חיפוש באתר
הקלד צירוף מילים/מילת מפתח
המנוע ימצא עבורך את הדף/דפים שבה מופיעה המילה
טחינה طحينية
היא מחית של גרגרי שומשום וגם שמו של מיטבל המבוסס עליה. הטחינה מהווה מרכיב חשוב בחומוס, בחלבה ובמאכלים עממיים אחרים במזרח התיכון, בצפון ומזרח אפריקה ובארצות ים-תיכוניות. ניתן לרכוש טחינה בצורתה הגולמית, או כמיטבל מוכן.
טחינה גולמית עשויה מ-100% גרגרי שומשום, ללא רכיבים נוספים.טחינה מלאה (חמאת שומשום; אנגלית: sesame paste) עשויה מגרגר השומשום כולו — כולל הקליפה המכילה סיבים תזונתיים.כל טחינה מיוצרת מגרגרי שומשום שיובשו ממים במכונות-קלייה, ומכאן חיי-המדף הארוכים של המוצר (ללא צורך בחומרים משמרים).טחינה עשירה בחלבונים, בחומצות שומן חד בלתי רוויות, בסידן, ובוויטמינים; ודלה בפחמימות.
מבוא ומתכון בסיסי למה טחינה?
מה רע בטחינה מוכנה? מדוע עדיף להכין טחינה בעצמכם
עשה ולא תעשה בהכנת טחינה כללים ועקרונות בהכנת טחינה.
תוספות ושיפורים איך מכינים טחינה טעימה אפילו יותר.
הטחינה ואנחנו
הטחינה וסוד האושר מדוע אכילת טחינה משפרת את מצב הרוח.
טחינה כתרבות הטחינה בתרבות הקולינרית הישראלית.
טחינה מסוכנת? האם לטחינה משכם מוסיפים כימיקל מסוכן?
הטחינה של רושדי בארכה, מותג טחינה חדש, יוצא לדרך.
מתכוני טחינה נוספים
סנייה מאכל תאווה ערבי, עם בשר וטחינה (ספי)
סלט עגבניות בטחינה טעים, ועושה סוטול נעים.
עוגיות טחינה יש כאלה שקוראים להם עוגיות חלבה.
עוגת חלבה שהיא בעצם עוגת טחינה.
סלט חצילים בטחינה אל תתעכבו מדי על הכמויות. לכו עם הרגש.
גלידת טחינה בבלוג "קרובים לצלחת", באדיבות הצביץ.
חשוב ביותר :
חשוב מאוד בטחינה זה הטריות ככול שהטחינה שוכבת יותר זמן היא מתקשה (הגוש הקשה התחתית) ונהיית מרה ולא טעימה.
חשוב לבדוק את התאריך ולנער קצת את האריזה אם מרגישים שינוי משקל משמעותי בין התחתית לחלק שלמעלה סימן שהטחינה לא טובה (לומדים להרגיש עם הזמן).
מדריך הטחינה הישראלי/ערבי הראשון
ביקורות טחינה
כדי למצוא טחינה גולמית טובה באמת, תצטרכו להרחיק לשווקים, לבלוש במכולות, או לקנות אצל ירקן שלא חושש לחצות מדי פעם את גדר ההפרדה, בדרך למקומות בהם מכינים טחינה כמו שהכינו פעם. וכשסופסוף תמצאו אותה - התדעו לזהות?
הרשימה שלהלן לא כוללת (בינתיים) את כל סוגי הטחינה הגולמית שאפשר להשיג בארץ, וכנראה שאפילו לא את כל המוצרים הטובים בתחום (העירו לי, למשל, שטחינת "הנסיך" חסרה, והוספתי). אבל היא עשוייה על טהרת הישראליות - שמונה סוגים של טחינה גולמית מובחרת מתוצרת מקומית. שש פנינים של תוצרת שומשום טהורה, שההשכלה הקולינרית שלכם לא יכולה להיות שלמה בלי שתטעמו מהן לפחות פעם.
הנערצת
טחינת היונה (קרוואן)
העוף שנראה כיונה על התווית הכחולה הוא בכלל לא יונה, אלא קרוואן, קורא בעברית, בעל כנף ממשפחת הפסיונים. לכן שמה האמיתי הוא "טחינת קרוואן
הטחינה המיתולוגית של קראוון משכם נחשבת בעיני רבים לטובה ביותר שבנמצא. היא אפורה בהירה, כמעט לבנה, עדינה להפליא במרקם ובטעם. התכונות האלו הפכו אותה לבחירה המועדפת במתכוני החומוס של כמה מהחומוסיות הטובות בארץ, מה שבוודאי תרם עוד לשמה הטוב.
ישנה דעה רווחת, לפיה חומוס הוא טוב יותר ככל שהוא בהיר יותר. מעשית, מדוייק יותר לומר שחומוס כהה מדי עשוי לעיתים מגרגרי חומוס פחות טריים, או מיבול ירוד. אבל מכיוון שאף אחד לא חסין לחלוטין מפני דעות קדומות, החומוס הבהיר והטחינה הבהירה - קצת כמו האפרסק מ"המין הלבן" - תמיד זוכים בכל התשבחות.
למרבה המזל, היונה היא אכן טחינה מובחרת שבמובחרת. לא רק טעימה ועדינה אלא גם מתמסרת - קל לעבוד איתה (בעיקר אם מערבבים כמו שצריך), היא מקבלת באהבה טעמים שונים. זו טחינה שקשה ליפול איתה.
בעד - עדינה וטעימה
נגד - לפעמים היא עדינה מדי
מסקנה: קלה כציפור ונעימה לחיך.
המבלבלת
טחינה סמל היונה הלבנה
למרות הדמיון בשם, לא מדובר בטחינה של קראוון. אם יש לכם ספקות, שימו לב לכיתוב המדוייק: "טחינה לבנה, סמל היונה, שומשום נקי".
אם תתעמקו, תגיע לשלוש מסקנות
בלתי נמנעות:
א. ששמה המקורי של הטחינה, השם "הרשמי" לפחות, נועד כנראה להיות "טהור"; "סמל היונה" הוא כינוי שדבק בה, בטח לא במקרה.
ב. שהציור הוא כנראה לא של יונה, אלא משהו שמזכיר יותר שחף.
ג. שלמרות שמדובר בטחינה די שונה מהיונה, היא לא רעה בפני עצמה.
מה שיש לנו כאן היא טחינה קצת פחות עדינה, אבל בעלת אופי. הצבע - משהו שבין אפור לזהוב, הטעם - עשיר קצת יותר מאשר היונה המקורית. דומה אולי קצת לאל הילאל (ע"ע).
בעד - טחינה עם אופי
נגד - לא עדינה כמו היונה
מסקנה: מספיק טובה בשביל שיהיה לה שם משלה.
הדבשתית
טחינה אל'גמל
יש אנשים שאם תשאלו אותם, יטענו בתוקף שטחינה הגמל, היא ולא אחרת - בטח לא
היונה - רק היא הטחינה הטובה בעולם. אחרים יטענו את ההפך המוחלט, ובאופן מעשי - אכן מדובר כאן בהפך המוחלט אם משווים ליונה.
הטחינה של מפעל אל'גמל, גם הוא בשכם, היא טחינה כבדה בעלת גוון אפור, עכור משהו. היא סמיכה יותר, מרירה יחסית, והטיפול בה דורש יותר מיומנות.
בקיצור: זו לא טחינה למפונקים, או לאנשים שכל שמץ מרירות גורם להם לעקם את האף. תחשבו על קפה ערבי שחור כפחם, שרוף היטב, עם ארומת הל מסמאת - טחינת הגמל היא המקבילה בעולם השומשום. אם אתם עושים את צעדיכם הראשונים בתחום, אולי זה לא המקום להתחיל בו.
בעד - טחינה עם נוכחות. כבדה ועשירה
נגד - מרירה יותר ופחות ידידותית למשתמש
מסקנה: למתקדמים.
המפתיעה
טחינה אל הילאל
פגשתי בה בחנותו של ירקן, אצלו נהגתי לקנות טחינה יונה בימים הכי שחונים של האינתיפאדה. בימים ההם קשה היה למצוא את הטחינה המובחרת אפילו בשוק לווינסקי (שבו, כידוע, יש הכל), וכששאלתי את הירקן האם הטחינה הזו, החדשה, היא היחידה שיש לו, הוא טען ברצינות גמורה שהיא מצויינת. "כמו היונה?" שאלתי. "אפילו יותר" הוא ענה.
ובכן, מה אומר לכם - מסתבר שגם באום אל-פאחם יודעים למעוך שומשום. מדובר בטחינה טובה, אפילו טובה מאד, ובעיקר טחינה שלא ממש דומה לאף טחינה אחרת שתטעמו.
יש לה צבע זהוב, יפה, שמזכיר שומשום קלוי. הטעם שלה אגוזי, כמעט מתקתק. היא כל-כך טעימה שמספיק להוסיף לה קצת מים, ולכל היותר כמה טיפות לימון וקמצוץ מלח, כדי שכל מי שיטעם אותה ישאל אתכם איך הכנתם אותה. אפשר גם לאכול אותה כפי שהיא, גולמית, בכפית (האמת היא שאפשר לעשות את זה עם כל טחינה, אם אתם אכלני טחינה מנוסים).
בעד - טעימה לאללה
נגד - יש כאלה שחושבים שיש לה "יותר מדי" טעם
מסקנה: אתם חייבים לנסות אותה.
המסתורית
טחינה אל ארז [אתר היצרן]
אם אתם מזדמנים לחומוס בהדונס (ליד גשר ההלכה, כמאתיים מטר בכיוון רמת-גן), שימו לב לקופסאות הפח הגדולות של הטחינה שמונחות לפעמים ליד הקיר. אם כבר אכלתם במקום, ושאלתם את עצמכם מה סודו של החומוס הזה, אז התשובה טמונה במידה לא מבוטלת בטחינה. עמי, בעל הבית, אולי היהודי שהכי מבין בחומוס בעולם, מאמין שאין טחינה טובה יותר מאל ארז - ואני, קטונתי, מי אני שאשבור לו את המילה.
אל ארז מיוצרת בנצרת, ולמרבה הצער היא מגיעה לאזור א' בעיקר בפחים, אבל אם תחפשו היטב בפאתי שווקים ובמרכולים תצליחו למצוא אותה מדי פעם גם במיכלי פלסטיק. בתוכם, תגלו טחינה אפרפרה ומעודנת, מין ווריאציה על ז'אנר היונה, שאם אינה הטובה ביותר שישנה אז בוודאי שמור לה מקום טוב בצמרת. מה שבטוח: היא הולכת מצויין עם חומוס.
בעד - מעודנת ועדיין בעלת נוכחות
נגד - קשה מאד למצוא אותה
מסקנה: לא תצטערו.
הוותיקה
טחינה זהב
קשה להאמין, אבל כן, גם יהודים מקריית מלאכי יכולים לעשות טחינה טובה. לאחרונה הם חידשו קצת, ויש מכלים שונים עם טחינה קצת שונה בתוכם. בגירסה המקורית (עכשיו במכלים הגבוהים והמעוגלים יותר) היא בעלת גוון אפרפר-זהוב, טעם נקי אבל עשיר, סמיכה במידה. פחות עדינה מהיונה ומאל ארז, פחות תוקפנית מאל'גמל וסולידית בהשוואה לאל הילאל. טחינה כמו שטחינה צריכה להיות, וכפי שהייתה בכל העשרים ומשהו השנים האחרונות לפחות - הרבה לפני שהגיעו לכאן כל הטחינות האחרות (וסביר להניח - שנוסדו חלק ממפעלי הטחינה שמייצרים אותן).
את הגירסה החדשה (כנראה שומשום ממקור אחר) אני אוהב גם, למרות שטיפה פחות. בכל אופן, בתור מי שדי גדל עם טחינה זהב בפה, והשתמש בה במשך השנים האלה לא מעט, אני גם יכול לומר שבגדול טעמה רק השתפר עם השנים. בקיצור: גאווה ישראלית.
בעד - טעם עשיר ומאוזן, קל יחסית למצוא אותה
נגד - צריך לערבב טוב
מסקנה: טחינה כמו שצריך.
הנדירה
טחינה ירושלים
נתקלתי בה לפני כשנה במינימרקט ברחוב שד' ירושליים ביפו, וקניתי מתוך ספקנות מהולה בחשד מסויים. "טחינה ערבית מסורתית", "מומלץ ביותר", ציור של יונה לבנה - נראה כמו טחינה שמנסה להיות משהו שהיא לא.
במפתיע, טחינה ירושלים נתגלתה כפנינה אמיתית. טחינה זהובה, עם מרקם עדין וטעם עשיר בעל גוון קל של מתיקות. מזכירה קצת את אל-הילאל, אולי אפילו טובה ממנה.
לא נתקלתי בה שוב מאז, ואני לא יודע האם היא עדיין מיוצרת ואם כן תחת איזה שם (לא נדיר שמפעל טחינה אחד מייצר מוצרים בכמה שמות שונים). אבל אם אתם נתקלים בה, או בטחינה אחרת שמגיעה ממפעל א.ח.ש תעשיות הירושלמי, נצלו את ההזדמנות שאולי לא תשוב וקנו אותה (וספרו איפה מצאתם ומה). יש גם הכשר של בד"צ.
בעד - מצויינת
נגד - קשה להשיג
מסקנה: תמיד כדאי לנסות מוצרי טחינה לא מוכרים.
העממית
טחינת הנסיך
בין מוצרי הטחינה שאנשים מספרים שגדלו עליהם, שמור מקום של כבוד לטחינה הזו שמגיעה מהכפר עילבון עם השגחה של הרבנות טבריא (כך במקור). אחרי שנים בהן הייתה נפוצה בפריפריה, אפשר למצוא אותה פה ושם גם במרכולים באזור המרכז, ושווה בהחלט לנסות - בעיקר אם אתם מחובבי הטחינה המלאה. טחינת הנסיך היא אחותן ה"טבעית" של טחינה זהב, טחינה אל הילאל וטחינה ירושלים. זו טחינה זהובה סמיכה, עם טעם שומשומי עז שאין בו זכר לשום ניסיון לשיפור טעם, טבעי או מלאכותי. למרות שלא בדקתי את העניין, אני מנחש שהיא לא פחות "מלאה" ממוצרי טחינה יקרים שיצרניהם מכריזים עליהם שהם מלאים. והמחיר - גם זה שיקול בסופו של דבר - הוא בדרך-כלל סביב ה-9 שקלים או פחות, כלומר מדובר באחד המוצרים הזולים בתחום.
מי שגדל איתה, לא צריך הסברים ונימוקים. מי שהתרגל לטעם העדין של "היונה", או מוצרי טחינה מז'אנרים קרובים, עלול להירתע מה"אדמתיות" של טחינת הנסיך, מהמרקם הבסיסי והגס מעט. בכל אופן, אם התרגלתם לטחינה מלאה כדאי לכם לנסות את הטחינה הזו.
בעד - טעם בסיסי ואמיתי, מחיר עממי, "מלאה"
נגד - פחות טעימה מכמה מוצרי טחינה אחרים
מסקנה: למתקדמים עם זיקה לפריפריה
טחינה שאור
הגיעה לידי בירושלים טחינה גולמית בצבע חום אדמדם
על התווית כתוב "טחינה שאור", שומשום טהור 100% .
כידוע "שאור" זה תהליך להכנת לחם טבעי ללא שמרים,
אז מה הקשר ? .
כאשר מכינים את הטחינה, נוצרת טחינה במרקם עדין, בצבע
מוקה בהיר ובטעם וארומה מיוחדים לטחינה הזאת.
איכן להשיג ?
איזה טחינה זאת ?
היכן מכינים אותה ?
מהי התוספת שנותנת לה את הארומה והצבע המיוחד ?
לכל מי שיש תשובות, שיכתוב לי ואפרסם באתר.
האנינה -
טחינה משק לין
טחינה עדינה
על צנצנת הזכוכית של הטחינה מבית משק לין שבכפר ביל"ו מצויין שהשומשום עבר טחינה עדינה באבן ריחיים בכבישה קרה. מן סתם ניתן למצוא מוצר פלצני שכזה בעיקר בחנויות המזון הטבעי למיניהן, על אף שמבחינת עלות (19.00 שקלים) אין כאן חריגה מן הכלל. ובאמת - חבל שהטחינה הזאת לא נפוצה יותר כי היא פשוט מעולה. בגולמיותה היא מעדן. במצבה המוכן היא משמרת מרקם מיוחד ונעים וסופגת יפה את טעמי המרכיבים האחרים. לאורך כל הטעימה שבנו אליה כנ"צ מרשימה. והציון 9 ניתן לה ללא כל עפעוף.
הביתית -
טחינה הג'ירפה
טחינת הג'ירפה (אל-זראפה)
מיוצרת בשכם, היא טחינת הבית של המנגליסט ושל מלכת הטחינה הירוקה של מחוז פתח תקווה. היא אינה נפוצה במיוחד (המנגליסט רוכש אותה באבו גוש) ועל המיכל לא מופיעה מילה אחת בעברית.
כך או כך - קל לזהות אותה בזכות ציור הג'ירפה המעטר את התוית.
בין הטועמים חלה אי הסכמה לגבי הקשר בין ג'יראפות לבין טחינות,
אבל האיכות הפיקה תמימות דעים: בגולמיותה טעמה של הג'ירפה עשיר ומיוחד מבלי שיהיה מתגרה, במוכנותה הוא הופך שטוח מעט ובכל זאת משביע רצון. ציון 8
החדשה –
טחינה הנשר
דברי מנהל המפעל "אצלנו מדובר בהתנהגות מסוימת בכל שלב ושלב בתהליך הייצור. אחרי שבודקים את הטחינה שלנו מגלים שהיא איכותית מכל הבחינות. היא מתערבבת מהר בתהליכי הכנה שונים, היא עמידה למשך תקופה ארוכה יחסית ולא מתקלקלת מהר, טעימה, טבעית ונטולת צבע. טחינה בעלת צבע לבן יוצרה בתוספת צבע. זה גם לא בריא ואני ממליץ לא לעשות בה שימוש. לטחינה אמור להיות צבע של טחינה, שהוא לא לבן. בנוסף, הטחינה שלנו מיוצרת ללא מגע יד אדם. גם האריזה מתבצעת על ידי מכונות ממוחשבות. ברמת הטעם, בדיקת מעבדות הציגה תוצאות שאמרו שאנחנו מהטובים בארץ. כמו כן, יש לנו צוות מקצועי, שתמיד מפתח ומשפר את הטעם".
המשווקת –
טחינה בארכה
מהטחינות של רושדי
במהלך השנים, ייצרו ברושדי גם את הטחינה של תלמה, שאני מודה ומתוודה שטעמתי ממנה אולי פעם או פעמיים בחיי. אני לא זוכר שהותירה בי רושם עז, אבל אני יכול לומר במידה רבה של וודאות שהמוצר לא היה זהה לאל הילאל, הנדירה יותר. אבל בטחינה "בארכה" יש שיפור רציני.
המיסתורית
טחינה ברכה -(הר ברכה)
אחרי שתטעמו את טחינת "הר ברכה" ,לא תחזרו לאכול שום טחינה אחרת. הטחינה של הר ברכה מיוצרת במפעל שהנקיון ושמירת האססטיקה הוא ערך עליון. הטחינה הוכשרה ע"י "בד"ץ" וגם בכשרות רגילה. טעמה מדהים. המרקם שלה עדין וקל לעיבוד. שומרת על מרקם אחיד לאורך זמן. נסו ותיוכחו. למי שאינו חושש להגיע למקום ניתן לארגן ביקור במפעל.
אברהם ששוני 052-5656014
רוצים עוד על טחינה ?
הכל ברשת,
בבקשה :
טחינה בויקיפדיה הערך "טחינה" בויקי העברית.
מגדיר הטחינה בגירסת ynet.
100% שומשום כתבה מגזינית על טחינה בוואלה.
טחינה עם כל דבר מאמר מאתר אנונימוס. יש גם מתכונים.
יוצאת מהפיתה מסע ניסויים בטחינה, כולל טעימות ומתכונים (שרי אנסקי).
טחינה מאמר קצר על יתרונותיה התזונתיים באתר של הרדוף.
ליטוף הטחינה מאמר של זאב גלילי בבלוג חומוס להמונים
מקומות לחפש בהם טחינה
לתושבי תל-אביב והסביבה:
א. בדוכנים שבקצה שוק הכרמל, ליד הכרמלית (אפשר למצוא שם
בזמן זה או אחר את כל הסוגים).
ב. בכל המכולות ביפו, בעיקר אלו שברחוב יפת, באזור מוטראן
אבל גם יותר צפונה (כנ"ל).
ג. מכולות וותיקות (בעיקר את טחינה זהב, אבל גם אחרות.).
ד. ירקנים מתמחים (למשל, הירקן שעל אבן גבירול, קצ דרומית לקסטל,
ליד רחוב פרופ' שור. מוכר את טחינת היונה, ולפעמים אל הילאל).
ה. שוק לוינסקי (הכל. חפשו).
ו. מעדניות טובות וחנויות תבלינים (כמו זו שבכניסה לשוק הכרמל, על אלנבי)
ז. בכנאפה ליד כיכר מסריק מוכרים את טחינה הגמל, למי שאוהב אותה
ח. טחינת הגמל נמצאת רק במכולת שליד הגינה ביפו בסמוך לרוקח
עם הדלת הירוקה.
ט. טחינה אלארז יש בחצי חינם ברמת גן.
י. טחינה אלארז נמכרת בחנות טבע ותבלינים ברמת גן,
פנו מז'בוטינסקי דרומה לביאליק, וזה אחרי 50 מטר מצד ימין.
יא. טחינה "קראוון" יש אספקה קבועה בכניסה לכפר קאסם
קצת לפני תחנת הדלק הישנה
חנות מכולת שבה ניתן לרכוש כמה טחינה שתרצו .
יב. את כל הטחינות המשובחות משכם סמל היונה, קראוון ועוד אפשר להשיג
בחנות ברמת גן, ברחוב הרצל פינת ז'בוטינסקי, ליד הסופרמרקט.
ואפילו במחירים מאוד זולים יחסית (15-16 ש"ח לקילו ).
לתושבי ירושלים
א. את טחינת הגמל אפשר להשיג במספר חנויות בשוק מחנה יהודה
ובסמוך אליו כולל בחנות הטבע שהחליפה את "ניצת הדובדבן"
ונמצאת באותו המקום.
ב. לא קשור לטחינות שבאוגדן - בעיר העתיקה בירושלים יש זקן אחד
שטוחן את הטחינה במקום ומנפיק טחינה מדהימה.
ג. טחינה ירושלים יש בסופר סל דיל בתלפיות בירושלים
ד. טחינה ירושלים ניתן להשיג אותה גם ברשת שפע שוק
בעיקר במגזר החרדי.
אני מצאתי אותה גם במודיעין עלית (קרית ספר).
א. בסופר של ראש פינה עברתי שם במקרה, ברחוב הראשי של
ראש פינה עולים למעלה למעלה קצת לפני הסוף יש משמאל
מכולת/סופר יש שם הרבה סוגי טחינה כולל ירושלים .
לתושבי אילת :
א. את טחינת הנסיך אני מצאתי אצל אורבך באזור התעשיה החדש.
כמובן שיש עוד טחינות הנחשבות לטחינת טובות.
*טחינה ששמה חברה לעשיית טחינה משכם (על אריזה יש ציור של צבי שלוח)
* טחינת אל- אלול (סמל התרנגול) אום אל-פחם
* טחינה יונת השלום ממישור אדומים שהיא שדרוג של טחינת "קראוון".
לחסידי הטחינה האורגנית:
נכון הטחינה האורגנית היא הטחינה הטובה ביותר.
מבחינת בריאותית היא המומלצת ביותר, אך המירקם הצבע והטעם, שונים מהטעם לו רגילים במטבח הערבי.
לכן לא צינו את סוגי טחינה האורגנית וטחינה מסומסום מלאה .
המקור העיקרי לכתיבת דף זה הוא האתר המומלץ של שוקי גלילי-
פגיעה אנושה במסחר הטחינה בשכם ?
|
נשלח לי אימייל אישי
אבי לידעתך
כידוע לך, הטחינה הגולמית הטובה בעולם מיוצרת בעיר הערבית שכם. במקום זה מרוכזים המפעלים הטובים ביותר לייצור והפצה של טחינה כמו טחינה קרוון, וטחינה היונה הלבנה. כאשר משתמשים במוצרי יסוד אלו בייצור טחינה ביתית, העולם הקולינארי של ברי המזל יודעי החן והטובים בתבלון משתנה ללא הכר. הטחינה של שכם נבחרה כטחינה הטובה בעולם בסקר של עיתון אלאהרם, במסגרת שאלון המילניום.
כתוצאה ממבצע חומת מגן, מתברר שנוצר מחסור חמור בשווקי הארץ בשני סוגי טחינות אלו "הטחינה הלבנה", ו"קרוון".
במשך שנה וחצי של מלחמה נמנעו שני הצדדים מפגיעה ישירה בתשתיות, כמו מים, או ייצור טחינה וחומוס. אולם כעת, עולה החשש שבמסגרת המבצע מחבלי חמאס ואנשי יחידת אגוז פגעו קשות ביכולת הייצור של אחד המפעלים בשעה שניהלו קרבות ירי במחסן האחסון המיוחד של המפעל, אשר בו מקפידים להחזיק את הטחינות המוכנות בשמש מרוכזת, ובתוך שלולית של מים עכורים, במשך חצי שנה, תהליך שהשפעתו על טעם הטחינה מעולם לא הוברר מבחינה כימית, אבל הוא ודאי מבחינת התוצאה במטבח. במהלך הקרב נפער חור גדול בדופן המחסן והמים העומדים זה שלושים שנה זרמו לרחובות שכם. מומחים לטחינה לא יכולים לנקוב בתאריך שבו מים חדשים יגיעו לאותה רמת ירקרקות הכרחית לתהליך הייצור של הטחינה. כמו כן, בניין שקרס ליד המפעל חושף את המחסן למנת שמש נוספת, דבר שאת השפעתו על טעם הטחינה אי אפשר אפילו להתחיל לנחש.
המצב חמור עוד יותר במפעל השני. סמיר אל אייד, האיש שאחראי על ערבוב הטחינה באמבטיה עם מטאטא המפעל נפצע קשה במהלך הקרבות. המטאטא נשדד ע"י חיילי יחידה צה"לית, שניסו לנקות את הקסבה של שכם מגורמים עוינים, ונקטו שיטות לא קונבנציונאליות.
יחד עם זאת, עומר אבן שריף, האיש שטועם את הטחינה ומוסיף פנימה סומסום אותו הוא לועס בפיו בשישים שנה האחרונות, נחשד בשיתוף פעולה עם ישראל ושיניו הטוחנות, תרתי משמע נעקרו באמצעות מברג ופינצטה, ע"י ג'בריל רג'וב. לאנשים אלו אין תחליף, והכשרה של אנשים חדשים היא כרגע בלתי אפשרית!!
אנו קוראים לשני הצדדים בסכסוך לפעול לאלתר, ובכל הכוח לפתור את מצב החירום שנוצר במשק הטחינה. שני הצדדים משמידים אחד לשני את הטעם החשוב ביותר שיצר האדם מלבד כבד אווז, במבה, וחטיפי מרס גלידה. ביום שאחרי המלחמה אנו עשויים למצוא את עצמנו ללא טחינה.
דרישותינו:
1. כוחות צה"ל יסוגו לאלתר משטח המפעלים ליצור הטחינה בשכם.
2. צה"ל והרשות הפלשתינאית יכריזו על שטח המפעלים, כשטח אקסטריטוריאלי, כאגן קדוש, וכל לחימה באזור תהיה אסורה.
3. תוקם ועדה בראשות קופי אנאן, ובה חברים אהרוני, ססלר, ודן אבי יצחק, אשר תבדוק ותמצא מי האשמים במצב אליו התדרדר משק הטחינה.
4. יוקם צוות חלוץ אשר יבדוק כיצד ניתן לשחזר את המים העומדים במפעל של טחינת קרוון, ומה יש לעשות כדי להשתיל העתק שיניים מושלם לייצרן הטחינה הלבנה עומר אבן שריף.
5. מכון ויצמן יכריז על תוכנית חומש, לבדיקה כיצד ניתן לייצר טחינה לבנה במעבדות של המכון הביולוגי בנס ציונה. אסור להסתמך לאורך זמן על אספקת טחינה ממקורות מחוץ לישראל.
6. שרון ועראפת יופיעו בטלוויזיה ויודיעו בערבית שהם מתנגדים לכל פגיעה ביצרני טחינה באשר הם, חוץ מאשר, כמובן החקיינים הישראליים שמוציאים שם רע למאכל, אשר דמם יותר.
רצוי לזכור: לא מדובר בחיי אדם, שהם כידוע ברי חלוף, ולכל אחד מהם יש תחליף, מדובר בטחינה!! למי שלא יודע, זהו חומר גלם חשוב גם בייצור החומוס. לא תוכלו להגיד לעצמכם, אם לא תהיה טחינה, נסתפק בחומוס!!! לטחינה משכם אין תחליפים ראויים למאכל אדם.
|
|
|
|
