|
אגואיסטיות
מהלך הפעולה:
-מחלקים שני מסטיקים לכל חניך, ושני פתקים, פתק אדום ופתק לבן, וכאשר אומרים שלוש ארבע ו... כל חניך צריך להרים פתק- או פתק לבן או פתק אדום, אם כל החניכים מרימים פתקים לבנים, המדריכה מחלקת לכולם מסטיקים, אם כולם מרימים פתקים אדומים, כל החניכים צריכים להביא למדריכה מסטיקים, אם החניכים מרימים חלק פתקים לבנים וחלק פתקים אדומים, אז החניכים שהרימו פתקים לבנים צריכים להביא לחניכים שהרימו פתקים אדומים מסטיקים.
כל אחד רוצה כמה שיותר מסטיקים ולכן מן הסתם תמיד יהיו כאלה חניכים שירימו פתקים אדומים, אבל... אם באמת היה אכפת לכל אחד מכולם, אז תמיד כולם היו מרימים פתקים לבנים, וכל החניכים היו מקבלים מסטיקים.
*חשוב להגיד שאסור להם לתכנן ולדבר מה יהיה ומה מרימים לפני המשחק, כל אחת עושה את מי שהיא רוצה וחושבת.
-משימות: מפזרים על הריצפה משימות, כאשר חלק מהמשימות הם לקבל מסטיקים וחלק מהמשימות הם לתת מסטיקים, מן הסתם רוב החניכים ייקחו את המשימות שצריך לקבל מסטיקים.
המשימות:
-לת מסטיקים למישהי\ו שיש לה גשר בשיניים.
-לתת חמש מסטיקים למי שעכשיו בשקט.
-לתת שני מסטיקים למי שיש לה עגילים.
-לתת מסטיק למישהו עם שיער חום.
-לתת מסטיק למי שאתה רוצה.
-לתת מסטיק למי שיש לה קוקו בשיער.
-לקחת מסטיק ממי שאתה רוצה.
-לקחת שלושה מסטיקים מילד ששמו מתחיל ב-ש'.
-לקחת מסטיקים ממישהו שיש לו הרבה מסטיקים.
-לקחת מסטיק ממי שיושבמולך.
-לקחת מסטיק ממי שיש לו חצ'קונים.
-מקריאים את הסיפור "אחד אחד" (מהספר סיפורים שמחממים את הלב).
-מסכמים: בכל אדם שנברא יש את כוח הנתינה וכוח הנטילה, כוח הנתינה הוא כוח עליון, וכוח הנטילה הוא שורש כל הרעות. כוחות הנתינה והנטילה הם שורשי כל המידות והמעשים ואין דרך אמצע, כי נפש האדם לעולם תשאף לאחד משני הצדדים.
הנתינה היא משהו הכרחי בעולמנו, בלי כוח הנתינה, העולם ייחרב, אנשים לא יתחתנו ולא יולידו ילדים, הנתינה היא גם הכרחית לאדם, כל אדם נולד עם רצון לתת ולכן לדוגמא קשה לאדם להיות בבית הסוהר כי אין לו עם מי להיטיב. העולם נברא לא מתוקן ותפקיד האדם לתקנו על ידי עשיית חסד.
-צ'ופר: סיפור "אחד אחד"
-הסיפור כצ'ופר:
חבר שלנו הלך על חוף נטוש במקסיקו בשעת השקיעה. כאשר טייל להנאתו ראה אדם נוסף במרחק. כאשר קרב אליו הבחין שהמקומי גוחן לקרקע, מרים משהו וזורק אותו לים. הוא חזר על כך פעמים אחדות. כאשר החבר שלנו קרב יותר, הוא ראה שהאיש אוסף כוכבי ים שנשטפו אל החוף ומחזיר אותו לים. החבר שלנו עמד נבוך. הוא הגיע אל אותו אדם ואמר, "ערב טוב, חבר. תהיתי מה את עושה". "אני מחזיר את כוכבי הים חזרה למים. עכשיו יש שפל וכל הכוכבים האלה נשטפו לחוף. אם הם יישארו כאן, הם ימותו מחוסר חמצן". "אני מבין", השיב החבר שלנו. "אבל בוודאי יש אלפי כוכבים על החוף הזה. לא תוכל להחזיר את כולם, הם רבים מדי. ובבוודאי זה קורה במאות חופים פה. האם אינך מבין שאין בכך טעם?"
המקומי חייך והמשיך להרים כוכבים ולהחזיר אותם לים. "אתה מבין, עבור הכוכב הבודד הזה זה משנה מאוד!"
העולם נברא, לא מתוקן ותפקידנו לתקנו ע"י עשיית חסד.. לא צריך לחפש לעזור רחוק, לפעמים הדבר הקטן יכול לעזור המון !! סתם נקודה למחשבה
ביקורת-(לבנות)
מהלך הפעולה:
-שמים בקופסא תמונה של מפורסם ומעבירים בין כולם, כל אחד צריך להסתכל בלי להראות לאף אחד ובסוף עושים סבב וכל אחד אומר מה יש לו להגיד על מי שראה בקופסא. מעבירים עוד פעם את בקופסא עם תמונה של מישהו אחר ועוד פעם שואלים מה אומרים על מי שראו. בסס האחרון מעבירים את הקופסא, והפעם עם מראה בפנים ובסוף כל אחד אומר מה הוא חושב על מי שראה (את עצמו) בקופסא.
-סיכום ביניים: על האיש המפורסם אמרו דברים רגילים או מגעילים. על עצמם, חלק היו נבוכות וחלק אמרו יפה, חמודה, לא דברים רעים.
הרבה יותר קל להעביר ביקורת על אנשים אחרים, אצל אחרים תמיד מוצאים דברים רעים, ואצלך לא, הרבה יותר קל להאשים אחרים בדברים ולבקר אותם, שהם לא היו בסדר, העיקר לא אני עצמי. אם מבקרים, צריך לדעת איך לבקר ומה להגיד, לא סתם להעביר ביקורת לא נעימה על חבר או על סתם מישהו אחר.
-סיפור הנמר והאיש(מצ"ב)
-מקריאים להם שאלות למחשבה. לשים לב לשאלה האחרונה.
-מסכמים- צריך להעביר ביקורת, השאלה איך ומתי...
השאלות למחשבה:
- חברתך באה עם בגדים מכוערים לדעתך, ושואלת אותך עליהם, איך תגיבי?
א. אגיד לה בפרצוף, היא חברה שלי.
ב. ארמוז לה בעדינות שלדעתי הם לא יפים.
ג. אחשוב על זה, אך לא אגיד דבר.
- אדם מעשן באוטובוס וזה מפריע לך, מה תעשי?
א. אני אצעק עליו שיפסיק.
ב. אני אגש אליו ויבקש ממנו יפה שיפסיק, כי זה מפריע לי.
ג. זה בעיה שלי- אין לי זכות להעיר.
- חברה שלי עושה מעשים שמעצבנים אותי- איך תגיבי?
א. אני יצעק עליה- ברור, היא מעצבנת אותי.
ב. אני ייקח אותה לצד ויגיד לה שזה לא נעים לי , ושתפסיק.
ג. אני יתרחק ממנה כדי שאני לא יגיע למצב שאני ייתעצבן.
- המורה החליפה מקומות בכיתה והושיבה אותך ליד ילדה שאת שונאת- מה תעשי?
א. תצעקי, תעשי פרצופים כי את לא רוצה לשבת לידה.
ב. תשבי לידה ולא תדברי איתה כל השיעור, ובסוף השיעור תבקי מהמורה להחליף מקום.
ג. תעברי לשבת לידה, תגידי שלום בנימוס ותקווי שהכל ילך בסדר.
- רבת עם ילדה שלא חברה שלך, מה תעשי?
א. לא תדברי איתה, ותגידי לכולם לא לדבר איתה ותספרי לכולם כמה שהיא מעצבנת ושלא כדאי להם להיות חברות שלה.
ב. תכעסי עליה ולא תערבי בזה אף אחת.
ג. תבקשי סליחה, אתם לא צריכות להיות חברות הכי טובות, אבל אם תראי אותה ברחוב תגידי לה שלום.
- בנות מעליבות אחת את השניה בשבט,מה תעשי בנידון?
א. נעליב אותם בחזרה.
ב. שיעליבו, אני לא מתערבת.
ג. יגיד לאותם בנות בשקט שזה לא יפה.
- עכשיו אומרים להם ששואלים שאלה אחרונה בלי אפשרויות לתשובות, שכל אחת תענה מה שהיא חושבת שצריך לעשות באותו מצב.
השבט מחולק לזוגות וקבוצות , מה אתן חושבות שכדאי לעשות?
סיפור אחמד והנמר:
היה הייתה משפחה עניה. אשר חיה בחוסר כל עד כדי פת לחם ומים במשורה. במצוק העיתים החליט אבי המשפחה לצאת ולשוטט בשדות. בצאתו נפגש עם נמר.
וזה אמר לו: יא אחמד מה אתה מסתובב פה. מסוכן פה.
ענה לו אחמד: אם אתה כזה חכם גדול, ויודע שקוראים לי אחמד, אז אתה יודע למה אני מסתובב פה.
ענה הנמר ואמר לו: וואלה, אתה חכם. אתה עני ומסתובב פה מחוסר מעשה. קח 5 לירות ולך הביתה. וכל יום תבוא ותיקח כסף. כך נהג אחמד זמן רב.
באחד הימים שאלה אותו אשתו שהיתה חייבת לדעת הכל: אחמד, מאיפה הכסף?
ענה לה: עזבי אותי, למה לך לדעת. תשכחי את העניין.
אבל פטמה בשלה, והיא התעקשה שאחמד יגלה לה מהיכן הכסף.
אחרי חודשים של הצקות, גם אתם הייתם נשברים. אמר לה אחמד: יש בסביבה מערה ובה נמר וכל יום הוא נותן לנו 5 לירות.
אמרה לו: יא אחמד, יש לך כזה חבר מליונר, ואתה לא מזמין אותו הביתה אף פעם. איזה מן ידיד אתה? לך וקנה כמה קילו בשר ואורז, ואל תשכח הרבה חמאה, ותזמין אותו הביתה.
הבעל עשה כפי שאמרה לו האישה והזמין את הנמר. הנמר ניסה להתחמק, ואמר: תשמע אני בעל חיים טורף, ואנשים יפחדו ממני, וחוץ מזה אין לי בגדים מתאימים. אבל אחמד היה קוץ לא פחות מאשתו. הוא הצליח לשכנע אותו, והם ניגשו יחדיו לביתו של אחמד.
פטמה בישלה מלוא הגיגית אורז עם בשר והנמר נתקבל בכבוד רב. הילדים עמדו בחוץ ונופפו עם דגלי ישראל.
נכנסו הביתה והנמר התכבד בארוחה דשנה. מכיון שהנמר לא אכל מזמן ארוחה טובה (אחמד גמר לו את כל הכסף), הוא אכל וזלל ברעבתנות גדולה ואח"כ קם ואמר: אחמד, הרשה לי ללכת. והנמר אמר שלום בנימוס ויצא מבית אחמד.
בצאתו, המתין הנמר בחוץ לשמוע מה יאמרו אחמד ופטמה.
ופטמה נשמעה בקול ברור: אחמד, איזה מן חיה הבאת לי הביתה? שמת לב איזה ריח רע נדף מהפה שלה, הוא לא שמע על משחת שיניים?? ואיזה חוסר נימוס, הוא התנהד ממש כמו חית פרא. פשוט לא להאמין.
שמע הנמר את דברי האישה ונעלב מאוד, וחשב בליבו מה לעשות.
למחרת, כשבא אחמד לקחת את 5 הלירות, אמר לו הנמר: קח לך לירה אחת. ובארבע הלירות הנותרות תקנה גרזן, השחז אותו, והבא אותו איתך מחר.
אחמד כבר למד שלא מתעסקים עם חבירו הנמר, עשה כדברי הנמר, והגיע למחרת, עם גרזן גדול מושחז כמו תער. הנמר אמר לאחמד: תן לי מכה על הראש. אחמד כמובן סירב (אחמד היה טיפוס עדין). הנמר אמר לאחמד: אם לא תיתן לי מכה אני אטרוף אותך. אחמד חשב דקה: מה עדיף להמשיך להיות עדין או למות?! הוא הסכים. אחמד עשה כמצוות הנמר, וברח מן המקום, כשהוא שומע את הנמר אומר לו לבוא בעוד עשרה ימים. שמע וכך עשה. לאחר עשרה ימים הגיע אחמד שוב לפגוש את ידידו הנמר. וכשהם נפגשו נדהם אחמד לגלות שאין על מצחו של הנמר שום סימני פציעה.
אמר לו הנמר: "פצע מגליד. אך מקומן של המילים שאמרה פטמה עדיין פצוע. קשה מכת הלשון - ממכת הגרזן .מהיום לא תראני וחסל עניין הכסף".
הדרך היא האתגר
פעולת שבת- הדרך היא האתגר
מהלך הפעולה:
-משחקים: ארבע תחנות
-מציגים את סיפור הדייג
-תעודות: מפזרים תעודות מתחילת חיינו ועד למותנו. (תעודת לידה, תעודת סיום גן חובה, תעודת זהות, תעודת בגרות, תעודת אקדמיה, תעודת פטירה ועם יד עוש, אז עוד)
-דיון: למה אנחנו כל הזמן נמצאים בריצה להשיג מטרות ולא נהנים מההווה? אם החיים שלנו רצופים ביעדים, שכל אחד מהם מוביל ליעד הבא, אז מתי נגיע בעצם ליעד?
-מסכמים: הדרך אינה אמצעי היא מטרה בפני עצמה- בגלל שאנחנו כל הזמן חושבים על העתיד אנחנו לא נהנים ממה שיש לנו עכשיו- נקודה למחשבה
-סיפור הדייג:
הצגה עם שני משתתפים.
הדמויות:
דייג- לבוש כובע ישן, מחזיר חכה, ודג דגים.
האיש/ אשת עסקים- עונב עניבה ומדבר בפלאפון (מדבר במבטא אמריקאי)
האיש עסקים הולך בדרכו, מוכר מניות דרך הפלאפון כשלפתע הוא נתקל בדייג:
האיש עסקים: שלום, מי אתה?
הדייג: אני דייג.
האיש: ומה אתה עושה....דייג?
הדייג:אני דג דגים.
האיש: כמה דיגם אתה דג ביום....דייג?
הדייג: אני דג שני דגים ביום.
האיש: רק שני דגים ביום?! אם תיקח שתי חכות ותחזיק בכל יד חכה תוכל לדוג כל יום ארבע דגים!
הדייג: בשביל מה?
האיש: בשביל שתוכל למכור את הדגים ולקנות סירה חדשה, להושיט אותה בים ולדוג.. עשר דגים ביום.
הדייג: בשביל מה?
האיש: בשביל מה? אתה שואל, טיפש אחד אם תדוג 10 דגים ביום תוכל להרוויח הרבה כסף ולפתוח באסטה בשוק.
הדייג: באסטה בשוק? בשביל מה?
האיש: אוי, אתה עוד תהרוג אותי עם השאלות שלך. אם תפתח באסטה בשוק תרוויח עוד יותר כסף שתוכל לפתוח רשת, שופר סל- מכיר? היפרכל- מכיר? אז אתה תפתח "רשת הדייג בע"מ"
הדייג: בשביל מה?
האיש: אחרי שתפתח רשת תהיה כ"כ עשיר שתוכל פעם בשנה לקחת חופש מהעבודה- לתפוס את האישה והילד ולצאת לחופש לאיזה מקום שקט ורגוע שבו תוכל לעשות מה שתרצה... לדוג למשל.
הדייג: אבל זה מה שאני עושה עכשיו !!
צ'ופר:
תרקוד כאילו אפחד לא רואה אותך,
תשיר כאילו אפחד לא שומע אותך,
היעד הוא המסע והדרך!
הערכה עצמית
מטרת הפעולה:שהחניכות יעריכו את עצמן, את המתנה הגדולה שניתנה להן, ושילמדו להכיר בתכונות שלהן. ומתוך כך,שידעו לכבד עצמן ואז אחרים יכבדום גם.
מהלך הפעולה:
- סבב, כל אחת אומרת במה היא חושבת שהיא הכי טובה זה יהיה קשה להן להגיד והן יתביישו טיפה.
- מקריאים להן ומחלקים את "רק מילה טובה" של ר' נחמן מברסלב (כששומעים סיפור זה אחרת):
עלינו להודות באמת.
הנטיות שלנו הפוכות.
אנחנו צריכים מאוד הערכה מצד אחד, ומצד שני- יש לנו קושי לקבלה. הנטיות ההפוכות הללו מתגלות לא רק בסיטואציות מקריות אלא קיימות בנו תמיד, בכולנו.
גם כשכלפי חוץ אנחנו נבוכים ממילים טובות כשמישהו אומר,וגם כשאנו דוחים מחמאות באמירה של: "זה שום דבר" אנחנו מקווים בכל ליבנו- במודע או שלא במודע, שיחמיאו לנו ויאמרו עוד מילים טובות.
למה? למה אנחנו זקוקים כ"כ לתמיכה אבל מרחיקים אותה מאיתנו?
כי אין לנו ביטחון עצמי.
ששש... זה סוד...
כולם יודעים,אבל אף אחד לא מגלה.
חוסר ביטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך זה בעיות שיש לכולנו, ובכל זאת- קשה מאוד לבוא ולחשוף אותן בפני אחרים.
לכן,אנחנו צריכים לדעת להעריך את עצמנו, לדעת לכבד את עצמנו וכשנכבד את עצמנו ונדע להעריך תכונותינו- החברה תעריך אותנו ותתן לנו את אותו יחס שאנחנו נותנים לעצמנו.
- 21 מסירות, לבחור 2 בנות ,להגיד לאחת הבנות שתהיה יותר דומיננטית ולשניה שתהיה יותר ביישנית ושקטה.
- סיפור על הצפרדעים ועל מילות העידוד
- חתול ועכבר- לתת מקום לעצמי, לכשרונות שלי ולא לבזבז אותם ואז הם יברחו כמו העכבר
- דג מלוח. לרצות לשאוף להגיע אל עצמי ולא להגיע אל מי שעומדת שם. לדעת את חסרונותי אך גם את יתרונותיי
- המסר:צריך לכבד את עצמי, גם בלבוש, גם בהתנהגות, גם בדיבור. כי כשאני מתייחסת לעצמי בצורה כלשהיא- כך גם החברה מתייחסת אליי. אני חושבת שאני טיפשה שלא מבינה כלום ולא יודעת כלום- החברה תתייחס אליי כאל אחת שלא יודעת כלום ולא מבינה שום דבר.לכן,חשוב לדעת לכבד את עצמי, אני בת ישראל, בת של מלך ולכן אני צריכה דבר ראשון לכבד את עצמי ואח"כ את הסביבה שלי. ולהעריך את עצמי, אני לא סתם בובה, אני יצירת מופת של הקב"ה.
- צ'ופר- איש שעליו רשום-" כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"(משלי)
הקשבה
*מחלקים את הבנות לזוגות- ונותנים לכל אחת פתק בצבע אחר.. (בקיצור יש 2 פתקים)
בפתק בצבע האחד יש- הבת צריכה לספר חוויה כלשהיא שבפתק רשום מה היא(דכאונית שמחה או מפתיעה - בפתקים צריך להיות גיוון! אז לכן כדאי למקד יותר.
בפתק בצבע השני יש- תגובה שלא קשורה לחוויה שמבוטאת ע"י מילים שצריך להגיד ותנועות שצריך לעשות.
*לשחק את המשחק שסופרים עד 10 ואסור להגיד אותו ביחד. המסר- צריך להקשיב כדי להגיע למטרה הסופית- 10.
*לשחק פינוקיו- (על אותו עיקרון של חיי שרה רק שדורכים על הבת)
*לשחק 21 ושצריך להגיד את השם
* לשחק את המשחק עם המטאטא שמישי שמחזיקה את המטאטא אומרת שם של מישי אחרת ועוזבת אותו.
לסכם- צריך לשים לב לפרטים, לא תמיד אנחנו מקשיבים ולפעמים אנחנו מפסידים מזה, כמו במשחק עם המטאטא, אם לא מקשיבים- עלולים לפספס את המטאטא והוא יייפול.
פסיכולוג- מוציאים ילדה מהחדר, בוחרים שיר ונותנים לכל ילדה מילה מהשיר. הילדה שיצאה נכנסת ושואלת שאלות את הבנות. הבנות צריכות לענות לה תשובה שבתוכה תימצא המילה של השיר, והיא צריכה לנחש את השיר. (אותו עיקרון של שימת לב לפרטים)
· קושרים לכולם את העיניים ובת אחת צריכה להוביל אותם (הם צריכות להקשיב בשביל לזוז)
· מקריאים את לא מקשיבים- אפרים קישון (מצ"ב)
· מתחלקים לזוגות אחד מול השני, ומספרים 1 לשני כמה שיותר דברים ואז אחרי זה הם מתיישבים גב אל גב, המדריכות שואלות שאלה ,את אחד מהזוגות והן צריכות לענות נכון על השניה.
· המלך אמר
· דיון:
-מה משמעות של הקשבה, מה ההקשבה יכולה לתת?
שמים חבל- צד אחד מסכימה- צד שני לא מסכימה ויש אמצע, ואז שואלים שאלות כמו:
האם דרך הקשבה אפשר ללמוד דברים?
האם זה נכון להקשיב רק לבן אדם שאנחנו אוהבים, שהוא חבר שלנו?
האם אנחנו מקשיבים כשמדברים איתנו?
לא מקשיבים מאת אפרים קישון
לפני ימים מספר גיליתי, באופן מקרי לגמרי, שהאנשים אינם מקשיבים. קשה להסביר זאת. פעם קרה לי מקרה: ישבתי עם משפחתי במסעדה החדשה של מארטין וציון, וניסינו לחתוך בסכינים את הסטייק-פילה הנוקשה מגולדה. ציון היה אחראי על המטבח ואילו בעל המקום השני, מארטין האלגאנטי, עבר בין השולחנות על בהונותיו, ובשביל כל אחד מן הסועדים מצא כמה ביטויים של אדיבות. כאשר הגיע אלינו, שאל מארטין באופן אינטימי מאוד, ולחש:
- אני מקווה שהכול בסדר, רבותי, איך הסטייק שלנו?
- איום - עניתי.
- אני שמח לשמוע זאת - קד מארטין קידה קלה, וחייך חיוך של שביעות-רצון, ורץ הלאה לשולחן הסמוך. חשבתי שזה מקרה חריג של חוסר קומוניקציה וקשיי-שמיעה, עד שלא הגעתי לתחנה הבאה במסלולי, הלא היא מערכת העיתון שלנו
בשעת בואי התחוללו במקום חילופי דברים סוערים על חידושו של מר שפירא. רק נכנסתי, וכבר רץ אלי עורך המשנה, זיגי, ושאל את דעתי בוויכוח:
- תגיד, אמרתי או לא אמרתי לך, שהוא יחזור לכיסאו בתוך שלושה חודשים?
- לא אמרת.
- בבקשה! - שאג זיקי בתרועת ניצחון - שמעתם!
לא מקשיבים. זאת אומרת מקשיבים, אבל קולטים אך ורק מה שהם רוצים לקלוט.
הדו-שיח הפופולארי הבא הוא דוגמה מאלפת להבלי- הקליטה האלה:
- מה שלומך?
- רע מאוד.
- יופי. והמשפחה?
- נמאסה עלינו,
-זה העיקר. תקפצו פעם.
לא מקשיבים כבר אמרתי?
דיבורי אנוש מתנהלים, כנראה, על פסים חלודים, ואופיים כאופי של תוכי ממוצע או הקלטה רדומה. כל אחד מאיתנו הוא קלטת על שתיים, המנגנת על פי לחיצה על כפתור, את המלל שלה. אין זה פלא כה גדול ,שלא מקשיבים, לא מקשיבים.
לא מקשיבים. אם אתה לא מאמין לנו, בוא תעשה ניסיון עם אשתך, ותגיד לה בקול חנפני: "באתי הביתה בלי כל תיאבון, חביבתי , אבל רק טעמתי את מרק הצ'ורבה שבישלת בשבילי, ובחיי שלא יכולתי להמשיך עוד בארוחה", ועל כן תסמיק הרעיה באושרה כי רב ותלחש: "אני יכולה לבשל צ'ורבה כל יום". מכאן שלא המילים קובעות אלא המנגינה.
עוד דוגמא:
- איך הסרט?
- בהתחלה היה קצת משעמם, אבל אחר כך מן האמצע ירד לגמרי.
- טוב, אז ארוץ לראות אותו…
לא מקשיבים.
לא מקשיבים לאדם. עצוב מאוד.
התלהבות סניפית ויוזמה
מטרת הפעולה:
החניכות יבינו שעכשיו הם שבט גדול גם בגיל וגם במספר (גם באיכות) והן מובילות את הסניף, ואם הן יבואו בהתלהבות, יראו נוכחות, במפקד יעמדו כמו שצריך , בתפילה- יכנסו ויתפללו בלי לדבר, בהבדלה- ישירו בהתלהבות, ולא ישחקו עם האור, ישמו דברים, יציעו רעיונות ליעילות ולשיפור, הן יכולות להרים את הסניף בכמה רמות, אנחנו רוצות שיראו את השבט כשבט רציני שאפשר לפנות אליו ולעבוד איתו. עכשיו זו הזדמנות שלנו כשבט להוכיח את עצמנו ולהוביל את הסניף קדימה.
מהלך הפעולה:
-משחקים עלי בבא וארבעים השודדים ואחת אחרי השנייה מצטרפות ועושות את אותן תנועות.
-מתחלקים לזוגות, אחת צריכה להיות עם עניים קשורות והשנייה מובילה אותה רק באמצעות דיבורים.
-מתחלפים בתפקידים רק שהפעם הבת שרואה צריכה להוביל את הילדה עם העיניים הקשורות בעזרת היד
-שואלים איך הגעתן יותר מהר (ברור שבדרך השנייה)
-מתחלקים לשלושה קבוצות ולכל קבוצה נותנים כמה קפלות, כל קבוצה צריכה להעמיד את החלקים אחד אחרי השני ואח"כ המדריכות מפרקות את הראשון.
-מקריאים את הקטע "הקרון החם"
-מסכמים: אם אנחנו רוצות אנחנו יכולות להוביל ולהשפיע
במשחק עלי בבא וארבעים השודדים: הבת הראשונה קבעה מה יהיו התנועות וכך קבעה איך המשחק יראה, במשחק עם הזוגות- אנחנו יכולים רק להגיד למדריכים מה לעשות ולא לשתף פעולה בכלל או לעשות הכול ביחד ולהתלהב ביחד, הקפלה- ברור, הראשון מפיל, משפיע על כולם, ואם אחד נופל= הכול נופל. אומרים גם המטרה שכתבנו למעלה.
הקרון החם:
לאחת העיירות שבפולין הגיעה השמועה, שלמחרת תגיע הרכבת הראשונה.
בהגיע הרכבת, יצאו לקראתה כל בני העיירה וביניהם יצא גם אדמו"ר העיירה.
לא הסתפק האדמו"ר בראיה וניגש למשש בידיו את הרכבת. תמהו חסידיו לפשר התנהגותו ושאלוהו על כך. השיב להם האדמו"ר:
"מכל דבר שבעולם יש ללמוד ולהפיק לקחים. ראיתי את הרכבת והנה הקרונות שבה קרים כקרח, אך הקטר היה חם ולוהט, והסקתי את המסקנה:
אם העומד בראש – חם הוא,
יש בכוחו לגרור אחריו רבים,
שהם כשלעצמם קרים כקרח."
ה
פעולת אמצ"ש- חברות
(מטרת הפעולה:
למצוא בכל אחת את הטוב ולדעת להעריך ולאהוב כל אחת גם את הדבר הקטן וגם עם הבנות שאת פחות מסתדרת איתם.
מהלך הפעולה:
-סיפור: ילדה עם כינים ובאמצע מסופר על פתק שגיבורת הסיפור מביאה לשכבה שלה ואת הפתק הזה מביאים גם לחניכות.
-מחלקים להם דפים עם השמות של כל בת ושמים לכל בת את הדף שלה על הגב שלה וכל אחת צריכה למצוא בכל שאר השבט משהו טוב אחד לפחות ולכתוב.
-סיפור: הסיפור מסופר בקצרה, צריך לספר אותו קצת יותר יפה וארוך: מרק, תלמיד כיתה ט'. פעם אחת בכיתה, המורה עשתה את אותו תרגיל כמו שאנחנו עשינו קודם. כל אחד כתב משהו על מישהו אחר בכיתה. לאחר כמה שנים, מרק נפטר, ובשבעה, הכיתה שלו והמחנכת באו לנחם, ואמו סיפרה שהוא תמיד היה מסתובב עם פנקס בכיס, הוא כל הזמן קרא את מה שהיה כתוב בו ואפעם לא אמר על זה כלום, אבל כל פעם שהוא היה עצוב הוא פתח את זה ופתאום נהיה שמח. ואז, אמא שלו הלכה לחפש במכנסיים שלו ומצאה בכיס את הפנקס, והתברר שזה הפנקס מהתרגיל שעשו בכיתה ט' בכיתה.
-מסכמים את הסיפור האחרון: מה כזה תרגיל עשה לבנאדם, מכיתה ט' הוא שמר אותו, וקרא אותו כל הזמן, מישהו אמר עליו משהו אחד טוב שמצא ובשבילו זה שינה עולמות.
- דומינו
- אחת מכוסת עיניים והשנייה צריכה להוביל אותה
-צ'ופר: דברים שצריך לזכור..
חשוב להקריא את הצ'ופר פעמיים, ומסבירים למה קוראים אותו פעמיים- פעם אחת כדי לראות על מה ופעם שנייה- להפנים!! להגיד להם שיפנימו.
-הצ'ופר: דברים שצריך לזכור:
דברים חשובים שצריך לזכור !!
לפחות 5 אנשים אוהבים אותך מאוד בעולם הזה.
לפחות 15 אנשים אוהבים אותך איכשהו בעולם הזה.
הסיבה היחידה שמישהי שונאת אותך, זה רק בגלל שהיא רוצה להיות בדיוק כמוך...
חיוך, ואפילו הכי קטן יכול להציף מישהו באושר גם אם הוא לא בדיוק אוהב אותך.
כל לילה מישהו חושב עליך לפני שהוא עוצם עיניים ונרדם
בשביל מישהו מסויים – את הוא כל העולם.
בזכותך, יכול להיות שמישהו ממשיך לחיות.
את יחידה ומיוחדת – בדרך שלך.
גם מהטעות הכי גדולה שתעשי התפתח משהו טוב אחד לפחות.
אם נדמה לך שהעולם מפנה לך את גבו, תתבונני שוב ותיראי שאת היא זאת שמפנה את גבך לעולם.
כשאת מרגישה שאת רוצה משהו מאוד תאמיני בעצמך ותראי שבמוקדם או במאוחר תשיגי אותו...
זכרי תמיד את המחמאות שאת מקבלת ושכחי את כל ההערות האחרות...
תמיד תספרי לבן אדם את הדברים הטובים שאת חושבת עליו, את תרגישי טוב יותר שהיא תדע את זה...
היום, לפני שאת הולכת לישון, קראי שוב את הקטע ותפנימי !!!
-לא לשכוח לנסות למצוא את הטוב בכל אחד ולאהוב אחת את השנייה-
חברים יקרים, בוגרי מחזור ה' !
אני כותבת לכם את המכתב הזה, לאחר שהשכבתי את ילדיי החמודים כבר לישון...
אתם מבינים, אני כבר התחתנתי, ב"ה אני חיה לי באושר ובעושר עם בעלי וילדי, אבל הסיפור שלי מתחיל הרבה לפני זה. כשהגעתי לכיתה א'. כבר בגיל הזה התחיל הסיוט. הייתי ילדה קטנה ותמימה – שהחברים שלה פשוט הרסו אותה לגמרי. כל בוקר הייתי מגיעה לבצפר, ואתם- ללא רחמים, בועטים בי, פוגעים בי ומעליבים אותי על הכינים שהיו לי, על המשקפיים שהיו לי ועל עוד הרבה דברים נוספים. אתם יודעים, אפעם לא פגעתי באף אחד, לעולם לא הרמתי על מישהו יד, ואף פעם לא העלבתי מישהו, ולא הבנתי למה ילדים יכולים להיות כ"כ מרושעים?! צעקתי, התחננתי אליכם שתפסיקו, בכיתי, אבל אתם- בשלכם. לא הזיז לכם בכלל שאני בוכה, או שכואב לי...
וככה זה המשיך והמשיך, חשבתי אולי אחרי שנהיה בתיכון אז יעבור לכם ותתבגרו.
אבל לא, בתיכון המשיכו ההצקות החוזרות ונשנות,ההעלבות והפגיעות. כל יום הייתי חוזרת בוכה ואתם- בשלכם. אם רק הייתם יודעים, כמה סבל גרמתם, כמה כאב, וכמה פגישות עם פסיכולוגים היו לי, אולי הייתם מבינים. הצלקות שהותרתם בי היו קשות. הפכתי להיות ילדה ממורמרת, חסרת ביטחון עצמי וכאובה. שום דבר כבר לא שימח אותי, הייתי רוח רפאים ממש. אח"כ היה לי קושי בשידוך... מי ירצה להתחתן עם אחת כזאת?! הבנתי אותם.
אתם יודעים ,כל זה קרה לי- רק בגלל שפעם אמא שלי לא הייתה בודקת לי כינים, כל זה בגלל שפעם- לא הייתי הכי מקובלת בכיתה...מה לעשות?!
אתם מבינים?! הרסתם את החיים של ילדה , רק בגלל הכינים והמשקפיים שהיו לה,והחוסר אונים שלה מול הקבוצה הגדולה והמאיימת...
לא אתאר לכם את התקופה השחורה שלי בחיי, כי עכשיו- אני במקום אחר, עכשיו ב"ה אחרי הרבה טיפולים אני בסדר, אבל בחיים לא אשכח את מה שעשו לי, את העוול שעשו לי ללא רחם,הייתי חפה מפשע ,בשבילכם הייתי "סתם עוד איזה אחת". אבל אתם לא יודעים כמה פגעתם... היום , אני כותבת לכם את המכתב הזה, כדי שתדעו שמסיבה זאת אני לא פה,בפגישת המחזור, היום אני כותבת לכם כדי שתדעו, ותיזכרו ואולי אפילו קצת תצטערו(אם יש בכם טיפה של הגינות) בדברים שהיו פעם... כשהיינו ילדים...
כבוד
נותנים סיטואציה בה תגובתו של החניך תראה על הכבוד שהוא נותן לאחרים, לדוג' :
' אתה זורק עטיפה של חטיף בשביל, האיש הבא מעיר לך, מה תהיה התגובה?'
ומחלקים לחניכים 3 פתקים של(מצ"ב)
"אני אקשיב לו וארים את הנייר מהשביל" ,
"אני אקשיב לו, אחכה שהוא ילך ולא יעשה כלום"
ו-"אני לא ישים עליו, למה מי הוא?!?!"
נותנים את הדמויות הבאות: איש מהקבוץ שאני מכיר, סתם איש מהרחוב, מורה בביה"ס , המחנך שלי בביה"ס , מנהל בי"הס, סתם ילד מהיכתה, חבר קרוב ומדריך משבט אחר. (כלאחד לפי האזור שהחניכים שלו גרים/ גדלים...)
ואז שואלים "אם האיש הבא היה אומר לך את זה, מה היתה התגובה?" וכל אחד מרים את התגובה לדעתו, ככל שהאיש פחות חשוב בעינהם(נגיד מנהל ביה"ס לעומת מדריך של שבט אחר) והחניך בכל זאת יכבד, נותנים לו יותר ניקוד, המטרה להגיע לכמה שיותר נקודות ומי שישלו הכי הרבה נקודות, ז"א שהוא נותן הרבה כבוד (לדאוג שהכל יהיה בהומור, שאף חניך לא יחכה לכם בשיחים בדרך הביתה...)
2. מבקשים מ-2 חניכים לצאת החוצה ולהכין הצגה לכל השבט, ובנתיים אומרים לשבט שכשהם באים להציג לא לתת להם להציג, ולהפריע או פשוט לא להקשיב.
אח"כ מוציאים אותם שוב (או 2 חבר'ב חדשים) ואומרים לשאר השבט שיקשיבו וישתפו פעולה.
ואז שואלים את המציגים- איך היה לכם יותר נעים? ולמה? - ואת שאר השבט- מה דעתכם? איך הייתם מרגישים במקומם?
3. דיון- נותנים דמות מחיי היומיום, אתם, מורה, כל אחד אחר שהם אמורים לשים עליו ובדר"כ לא עושים את זה, ושואלים האם היחס שלנו למורה הזה, חוסר הכבוד, משתווה לאיך שהתייחסנו עכשיו לחברים שניסו להעביר את ההצגה? אם כן, למה? אם לא, למה?, קיצר לנסות לכוון את הדיון לכך שהם יצטרכו להסביר למה זה בסדר התנהגות כזאת? ... לא יהיה להם מה להגיד....וזה השלב לעבוד לשלב הרביעי והמשכיל...
4. הנחש בא-החניף שעומד עם החבל, חובט את החניכים, אם הם לא יקפצו- זה יפגע בהם. את הכבוד ניתן לקבל רק אם אתה בעצמך מכבד את האחרים, כי אחרת- אם לא תכבד, גם אותך לא יכבדו!
המסר! -
לא משנה מי עומד מולך ועד כמה אתה אוהב או לא אוהב אותו, בן כמה הוא ,מאיפה הוא בא ומי החברים שלו - חייבים לתת כבוד לאותו הבנאדם! כמו שלכם לא נעים שלא מקשיבים ומתייחסים לדברים שלכם, תאמינו, אתם לא היחידים, למי שעומד מולכם זה לא נחמד באותה המידה!
תנו כבוד לאחרים, ובתמורה קבלו את הכבוד שמגיע לכם, ומגיע לכם!!!
כוח ההשפעה של היחיד
מהלך הפעולה:
-משחק: האם אתה מכיר את משה?!- נעמדים בשורה והראשון שואל "האם אתה מכיר את משה?!" וזה שלידו עונה "איזה משה?" והראשון אומר "משה שעושה ככה..." (ועושה תנועה) והשני ממשיך ככה הלאה "אתה מכיר את משה?!" זה שאחריו: "יזה משה?" "משה שעושה ככה.. (והוא עושה את אותה תנועה כמו זה שעשה לפניו) ככה עד סוף השורה. ואז עושים את זה עוד פעם ובפעם האחרונה עושים תנועה שפופה עם ידיים מושטות קדימה (בקיצור, תנועה לא יציבה) והראשון נופל ומפיל את כולם. *רצוי שהראשון יהיה מדריך כדי שיוכל להנחות את כל הקטע.
-סיפור: הילד שסתם את הסכר- (הסיפור בקצרה): הייתה עיירה אשר שכנה על שפת הים, ולאותו ים היה סכר גדול, אשר אם הוא היה נפתח הוא היה הורס את כל העיר והורג אתכל תושביה, יום אחד הסתובב נער קטן על יד הסכר, וראה שיש חור בסכר, כמובן שהוא ידע מה יקרה אם הסכר ייפתח ולכן הוא תקע את אצבעו בתוך החור הקטן, עד שיבואו לתקן את החור!!
-משחק: מבקשים מהחניכים לבנות מכפיסי עץ מסלול מושקע ויפה (כאשר הכפיסי עץ עומדים לאורך, כמו דומינו), כשהם גומרים לבנות אותו, המדריכים דוחפים את הכפיס הראשון וככה כל המסלול ייתפרק אחד אחרי השני.
-צ'ופר: תרומתו של כל אחד
-מסכמים: כוח ההשפעה של היחיד, של האיש הבודד, לכל אחד יש השפעה על הכלל, שינצל את זה רק לטובה, ויתרום את תרומתו לכלל.
הצ'ופר: תרומתו של כל אחד..
המחשב שלנו הו% ממודל ישן, %ף על פי כן הו% פועל די טוב, פרט ל%חד המקשים שמת. יש בו %רבעים וששה מקשים הפועלים ב%ופן המניח %ת הדעת, %ך %חד המקשים %ינו פועל ומקלקל %ת השורה. לעתים נר%ה כ%ילו העולם כולו פועל כמו המחשב שלנו הזה. כלומר, ל% כל ה%נשים שת%מר לעצמך: %ין זה משנה שהרי %ינני %ל% %דם %חד, %מנם %ני ל% עושה כלום, %ך גם ל% %שבש כלום. %ל% שבכל ז%ת יש חשיבות %דירה לדברים שה%דם הבודד עושה. הבסיס לכל צוות %ו לשותפות %מיתית בקהילה, הו% שיתוף פעולה מל% של כל %חד. לכן, להב% %ם תחשוב שהינך רק %דם %חד, שמ%מציו %ינם מוסיפים ו%ינם גורעים, זכור %ת המחשב שלנו.
לפתוח עיניים לסביבה
מהלך הפעולה:
-מחלקים לשלוש בנות פתקים עם משימות..
(1) את צריכה את הקליפה של הלימון כי זה התרופה היחידה למחלה של
אמא שלך. תשיגי את הלימון הזה בכל מחיר !!
(2) את צריכה את הגרעינים של הלימון כי זה מה שיעזור לאח שלך הנכה
ללכת. תשיגי את הלימון הזה בכל מחיר !!
(3) את חייבת את המיץ של הלימון כי הילד שלך עיוור וטפטוף של המיץ
הזה לעיניים זה מה שרק יכול לעזור. תשיגי את הלימון בכל מחיר !!
מביאים להם לימון וכל אחת צריכה להשיג את החלק שכתוב לה.
-המשחק תופסת לא ידוע- משחקים תופסת רק שאף אחד לא יודע מי התופס.
-חוקיות: מביאים סיטואציה שיש בה כללים למשל: אני עושה מסיבה ואני צריכה שתביאו מאכלים כל אחת אומרת מה היא רוצה להביא ואני אומרת אם היא נכנסת או לא החוקיות שלי היא מילים שיש בהם 4 אותיות.
- סיפור: על ילד דחוי חברתית שאין לו חברים שמחליט להתאבד בדיוק באותו יום עוזר לו אחד הילדים בכיתה ובזכות זה מחליט הילד להישאר בחיים.
-סיכום: אנחנו צריכים לפתוח את העניים ולהסתכל מסביבנו יש בנו את הכוחות לשנות דברים להזיז דברים לגרום לדברים להראות יותר יפים. למשל: אם ילדה חולה ואני באה לבקר אותה אני יכולה לגרום לה להיות מאושרת כמו בסיפור הילד רק עזר לחבר שלו והוא שינה לו את החיים.במשחק הראשון עם הלימון ראינו שאם הינו יותר ערניים לסביבה ולבעיות של חברים שלנו ולא רק לשל עצמנו בכלל לא היה ויכוח כל אחד היה לוקח מהלימון את מה שהוא צרייך וגם בתופסת המטרה הייתה לשים לב מי התופס ומי נתפס אותו רעיון גם במשחק החוקיות.
מילה טובה
מחלקים לכל חניך\ זוג חניכים כרטיס שבו כתובה סיטואציה מסוימת שבה הם עשו מעשה טוב ששימח מישהו אחר (מצ"ב)
- דמיינו, איך הרגשתם?
- איך מי שעשיתם לו את המעשה הרגיש?
2. מחלקים את החניכים לשתי קבוצות. קבוצה אחת משחקת משהו (לדוג´: הטבעת) והקבוצה השנייה צריכה לעודד אותם, כל זמן שהם לא מעודדים- הקבוצה לא תשחק.
3. כל חניך צריך להגיד משהו טוב על מי שיושב מימינו
4. מקריאים קטע (מצ"ב) על חיוכה של הילדה.
5. צ´ופר!
סיכום: תמיד טוב לומר מילה טובה ולפרגן האחד לשני, וגם כיף לשמוע מידי פעם מחבר משהו טוב. (דווקא עכשיו בימי ספירת העומר) חשוב להחמיא, לחייך ולעשות לאנשים טוב בלב- זה משפיע מאוד גם אם לא רואים את זה! שנזכה לנהוג בכבוד ובהערכה אחד לשני!!!
כרטיסי מקרים:
*אמרתי תודה למדריכים שלי אחרי הפעולה.
*נתתי לילד קטן במכולת מוצר מהמדף העליון שהוא לא הגיע אליו.
*שיתפתי ילד עצוב שהיה לבד במשחק שלי עם חברים.
*התקשרתי לחֵברָה של חטיפים ואמרתי להם כל הכבוד על העבודה, ועד כמה אני אוהב את החטיפים שלהם.
*אמרתי "בוקר טוב" לשומר בבית הספר.
*עזרתי לאישה עם עגלת- תינוק להרים את העגלה במדרגות.
*התקשרתי ביום שישי להגיד לסבא וסבתא שבת שלום.
*עזרתי למנקה להרים את הכיסאות בכיתה אחרי הלימודים.
*הרמתי לזקן את השקיות שנפלו לו.
*שמרתי על אחי הקטן בזמן שאמא שלי הלכה לישון, למרות שרציתי ללכת לחבר.
________________________________________________
חיוכה של הילדה:
המכתב הזה נכתב ממני, האדם שאתה רואה באוטובוס, או במדרכה ליד. אני רוצה לספר לך משהו: הלכתי ברחוב וראיתי קבצן אחד. הוא היה לבד מאוד, כולם מסביבו מיהרו. הייתה לו מנדולינה ישנה והוא ניגן מנגינה עצובה. נעצרתי עם עוד כמה אנשים להקשיב, עמדנו ושתקנו. הייתה שם ילדה אחת, היא נתנה לו כסף וחייכה, החיוך שלה היה כמו שמש, והיא אמרה בפשטות: "שיהיה לך יום נעים, אני אוהבת אותך!"
הלכתי משם מנסה לקחת קצת מהאור הגדול שהיה בחיוך שלה, ולהעביר אותו בין כולם. חייכתי לנהג האוטובוס והרגשתי כמה שאני אוהב אותו. הוא חייך לאישה הזקנה שעלתה אחריי, והיא התיישבה ליד מישהו שהיה לו על הפנים דיכאון גדול, היא חייכה אליו וגם הוא חייך. הרגשתי כמה אהבה יש באוטובוס הזה, פתאום הוא נהיה מואר ושופע טוב. כמו שדה קוצים, אם אש תתפוס בקוץ אחד שם, הוא ישר ידליק את הקוץ השני, וכך יידלק שדה שלם. אם אני אשמח מישהו, כך יכול להיות שקבוצה שלמה של עוד המון אנשים ישמחו ויחייכו.
האהבה והכבוד הרי כ"כ חשובים ומשמעותיים!
______________________________________________
צ´ופר:
"לא פעם זה קשה
אבל לרוב מילה טובה
מיד עושה לי טוב
רק מילה טובה
או שתיים לא יותר מזה"
(מתוך שיר של יהודית רביץ
מילים: יעקב גלעד)
שתמיד נדע לפרגן ולתת מילה טובה גם לאחרים!
חיבור לה' ע"י המצוות
מטרת הפעולה: להבין שעם המצוות- אנחנו נפגשים עם הקב"ה ומתקרבים אליו. להבין ת'הבדל בין עשיית מצוות בכוונה, או סתם מתוך אוטומט.
1)בתחילת הפעולה,תגיד להם שאתמול הם השאירו ממש מלוכלךJ ולכן הם צריכים לנקות את הסביבה(לא משנה באמת איפה,ורק קצת)- מן הסתם הם יתעצבנו ולא ירצו,אבל תתעקש על לפחות להרים משהו קטן מהרצפה.
2)תביא להם משהו טעים(ופלים,קולה,במבה-לא יודעת,מה שהם אוהבים)ותשאל אותם אם הם רוצים אותו-ברור שהן ירצו... אבל,תאמר להם שהם צריכים לבצע כמה משימות לפני שהם מקבלים את ההפתעה.
המשימות:
-להסתדר (כמה שיותר מהר..) לפי הא"ב של הסבתא מצד אבא.(נגיד לסבתא שלי קוראים אביבה-אז אני אעמוד ראשונה)
-ליצור שורה ארוכה מדברים שנמצאים עליהם(מעילים,נעליים,שעונים)
-לבנות פירמידה מכוסות פלסטיק
-לבנות פירמידה מהחניכים עצמם(אחד על השני)
-לאסוף כמה שיותר שעונים מאנשים בסניף.
3) אחרי שהם מסיימים את המצוות,תן להם את ההפתעה. ואז תשאל- למה כשביקשתי מכם לנקות את הסניף-לא הסכמתם כ"כ,ואילו כשביקשתי מכם לעשות את המשימות עשיתם אותם?
התשובה ברורה- הבטחת להם הפתעה,אז הם עשו את זה מתוך ידיעה שיש מטרה לעשייה שלהם-ההפתעה. ומתי שביקשת מהם לנקות- הם לא הבינו מה המטרה של זה, באמצע שבת,בלי שום סיבה\מטרה. המטרה של קיום המצוות היא ברורה-להתקרב אל ה', ולכן אנחנו צריכים לעשות את המצוות כמו המשימות שהם עשו.
4) חלק אותם לקבוצות ותביא לכל קבוצה סיפור(מצ"ב). כל קבוצה צריכה לדון במקרה שקיבלה ואח"כ אתה עושה איתם סיכום. – האם מצוות מחייבות שנרגיש איתם קשר והזדהות? –מתי שאנחנו לא מרגישים הזדהות וכוונה-אז אולי עדיף שלא נעשה את המצווה?
תסביר להם שכאשר אדם עושה מצוות מתוך קשר והזדהות זו מעלה גדולה יותר מאשר כאשר אדם עושה אותן מתוך חובה.וגם כאשר אין לנו הזדהות עם המצוות והן לא מגיעות מתוך רצון פנימי-עדיין יש עניין לעשות אותם.
5)אם יש זמן- תקשור לכל שתי חניכים את הרגליים ותעשה בניהם תחרות(סוג של שיתוף פעולה) עד לקו מסויים. אחרי המשחק תשאל את החניכים איך זה מתקשר לעניין המצוות? תסביר להם שכדי לעשות את המצוות- יש עניין בשיתוף פעולה בין הרגש לשכל. אני צריך להתכוון כשאני עומד בתפילה,ולא רק למלמל איזה משפט,לעזור לאמא-כי אני באמת רוצה,לא בגלל שהיא ביקשה. וכל זה- בצעד אחד ביחד –גם בגלל שזה מה שה' אמר-ולכן צריך לעשות, וגם בגלל שאני באמת מבין ורוצה. שני הדברים האלו צריכים לבוא ביחד עם עשיית המצוות.(כמו שני הזוגות הקשורים ברגליים שצריכים ללכת ביחד)
|
