זהרה של תורה בראשית פרשת לך לך פרק כו (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם")

ויאמר אל שרה אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את וכי עד לאותה שעה אברהם לא ידע שאשה יפת מראה היתה שרה אלא שעד השעה ההיא לא הסתכל בצורתה של שרה מגודל הצניעות שהיתה בינהם וכאשר התקרבו למצרים נתגלה פניה והסתכל בה במה ידע על ידי הטורח משתנים פניו של האדם והיא עמדה ביופיה שלא נשתנה, אם מגודל הצניעות לא הסתכל בצורתה? אז איך הוא יודע אם השתנו פניה, או לא? ואולי באמת צודק הזוהר בקשקוש הזה? ושרה בעצם לא הייתה עקרה? כי מעולם לא שכבו אברהם ושרה, ולכן גם לא היו להם ילדים? ואם כל הצניעות הזאת, איך מגלים המצרים שהיא יפה, מה קרה לצניעות? המצרים הפשיטו את שרה? בראשית יב (יד) וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד:(טו) וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלֲלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:

זהרה של תורה בראשית פרשת ויצא פרק מז (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם")

עם אשר תמצא את אלוקיך לא יחיה וגו' אמר רבי יוסי כתוב קללת חינם לא תבוא שאם קללת צדיק היא אף שלא נתכוון בה כיון שיצאה מפיו לוקח אותה השטן ומקטרג ממנה יעקב אמר עם אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה על אף שהוא לא ידע לקח השטן את הדיבור ההוא כדי לקטרג ממנו על כן למדנו לעולם אל יפתח אדם את פיו לשטן מכיון שהוא לוקח זה הדיבור ומקטרג בו למעלה ולמטה כל שכן הדבור של החכם או של הצדיק ועל שני דברים נענשה רחל על קללת חינם של יעקב ועל שלא שילם יעקב נדרו, האלוהים הוא איזה פתי? שהשטן בא אליו ומספר לו סיפורים? והוא מאמין לו? ומהיכן למדו שרחל מתה מפני שחטאה? שהרי איך יכול לקטרג השטן על אדם שלא חטא? על דוד המלך, ובני עלי, ובני שמואל, וראובן בן יעקב, שאמרה תורה שחטאו, אמרה גמרא לא חטאו, וכאן אין שום אזכור לחטא, אז מה חטאה רחל? ומדוע היא נענשת על חשבון יעקב? ואיך מסתדר קשקוש זה עם "מגלגלים חובה ע"י חייב"?

זהרה של תורה ויקרא פרשת צו פרק ה (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם")

אמר רבי אלעזר בוא וראה מה בין אותם העמלים בתורה לנביאי האמת אותם העמלים בתורה חשובים יותר מנביאים בכל עת לפי שהם עומדים במדרגה יותר עליונה מנביאים אלו העמלים בתורה קימים למעלה במקום שנקרא תפאר"ת שהוא החיזוק של כל האמונה והנביאים קיימים למטה במקומות שנקראים נצ"ח והו"ד  ועל כן אלו העמלים בתורה חשובים מן הנביאים ויותר עליונים מהם שאלה קיימים למעלה ואלה קיימים למטה ואלו האומרים ענינים ברוח הקדש קיימים למטה יותר ועל כן זכאים הם העמלים בתורה שהם במדרגה יותר על כולם ומי שעמלו בתורה אינו צריך לא לקרבנות ולא לעולות שהרי התורה חשובה מכל והיא עיקר קשר האמונה ועל זה כתוב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום וכתוב שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול אם כך האם כל הרבנים וה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ה"צדיקים" היו גדולים ממשה? מאהרון? משמואל? ומשאר כל הנביאים? עכשיו אפשר להבין מדוע עם ישראל לא שמע לנביאים, כי הרבנים שלהם יותר גדולים, ובמדרגה יותר גבוהה, אם כך: יכול להיות שאלוהים לא שמע על שיטת המדרגות מפני שעד היום אנו סובלים במשך כשלושת אלפים שנה כי לא עשינו את מה שאמרו הנביאים, ועשינו את מצוותם של ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", הרי מי הם "אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה"? ישעיה כט (י) כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהֹוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה:(יא) וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ הסֵפֶר לאמר קרא נא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא:(יב) וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר:(יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:(יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר: ומדוע האלוהים כועס, הרי הם בדרגה יותר גבוהה מהנביאים, שהוא שלח, חוץ מזה למה לו לכעוס אם שלח לנו סתם נביאים ולא אנשים בדרגות גבוהות יותר, ואיך התפספס הכתוב הבא "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול" שהרי כל "ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" והצדיקים מטעם עצמם סבלו או עונו, כנראה שאלוהים הפסיק לקרוא בתורה, והיא נשכחה ממנו? ומה על זהרה של תורה בפרשת קדושים פרק טו "הקב"ה במה מוכיח לאדם מוכיחו באהבה בסתר אם שומע לו הרי טוב ואם לא מוכיחו בין אוהביו אם שומע לו הרי טוב ואם לא מניחו ואין מוכיחו עוזב אותו שילך ויעשה כרצונו"

מה פרוש "ממשה עד משה לא קם כמשה" היכן עקיבא והרוגי מלכות? היכן יהודה הנשיא? היכן שמעון בר יוחאי ובנו? היכן רב מאיר בעל הנס? וכל "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" בין משה אבי הנביאים למשה הרמב"ם?

זהרה של תורה פרשת קדושים פרק טו (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה"  "הנפש אשר באדם")

לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך וגו' מצווה זו להוכיח לזה שחטא ולהראות לו אהבה רבה שאוהב אותו ומוכיחו כדי שלא יענש על חטאיו שהרי בהקב"ה כתוב כי את אשר יאהב יוכיח וכמו שהקב"ה עושה ומוכיח למי שאוהב אותו כך ילמד האדם מדרך ההוא ויוכיח לחברו  הקב"ה במה מוכיח לאדם מוכיחו באהבה בסתר אם שומע לו הרי טוב ואם לא מוכיחו בין אוהביו אם שומע לו הרי טוב ואם לא מניחו ואין מוכיחו עוזב אותו שילך ויעשה כרצונו  אם מוכיחו בסתר זה מאהבה, ומוכיחו בין אוהביו זה גם מאהבה, מה קורה כאשר מוכיחו בגלוי ולא בין אוהביו? מה על עשרת הרוגי מלכות? מה על עקיבא ותלמידיו? גם אלו מאהבה? האם כאשר האלוהים כבר לוקח את נשמתך, לא בא לרמוז שקלו כל הקיצין, ואין טעם להמשיך להוכיח לאותו אדם, כי כנראה כבר לא יבין? תהילים צה (י) אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי:(יא) אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוחתי: 

זהרה של תורה במדבר פרשת נשא פרק ג (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה"  "הנפש אשר באדם")

איש איש כי תשטה אשתו וגו' רבי חזקיה פתח ואמר אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך וגו' מה גפן לא מקבל עליו אלא משלו כך נשי ישראל צריכות לעמד בדמיון זה שלא תקבל עליה אלא בן זוגה כיונה זו שאינה מקבלת אלא בן זוגה ועל כן כגפן פוריה בירכתי ביתך  בירכתי ביתך ולא לחוץ בשוק אמר רבי חזקיה תבוא מארה על זה האיש שמניח לאישתו להתראות משערות ראשה החוצה  וזהו אחד מעניני הצניעות שבבית והאישה שמוציאה משערות ראשה החוצה להתקשט בהן גורמת עניות לבית וגורמת לבניה שלא יהיו חשובים בדורם וגורמת לרוח טומאה שיתגרה בבית מי גרם לכל זה השערות שהתקשתה בהן בחוץ ואם בבית כך כל שכן בשוק וכל שכן אם היא מראה חציפות אחרת ולפיכך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך שצריכה האשה להיות צנועה  בירכתי הבית ואם תעשה כן מה כתוב בניך כשתילי זתים סביב לשולחנך מה זית זה בין בחורף בין בקיץ אינו משליך עלים שלו ותמיד נמצא בו חשיבות יותר על שאר העצים כך בניה יתעלו בחשיבות על שאר בני העולם ולא עוד אלא שבעלה מתברך בכל הברכות שלמעלה בברכות שלמטה בעושר בבנים ובבני בנים זה שכתוב כי כן יבורך גבר ירא ה' וכתוב יברכך ה' מציון יראה, (על המילה "יראה" לפחות אם כבר מצוטט הזוהר אז שיעתיק את המילה ולא ישנה אותה שהרי זה מה שכתוב שם בתהילים קכח (ה) יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:(ו) וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל ישראל:) בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל, ואיך מסתדרת קביעה זו של הזוהר, עם הרב מלובביץ? כנראה שאישתו לא הייתה צנועה? לחזון איש גם לא היו בנים אולי בגלל צניעות אישתו?  רוב תושבי בני ברק נחשבים לעניים האם זה בגלל נשותיהם? מעניין שכל הנשים האחרות בכל ערי ישראל שאינן נחשבות לצנועות לפי "החכם" רב חזקיה יש בביתם עושר ובנים? האם אלוהים לא היה בשיעוריו של רב חזקיה או שלא קרא האלוהים את "הזהר הקדש"? "כך בניה יתעלו בחשיבות על שאר בני העולם"? לפי קביעה זו, הרי במשך כל שנות קיומינו כעם, אמותינו לא שמרו על צניעות? הרי מה חשיבותינו על שאר העולם, הרי כולם התעללו כמעט תמיד ביהודים?

זהרה של תורה במדבר פרשת שלח פרק ו (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם")

ויספרו ויאמרו וגו' רבי יצחק אמר מי שרוצה לומר שקר אומר דבר אמת בתחילה כדי שיאמינו לשקריו, זה מה שאומר רש"י בבמדבר יג (כז) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ: רש"י זבת חלב ודבש היא - (במדרש רבה) כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו: האם הזוהר ורש"י עושים קורס מזורז לשקרנים?

זהרה של תורה במדבר פרשת קרח פרק ח (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם")

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי וגו' אמר רבי יצחק כתוב מימנו אש דת למו צו התורה שהיא כח הימין והשמאל בכלל בימין מי שעושה מן הימין שמאל ומן השמאל ימין הרי הוא כמחריב עולם בוא וראה אהרן הוא בחינת ימין לווים בחינת שמאל קרח ביקש להחליף הימין לשמאל בשביל זה נענש ולא עוד אלא שנמצא בו לשון הרע ונענש בכל  ויקח קרח מה ויקח לקח עצה רעה לנפשו  כל הרודף אחרי מה שאינו שלו נאבד ממנו קרח רדף אחרי מה שאינו שלו את שלו אבד ואחר לא הרוויח קרח הלך במחלוקת מה מחלוקת התפרדות שלמעלה ושלמטה ומי שמבקש להפריד תיקון העולם נאכד מכל העולמות מחלוקת מפריד השלום ומי שחולק על השלום חולק על השם הקדוש כיון שהשם הקדוש נקרא שלום

זהרה של תורה פרשת דברים פרק ב (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם")

הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וגו' אמר רבי יוסי בוא וראה בשעה שאמר הקב"ה למשה  הבו לכם אנשים חכמים ונבונים היה מבקש בכל ישראל ולא מצא נבונים וכשתרצה לומר שנבון הוא מדרגה עליונה מחכם כך הוא בודאי ומה בין זה לזה  תלמיד המחכים את רבו נקרא  חכם חכם שיודע בפני עצמו כל מה שנצרך נבון כמה מדרגות יש בו שמסתכל בכל ויודע בענינים שלו ובשל אחרים וסימנך יודע צדיק נפש בהמתו חכם בלב ולא במקום אחר  ככתוב וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו כפי שהחכמה עומדת בלב ונבון למעלה ולמטה מסתכל בשלו ובשל אחרים ועוד שאין דברי תורה מתישבים אלא במדבר שאין אור אלא זה שיוצא מתוך החושך כאשר נכנע צד הרע נתעלה הקב"ה למעלה ונתכבד בכבודו ואין עבודה חשובה לפני הקב"ה כזו הנעשית מתוך חשכות ואין טוב כזה שיוצא מתוך הרע וכאשר נכנס אדם בדרך הרע ועוזב אותו אז נתעלה הקב"ה בכבודו ובטוב הזה  נתעלה כבודו וזו היא עבודה שלמה משה לא מצא נבונים בעם ישראל? ומה יהיה על "אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם הם כבני אדם אנו כחמורים"  שהרי אם בהם לא מצא נבונים אלא רק חכמים הרי אנו מה?  אז איך פתאום צצו לנו "גדולי תורה" "גאונים" "אדמו"רים"?

ולחלק השני של פסקה זו, מה הקשר בין הדברים? "שאין דברי תורה מתישבים אלא במדבר, שאין אור אלא זה שיוצא מתוך החושך"?

ירמיה ו (יח) לָכֵן שִׁמְעוּ הַגּוֹיִם וּדְעִי עֵדָה אֶת אֲשֶׁר בָּם:(יט) שִׁמְעִי הָאָרֶץ הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל הָעָם הַזֶּה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם כִּי עַל דְּבָרַי לֹא הִקְשִׁיבוּ וְתוֹרָתִי וַיִּמְאֲסוּ בָהּ:

ירמיה לב (ל) כִּי הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אַךְ עֹשִֹים הָרַע בְּעֵינַי מִנְּעֻרֹתֵיהֶם כִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אַךְ מַכְעִסִים אֹתִי בְּמַעֲשֵֹה יְדֵיהֶם נְאֻם יְהֹוָה:(לא) כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי:(לב) עַל כָּל רָעַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָֹרֵיהֶם כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם וְאִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם:(לג) וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים וְלַמֵּד אֹתָם הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד וְאֵינָם שֹׁמְעִים לָקַחַת מוּסָר:(לד) וַיָּשִֹימוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ:(לה) וַיִּבְנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לְהַעֲבִיר אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִים וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי לַעֲשֹוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת לְמַעַן הַחֲטִי את יהודה:

נחמיה ט (יג) וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים:(יד) וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָּ לָהֶם וּמִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ:(טו) וְלֶחֶם מִשָּׁמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִרְעָבָם וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם לִצְמָאָם וַתֹּאמֶר לָהֶם לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתָ אֶת יָדְךָ לָתֵת לָהֶם:(טז) וְהֵם וַאֲבֹתֵינוּ הֵזִידוּ וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתֶיךָ:(יז) וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם וַיִּתְּנוּ רֹאשׁ לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם בְּמִרְיָם וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב וחֶסֶד וְלֹא עֲזַבְתָּם:(יח) אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת:--- (כו) וַיַּמְרוּ וַיִּמְרְדוּ בָּךְ וַיַּשְׁלִכוּ אֶת תּוֹרָתְךָ אַחֲרֵי גַוָּם וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרָגוּ אֲשֶׁר הֵעִידוּ בָם לַהֲשִׁיבָם אֵלֶיךָ וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדוֹלֹת:--- (כט) וַתָּעַד בָּהֶם לַהֲשִׁיבָם אֶל תּוֹרָתֶךָ וְהֵמָּה הֵזִידוּ וְלֹא שָׁמְעוּ לְמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִשְׁפָּטֶיךָ חָטְאוּ בָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אָדָם וְחָיָה בָהֶם וַיִּתְּנוּ כָתֵף סוֹרֶרֶת וְעָרְפָּם הִקְשׁוּ וְלֹא שָׁמֵעוּ:(ל) וַתִּמְשֹׁךְ עֲלֵיהֶם שָׁנִים רַבּוֹת וַתָּעַד בָּם בְּרוּחֲךָ בְּיַד נְבִיאֶיךָ וְלֹא הֶאֱזִינוּ וַתִּתְּנֵם בְּיַד עַמֵּי הָאֲרָצֹת:(לא) וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲשִׂיתָם כָּלָה וְלֹא עֲזַבְתָּם כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה: איך מסתדרת הגמרא הבאה עם הנאמר בדברי הנביאים למעלה? תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: הרי אלה שעליהם מדובר לא היו מלאכים, כי מלאכים אינם עושים זאת, אם כך: גם אם נדון אותם לכף זכות, ונאמר שהם בני אדם, הרי שנותר לנו הדורות המרוחקים מהם אלפי שנים, שאנו חמורים, ואפילו לא "כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים" ואם ניתנה הגמרא משמים, כדברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. איך אם כך: אפשר לטעון על אנשים שחיו אחרי דור התנ"ך, שהיו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"? או שאולי, הם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", אבל "חוכמת חמורים" להם?

זהרה של תורה דברים פרשת ניצבים פרק טו (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם")

כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך רבי יהודה פתח שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה' למדנו בשעה שברא הקב"ה את העולם ובקש לברוא את האדם נמלך בתורה (האם לא אלוהים כתב את התורה?) אמרה לפניו רצונך לברוא את האדם הרי עתיד הוא לחטוא לפניך עתיד הוא להכעיס לפניך אם תשלם לו כמעשהו (מדוע השאלה? הרי זה כתוב בה ומשלם לאדם כפועלו) הרי העולם לא יכול להתקיים לפניך  וכי לחינם אני נקרא אל רחום וחנון ארך אפים וטרם שברא הקב"ה את העולם ברא תשובה (אם כך: אז בתורה לא היה כתוב בהתחלה על קורבנות אשם חטאת ובית מקדש ולא יום הכיפורים?  שהרי אם היו למה ברא תשובה היא כבר הייתה כתובה בתורה שנמלך בה   בניצבים יד כתוב "שהרי התורה 2000 שנה קודם שנברא העולם" אם כך התשובה הייתה כבר מזמן התורה אז למה צריך לברוא עכשיו תשובה ) אמר לה לתשובה רצה אני לברוא אדם בעולם על מנת שכאשר יחזרו בתשובה מעוונותיהם תהי נכונה למחול עוונותם ולכפר עליהם בכל שעה ושעה תשובה מוכנת אל האנשים וכאשר האנשים חוזרים בתשובה מעוונותם התשובה ההיא באה אצל הקב"ה והכל מתכפר והאיש ינקה מחטאתו ומתי ינקה האיש מחטאתו בשעה שנכנס בתשובה ההיא כראוי רבי יצחק אמר כשחוזר בתשובה לפני מלך העליון ומתפלל התפילה מעומק הלב זה שכתוב ממעמקים קראתיך ה' אם ה"תשובה מוכנת אל האנשים", מה יהיה על כל הפס' הבאים. בספר דברים, ובישעיהו, ובירמיהו?

דברים לב (יט) וַיַּרְא יְהוָֹה וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו:(כ) וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם:(כא) הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם:

ישעיה א (י) שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָה קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה:(יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהֹוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי:(יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי:(יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה:(יד) חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא:(טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ:

ירמיה טו (א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ:(ב) וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה נֵצֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶּׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי:(ג) וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת נְאֻם יְהֹוָה אֶת הַחֶרֶב לַהֲרֹג וְאֶת הַכְּלָבִים לִסְחֹב וְאֶת עוֹף הַשָּׁמַיִם וְאֶת בֶּהֱמַת הָאָרֶץ לֶאֱכֹל וּלְהַשְׁחִית:

זהרה של תורה דברים פרשת וילך פרק טז (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם")

וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל שהקב"ה בחר בהם ובשביל שבחר בהם קרא אותם בנים בכורים קדושים אחים וירד לשכון עמהם זה שכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם חזקו ואימצו אל תראו ואל תערצו מפניהם כי ה' אלוקיך הוא ההולך עמך וגו' רבי חייא פתח ואמר ועתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו כה אמר ה' עשך ויוצרך מבטן יעזרך אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו בוא וראה כמה הבטיחם הקב"ה לישראל בכמה מקומות לזכותם לעולם הבא שהרי לא בחר לחלקו כל אומה ולשון אלא ישראל בלבדם  אם לא בחר לחלקו? על מה דן לגויים? ולמה ייצרם? ומה קרה, האם התחרט האלוהים, והחליט לקבל את כולם? הרי בישעיה נו (א) כֹּה אָמַר יְהֹוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת:(ב) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע:(ג) וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי יְהֹוָה מֵעַל עַמּוֹ וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ:(ד) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי:(ה) וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת:(ו) וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל יְהֹוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם יְהֹוָה לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי:(ז) וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים:(ח) נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו: ישעיה ב (א) הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם:(ב) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָֹּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם:(ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהֹוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלִָם: (ד) וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָֹּא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה: ולפיכך נתן להם תורת אמת  לזכות על ידה ולהבין דרכי הקב"ה כדי שינחלו ארץ קדושה וכל מי שזוכה בארץ הקדושה הזאת יש לו חלק לעולם הבא כמו שכתוב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ.

זהרה של תורה דברים פרשת האזינו פרק יח (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם")

האזינו השמים ואדברה וגו' רבי חייא אמר אשרי חלקו של משה יותר מכל נביאי העולם בוא וראה כתוב שמעו שמים והאזינו ארץ כי ה' דבר ישעיהו שהיה רחוק יותר מן המלך כתוב שמעו שמים משה שהיה קרוב יתר למלך כתוב האזינו השמים יצא קול ואמר מי הוא זה שמבקש להרעיש עולמות עד שפתח ואמר  לא אני ולא משלי אלא כי דבר ה' דבר במשה האזינו השמים ואדברה אני ולא אחר ואדברה בלי פחד  מעניין מיהו רבי חייא שיודע שישעיהו לא נביא ברמה גבוהה? ואיך בת קול לא שמעה את האלוהים כאשר דבר אל ישעיהו? וישעיהו דבר נבואה מעצמו הוא הביא מהבית לא דבר האלוהים אמר? ומה בת קול לא יודעת שזה דבר אלוהים? אבל יודעת להשתיק אנשים? ובת קול שואלת מי מרעיש עולמות ואינה רואה על מה מרעישים עולמות? ומה היא כזאת עצמאית, ואינה נשלטת ע"י האלוהים? ישעיה א (א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה:(ב) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְהֹוָה דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי:(ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן:(ד) הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת יְהֹוָה נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר: ומה משה דבר מעצמו? הרי אלוהים אומר למשה בדברים לא (טז) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ:(יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה:(יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:(יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: האם יש חלקים בשירת האזינו שלא נאמרו למשה והוא המציא לבד?

היו נביאים שהמציאו מעצמם והם נביאי אמת?  את מה פספסה בת קול שלא יודעת שנביאי האמת מדברים רק במצוות אלוהים?

מלכים ב כא (י) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים לֵאמֹר: יהוה מדבר, ובת קול, מפסיקה אותו?

ירמיה ז (כה) לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ:(כו) וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם:

ירמיה מד (ד) וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים הַשְׁכֵּים וְשָׁלֹחַ לֵאמֹר אַל נָא תַעֲשֹוּ אֵת דְּבַר הַתֹּעֵבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי:(ה) וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם לָשׁוּב מֵרָעָתָם לְבִלְתִּי קַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים:

עמוס ג (ז) כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יֱהֹוִה דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים:

זהרה של תורה דברים פרשת האזינו פרק יט (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה"  "הנפש אשר באדם")

הצור תמים פועלו אמר רבי יוסי ודאי כל מה שהקב"ה עשה בארץ הכל היה בסוד של חכמה והכל בשביל להראות חכמה העליונה לאנשים כדי שילמדו ממעשיו סודות החכמה וכולם הם כראוי וכל מעשיו דרכי התורה הם לפי שדרכי התורה הם דרכי הקב"ה ואין לך דבר קטון שלא יהיה בו כמה דרכים ונתיבות סודות החכמה העליונה בוא וראה שהרי רבי יוחנן בן זכאי  היה אומר שלש מאות הלכות פסוקות בסוד החכמה העליונה כמו שכתוב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך אם כל מעשיו של האלוהים דרכי התורה הם, איך עובר האלוהים על דרכי התורה?

שמות כג (ז) מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע: אז איך צדיק ורע לו רשע וטוב לו? איך עשרת הרוגי מלכות? איך כל המתים על קידוש השם?

דברים כד (יד) לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ:(טו) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְהֹוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא: אז איך משלם האלוהים רק לאחר מאה ועשרים שנה?

ויקרא כה (לה) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ:(לו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:(לז) אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ: איך הסכים האלוהים להיתר עסקה?

דברים טו (ט) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְהֹוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא:(י) נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ: איך הסכים האלוהים לפרוזבול?

וירא ה' ינאף מכעס בניו ובנותיו אמר רבי חייא בוא וראה אדם העושה מצווה זאת המצווה עולה ועומדת לפני הקב"ה ואמרת אני מפלוני שעשאני והקב"ה מושיבה לפניו להשגיח בה כל יום להטיב לו בעבורה ואם עובר איש על דברי התורה עברה זו עולה לפניו ואומרת אני מפלוני שעשאני והקב"ה נותן לה מקום ועומדת שם להשגיח בה להענישו זה שכתוב וירא ה' ינאף מכעס בניו ובנותיו מה ראה מה שעומד לפניו ואם חוזר בתשובה מה כתוב גם ה' העביר חטאתך לא תמות שהעביר עברה ההיא לפניו כדי שלא יסתכל בה למען ייטיב לו  מתי ייטיב לו בעבורה, בעולם הזה, או הבא?

זהרה של תורה דברים פרשת וזאת הברכה פרק כ (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה"  "הנפש אשר באדם")

וזאת הברכה אשר ברך משה וגו' וזאת התורה אשר שם משה וגו' הרי נתבאר בכל מקום שנוספה האות וא"ו זה מוסיף על הענין הראשון אם כן מדוע נוספה האות וא"ו במקראות האלה הרי לא נאמר זאת בתחילה או ענין אחר שיבוא להוסיף עליהם אלא בוא וראה האות -ו-נתחבר עם זא"ת ואז בה חיים לעולם שהרי עץ החיים נדבק בה וכאשר אין האנשים מטיבים את מעשיהם נסתלקה האות -ו- מהמילה זא"ת על כן כתוב זאת תהיה תורת המצורע והוא חשוב כמת וכתוב זאת התורה אדם כי ימות באוהל שנסתלקה האות -ו- מהמילה זאת על כן אמר רבי שמעון וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים אדון הבית אדון השכינה 

איוב יב (א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:

איוב יד (ז) כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל:(ח) אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ:(ט) מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָֹה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע:(י) וְגֶבֶר יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ וַיִּגְוַע אָדָם וְאַיּוֹ: האם איוב לא שמע על "עולם-הבא"? מה הוא רוצה בפסוקים אלה?

(יב) וְאִישׁ שָׁכַב וְלֹא יָקוּם עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם לֹא יָקִיצוּ וְלֹא יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם:(יג) מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי תַּסְתִּירֵנִי עַד שׁוּב אַפֶּךָ תָּשִׁית לִי חֹק וְתִזְכְּרֵנִי:(יד) אִם יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה כָּל יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי:

במדבר כו (סג) אֵלֶּה פְּקוּדֵי משֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:(סד) וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי משֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי:(סה) כִּי אָמַר יְהוָֹה לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִֽיהוֹשֻׁעַ בִּן נֽוּן:

דברי הימים א י (יג) וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּיהֹוָה עַל דְּבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר לֹא שָׁמָר וְגַם לִשְׁאוֹל בָּאוֹב לִדְרוֹשׁ:(יד) וְלֹא דָרַשׁ בַּיהֹוָה וַיְמִיתֵהוּ וַיַּסֵּב אֶת הַמְּלוּכָה לְדָוִיד בֶּן יִשָׁי:

תהילים קלב          ירושלים?

(יג) כִּי בָחַר יְהֹוָה בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ:(יד) זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ:(טו) צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ אֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם:(טז) וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ:(יז) שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי:(יח) אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ:

עמוס ד        ---------------------מסורת?

(י) שִׁלַּחְתִּי בָכֶם דֶּבֶר בְּדֶרֶךְ מִצְרַיִם הָרַגְתִּי בַחֶרֶב בַּחוּרֵיכֶם עִם שְׁבִי סוּסֵיכֶם וָאַעֲלֶה בְּאֹשׁ מַחֲנֵיכֶם וּבְאַפְּכֶם וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם יְהֹוָה:(יא) הָפַכְתִּי בָכֶם כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה וַתִּהְיוּ כְּאוּד מֻצָּל מִשְֹּרֵפָה וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם יְהֹוָה:(יב) לָכֵן כֹּה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יִשְׂרָאֵל עֵקֶב כִּי זֹאת אֶעֱשֶׂה לָּךְ הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל:(יג) כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵֹּחוֹ עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה וְדֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ יְהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמוֹ:

איכה ד     -------------------------------נזיר?

(ז) זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם: נזיר "זך"? הלוא המתנזר חוטא לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"?

שמות כג      מי השופט?    רשע וטוב לו?

(ז) מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע:

משלי י (כז) יִרְאַת יְהֹוָה תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה:  איך?

קהלת ח (יג) וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים:

משלי כט (ב) בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם:  רמזים מוסתרים ואותיות הגידו

משלי כח (ב) בְּפֶשַׁע אֶרֶץ רַבִּים שָׂרֶיהָ וּבְאָדָם מֵבִין יֹדֵעַ כֵּן יַאֲרִיךְ:

 

קהלת ט (א) כִּי אֶת כָּל זֶה נָתַתִּי אֶל לִבִּי וְלָבוּר אֶת כָּל זֶה אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם בְּיַד הָאֱלֹהִים גַּם אַהֲבָה גַם שִׂנְאָה אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם הַכֹּל לִפְנֵיהֶם:(ב) הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ כַּטּוֹב כַּחֹטֶא הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא:(ג) זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל וְגַם לֵב בְּנֵי הָאָדָם מָלֵא רָע וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם וְאַחֲרָיו אֶל הַמֵּתִים:(ד) כִּי מִי אֲשֶׁר יְבֻחַר אל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת:(ה) כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה וְאֵין עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם:(ו) גַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם גַּם קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: האם לא הבין שלמה ש"צדיקים במותם נקראים חיים"?  מקרה אחד קורה לכולם? הרי הצדיקים זוכים לגן עדן?