Eric Clapton

עוד לפני שפתח בקריירת-הסולו שלו, בתחילת שנות ה-70, נחשב אריק קלפטון, המוכר גם בכינוי  “Slowhand”,  לאחד מן הגיטריסטים החשובים בבלוז-רוק וברוקנ'רול הבריטי ורבים החשיבו אותו כגיטריסט הבלוז הלבן הטוב ביותר. קלפטון זכה להצלחה חסרת-תקדים בלהקות השונות בהן ניגן, ולמרות שעברו 11 שנה עד שהעז להוציא אלבום סולו, הצליח קלפטון לעבור בהצלחה את המעבר מגיטריסט הרוק המתקדם המוצלח ביותר, לזמר פופ ממלא איצטדיונים. אחרי משברים, התמכרות להרואין וטרגדיות משפחתיות, קלפטון הוא אמן שורד, שאינו חושש להתנסות בז'אנרים שונים (רגאיי, רית'ם אנד בלוז, רוק אקוסטי) ולהצליח גם בהם.

אריק קלאפ נולד בריפלי, שבחבל סארי שבבריטניה, כבנם הלא-חוקי של חייל קנדי ששירת בבריטניה בתקופת מלחמת-העולם השנייה ובחורה בריטית בת שש-עשרה. קלפטון הילד גדל אצל סבו וסבתו, שסיפרו לו כי הם הוריו המאמצים וכי אמו, שנישאה בינתיים לחייל אמריקני, היא אחותו הגדולה. חשדותיו של  קלפטון, ששם לב כי שמות המשפחה של סבו וסבתו לא היו זהים לשלו, התאמתו בגיל תשע, כשאביו האמיתי הגיע לביקור בבריטניה  עם אחיו-למחצה של קלפטון. בעקבות הטראומה, שקע  קלפטון בדכאון, נכשל בבחינות-המעבר לחטיבת-הביניים, ולאחר שעבר מספר בתי-ספר זנח כליל את לימודיו לטובת הנגינה בגיטרה.
בתחילת שנת 1963, עוד בטרם מלאו לו שמונה-עשרה, הצטרף קלפטון ללהקת ה-Roosters. כבר באוקטובר של אותה שנה החליף את אנתוני טופהאם, כנגן גיטרה מובילה בלהקת ציפורי החצר        (Yardbirds), להקה אשר מאוחר יותר ניגנו בה גם ג'ף בק וג'ימי פייג'. אלבומם הראשון של ציפורי החצר, Five Live Yardbirds, זכה להצלחה מסחרית מועטה בלבד. קלפטון עזב את הלהקה משום שפנתה לכיוון שהיה חדשני מדי לטעמו, והחמיץ את פריצתה למצעדים, עם הלהיט “For Your Love" שהגיע למקום השלישי במצעד הבריטי. 
 מבחינה מוסיקלית ראה קלפטון את עצמו כממשיך דרכם של נגני הקאנטרי-בלוז של שנות ה-30 ושל מוסיקאי הרית'ם-אנד-בלוז של שנות ה-50. בשנת 1965 מצא קלפטון כר פורה לסגנון נגינתו, בלהקת הבלוזברייקרז של ג'ון מייאל. הוא הקליט איתם את האלבום The Bluesbreakers With Eric Clapton בשנת 1966. האלבום זכה להצלחה מסחרית וגם להערכת המבקרים, אולם כבר באותה שנה עזב  קלפטון את הבלוזברייקרז והקים את להקת-העל Cream (שנקראה בארץ קצפת). איתו בלהקה היו הבסיסט ג'ק ברוס, שניגן לפני כן בלהקתו של מנפרד מן, והמתופף ג'ינג'ר בייקר. קרים, הסופר-גרופ הראשונה בהיסטוריה, שילבה את הבלוז של קלפטון עם רוק מתקדם, ונחשבה לאחת מפורצות-הדרך ברוק הבריטי של שנות ה-60. ההופעות החיות של קרים, בהן ביצעו חברי הלהקה גרסאות ארוכות לשירים משלושת האלבומים שהקליטו בשנים 1968-1969, הפכו לשם דבר, ובלונדון הופיעו כתובות גרפיטי אשר הכתירו את קלפטון בתואר אלוהים. בשנת 1968 תרם קלפטון מכשרונו גם לאלבומים של  להקות אחרות, ביניהם האלבום הלבן של החיפושיות, ו-We’re Only in it for the Money של פרנק זאפה ואמהות ההמצאה.
בסוף 1969 התפרקה להקת קרים, וקלפטון, יחד עם בייקר, הצטרף לסופר-גרופ נוספת בשם אמונה עיוורת. חבריה האחרים  היו הזמר סטיבי ווינווד, לשעבר חבר בלהקת ספנסר דייויס ובלהקת טראפיק, וכן ריק גרץ', שהיה חבר בלהקת Family. אמונה עיוורת הקליטה אלבום אחד בלבד, והתפרקה בתום סיבוב-הופעות בארה"ב. לאחר פלירט קצר עם הפלסטיק אונו בנד של ג'ון לנון, פנה קלפטון להקלטת אלבום הסולו הראשון שלו. 
האלבום, שנקרא בפשטות אריק קלפטון, הוקלט יחד עם חברי להקת Delaney & Bonnie, ששימשה כמופע-החימום של  טראפיק. באותה שנה יצא גם האלבום Layla And Other Assorted Love Songs, שקלפטון הוציא תחת השם  דרק והדומינוס, בו התארח גיטריסט האחים אולמן, דוויין אולמן. האלבום זכה להצלחה כבירה וכלל השיר “Layla”, אותו כתב קלפטון על פאטי, אשת חברו הטוב ג'ורג' האריסון,
 בין השנים 1970 ו-1973, היה קלפטון מכור להרואין. אחרי הופעה ציבורית אחת ויחידה בשנת 1971, במסגרת קונצרט הצדקה לבנגלה-דש שארגן ג'ורג' הריסון, חזר קלפטון להסתגר במשך שנתיים. בשנת 1973 פיתה אותו פיט טאונסנד לצאת מהמחבוא ואירגן שתי הופעות באולם “Rainbow” בלונדון לציון הקאמבק שלו לזירת הרוק. למרות התמכרותו הקשה, הקהל נוכח לדעת שכישרון הנגינה של קלפטון לא נעלם.
בשנת 1974, אחרי שנגמל, הקליט קלפטון במיאמי את האלבום 461 Ocean Boulevard , שזכה להצלחה. האלבום  כלל, בין השאר, את החידוש לשירו של זמר הרגאיי בוב מארלי, "I Shot The Sheriff", שהכין את הקרקע לפריצתו של מארלי אל השוק האמריקני והבריטי. במהלך המחצית השנייה של שנות ה-70 הוציא קלפטון אלבומי רוקנ'רול ובלוז שהצליחו מבחינה מסחרית, ושהניבו להיטים כגון “Lay Down Sally"   ו- ”Wonderful Tonight".
בשנת 1981 אושפז קלפטון, אחרי שהתמכר שנית, הפעם לאלכוהול. שני האלבומים שהוציא בתחילת שנות ה-80, Money & Cigarettes ו-Behind The Sun, זכו לביקורות לא-מחמיאות ולהצלחה מסחרית מוגבלת.
בשנת 1985 התגרש קלפטון מאשתו, פאטי האריסון ,ונשא לאישה את לורי דל-סנטו. באותה שנה נולד בנו, קונור.  שני האלבומים שהוציא קלפטון במהלך שנים הבאות,August  ו-Journeyman, הגיעו לשלושת המקומות הראשונים בבריטניה, ובשנת 1990 הופיע קלפטון באולם  ה-“Royal Albert Hall”.  בדיוק  בשלב שבו נראה היה שקלפטון מצא מחדש את הנוסחה הקולעת אל  לב הקהל, נקטע סיבוב ההופעות של שנת 1990, בעקבות מותם הטרגי של נגני הליווי שלו, ביניהם סטיבי ריי ווהן, בהתרסקות המסוק בו  טסו. בשנת 1991, בעיצומו של מסע ההופעות "24 לילות"  פקד את קלפטון אסון נוסף. הפעם  היה זה בנו היחיד, אשר צנח אל מותו מחלון לא-מסורג בדירת אמו, בקומה ה53 של גורד-שחקים במנהטן. שירו של קלפטון שנכתב לזכר בנו, “Tears in Heaven”, ושהופיע בפסקול שהלחין קלפטון לסרט “Rush”,  זכה להצלחה עצומה. קלפטון אף ביצע את השיר במופע האנפלאגד של רשת ה-MTV. אלבום האנפלאגד יצא ב-1993, וזיכה את קלפטון בשבעה פרסי גראמי באותה שנה. אלבומו הבא של קלפטון, שיצא בשנת 1994, תחת השם From the Cradle, היה בעל אופי בלוזי מובהק, וזכה לביקורות נלהבות ולהצלחה מסחרית מרשימה.
בשנת 1998 יצר קלפטון  תחת השם הבדוי “X-Sample”, יחד  עם  סיימון קליימי את הצמד T.D.P. האלבום  האלקטרוני  שיצרו השניים,Retail Therapy, נכשל כלכלית וביקורתית. למרות זאת, המשיך קליימי לשמש כמפיק באלבום הבא של  קלפטון, Pilgrim, שיצא באותה שנה. האלבום, בעל אופי בלוזי, זכה להצלחה מסחרית, למרות שהתגובות בקרב המבקרים היו צוננות למדי. בשנת 2000 הקליט  קלפטון, יחד עם גיטריסט הבלוז הנודע בי.בי. קינג , אלבום בשם Riding with the  King. אלבום זה, של שני ענקי-בלוז, מסמל באופן גורף את חזרתו של קלפטון לשורשיו המוזיקליים, הנטועים בבלוז.
במרץ 2001 יצא אלבומו Reptile שכלל שירים חדשים וחידושים, כאחד.