dejamos de ser yo para ser nosotros.
Mi mano ya no es mía, es tuya, o nuestra. Nunca voy a soltarte la mano, pase lo que pase.

 

"מרץ ' 

אני לא יודעת אם אני זוכר או אמרו לי, אבל כשהייתי קטנה אמא שלי אמרה לי 'תן לי את ידך כדי לחצות את הרחוב,' ואני אמרתי 'לא, לא נותנים את זה, אתה יכול להשאיל אותו, "כי זה נשמע ללחוץ ידיים לתת, ולתת sacármela להושיט יד "אבל הוא לא קצת? 
להושיט יד למישהו הוא הרבה יותר כדי לעשות טובה. לא כמה דקות שנשארו או להשאיל לך חולצה שאתה לא משתמש, הוא לתת חלק ממך, הוא לתת לך. 
בידיים רועדות היא להחזיק ונדבק השני. כאשר העולם הופך לתהום והכל נופל בידיים לא להיאחז במשהו, להיאחז במישהו, מישהו שלא נותן לך ליפול. 
כאשר נתת ידך שום דרך להשתחרר, ולא שלך, קשורה השני, בשתי ידיים הם. 
ידיים להצטרף אלינו, להצטרף אלינו כאשר אנחנו לוחצים ידיים להיות לי להיות לנו. 
היד שלי הוא לא שלי, שלך או שלנו. אני לעולם לא אתן לך את היד שלך, לא משנה מה יקרה.