האם "חכמים" סוטים?

בפרק זה ננסה להבין האם יכול להיות שה"תושב"ע" זו המצאת "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" או תורת האלוהים? עליה נאמר בתהילים "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְהֹוָה" או ש"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" עיוותו את תורת האלוהים, ועשו אותה ל"תורה" מבחילה, שאין דעת אדם נורמלי מוכנה לסבול, ומכאן אפשר להבין ש"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" היו בעצם סוטים, ואפילו את דברי עצמם לא הבינו, הרי הם אמרו: ש"אין אדם מדבר אלא מהרהורי לבו", ובהלכות הבאות נראה את הרהורי לבם של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם".

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק א הלכה (יב) הבא על ערווה מן העריות כמתעסק, אף על פי שאין כוונתו לכך - חייב; וכן בחייבי לאוין, ובשנייות. אבל הבא על ערווה מן העריות והיא מתה, פטור מכלום; ואין צריך לומר בחייבי לאוין, שהוא פטור. והבא על הטריפה, או ששכב עם בהמה טריפה - חייב, חי הוא, אף על פי שסופו למות מחולי זה; ואפילו שחט בה שני סימנין, ועדיין היא מפרכסת - הבא עליה חייב, עד שתמות, או עד שיתיז את ראשה: עריות זו קרבה משפחתית, אם בא עליה כאשר היא חיה חייב, ואם בא עליה כאשר היא מתה, פטור? מי ששוכב עם גוויה של קרובתו פטור? אלה "חכמי" ישראל? איזה מוח קרימינאלי צריך אדם כדי לחשוב מחשבה מעוותת כזו?

הלכה (יג) כל אישה אסורה מאלו, אם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה - גדול הבא עליה, חייב מיתה או כרת או מלקות; והיא פטורה מכלום, אלא אם כן הייתה גדולה. ואם הייתה פחותה מזה - הרי שניהן פטורין, שאין ביאתה ביאה. וכן אישה גדולה שבא עליה קטן, אם היה בן תשע שנים ויום אחד ומעלה - היא חייבת כרת או מיתה או מלקות; והוא פטור. ואם היה בן תשע שנים ולמטה, שניהן פטורין: ילדה מתחת לגיל שלוש שהיא מקרובותיו לא קרה כלום הוא פטור? ובילד מתחת לגיל תשע? אוי לעם שְׁאֵלֶּה "חכמיו", כי רק סוטה יכול לדמיין סיטואציה כזו

הלכה (יד) הבא על הזכור, או הביא זכור עליו - כיון שהערה, אם היו שניהן גדולים, נסקלין, שנאמר "ואת זכר, לא תשכב משכבי אישה" (ויקרא יח, כב), בין שהיה בועל או נבעל. ואם היה קטן בן תשע שנים ויום אחד ומעלה - זה שבא עליו או הביאו על עצמו, נסקל; והקטן, פטור. ואם היה הזכור בן תשע או פחות, שניהן פטורין; וראוי לבית דין להכות הגדול מכת מרדות, לפי ששכב עם זכור, ואף על פי שהוא פחות מבן תשע: גבר שביצע מעשה מגונה בילד מתחת לתשע פטור? אבל על כל בהמה נסקל? "חכמים"? הלכה (טז) הבא על הבהמה, או שהביא בהמה עליו - שניהן נסקלין, שנאמר "ובכל בהמה לא תיתן שכובתך" (ויקרא יח, כג), בין שרבעה או הביאה עליו. ואחד בהמה, ואחד חיה ועוף - הכול בסקילה; ולא חלק הכתוב בבהמה, בין גדולה לקטנה, שנאמר "ובכל בהמה", אפילו ביום לידתה, הבא עליה - בין כדרכה, בין שלא כדרכה, כיון שהערה בה, או הערת בו - חייב: הלכה (יז) קטן בן תשע שנים ויום אחד שבא על הבהמה, או הביאה עליו - היא נסקלת על ידו, והוא פטור; היה בן תשע או פחות, אין סוקלין את הבהמה. וכן קטנה בת שלוש שנים ויום אחד שהביאה בהמה וחיה עליה - בין בהמה גדולה, בין בהמה קטנה, כיון שהערת בה הבהמה, בין כדרכה, בין שלא כדרכה - הבהמה נסקלת; והיא, פטורה. ואם הייתה גדולה, שניהן נסקלין; ואם הייתה מבת שלוש שנים ולמטה, אין הבהמה נסקלת: ילדה מתחת לשלוש ששכבה עם בהמה? הבהמה פטורה? מי זה הסוטה שחשב שילדה בת שלוש הביאה על עצמה בהמה הלכה (יח) וכן השוכב עם הבהמה בשגגה, והאישה שהביאה את הבהמה עליה בשגגה - אין הבהמה נסקלת על ידן, ואף על פי שהם גדולים: איך שוכבים עם בהמה בשגגה? מי החכם הזה?

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ג הלכה (א) הבא על אשת קטן, אפילו הייתה יבמה שבא עליה בן תשע שנים ויום אחד - הרי זה פטור; וכן הבא על אשת חירש ושוטה, ואשת טומטום ואנדרוגינוס, ועל החירשת ועל השוטה אשת הפיקח, ועל אישה שהיא מקודשת בספק או מגורשת בספק - כולן פטורין. ואם היו מזידין, מכין אותן מכת מרדות: אישה של חירש? או חירשת? מותר לבוא עליהן אפילו היו נשואות?

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה (ח) כל הנשים שיש להן וסת, בחזקת טהרה לבעליהן, עד שתאמר לו, טמאה אני; או עד שתוחזק נידה בשכונותיה. הלך בעלה למדינה אחרת, והניחה טהורה, כשיבוא אינו צריך לשאול לה, אפילו מצאה ישנה - הרי זה מותר לבוא עליה שלא בעונת וסתה, ואינו חושש שמא נידה היא; ואם הניחה נידה, אסורה לו, עד שתאמר לו, טהורה אני: כמו בהמה היא ישנה יאללה לשחרר? לא צריך להעיר אותה לשאול אם היא מוכנה?

הלכה (י) היה משמש עם הטהורה, ואמרה לו, נטמאתי - לא יפרוש מיד והוא בקישויו, שהניה לו ביציאתו כביאתו; ואם פירש והוא בקישויו, חייב כרת כמו שבעל נידה. והוא הדין, בשאר עריות. אלא כיצד יעשה, נועץ ציפורני רגליו בקרקע, ושוהה, ואינו מזדעזע, עד שימות האבר; ואחר כך נשמט ממנה:

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ה

הלכה (כה) הבועל בתולה, ולא יצא ממנה דם, וחזר ובעלה, ויצא דם - אפילו הייתה קטנה, הרי זה דם נידה, שאילו היה דם בתולים, היה בא בתחילה. הבועל פחותה מבת שלוש ויצא דם, הרי זה דם בתולים: מהיכן באה סטייה זו? יש מצב לבעול פחותה מבת שלוש? 

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ח הלכה (יג) הסומה בודקת עצמה, ומראה לחברתה; אבל החירשת והשוטה צריכות פיקחות לבדוק אותן ולקבוע להן וסתות, ואחר כך יהיו מותרות לבעליהן: עיוורת בודקת את עצמה, אם סיימה ימי מחזור? אבל חרשת לא?

רמב"ם הלכות נערה בתולה פרק א הלכה (יד) בא עליה, ומתה - הרי זה פטור מן הקנס, שנאמר "ונתן האיש השוכב עימה לאבי הנערה" (דברים כב, כט), לא לאבי המתה, והוא, שתמות קודם שתעמוד בדין:  אנס ומתה באמצע האונס? פטור מלשלם? "אשרי" העם שאלה "חכמיו"!

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה (ח) גוי הבא על בת ישראל - אם אשת איש היא, נהרג עליה; ואם פנויה היא, אינו נהרג. אבל ישראל הבא על הגויה, בין קטנה בת שלוש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו היה קטן בן תשע שנים ויום אחד, כיון שבא על הגויה בזדון - הרי זו נהרגת, מפני שבאת לישראל תקלה על ידיה כבהמה; ודבר זה מפורש בתורה, שנאמר "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. . . וכל אישה יודעת איש למשכב זכר, הרוגו" (במדבר לא, טז -יז): היא אשמה? הוא בסדר? אינו יכול לשלוט בעצמו? אלה חכמים? שקראו לה בהמה? במקום לקרוא לזה שלא שולט ביצרו בהמה?

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה (י) אשתו של אדם, מותרת היא לו; לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה - בועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה, בין דרך אברים. ואף על פי כן, מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש, כמו שביארנו בהלכות דעות; ולא יסור מדרך העולם ומנהגו, שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות: הכל מותר הידד לסוטים? התורה רוצה לעשות אותך מיוחד וקדוש וחכמים יאללה באו נהיה  בהמות

אסתר א (יב) וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ:

רש"י ותמאן המלכה ושתי - רבותינו אמרו לפי שפרחה בה צרעת כדי שתמאן ותהרג לפי שהיתה מפשטת בנות ישראל ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת נגזר עליה שתפשט ערומה בשבת. ויקצף - ששלחה לו דברי גנאי: למה שיזמין את אישתו עירומה?

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א וא"ר אלעזר, מאי דכתיב: +בראשית ב'+ זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי? מלמד, שבא אדם על כל בהמה וחיה, ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה. מה זה הדבר הזה?