בניית אתרים בחינם
 
מרכז קטעים ופעולות
 לבני עקיבא :) :)
 
 
 
   דף הבית    שמחה    א"י    הקשבה    כבוד    קבלת השונה
   אחדות    משמעות ה"אני"    תפילה    כל מיני    סיפורים וקטעים
 
    דף הבית
    שמחה
    א"י
    הקשבה
    כבוד
    קבלת השונה
    אחדות
    משמעות ה"אני"
    תפילה
    כל מיני
    סיפורים וקטעים

          חשיבות התפילה

 מטרה: ללמוד מהי תפילה ומהי כוחה וחשיבותה

 

אֲרֶשֶׁת שְׂפָתֵינוּ יֶעֱרַב לְפָנֶיךָ

אֵל רָם וְנִשָּׂא

מֵבִין וּמַאֲזִין

מַבִּיט וּמַקְשִׁיב

 

    

 

 

 

 

 

  לכתוב על בריסטול ולהגיד שה' מחכה לתפילות שלנו, הוא באמת רוצה להקשיב, להאזין ולעזור!

 

  2.כרטיסיות עם כל מיני דברי יומיום לדוג'- לשחק במחשב, לראות טלויזיה, לאכול ארוחת צהריים וכו' סבב- כל אחת צריכה להגיד מה הכי כיף   לה לעשות, ואח"כ כל אחת תגיד מה הכי חשוב לעשות. מסבירים להם שהתפילה נעשית באופן יומיומי, כל יום, 3 פעמים( לגברים שביננו) וחשוב שהיא תהיה גם מתוך כיף וגם מתוך חשיבות. אם נבוא להתפלל בפנים זעופות, כועסות ועייפות- חשיבותה של התפילה תתבטל, ואם נבוא לתפילה בכיף, בצחוקים, בשובבות בלי להתכוון בכלל- גם אז התפילה לא תהיה שלמה. חשוב לבוא לתפילה בידיעה שזה חשוב, אבל לעשות זאת בכיף, בשמחה מכל הלב!

 

3. "שבתי בבית ה' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" לשאול את החניכות מה פירוש המילה לשבת?- הכוונה למשהו קבוע, ומה פירוש המילה לבקר?- הכוונה לביקור, משהו חד פעמי. דוד המלך מבקש מה' לשבת בקביעות כל ימי חייו בבית המקדש, אבל גם לבקר- שהחוויה של הישיבה תהיה כל פעם חדשה, כמו ביקור בכל פעם מחדש.

 

 

5. מסדרים על הרצפה המון תמונות של חפצים יקרים כמו מכונית בית תכשיט יקר וכולי...

ומספרים סיפור על מלך שהיה לו יומולדת...ושואלים את החניכים מה אתם בתור נתיני הממלכה הייתם נותנים למלך ליומולדת? בין כל המתנות שמים גם דף נייר קטן עם פרח ובתוכו כתוב "מלך יקר ומקסים! אין לי די כסף על מנת לקנות לך מתנה יקרה אבל בכל זאת רציתי להגיד לך כמה שאני מעריך אותך וכמה שאתה מלך נפלא! תודה רבה על כל הדאגה שלך לנתינים! יומולדת שמח! הקבצן מהכיכר"

לאחר שכולם בוחרים מתנות שואלים אותם למה כל אחד בחר את אותה מתנה?

באותו שלב מגלים שדווקא המתנות לא חשובות למלך שיש לו הכל..אלא רק הכוונה של הקבצן זה מה שבאמת היה חשוב למלך...

 

6. מבקשים מהחניכים לעצום עינים, ומתארים להם בשיא האקסטזה וההתלהבות שתי מצבים:
 -
מצב ראשון- אתם נמצאים בעיר, בתים רעש של מכוניות. אתם הולכים לביצפר, חוזרים מכינים שיעורים..

 -מצב שני-  אתם נמצאים במדבר. בלי מים, רק חול ושמים. אתם תקועים ואין לכן איך לחזור הביתה.

 

מבקשים מהחניכים לפני שבכל אחד מהמצבים ינסו להכניס את הקב"ה.

 

עורכים דיון- איפה הרגשתם יותר את הקב"ה? מדוע?

את הקב"ה תמיד ירגישו יותר כשהם זקוקים לו כ"כ, ואין אפחד ומה שנותר זה בורא עולם. אבל, תמיד יהיו כמה חניכים חכמולוגים שיגידו שהרגישה את הקב"ה בעיר. אז עונים בצורה כזו: כשאתם מכינים שיעורים או הולכים לביה"ס אתם אומרים הקב"ה אנחנו אוהבים אותך כל רגע?! ה' תעזור לנו!! או במדבר שאין לכם שום דבר מלבד תפילה לבורא עולם?

 

מסקנה:

כשאנחנו צריכים את בורא עולם אנחנו פונים אליו הרבה יותר מאשר שטוב לנו. וזה אבסורד. כי המצב צריך להיות בדיוק להפך.

בבית חולים תמיד תראו אנשים שקוראים תהילים ומתפללים עם דמעות ובכוונה שלמה וזה הרבה יותר מהשגרה ומהבית ספר.

 

7. מכינים 3 כתרים ורושמים על כל כתר :

-איכר

-תלמידה

-אישה בשעה לידה

מניחים את הכתרים על ראשים של 3 חניכים מבלי שיראו וידעו מה רשום להם על הראש..

שאר החניכים צריכים לבקש בקשות שאותה דמות היתה מבקשת. החניך עם הכתר צריך לגלות מה כתוב לו על הראש.

 

המסקנה:

הבקשות הם תמיד בקשות אישיות.

אישה שבשעת לידה תמיד תבקש שתהיה לה לידה קלה, ושהתינוק יוולד בריא.

היא אפעם לא תבקש באמצע הלידה שיהיה שלום בארץ לדוגמא, או שיהיה קיבוץ גלויות.

לכן, תפילה אישית אינה יכולה להיות התפילה היחידה.

זו תפילה נכונה ואמיתית שיש לכל אדם. כל אדם צריך להתפלל אותה. אך על מנת לא לשכוח את הכלל יש את התפילה המנוסחת והקבועה.

 

 

צ'ופר:

אבא הוסיף ואמר לי עוד משפט אחד, גם אותו אני חייב להעביר לך. "כל כך הרבה בקשות" כך הוא אמר לי, "ביקשתי מהקב"ה. ביקשתי בריאות בשעה שהייתי חולה", ואתה יודע כמה אבא היה חולה וזכה לצאת, "וקיבלתי. ביקשתי משפחה כמו שלנו – וקיבלתי. ביקשתי את כל מה שרציתי".

"שאלו אותי" אומר אבא "התפללו כל כך הרבה ולא קיבלו תשובה. "ואני אומר" כך הוא אומר לי, " קיבלתי תשובה, התשובה היתה לא! ולאבא – מותר לענות גם לא!" משם הגעת נחשון. ולמקום שכל האמת נמצאת –  אתה הולך עכשיו.

 

(מתוך ההספד של נחשון וקסמן)
 
 
חשיבות התפילה בציבור

 

מטרה: שיבינו את חשיבות התפילה בציבור

 

הקדמה: לתפילה בציבור יש 2 צדדים חשובים:

1.עוצמה, חוזק- כשאנחנו מתפללים ביחד יש לנו כוחות גדולים יותר ותפילתנו חזקה יותר

2. אחדות: כשאנחנו מתפללים- אנחנו בהתרוממות רוח, שמחה ואהבה גדולה כלפי ה'. מצב זה מביא אותנו בלי שנשים לב כמעט, לקירוב לבבות בעמ"י.

 

1.מקריאים את הקטע:

כשהרדיו צלצל בבוקר והעיר את אמא, הוא השמיע מנגינות שאמא אהבה, ולכן כשאמא הבוקר השכימה היא קמה עם חיוך ורוד כשאמא העירה הבוקר את יעלי היא קמה עם חיוך צוהל. וכשיעל נתנה לאבא חיבוק גדול- הוא חייך, וזה כל אחד לראות יכול. כשאבא נכנס היום לעבודה- הוא שאל את הבוס בחיוך "מה נשמע?" ואז תשאלו אותי איך, אבל הבוס באמת חייך! כשהבוס חייך היום באיזה פגישה, זה סגר עסקה טובה. ולכן הוא החליט בהפתעה להעלות את אבא בדרגה. ולכבוד המאורע המשמח- אבא הביא לאמא פרח! ככה זה- כשאנחנו עושים מעשה קטן, הוא עובר, מתגלגל ומשפיע.

*כשאנחנו מתפללים ביחד, זה מביא לאחדות, כשאדם מתפלל- הוא נמצא בהתרוממות רוח ומשום כך- זה מביא לקירוב לבבות.

2.חתול ועכבר

*כשאנחנו מתפללים ביחד העוצמה היא חזקה, כמו בחתול ועכבר- כשאנחנו ביחד- שום דבר לא יכול לעצור אותנו!

3.תופסת שרשרת- התפילה ביחד- מביאה לנו את הקשר החזק ביננו, את האחיזה בידיים, את ההרגשה היהודית!

4.מספרים את הסיפור:

האב ובניו. מאת: עטר רון-סמי.

 בעיר רחוקה חיה משפחה אב,אם ובניהם שהיו 10 בנים ושתי בנות כאשר האב הרגיש כי שעתו הגיעה ועליו להחזיר את נשמתו לבורא. קרא לכל ילדיו שיבואו אליו וסיפר להם כי הוא מרגיש ששעתו הגיעה וברצונו להיפרד מהם ע"י כך שימשיל להם משל ויתן להם דוגמה שתשמש אותם בחייהם לאחר מותו.

ובאמרו זאת להם הוא ביקש מהם שכל אחד מהם יצא בחוץ ויחפש מקל באורך של מטר בערך ויביאו אליו,הלכו הילדים וכל אחד מהם חיפש ומצא מקל כפי שהאב ציווה אותם וחזרו אליו כל אחד ומקלו בידו. כעת האב ציווה אותם שכל אחד ייקח את המקל שהביא וישבור אותו ע"י כך שיתפוס אותו משתי הקצוות ועם הברך ישבור אותו באמצעותו,הילדים שהיו חסונים וחזקים צחקו וכל אחד לקח את מקלו ו...הופ שבר אותו לשניים. הסתכלו הילדים על אביהם והראו לו את מקלותיהם ששברו ללא כל קושי,האב חייך ואמר להם עכשיו אני רוצה כי תצאו שוב בחוץ ותביאו שוב כל אחד מקל כמו זה שהבאתם בפעם הראשונה.

שוב יצאו הילדים מחוץ לבית וכל אחד מהם חיפש והביא איתו מקל כמו המקל הקודם.  כעת האב אמר להם: קחו את כל המקלות קשרו אותם יחד בחבל. וכך עשו הילדים כל אחד הניח את מקלו ליד מקל אחיו וקשרו אותם לצרור אחד. האב שראה את צרור המקלות הקשור, אמר להם: עכשיו תנסו לשבור את כל צרור המקלות הקשורים יחד. ניסה הגדול וניסו האחרים כל אחד בתורו. אף אחד לא הצליח לשבור את חבילת המקלות הקשורה יחד. הסתכלו הילדים על האב ואמרו לו כי אין בשום אופן ופנים לשבור את החבילה הקשורה יחד.

אז אמר להם האב: כך גם בחיים אם כל אחד מכם יהיה לבד וידאג לעצמו, כל אחד שיבוא מבחוץ יוכל לשבור אותו ולהכניעו. אך אם כולכם תלכו יחדיו אחד למען הכל וכולם למען אחד, אף אחד לא יוכל לשבור אותכם או להכניעכם כמו שלא הצלחתם לשבור את חבילת המקלות הקשורה יחדיו!

 

מכאן אנחנו לומדים המון דברים- ואחד מהם הוא החשוב ביותר: התפילה ביחד עוצמתית יותר, משפיעה יותר ומקרבת יותר!

5. משחקים עלי באבא- פה, כל אחת מאיתנו מסתכלת על זו שמלפניה, כדי לראות מהי התנועה הבאה.  

    משחקים צ'יף אינדיאני-פה, אחת מסתכלת על כולם, כדי לראות מי מחליפה את התנועות.

אנחנו לומדים מכאן שה' מסתכל בתפילת יחיד רק עליו, וחושב אם מגיע לו או לא, ושופט אותו. ואילו בתפילה בציבור , אנחנו רואים שה' מסתכל על כולם, ומתחשב בכל הזכויות של כולם, ולכן, גם אם אני לא ראויה לתפילה שלי שתתקבל- אולי מפני שיש לי חברה צדיקה אחרת- תפילתי תתקבל!
 
דיבור בתפילה

 

מטרת הפעולה:

החניכים יבינו את הזכות שניתנה להם להתפלל.

 

לפני הפעולה:

"פעולה כתובה"

 

מהלך הפעולה:

-מושיבים את החניכים, בשקט, ללא דיברים. כל הפעולה היא בסימן שקט, וחשוב שהחניכים ישתפו פעולה.

 

-המדריך מדבר בעזרת סידרת דפים שהכין מראש. תוך כדי העברת דפים, החניכים מבצעים משימות- וכל זה בשקט ובדממה. במהלך הפעולה פתאום כתוב באחד הדפים שהחניכים יכולים לדבר 20 שניות. לאחר ה20 שניות ממשיכים עם הפעולה- בשקט.

 

-מהלך הפעולה בדפים:

א. אהלן חברה, מה העניינים?

ב. היום נעביר פעולה שצריך בשבילה

ג. המון שיתוף פעולה !!!

ד. מעכשיו אף אחד לא מוציא הגה מהפה !!

ה. אנחנו מדברות ברצינות

ו. נו....

ז. ניתן לכן משימות, ואתן עושות בשקט.

ח. ונעבור למשימה הראשונה...

ט. כולם מכירים "קוף באמצע?"

י. מי מתנדב להיות הקוף?

יא. יופי. מתאים לך !

יב. סתאאאאאם הכל מאהבה, כפרה

יג. בואו נתחיל, אנחנו מזכירות: אסור לדבר!!!

יד.מעולה, מספיק, מיצינו

טו.רוצים לעבור למשימה הבאה?

טז."פרה עיוורת"

יז. במקום דיבורים אפשר לעשות קולות של פרה.

יח. מי מתנדב ללבוש ת'מטפחת?

יט.לשבת,

כ. קדימה, לשבת במעגל

כא. יש לכן 20 שניות להגיד מה שבה לכן בראש

כב. 10

כג. 9

כד. 8

כה. 7

כו. 6

כז. 5

כח. 4

כט.3

ל. 2

לא.1

לב. 0

לג. משימה חדשה

לד. "קווה קווה" בלי מנגינה.

לה. מוכנים?

לו. אחד

לז. שתיים

לח. ו-ש-לוש !!

לט. הייתן עשר !!! יישר כוח

 

עוד כמה פתקים למקרה הצורך:

א.       שקט

ב.       ב. נו יאלללהה...

ג.        מעולה !

ד.       אחלה, אתן ממש עשר !!!

 

באמצע כשנתנו להן לדבר אז באופן רגיל הן יכולות לקשקש שעות, אבל כשנותנים להן לדבר אז אין מה לומר..

 

-סיכום שלהן:שואלים את החניכים מה הקטע? מה המסר לדעתן? (צצים רעיונות מקוריים)
 

 

 

 

-סיכום שלנו: אנחנו לא מבינים את הכוח והזכות העצומה שיש לנו בדיבור. הדיבור נתפס אצלנו טריוויאלי וברור מאליו. אדם. אדם בשעת צרה, למשל כשיש לו התקפת אסטמה, יברור וימצא כל מילה שיצליח להוציא מהפה על מנת לבקש עזרה, משום שחייו תלויים בכך. אנחנו מדברים עם הקב"ה במקרה הטוב שלוש פעמים ביום ועוד פעם אחת משמעותית ביותר- ביום כיפור. אנחנו צריכים ללמוד להעריך את האפשרות שניתנה לנו לפנות ולדבר עם הקב"ה, הזכות להתפלל, לבקש בקשות וסליחה. חוצמזה שבאמת לא יזיק אם נהיה בשקט ונחשוב על "תרבות הדיבור" שלנו- לא לקלל, לא להתחצף ולומר רק מילים טובות מהפה !!

 

פעולה: תפילה בישראל ובעולם

 

מטרות:

 

1. החניכים יתוודעו לנושא התפילה בדרכים וצורות שונות ביהדות ובשאר העמים.

 

מהלך:

 

תמונות על הקיר (כ-20 דקות)

החניכים נכנסים לחדר שבו תמונות תלויות על הקיר של אנשים מתפללים . הם מסתובבים בחדר, מסתכלים על התמונות ורושמים לצידן מה הם רואים. לאחר כ-10 דקות (תלוי במידת העניין ושיתוף הפעולה) המדריך מבקש שכל חניך ישב ליד התמונה שהכי מצאה חן בעיניו. כל מי שרוצה מקריא בתורו את מה שכתבו ליד התמונה שבחר, ומסביר למה בחר בתמונה זו.

לבסוף, המדריך מגלה את הכותרת של כל תמונה ומסביר מי מופיע בה והיכן היא צולמה.

 

מהי תפילה? (כ-15 דקות)

המדריך שואל את החניכים מהו הנושא שמקשר בין כל התמונות – תפילה.

הקבוצה יושבת במעגל והמדריך מעלה את השאלה: מהי תפילה?

מניחים פלקט על הרצפה באמצע המעגל, ועושים ביחד שמש אסוציאציות על תפילה. שאלות מנחות: למה מתפללים? מתי מתפללים? למי מתפללים? איך מתפללים? אלו תפילות אתם מכירים?

 

מולקולות

החניכים קמים ומסתובבים בחדר ובכל פעם שהמדריך צועק מספר, עליהם להתחלק מהר לקבוצות של אותו מספר האנשים. המטרה היא להריץ אותם, ולבסוף לחלק אותם לשלָשוֹת.

 

הצגת הסיפור "החליל" (כ-40 דקות)

החניכים יושבים לפי הקבוצות שלהם (אבל קרוב אחד לשני), והמדריך מספר להם את סיפור "החליל" (נספח 2). בסוף הסיפור הקבוצה מתפזרת, וכל שלישייה מוצאת לעצמה מקום. המשימה היא להציג את הסיפור בדרך שלהם. כלומר, שכל קבוצה תמציא דרך אלטרנטיבית שבה הם היו מתפללים, ולהכניס אותה לסיפור (לדוגמא: במקום שהילד ינגן בחליל, הוא יתחיל לרקוד). מומלץ מאוד להביא אביזרים או חומרים לאביזרים, בכדי להוסיף לאווירה.

לאחר כ-25 דקות (לכל היותר), כל קבוצה בתורה מציגה את ההצגה שלה, ומסבירה מדוע בחרה בדרך זו של תפילה.

 

דיון מסכם (כ-15 דקות)

האם אתם מסכימים עם הנאמר בסיפור, שהקב"ה מחפש את כוונת הלב? האם זה אומר שדרך הביצוע (אופי התפילה) לא משנה? האם יש דרך אחת נכונה להתפלל? האם כל אדם צריך לבחור את דרך התפילה שהכי מתאימה לו, שהוא הכי מתחבר אליה? האם מותר לנו לשנות או להחליף את התפילות המקובלות בכדי שהן יביעו את כוונתנו יותר טוב, או שיתאימו לחיינו? (אפשר להביא את הדוגמא שלאחר חורבן בית המקדש, הוכרו התפילות כתחליף להעלאת קורבנות, משום שהיה צורך.)

פה כדאי שהמדריך ייתן לחניכים מספר דוגמאות לשינויים שנעשו בסידור הרפורמי.

 

 
קטעים על התפילה:
להתפלל משמע לחוש את הפלא, להחזיר את הרגשת המיסתורין המניע את כל היצורים, הגבול האלוהי לכל הישגי האדם. התפילה היא התשובה הצנועה שלנו לפלא שבחיים. זהו כל מה שנוכל להציע כגמול למיסתורין.
***********************************************************
שלום, קוראים לי טל ואני ילדה בערך בגילכם.

אני מוכרחה להתוודות על משהו שקורה לי הרבה בזמן האחרון, אלו מחשבות שהם מאוד לא בסדר.

קשה לי להתפלל, ממש כך.

לקרוא שוב ושוב את אותן שורות, זה ממש קשה, ואפילו קצת משעמם. לא כל כך נעים לי להודות אבל זו אמת, וכך אני מרגישה.

אני לא אוהבת את העמידה הזו בבית הכנסת, כולם שם בשקט, עומדות ומתפללות בכוונה מלאה, ואני לא רואה כלום ממה שקורה שם מעבר למחיצה, למטה.

אני מחזיקה ביד את הסידור וממש ממש מנסה לחשוב על המילים שאני אומרת, וכמה שאני יותר מנסה, מתאמצת ומשתדלת פתאום אני מוצאת את עצמי חושבת על דברים אחרים, על דברים שקרו בבית הספר ובני עקיבא, על הספר שקראתי והסרט שראיתי, או על דברים שיהיו או סתם חלומות בהקיץ, על דברים שלא היו ושלא יהיו לעולם.

הכל- הכל פרט למה שכתוב בסידור.

למה?

הרי אני כל כך רוצה ומשתדלת. אני עוצמת את העיניים ואומרת לה' במילים הכי פרטיות שלי, דברים רבים שיש לי לומר לו: בקשות ותודות והצטערויות וסליחות ושמחות ותקוות וחלומות.

בכיתה אנחנו לומדות את הנושא "תפילה", מסבירים לנו קטעים שלמים מהתפילה ואני תמיד מאוד מתפעלת מהם, פעם המורה סיפרה על מניין- כשכולם אומרים באותם רגעים את אותן המילים, וכל אחד מתפלל בעצם גם בשם אחרים, וכמה כוח שיש לזה במרומים.

הרעיונות האלה כל כך מוצאים חן בעיני, אבל כשאני נמצאת בבית הכנסת או בכיתה ומחזיקה ביד את הסידור- פשוט לא הולך לי להתפלל, ושום רגש של התפעלות לא עולה לי.

מעניין אותי לדעת אם רק אני מרגישה כך או שבעצם יש רבים כמוני. אני מתביישת לשאול.

לעיתים נדירות אני באמת יכולה להתרכז בתפילה. למשל בערב ראש- חודש.

לאבא שלי יש שיגעון פרטי: בערב ראש חודש, תמיד, כל המשפחה הולכת יחד לכותל המערבי לתפילת ערבית ואחר- כך חוזרים הביתה ואוכלים ארוחת ערב חגיגית. (זה תלוי גם במצב רוח של אמא, הטבחית שלנו, באותו יום).

זה מין חג פרטי שלנו. אבא אומר שבימי קדם ראש חודש היה חג קטן, והוא מאוד רוצה לחדש את המנהג הזה.

כשאנחנו מגיעים לכותל בכל ראש חודש, בלילה, כשהרחבה כמעט ריקה ויש מעט נשים שעומדות עטופות מטפחות הדוקות, ושופכות, ממש שופכות גם דמעות וגם את הלב, באותם רגעים אני מרגישה הרגשה מדהימה, יש באוויר מין קדושה. (אני לא יודעת בדיוק מה זו קדושה, אבל אני חושבת שזה מה שיש שם, מין ריח קל כזה, שקוף כזה, לא יודעת בדיוק להסביר).

ואז, להפתעתי הרבה, אני פותחת את הסידור ויכולה לחשוב על כל מילה, ממש כל מילה, ואף אחד לא מזרז אותי ואני יכולה לעמוד כמה זמן שאני רוצה ולהתפלל. ואני באמת מרגישה שיש שם מישהו, למעלה, שמקשיב לי ומקבל את תפילתי.

זו הרגשה באמת נפלאה.

אבל מה לעשות, ראש חודש יש רק פעם בחודש, ואילו אני צריכה לעמוד כל בוקר עם הסידור בכיתה ובשבת בסניף… וזה מטריד אותי: למה אני לא מצליחה וכולם כן?

בערב שבת האחרון יצאתי בתחילת התפילה והלכתי לי לטייל, הלכתי ממש עד קצה השכונה, עד הבית האחרון שצופה על העמק והחורשות. העצים כרעו ברוח, השמש שקעה אבל היה עוד קצת אור. יש המון בתי כנסת בסביבה וכל התפילות והמנגינות התערבבו. נדמה לי שכל העולם מתפלל, כולם- חוץ ממני.

ישבתי לי ככה לבד, והתפללתי שוב במילים פרטיות לאלוקים- שייתן לי להתפלל אליו ושיעזור לי. הרגשתי שזו הייתה תפילה אמיתית וטובה.

אני מקווה שמעכשיו התפילות שלי יהיו מלאות כוונה כמו התפילה הזאת, אני באמת מקווה...

 ************************************************************************************

מעשה ביהודי שהלך דרך ארוכה
ונעצר באמצע הדרך לתפילת מנחה .
היהודי נעמד והחל בתפילת העמידה
מתוך כובד ראש והרבה כוונה .
לפתע עברה בדרך שיירה של שר רומאי
ששמח כשראה לפניו יהודי
כיון שידע שעל כולם קיימת החובה
לקדם את השר בברכת שלום וקידה .
אך השר לא הבין מה קרה ליהודי היום
שהוא איננו מתייחס ואפילו לא אומר שלום
שהרי כולם היו יראים מהשר
המסוגל להעניש בעונש אכזר.
חיכה השר ליהודי שיסיים את תפילתו
ומיד פרץ בקריאות לעומתו:
- " האם לא שמת לב מי עבר כאן לידך?
מאיפה לך כ"כ הרבה חוצפה,
בהינף יד יכולתי להרגך?! "
- " בבקשה, חכה רגע, תן לי להסביר את עצמי
אולי השר יבין וייתן לי לפנות לדרכי.
הגד נא לי בכנות ובצדק
האם יצא לך לעמוד פעם לפני המלך ?
- "ודאי שכן, איזו שאלה ?! ", ענה השר ליהודי בגאווה.
- "ואם היה עובר שם שר אחר, או אדם מכובד
היית מברכו ונותן לו יחס מיוחד ?"
- "חס וחלילה" , ענה השר בבהלה ,
"איך יעלה על הדעת, כאשר אני לפני כסא המלוכה ?"
- "אם כך" , אמר היהודי ,
"אתה, השר, ודאי מבין את מצבי ,
אני עמדתי בתפילה לפני מלך מלכי המלכים ,
 הייתכן כי אפסיק בתפילתי כדי לפנות לאנשים אחרים ?! ".
הבין השר את כוונת היהודי, ולפני שלדרכו פנה ,
אמר ליהודי בהתפעלות עצומה :
" עתה אני מבין מהי תפילה -
עומד היהודי לפני ריבונו-של-עולם, שהוא המלך ,
 ולכן לא ראוי לו להתייחס לאף אחד בדרך .
כעת שהבנתי את מעשיך וכוונתך ,
קבל את ברכתי והמשך בדרכך !!! "                                                                                 
 
(על-פי ברכות ל"ב, ע"ב.)

 *****************************************************************

 כפרי אחד שהיה מתפלל כל שנה בימים הנוראים בבית הכנסת של הבעש"ט, היה לו בן טיפש, שלא יכל לתפוס צורת אותיות, ובוודאי שלא להבין את משמעותן .
אביו לא היה לוקח אותו העירה להתפלל, אולם, משנעשה בר-מצווה, החליט האב לקחת אותו עמו לתפילת יום-הכיפורים, כדי שלא יעשה דבר רע, מחסרון-דעת .
ולילד היה חליל, שהיה מחלל בו, כאשר הוא רועה את הצאן.
כשהלך הילד עם אביו לבית-הכנסת, לקח עמו את החליל בכיסו, וכך היה יושב ליד אביו, מבלי לעשות דבר.
בשעת תפילת "מוסף" , אמר הילד : " אבא , יש איתי החליל שלי , ואני רוצה מאוד ליתן קול בחליל " .
שאל אביו בכעס : " היכן הוא החליל ? " ומיד הניח ידו על כיסו כדי לשומרו שלא יחלל בו .
, והנה התחילה תפילת נעילה לא יכל הנער להתאפק , דחף את ידו של אביו הוציא את החליל מן הכיס ונתן בו קול גדול . תמהו כל השומעים ואף הבעש"ט קיצר את תפילתו ואמר : " הנער הזה העלה בקול חלילו את קול התפילות ואף הקל מעלי " .
והסביר הבעש"ט : " הנער שלא ידע להתפלל , בער בו ניצוץ הקדושה ומתוך אותה קדושה , חילל באמיתות נקודת לבבו , ללא שום פניה , רק לשמו יתברך . והקב"ה מחפש את כוונת הלב , ולכן כוונתו הזכה נתקבלה ברצון והעלתה את כל התפילות איתה " .

 *************************************************************************************
אינני יודע מילים מהן נולדת תפילה
כל המילים אבדו בקולי והיו כאלמות אפלה.
אך עדיין רואות עיני זוהר עיניו של ילד.
ועוד רואות עיני: כוכב אין דומה לו בזוהר
ואמהות דאוגות פנים נוהגות אל האור ילדיהן הקטנים.
מה יהיה עליהם? מה יהיה?
שמעו שמחתם הנושמת כאביב,
שנדמה כי לא יחלוף עד עולם.
כרוע אכרע לפני דמות אלוהים
אף אם מעיני נעלם.
אל נא תרע לתמימים.
הם אינם יודעים מדוע ברק פוגע בעץ
הנושא את פריו לתומו.
אל נא תרע לתמימים
הם אינם יודעים מדוע אדם מחלל את צלמו
אינני יודע מילים מהן נולדת תפילה.
כל המילים אבדו בקולי והיו כאלמות אפלה
**********************************************************
האדם המתפלל הוא בא כוחה של כל הבריאה.
התפילה היא האידיאל של כל העולמים. כל ההויה כולה למקור חייה היא עורגת...
הכל הומה, שואף ושוקק לחמדת שלמות ממקורו העליון...
מרומם הוא האדם בתפילתו את כל היצור. מייחד הוא עימו אל כל היש. מעלה את הכל למקור הברכה למקור החיים."
(עולת ראיה ח"א ענייני תפילה עמוד יג').

****************************************************************

 

 

 

 

 

  היכנס לעריכת כותרת תחתונה לשינוי טקסט זה  
בעז"ה נעשה ונצליח!
יישר - כוח לכל המדריכים על העבודה! =)