"מנופאוזה- גיל המעבר"

 

 

העלאת המודעות בקרב נשים בגיל המעבר לגבי השמנת יתר, למניעת גורמי הסיכון הכרוכים בכך.

 

מבוא

 

גיל המעבר מוגדרת כתקופה בה מפסיקה הווסת אצל האישה, תקופה זו מלווה בשינויים רבים-

פיזיולוגיים, נפשיים, חברתיים, תקופה זו נחשבת כבעלת משמעות גבוהה בקרב הנשים.

המודעות, המוכנות והידע המוקדם יקלו על התסמינים המתעוררים בתקופה זו.

הכרה והבנה של השינויים השונים אשר מתרחשים בתקופה זו  עם התערבויות אפשריות שונות יכולה להבאי להפחתת התסמינים ואף להעלמותם, יש צורך לתת לתקופה זו משמעויות חדשות הן בתחום הגופני והן בתחום האישי, החברתי והמשפחתי.

עקב ההקשר הטבוע בחברתנו בין הפסקת הווסת לבין הזקנה –החברה האנושית לא הטיבה עם הנשים שלאחר תקופה זו.

בעבר הלא רחוק האמינו כי תקופת גיל המעבר היא דבר שלא דנים בה , לא לומדים עליה ולא מתכוננים אליה, גם היום נשים רבות חשות בדידות רבה בתקופת הפסקת הווסת היות ואין להן עם מי לשוחח ולקבל עצות, סביב הנושא -תקופת גיל המעבר יש מיסטיות רבה שהאחראים לה הם גם הרפואה בכבודה ועצמה. 

 

                                                                                                                                                            ( ברמוויץ, 1993)

 

את החיזוק על הנאמר בעיל ניתן לקבל על פי שיהי (1993), שטוענת כי על ההריון מלמדים כול מה שנרצה לדעת כך שעד שתוקפים אותנו הצירים אנו מרגישות מוכנות, לעומת זאת לגיל המעבר נכנסים ללא שום ידע ואפילו לא יודעים שנמצאים בתקופה זו.

היות ונשים לא מודעות כול כך על תקופה זו והשפעותיה על הגוף, עבודה זו תנסה ליידע את אותן הנשים לתסמינים של גיל המעבר ותדון בעיקר בסיבות העיקריות להשמנה בתקופה זו, הגורמים המשפיעים על האכילה, גורמי הסיכון הנלוות להשמנה ודרכי הטיפול בהשמנה.   

      

 סקירה ספרותית

 

עבודה זו תדון בתופעת ההשמנה בגיל המעבר היות ונושא זה לא נופל מאחרים בחשיבותו בשביל הנשים העוברות תקופה זו, הסקירה תדון ב-

1.       הגדרת מושגים- השמנה, גיל המעבר, תצרוכת קלוריות.

2.       תסמיני גיל המעבר.

3.       הסיבה העיקרית להשמנה והגורמים המשפיעים על האכילה.

4.       גורמי הסיכון ודרכי הטיפול בהשמנה.

 

הגדרת מושגים

 

 השמנה- ההשמנה מוכרת כיום כבעיית בריאות המטרידה ביותר בארצות המפותחות שקיימת בהם רמת חיים גבוהה וזאת משום שמשקל יתר עלול לגרום למחלות רבות ולהזדקנות מוקדמת.

משקל יתר פירושו לא רק הצטברות שומן, כי אם בעיקר הצטברות נוזלים שגורמים לעומס על הכליות, על הלב ועל כלי הדם ומגבילים את כושר התנועה.

השמנה גורמת להפרת האיזון הפיזיולוגי, ההורמונלי, הכימי והמנטלי של האדם, אחת התוצאות מעלייה במשקל ומהצטברות שומנים היא- הכבדה על מערכת הנשימה, עלייה במשקל גורמת לנזקים לחוליות עמוד השדרה ובעיקר למותניים ולצוואר.

השמנה גורמת בנוסף גם לשינויים מטאבולים שמתבטאים בסוכרת, אבני מרה, נטייה לנפילת סוכר, חולשה וגם דיכאון.

 

                                                                                                                                (יצחק בן אורי, תזונת האדם ובריאתו )

 

ההשמנה מוגדרת כתוספת משקל מעל לטווח הרצוי בהתאם לגובה, מין, גיל ומבנה גוף, כפי שנקבע על ידי סטנדרטים מוגדרים כגון- טבלאות, קביעת אחוז המשקל העודף ומדד מסת הגוף (B..M.I ) , ומדידת קפלי השומן, ההשמנה נגרמת עקב פער בין צריכת האנרגיה לבין הוצאתה, שהיא נמוכה יותר, כאשר עודף האנרגיה מצטבר בגוף בצורת שומן.

 

                                                                                                                                          (ב. קפלן, גיל המעבר,2001)

 

גיל המעבר

 

מדובר בתקופה שבין תקופת  הבלות, תקופת גיל המעבר אורכת בין שנתיים לעשר שנים  וחלה בסביבות העשור החמישי לחיים, בתקו' זו מפסיקות שחלות האישה   לייצר

ולהפריש את הורמוני המין הנשיים, להורמונים אלו תפקיד חשוב במערכות הגוף ובהעדרם מתרחשים שינויים במערכת הגוף הכוללים ירידה במטבוליזם ומתח השרירים ולכן יש לצרוך פחות קלוריות ליום על מנת לא להשמין, היות ונשים בתקופה זו אוכלות כמו שלפני התקופה הם משמינות.

ישנם שני חידושים עיקריים הנוגעים לגיל המעבר-

I.        הארכה ניכרת באורך חיינו במאה האחרונה.

II.     הצטברות של מידע רפואי הקושר שינויים גופניים החלים בתקופת גיל המעבר.

 

 בתחילת המאה ה- 20 היה אורך החיים הממוצע 50 שנה בערך, כלומר- אישה אשר הגיעה לגיל זה עם תחילת גיל המעבר סיימה למעשה את חייה. בתקופה ולקראת סוף המאה הנוכחית עלה אורך החיים הממוצע בכ- 30 שנה, בשנים האחרונות הצטבר מידע רפואי שלפיו עולה כי-

שינויי מטבוליים (שינויים הקשורים בתהליכי חילוף החומרים בגוף) ותחלואים שונים במיוחד דלדול עצם ומחלות לב אשר שכיחותם עולה בהרבה בתקופת הבלות כורכים בשינויים הורמונליים החלים בתקופת גיל המעבר.

 

                                                                                                                                    ( דרורית הוכנר, גיל המעבר, 1995)

 

תצרוכת קלוריות

 

מוגדרת ככמות המזון המתורגמת בשפת התזונאים לקלוריות, כאשר לכול אדם לפי גובהו, גילו, מינו ומבנה גופו נקבע סך הקלוריות היומית המתאימה ביותר לו, מכיוון ועבודה

 זו עוסקת בגיל המעבר יוזכר כאן תצרוכת הקלוריות המומלצת לנשים-

מגיל 35-55 : 1900 קלוריות, מגיל 55-75 : 1600 קלוריות.

עם העלייה בגיל פוחת גם מתח השרירים ולכן נדרש גם להפחית מתצרוכת הקלוריות היומית על מנת לא להשמין,

מגיל 35-55 : ב- חמישה אחוזים,

מגיל 55-75 : ב- שמונה אחוזים,

מגיל 85 ומעלה: ב- עשרה אחוזים.

 

                                                                                                                     (מילכה ספיר ואורנה מאיר, מזון ותזונה, 1962)

 

 

תסמיני גיל המעבר

 

תסמינים אלו מחולקים לשלוש קבוצות:

 

I.      תסמינים ואזומיטוריים- מתבטאים בגלי חום, האטה והאצה בדופק הלב.

II.    תסמינים נוירופסיכיאטרים- מתבטאים בעצבנות, דיכאון, נדודי שינה, הפרעות בזיכרון, ירידה בחשק המיני וירידה בחיוניות.

III.   תסמינים אורוגינטליים- מתבטאים ביובש בנרתיק, אי נוחות בעת קיום יחסי מין, דימומים בנרתיק לאחר קיום יחסים והפרעות במתן שתן.

 

                                                                                                                                (דרורית הוכנר, גיל המעבר, 1995)

הסיבה העיקרית להשמנה

 

היא כתוצאה של שני גורמים פיזיולוגיים ופתולוגים עיקריים שתוצאותיהם שוות והם-

 

I.        תזונה לא נכונה המורכבת ממוצרים בעלי ערך תזונתי ירוד מצד אחד ומכמות גדולה של רעלים ופסולת מצד שני היכולים לגרום לסוכרת, שיגרון, לחץ דם גבוה ומחלות לב וכבד, כאשר הגוף אוגר אותם בתוך הרקמות השונות בגוף וכתוצאה מכך מתנפח הגוף ויש עלייה במסה.

II.     מיעוט תנועות הגוף שגורם לאי שרפת אבות המזון בצורות שונות בגוף ולכן תהיה עלייה במסת הגוף.

 

                                                                                                                        (יצחק בן אורי, תזונת האדם ובריאתו, 1960)

 

השמנה בגיל המעבר מופיעה אצל נשים בשנות הפסקת הווסת ונגרמת מכמה גורמים

 

גורם אחד- הוא שאצל רוב האנשים פוחתת הפעילות הגופנית ועולה ההכנסה וכך הם מוציאים כסף על כול מיני מוצרי מזון לשיפור הטעם ובתנאים אלו בני האדם נוהגים לאכול יותר מאשר מקודם.

גורם אחר- נשים מקפידות פחות על הגבלה רצינית של כמות המזון משום שפחות איכפת להן אם הן משמינות.

 

                                                                                                                                        (עזרה זוהר, האדם ומזונו, 1971)

 

מגיל שלושים ואילך פוחת מתח השרירים ועמו גם התצרוכת בקלוריות, מגיל 25-45 יורד שיעור התצרוכת ב- שלושה אחוזים לערך בכול עשרה שנים ובהתאם לכך יש להפחית את הצריכה בגיל זה, כי כול גילו גרם של משקל יתר אצל אדם בן 50 שנה עלול להפחית את אורך חייו ב- שני אחוז, כלומר- אם בגיל 50 עולה משקל הגוף של אדם ב- 25 גילו גרם מעל סטיית התקן סיכוייו להוסיף ולחיות פוחתים ב- חמישים אחוז, בנוסף קיימת גם תופעת הפסקת הפעילות ההורמונלית, הגורמת לשינוי ברמת הלפטין המופרש מרקמת השומן, וכן לשינויים ברמות הסרוטונין במוח אשר משפיעות על מצבים נפשיים ועל צרכים תזונתיים לפחמימות, בנוסף השינויים ההורמונאליים (הגורמים להפסקת הווסת) עלולים לגרום לשיבושים בפעילות בלוטת המגן (עצבנות יתר, שינויי מצב הרוח, בכי וכדומה ) ואלו תורמים אף הם לאכילת היתר ובעקבותיה להשמנה. לאחר שמצטברות כמויות שומן רבות לא יעזור, אלא דיאטת רזון חמורה החייבת להיערך בפיקוח רופא, השמנה בגיל המעבר מופיעה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים וזאת בעקבות הריונות והעובדה שנשים אוכלות       יותר.

 

                                                                                                 (ב. קפלן, 2001, מילכה ספיר אורנה מאיר, מזון ותזונה, 1962)

 

הגורמים המשפיעים על האכילה

 

א.     גורמים הורמונאליים- פעולה בלתי תקינה של בלוטת ההורמונים עלולה להיות חלק בהתהוות ההשמנה, רבים רואים בפעילות מועטה של בלוטת התריס כסיבה להשמנה, לפעמים מובעתהדעה שהשמנה קשורה בהפרעות תפקודיות של בלוטת המין, אצל רוב  החולים במחלת"קושינג" הנגרמת על ידי פעילות יתר של קליפת יתרות הכליות מלווה המחלה בהשמנה והסיבה

      היא גירוי על ידי הורמוני הקליפה, במידה ובלוטות ההורמונים משפיעות על משק השומן- הן משפיעות על חלוקתו בגוף משהן    

      משפיעות על כמותו הכוללת.

 

                                                                                                                       (יחיאל קארל  גוגנהיים, תזונת האדם , 1978)

 

ב.  גורמים פסיכולוגיים- גורמים נפשיים כגון עצבנות ודיכאון מתסמיני גיל המעבר גם עשויים להשפיע על הוויסות של התיאבון ועל

     מנגנוני וויסות אחרים בגוף ולגרום בדרך זו לרזון או להשמנה, אנשים רבים כאשר חסר להם הנאה וסיפוק מוצאים בתור תחליף   

     את המזון, לאחרים המזון משמש כאמצעי הגנה מפני פחד או דיכאון ובשעת מצוקה נפשית.

 

                                                                                                                         (יחיאל קארל גוגנהיים, תזונת האדם, 1978)

 

ג.  גורמים תרבותיים- כשמשווים ארצות שונות יודעים שככול שכמות המזון המצויה רבה יותר כך גדול הסיכוי שאנשים יגיעו 

    להשמנה, בארצות שיש בהם שפע העבודה הגופנית הולכת ופוחתת מכיוון ולא משתמשים בכוח השרירים אלא בעזרים מכניים ובנוסף

    ניתן גם להשיג בזול מזונות, למשל- ארצות המערב לעומת ארצות עניות במזרח הרחוק וארצות העולם השלישי שבהם

     כמות המזון דלה והעבודה נעשית בכוח השרירים.

 

                                                                                                                                         (עזרה זוהר, האדם ומזונו,1971)

 

ד. גורמים סביבתיים- נוירופסיכיאטריים- שנעוצים בעיקר במסגרת המשפחה, השמנה עלולה להיות תוצאה של הזנחה או של פינוק,

   לחץ, תקשורת לקויה עם המשפחה, עצבים ודחייה, ריב ועד החברים בעבודה שמעצבנים, בעקבות כול זה אותם אנשים מוצאים ניחום

   באוכל ומעלים את המשקל.

 

                                                                           (דרורית הוכנר, גיל המעבר, 1995 ,יחיאל קארל גוגנהיים, תזונת האדם, 1978)

 

גורמי הסיכון בהשמנה

 

א.    מחלות לב- יש קשר בין השומנים במזון במיוחד הרווים לבין רמת הכולסטרול ורמת הליפופרוטאין(כולסטרול רע) בדם, דבר זה גורם להגדלת הסיכון ללקות במחלות לב וכלי דם וגם בסוגי סרטן שונים.

 

ב.     טרשת עורקים- מתרחשת בדפנות עורקי הדם הבינוניים והגדולים, דבר זה נגרם כתוצאה של שקיעת משקעים שומניים על הדפנות הפנימיות של העורקים, שקעים אלו במשך הזמן הופכים לגושים ועוצרים את זרימת הדם השוטפת לאיברים השונים בגוף האדם, טרשת עורקים היא הגורם העיקרי למחלות לב ובעיקר להתקף לב.

 

ג.   סוכרת- נגרמת עקב ליקויים פיזיולוגיים וקליניים, התופעות המאפיינות את הסוכרת הן שינויים נרחבים במטבוליזם וכן שינויים

     כרוניים ברקמות הגוף.

 

ד.  סרטן- יש קשר חיובי בין השומן לחלק מסוגי הסרטן הקיימים, בעיקר- סרטן המעי הגס, סרטן הלבלב, סרטן השד, השומנים משפיעים

     על התקדמותו של הסרטן.

 

                                                                                                                 ( אילנה זילבר רוזנברג, תזונה פרי מחשבה, 1996)

 

דרכי הטיפול בתופעת ההשמנה

 

א.     טיפול תזונתי- מדובר בתזונה נכונה, יש להפחית את צריכת השומן בדיאטה לפחות ב- שלושים אחוז מסך כול האנרגיה, הפחתת חמש מאות קלוריות ליום היא נקודת פתיחה מומלצת וזאת בנוסף לטיפול פרטני על ידי דיאטנית קלינית (RD ) הוא הפיתרון האופטימלי, גישה זו חשובה במיוחד אצל אנשים עם סוכרת, CDH  ודיסליפדמיה.

 

ב.     פעילות גופנית- הגברת הפעילות הגופנית זהו המרכיב המפתח בטיפול הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך, ישנם מגוון פעילויות אירוביות המוצעות על ידי מחקרים פרוספקטיביים, הפעילות המומלצת ביותר היא- תוכנית ההליכה במשך שלושים דקות כמה פעמים בשבוע.

 

ג.   שמירה על המשקל החדש- זוהי תוכנית ירידה במשקל ושמירתו שדורשת אחריות משותפת של המטפל והמטופל, מרפאה להפחתת

     משקל חייבת לכלול את האלמנטים הבאים- צוות מיומן המעורב בתוכנית הירידה במשקל, ייעוץ דיאטטי מובנה והדגשים על שינוי

     באורך חיי המטופל,תוכנית הדרגתית- המשכית הכוללת מעקב אחר הישגים לטווח הארוך, טיפול תרופתי (אך ורק

    לנזקקים ).

 

ד.  פסיכיאטרים- במקרה שבעיית ההשמנה נובעת כתוצאה מגורמים נפשיים למיניהם ,כגון- דיכאון מגיל המעבר ומתסמיניו  שבו האישה

     מוצאת  ניחומה במזון, במקרים אלה מטפלים באותם הנשים באמצעות פסיכיאטרים באופן אישי וקבוצתי ולעיתים גם בהיפנוזה.  

   

                                                                                                     (חוברת חטיבת הקהילה, אגף רפואה תזונה ודיאטה, 1999)

                              

דיון ומסקנות 

 

לפי הנכתב בעבודה זו ניתן להבין כי ישנם הרבה  גורמים היכולים להשפיע על הנשים בתקופת גיל המעבר המכונה גם כ- "מונאפאוזה", נראה כי הנשים לא מודעות לאותן השינויים שגופן והן בעצמן עוברות בתקופה זו, לכן ניתן לפתור בעיה זו ,אם ניתן לקרוא לזה בעיה, על ידי כנסים והרצאות לנשים על מה שיכול לקרות ומה הן יכולות לעשות על מנת להפחית את ההשפעות המגיעות בתקופת גיל המעבר, בנוסף ניתן גם לעודד את רופאי המשפחה ליידע את הנשים הנמצאות לפני ובתקופה זו אפילו אם אותם הנשים אינן מראות כול התעניינות בנושא וכול זאת על מנת להסב את תשומת ליבן לעלול להתרחש בכדי שיתכוננו ככול האפשר לתקופה זו.

בעזרת הסבר קודם, מה שניתן לכנות כ- חינוך לבריאות הנמצא ברמת מנע ראשונית, ניתן להפחית מאותם תסמינים ואזומוטוריים , נירופסיכיאטריים , אורוגינטליים וכמובן את ההשמנה.

על ידי החינוך לבריאות יהיה אפשר למנוע מן הנשים הנמצאות בתקופה זו שלא לעבור את התסמינים, או יותר נכון יהיה להגיד- להפחיתם ובנוסף גם למנוע מהן את התסכול שבא אחרי. 

 

 עבודה זו עסקה באוכלוסייה המשתייכת לקבוצת גיל המעבר, לקבוצה זו יש נטייה להרבה מחלות בעקבות ההשמנה שיכולה לנבוע משינוים הורמונאליים למיניהם שבעקבותיהם קצב המטבוליזם בגוף יורד וגם כתוצאה מגורמים פסיכולוגיים, חברתיים ונפשיים שגוררים אחריהם את הצורך בלאכול.

 

תופעות אלו משפיעות לרוב על הנשים, בגלל שלהם יש את תהליך ההריון והפסקת הווסת, על מנת להפחית את אותם גורמי הסיכון הנובעות מההשמנה יש להיוועץ באנשי מקצוע שמתמחים בנושא, כמו- פסיכולוג, דיאטנית, רופא משפחה, מדריך כושר גופני באשר לדרך הטפול, וכמובן שיש לשמור גם על תזונה נכונה ובנוסף לבצע בדיקות שגרתיות ולהתעדכן במקורות מידע נוספים לדרכי הטיפול בהשמנה, לפי הנכתב בעבודה זו ניתן להבין כי יש מספר דרכים בהשמנה בגיל המעבר, אם זה בטיפול עצמי על ידי הקטנת קליטת האנרגיה ( דיאטה ) ועל ידי הגדלת צריכת האנרגיה ( פעילות גופנית ) ואם זה בטיפול רפואי על ידי התוכנית- שמירה על המשקל החדש וטיפול נפשי על ידי פסיכיאטרים.

 

עבודה זו תסתיים בהזכירה את הדבר הבא-

 

זכרי! איכות חייך נתונה בידייך

ולפיכך את המחליטה בדבר דרכי

הפעולה העשויות לשנות את

חייך מן הקצה אל הקצה.

אז, צאי למשימה במהירות,

הכירי את כול השינויים בגופך

ואת כול המשתמע מכך!