שכינה?

רמב"ן בראשית מו (א) ובדברי רבותינו דברים רבים יורו על שם השכינה שהוא האל יתברך: האלוהים הוא השכינה?

רמב"ן במדבר יג (ב) שלח לך אנשים - לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח. לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו, כמו שנאמר (דברים א כב) ותקרבון אלי כולכם וגו', ומשה נמלך בשכינה, אמר אני אמרתי להם שהיא טובה שנאמר (שמות ג יז) אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה, חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדבר המרגלים למען לא יירשוה, לשון רש"י מדברי אגדה: אם כך: מי היא "השכינה" שנמלך בה משה? האם גם רש"י מתכוון שהשכינה זה האלוהים?

רמב"ן (המשך) ויש כאן לשאול, אם כן משה עצמו חטא בענין, שנאמר וייטב בעיני הדבר (דברים א כג). ולמה אמר להם בענין הארץ "הטובה היא אם רעה" (פסוק יט) אחר שנאמר לו מתחלה שהיא טובה ורחבה. ועוד מה עשו המרגלים, כי משה אמר להם (פסוק יח) וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב, ואמר להם בערים (פסוק יט) הבמחנים אם במבצרים, ועל כל פנים היו צריכין להשיבו על מה שצוה אותם. ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו (פסוק כח) אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות, וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם:   ואל תחשוב כי היה פשעם באמרם "ארץ אוכלת יושביה" (פסוק לב) בלבד, כי טרם שיאמרו להם כן היה מריבת כלב עמהם. וכן כתוב (דברים א כח) אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו וגו', ובכאן כתיב (להלן יד ג) לנפול בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז. והנה משה רבינו אמר לבניהם כדברים האלה, והפליג להם בחוזק העם ובמבצר עריהם וכח הענקים יתר מאד ממה שאמרו המרגלים לאבותם, כדכתיב (דברים ט א ב) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק, ואם היה פשע המרגלים וחטאתם בזה למה יניא את לב בניהם כהניא המרגלים את לב אבותם. ועוד מה טעם למשה רבינו בשליחות הזאת, אם הארץ טובה והעם רפה הרי טוב, ואם רעה או שהעם חזק, סבור הוא שיחזירם למצרים:  אבל ישוב הענין בזה, כי ישראל אמרו כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכריה ששולחים לפניהם אנשים לדעת הדרכים ומבוא הערים ובשובם ילכו התרים בראש הצבא להורות לפניהם הדרכים, כענין שנאמר (שופטים א כד) הראנו נא את מבוא העיר, ושיתנו להם עצה באיזו עיר ילחמו תחלה ומאיזה צד יהיה נוח לכבוש את הארץ, וכך אמרו בפירוש (דברים א כב) וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים וגו', כלומר הערים אשר נבא אליהן תחילה ומשם נבא בכל הארץ. וזו עצה הגונה בכל כובשי ארצות, וכן עשה עוד משה עצמו שנאמר (להלן כא לב) וישלח משה לרגל את יעזר, וכן ביהושע בן נון (יהושע ב א) שנים אנשים מרגלים, ועל כן היה טוב בעיני משה. כי הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס, אבל יצוה בנלחמים להחלץ ולהשמר ולארוב, כאשר בא הכתוב במלחמת העי (שם ח ב) שהיתה על פי השם ובמקומות רבים. אז נמלך משה בשכינה, ונתן לו השם רשות ואמר לו שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, וידעוה ויגידו לכם ועל פיהם תתיעצו בענין הכבוש:

רש"י יחזקאל א (ג) היה היה דבר ה' - אמרו רבותינו היה כבר לפי שאין השכינה שור'ה על נביא בחוצה לארץ אלא ע"י ששרתה עליו תחלה בארץ ושנינו בברייתא דמכילתא בן אדם עמוד על רגלך (לקמן /יחזקאל/ ב') הוא היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר ויש אומרים בן אדם חוד חידה (לקמן /יחזקאל/ י"ז) הוא תחלת הספר ואומר אני שאותה נבואה נאמר' לו קודם שגלו שהיא ראויה ליאמר לו בארץ שאין מפורש בה גולה והיא נכרת תחלת שליחתו אליהם ויונתן אף הוא כך תירגם מהוי הוי פתגם נבואה מן קדם ה' עם יחזקאל בר בוזי כהנא בארעא דישראל תב תניינות אתמלל עמיה במדינת ארעא כשדאי ויחזקאל גלה עם החרש והמסגר שגלו עם יהויכין: יד ה' - כל לשון יד האמורה בספר זה ובכל לשון נבואה אינה אלא לשון תוקף שהנבואה תוקפת על כרחו כאד' משתגע דיישטרי"צא בלע"ז:

רד"ק יחזקאל א (ג) היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים - אמרו רבותינו זכרונם לברכה אין השכינה שורה על הנביאים בחוצה לארץ וכשנדבר עמהם בחוצה לארץ לא נדבר עמהם אלא במקום טהור על המי'ם שנאמר על נהר כבר ואני הייתי על אובל אולי ואני הייתי על יד הנהר ר' אלעזר בר צדוק אומר הרי הוא אומר קום צא אל הבקעה מגיד שהבקעה בשדה תדע שאין השכינה נגלת בחוצה לארץ שנאמר ויקם יונה לברוח תרשישה מפני ה' ויש אומרים כי פעם ראשונה אינו נדבר עם הנביא בחוצה לארץ פעם שניה מדבר ולזה נוטה דעת יונתן שתרגם מהוה הוה פתגם מן קדם ה' עם יחזקאל וגו' כבעמוד ומה שאמר אל יחזקאל בר בוזי היה לו לומר אלי וכן ותהי עליו עלי אלא שכן דרך המקרא לפעמים כמו נשי למך ואל משה אמר עלה אל ה' את יפתח ואת שמואל ובתרגום ירושלמי יחזקאל נביא בר ירמיהו נביא ונקרא ירמיהו בוזי על שהיו מבזין אותו: הרי משה היה במדבר, ולא היה שם מים, אם כך: איך דיבר עם השכינה? ובלעם עם מי דיבר, ועל איזה מים היה? רלב"ג מלכים א יג (יח) כחש  "כמו שהשרה הש"י(השם יתברך) השכינה על בלעם בעבור יש'ראל ואע"פ שלא היה נביא כ"א(כי אם) קוסם" האם הרלב"ג לא למד אצל רבניו שאין שכינה שורה על נביא בחו"ל? או שאין שכינה שורה אלא במקום מים? האם הרלב"ג קיבל "מסורת" "תורה" "שבע"פ" שונה מאשר קיבלו רש"י והרד"ק?

ריקאנטי בראשית ג (יב) זהו שאמרו רז"ל [מגילה כט ע"א] תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר חביבין ישראל שכל מקום שגלו שכינה עמהם גלו לבבל שכינה עמהם וכו': הרי אם שכינה גלתה עִם ישראל, אם כך: שכינה כן שוכנת בחו"ל, או לא? האם יש לשכינה מידה? הרי אם היא צריכה לגלות ע"פ האדמה, היא אמורה להיות קטנה מכדור הארץ?

אבן עזרא ויקרא כו (ל) חמניכם מגזרת חמה, בתים העשויים להשתחוות לשמש, והנו"ן נוסף כנו"ן נשים רחמניות (איכה ד, י). פגריכם - גופותיכם כמו פגר מובס (ישעי' יד, יט). גלגלים. שם גנאי לע"ג מגזרת כאשר יבער הגלל (מ"א יד, י). והטעם כי בהתחברם לבתי ע"ג שם תהרגו, וישחיתו אויביכם צורת גלוליכם, ואני לא אושיעכם, וגעלה נפשי אתכם - שתסור השכינה, אז תחרבנה עריכם ונשמו המקדשים שלכם, והטעם - בתחלה היו מקדשי (ויקרא כו, ב): האם כאשר שכינה סרה, יש חורבן? איך מסתדר פירושו של האבן עזרא עם הפס' הבא בירמיה כג (כד) אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהֹוָה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהֹוָה: אם האלוהים מלא את השמיים והארץ אם כך: היכן אינו נמצא?

אבן עזרא איוב א (ו) ויהי היום - הגאון רב סעדיה אמר כי השטן בן אדם היה מקנא באיוב ופי' בארץ בארצו לבדו ופירש כל אשר לו בידך בחפצך וכמוהו היד יואב אתך ופירש אך את נפשו שמור שמור נפשך שלא תבקש נפשו ואמר כי המלאכים אין להם קנאה והנה שכח ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו ובספר דניאל מפורש ואין איש מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם ועוד ואני בשנה אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו שהוא החזיק למיכאל ועזרו ולבאר סוד אלה הדברים לא יכילם ספר והמבין סוד מערכות הצבאות והשתנות המעשים כפי השתנות התנועות ידע עיקר השטן והכלל שהוא מלאך, וטעם ויהי היום יום ראש השנה שכל בני העולם עוברים לפני השכינה כבני מרון או יום דינו של איוב לבדו ולא אוכל לפרש, או יהי' פירושו ויהי היום שאירע בו כך וכך כמו ויהי היום ויעבור אלישע: האם האבן עזרא מתכוון שהשכינה היא האלוהים? ישעיה ו (ג) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: ירמיה כג (כד) אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהֹוָה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהֹוָה: הלא אם שכינה ואלוהים חד הם, והאלוהים נמצא ביקום כולו,  אם כך: איך אפשר לטעון שהאלוהים אינו נמצא במקום מסוים ביקום?

רמב"ן בראשית לג (כ) ויקרא לו אל אלהי ישראל - לא שהמזבח קרוי אלהי ישראל, אלא על שם שהיה הקב"ה עמו להצילו קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של הקב"ה נזכר בקריאת המזבח, כלומר, מי שהוא אל הוא אלהים לי ששמי ישראל. וכן מצינו במשה ויקרא שמו ה' נסי (שמות יז טו), לא שהמזבח קרוי ה', אלא על שם הנס קרא שם המזבח להזכיר שבחו של הקב"ה, ה' הוא נסי. ורבותינו דרשו (מגילה יח א) שהקב"ה קראו ליעקב אל. ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע מתחלקין לכמה טעמים ואני לישב פשוטו באתי. כל זה לשון רש"י. והנה צדקו דברי הרב בפשוטו של מקרא, ויהי טעם "לו" כטעם קרא לו בנימין (להלן לה יח), וקורא לך גודר פרץ (ישעיה נח יב):  ודע כי המנהג הזה בישראל כן, שיקראו השמות בשבחי האל כמו צוריאל (במדבר ג לה), צורישדי (שם א ו), כי יגיד הקורא שהאל הוא צורו ושדי הוא צורו, וכן עמנו אל (ישעיה ז יד), וכן שם המשיח ה' צדקנו (ירמיה לג טז), ושם ירושלים ה' שמה (יחזקאל מח לה). וכן יעשו בשמות מלאכים, גבריאל (דניאל ח טז), מיכאל (שם י כא), כי בעבור גדולת כחם יגידו בשמם כי הגבורה לאל ומי כמוהו:  אבל אונקלוס אמר ופלח עלוהי קדם אל אלהא דישראל. ויהיה טעם "לו" כטעם בו, כדרך כי בוחר אתה לבן ישי (ש"א כ ל), והחזיק לו (ש"ב טו ה), למי מריבה (במדבר כ כד). או יאמר ויקרא אל אלהי ישראל, וטעם "לו" כטעם אלכה לי אל הגדולים (ירמיה ה ה), לך לך מארצך (לעיל יב א):  ועל דרך האמת הוא כמדרש רבותינו שדרשו רבותינו במסכת מגלה (יח א) מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל, שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל. ויש בענין הזה סוד גדול הזכירוהו עוד בבראשית רבה (עט ח) בלשון אחר, אמר לו, אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים. ירמזו למה שהם אומרים תמיד שאיקונין של יעקב חקוקה בכסא הכבוד. והכונה שהשכינה שורה בארץ ישראל. והמשכיל יבין: מי זו השכינה? אם רמב"ן בראשית מו (א) ובדברי רבותינו דברים רבים יורו על שם השכינה שהוא האל יתברך: הרי אם האלוהים הוא השכינה? אם כך: מה הכוונה שהשכינה שורה בארץ ישראל? האם יש מקום ביקום שהאלוהים/שכינה אינו שורה בו? ירמיה כג (כד) אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהֹוָה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהֹוָה:

רד"ק תהלים קה (ד) ובמדרש (שו"ט): אמר רבי יוסי ב"ר חלפתא לרבי ישמעאל בנו, אתה מבקש לראות את השכינה בעולם הזה, עֲסֹק בתורה בארץ ישראל, כלומר כי בארץ ישראל הם פני השכינה ושם תקובל תפלתו מהרה: ומה יהיה על כל ה"חכמים" שעסקו בתורה ולא היו בארץ ישראל, אלא בחו"ל? ומה יהיה על כל תפילותיהם של ה"חכמים" שחיו בגלות? איך רואים בני אדם, את השכינה, אם אינה יורדת לארץ? או שהרד"ק אינו מקבל את הגמרא הבאה?  הרי אם הגמרא ניתנה בסיני מהאלוהים למשה, והגמרא למעלה טוענת ש"מעולם לא ירדה שכינה למטה", הרי שהרד"ק אינו מסכים עם דברי אלוהים = הגמרא? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

אם כך: לפי פירושו של הרד"ק הוא אינו מקבל שהגמרא משמיים? הרי איך מסתדרת הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ה עמוד א ותניא, רבי יוסי אומר: מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום, שנאמר +תהלים קט"ו+ השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. - ולא ירדה שכינה למטה? והכתיב +שמות יט+ וירד ה' על הר סיני! למעלה מעשרה טפחים. - והכתיב +זכריה יד+ ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים! - למעלה מעשרה טפחים. ולא עלו משה ואליהו למרום? והכתיב +שמות יט+ ומשה עלה אל האלהים! - למטה מעשרה. - והכתיב +מלכים ב ב+ ויעל אליהו בסערה השמים! - למטה מעשרה. - והכתיב +איוב כו+ מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, הרי אם לא ירדה שכינה מעולם למטה איך יראו אותה?

ריקאנטי בראשית ג (יב) ד"ה ספר הזוהר דכתיב יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה, וזהו אמרנו אני והו הושיענא כלומר שיושיע אותנו ושמו עמנו, שנאמר [זכריה ט, ט] צדיק ונושע הוא, וזהו חנון בידם מעבידים וכל הענין ההוא. ענין אחר ועיקר כי אני והו הם שני שמות שיש לשכינה משם של ע"ב אותיות, והטעם להזכיר אלו השמות מפני שבהם נרמז גלות השכינה, שנאמר [יחזקאל א, א] ואני בתוך הגולה, והוא אסור בזיקים [ירמיה מ, א], ובקשתינו מלפניו יתעלה, האם כוונת הריקאנטי שבכל מקום שנאמר בתנ"ך אני או והו הכוונה לשכינה?

ריקאנטי שמות יז (טז) בכל משלה. וזהו מאמר [חגיגה י"ד ע"א] חזי הוית עד די כרסוון רמיו [דניאל ז', ט'], אחד לו ואחד לדוד וכו'. ויאמר כי יד על כס יה, ירמוז כי היד השמאלית מזרועות עולם אשר היא על כס יה, ר"ל על השכינה שהיא כסא לשם הגדול, והיא אשר תמחה את עמלק, ותהיה מלחמה לי"י בעמלק מדור דור, הרמז לשכינה, כמו [לעיל ג', ט"ו] וזה זכרי לדור דור. השכינה היא כסא לשם הגדול?

ריקאנטי שמות כד (א) זה המאמר נחלקו בו חכמי הקבלה, כפי שתי הדיעות הנזכרות למעלה, יש מפרשין כי השם הגדול יתעלה המדבר למשה אמר לו שיעלה אל י"י, זה מטטרון שנקרא בשם המיוחד לפעמים שהרמז בו על השכינה הנקראת כך, וטעם עלה, כלומר עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגואל, ולא יבא אל השם הגדול כי לא יראני האדם וחי [להלן ל"ג, כ'], אמנם בענן ששם השכינה, והיה מתעלה ומסתלק השכינה זה מטטרון?

ריקאנטי שמות כד (ו) ויראו את אלהי ישראל וגו' [שם ו']. הרמז לשכינה, ומלת את מורה עליה. ותרגום אונקלוס ית יקר אלהא דישראל, והיא הנקראת כבוד י"י, וזהו ותחת רגליו, ותרגם אונקלוס ותחות כורסי יקריה, כי השמים העליונים הם הכסא שנאמר [ישעיה ס"ו, א'] השמים כסאי.

ריקאנטי בראשית א (ב) ספר הזוהר זה רמז באמרו וחשך על פני תהום, ומלת תהום רומזת לשכינה שנאמר [להלן מט, כה] ברכת תהום רובצת תחת, כי היא באחרית הבנין. זהו שנאמר במתן תורה [חבקוק ג, י] ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא,  תהום הכוונה לשכינה?

ריקאנטי בראשית א (ג) ספר הזוהר יש כח בצדיק התחתון להעיר האהבה בסוד או"ר זרוע לצדיק, ומריק הברכה מן הבריכה העליונה הנקראת חשך מרוב דקותה דרך האור הגנוז מן הצינור הסתום הדק, יורד על פי לויתן הנקרא בן זוג לשכינה, הלוויתן הוא בן זוג של השכינה?

ריקאנטי בראשית א (ו) שאמרו רז"ל כשם ששכינה למעלה כך שכינה למטה.  אם כך: האם יש שתי שכינות?

ריקאנטי בראשית א (ו) ספר הזוהר [שם מ"א ע"ב] שבעה היכלות, היא מתהלכת בין החיות מאי הוא, דא רוח קדישא אתר דנפקו מינה ואיהי נהיר לון דכתיב [שם] ונוגה לאש ומן האש יוצא ברק. וזהו מאמר רז"ל בפרקי רבי אליעזר [פ"ד], כי הרקיע הזה הוא רקיע הוא רקיע שעל ראשי החיות. וכבר ידעת שהשכינה היא אש, שנאמר [דברים ד, כד] כי ה' אלהיך אש אוכלה, ואמרו רז"ל [יומא כא ע"א] אש אוכלת אש, אש השכינה:

ריקאנטי בראשית א (ט) ספר הזוהר רבי ייסא אומר אל מקום אחד דא הוא אתר דכתיב ביה [ישעיה נד, י] וברית שלומי לא תמוט, דהא איהו נטיל כלא ושדי בימא. ותראה היבשה רוצה לומר שתהיה השכינה כלולה מן הכל. ונאמר בפרשה ב' פעמים כי טוב רמז לדו פרצופין אחרי היותה כלולה: 

ריקאנטי בראשית פרק א (י) ספר הזוהר רבי יוסי אומר ישראל מקוה איהו שנאמר מקוה ישראל יי'. ענין אחר מקוה דמים הוא יסוד עולם והמשיך אליו כל ההוויות, ומשם לשכינה. כד"א [קהלת א, ז] כל הנחלים הולכים אל הים. נקראת השכינה בשם ים כי מימיה מלוחין רמז למדת הדין, ועוד מפני כי השכינה במערב הנקרא ים: 

לאחר שקוראים את הריקאנטי, אפשר להבין מדוע אמרו ש"מי שלומד את הזוהר יכול להשתגע", הרי עם כל כך הרבה שטויות שסוטרות אחת את השנייה, רק השיגעון יכול להציל מזה,

כתר יונתן ויקרא כד (ג) מחוץ לפרוכת, של עדות לעולם, ששכינה שורה בישׂראל, באוהל מועד יערוך אותו אהרן מִערב ועד בוקר לפני יי תמיד חק עולם לדורותיכם:

כתר יונתן במדבר יד (י) ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכבוד השכינה של יי הִתגלה בענני הכבוד באהל מועד:

רש"י בראשית ט (כז) וישכון באהלי שם - ישרה שכינתו בישראל. ומדרש חכמים אף על פי שיפת אלהים ליפת, שבנה כורש שהיה מבני יפת בית שני, לא שרתה בו שכינה. והיכן שרתה, במקדש ראשון שבנה שלמה שהיה מבני שם:  

רש"י בראשית טו (י) אברם ברית לאמר וגו', ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, כמה שנאמר להלן (ירמיה לד יט) העוברים בין בתרי העגל, אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים הוא שלוחו של שכינה שהוא אש:

רש"י בראשית יז (ג) ויפול אברם על פניו - ממורא השכינה, שעד שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוח הקודש נצבת עליו, וזהו שנאמר בבלעם (במדבר כד ד) נופל וגלוי עינים. בברייתא דרבי אליעזר מצאתי כן:

רש"י בראשית יז (ה) כי אב המון גוים - לשון נוטריקון של שמו. ורי"ש שהיתה בו בתחלה, שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם, לא זזה ממקומה, שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה עד שנתוספה ליהושע, שנאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע:

רש"י בראשית מח (ח) וירא ישראל את בני יוסף - בקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו, לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים, ויהוא ובניו ממנשה:

רש"י בראשית מט (א) ואגידה לכם - בקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים:

רש"י שמות ב (ו) ותפתח ותראהו - את מי ראתה, את הילד, זהו פשוטו. ומדרשו שראתה עמו שכינה:  

רש"י שמות ב (ז) מן העברית - מלמד שהחזירתו על מצריות הרבה לינק ולא ינק, לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה:

רש"י שמות יח (יב) לפני האלהים - מכאן שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאלו נהנה מזיו השכינה:

רש"י שמות יט (יז) לקראת האלהים - מגיד שהשכינה יצאה לקראתם, כחתן היוצא לקראת כלה, וזהו שנאמר (דברים לג ב) ה' מסיני בא, ולא נאמר לסיני בא:  

רש"י שמות כ (כ) המקום אשר אזכיר את שמי - אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי, שם אבוא אליך וברכתיך אשרה שכינתי עליך מכאן אתה למד שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם, וזהו בית הבחירה. שם נתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים לברך את העם: רש"י שמות ב (יד) הלהרגני אתה אמר - מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש: רש"י למד את מה שמשה לא ידע? או שרש"י שכח את פירושו בשמות פרק ב פס' (יד)?

רש"י שמות כד (טז) ויש אומרים ויכסהו הענן למשה ששה ימים לאחר עשרת הדברות, והם היו בתחלת ארבעים יום שעלה משה לקבל הלוחות, ולמדך, שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששה ימים:

רש"י שמות לג (ד) הדבר הרע - שאין השכינה שורה ומהלכת עמם: איש עדיו כתרים שניתנו להם בחורב, כשאמרו נעשה ונשמע:

רש"י שמות לד (ח) וימהר משה - כשראה משה שכינה עוברת ושמע קול הקריאה, מיד וישתחו:

רש"י במדבר י (לו) רבבות אלפי ישראל - מגיד שאין השכינה שורה בישראל פחותים משני אלפים ושתי רבבות:

רש"י דברים כג (יא) לא יבא אל תוך המחנה - זו מצות לא תעשה. ואסור ליכנס למחנה לויה, וכל שכן למחנה שכינה:

רש"י דברים ל (ג) ושב ה' אלהיך את שבותך - היה לו לכתוב והשיב את שבותך, רבותינו למדו מכאן שהשכינה כביכול שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עמהם. ועוד יש לומר, שגדול יום קבוץ גליות ובקושי, כאלו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו, כענין שנאמר (ישעיה כז, יב) ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל, ואף בגליות שאר האומות מצינו

רש"י דברים לג (יב) כל היום - לעולם משנבחרה ירושלים לא שרתה שכינה במקום אחר: ובין כתפיו שכן - בגובה ארצו היה, בית המקדש בנוי אלא שנמוך עשרים ושלש אמה מעין עיטם ושם היה דעתו של דוד לבנותו, כדאיתא בשחיטת קדשים (זבחים נד ב)

רש"י יהושע ג (ד) וביניו - כמו ובינו ודומה לו ישמח ישראל בעושיו, ד"א ב' ארונות היו של שכינה ושל יוסף מהלכין יחד:

רש"י שופטים יא (יא) לפני ה' במצפה - למקום שנאספו כולם שהשכינה שורה על רוב צבור:

רש"י מלכים א ח (יג) לשבתך עולמים - שמשנבחרה לא הותרו הבמות ולא שרתה שכינה במקום אחר:

רש"י ישעיהו מג (כד) העבדתני בחטאותיך - אתם גרמתם לי להיות שמש לעובדי פסילים כמו שראה יחזקאל והנה רוח סערה באה מן הצפון שהיתה חוזרת מרכבת השכינה מבבל שהלכה לכבוש את כל העולם תחת ידו של נבוכדנצר שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר את בניו כדאיתא בחגיגה:

רש"י תהלים כב (ל) לא חיה - לא יחיה, רבותינו דרשו מן המקרא הזה שהמתים לפני מיתתם בשעת נטילת נשמה רואין פני שכינה:

רש"י תהלים כג (א) מזמור לדוד - אמרו רבותינו כל מקום שנאמר מזמור לדוד מנגן ואח"כ שורה עליו שכינה מזמור להביא רוח הקודש לדוד, וכל שנאמר בו לדוד מזמור שרתה עליו שכינה ואח"כ אמר שירה:

רש"י איוב א (יב) בני האלהים - צבא השמים הקרובים לשכינה להיות בני ביתו ועל שם כך נקראו בניו:

רש"י דברי הימים ב ו (ב) בית זבול - מדור: לשבתך עולמים - שמשנבחרה לא שרתה שכינה במקום אחר ולא הותרו הבמות:

רשב"ם בראשית יט (כד) וי"י המטיר - המלאך גבריאל: מאת י"י - שכינה ממש. וכן היא בבר' רבא ובתנחומא:

אבן עזרא תהלים סג (ג) וכבודך - השכינה:

רמב"ן בראשית לה (טו) ויקרא יעקב את שם המקום בית אל - יקראנו כן פעם אחר פעם להודיע כי הדבר אמת ונכון כי הוא בית אלהים, ושם השכינה תמיד, וכן ענין שם באר שבע:

רמב"ן במדבר ה (ב) וישלחו מן המחנה - אחר שהקים את המשכן צוה בשלוח הטמאים מן המחנה, שיהיה המחנה קדוש וראוי שתשרה בו שכינה. והיא מצוה נוהגת מיד ולדורות:

רד"ק שופטים כ (א) אל ה' המצפה - במקום שיתקבצו כל ישראל או רובם שם שכינה שורה כמו שנאמר אלהים נצב בעדת אל או הטעם כמו שמפורש בספר יהושע כי במצפה היה מזבח ה' ובית תפלה והיה בית נועד לישראל כשהיו נועדים על דבר, כבר כתבנו בספר יהושע למה היה דרכם להקבץ במצפה כי שם היתה תשועה גדולה לישראל בהקבץ מלכים להלחם עם יהושע:

ריקאנטי בראשית ג (יב) זהו שאמרו רז"ל [מגילה כט ע"א] תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר חביבין ישראל שכל מקום שגלו שכינה עמהם גלו לבבל שכינה עמהם וכו':

ריקאנטי בראשית ג (יב) ספר הבהיר זוכרת אני שירות שהייתי אומרת לפניך בלילות. כדאמרינן [ישעיה לח, כ] ונגינותי ננגן כל ימי חיינו. שירת כנסת ישראל היא בלילה כדאמרינן [תהלים מב, ט] ובלילה שירה עמי. שירה כתיב בה"א הרומזת לשכינה,

ריקאנטי בראשית ד (ז) ספר הזוהר מלאך המות אין לו עסק לפעול. אז ימחה השם יתעלה דמעה מעל כל פנים, ויהיה יי' אחד ושמו אחד בלתי כח הטומאה, כי הרעה לא יהיה לה עסק. וזה הדעת נראה לי נכון ועיקר כי מלת אתה רמז לשכינה.

ריקאנטי בראשית יד (יח) ומלכי צדק מלך שלם וגומר [שם יח]. בראשית רבה [מג, ו] המקום הזה מצדיק את יושביו, מלכי צדק, אדוני צדק, נקראת ירושלם צדק שנאמר [ישעיה א, כא] צדק ילין בה. כוונתם היא כי מלת צדק רומז לשכינה, שנאמר [דברים טז, כ] צדק צדק תרדוף,

ריקאנטי בראשית יח (א) כמה דאת אמר [ישעיה סא, י] וככלה תעדה כליה. והמשכיל יבין. ותמצא בדברי רבותינו ז"ל אומרים עדיין לא נשלם חלוקו של פלוני. זהו סוד [שמואל א, ב, יט] ומעיל קטן תעשה לו אמו. והרמז לשכינה הנקראת אם,

ריקאנטי בראשית כו (יב) ואין שכינה שורה על דבר פגום, כי אין האהל פרוסה כסדר, זהו סוד [ישעיה לג, כ] אהל בל יצען וגו', נמצא כל הגומר בכל יום מאה ברכות כאילו פורש אהל מועד. 

ריקאנטי שמות כה (א) הכל קבל דוד המלך ע"ה ברוח הקודש ומסר לשלמה בנו, והכל במדה במשקל ובמשורה לפי סדרי מערכת צורת השכינה, זהו שכתוב [דברי הימים א' כ"ח, י"א] ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם וגו',

ריקאנטי ויקרא א (א) ובספר הזוהר [ח"ג רפה ע"א] כי שם יי' אקרא [דברים לב, ג], מאי אקרא, כמה דאת אמר ויקרא אל משה, דא שכינתא. ויש מפרשים הפך, והראשון עיקר. וטעם מאהל מועד, כי באמצעית השכינה היה מדבר עם משה, כמו שאנו אומרים במוספים מפי כבודך כאמור. והבן כי באברהם נאמר [בראשית יח, א] והוא יושב פתח האהל, כי לא נכנס באהל רק בפתח,

ריקאנטי ויקרא ט (ד) אם עונות תשמור יה יי' מי יעמוד. וידעת כי המדה ההיא נקראת מלאך, זהו מאמרם בלהט החרב המתהפכת [בראשית ג, כד], פעמים אנשים פעמים נשים, ועל כן כינו רז"ל לשון שכינה בלשון נקבה,

ריקאנטי במדבר טו (לז) אותו בגימטריא זה הוא השכינה,

ריקאנטי במדבר יט (יז) מחניך קדוש. והנה כשמזה על הטמא בורחת ממנו הטומאה בראות הדין הנעשה בפרה סוררה ורוח טהרה שורה עליו ומטהרתו. וטעם ולקח אזוב וטבל במים [שם יח], כבר פירשתי כי האזוב רמז לשכינה.

ריקאנטי במדבר כג (כא) לא הביט און ביעקב וגו' [שם כא]. בזה הפסוק פירש טעם הענין כלו, ואמר כי האון והעמל לא הביט ביעקב, ופירש הטעם כי יי' אלהיו עמו, הרומז לתפארת ישראל, ותרועת מלך בו הרמז לשכינה,

מצודת דוד מלכים א ח (יג) מכון - יהיה מכון לשבתך בה עד עולם כי מעתה לא תשרה השכינה עוד במקום אחר:

מצודת דוד תהלים כד (ט) שאו וגו' - כפל הדבר כדרך המשוררים ויתכן שהאחד אמור על בית ראשון והאחד על בית העתיד כי בבית השני לא שרתה השכינה: