"אקדמיזציה"

מבוא

מקצוע הסיעוד נכנס לאקדמיה לראשונה בארה"ב במחצית השניה של המאה ה – 20 . בארץ רק לאחר כ – 20 שנה משא ומתן עם האוניברסיטה העברית, בשנת 1968 נפתח בית ספר האקדמי הראשון בתוכנית 4 שנתית.

 

                                                                                           (Notzer, Ribak, Abramovitz, Ben-Yair, Yaakobson, 2003)

 

מאז ולאורך התקופה האחרונה, מספר האחיות האקדמיות והיחס בין אחיות אקדמיות ללא אקדמיות עולה מדי שנה. עם העליה באקדמיזציה של אחיות, חוקרים רבים החלו לעסוק בשאלה מה היא התרומה האמיתית של האקדמיזציה למקצוע הסיעוד ולתיפקוד המקצועי של האחיות?

במסגרת עבודה זו, יוצגו מספר מחקרים הדנים בשאלת תרומת האקדמיזציה לסיעוד. חלק מהמארים מתייחסים לתועלת שיש למקצוע הסיעוד מכך שהולך וגדל מספר האחיות בעלות תארים אקדמיים. תועלת זו מתבטאת בעיקר בעליית יוקרתו של המקצוע בעיניי העובדים במקוצועת הפרה-רפואיים האחרים, ובעיניי הציבור בכלל. מאמרים נוספים מתייחסים לשיפור ברמת הטיפול הניתן על ידי האחיות. מאמרים אלו מראים שככל שאחות בעלת הכשרה גבוהה יותר, איכות הטיפול טובה יותר.

האקדמיזציה בסיעוד תורמת גם להעלאת היוקרה של המקצוע בכלל, ומקרבת אותו למעמד של פרופסיה. כך לדוגמה, במסגרת תהליך הפרופסיאונליזציה של מקצוע הסיעוד, הוחלט על ידי משרד הבריאות והמועצה להשכלה גבוהה, כי החל משנת 2002 יוכר לעוסקים בסיעוד שכר והשמה רק תואר ראשון בסיעוד ולא תארים בתחומים אחרים (כגון מדעי החברה, סוציאוליגיה וכד') כפי שהיה נהוג בעבר.

 

                                                                                                                                                   (משרד הבריאות, 2000)

 

בעבודה זו  המטרה היתה לבדוק האם אכן יש יתרון לאחיות אקדמיות לעומת אחיות שאינן אקדמיות. לצורך כך נסקרו  מאמרים הנוגעים לסוגיית האקדמיזציה של אחיות ורמת הכשרתן.

 על מנת להגיע להכרה ציבורית רחבה ולהעלות את יוקרת המקצוע, על האחיות קודם להעלות את "קרנו" של המקצוע בעיני העוסקים בו, כלומר האחיות המוסמכות צריכות להאמין יותר בעצמן, ובחשיבות יוקרת מקצוע הסיעוד, כאשר לנגד עיניהן עומדת המטרה לגדול ולהרחיב את סמכויות האחיות, ורק לאחר מכן לפנות לעזרת החקיקה על מנת שתגבה את המקצוע כפרופסיה.

השכלה אקדמית והתמחות מהווים תרומה חשובה למקצוע הסיעוד. קביעת תרומתה של השכלה גבוהה לתפקוד אחיות ברמה בסיסית ועל בסיסית, קריטית לפיתוח המקצועי של הסיעוד.

 

(Notzer, Ribak, Abramovitz, Ben-Yair, Yaakobson, 2003)                                                                                           

 

עבודה זו תדון בהרחבה בסוגיית האקדמיזציה בסיעוד ותרומתה למקצוע ככלל ולאחות הבודדת כפרט.

 

 סקירת ספרות

                                     

במהלך השנים, מקצוע הסיעוד עבר שינויים מרובים וזאת במטרה לשפר את מקצועיות האחיות ובכך להביא לאיכות טיפול גבוהה יותר.

למעשה, תחילת "הסיעוד המודרני" מקושר לדמותה המיתולוגית של פלורנס נייטינגל. עד לזמנה הטיפול בחולים ונכים נעשה בחיק המשפחה, ורק הטיפול בחולים קשים במיוחד נעשה ע"י הנזירות בתוך תחומי המנזר.

 

בשנת 1854, במלחמת קרים, הצטרפה פלורנס נייטינגל לכוחות האנגלים המוצבים בתורכיה, על מנת לעזור בטיפול בנפגעים הרבים במלחמה. היא הצליחה להפחית את תמותת הפצועים מ-42% עד 2% בלבד, וזאת תוך התמקדות בנושאי סביבת החולה, ניקיון, אוורור, טיהור המים, הזנה מתאימה וארגון יעיל של מערכת הבריאות והרווחה. לאחר שובה לאנגליה, הקימה בשנת 1860 את בית ספר הראשון לסיעוד בבית חולים סנט תומס שבלונדון. משך הלימודים היה כשלושה חודשים, ומרבית ההכשרה נעשתה תוך כדי עבודה מעשית במחלקות השונות.

 

עד לסוף אותה המאה, הוקמו בתי ספר דומים, במתכונת זהה, במדינות נוספות באירופה. רק בסוף שנות החמישים של המאה ה-20, בעקבות עליה משמעותית בכמות הנרשמות לבתי ספר בסיעוד, התפתח התואר האקדמי בתחום.

 

                                                                                                                                                                (Beck, 2000)

 

גם בארץ, כמו בכל העולם, ניכרת עליה משמעותית ברמת ההכשרה של אחיות. נכון לשנת 2004 (על פי הדיווח האחרון של מינהל הסיעוד במשרד הבריאות), שיעור האחיות מוסמכות בארץ, גדול פי 2 משיעור של אחיות המעשיות. 38% מכלל האחיות הן בוגרות קורסים על-בסיסיים, 33% מכלל האחיות מוסמכות במערכת הבריאות הן בעלות תואר אקדמי.

 בסקירת הספרות המחקרית בנושא, נמצא כי קיים יתרון של אחות אקדמית לעומת אחות מוסמכת ללא תואר למטופלים ולמערכת כולה מכך שאחות בעלת תואר היא עם הכשרה גבוהה יותר.

דוגמא למחקר כזה הוא מחקר שנעשה כבר בשנת 1992 על ידי מרגלית קנתור מהחוג לסיעוד באוניברסיטת תל-אביב, שחקרה 59 מחלקות ב-7 בתי חולים כלליים ברחבי הארץ. המחקר בדק את השפעת משתני כוח האדם הסיעודי על איכות הטיפול הסיעודי. ממצאי המחקר הראו כי, המשתנה הראשון בחשיבות לניבוי איכות הטיפול הוא השכלת האחיות.

 נמצא כי אחיות מוסמכות הלומדות או בעלות תואר אקדמאי מגלות קשר חיובי חזק יותר בכל מדדי האיכות שנבדקו.

 

                                                                                                                                                               (קנטור, 1992)

 

מחקר נוסף שנעשה אף הוא בחוג לסיעוד באוניברסיטת תל-אביב על ידי ענת ניב בשנת 1991, הראה כי מנהלות סיעוד בבתי החולים חותרות להגברת האקדמיזציה של אחיות ושיפור הכשרתן המקצועית, במטרה להשיג יותר אוטונומיה תפקודית, וכך לקדם את ההכרה הציבורית במקצוע הסיעוד כפרופסיה ולהעלות את יוקרתו המקצועית בחברה.

 

                                                                                                                                                                   (ניב, 1991)

 

ממצאים נוספים  במחקר שנערך על ידי יעקובסון, (1999)  מראה שתהליך אקדמיזציה המביא לעליה במספר אחיות עם תואר ראשון משפר את איכות הצוות עצמו ואיכות הטיפול.

במחקר אחר (גירוט וחבריו, 2000) מצאו שלימודים אקדמאים משפרים יכולת קבלת החלטות, לעומת ותק מקצועי בלבד, שאינו משפיע על יכולת זו. המחקר נערך גם בקרב אחיות וגם בקרב סטודנטים לסיעוד.

מחקרים נוספים מראים כי גישה לעבודה סמכותית יכולה להשפיע חיובית  על יכולת של אחיות לפעול במקצעות רבה יותר, להעלות שביעות רצון ולהבטיח טיפול איכותי יותר.

                                                                                                                    (Lachinger, Almost, & Tuer-Hodes, 2003)

 

ההכרה של לימודים אקדמיים בסיעוד בארץ החל בשנת 1960 עם פתיחת הפקולטה לסיעוד באוניברסיטת תל אביב. בהתחלה התקבלו ללימודים אחיות מוסמכות בעלות תפקידים שונים במערכת הבריאות.

בשנות ה- 1980 ניפתחו בנוסף ללימודים גנריים לימודי תואר באוניברסיטאות ומכללות שונות. בארץ, תואר לאחיות נותן עליה בשכר וקידום מקצועי רק בשני שדות: סיעוד ומנהל הבריאות. משנת 1990 הייתה עליה בשיעור המכללות ואוניברסיטאות המציעות לימודי המשך לאחיות מוסמכות.

נמצא כי השכלה אקדמית המוצעת באוניברסיטאות ומכללות היא הבסיס להשפעה והסמכות של הסיעוד במערכת הבריאות ותורמות לפיתוח מנהיגות בסיעוד.

 

(Notzer, Ribak, Abramovitz, Ben-Yair, Yaakobson, 2003)                                                                                           

 

מחקר שנערך בארצות הברית אשר בדק את הרכב הצוות הסיעודי מבחינת רמת השכלה, מספר שנות ניסיונן בעבודה ומספר מטופלים בהם טיפלה בממוצע במשך המשמרת לבין אפיוני בתי החולים-מספר מיטות, רמת טכנולוגיה והכרה במוסד כשדה מוכר להוראה קלינית. ונמצא כי עליה באחוז האחיות בעלות תואר ראשון מפחיתה סיבוכים וסיכוני תמותה של מטופלים תוך 30 יום ראשונים לאחר ניתוח .

 

(Aiken, Clarce, Cheung, Sloane, Silber, 2003)                                                                                                          

 

ניתוח הסוגיה – תרומת האקדמיזציה למקצוע הסיעוד

 

גורמים רבים מניעים את האחיות להמשיך ולרכוש השכלה אקדמית, לדוגמה במחקר שנעשה באוניברסיטת סידני באוסטרליה בקרב אחיות שעשו השלמה לתואר אקדמאי אחרי שעסקו במקצוע מספר שנים, נשאלו הנחקרים על סיבות העיקריות להמשך הלימודים. מתשובות הנחקרים עולה שהסיבות העיקריות הן: סיפוק אישי ומקצועי, שיפור המעמד המקצועי, פתיחת אופציות נוספות למקומות תעסוקה. סיבות נוספות באחוזים מועטים: אפשרויות קידום, שינוי כיוון בעבודה, ורק אחוז אחד דיווח על רווח כספי כסיבה ללימודים.

 

במחקר שנעשה על ידיWhyte, Lugton & Facett  (2000) באוניברסיטת אדינבורג  בקרב אחיות שסיימו תואר שני בסיעוד במהלך העשור האחרון, נשאלו הנחקרים לגבי התועלת העיקרית בהשגת התואר הנוסף. מרבית הנחקרים הצביעו על שביעות רצון אישית ותחושת השג כדבר העיקרי אותו הרוויחו. לדבריהם, הביטחון והערכה העצמית גברו מאז סיום הלימודים, ומכאן הושגו גם התרחבות האוטונומיה ויכולת קבלת החלטות.  הן מעיזות יותר להביע את עמדותיהן, ואף לפרסם מאמרים בכתבי עת מחקריים.  חלק גם ציינו כי עובדה שקיימים תואר שני ושלישי בסיעוד, מעלה את יוקרת המקצוע ביחס למקצועות פרה-רפואיים אחרים. יתרונות נוספים שהוזכרו: יכולת לפתור בעיות מסובכות ופיתוח כישורים אקדמיים (כגון יכולת להבין נושא ולחקור אותו באופן  מעמיק).

 

האם אחיות בעלות   (2000) מאוניברסיטת ווסט-אנגלנד באנגליה, חקרו את שאלה:Girot & Huges                                                                                                                 

תואר אקדמאי הן בעלות חשיבה קריטית מפותחת יותר, ובעלות יכולת קבלת החלטות טובה יותר מאשר אחיות ללא השכלה אקדמאית? לגבי חשיבה קריטית – נמצא שאין הבדל משמעותי בין קבוצת אחיות האקדמאיות לקבוצת האחיות הלא אקדמאיות.

לגבי קבלת החלטות – נמצא כי אחיות בעלות השכלה אקדמית, הנן בעלות כושר גבוה יותר לקבלת החלטות מאחיות שאינן אקדמאיות.

לעומת זאת במחקר שנערך על ידי סוינדלס שנד וילמוט (2003) באנגליה, המתייחס גם לחשיבה קריטית, נמצא כי  תואר אקדמאי תורם  לתפקיד של אחות מבחינה חשיבה קריטית, קביעת החלטות, אוטונומיה בהרחבת ידע ויזמה לשינויים לקידום מקצועי. החשיבה הקריטית לפי דבריהן היא המרכיב המרכזי בעבודה יום יומית של אחיות ומעודדת בטיחות בעשיה, פיתוח מיומנויות ואוטונומיה מקצועית. במחקר מוכח שחשיבה קריטית מפותחת יותר אצל אחיות אקדמאיות לבין אחיות ללא תואר, כמו כן: ביכולת קוגניטיבית, ביכולת רפלקטיבית ובעבודה מקצועית.

מחקרים אלו רק מחזקים  את הנחה שלימודים אקדמיים מעניקים יתרון בשטח, יתרון שלא נרכש על ידי התנסות קלינית בלבד, וכדי להיות אחות מקצועית עלינו ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. עם התפתחות מהירה של טכנולוגיה ומדע הצורך לחשיבה קריטית ושימושו בעבודה מחייבת המשך לימודים לאחיות.

 

במאבק על חייהם של המטופלים חשובה הערכה הדדית והשיתוף פעולה בין כל התחומים בכלל ובין הרופאים ואחיות בפרט. קרע בתקשורת ושיתוף פעולה לקוי, עלול להביא לפגיעה בבריאות המטופל.

 

מחקר שנעשה באנגליה ובדק יחסים מקצועיים בין אחיות ורופאים, נמצא כי מרבית הרופאים שרואיינו אינם חושבים כי יש להתייעץ או לתת לאחיות להתערב בקביעת האבחנה והטיפול, זאת מכיוון שהאחריות החוקית והאירגונית מוטלת עליהם. האחיות לעומת זאת טענו כי בפועל האחראיות מוטלת עליהן במשך 24 שעות ביממה, גם כאשר רופא לא נמצא בסביבה. לדבריהן, לאחיות כיום יש יותר מקום בקבלת החלטות, בזכות ידע נרחב יותר, וניסיון קליני רב. הן הרופאים והן האחיות הסכימו כי ישנם מצבים בהם יש מקום להתערבות האחות, אך הם חלוקים בדעתם לגבי ההצדקה להתערבות זו: רופאים מצדיקים את התערבות כאשר מדובר באחות בעלת ניסיון קליני רב ואינם מייחסים חשיבות להשכלתה, לעומת זאת האחיות מצדיקות ההתערבות בהתאם לידע ולהכשרה של האחות. הרופאים לפי המחקר הנוכחי, לא מצאו הבדלים משמעותיים בין אחיות עם תואר ואחיות ללא תואר

 

 לאומת זאת בשנת 1999  Joudrey & Gough דיווחו על עליה בכוחן של אחיות: חל שינוי במיומנות תקשורת עם רופאים כך שאחיות כבר אינן מצייתות להם ללא עוררין כבעבר. עליה ברמת ההשכלה של האחיות ומעבר ללימודים אקדמאיים עד לתואר שני בסיעוד מהווה את אחד הגורמים לשינוי זה ויצר אחיות מומחיות שמעמדן מתקרב לזה של הרופאים.

לדעתנו הסיעוד נמצא בעמדה המאפשרת להעמיד על סדר היום הציבורי את ההכרה במקצוע הסיעוד ,ההכרה בתהליכים ובתרומה שלו לחברה.

 

בהמשך לכל הנאמר על האחות ,על מנת להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטות אשר מתבססות על ידע מקצועי נרחב, לקבל הדרכה לרכוש ידע עדכני וליזום פעולות המחזקות ומטפחות הכרה מקצועית. ללימודים אקדמאים יש ערך מוסף בעבודה הקלינית. בעידן שבו מערכות הבריאות נשענות יותר ויותר על אחיות כמבצעות טווח רחב של טיפול כולל ניהול הטיפול מוטלת עלינו החובה לדאוג להכשרה אופטימאלית לאחיות.

 

עם כל אלה נשאלת השאלה האם יש לאלץ את האחות המוסמכת אשר אינה מוכנה, לצאת ללימודים אקדמאים ? האם תרומתה למקצוע הסיעוד יכולה להיות לתועלת או שמא אולי לרעת המקצוע?

לדעתנו בהחלט יש מקום לעודד יציאה ללימודים את אותן אחיות מתוך אהבת המקצוע  ותחושת אחריות לעצמן ולסביבה הטיפולית אשר בה הן עובדות על מנת להפחית עד כמה שניתן גורמים אשר עלולים להוות עיכוב להתפתחות המקצוע לכיוון הפרופסיה.

ואם כן,כיצד ניתן לעודד יציאה ללימודים אחיות אלה האם תוך הבטחה לקידום אישי? אולם ידוע הדבר שגם בסיעוד מספר המקומות של בעלי התפקידים הנו מוגבל, או שמא עלינו להבטיח תגמול כספי הולם לאותן אחיות אקדמאיות?

תפיסת תפקיד גבוהה מעלה את הדימוי המקצועי, משפרת ביצועים  בעבודה, משפרת את איכות הטיפול בחולים וגורמת לאחרים לתפוס את מקצוע הסיעוד כבעל חשיבות רבה ויכולתו לתרום לקהילה באופן משמעותי ביותר.

 

מסקנות והמלצות

 

מכל הנאמר בהחלט ניתן להסיק כי לימודים אקדמאים תורמים תרומה משמעותית למקצוע הסיעוד ויש לקדמה.

אחיות כיום נושאות תפקידי ניהול בכירים, מעורבות בהחלטות פוליטיות, מפגינות ידע במכשור טכנולוגי חדשני ומגלות עניין גובר באתיקה בסיעוד. במקביל, תהליך האקדמיזציה בתחום הסיעוד הולך וצובר תאוצה, אנו תקווה כי יותר ויותר אחיות ירכשו השכלה אקדמית, שתביא לשיפור הן באיכות הטיפול והן בתחושת הסיפוק וההישג של האחות ותביא גם לעליית מדרגה ביחס ליוקרת המקצוע בכלל. 

 

גם לפי שמי ומשיח (2004) אחים ואחיות אשר המשיכו את לימודיהם לתואר ראשון מרגישים שרכשו ניסיון ובטחון בעיסוק במחקר. הם מבינים יותר את הקשר בין יצירת גוף ידע אקדמי לבין היישום של חלקו בשטח, ואת החשיבות של המחקר ויישומו בשדה כבסיס להתפתחות המקצוע, אך מזהים את הקשיים במערכת בביצוע מחקרים ויישומם (חוסר ניסיון, רתיעה מתחומים הקשורים למחקר, מערכת אשר אינה מתגמלת את העוסקים במחקר במסגרת עבודתם, אין ביטוי מעשי למחקר ולתוצאותיו בשטח ואין שימוש מובנה בתוצאות המחקרים). בישראל עולה מספר האחיות האקדמיות בעלות ידע ומיומנויות במחקר. אם המערכת תדע לנצל את הידע, המוטיבציה והעמדות החיוביות של האחיות האקדמיות ותיצור בתוכה מסגרות המאפשרות לאחיות לעסוק במחקר ניתן יהיה לנצל זאת לשיפור איכות העשייה הסיעודית.

 

לדעתנו על מנת להגיע להכרה חברתית כפרופסיה עלינו לנקוט במספר צעדים

 

1. להביא למודעות האחיות, העוסקות בסיעוד, את התרומות של האקדמיזציה בסיעוד ברמה האישית המקצועית והתרומה לקידום

   המקצוע כפרופסיה בכלל.

 

2. לעודד את העוסקים בסיעוד לרכוש השכלה אקדמית גבוהה.

 

3. לעלות את הדרישות של מקום העבודה, למשל להכניס סטנדרטים המיחסים להשכלה אקדמית, תפיסת האחיות את התפקידן, קורסים

   על בסיסים ומיומנויות תקשורת.

 

4. פיתוח מועצות הסיעוד, כמו בארצות היברופה, כאשר מועצה תדבר בקול של אחות, תארך סדנאות, הרצאות וכנסים.

 

5. לעודד את האחיות לעסוק במחקר על מנת לפתח ולהרחיב את תחום הידע של הדיסציפלינה. כמו כן, לערוך מחקרים בעלי עניין

    ורלוונטיות ביןלאומית על מנת לקדם את יוקרת הסיעוד בארץ בקרב מדינות העולם.

 

6. להכשיר אחיות לתפקידים ניהולים ולפתח כישורים מנהיגות במסגרת תכניות ההכשרה הגנריות והאקדמיות בסיעוד, על מנת לפתח מנהיגות

    בסיעוד שתוביל את המקצוע קדימה, לקראת ההכרה כפרופסיה.