הסמוייד הוא גזע ידידותי מאד לאדם. הוא כלב עדין ונוח אך עלול להיות עקשן לעיתים ולכן נחוץ לו מאמן סבלני ותקיף מעט. הסמוייד יתאים עצמו לסביבתו ומחבב מאד ילדים. חשוב מאד לא להזניחו בשנה הראשונה לחייו כדי לעצב נכון את אופיו.
הגובה הממוצע של הנקבה: 46-51 ס"מ ושל הזכר 51-56 ס"מ.
אורך חייו 13-15 שנה בממוצע.
 |
צילם: יגאל פרדו |
הסטוריה:
מוצאו של הסמוייד במרכז סיביר. מגדליו הראשונים היו בני שבט סמוייד.מקורו במרכז סיביר.
שבטי הסמוייד התפרסו על פני שטח נכבד מכדור הארץ. עם השנים הם היגרו צפונה דרך מונגוליה והתישבו לבסוף בערבות הקרח של סיביר ושם התפתח הסמוייד כגזע טהור.
הסמויידים היו רועי איילים והיו צריכים לפתח כלבים מיוחדים למרעה. בנוסף היה על הסמוייד לשמור מפני זאבים וחיות אחרות, שמירה על הילדים, גרירת סירות וכמובן מרעה האיילים. האסקימוסים בני שבט הסמוייד התייחסו לכלבים שלהם ממש כמו לבני משפחה, מה שמסביר אולי את מזגם הנוח ואת האהבה שהם רוכשים עד היום לבני האדם.
בשנות ה- 90 של המאה ה - 91, הגיעו לאותם אזורים מגלים ונוסעים שחקרו וגילו בין השאר את השבטים ואת הכלבים המיוחדים שלהם. אחד מהם, היה חוקר הקוטב הנודע ננסן, שסיפר על המפגש שלו עם שבט הסמוייד במהלך מסעו לקוטב ב- 1893: " אנשי הסמוייד חיים בביקתות. עורם של הצבאים משמש להם לאוהלים, בגדים, שמיכות ומיטות. אנשי הסמוייד הם נמוכים, מוצקים, כהי עור ובעלי יושר מוחלט. כלביהם מעולם לא הכזיבו אותם והם עובדים עד אפיסת כוחות ברגליים פצועות ומדממות. רק הקשוחים ביותר יכולים להחזיק מעמד במסע קשה כזה ובארץ קפואה כזו."
יעודם של כלבי הסמוייד היה כרועי איילים ולא ככלבי מזחלות. בגלל יעודם כרועי איילים ולא ככלבי מזחלות, לסמוייד מבנה מעט שונה מכלבי שפיץ אחרים: הם מרובעים וקצרים יותר, מבנה שמותאם פחות לעבודה ותנועה ארוכה.
בסוף המאה הקודמת הגיע לסיביר אנגלי בשם סקוט קילבון, זואולוג שהשתייך לאגודה הבריטית המלכותית לזואולוגיה. בשובו לאנגליה הביא עמו שני כלבים לבנים. היתה זו הפעם הראשונה שבה פגשה אירופה את הגזע.
מאנגליה יצאו הסמויידים לכל העולם. התקן הרשמי הראשון לגזע פורסם באנגליה ב - 1909. הכלב הראשון נרשם בארצות הברית ב - 6091, אך עד לפני כ- 19 שנה הוא היה נדיר יחסית באמריקה. כיום זוכה הגזע לעדנה רבה והוא פופולרי מאד גם באירופה וגם בארצות הברית, וגם בישראל. רכז הגידול של כלבי הסמוייד בארץ: "בישראל יש סמויידים מתחילת שנות ה - 70.
הגידול התבסס בעיקר על כלבים מקנדה וארצות הברית. בשנת 1985 נרשמו בספר בגידול בישראל 69 סמויידים. מאוחר יותר הובאו כלבים נוספים בעיקר מארצות הברית. בשנת 1994 נרשמו בארץ כ - 700 סמויידים באיכות גבוהה, אופי נוח ופרווה באיכות טובה".
כיום הגזע פופולרי יחסית בארץ. הסמוייד הוא גם סמל החוג הישראלי לכלבי שפיץ, אליו הוא משתייך.
הסמוייד הוא כלב מרשים. הוא בולט מיד ומושך תשומת לב. מראהו הכללי הוא ריבועי, בינוני בגודלו. כלב מוצק, בעל חזה עמוק, גבו שרירי.
צבע פרוותו של הסמוייד - לבן, לבן וכתום בהיר או קרם. אוזניו קטנות וזקופות, נוטות מעט קדימה ומעוגלות בקצה, מכוסות בשיער רב. העיניים כהות, חומות ושקדיות. הראש משולש. הזנב ארוך ומסתלסל, מונח על הגב.
לסמוייד הבעה מחייכת. שפתיו הדוקות עם פיגמנט שחור ושרירים בלחיים. הוא בדרך כלל אכן בעל מזג נעים.
|
|
|
