מה שקרה

זה היה אוֹר כמו של מַפָּץ גדול

שלפניו לא היה

שום דבר מלבד חֲשֵׁיכָה

צפופה דחוסה עד אפס מקום

עד שהיא לא יכלה יותר

לשאת את עצמה

ומה שקרה יישאר

לעולם בטוב או ברע

בטוב – אם נשלים עם העובדה

שאי-אפשר לשנות

את מה שאי-אפשר לשנות.

וברע – אם לא.

טִבעם המחורבן של דברים גורליים

הוא שהם חורצים גורלות

מבלי להיות מודעים לעובדה

שזה מה שהם עושים

זאת הסיבה שאיננו אשמים

שהתאהבנו עד זוב דם

ושלא הצלחנו לעצור את הדימום

אפילו בהתנתקות דו-צדדית –

זה שנשארנו בחיים

אחרי איבוד של כול-כך הרבה דם

לא אומר שאנחנו לא מתים.

3.1.2013

הֶסְדֵּר כּוֹלֵל

תמיד יהיה נעים לִזְכּוֹר

שזה היה כיבוש נאור

שבו כול צד הקפיד לשמור

על טוהר כלי זֵינוֹ;

תמיד יהיה מַחְכִּים לזכור

שֶׁכשכול צד חש שהוא

המנצח בַּסִּיבּוּב

קל יותר לִכְרוֹת שלום;

תמיד יהיה כדאי לזכור

שמלחמה שהכובש בה

התנחל לו בנִכְבַּשׁ

היא תמיד הֲרַת אסון!

עד כאן בכללי

כי לכללי יש השלכה

על כול מה שקורה סביב

ומכאן רק לך ולי:

כשכבשת אותי שָׁם אָז

מִמבט ראשון

הִנַּחְת לי תיכף ומיד

לכבוש אותך

וזה היה צעד נבון

שֶׁעַל-אֲתַר איפשר שלום

שמחזיק מעֶצֶם-אז

ועד עֶצֶם-היום

מחזיק ומתעצם עִם כול מיפגש

כי אחרי אותו כיבוש

לא התנחלתי בשלך

ולא אַתְּ בשלי:

אני חזרתי לגבולות עצמאותי

אַתְּ – לגבולות עצמאותך

אַתְּ באה והולכת מֵאִתִּי

אני בא ויוצא מִמֵּךְ

אני קורא לזה "שלום נצחי"

ואת קוראת לזה "חוק-הֶסְדרים"

והעובדה שזה מחזיק לשנינו באותה עוצמה

מדברת כבר שנות-דור בעד עַצְמָהּ.

10.1.2013

מֵתֵינוּ זוֹכְרִים

מתינו זוכרים אותנו

כשאנחנו זוכרים אותם

וברגעים ששכחנו אותם

גם הם שכחו אותנו

באותם רגעי שיכחה

אנחנו לא כאן בשבילם

והם לא שם בשבילנו

(ההפסד הדדי כַּמּוּבָן)

אבל מעולם לא שכחנו

ולעולם לא נשכח

ואם לפעמים זה מורגש כך

זו טעות-הרגשה שכיחה

ואִם לפעמים זה נראֶה כך

למי שמביט מבחוץ

זו טעות-ראייה שכיחה

של מי שמביט מבחוץ –

מתינו זוכרים אותנו

לא רק כשעלֵי השלכת

מכסים בגנים את הדשא

והרוח חודר עצמות

מתינו זוכרים אותנו

גם כשהכול מסביב

שוב שוקק פריחה וחיים

כאילו בכלל אין מתים

מתינו זוכרים אותנו

גם כשטְרָדוֹת היומיום

מַסִּיחוֹת פה את דעתנו

עד כדי שיכחת עצמנו

מתינו זוכרים אותנו

כמו שהם זכרו את מתיהם

זכרו והתגעגעו

נכספו וערגו ובעצם

אף פעם לא נרגעו

וכשנצטרף אל מתינו

גם אנחנו נחיה שוב ושוב

כול רגע שבו ממשיכינו

יִזָּכְרוּ ויתגעגעו

העובדה המעציבה

בכול זמן ומקום ומצב

שמתינו זוכרים אותנו

רק בזיכרונותינו.

22.1.2013

מֶרְחַב-מִחְיָה

לאורך שָׁנִים

צִימצמתי בלי הרף

שָׁקוּל וזהיר

אֶת עצמי בתוכך

במשך הזמן

מבלי שתרגישי

נוצרו די תנאים

לניתוק בלי כאב

כך נהפכנו לִמְנוּתָקִים

בלי שטיפה אחת של דם

נשפכה תוך כדי פרידה

מִשׁוּם אֵבֶר חיוני.

מבט לאחור

חושׂף שעשיתי

אֶת מה שהיה

צריך לעשות

כי שנינו חיים

אֲת שָׁם ואני פה

חיים די שלמים

ורואים די בטוֹב.

לא הייתה שום דרך אחרת

לצאת שפויים ובשלוֹם

מאותה אהבה סוערת

שמילאה אותנו עד הסוף

שעברה לנו על גדותיה

ולא השאירה שום מקום

עד קצה האופק מִסביבנו

לשום דבר מִלבדה.

לולא הצימצום

לולא הניתוק אז

היינו גומרים

אֶת מרחב המחיה.

כך שנינו חיים

חיים די שלמים

ורואים די בטוב

(כך נדמה לפחות).

15.2.2013

הָאָרֶץ

אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם

[בראשית, ב', ד']

הארץ עדיין טובה

ולכן ציפורי הנוֹד

עדיין אינן מַדִּירוֹת

רגליהן מרִגְבֵי-עֲפָרָהּ

הארץ עדיין טובה

במקומות שטרם כוסו

בבטון ואספלט ואשפה

וּמָלְאוּ בסְחִי וּמָאוֹס

הארץ עדיין טובה

היכן שעובדי אדמה

זורעים בה חיטה ושעורה

ונוטעים כרמי גפן וזית

הארץ עדיין טובה

היכן שזורמים בה מַיִם-

חיים כול הדרך לים

ליַמּוֹת ולאגמים

הארץ עדיין טובה

היכן שהַבָּתָה והגָּרִיגָה

והחורש והיער

לא מתו מִצער

הארץ עדיין טובה

בכול אותם מקומות

ששִׁלטון שזָנָה להוֹן

לא מכר שָׁם את נִשמתה

הארץ עדיין טובה

ואפשר עוד להצילה!

הארץ עדיין טובה

המדינה כבר מזמן רקובה!

24.2.2012

שיר שמח

כול יום שיצא לי לבוא בך

היה המאושר בחיי

ובחום ובקור וברוח

מעולם לא היה לי בך די

כול יום שהיה בלעדייך

נִמְלָא ועבר על גדותיו

מרוב כיסופים בו אלייך

שלא פג טעמם עד עכשיו

היו אז ימים שנשארנו

רחוקים זה מזו עד טירוף

ואֶת כול הכוחות נאלצנו

להקצות לשמירה על שפיות

אבל די היה אז בשעה

של ביחד כדי לחדש

את הכוח הרב שֶׁתָּשַׁשׁ

בין פגישה לפגישה לפגישה

גם היום אחרי כול השָׁנִים

שבהן לא יצא לי לבוא בך

אולי די בשעה כמו שאז

לחדש שוב את רוב האוֹנִים

וזה שוב יהיה בוודאי

היום המאושר בחיי

גם אִם בו כרגיל תחזרי

למקומך ואני למקומי

מה שלא יְסוּלָּא בשום פז

שכול יום מאושר בחיי אז

היה גם (לפי דברייך)

היום המאושר בחייך.

28.2.2013

אִם לֹא

"אם לא A אז לא B"

מוֹדוּס טוֹלֶנְס

אם לא יכולת לחיות בלעדַי

(ונשבעת שזה חוסר-יכולת נִצְחִי)

אז איך זה שאת חיה בלעַדי

ולא יום אחד – כבר שָׁנִים

ואם כן יכולת לחיות בלעדַי

וזה כבר מוכח וזאת כבר עובדה

אז למה איימת אז שאם אלך

חייך יהיו מותך?

והיית משכנעת עד כדי כך

שאני שמטיל ספק גם במדע

לא מצאתי אפילו סיבה בּוֹדֵדָה

לא להאמין לך!

מִסתבר שוב ושוב שהאהבה

היא בשום אופן לא ענף במדע

כי אין בה חוקים והיא לא הגיונית

וּמְלֵאָה טעויות במצב הדברים!

היום במבט ארוך לאחור

(וראיתי אותך בזמן-אמת

מכול הצדדים וְלִפְנַי וְלִפְנִים)

ברור שטעיתי אז כמו טירון

כשדאגתי-יָרֵאתִי-חָרַדְתִּי-יָגוֹרְתִּי

שבאמת לא תוכלי לחיות בלעַדי

ונשארתי איתך כול זמן שהתאים

לָךְ להיות אִיתִּי

וזה סוג די נדיר של אהבה:

לא עד שהמוות יפריד – אֶלָּא עַד

שפתאום תֵעָלֵם-לה אותה הסיבה

לַחְשׁוֹשׁ מפניו

וכשקמת והלכת מרצונך החופשי

הטוב או הרע או הסתמי

הבנתי פתאום שכול השנים

הייתי יכול להיות חופשי

ולקום וללכת בלי לחשוש

שֶׁיקרו אחרַי דברים נוראים

שקורים כשאחד הצדדים לא יכול

לחיות בלי השני –

אז טעיתי! טעיתי טעות אנוֹש

אבל איך יכולתי לדעת מראש

שהאיום לא היה אמיתי

או אמיתי רק באופן זמני

אבל מה הסיכוי להבדיל ביניהם

ומה כבר שווה ניסיון קודם

גם אם הוא רב כמו שלי עכשיו

כשמדובר באהבה?

6.3.2012

זכות השתיקה

"ואין אדם משים עצמו רשע" [רבא (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין)]

אני לא מוכן לוותר

אפילו תמורת הוֹן עָתֵק

על שום דבר שנישאר

לי ממך כשהכול נידפק

אני לא מוכן לַחֲלוֹק

שום זיכרון ממך

עם שום אדם בעולם

ומקפיד כבר שנים לשתוק

וכך מצטברות השתיקות

למסה קריטית מאוד

אבל אז למזלי

הן הופכות אצלי לשירים

אני לא מוכן לספר

על מי ועל מה מדבר

השיר הזה או אחר

ומה בם באמת האמת

אני לא מוכן להודות

ולא מוכן להכחיש

שהיית אז אהובתי

ושאת עדיין כזאת

וכך מצטברים לי שירים

למסה קריטית מאוד

אבל שוב למזלי

מיטב כול שיר כְּזָבוֹ

וכך אי-אפשר לגלות

מה היה לי או לא איתך

וזה יישאר תמיד סוד

בלתי מפוענח.

18.3.2013

"מיטב השיר כזבו ואם השיר יפשט מכזביו יחדל להיות שיר" [משה אִבֶּן-עזרא (1055 עד 1135 בערך)]

הזמן לעשות

"וְאַרְכָה בְחַיִּין יְהִיבַת לְהוֹן עַד זְמַן וְעִדָּן"

[דניאל ז' 12]

הזמן לעשות הולך ופוחת

וכך זה היה מההתחלה

כשכול הדרכים היו עוד פתוחות

ויכולנו לבחור מתוכן כול אחת

וכך זה היה מההתחלה

וכך זה היה בשנים הבאות

כשרוב הדרכים היו עוד פתוחות

ויכולנו לבחור כמעט כול אחת

וכך זה היה בשנים הבאות

ובאלה שבאו אַחֲרֵיהֶן

כשכמה דרכים היו עוד פתוחות

והיינו צריכים להחליט מי מהן

בשָׁנִים שבאו אַחֲרֵיהֶן

התְלַבַּטְנוּ ימים הִתְחַבַּטְנוּ לילות

איזו דרך לבחור מהשתיים שהן

כול מה שנותר מכול הפתוחות

הִתלבטנו ימים התחבטנו לילות

כמו אותו משורר מת גדול

איזו דרך לבחור מהָאַחֲרוֹנוֹת

והחלטנו סוף-סוף גם אנו לִבְחוֹר

בזאת שהלכו בה פחות.

25.3.2013

טנגו עצמאות

להשאיר ת'מצב כמו שהוא

זה חֲסַר-אַחרָיוּת ואבסורד

אבל גם כבר בלתי-אפשרי

לשנות את הכול חד-צדדית.

ודווקא בגלל שהרבה מאוד

כבר אבד ולעולם לא יחזור

חובה על כול צד ליטול סיכונים

כדי למנוע חורבן סופי –

נטילת סיכונים הדדית

בלי שום תנאים מוקדמים

אין בה מקום לְטָעוּת

כמו ריקוד על קָצֶה של מָצוּק

אז לא די בשניים לטנגו

גם אם שני הצדדים מסכימים

לרקוד אותו על קְצה מָצוּק

בלי שום תנאים מוקדמים;

אבל לא יהיה פה ריקוד זוגות

כי שום צד לא יודע לרקוד

בלי לדרוס לשֵני יבלות

עד זוב דם וריסוק אצבעות –

כשדורכים לך על כול יבלת

עד זוב דם וריסוק האצבע

שום מָצוֹק לא יכול להצדיק

ריקוד על קָצֶה של מָצוּק;

הפיתְרון הוא אחד – אין שני :

שכול צד יצמצם את עצמו

וישאיר די מקום לשֵׁנִי

לרקוד בעצמו עִם עצמו.

15.4.2013

הרי האהבה

מֵעֵבֶר להרי האהבה

משתרע אוקיאנוס הרוגַע

שעל חופיו אנו נחים עכשיו

מנוחת אוהבים וָתיקים – – –

כול-כך נעים לשכב לצִדך על הגב

על חופיו של אוקיאנוס הרוגַע

להביט בשמיים האינסופיים

שלא שמים זין על הזמן

ולא לשים זין ל הזמן – – –

כל-כך נעים להתנחם בעובדה

שעד כה כבר הספקנו לְמַצּוֹת

יותר מֵחֲצִי תַּאֲוותנו

ועוד רב כוחנו במותנינו

אצבעותינו לשוננו ועוד

כול מיני כלֵי אהבה ...

כל-כך נעים לחוש שיש לנו

עוד כל מה שדרוש למימוש

חלומות לילה וחלומות יום

חלומות דם ובשר ועצמות

וחלומות חלב ודבש וקינמון

וגם תערובת של דם ודבש

או של בשר וחלב בשום ...

אז למה בכלל שאי-פעם נִרצה

לעשות את כול הדרך חזרה

מֵעֵבֶר להרי האהבה

לרוץ שוב סביב עצמנו עד כלות הַ-

נשימה עד כלות הנשימה

עִם ונגד כיוון השעון

רחוקים מאוקיאנוס הרוגַע

כמו כול עבדי הזמן – אה?

\19.4.2013

פעם היינו (*)

פעם היינו עושים אהבה

בקלי-קלות

כי היינו קלילים

בלתי-תלויים

חסרי אחריות שילוחית

פעם היינו עושים אהבה

בקוֹלֵי-קולות

כי השתוקקנו

שכולם ישמעו

שאנחנו יודעים לעשות

אֶת זֶה

פעם היינו עושים אהבה

בלי שום הכנות

בלי שום התחשבות

בתנאים סביבתיים:

אפילו השיש במטבח

שימש לא פעם כתמוכה

לתחת שלך –

פעם היינו זריזים עד כדי כך

שהיינו מתחילים וגומרים

לעשות אהבה

בזמן שלוקח לבשל ביצה

רכה

כיום אנחנו הרבה יותר עשויים

מחושבים ומיושבים:

לפני שאנחנו עומדים

ולרוב שוכבים

לעשות אהבה

אנחנו מתרחצים

מתבשמים

מתייפים

ורק אז

מתחבקים ומתלקקים

שעה ארוכה

עד החדירה

ונשארים חבוקים

שעה ארוכה

לאחר מעשה...

כיום

כשאנחנו עושים אהבה

אנחנו אומרים הדדית את הטובות במילים

שותקים הדדית את הטובות בשתיקות

וחוזר חלילה עד שאנחנו גומרים

כיום

שעה ארוכה לאחר מעשה

אנחנו עדיין נפעמים

ממעשי ידינו

מעשי שפתינו

מעשי חלצינו

וכו'

כיום

שעה ארוכה לאחר מעשה

אנחנו עדיין מתעלמים

בקלות מפתיעה

מכול אמצעי הקשר

האַנְאוֹרְגָּנִיִּים

האנלוגיים

הדיגיטליים

הניידים והנייחים

שכולם גם-יחד

לא שקולים כנגד היחד

שלנו.

1.5.2013

(*) פעם היינו חוגגים את האחד במאי בראש חוצות בתופים ובמחולות;

כיום אנחנו חוגגים את האחד במאי במעוננו הקט במחשבות נוגות על מה שהקפיטליזם החזירי עולל לחג הפועלים היפה הזה.

כְּבָשִׁים

מה שקרה קרה

בדיוק כמו שקרה:

באמצע המלחמה

ראינו רועה ורועה

בפאתי שדה קרב

הוא בחלילו והיא בחלילה

משמיעים שירי רועים

נוּגִים אך לא יהודיים (הסבר יבוא)

לעדר כבשים

מורגל בקולות מלחמה

שמלחך בשקט עשבי-בר

דרוסֵי כלֵי משחית.

מה שקורה קורה

בדיוק כמו שזה קורה:

לוחמים רבים משני הצדדים

נופלים על אדמות קדושות

שאינן קדושות כלל

כי אין בעולם שום אדמה קדושה

אדמה היא אדמה היא אדמה

כמו שים הוא ים הוא ים

כמו שכול דומם הוא דומם

והדברים היחידים שמוצדק

לכנות אותם קדושים

זה רק החיים עצמם

אבל באופן לא מפתיע

אנחנו חוזרים ורואים

רועה ורועה

הפעם מתים

ביחד עם רוב העדר

שכמה ניצולים מתוכו

ממשיכים ללחך

עשב-בר דרוס ורמוס

כי הניצולים מורגלים

בזוועות מלחמה.

מה שיקרה יקרה

אבל אין כמובן לדעת

אם זה יהיה בדיוק נמרץ

כמו מה שקרה וקורה

או הרבה יותר

קטלני

כי מאז ומעולם

אפילו אלה שהיה בכוחם

להחליט על פתיחת מלחמה

לא ידעו יותר מאחרון הקבצנים

איך היא תסתיים.

3.5.2013

השמיים פה

השמיים פה לא מְגינים עליי

כי אי-אפשר לסגור אותם הרמטית

מפני הזוממים להפילם

ולהפוך ת'אדמה לערש-דְּוויי;

האדמה פה לא מְגינה עליי

כי היא כוסתה אספלט ומלט

במקום כרמי גפן וזית

וכבר בקושי רב נושמת;

האוויר פה לא מֵגֵן עליי

כי מה שעוד נותר לנשימה

בין השמיים והאדמה מזוהם

עד כדי סיכון חיי-אדם;

הזמן פה לא מֵגֵן עליי

כי הוא אימפוטנט:

עובדה ששום דבר טוב לא קרה

בארץ הזאת מאז קום המדינה;

מה שכן מֵגֵן עליי זה

שאני לא יכול להתאכזב

כי מעולם לא תליתי תקוות גדולות

במנהיגי המדינה הזאת.

נ.ב. :

זה שהדרורים הולכים ומתמעטים

בארץ הזאת ביחד עם עוד

כול מיני ציפורים-יציבות

צריך להדאיג לא רק אותי.

21.5.2013

היו ימים

היו ימים שהייתי מאושר ללא-סייג

זה היה כשעדיין ידעתי

מְעַט מִזְעָר על סִדְרֵי העוֹלָם

על מה שעדיין לִפְנֵי כול לִפְנֵי

ומה שתֹוךְ כְּדֵי בין לבין

ומה שכבר

אַחֲרֵי כול אַחֲרֵי

כשהאֵין הוא אֵין וְתוּ-

לא.

באותם ימים הייתי בטוח

שהחיים הם מִשחק

בחמש אבנים (קטנטנות) בג'ולות

בחמור-ארוך בחבל-קפיצה

קלאס-ארץ קלאס-שמיים

מחבואים תופסת

דום-שתיקה

והכי הרבה

רופא וחוֹלָה שמציצים

זה לזו וזו לזה אבל עדיין רק

מציצים ומתפעלים

וצוחקים...

אחר-כך באו ימים שידעתי יותר

ויותר ויותר עד שיום אחד

חוויתי את המת הראשון בחיי

וכשנשאו אותו על כפיים

לאן שנשאו אותו

פניו לשמיים

ורגליו לְפנים

התחלתי לחשוד

והתחלתי להבין

והתחלתי להפנים

שלא כול הדרכים מובילות

למקומות שבהם חיים

חיים מאושרים

ושיש גם מקומות משונים שבהם

לא חיים בכלל

וזה היה די מדאיג

אבל עדיין השתדלתי לא לשאול

יותר מדי שאלות

על החיים ועל המוות

כי הבנתי יותר ויותר

ששאלות יכולות לְהַשְׁבִּית שְׂמָחוֹת

אבל יש דברים שעליהם

אי-אפשר לעבור

לסדר היום

כאילו היו חלום

שנגמר בְּקֶרִי

לילה

בלי שזו שכיכבה בו אז ידעה

מה שידעה באופן הכי מובהק שאפשר

כעבור מִיסְפָּר

שָׁנִים

מִלפנים

ומאחור –

יש דברים שאי-אפשר לא לזכור

גם כשהם כבר מזמן passé

גם כשהם מזמן

לא רלוונטיים

לא לעניין

מִחוץ להקשרם

אי-שם

רחוק

מעבר לאופק האירועים

–

מה אני אגיד לך

כשאפגוש אותך

אם אפגוש אותך

ביום מן הימים

בְּמָקוֹם זֶה

או אחר

כשתהיי עִם בן-זוג

או עם ילד

או אפילו לגמרי בלי...

אולי חוץ מברכת-שלום הדדית

מתוך נימוס סתמי

לא יהיה לך ולי

מה להוסיף

אבל השתיקה בטח תכביד

כמו שהיא מכבידה תמיד

כשאין מה להגיד

אז קרוב לוודאי שנשאל גם לִשְׁלוֹם

אלה שאנחנו בקושי זוכרים...

אבל בין אלה שאנחנו בקושי זוכרים

יש אולי כאלה שכבר אינם בלי שנדע

וצריך להיזהר בְּלשאול לשלומם

כדי למנוע אי-נעימות נוספת על זו

שאין לנו כבר מזמן מה להגיד זה לזו

לעומת זאת על אחרים שאנחנו בקושי זוכרים

אבל בטוחים שהם עדיין בחיים

אנחנו יכולים להרחיב את הדיבור כְּגוֹן

"מה שלום הבן של זאת .. מה שְׁמָהּ... נו...

הג'ינג'י הקטן ההוא

שהיה עילוי בטרומבון?”

מה אני אגיד לך עוד?

אפילו אהבות

שבערו לפני שָׁנִים

עד טיפת החומר האחרונה וכבו

עשויות

או עלולות ...

(תלוי בנקודת המבט)

להידלק פתאום מחדש

יש מֵאַיִן

כי

התכונה המדהימה הזאת

טבועה בָּן מיום היוולדן

בניגוד גמור לבני-אדם

שכשהם הולכים לעולמם

(והיום אנחנו כבר יודעים

שכול הדרכים מוליכות לשם)

אין להם אפילו דרך אחת

לחזור

והם נשארים שָׁם לְעולם

בלי לדעת בכלל שהם שָׁם

או שהם אי-פעם היו כאן.

אה, כן

גם זה :

החיים עדיין יכולים להיות

מְלֵאֵי הפתעות

אולי פחות ממה שהם היו

אבל עדיין

מְלֵאֵי הפתעות

"אז להתראות

שמחתי לפגוש אותך”...

30.5.2013

פְּנֵי הַדְבָרִים

שמי ידוע לרבים

פניי גלויות

אני נמצא

כאן מיום היוולדי

באופן קבוע ומזהה בקלות

נְבָלים וחֲלָאוֹת

גם כשהם מסתירים פנים ושמות

ואין לי שום כוונה

לשנות בגללם מקום

כי הארץ טובה

"אֶרֶץ זֵית-שֶׁמֶן וּדְבָשׁ"

נכון שלא הרבה

"נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנוֹת וּתְהוֹמֹת

יוֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר"

אבל זה לא העיקר

כי הארץ טובה

"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה

וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִימּוֹן"

נכון שלא הרבה

אֲבָל בחלוקה נכונה

יכול להיות בלי בעיות

מספיק וְדַי לכולם

הארץ טובה

כי יש בה גם

"אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע"

נכון שלא רבים

אבל אִילו הם היו נבחרים

למשול בה ולשפוט בה

היא הייתה מצדיקה

אֶת קיומה של המדינה

שהוקמה עליה

הארץ עדיין טובה

אבל המדינה שקמה עליה

כבר מזמן רקובה

כבר כול-כך מכוערת

שבה לי להקיא

על פניה ואני כבר

בקושי מצליח להתאפק

הארץ עדיין טובה

בחלקים מסוימים

זאת אומרת רק

במקומות שהמדינה

עדיין לא ביצעה בה

אֶת זְמָמָהּ בפראות ובניגוד

לדרך הטבע

הארץ עדיין טובה

ובמקומות הטבעיים

שהולכים ופוחתים

יש לי איתה

אינטימיות מדהימה

כמו שיש לעובד אדמה

עִם אדמתו

במקומות אחרים

שהמדינה כבר השחיתה

באופן בלתי-הפיך

אני מתהלך כמו זר

ונאלץ להסכים עִם

אלה שפסקו בעבר

"אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא"

כי זה עכשיו המצב

ואלה הם פני הדברים...

2.6.2013

עוֹרְרוּת

"קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה" [האינטרנציונל. תרגום: אברהם שלונסקי]

אם תמשיכו לישון

או לחלום בהקיץ

שהמצב הדפוק ישתנה

אז ימשיכו לדפוק

אֶתְכֶם בשנתכם

וימשיכו לדפוק

אֶתְכֶם בְּקוּמְכֶם

מֵעַל ומתחת

מכול הצדדים

והכול ימשיך

להיות מְגוּנֶּה –

אם תמשיכו לחשוב

או לקוות

שתיקון העולם

יבוא מעצמו

אז ימשיכו למצוץ

ולשפוך את דמכם

עד שלא רק שלא

תוכלו לעמוד

על נפשותיכם

לא תוכלו כבר

אפילו לקום –

אם תמשיכו לשבת

ולא לעשות

מעשה שירעיד

אֶת אַמּוֹת הַסִּפִּים

של מוסדות השלטון

השַׁרְלָטָנִי

אז השַׁרְלָטָנִים

ימשיכו לשלוט

ולהתעצם עוד ועוד

ולדפוק אֶתְכֶם

עד העצמות!

כדי לשנות

ת'מצב הדפוק

דרושה עוררות

גם נפשית

וגם גופנית

אצל כול הדפוקים

והחֵלְכָּאִים

עוררות אזרחית

בעוצמה שתפיל

אֶת השלטון

השַׁרְלָטָנִי!

אבל אִם התרגלתם

לריקבון ולסירחון

אם הסתגלתם לזה

שֶׁבְּאוֹרַח-קֶבַע

מזיינים אתכם

נגד רצונכם

בניגוד לדרך הטבע

אם השלמתם עִם העובדה

שהמדינה הולכת קאַקן

אם הִסְכַּנְתֶם להסתפק

בדיבורי סרק על הרס

כול חלקה טובה בארץ

אִם שום דבר מכול הַנְבָלוֹת

לא מעורר אֶתְכֶם

לקום ולהתנער ולצאת

להפגנות המונים

אז אתם יכולים לבוא רק לעצמכם

בטענות שראשי השלטון ועוזריהם

מחרבנים עליכם.

6.6.2013

מזמן לזמן כזה מזדמן

"מזמן לזמן אני מחמיץ אהבה גורלית"

דון ז'ואן

כשתפגוש מזמן לזמן

עוד אהבה

שנראית הֲרַת- גּוֹרָל

אַל תהסס

וכך לא תחמיץ

אֶת הגורלית

שנועדה רק לְךָ –

אהבה הרת-גורל

אין לה תחליף

היא זמנית והיא נצחית

בבת-אחת

ומי שמקבל אותה

כמו שהיא

כולה שלו:

כמו שהיא בלי לנסות

להכניס בה שינויים

לעשות בה התאמות

לִצְרָכִים אחרים...

כשתפגוש באהבה

הרת-גורל

לֵךְ לאן שהיא תִבְחַר

לְהִתְמַסֵּר

כי אם תנסה

לִתְהוֹת על דרכה

אז היא פתאום לא תהיה –

אהבה הרת-גורל

היא נדירה

ומי שפוגש אותה

הוא בר-מזל

ואם הוא מקבל אותה

בלי תְנאים

כולה שלו!

רק כך תהיה שלךָ

רק כך תהיה שלך

רק כך תהיה שלך –

אם תלך עם אהבה

הרת-גורל

אז מזמן לזמן תחוש

אומלל! מובס!

אבל אין תַחלִיף

לאושר שהיא

תגרום לך כשהיא תִּרְצֶה!

אהבה הרת-גורל

תיתן לְךָ

כול מה שאפשר לִרְצוֹת

מאהבה

אבל היא גם תיקח ממךָ

אֶת הכול

בחזרה – .

אהבה הרת-גורל

תלד לך

יום-יום חוסר ביטחון

שהיא שלך

אבל היא לא תשעמם

לעולם

אפילו דקה –

אהבה הרת-גורל צודקת גם

כשהיא טועה

אז אל תתקן אותה

בשום מצב:

רק מי שמקבל אותה

כמו שהיא

כולה שלו:

אהבה הרת גורל.

.

12.6.2013

כמו באגדות

כשהִגַּשְׁת לי פתאום בסופו של יום

אֶת שפתייך העליונות

ידעתי: קָרֵב הלילה שֶׁבּוֹ

תגישי פתאום כמו באגדות

גם תַ'תַּחְתּוֹנוֹת

והלילה ההוא הִקדים את זמנו

גם זה כמו באגדות

אֲבָל כבר הייתי מוכן לקראתו

כמו שמוכן על סוסו הלבן

אביר מהאגדות

אחר-כך הכול התנהל כְּסִדְרוֹ

גם בימים וגם בלילות:

לפעמים באתי על סוס לבן

לפעמים על חום או אפילו שחור

אך כולם סוסים מהאגדות

והִרכבתי אותך והִרכבת אותי

והדהרתי אותך והדהרת אותי

ימים ולילות כמו באגדות

מֵעבר לשִׁבעה הרים ושבעה גֵּיאָיוֹת

ושבעה אגמים ושבעה נהרות ושבעה ימים

(סוד הצלחה של כול דבר טמון בהדדיוּת)

כך דהרנו עוד ועוד בלי לֵאוּת

לאור היום ובמחשכים

בכול דרך דמיונית

עד שכמו שקורה בַּמציאוּת

נגמרו לנו כול הסוסים...

ולמרות שמאז חלפו כבר שנות דור

עוד מוקדם עוד מוקדם עוד מוקדם לסכם

כי בכול אהבה כמו באגדות

יִתָּכְנוּ דברים חסרי כול היגיון

גם בגיל מתקדם...

מה שמדהים בכול העניין

וגם זה כמו באגדות

שביני לבינךְ פַּעַר שנות-דור

כאילו במשך מירוץ עִם הזמן

הִצטמצם ונִסְגַּר מֵעַצְמוֹ

וכך הִסתדר שלשנינו כבר אין

שום סיבה לקנא ולחשוש

שלמרות שדְרָכֵינוּ מזמן נפרדות

נשכח זה את זו ונלך לחפש

אהבות חדשות

.

18/6/2013

וְאַתְּ

וְאַתְּ היחידה שעשתה לי את זה

בזמנים אֲפֵלִים שכמעט התרגלתי

לא להרים יותר מִַגּבָּה

לְמִשְׁמַע שְׁלַל מַעֲשֵׂי-נְבָלָה

שכבר אז הם היו פה מצב שיגְרתי

זמנים חשוכים שהפכתי בָּם

זָר מְנוּכָּר וכמעט אדיש

לא רק למה שקרה מִסְבִיבִי

אפילו בטווח יריקה אלא גם

מנוכר ואדיש לעצמי

אבל כבר מִמבט ראשון וחטוף

כשגִזרתך הייתה לי עדיין

גלויית טפח ומכוסת טפחיים

היה לי ברור שאם יֶתֶר הגוף

יֵרָאֶה כמו עינייך וכמו שפתייך

כמעט לא אוכל לחיות בלעדייך

זה אומר שמה שהספקתי לראות

באותו מִפגש קצר ומִקרי

עשה לי את זה: הוציא אותי

מאותה אדישות רַעֲלָנִית

וְנָסַךְ בי כוחות חדשים לעשות

לא רק אהבה אלא גם אלא-גם

מה שאדם צריך לעשות

כשמתבצעות מִסביבו זוועות:

בן-אדם לא צריך – הוא חייב לעשות

כול דבר שביכולתו ושלא ביכולתו

נגד עוֹשֵׂי מַעֲשֵׂי-נְבָלָה:

לפעמים לא די שֶׁיִמְחֶה בקולו

לפעמים לגמרי לא די בכך

ואז הוא חייב לצאת ולמחות

בכול מה שידו מַשֶּׂגֶת

מאֶבֶן וקֶלַע עד חץ וקֶשֶׁת

וכך אני שוב מוצא את עצמי

מרים את קולי בכול כוחי

נגד כול אותם מַעֲשֵׂי-נְבָלָה

וסופג איומים קיומיים

על חיי שרק בזכותך

חזר אליהם בִּמְלוֹאוֹ הערך

והם שוב נעשו לי מאוד יקרים

אבל אין לי שום כוונה לסגת

והפעם אמשיך עד ההכרעה

כי הפעם כבר לא יִתָּכֵן אחרת.

כ"ה ביוני 2013

עמוק בעיניה

כשהִבטתי אז לתוך עיניה ראיתי אֶת האוֹר

בִּקצה המערה שממנה יוצאים

לאוויר העולם ילדים...

היום זה כמו באגדות:

לפני שנים רבות מאוד

בארץ רחוקה מאוד...

(ארץ שקיימת כבר רק בזיכרון

ולא פלא שאיש אינו יודע

היכן בדיוק גבולותיה)

היו כול הנשים לעתיד

למיטב ידיעתי

עדיין בתולות...

לא פלא שהאור שנִירְאָה

בקצה אותה מערה

בָּקַע עָמוּם כמו דרך וילון...

לימים כשהוזמנתי לבוא

לתוך המערה ששום עקבות

לא הובילו אליה וממנה – ניחשתי נכון

שדָבָר לעולם לא יחזור להיות

מה שהיה כשאצא מתוכה כעבור

דקות ספורות...

הידיעה הזאת ששום דבר

לא יכול לחזור להיות מה שהיה

התחזקה בי כשקיבלה אֶת פניי גם מאחור...

מאז יצא לי לבוא ולסייר בעוד

כמה וכמה מערות-קסמים דומות אבל שונות

כמו שדומות ושונות זו מזו טביעות אצבעות...

כולן היו מערות רוֹךְ- וחוֹם פִּלְאִיִּים

שאִם יש בעולם מקומות שיכולים להחיות מתים

באופן טִבְעִי – זה רק אותן מערות-קסמים

שאפילו היפה במערות הנטיפים

לא תִדְמֶה ולא תִשְׁוֶוה להן לעולם

לא רק בזכות היותן מערות בשר ודם...

ושלה עלתה על כולן

לא רק מפני שהייתה הראשונה שלי

אלא בזכות אלף ואחד דברים נוספים

(שלא כאן המקום לפרטם). 5.7.2013

http://tomerpersico.com/2008/11/18/platos-allegory-of-the-cave/

קוֹל הָמוֹן

"כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי" [הנביא יחזקאל, א' 24]

כשהיינו עושים את זה אז

בימי הסער והפרץ שלנו

כשהכול היה חדש ונועז

ובקושי ישנו ובקושי אכלנו

כדי לנצל כול רגע לאהבה

שָׁאַגְת כמו לביאה

נָהַמְת כמו דובה

הֵרְַעְת כמו פילה

עָרַגְת כמו אַיָּלָה

זָרַדְת כמו זאבה

יִלַּלְת כמו שועלה

הִתְיַפַּחְת כמו נְמִיָּה

צָחַקְת כמו צָבוֹע

לִהַגְת כמו קופה

חִרְחַרְת כמו נָאקָה

צָנַפְת כמו סייחה

צָהַלְת כמו סוסה

נָהַקְת כמו אתון

גָעִית כמו עגלה

פָּעִית כמו עז

חָנַבְת כמו כבשה

נָחַרְת כמו חזירה

נָבַחְת כמו כלבה

רִמְרַמְת כמו חתולה

גִּרְגַּרְת כמו שְׁפַנָּה

צִיַּצְת כמו עכברה

רִשְׁרַשְׁת כמו קיפוד

צָרַחְת כמו עורב

רָעַמְת כמו נשר

צִפְצַפְת כמו נץ

קֵהַקְת כמו חסידה

סִלְסַלְת כמו זמיר

הָמִית כמו יונה

תִּרְתַּרְת כמו תוֹר

גִּעְגַּעְת כמו אווזה

נֶאֱנַחְת כמו אוח

נָשַׁפְת כמו תִּנְשֶׁמֶת

זִמְזַמְת כמו דבורה

צִרְצַרְת כמו צרצר

קִרְקַרְת כמו צפרדע

לָחַשְׁת כמו נחש

והיו עוד המון קולות

שלא הצלחתי לזהות

בגלל הסער והפרץ והשָׁאוֹן

בשמיעה חוזרת מהזיכרון

גם אחרי שהִשְׁתַּתַּקְת

ונדמת ותָהִית ובָהִית

רגע ארוך כמעט נִצְחִי

לשום מקום

עד שחזר לעינייך

מבט מציאותי

ושאלת בקול אנושי

איך הייתְּ

והִנהנתי לפחות עֲשָׂרָה

הנהונים בצרור אחד

שזה כאילו עניתי

"חַיָּתִית"

כי היה ברור שמדובר

בשאלה רטורית של נְמֵרָה...

ולמרות שֶׁשָׁנִים רַבּוֹת

לא ראינו זה לזו

אֶת הלבן בעיניים

כי הכול כבר כול-כך רחוק

אני מדמיין לפעמים שֶׁאַתְּ עדיין

כזאת.

9.7.2013

נכון או לא

זה לא נכון שנסחפתי לאַחֶרֶת

כשלא היית זמינה

מתוך סיבה זו או אחרת

ושבלֵילוֹת ירח

הלכנו על מי הכינרת

יד ביד מתוך שינה

אחרי מגע קוֹדֵחַ

זה נכון שהיו לי פגישות בסתר

עם כול מיני נשים גורליות:

פעם , לדוגמה, כשנרדמתי עם קרנינה

תוך כדי קריאה חוזרת

מצאתי את עצמי מטייל איתה אַנְגָזֶ'ה

לאורך הירקון המצחין

מתבייש במדינה שלי שזה מה שהיא

מעוללת לטבע באופן שיטתי

מתוך רדיפת בצע

זה לא נכון שֶׁאַנָּה נעמדה אז מולי

חלצה את שדיה

שכמותם ליופי בלי שום דופי

ראיתי רק לעתים רחוקות

אפילו בחלומותיי

ובקול מופלא שנשמע לי

כְּקוֹל מַיִם רַבִּים

ציוותה עליי

להניח ביניהם את פניי

זה נכון שבאותו רגע

שאַפִּי חָסָה בין שדיה

נעלם כלא היה מעולם

הסירחון של הירקון

והכיעור הנורא של העיר

המגובבת כתל-זבל ענק

לאורך שתי גדותיו

גם הוא פג תוקפו עליי

ופתאום יכולתי לנשום

לִרווחה ולחוש כמו לָשּׁוט

בארץ זבת חלב ודבש

שֶׁנַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹומֹות יֹוצְאִים לה

זכים וטהורים מבין חלציה

כמו לִפְנֵי שחיות-אדם התנפלו עליה

וקרעו לה את הבתולים

מִקָדִים וּמִיַם

או במילים של היום:

מלפנים ומאחור

עד שיצא לה דם שחור!

אבל אַנָּה הרגיע אותי

בקולה האלוהי

שעטף אותי והציף אותי

כמו רִי

שיש דברים יותר גרועים

ונרגעתי עד כדי כך ששכחתי את עצמי

ממש שכחתי את עצמי לגמרי

וגמרתי בה –

זה נכון שאותו הדבר

קרה לי עם אֶמָה

בּוֹבָרִי כמובן שאיתה חשתי

כמו לצוף על הגב

בים של חלב

אל ארץ מובטחת

שנמצאת מהצד השני

של התחת

שלה שהיה בשבילי

כמו הר-נְבוֹ

אבל אני בניגוד לאותו משה אגדי

הצלחתי לבוא

זה לא נכון שהייתי צריך

למכור את נפשי לשׂטן

כדי לזכות במרגריטה:

כְּלִיל-סוֹנֶטּוֹת

שהִקדשתי לה

והִטמנתי לה

והִגשתי לה

בתוך זר כלניות

די היה בו כדי שהיא תתמסר

עוד ועוד

ועוד ועוד

בלי שום בעיות

זה לא נכון שבדיוק כך

כבשתי את ליבה של ביאטריצֶ'ה:

הכיבוש ההוא צָרַךְ

אקספוזיציה

ועוד שישים וארבעה

שירים מכול הסוגים

בתוך שישים וחמישה זרי פרחים

מכול המינים והזנים

אבל זה היה שווה כול פרח

ואני לא מצטער אפילו לרגע

על ההשקעה שנותר ממנה

רק זיכרון

זה נכון ולא נכון

שאנה ואֶמָה וביאטריצ'ה ומרגריטה ושרלוטה ועוד

הם כולם שמות בדויים

שמטעמים חוץ-ספרותיים

כמו שְׁמִירָה על הפרטיוּת

נתתי לְנשים מציאותיות

שהיו לי איתן

במהלך השנים

רומנים אמיתיים

זה לא נכון שאני עזבתי אותן

או שהן עזבו אותי:

הדברים פשוט הגיעו לסופם

הטבעי או העל-טבעי

במוקדם או במאוחר

כי זה היה גורלם

ואִם קרה שאחד הצדדים התנגד

בדרך זו או אחרת לסיומם

הַשָׁקֵט והבטוח

וְעָשָׂה רוּח

או אש ועשן

אולי מפני שבאותו זמן

היה כבר שלא בטובתו

מסומם מהם ומכור להם

זה היה עָקָר ומיותר

כמו לנסות לעצור את הזמן

או אפילו רק לִמנוע טַל וּמָטָר

זה נכון שבזכות או למרות

כול הנשים הגורליות

יותר והגורליות פחות

שכולן חסרות לי

כשאני נזכר

וכולן בָּאוֹת

מעליי או מתחתיי

או גם וגם

בקולות מופלאים

כְּקוֹל מַיִם רַבִּים

יֹוצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר

בעולמות שזמנם עבר –

אותך אני אוהב

כאן ועכשיו.

21.7.2013