Jazmín: Se ser una chica NE, se vestirme con elegancia, caminar entre algodones, sonreír con discreción y con qué cubierto se come el pescado. Sé muy bien cómo cuidarme de los salvajes.

Las chicas Ne sabemos cuidar las apariencias, siempre, ante todo sonreímos. En el NE somos todos limpios y prolijos, odiamos la suciedad, los gérmenes y las mascotas.

Eso es cosa de salvajes. Las chicas NE sabemos que somos bellas, pero yo siento algo que me corre por las venas, como un fuego. Es como una fuerza, una rebeldía, unas ganas de romper con las formas, con el molde. Es como una convulsión, algo más fuerte, unas ganas de meter las manos en el barro y enchastrar todo.

Es un deseo inexplicable, como una pasión, como bailar flamenco, un deseo de perder la clase, el glamour, la elegancia. Una fuerza que transforma a la bella en bestia. Estamos en un lugar impecable, divino, cool. Nosotras somos impecables, divinas, cool, pero yo siento como un fuego adentro, siento unas ganas terribles de hacer lio.

Siento que tengo adentro mío una perra con ganas de salir, ganas de romper con toda esta prolijidad. Esto es un paraíso, y me encanta, hay una parte mía a la que le encanta vivir en este paraíso pero hay otra que quiere salir.

Esa parte mía quiere salir del paraíso, meterse en el bosque, ver el peligro cara a cara. Siento que soy como dos personas en una. Una es una princesita que le encanta los cuentos de hadas, la ropa, pero hay otra que quiere ser una amazona y quemar todas esas hojas de los cuentos de hadas y vivir una aventura real.

Porque a esta perra que hay en mi la puedo esconder por un tiempo, la puedo encerrar, pero quiere salir y te aseguro que va a salir. Es la forma de describir lo que está dormido en mí y que quiere despertar, salir.

Todos tenemos algo primitivo, bestial, salvaje, algo que tarde o temprano necesita expresarse. La bestia convive con la bella, es parte nuestra, está ahí, latente. Y por más que nos reprimamos, por más que nos mostremos bellas y frágiles, la bestia que tenemos adentro va a salir a la luz, porque vive dentro nuestro.

חסמין: NE הוא להיות נערה היא לבושה בהידור, הליכה, חכם, מחייך מכוסה בצנעה ומה הדג אוכל. אני יודע טוב מאוד איך לטפל הפראים. 

הבנות Ne לנו לשמור על מראית עין, תמיד, מעל כולם חיוך. בצפון כולנו נקי ומסודר, שונא לכלוך, חיידקים וחיות מחמד. 

זהו הדבר הפראי. הבנות NE יודע שאנחנו יפות, אבל אני מרגיש משהו שפועל בעורקי כמו אש. זה כמו כוח, מרד, רצון לשבור עם הטפסים, עם העובש. זה כמו התקף, משהו חזק, רצון לשים את ידיו בבוץ וכל enchastrar. 

זה רצון בלתי מוסבר, תשוקה, כגון ריקוד הפלמנקו, רצון לאבד את המעמד, הזוהר, האלגנטיות. כוח זה הופך חיה יפה. אנחנו מושלם, אלוהי, מגניב. אנחנו ללא דופי, אלוהי, מגניב, אבל אני מרגיש כמו אש מבפנים, אני מרגישה נורא רוצה בלגן. 

אני מרגישה שיש לי בתוכי כלבה רוצה לצאת, רוצה לפרוץ עם כל זה אריכות יתר. זהו גן עדן, ואני אוהבת, היא חלק ממני אוהב לחיות בגן העדן הזה, אבל יש עוד מי שרוצה לעזוב. 

זה חלק ממני רוצה לעזוב את גן העדן, להיכנס ליער, רואה את הסכנה בפנים. אני מרגיש שאני כמו שני אנשים בכל פעם. האחת היא נסיכה שאוהב אגדות, את הבגדים, אבל יש עוד מי רוצה להיות אמזון ולשרוף את כל הסדינים של אגדות ולחיות הרפתקה אמיתית. 

כי זונה זה בתוכי אני יכול להסתיר במשך זמן מה, אני יכול לנעול, אבל רוצה לעזוב, ואני מבטיח לך תקבל. זוהי דרך לתאר מה הוא נרדם עלי רוצה להתעורר, לצאת החוצה. 

לכולנו יש משהו פרימיטיבי, חייתי, פראי, משהו שבסופו של דבר צריך לבוא לידי ביטוי. החיה חיי עם היפה, היא חלק מאיתנו היא שם, חבויה. ולמרות שאנחנו התביעה, להראות את עצמך יותר יפה ושברירית, החיה שיש לנו בפנים יבוא האור, כי הוא חי בתוכנו.