סקירה כללית
הפינצ'ר הננסי הוא כלב קומפקטי ריבועי ונאה. כלב שרירי שיכול לגבור על כלבים גדולים ממנו בהרבה. יש לו הרבה תכונות פיזיות של כלבי עבודה וציד. בתערוכות הוא מפגין חכמה, סגנון ואופי. הוא עומד כמו סלע בזירה, מתוח כמו קפיץ ושומר שלא יפלשו לתחומו. זהו כלב בעל הופעה מושלמת והוא מתחרה רציני בכל תערוכה גדולה.
פינצ'ר הוא כלב ספורטיבי וכאשר ניתנת לו הזדמנות הוא יכול לצוד כל היום. הוא אוהב לשוטט ביערות ולחפש טרף. הוא חסר פחד ומסוגל להתנפל גם על גדולים ממנו. הוא אינו יודע שהוא כלב קטן, אלא חושב שהוא כלב גדול, והא יתייצב באומץ להגן על בעליו ובני משפחתו. הוא יעמוד תמיד הכן למלא את רצון אדונו, ויעשה זאת בזריזות. אוזניו קשובות לכל רחש, תמיד יקפוץ סביב בשמחה ובערנות. כשזר מתקרב או קיימת סכנה הוא יתריע בנביחות עזות. בריאותו הטבעית, פרוותו הקצרה, צייתנותו וצרכיו המועטים עושים אותו לכלב מבוקש מאוד. זהוא כלב לכל דבר במתכונת מיניאטורית חסכונית ויפה ובשל כך הוא נוח לאחזקה. הפינצ'ר הננסי מאופיין בכפל איכויות, הוא כלב שעשוע, וכלב התרעה ושמירה גם יחד
מוצאו של הפינצ'ר הננסי
קיימות גרסאות שונות בקשר למוצאו של הפינצ'ר הננסי, ואנו נעמוד על שלוש מהן.
הגרסה האמריקאית על פי " The Complete Dog Book by the American Kennel Club " משנת 1983:
הפינצ'ר הננסי קיים מאות שנים. גרמניה היא כמובן ארץ מוצאו אולם הוא
גודל גם במדינות הסקנדינביות במשך זמן רב. התפתחותו האמיתית של הגזע החלה בשנת 1895 כאשר הוקם מועדון הפינצ'ר הגרמני. מועדון זה שמכונה היום פינצ'ר - שנאוצר, נתן לגזע את התקן הראשוני שלו. מאז הקמתו של מועדון הפינצ'ר השתפר טיפוס הגזע וגדל המוניטין שלו, אך התקדמותו המהירה בלטה במיוחד בין 1905 למלחמת העולם הראשונה. תקופת המלחמה גרמה לעיכוב בהתפתחות הגזע.
בערך בשנת 1919 החלו בקיאים בנושא לקדם שוב את הגזע והתוצאה הייתה ייצוא של כלבים גם לארה"ב בה הגידול היה במידה מוגבלת מאוד. עד לשנת 1928 בתערוכות בארה"ב, נראה מספר זעום של פינצ'רים ננסיים . הדחיפה הגדולה לפיתוח גזע הפינצ'ר הננסי ניתנה בארה"ב משנת , כאשר הוקם מועדון הפינצ'ר הננסי. הפופולריות של כלב קטן זה גדלה, וגם בתערוכות הופיעו הרבה מציגי פינצ'ר ננסי שאף זכו מספר פעמים בקבוצת הזעירים.
הגרסה האנגלית על פי "A Standard Guide to the Pure Breed Dogs by Glover":
גזע הפינצ'ר הננסי הוא קדום אך הוא היה שונה ממה שאנו מכירים היום. זהו כלב גרמני שמעורב מסוגים שונים של טריירים ילידי גרמניה, במשך מאות אחדות. המילה פינצ'ר מובנה טרייר בשפה הגרמנית. תחילה חשבו שהפינצ'ר הוא הקטנה של הדוברמן בגלל הדמיון הרב בינהם אולם הגיעו למסקנה שהם אינם קרובי משפחה, והפינצ'ר הוא גזע קדום יותר.
בגרמניה היה בזמנו פינצ'ר גדול יותר, עם שני סוגי פרווה, חלקה זיפית. הפינצ'ר הננסי התפתח כנראה מהסוג החלק, שהיה כלב חזק ואקטיבי בגודל של אייריש טרייר, עם חיבה גדולה לאורוות, ושהיה עסוק בצמצום אוכלוסיית העכברושים, כלומר ציד עכברושים. כנראה, שהוא קיים עדיין בצורתו המקורית בגרמניה.
מועדון הפינצ'ר הגרמני הוקם ב 1895- והוא זה שקבע את תקן הגזע, ושיפר את הגזע עד למלחמת העולם הראשונה. רק לאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה התקדמות גדולה בקידום הגזע.
ב 1928 הוקם מועדון הפינצ'ר בארה"ב, ועד אז היו שם מעט פינצ'רים ננסיים. הגזע התפתח בהתמדה משני צדי האוקיינוס האטלנטי. מספר הכלבים גם באנגליה וביפן נשאר יציב, והפינצ'ר הננסי מוצא את דרכו למדינות רבות בעולם.
הגרסה הגרמנית
בגרמניה, ארץ מוצאו, ידוע הפינצ'ר ככלב קדום. בכתובים נמצאה עדותו של הסופר הגרמני ה.ג רייכזבך משנת 1836 כי מוצאו של הפינצ'ר מהכלאת כלב הולנדי וגרייהאונד איטלקי. הנחה זו מקובל על העוסקים במחקר. אז אף נודע בכינוי Pinchr Reh על שום היותו דומה ביותר לאילה זעירה מסוג מסוים שהתרוצצה ביערות גרמניה לפני שנים. הפינצ'ר הננסי מופיע אף ביצירות אמנות קדומות. בשנת 1936 ניסו בפעם הראשונה לחלק את הכלבים לגזעים, וכבר אז היה זה החוקר רייכזבך אשר תיאר בספרו את
הפינצ'ר החלק ככלב בינוני בצבע שחור עם כיתום בהיר.
בשנת 1876 היה חוקר אוסטרי שהגדיר שבעה גזעים של פינצ'ר, מבלי לייחס להם קשר משפחתי. מאוחר יותר הצביעו מחקריו של השוויצרי סטמדר על המוצא המשותף של כל גזעי הפינצ'ר. הוא מצא שכלבי השפיץ, טרייר ופינצ'ר מוצאם מכלבי ביצות והם נמנים על הגזעים העתיקים ביותר של גזעי הכלבים באירופה. עד התחלת התודעה הקינולוגית בשנת 1850 מוצאים אזכור של הפינצ'ר. בשנה זו הוא מופיע כגזע עצמאי. בשנת 1895 עם ייסוד ספר הגידול הגרמני והקמתו של מועדון הפינצ'ר הגרמני, נרשמו 83 כלבים מן הגזע פינצ'ר ננסי. היו אלה כלבים כלבים בצבעים שונים: שחור, צהוב, חום, אדום, חום שוקולד אפילו אחד פלפל מלח. היו אלה כלבים קטנים מאוד, בעלי ראשים עגולים, עיניים בולטות ועצמות דקיקות.
יוסף בראה מייסד החוג הגרמני לפינצ'ר רצה לראות את הפינצ'ר הננסי ככלב קטן בעל פרופורציות נכונות וככלב חזק למרות גודלו. היו מספר מגדלים בעלי מעוף ותודעה אשר צידדו בדעתו של ברטה. ביניהם כ - Minerva Beingold, Raris, Klein, אשר נזכרים עד היום בתעודות היוחסין.
אחרי מלחמת העולם הראשונה התחילה הפופולריות של הגזע לעלות, והביקוש לכלבים אלה גאה. דבר זה גרם לנסיגה גדולה בטיבם, מאחר ששוב חיפשו כלב קטן. היה זה שוב יוסף ברטה שהעז לתת תואר מנצח לכלב בגובה 30 ס"מ.
עד שנת 1928 היה הפינצ'ר הננסי נדיר בארה"ב. בשנת 1929 הוכר הגזע על ידי התאחדות הכלבים האמריקנית, ומאז הפך לכלב הפופולרי ביותר שם, וכונה "מלך כלבי השעשועים". בשנת 1936 הכיר ה - P.S. K בגובה של 30 ס"מ כגבול עליון לגזע. רק בשנת 1956 נקבעו המגבלות לגבי הגובה המינימלי והוא נקבע ל - 25 ס"מ.
|
|
|
