כל עוד הם ישנים, אין מה לדאוג - זוהי אימרה נפוצה בין מגדלי כלב הרים פירינאי.
כלב ההרים הפירינאי, הינו אחד מגזעי הכלבים העתיקים בעולם המודרני. מאז ימי קדם ועד ימינו אלו תפקידו של הפירינאי הוא שמירה על עדרי צאן. הפרינאיים, הינם כלבים מאוד מאוד שלווים ורגועים ויש הרבה מאוד "טענות" נגדם שהם ישנוניים ובכדי להעיר אותם "מתרדמתם" צריך גרוי מאוד חזק של סכנה שאורבת לבעליהם/לעדר שלהם.
רקע היסטורי
כלב הרים פירינאי, כשמו, מקורו בהרי הפירינאים החוצצים בין צרפת לספרד ולמעשה בחבל הבסקים שהיה מבודד בין שתי המדינות הללו. שם הוא שימש את הבסקים שהיו רועי צאן משך מאות שנים. הכלבים שמרו על העדרים במרומי ההרים והמחסות שהיו להם היו במערות. ישנו סיפור/אגדה המספר כי מטייל שעבר פעם באזור הבסקים וראה את הכלבים התלהב מהם וביקש מאת הרועה גור. הרועה השיב לו שישנם גורים במעלה ההר במערה ואם הוא רוצה שיכנס לשם ויבחר לו גור.
המטייל עלה להר, נכנס למערה ובתוך שניה קלה החל לנוס כל עוד נפשו בו ומאז לא נראה. עד 1675 לא הוכר הגזע מחוץ לתחומי חבל הבסקים. בשנה זו הגיע לביקור בחבל ארץ זה הדופין בנו של לואי ה- 41. הנסיך התחבר אל כלב פירינאי בן 8 חודשים ששמו היה Patou בקשר מאוד חזק וכששב לארמון "ללובר" חזר עם פירינאי שלו.
שנתיים לאחר מכן הגיע שהפירינאים כשומרי הארמון והיו בני בבעלות האצולה הצרפתית.
בשנת 1815 מגיע פירינאי ראשון למושבות באמריקה הכלב היה בבעלות Mr Beaudry. נאמר עליו שהיה לבן לגמרי וגובהו בכתף היה 32 אינטש.
ב- 1824 שלח הגנרל לה-פייאט זוג כלבים למושבות ונאמר שהיו בעלי כיתום חום.
באנגליה לעומת זאת ב- 1815 החזיק סיר וולטר סקוט פרינאית מעורבת אבא פירינאי ואמא היתה סקוטי דירהונד לכלבה קראו מדאיה. זהו למעשה הכלב הראשון באנגליה שהיה בו משהו מן הכלב הרים פירינאי.
מוצא הגזע
קיימות תיאוריות שונות לגבי מוצאו של כלב ההרים הפירינאי.
הראשונה מתייחסת אל המסטיף הטיבטי והשניה מתייחסת אל ה - Ku Assa גזע אשורי/מסופוטמי - שהיום רואים את ה-קנגל (קרבש) התורכי כממשיכו.
מסטיף טיבטי.
על תיאוריה זו אמון רוברט ליטון, בספרו the of The New Book of the Dog שיצא לאור בשנת 1911 הוא מציין שלשני הגזעים הללו יש מכנה משותף וזאת על אף השוני בצבעים הפירינאי לבן ולבן עם כיתום לעומת המסטיף הטיבטי המופיע בדרך כלל בצבעים שחור, אדום, שחור-חום( צורת הראש ומבנה הגולגולת והזרבובית זהים, גוף מסיבי זהה, נשיאת אוזנים זהה וכך גם מיקום העיניים. וזאת על אף שהפירינאי גבוה יותר מהמסטיף הטיבטי. לתיאוריה זו של ליטון הצטרפו גם הצרפתי M.B.
Senac-Lagrange וחוקרים גרמנים - כולם תמכו והאמינו כי המסטיף הטיבטי הוא האב המקורי של כל גזעי כלבי הרועים השומרים.
אותה תיאוריה טענה כי השבטים הנודדים העבירו איתם את הכלבים ממקום למקום וכך הפתחו במקומות שונים גזעי כלבים המיועדים לאותה מטרה - שמירת עדרים.
הבעיה היחידה המהותית שנותרה ללא פתרון בתיאוריה זו היא כיצד כלב כהה כמו המסטיף הטיבטי, הופך להיות פתאום לגזע לבן? היו נסיונות לתת מענה לשאלה זו אך ללא הצלחה יתרה.
יש לזכור כי רועי הצאן מעדיפים כלבים בצבע לבן כדוגמאת הכבשים שכן הטורפים הם כהים יותר וכך קל להם יותר להבחין בין זאב לכלב למשל.בטיבט למשל, חיית המרעה הנפוצה היתה ה"יאק" שצבעו כהה וכך גם המסטיף הטיבטי
Ku Assa - כלב אשורי
תיאוריה נוספת באשר למקורו של הפירינאי ושל שאר הגזעים "הלבנים" העוסקים בשמירה על עדרים מתייחסת אל גזע כלבים "אשורי" זה כאל "אבי הפירינאים" תיאוריה זו יוצאת לאור בשנים 1967 על ידי ד"ר פילברוי וב- 1974 על ידי ד"ר בורדו - השניים נעזרים בפיענוח כתב יתדות שנמצא על חרסים משומר ומדרום מסופוטמיה שם מתייחסים אל ה- קו-אסא כאל כלב שמירה על עדרים ויחד עימו מצוי כלב רועים קטן.הטענה היא כי במסעות הכיבוש השונים הועברו כלבים אלו אל
כל רחבי היבשת ?אירופה". ומהם פותחו הגזעים השונים.
אלו הן שתי התיאוריות המרכזיות כאשר עדיין קיימות אי הסכמות.
ניתן לומר כי כלבי רועים התפתחו בהתאם לצורך ועיקר
ההתפחות הוא על המפות בקווי אורך שבין 30 ל- 50 מעלות צפונית לקו המשווה באסיה ואירופה. ומאחר והצרכים של רועי הצאן הינם דומים סביר להניח שהתפתחו גזעים דומים שבאו לענות על בעיות דומות.
כך או כך כלב הרים פירינאי הינו אחד מהגזעים העתיקים ביותר הידועים לנו שלא חל בו שינוי משמעותי הידוע לנו.
התפתחות הגזע
צרפת היא ארץ מוצאו של הגזע ותקן הגזע הרשמי פורסם
לראשונה בשנת 7291. קדמו לו תקנים נוספים שלושה במספר שלא התקבלו.
המועדון הצרפתי לכלב הרים פירנאי הינו מועדון מאוד חזק ומשפיע על הגידול בעולם כולו.
במחצית הראשונה של המאה הקודמת בשל מלחמות עולם וכו' היה הגזע "במשבר? ורק לאחר תקופת רגיעה החל הגזע להתאושש.
במהלכן של כמעט 30 השנים האחרונות שלט במועדון הצרפתי ביד רמה ג'י מונסנקאל שאף ביקר בארץ מספר פעמים.
מונסקאל שדרך אגב אינו מגדל כלב הרים פירינאי אלא מגדל את כלב הרועים הפירינאי נחשב כמי שנותן את הטון ועל פיו ישק דבר. הוא מאוד סמכותי ואינו מאפשר ערעור על דבריו.
לקראת סוף שנות השמונים החל מונסקאל עם קהל מאמיניו
לשנות את צורתו החיצונית של הגזע הם החליטו להתייחס אל ה"צללית" של הגזע )מבט מהצד( והתעלמו מהרבה דברים אחרים כך שיצרו כלבים גבוהים מאוד בעלי חזה צר, תנועה חלשה. כלב שהיה אמור להיות "בנוי בעוצמה, אולם לא נעדר אלגנטיות מסויימת" הפך להיות לכלב אלגנטי שיושב גבוה גבוה על רגלים ארוכות ארוכות. כל מי שהעז לצאת כנגד מונסנקאל "הושתק". אליה מספרת שכשהייתה בתערוכה הלאומית לפירנאים בצרפת בעת שבחרו את מנצח הגזע קרא לה מונסנקאל לצידי הזירה ושאל לדעתה, אליה מספרת שכל הכלבים בזירה היו "מדהימים" אך לאחד מהם היתה תנועה מעולה בשעה שלאחרים פחות וכשהעירה על כך למונסנקאל הוא אמר לה לא להתייחס לתנועה אלא רק לצללית. לשמחתנו, לפני כשנתיים לערך הבין מונסנקאל את טעותו וכעת חוזרים שוב אל המקורות.
לפני כחצי שנה פרש מונסנקאל מתפקידו כנשיא המועדון ואת מקומו ממלא כיום מר אלן פאקו שאף הוא ביקר בארץ מספר פעמים.
|
|
|
