אדם?

במדבר לא (יט) וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם: רש"י תתחטאו - במי נדה כדין שאר טמאי מתים שאף לדברי האומרים קברי עו"ג אינן מטמאין באהל שנא' (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין עו"ג קרויין אדם. מודה הוא שהעו"ג מטמאין במגע ובמשא שלא נאמר אדם אלא אצל טומאת אהלים שנא' (במדבר יט) אדם כי ימות באהל: איך מסתדר פירוש זה של רש"י שהועתק מהתלמוד בבלי מסכת יבמות דף סא עמוד (א) תניא, וכן היה ר"ש(רב שמעון) בן יוחאי אומר: [עמוד א] קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל, שנא': +יחזקאל ל"ד+ ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם. עִם הפס' הבאים? בראשית ה (א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ:(ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם: הַאִם גם "נְקֵבָה" נקראת אדם? שמות יג {יג} וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה: פדיון בכור עושים שולחן ערוך יורה דעה סימן שה סעיף א מצות עשה לפדות כל איש מישראל בנו, שהוא בכור לאמו הישראלית אם כך: האם אישה כלולה במילה "אָדָם"? או שכאשר נכתב "אָדָם" הכוונה רק לגבר?

איך מסתדר פירוש רש"י שהועתק מהגמרא, עם הגמרות הבאות? תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לח עמוד א והתניא, ר"מ(רב מאיר) אומר: מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? ת"ל: +ויקרא י"ח+ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא אדם, הא למדת, שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול! אמרי: אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה, דא"ר חנינא: גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א והתניא, היה רבי מאיר אומר: מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? תלמוד לומר: +ויקרא יח+ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם, הא למדת, שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה - הרי הוא ככהן גדול! הַאִם רב מאיר אינו יודע שאדם קרויים רק מֵעָם יִשְׂרָאֵל? הרי רב מאיר מצטט פס' שבו מדובר על אדם, וטוען שאדם = גם נכרי, עובד כוכבים? איך מסתדרים דברי רב מאיר בגמרא, עִם דברי רש"י? איך מסתדרת ההלכה שגויים כבהמה נחשבים, עִם דברי רב מאיר בגמרא? רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק א (ו) אחד הסך את עצמו, ואחד הסך את אחרים, שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר" (שמות ל, לג). הסך כלים, ובהמה, וגויים שהן כבהמה, או שסך מתים - פטור, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל, לב): אִם גויים אינם נחשבים כבני אדם, אלא כבהמה? מדוע מצווה משה, את החוזרים מהמלחמה בְּמִדְיָן, לצאת ולהיות מחוץ למחנה שבעה ימים? הרי טומאת בהמה רק עד הערב? ויקרא יא (כו) לְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַּעֲלָה טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִטְמָא:(כז) וְכֹל הוֹלֵךְ עַל כַּפָּיו בְּכָל הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל אַרְבַּע טְמֵאִים הֵם לָכֶם כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב:(כח) וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם:--- (לא) אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל הַשָּׁרֶץ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב:(לב) וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר:--- (לט) וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב: הַאִם משה לא ידע/למד רש"י/גמרא/הלכה בהרמב"ם? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הַאִם האלוהים אינו יודע שאדם הוא רק מֵעָם יִשְׂרָאֵל? הרי האלוהים קורא לשבויים(נשים וילדים) ממלחמת מִדְיָן, אדם? במדבר לא (יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:--- (כה) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(כו) שָׂא אֵת רֹאשׁ מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הָעֵדָה: איך מסתדר שהגמרא ניתנה בסיני מהאלוהים למשה, ורש"י והרמב"ם טוענים שאדם אינו גוי עובד כוכבים? והגמרא טוענת שכן? האם רש"י והרמב"ם אינם מקבלים חלק מגמרא כ"תורה למשה מסיני"?

במדבר לא (כה) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(כו) שָׂא אֵת רֹאשׁ מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הָעֵדָה:(כז) וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כָּל הָעֵדָה:(כח) וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס לַיהֹוָה מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא אֶחָד נֶפֶשׁ מֵחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת מִן הָאָדָם וּמִן הַבָּקָר וּמִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן:(כט) מִמַּחֲצִיתָם תִּקָּחוּ וְנָתַתָּה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תְּרוּמַת יְהֹוָה:(ל) וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם מִן הַבָּקָר מִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן מִכָּל הַבְּהֵמָה וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְהֹוָה:(לא) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה:(לב) וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז אֲשֶׁר בָּזְזוּ עַם הַצָּבָא צֹאן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים:(לג) וּבָקָר שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אָלֶף:(לד) וַחֲמֹרִים אֶחָד וְשִׁשִּׁים אָלֶף:(לה) וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר כָּל נֶפֶשׁ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף:(לו) וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה חֵלֶק הַיֹּצְאִים בַּצָּבָא מִסְפַּר הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:(לז) וַיְהִי הַמֶּכֶס לַיהֹוָה מִן הַצֹּאן שֵׁשׁ מֵאוֹת חָמֵשׁ וְשִׁבְעִים:(לח) וְהַבָּקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף וּמִכְסָם לַיהֹוָה שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים:(לט) וַחֲמֹרִים שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּמִכְסָם לַיהֹוָה אֶחָד וְשִׁשִּׁים:(מ) וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף וּמִכְסָם לַיהֹוָה שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים נָפֶשׁ:(מא) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת מֶכֶס תְּרוּמַת יְהֹוָה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה:(מב) וּמִמַּחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָצָה מֹשֶׁה מִן הָאֲנָשִׁים הַצֹּבְאִים:(מג) וַתְּהִי מֶחֱצַת הָעֵדָה מִן הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:(מד) וּבָקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף:(מה) וַחֲמֹרִים שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:(מו) וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף:(מז) וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָאָחֻז אֶחָד מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם וּמִן הַבְּהֵמָה וַיִּתֵּן אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה: אִם אלוהים נתן תורה למשה, ש"מסרה" לחכמים, ו"חכמים" "מסרוה" עד שהגיעה לרש"י? איך פספס אלוהים וקורא לקטינות גויות בנות גויות, אדם? במדבר לא (טו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה:(טז) הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיהֹוָה עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְהֹוָה:(יז) וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ:(יח) וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם: הרי הן גם נקבות/נשים, וגם קטינות? הרי ברמב"ם הלכות אישות פרק ג הלכה (יב) בת שלוש ל"ביאה", אם כך: כל מי שהייתה מעל שלוש לא נכנסה בקטגוריה של "אשר לא ידעה משכב זכר"? אם כך: ממתי קוראים לילדה מתחת לגיל שלוש, אדם? נשים/נקבות, וקטינות, ונקראות אדם? לכן: לאחר שראינו שאדם הוא שם כללי לכל בני האדם, ולא רק בְּנֵי יִשְׂרָאֵל/היהודים, קרויים אדם, אפשר להבין שרש"י ו"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", סתם קשקשו, מפני שאם היו ממשיכים לקרוא את במדבר לא עד סופו, היו מגלים כמוני, שפרשנותם היא הֶבֶל וָרִיק, וְאֵין בֵּינָהּ לבין הכתוב ולא כלום, ובהמשך עבודה זו נראה שפרשנות "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אינה עומדת, אפילו לא על קרעי תרנגולת. 

בראשית ה (א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ:(ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם:(ג) וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת: הַאִם כותב התורה אינו יודע שאדם הוא רק בֵּן יִשְׂרָאֵל/יהודי? או שאולי הכוונה לאדם הראשון בלבד? אם כך: מדוע אין "ה" הידיעה כמו בדוגמאות הבאות: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם? "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם"? הַאִם לפי פירוש רש"י שרק בֵּן יִשְׂרָאֵל/יהודי קרוי אדם, הַאִם אסור לשפוך רק את דמו של בֵּן יִשְׂרָאֵל/יהודי? הַאִם מותר להרוג כל גוי? הרי לפי רש"י "אין עו"ג קרויין אדם", ולפי הרמב"ם "וגויים שהן כבהמה" והפס' בבראשית מזהיר רק על "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם"? מדוע כותב התורה קורא גם לנקבה אדם? הרי נאמר "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם" ו"זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם"? הרי היה צריך להיות כתוב את שמו ביחיד? ולא "אֶת שְׁמָם" ברבים? מדוע נאמר בפס' ג' שאדם הוליד בצלמו ודמותו את שת? הַאִם גם שת אדם? או לא?

רמב"ן בראשית ה (א) ויקרא את שמם אדם - מפני ששם אדם כלל לכל המין האנושי, הזכיר כי האלהים קרא הזוג הראשון בשם זה, מפני שכולם בהם בכח, ועליהם הוא אומר "זה ספר תולדות אדם": את איזה חלק פספס הרמב"ן, שטוען ששם אדם לכל המין האנושי? הַאִם הרמב"ן לא למד רש"י והלכות ברמב"ם? הרמב"ם סותר את עצמו? הרי הוא טוען שאדם ואיש נקראים כל המין האנושי, בספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק יג ואומרו איש כאומרו אדם, כי פעמים יקרא המין האנושי איש, מכה איש ומת. כן צריך שיאמן שהאדם כשידע עצמו ולא יטעה בו ויבין כל נמצא כפי מה שהוא, ינוח ולא יתבלבלו מחשבותיו לבקש(לחפש) התכלית ההיא, או לבקש תכלית למה שאין לו תכלית אלא מציאותו הנתלה(הקשורה) ברצון האלהי, ואם תרצה אמור בחכמה האלהית: הַאִם לא הבין הרמב"ם את רש"י? הרי אצל רש"י, רק בני אברהם יצחק ויעקב קרואים איש/אדם, וכאן הרמב"ם בספרו מורה נבוכים טוען שכל המין האנושי נקרא איש/אדם? הַאִם שכח הרמב"ם את ההלכה שהוא חתום עליה, "וגויים שהן כבהמה"?

במדבר יט (יא) הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים: אבן עזרא לכל נפש אדם - יהודי או עכו"ם. אדם - ולא בהמה. הַאִם האבן עזרא לא קיבל את אותה "מסורת" "תושב"ע"? הרי אין הגויים קרויים אדם(לפי רש"י)? אם כך: איך האבן עזרא נותן פירוש למילה אדם = יהודי או עכו"ם? אם כך: נשאלת השאלה מה נכון? הרי לפי רש"י וההלכה ברמב"ם אדם = בֵּן יִשְׂרָאֵל/יהודי? לפי הרמב"ן והאבן עזרא והרמב"ם במורה נבוכים אדם = כל בן אדם, גוי או בֵּן יִשְׂרָאֵל/יהודי? הַאִם כל אחד קיבל "מסורת" אחרת? איך מסתדרת המשנה הבאה עם פירוש רש"י וההלכה בהרמב"ם?

משנה מסכת אבות פרק ג (יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר(עֲקִיבָא) חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט), כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָֹה אֶת הָאָדָם. חֲבִיבִין יִשְֹרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד), בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. חֲבִיבִין יִשְֹרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד), כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ: הַאִם לא היה כדאי ש"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ישבו לעשות סדר ויחליטו מה נכון ומה לא? מי צודק? ומי לא? הרי על איזה "אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם" מדבר עקיבא? הרי אדם זה רק מֵיִשְׂרָאֵל/יהודי? אם כך: מה פרוש "חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם"... "חֲבִיבִין יִשְֹרָאֵל"... "חִבָּה יְתֵרָה"? הרי אדם הוא רק מֵיִשְׂרָאֵל(לפי רש"י), או שכוונת עקיבא שאדם אינו רק מֵיִשְׂרָאֵל/יהודי?

בראשית א (כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: הַאִם הכוונה כאן רק לאדם הראשון?

בראשית ה (ג) וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת: מתי הפסיקו להיוולד בצלמו ודמותו? שת בנו של אדם הראשון נולד בצלם אדם הראשון, הַאִם שת כבר לא ילד את בניו בדמותו ובצלמו?

בראשית ו (א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם: הַאִם אלה שעליהם מסופר בפס' כאן עבדו אלוהים? או שהם מבני אברהם יצחק ויעקב? אם כך: מדוע קורא להם כותב התורה אדם?

(ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ:(ג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:(ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם:(ה) וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם:(ו) וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ:(ז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם:(ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָֹה: (ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ: האם יכול להיות שרק אלוהים לא קרא את ה"תושב"ע" ו"המסורת" שהוא כביכול נתן/מסר?

בראשית ט (ה) וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם:(ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: הַאִם גוי הרוצח גוי אינו נחשב כרוצח? הרי כאן מדובר על אדם, ולפי רש"י "אתם קרויין אדם ואין עו"ג(עובדי גילולים) קרויין אדם" ולפי הרמב"ם "וגויים שהן כבהמה"? הַאִם מותר ליהודי להרוג גוי לא בשעת מלחמה? הרי הגוי נחשב כבהמה, ואין איסור להרוג בהמות? מדוע מצווה משה בבמדבר לא (יט) (למעלה) את הלוחמים במלחמת מִדְיָן לצאת מחוץ למחנה כטמאי מתים שבוע ימים? כאשר משה צריך לצוות אותם על טומאת בהמה? הרי לפי הרמב"ם "וגויים שהן כבהמה"? שזה טומאה ליום אחד? במדבר יט (טז) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים: איך מקיימים מצווה זו של איסור נגיעה בעצם אדם? הרי איך נדע אם זו עצם של יהודי? או של גוי? הרי אם כך: עצם של גוי כמו עצם של בהמה מטמאת רק ליום אחד, ועצם של יהודי לשבוע, ולפי רש"י וההלכה בהרמב"ם גויים אינם נקראים/נחשבים כאדם?

בראשית יא (א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים:(ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:(ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:(ה) וַיֵּרֶד יְהֹוָה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:(ו) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:(ז) הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ:(ח) וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: מדוע קורא כותב התורה לאנשי דור הפלגה "אִישׁ/בְּנֵי הָאָדָם"? הַאִם כותב התורה אינו יודע הלכה? או שאולי היו דור הפלגה מ"בני אברהם יצחק ויעקב הקרוים איש"? או שלא היו דור הפלגה עובדי עבודה זרה? במדבר לא (יא) רש"י: תתחטאו - אדם אתם אתם קרויין אדם ואין עו"ג(עובדי גילולים) קרויין אדם. איך מסתדר הפירוש ההזוי כאן עם הפס' הבאים? הרי מדובר על המצרים? שמות ח (יג) וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: שמות ט (י) וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ משֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:--- (כה) וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר: שמות יב (יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהוָֹה: הַאִם מכת בכורות פגעה בְּבְנֵי יִשְׂרָאֵל או בְּבְנֵי מצריים? אִם בְּבְנֵי מצריים הייתה מכת בכורות, הרי עובדי גילולים אינם נקראים אדם? אם כך: את מי עבדו המצרים? הרי הם נקראים כאן אדם? האם המכות כינים ושחין וברד פגעו בְּבְנֵי יִשְׂרָאֵל? אם הגויים נחשבים כבהמה, מדוע כתוב גם אדם וגם בהמה? מדוע לא נכתב שפגעו המכות רק בבהמות? ואז זה כולל את המצרים הגויים? או שכותב התנ"ך או האלוהים לא שמעו/ידעו על ההלכה בהרמב"ם ש"וגויים שהן כבהמה"?

שמות יג (יג) וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה: רש"י פטר חמור - ולא פטר שאר בהמה טמאה גזרת הכתוב הוא לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים. ועוד שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים (שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים) טעונים מכספם ומזהבם של מצרים: איך מסתדר הפס' הבא, אִם נמשלו בכורי מצרים לחמורים? שמות יג (טו) וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְהֹוָה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהֹוָה כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה: אם כך: מי הם בכורי האדם שמתו? הרי בכורי מצרים משולים לחמורים? ומי הם בכורות הבהמה שהרג האלוהים? מדוע פדיון גם לאדם ולא רק לחמורים? הרי בכוריהם של המצרים משולים לחמורים?

שמות לג (כ) וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי: הַאִם גוי יכול לראות את אלוהים? ולא ימות?

הרי אִם הגויים אינם קרויים אדם, וכבהמה הם נחשבים, אם כך: את מה לא הבינו יהודה/אלוהים/משה/כותב התורה? בפס' הבאים? בראשית לח (יב) וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה: שמות יא (ב) דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב: שמות יח (ז) וַיֵּצֵא משֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה: מה עניין רעהו בפס'? איך נכתב "רֵעֵהוּ" על חִירָה הָעֲדֻלָּמִי/המצריים/חותן משה המדיני? האם כותב התורה לא למד/יודע הלכה? רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד הלכה (יא) אבל הגוים שאין בינינו ובינם מלחמה ורועי בהמה דקה מישראל וכיוצא בהן אין מסבבים להן המיתה ואסור להצילן אם נטו למות, כגון שראה אחד מהן שנפל לים אינו מעלהו, שנאמר (ויקרא יט, טז) לא תעמוד על דם רעך, ואין זה רעך:

דברים כב (כג) כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ:(כד) וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: מה דינו של גוי שאנס, הרי אינו רעהו? אם דינו מוות כבהמה, על מה כועס יעקב על שני בניו שמעון ולוי שהרגו את אנשי שכם? הרי יעקב לפי רש"י בבראשית לב (ד) רש"י גרתי - גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים: יעקב מקיים תרי"ג מצוות ואינו יודע שגוי כבהמה הוא חשוב? ויקרא כ (כו) וִהְיִיתֶם לִי קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָֹה וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי: אור החיים ואומרו כי קדוש אני ה' וגו', נתן טעם למצוה זו של הבדלת בהמה טמאה כי קדוש וגו' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, והענין עצמו של פרישות ישראל מן העכו"ם הוא הדבר עצמו של פרישתכם מן הבהמה טמאה, ברוך ה' אשר הבדילנו מן הטמאים מאדם עד בהמה עד עוף השמים: האם אור החיים אינו מבין שאין הגויים קרויים אדם? הרי מה פירוש הבדילנו "מן הטמאים מאדם"?

ויקרא כד (יז) וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת: אִם גויים לא נקראים איש ולא נקראים אדם? איך קוראים לגוי? תהילים ד (ג) בְּנֵי אִישׁ עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה: רש"י בני איש - בני אברהם יצחק ויעקב הקרוים איש, באברהם נאמר (בראשית כ) השב את אשת האיש, ביצחק נאמר (בראשית כד) מי האיש הלזה ביעקב נאמר (בראשית כה) איש תם. עד מה כבודי לכלימה - עד מתי אתם מבזים אותי (שמואל א' כב) הראיתם את בן ישי, (שמואל א' כה) מי דוד ומי בן ישי, (שמואל א' כב) בכרות בני עם בן ישי, (שמואל א' כ) כי בוחר אתה לבן ישי, אין לי שם. תבקשו כזב - תרדפו למצוא כזבים כגון הזיפים שמלשינים עלי ולי היו מראים שלום וכיוצא בהם דילטורין שהיו בימי שאול (שמואל א' כג) הלא דוד מסתתר בגבעת החכילה וכן הרבה:

במדבר לא (ט) וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם וְאֵת כָּל בְּהֶמְתָּם וְאֶת כָּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כָּל חֵילָם בָּזָזוּ:(י) וְאֵת כָּל עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם וְאֵת כָּל טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ:(יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:--- (כו) שָׂא אֵת רֹאשׁ מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הָעֵדָה:--- (לה) וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר כָּל נֶפֶשׁ שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים אָלֶף: מי אלה הקרויים כאן אדם? הרי מדובר כאן בסיפור הזה על השבויים, וכולם היו או ילדים או נשים וילדות, וכולם גויים? אם כך: את איזה חלק פספס כותב התורה, הרי "ואין עו"ג קרויין אדם" ו"גויים שהן כבהמה"? 

דברים ד (כח) וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן: הַאִם כוונת כותב התורה שאסור לעבוד רק "אלוהים" שעשה בֵּן יִשְׂרָאֵל/יהודי במעשה ידיו מעץ ואבן? אם כך: הַאִם "אלוהים" מעשה ידיו של גוי מותר לעבוד? הרי האיסור לעבוד "מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם", ואדם = ישראלי/יהודי, ואין הגויים נחשבים אלא כבהמות?

(לב) כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ: מה פירוש "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים" את ה"אָדָם"? הרי "ואין עו"ג קרויין אדם"? או שכוונת הכתוב רק לבריאת יהודים מבני אברהם יצחק ויעקב?

יהושע יא (יד) וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְהַבְּהֵמָה בָּזְזוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק אֶת כָּל הָאָדָם הִכּוּ לְפִי חֶרֶב עַד הִשְׁמִדָם אוֹתָם לֹא הִשְׁאִירוּ כָּל נְשָׁמָה: את מי "הִכּוּ לְפִי חֶרֶב"? הַאִם את בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? הַאִם עובדי אלוהים הוכו?

יהושע יד (טו) וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה:

מלכים ב ז (י) וַיָּבֹאוּ וַיִּקְרְאוּ אֶל שֹׁעֵר הָעִיר וַיַּגִּידוּ לָהֶם לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ וְקוֹל אָדָם כִּי אִם הַסּוּס אָסוּר וְהַחֲמוֹר אָסוּר וְאֹהָלִים כַּאֲשֶׁר הֵמָּה: הַאִם כותב התנ"ך לא שמע שבמחנה ארם לא יכולים להיות איש ואדם?

מלכים ב יט (יח) וְנָתְנוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם מַעֲשֵֹה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדוּם:

ישעיה לא (ג) וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלֹא רוּחַ וַיהֹוָה יַטֶּה יָדוֹ וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזֻר וְיַחְדָּו כֻּלָּם יִכְלָיוּן: הַאִם ישעיהו לא למד את השיעור ש"ואין עו"ג קרויין אדם"?

ישעיה מב (ה) כֹּה אָמַר הָאֵל יְהֹוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ:

ישעיה מה (יב) אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי:

ירמיהו לב (יז) אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהֹוִה הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר:(יח) עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר יְהֹוִה צְבָאוֹת שְׁמוֹ:(יט) גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו:(כ) אֲשֶׁר שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּבְיִשְׂרָאֵל וּבָאָדָם וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה:(כא) וַתֹּצֵא אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל:(כב) וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: (כג) וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ ובתרותך וּבְתוֹרָתְךָ לֹא הָלָכוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת לֹא עָשׂוּ וַתַּקְרֵא אֹתָם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת: אִם יִשְׂרָאֵל נקראים אדם, על מה, ומי, מדבר הנביא ירמיהו? הַאִם ירמיהו אינו יודע שישראל נקראים אדם? אחרת מה פירוש "וּבְיִשְׂרָאֵל" "וּבָאָדָם"? הרי אִם רק יִשְׂרָאֵל = אדם? הרי כאילו נכתב ישראל ישראל, או אדם אדם?

ירמיהו י (יד) נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת הֹבִישׁ כָּל צוֹרֵף מִפָּסֶל כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא רוּחַ בָּם: יש מסמך "נבער כל אדם מדעת"

ירמיהו נא (יז) נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת הֹבִישׁ כָּל צֹרֵף מִפָּסֶל כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא רוּחַ בָּם:

יחזקאל יד (יג) בֶּן אָדָם אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא לִי לִמְעָל מַעַל וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה לָחֶם וְהִשְׁלַחְתִּי בָהּ רָעָב וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה: הרי הנביא מדבר על "בֶּן אָדָם" ו"אָדָם", אם כך: מה פירוש "אֶרֶץ"? האם הכוונה רק לעובדי אלוהים? אם כך: כמה ארצות כאלה יש?      

יחזקאל כה (יג) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה וְנָטִתִי יָדִי עַל אֱדוֹם וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה וּנְתַתִּיהָ חָרְבָה מִתֵּימָן וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ: אלוהים אינו יודע  ש"אין עו"ג קרויין אדם"? איך קורא אלוהים לבני אדום אדם? או שאלוהים לא למד/קרא רש"י?

יחזקאל כח (ב) בֶּן אָדָם אֱמֹר לִנְגִיד צֹר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל וַתִּתֵּן לִבְּךָ כְּלֵב אֱלֹהִים:--- (ט) הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי לִפְנֵי הֹרְגֶךָ וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל בְּיַד מְחַלְלֶיךָ: הַאִם אלוהים אינו יודע הלכה? בטעות הראשונה הבלגתי, אבל פעם שנייה שאלוהים טועה?  

יחזקאל כט (ב) בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ עַל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וְהִנָּבֵא עָלָיו וְעַל מִצְרַיִם כֻּלָּהּ:--- (ח) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ חָרֶב וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ אָדָם וּבְהֵמָה: הַאִם יחזקאל מתכוון שאלוהים יכרית ממצרים את בְּנֵי יִשְׂרָאֵל/היהודים? או שאולי יחזקאל אינו יודע את מה שידעו רש"י והרמב"ם? שרק בְּנֵי יִשְׂרָאֵל/יהודים קרויים/נחשבים אדם?

יונה ג (ז) וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ:(ח) וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם: הַאִם יונה הנביא נשלח לדבר אל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל/יהודים בנינוה או אל הגויים? הרי למי קורא כותב התנ"ך אדם?

מלאכי ב (י) הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ: מצודות דוד ואמר הלא אב אחד לכלנו כי כלנו בני אדם הראשון אנחנו ויש לנו קירבה מפאת הגוף, והלא אל אחד בראנו ר"ל הלא נפשות הישרים אצולות מאתו ממקור מחצבת הקדש ויש א"כ לנו קורבה מפאת הנפש.  מצודת דוד איוב לא (טו) הלא בבטן - וכי הוא נופל וגרוע ממני הלא מי שעשה אותי בבטן אמי הוא עשה אותו בבטן אמו ואת כלנו הכין ברחם אחד הוא רחם חוה אשר היתה אם כל חי וא"כ(ואם כן) אנשים אחים אנחנו: כולנו בני אדם הראשון? האם גם הגויים? דברי הימים א א (א) אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ:(ב) קֵינָן מַהֲלַלְאֵל יָרֶד:(ג) חֲנוֹךְ מְתוּשֶׁלַח לָמֶךְ:(ד) נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת: מנח באים כל בני האדם היושבים היום על כדור הארץ, ואם נח בן אדם, הרי בניו כולם בני אדם, רש"י במדבר כד (יז) כל בני שת - כל האומות, שכלם יצאו מן שת בנו של אדם הראשון: רש"י מלאכי ב (טו) ולא אחד עשה - הקב"ה לאדם וחוה תחילה:ושאר - הרוחות והנפשות לי היו מאדם הראשון יצאו כולם:

בראשית יד (ב) עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר: רש"י ברע - רע לשמים ורע לבריות: ברשע - שנתעלה ברשעו: שנאב - שונא אביו שבשמים: שמאבר - שם אבר לעוף ולקפוץ ולמרוד בהקב"ה: בלע - שם העיר: "שנאב - שונא אביו שבשמים:"? האלוהים הוא אביו של שנאב, הגוי? האם רש"י טעה בלשונו? איך זה מסתדר עם "אין אבות לגויים"? איך זה מסתדר עם "גוי כבהמה הוא חשוב"? איך זה מסתדר עם "אין הגוי נחשב כרעך"?

תהילים נג (א) לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת מַשְׂכִּיל לְדָוִד:(ב) אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל אֵין עֹשֵׂה טוֹב: רש"י אמר נבל בלבו - זה על טיטוס כשגידר את הפרוכת וחרבו מטפטף דם אמר הרג את עצמו: הַאִם דוד לא סיפר לאף אחד שעתיד לבוא טיטוס ולהחריב המקדש? הַאִם טיטוס החריב את הבית בלי שהאלוהים רצה? הַאִם הטענה כאן היא לְמַקְלוֹ/עונשו של אלוהים?

מצודות דוד  אמר נבל - המחריב את הבית אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה ואמר בל' עבר כדרך הנבואה במקומות רבות. השחיתו - הוא ועמו השחיתו ועשו עול תעוב ואין בהם מי שיעשה טוב: על איזה מחריב מדבר המצודת מפני שהיה גם נבוכדנאצר? הַאִם המחריבים פועלים ללא אישור/רצון אלוהים? הַאִם המחריבים אינם מַקְלוֹ/עונשו של האלוהים?

תהילים נג (ג) אֶלֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים: בהנחה שרש"י צודק והכוונה לטיטוס, האם האלוהים מצפה מטיטוס שידרוש אלוהים? והאם האלוהים אינו יכול למנוע מטיטוס?

מצודות דוד השקיף - לראות מעשה העם ההוא. היש משכיל - למחות בדבר. דורש - לדרוש ולחקור אלהים לדעת אשר השגחתו בכל:  "מעשה העם ההוא"? על איזה עם הרי אדם קרויים רק ישראל? וגויים כבהמה נחשבים?

תהילים נג (ד) כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד: רש"י אין גם אחד - מכל חייליו שימחה בידו: האלוהים ציפה שחיילי טיטוס ימחו? הרי אם הכוונה לחיילי טיטוס, איך "הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם"? האם רש"י אינו מבין את רש"י? הרי רש"י במדבר פרק לא (יט) תתחטאו אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין עו"ג קרויין אדם. אם כך: איך מסתדר פירושו בתהילים עם פירושו בספר במדבר?

מצודות דוד כולו סג - כל העם חזרו לאחור ופרשו מדרך הטוב ויחדיו נבאשו ר"ל קלקלו מעשיהם: על איזה עם מדבר המצודת דוד?

תהילים נג (ה) הֲלֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ:(ו) שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד לֹא הָיָה פָחַד כִּי אֱלֹהִים פִּזַּר עַצְמוֹת חֹנָךְ הֱבִשֹׁתָה כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם:(ז) מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל: 

הרי אם רק בְּנֵי יִשְׂרָאֵל/יהודים קרויים אדם? אם כך: רק מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל/יהודים לא מצא אלוהים אחד עֹשֵׂה טוב? הרי "אֶלֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם"? ובני אדם הם רק מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל/יהודים?

תהילים קה (יג) וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר:(יד) לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים: מי התהלכו בין הגויים? מה פירוש "לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם"? האם מדובר על בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל/יהודים שלא עשקו מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל/יהודים? או גויים שלא עשקו את בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל/יהודים?

תהילים קטו (ג) וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָֹה:(ד) עַצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵֹה יְדֵי אָדָם: האם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל/יהודים עשו להם את "עַצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב"? הרי מדובר כאן על "מַעֲשֵֹה יְדֵי אָדָם"? אדם הוא רק מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל/יהודים. וגויים כבהמה נחשבים?

תהילים קלה (ח) שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה: הרי אדם זה בני אברהם? אם כך: איך הכה "מֵאָדָם"? 

תהילים קמד (ג) יְהֹוָה מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ: רש"י מה אדם - מה פרס וישמעאל לפניך כי ידעתם להרבות להם גדולה:  הרי אם אדם = מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל/יהודים, איך כאן מדובר על פרס וישמעאל? האם רש"י אינו זוכר, או אינו מאמין לשטות שכתב? ברש"י במדבר לא (יט) תתחטאו אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין עו"ג קרויין אדם. האם פרס וישמעאל עבדו אלוהים? הרי אין עובדי אלילים קרויים אדם? אם כך: את מי עבדו אלה? הרי הם נקראים "אָדָם" ו"בֶּן אֱנוֹשׁ"?  האם רש"י שכח את פירושו שאדם קרויים רק בני אברהם יצחק ויעקב?

איוב יד (א) אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז: האם רק בְּנֵי יִשְׂרָאֵל/יהודים, נולד מאישה? האם רק יהודי חי חיים מעטים?

צפניה א (ג) אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת הָרְשָׁעִים וְהִכְרַתִּי אֶת הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם יְהֹוָה: האם האלוהים יכרית את בני אברהם יצחק ויעקב מעל פני האדמה?

דברי הימים א ה (כ) וַיֵּעָזְרוּ עֲלֵיהֶם וַיִּנָּתְנוּ בְיָדָם הַהַגְרִיאִים וְכֹל שֶׁעִמָּהֶם כִּי לֵאלֹהִים זָעֲקוּ בַּמִּלְחָמָה וְנַעְתּוֹר לָהֶם כִּי בָטְחוּ בוֹ:(כא) וַיִּשְׁבּוּ מִקְנֵיהֶם גְּמַלֵּיהֶם חֲמִשִּׁים אֶלֶף וְצֹאן מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וַחֲמוֹרִים אַלְפָּיִם וְנֶפֶשׁ אָדָם מֵאָה אָלֶף:

דברי הימים ב ו (כט) כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְכָל הָאָדָם וּלְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּ אִישׁ נִגְעוֹ וּמַכְאֹבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: האם אפשר להיות אדם? ולא מעם ישראל? את מה לא הבין שלמה? רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק א (ו) אחד הסך את עצמו, ואחד הסך את אחרים, שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר" (שמות ל, לג). הסך כלים, ובהמה, וגויים שהן כבהמה, או שסך מתים - פטור, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל, לב):  מדוע שלמה מצפה שבהמות יתפללו לאלוהים?

אם היו מקפידים "חכמים" מטעם עצמם, או מטעם כמה שוטים שהכתירו אותם כחכמים, לפחות על המשנה הבאה: משנה מסכת אבות פרק א (יא) אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר, חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוֹבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל:

יחזקאל לו (יט) וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים:(כ) וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם יְהֹוָה אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ:(כא) וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה: (כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם:(כג) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָה נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם: מה עשו אצל הגויים לא טוב? במה חיללו את שם יהוה? 

רש"י (כ) ויבוא - לפי שאמר בית ישראל בראש הפרשה קרא כל הפרשה בלשון יחיד ומדרש אגדה הקב"ה בא עמהם בגולה והטה אוזן מה היו אומרים השבאין הרי אלו עם ה' ולא היה לו יכולת להצילן במדרש איכה רבתי. ויחללו את שם קדשי - השפילו את כבודי ומהו החילול באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו:  

מצודות דוד (כ) ויבוא אל הגוים - וכאשר בא אל הבבליים שגלו ביניהם נתחלל על ידיהם שם קדשי כי העובדי כוכבים ההם אמרו עליהם הנה עם ה' אלה ועכ"ז יצאו מארצו ומבלתי יכולת לא השאירם בארצו:

מצודות דוד (כא) אשר חללוהו - ר"ל(רצה לומר) אשר נתחלל על ידיהם:  

ולאחר כל המסמך הזה אפשר להבין מה כוונת האלוהים בנבואת יחזקאל "שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם", זה חילול השם   לקרוא לאדם בהמה, או לא להתייחס אליו כאדם, 

חכמים שכתבו את ההיסטוריה לפי צרכיהם: "לא היה חילול השם, אלא מפני שגלו נחשב האלוהים ללא כל יכול בעיני הגויים, וכך חיללו שם יהוה", הרי אם זאת הסיבה? מדוע האלוהים לא צפה זאת מראש? הרי יכול האלוהים להעניש את עָם יִשְׂרָאֵל במקומו? ולא להגלות עָם יִשְׂרָאֵל? וכך שמו לא היה מתחלל? הרי יכלו לקדש שם שמים במקומות שהיו? מדוע ה"חכמים" שגילו לנו את הסיבה, לא עשו לתקון חילול זה? הרי במשך כאלפים שנה אנו רק סובלים ונטבחים כעם? היכן קידוש השם בזה שאינו עוזר לנו? הרי האלוהים בעצם עוזר לגויים להאמין בזה? הרי לפי הסבר זה של "חכמים" אין מה לבדוק את הבעיה בהתנהגותו של עָם יִשְׂרָאֵל, עָם יִשְׂרָאֵל בסדר וסתם גלה מארצו? לא שנאת בני האדם היא חילול השם? לא כל ההלכות שכתבו "חכמים" הם חילול השם? אם כך: מה עניין בנבואת יחזקאל הבאה? יחזקאל לו (כו) וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:(כז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:(כח) וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים: מדוע להחליף את הלב ל"לֵב חָדָשׁ"? ו"וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן"? "לֵב הָאֶבֶן"? היכן מצא אלוהים פסול בליבנו? "לֵב הָאֶבֶן"? ובחוקים אשר אנו מקיימים, "וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ"? האם עָם יִשְׂרָאֵל אינו הולך בחוקיו ומשפטיו של האלוהים? האם הייתה תקופה שהאלוהים לא היה האלוהים של עָם יִשְׂרָאֵל? ועָם יִשְׂרָאֵל לא היה עמו?

עמוס ט (ז) הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהֹוָה הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר:(ח) הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי יֱהֹוִה בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֶפֶס כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב נְאֻם יְהֹוָה: מה כוונת הנביא "אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" "כִבְנֵי כֻשִׁיִּים"?  בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כמו כול בני האדם אצל אלוהים? רק בדבר אחד יש לכם יתרון על העמים האחרים, אתכם לא אשמיד לעולם, כעם.

שמות רבה פרשה יט (ד) ואל יאמר בן הנכר אמר להם הקב"ה לגרים אתם מתייראים לפי שפסלתי אתכם ואמרתי בפסח כל בן נכר לא יאכל בו, למה לא תשאלו לגבעונים מה טובה עשיתי להם ב"א =בני אדם= שעשו בערמה ועשו מיראה ובאו להן אצל בני ונשבעו להן מה עשיתי לשאול ולביתו על שביקש להרגם שהרגו הם ז' מבניו שנאמר (ש"ב =שמואל ב'= כא) ויקח המלך את שני בני רצפה ואת חמשת בני מיכל, אמר הקב"ה מה אם לגבעונים שהיו אמוריים ובאו מיראה ועשו מרמה עם ישראל קבלתי אותם ועשיתי להם טובה ועשיתי דייקי שלהם בבני, הגרים שהם באים מאהבה ומשרתים לשמי איני מקבלן ומגדלן לפיכך (ישעיה נו) ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לשרתו, אלו הגרים שמהולים הם אבל העובדי כוכבים ערלי לב הם שכך הקב"ה פוסל את ערלי לב ומורידם לגיהנם שנא' (יחזקאל לב) בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו, וכן ישעיה אומר (ישעיה ה) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק, לעובד כוכבים שמבזה חוק מילה שנאמר (תהלים קה) ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם, שאין ישראל המהולים יורדין לגיהנם, אמר ר' ברכיה כדי שלא יהיו המינים ורשעי ישראל אומרים הואיל ואנו מהולין אין אנו יורדין לגיהנם מה הקב"ה עושה משלח מלאך ומושך ערלתן והם יורדין לגיהנם שנאמר (שם /תהלים/ נה) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו, וכיון שגיהנם רואה לערלה תלויה בהם פותחת פיה ולוחכת אותם הוי ופערה פיה לבלי חוק. גבעונים = בני אדם? האם האלוהים אינו יודע שאדם קרויים רק בני אברהם יצחק ויעקב? האלוהים שנתן את ה"תושב"ע"(המשנה והגמרא) אינו יודע מה נתן? או שאולי השמות רבה המציא סיפור על דברי האלוהים לגרים?

                        עוד חידוש, גם גוי, וגויים, = בני ישראל/יהודים 

בראשית לה (יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ: רש"י אני אל שדי - שאני כדאי לברך שהברכות שלי: פרה ורבה - על שם שעדיין לא נולד בנימין ואע"פ שכבר נתעברה ממנו:  גוי - בנימין: גוים - (ב"ר) מנשה ואפרים שעתידים לצאת מיוסף והם במנין השבטים:

משלי יד (לד) צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת: רש"י צדקה תרומם גוי - ישראל. גם איש גם אדם וגם גוי בתנ"ך, = ישראל? אם גם גוי, וגויים, איש, ואדם, זה רק ישראל? איך קוראים לעמים אחרים?

תהילים קה (יג) וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר:(יד) לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים: האם כאן מדובר רק על יהודים?

                         הנה עוד חידוש, אדם = כינוי לאלוהים

קהלת ב (כא) כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ גַּם זֶה הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה: רש"י כי יש אדם - כמשמעו כפשוטו ומדרש אגדה בתנחומא מכנהו כלפי הקב"ה שנאמר בו (יחזקאל א) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם. שעמלו בחכמה - שנאמר (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ בדעתו תהומות נבקעו ולבריות שלא עמלו בו נתן חלק בו. גם זה הבל ורעה רבה - והם נעשו דור של הבל ורבה רעת האדם בארץ בדור המבול: אם אדם הוא כינוי לאלוהים? אם כך: מה פירוש "גַּם זֶה הֶבֶל"? היכן חכמתו של האלוהים? אם בחכמה יסד ארץ, איך עשה הבל? ורעה רבה? ומי הוא האדם השני בפס' אם הראשון הוא כינוי לאלוהים? על זה נאמר בישעיה ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:(כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר:(כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ:

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לח עמוד א דא"ר יוסף: עמד וימודד ארץ ראה וכו' - מה ראה? ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום, עמד והתירן להם. איתגורי אתגר? א"כ, מצינו חוטא נשכר! אמר מר בריה דרבנא: לומר, שאפילו מקיימין אותן - אין מקבלין עליהן שכר. ולא? והתניא, ר"מ אומר: מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? ת"ל: +ויקרא י"ח+ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא אדם, הא למדת, שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול! אמרי: אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה, דא"ר חנינא: גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א והתניא, היה רבי מאיר אומר: מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? תלמוד לומר: +ויקרא יח+ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם, הא למדת, שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה - הרי הוא ככהן גדול! האם רב מאיר לא קיבל "מסורת" "תושב"ע" שרק בני אברהם יצחק ויעקב נקראים אדם? ואיך מסתדרת הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הרי אם הגמרא ניתנה בסיני מהאלוהים למשה? הרי שרש"י בפירושו אינו מסכים עם דברי האלוהים שאדם הוא גם נכרי גוי, ואינו חייב להיות מבני אברהם יצחק ויעקב?

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ע עמוד ב אמר רבי יצחק: מניין שחזר שלמה והודה לאמו - דכתיב +משלי ל'+ כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי, כי בער אנכי מאיש - מנח, דכתיב +בראשית ט'+ ויחל נח איש האדמה, ולא בינת אדם לי - זה אדם הראשון. איך מסתדרת הגמרא ש"מאיש - מנח" ו"אדם לי - זה אדם הראשון" עם פירוש רש"י בתהילים ד (ג) בְּנֵי אִישׁ עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה: רש"י בני איש - בני אברהם יצחק ויעקב הקרוים איש, באברהם נאמר (בראשית כ) השב את אשת האיש, ביצחק נאמר (בראשית כד) מי האיש הלזה ביעקב נאמר (בראשית כה) איש תם. הרי נח לא בן אברהם יצחק ויעקב? ובטח שאדם אינו בן אברהם יצחק ויעקב? והגמרא טוענת ש"איש = נח" " ו"אדם - זה אדם הראשון"?

במדבר לא (יט) וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם: רש"י מחוץ למחנה - שלא יכנסו לעזרה: כל הורג נפש - (ספרי) ר"מ אומר בהורג בדבר המקבל טומאה הכתוב מדבר ולמדך הכתוב שהכלי מטמא אדם בחבורי המת כאלו נוגע במת עצמו או יכול אפי' זרק בו חץ והרגו ת"ל וכל הנוגע בחלל מקיש הורג לנוגע מה נוגע ע"י חבורו אף הורג ע"י חבורו:  תתחטאו - במי נדה כדין שאר טמאי מתים שאף לדברי האומרים קברי עו"ג אינן מטמאין באהל שנא' (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין עו"ג קרויין אדם. מודה הוא שהעו"ג מטמאין במגע ובמשא שלא נאמר אדם אלא אצל טומאת אהלים שנא' (במדבר יט) אדם כי ימות באהל: אתם ושביכם - לא שהנכרים מקבלין טומאה וצריכין הזאה אלא מה אתם בני ברית אף שביכם כשיבואו לברית ויטמאו צריכין הזאה:

איך מסתדרים הסיפורים בתנ"ך שבהם נאמר על גויים = אדם/איש, עם הנאמר בגמרא ובזוהר ובזוהרה של תורה? ואיך מסתדרת טעות זו בכתוב עם הגמרא הזוהר וזוהרה של תורה? שהרי אם הייתה קיימת תורה לפני בריאת העולם ואלוהים קרא כמה פעמים עד שברא את העולם איך פספס אלוהים את הטעות הזו? לקרוא לגויים "אדם/איש"? הרי היה לאלוהים הרבה זמן לתקן את הטעות עד שנתן לנו את התורה?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד (ב) ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב בראשית. כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [משלי ח] הפסוק הזה חוזר על כל התורה שהיא היתה ראשית דרכי אל שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם דא"ר אלעזר שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הם התורה וג"ע וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח והתשובה,

זהרה של תורה בראשית פרק א  (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה"  "הנפש אשר באדם" עמ' ז' )

"בראשית ברא אלוהים" אמר רבי שמעון  בא וראה הקב"ה ראה בתורה וברא את העולם שכתוב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום והוא יתברך הסתכל בה פעם ושתים ושלוש וארבע פעמים ואחר כך אמר את התורה ועשה ממנה מלאכה כדי שלא יבואו בני אדם לטעות מהתורה הקדושה שהוכנה בדיקנות מפליאה ככתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה למען האדם וכנגד ארבע פעמים ברא הקב"ה את כל מה שברא בעולמו רבי אליעזר אמר לפני שברא הקב"ה את העולם באו ונכנסו האותיות לפני הקב"ה וכל אות ביקשה שממנה תתחיל התורה עד שנתקיים הכל באות ב שהיא תחילתה של המילה ברכה ובא נתייסד העולם,

ריקאנטי בראשית א (ג) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור [שם ג]. כבר פירשנו כי אלהים הנזכר במעשה בראשית הוא רמז לתשובה, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה [בראשית רבה א, ב] היה מסתכל בתורה ובונה עולמות, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא. יש מפרשים על התשובה שהיה מסתכל בחכמה ובורא העולם, וההסתכלות הוא האצילות,

איך מסתדרת הגמרא הבאה עם הטעות הזו שגויים נקראים אדם/איש בתנ"ך הרי הכול ניתן בסיני למשה ומשה קיבל מאלוהים? האם אלוהים טעה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הרי האלוהים נתן את ההלכה? רש"י בני איש - בני אברהם יצחק ויעקב הקרוים איש,   "אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין עו"ג קרויין אדם."

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק א (ו) אחד הסך את עצמו, ואחד הסך את אחרים, שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר" (שמות ל, לג). הסך כלים, ובהמה, וגויים שהן כבהמה,