ברכות מוזרות

ישעיה ל (כ) וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ: את הפס' הזה בישעיהו אפשר להבין רק לאחר שקוראים את המסמך הבא, רמב"ם הלכות תפילה פרק ז הלכה (ט) נהגו העם ברוב ערינו, לברך ברכות אלו כולן זו אחר זו בבית הכנסת, בין נתחייבו בהן, בין לא נתחייבו בהן. וטעות הוא, ואין ראוי לעשות כן. ולא יברך ברכה, אלא אם כן נתחייב בה:  הרי על כל הברכות לא התחייבנו? הרי היכן ציוונו על "חג פורים" ו"חג חנוכה"? ואיך ההלכה של איסור ברכה לבטלה מסתדרת עם כל ההלכות הבאות?            

                                                             ברכה על מות האב?

רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה (ז) אמרו לו מת אביו וירשהו, אם יש עימו אחין, מברך בתחילה דיין האמת, ואחר כך הטוב והמטיב; ואם אין עימו אחים, מברך שהחיינו. קצבו של דבר, שכל טובה שהיא לו ולאחרים, מברך הטוב והמטיב; וטובה שהיא לו לבדו, מברך שהחיינו: מת אביך, השאיר ירושה, מברך שהחיינו? מי זה החכם הזה? ומה עניין טובה לכאן?

שולחן ערוך אורח חיים סימן רכג סעיף ב הלכה (ח) ד מת אביו, מברך: דיין האמת; היה לו ממון שירשו, אם * אין לו אחים מברך (ט) גם כן: שהחיינו; * ואם יש לו אחים, (י) <ב> במקום שהחיינו מברך: הטוב והמטיב. הגה: שאין מברכין הטוב והמטיב אא"כ יש לו שותפות באותה טובה (טור).  מה עניין לברך דיין אמת? הרי אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ש"צדיק ורע לו" אם כך: היכן דיין האמת? האם זה נקרא לדון אמת ש"צדיק ורע לו"? ולא משנה באיזה עולם, הרי מדוע שייתן בעולם הבא כשהוא יכול לתת בשני העולמות (אם יש כמובן שני עולמות)?

                                                               ברכה  בכניסה לבית המדרש?

רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה (כו) הנכנס לבית המדרש, אומר יהי רצון מלפניך ה' אלוהיי, שלא איכשל בדבר הלכה - שלא אומר על טמא טהור, ועל טהור טמא, על מותר אסור, ועל אסור מותר; ואל איכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חבריי; ואל ייכשלו חבריי, ואשמח בהם: האם הרמב"ם שכח לברך ברכה זו לפני שכתב את ההלכה הבאה? הרי אם בירך הרמב"ם ברכה זו? האם האלוהים לא ענה לו? ואם לא בירך הרמב"ם? אם כך: ברור מדוע נכשל הרמב"ם כאשר כתב את ההלכה הבאה? הרי הוא לא קיים את ההלכה שכתב כאשר לא בירך,

הלכה (טו) הרואה את הכושי, ואת המשונין בצורת פניהן או באבריהן, מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, משנה הברייות. הרואה סומה, או קיטע, ומוכי שחין, ובהקנין, וכיוצא בהן - מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, דיין האמת; ואם נולדו כן ממעי אימן, מברך משנה הברייות. הרואה פיל וקוף וקיפוף, אומר ברוך משנה הברייות: האם כושי זה ברייה משונה? כושי וקוף שווים מבחינת הבריאה(האלוהים)? הידד לגזענות, הרמב"ם הרופא, לא ידע שכושי זה צבע עור, וזה סך הכול פיגמנט?

לכן: כבר נכשלת הרמב"ם, כי כל בני האדם נבראו בצלם, וכושי זה צבע עור לא נכות,  

ולאחר שרואים את ההלכה הזו שהברכה על אדם שחור, והברכה על קוף שווה, אפשר להבין את הגויים שאמרו אין כניסה ליהודים וכלבים, ומכאן אפשר ללמוד ולהבין את האלוהים, ולדעת שהוא קיים, מפני שעם הלכות כאלה אפשר להבין מדוע הסית עלינו את כל הגויים שופטים א (ו) וַיָּנָס אֲדֹנִי בֶזֶק וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו וַיֹּאחֲזוּ אֹתוֹ וַיְקַצְּצוּ אֶת בְּהֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו:(ז) וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן שִׁלַּם לִי אֱלֹהִים וַיְבִיאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמָת שָׁם: תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צ עמוד א גמרא. וכל כך למה? תנא: הוא כפר בתחיית המתים - לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה. משנה מסכת אבות פרק ב [ו] אף הוא(הלל הזקן) ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון: משלי כד (יב) כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ: איוב לד (יא) כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ: כדי לראות עוד כיצד משלם אלוהים (בעבודה זו במסמך בשם "משלם לאדם כפועלו")

שאלו את הרב ש"ך מי הם הגויים הקרובים ביותר לעם היהודי? ענה הרב ש"ך: החב"דניקים,       

שמעתי וורט מבחור שסיפר לי על הבית ישראל שהוא איזה אדמו"ר חסידי, שסיפר שרבקה כאשר הייתה בהריון עם התאומים, עשו ויעקב, כאשר עברה רבקה ליד בית עבודה זרה רצה עשו לצאת, וכאשר עברה רבקה ליד בית מדרש רצה יעקב לצאת, ואז שאלה רבקה את היושב במרומים מה קורה? מדוע הסבל הזה שלה? ענה לה היושב במרומים: שני לאומים בבטנך, ואז נרגעה רבקה כי פחדה שלא יצא לה ילד ליטאי,  

על שני "חכמים" אלה: אשר היו צריכים ללמד אותנו "אהבת חינם", נאמר "הפוסל במומו הוא פוסל", מה עם "סייג לחכמה שתיקה", מה עם "גם אוויל מחריש חכם יחשב", אם אלה מורי ההלכה שלנו, אפשר להבין איך הגענו עד הלום, ולכן מדוע משיח צדקנו מתעכב, הרי מדוע למשיח לבוא, כאשר "חכמינו" מתהדרים ב"אנו תלמידיו" של הלל הזקן, שאמר: שכל התורה כולה על רגל אחת = "דעלך סאני לחברך לא תעביד", ומתהדרים ב"אנו תלמידיו" של רב עקיבא שאמר: "ואהבת לרעך כמוך" זהו כלל גדול בתורה, איך מסתדרת הגמרא הבאה עם כל ה"צדיקים" שיש לנו היום?

תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק א דף נח טור ד אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות ובאחיות ובגט ישן ובספק אשת איש ובמקדש בשוה פרוטה והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי והאשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר לא נמנעו בית שמאי לישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי אלא נוהגין באמת ובשלום שנ' והאמת והשלום אהבו,

                                                                     טבילת הגר?

רמב"ם הלכות ברכות פרק יא הלכה (ט) אין לך מצוה שמברכין אחר עשייתה לעולם, אלא טבילת הגר בלבד - שאינו יכול לומר, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו, ועדיין לא נתקדש ולא נצטווה, עד שיטבול; לפיכך אחר שיטבול, מברך על הטבילה, מפני שהיה דחוי מעיקרו, ולא היה ראוי לברכה: טבילה? שלום לך ישו, נמצאו לך חברים שהם כביכול יהודים,

                                                           מהיכן באו הברכות הבאות?  

שולחן ערוך אורח חיים סימן רכה סעיף א  הרואה את (א) [א] חבירו (ב) לאחר שלשים יום, (ג) א אומר: שהחיינו, ואחר י"ב חדש מברך: (ד) ב מחיה מתים, והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו. מברך מחיה המתים אם ראה את חברו לאחר י"ב חודש?

סעיף ב  מי ג שלא ראה את חבירו [ג] מעולם, (ה) ושלח לו כתבים, אע"פ שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו. הגה: י"א מי שנעשה בנו (ו) ד בר מצוה, יברך: בא"י(ברוך אתה יהוה) אמ"ה(אלוהינו מלך העולם) (ז) [ד] שפטרני ה מעונשו של זה (מהרי"ל בשם מרדכי ובר"ר פ' תולדות), (ח) וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו). אם פעם ראשונה רואים פרי צריך לברך? אם פעם ראשונה רואים בגד צריך לברך? אם כך: מדוע לא לברך על ראיית החבר לראשונה? איך סעיף (ב) בשולחן ערוך מסתדר עם סעיף (י)? סעיף י (לב) הרואה אילנות טובות ובריות נאות, * כ אפילו (לג) עכו"ם או בהמה, אומר: בא"י(ברוך אתה יהוה) אמ"ה(אלוהינו מלך העולם) שככה לו בעולמו; ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר, לא עליהם (לד) ולא על אחרים, אא"כ היו נאים מהם. בהנחה שהלכה זו נכונה, אם כך: הרי כשרואים בריות נאות צריך לברך, ואפילו על גוי או בהמה, אם כך: מדוע על יהודי חבר לא צריך לברך? על גוי ובהמה מברך פעם ראשונה, ועל יהודי שראית פעם ראשונה לא לברך? איך מסתדר השולחן ערוך עם ההלכה הבאה בהרמב"ם? רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י הלכה (ה) ומותר למכור להם בתים ושדות בחוצה לארץ, מפני שאינה ארצנו. אף במקום שהתירו להשכיר, לא לבית דירה התירו, מפני שהוא מכניס לתוכה עבודה זרה, ונאמר "לא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז, כו); אבל משכיר להם בתים, לעשותם אוצר. ואין מוכרין להם פירות ותבואה וכיוצא בהן, במחובר לקרקע; אבל מוכר הוא משיקוץ, או מוכר לו על מנת לקוץ וקוצץ. ומפני מה אין מוכרין להם במחובר, שנאמר "ולא תחונם"  לא תיתן להם חניה בקרקע - שאם לא יהיה להם קרקע, ישיבתן ישיבת עראי היא: הלכה (ו) וכן אסור לספר בשבחן, ואפילו לומר כמה נאה גוי זה בצורתו; קל וחומר, בשבח מעשיו, או שיחבב דבר מדבריהם, שנאמר "ולא תחונם" - לא יהיה להם חן בעיניך, מפני שגורם להידבק עימו וללמוד ממעשיו הרעים. ואסור ליתן להם מתנת חינם; אבל נותן הוא לגר תושב, שנאמר "לגר אשר בשעריך תיתננה ואכלה, או מכור לנוכרי" (דברים יד, כא), במכירה, ולא בנתינה: הרי אם אסור לומר כמה יפה גוי זה, איך מברכים כאשר רואים אותו וחושבים שהוא נאה? האם זה לא נחשב כאילו אמרת/סיפרת בשבחו?

שולחן ערוך אורח חיים סימן רכה

סעיף ג  הרואה * פרי חדש מתחדש משנה לשנה, (ט) מברך: ו שהחיינו, ואפילו רואהו (י) ביד חבירו * או על האילן, ונהגו שלא לברך (יא) ז עד שעת אכילה. הגה: ומי שבירך בשעת ראייה, לא הפסיד (טור); ואין לברך (יב) ח עד שנגמר תשלום גידול הפרי (תשובת רשב"א סי' ר"ן וכל בו); ט ואם לא בירך בראייה ראשונה, יכול לברך (יג) בראייה שנייה (אגור). אם "הרואה" חייב לברך, מה פירוש "נהגו"? עושים לפי מנהג, ולא לפי תורה? או שזו אינה תורה?

סעיף ח  הרואה כושי; וגיחור, דהיינו שהוא אדום הרבה; והלווקן, דהיינו שהוא לבן הרבה; (כ) טו והקפח, דהיינו שבטנו גדול ומתוך עוביו נראית קומתו מקופחת; והננס והדרקונה, דהיינו מי שהוא מלא יבלת; ופתויי הראש, (כא) שכל שערותיו דבוקות זה בזה; ואת הפיל; ואת הקוף, מברך: בא"י(ברוך אתה יהוה) אמ"ה(אלוהינו מלך העולם) משנה הבריות. האם כושי זה לא צבע עור? אם כך: איך ברכתו כמו הקוף והפיל?

סעיף ט  הרואה את החיגר; ואת (כב) טז הקטע; ואת (כג) הסומא; ומוכה שחין; והבהקנין, והוא מי שמנומר בנקודות (כד) יז דקות, אם הם (כה) ממעי אמם, מברך: משנה הבריות, * ואם נשתנה אחר כך, (כו) מברך: דיין האמת; <א> ויש מי שאומר (כז) יח דדוקא על מי שמצטער עליו, (כח) אבל על עכו"ם אינו מברך; (כט) ואינו מברך אלא פעם ראשונה, שהשינוי עליו גדול מאד. הגה: (ל) ויש אומרים (לא) יט משלשים יום לשלשים יום (טור).

שולחן ערוך אורח חיים סימן רכד

סעיף ה הרואה ששים רבוא מישראל ביחד, אומר: בא"י(ברוך אתה יהוה) אלהינו מלך העולם (ח) חכם הרזים; ואם הם עובדי כוכבים וגלולים, אומר: בושה אמכם חפרה יולדתכם הנה אחרית גויים מדבר ציה וערבה (ירמיה נ, יב). האם צריך לספור? מפני ששישים ריבוא זה שש מאות אלף? אם יש רק חמש מאות תשעים אלף? האם צריך לברך בלחש או בקול רם? האם חייב לבטא בשפתיים, או שאפשר רק בלב?

סעיף ו הרואה חכמי ישראל, אומר: בא"י(ברוך אתה יהוה)  אלהינו מלך העולם (ט) <א> שחלק ד מחכמתו [ג] ליריאיו.

סעיף ז הרואה חכמי אומות העולם עובדי כוכבים שחכמים (י) ה בחכמות העולם, אומר: בא"י(ברוך אתה יהוה) אמ"ה(אלהינו מלך העולם) שנתן מחכמתו לבשר ודם.

סעיף ח על ו [ה] מלכי ישראל אומר: בא"י(ברוך אתה יהוה) אלהינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו; (יא) ועל מלכי עובדי כוכבים אומר, (יב) ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם. רוב מלכי ישראל בתנ"ך היו זבל, אם כך: מה עניין "יראיו"?

סעיף ט מצוה ז להשתדל (יג) לראות מלכים, אפילו מלכי אומות העולם. היכן ואיפה כתובה מצווה זו בתורה?

 

סעיף י  <ב> הרואה (יד) ח בתי ישראל בישובן, כגון בית שני, אומר: בא"י(ברוך אתה יהוה) אלהינו מלך העולם מציב גבול אלמנה; בחורבנן, אומר: ברוך דיין האמת. האם מי שהולך לכותל המערבי בירושלים צריך לברך ברכה זו?

שולחן ערוך אורח חיים סימן רכז

סעיף א  על הזיקים, והוא כמין כוכב (א) היורה כחץ באורך השמים (ב) ממקום למקום ונמשך אורו כשבט; ועל רעדת הארץ; ועל (ג) [א] הברקים; ועל הרעמים; ועל רוחות (ד) שנשבו א בזעף, (ה) על כל א' מאלו, אומר: בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית; (ו) ואם ירצה יאמר: (ז) בא"י(ברוך אתה יהוה) אמ"ה(אלוהינו מלך העולם) <א> שכחו וגבורתו מלא עולם.

סעיף ב כל זמן שלא (ח) נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת; נתפזרו בין ברק לברק ובין רעם לרעם, צריך לחזור ולברך.

סעיף ג היה יושב (ט) בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה ברק, (י) אם יכול (יא) לצאת ולברך ב <ב> כדי דבור, (יב) יצא; ואם לאו, לא יצא.

שולחן ערוך אורח חיים סימן רכח

סעיף א על ימים ונהרות, הרים וגבעות ומדברות, אומר: בא"י(ברוך אתה יהוה) אמ"ה(אלוהינו מלך העולם) (א) עושה מעשה בראשית; * ועל א הים הגדול, (ב) והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים, אומרים: ב ברוך אתה ה' אמ"ה(אלוהינו מלך העולם) (ג) עושה הים הגדול.  הים הגדול?

סעיף ב לא על כל הנהרות מברך, אלא על ארבע נהרות דכתיבי בקרא, (ד) ג כמו חדקל ופרת (בראשית ב, יד) והוא שראה אותם (ה) במקום ד שלא נשתנה מהלכם (ו) על ידי אדם. מדוע לא על כל הנהרות?

סעיף ג  ולא על כל הרים וגבעות מברך, אלא דווקא על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם. האם יש מקומות שלא ניכרת בהם גבורת אלוהים?

שולחן ערוך אורח חיים סימן רכה סעיף ט הרואה את החיגר; ואת (כב) הקטע; ואת (כג) הסומא; ומוכה שחין; והבהקנין, והוא מי שמנומר בנקודות (כד) דקות, אם הם (כה) ממעי אמם, מברך: משנה הבריות, ואם נשתנה אחר כך, (כו) מברך: דיין האמת; ויש מי שאומר (כז) דדוקא על מי שמצטער עליו, (כח) אבל על עכו"ם אינו מברך; (כט) ואינו מברך אלא פעם ראשונה, שהשינוי עליו גדול מאד. הגה: (ל) ויש אומרים (לא) משלשים יום לשלשים יום (טור).

 

לאחר קריאת מסמך זה אפשר להבין את דברי הנביאים ישעיהו, ירמיהו, והושע, ובמיוחד את הנביא ישעיהו בפרק ה פס' (כ), הרי טענתו של ישעיהו בפס' זה שהכול הפוך אצלם, אצל "חכמים" אלו, והם "חכמים" בעיני עצמם בלבד, או כלשונו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם",

ישעיהו ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר: הכול הפוך? על אנשים שחטאו לפי סיפורי התנ"ך, כגון ראובן בן יעקב, בני עלי, בני שמואל, דוד בחטא בת שבע, אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שלא חטאו? ועל אנשים שלא חטאו לפי סיפורי התנ"ך, כגון: אברהם, יצחק, ולדוד המציאו חטא לשון הרע, והנביאים ישעיהו ואליהו, עליהם אמרו שחטאו? ועל זה אומר ישעיהו: (כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר:(כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ: מצדיקים את החוטאים, ומחייבים את אלה שלא חטאו?

ירמיהו ד (כב) כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ:

ואיך מסתדרת הגמרא הבאה? שהרי אם "אֱוִיל עַמִּי".."בָּנִים סְכָלִים".."וְלֹא נְבוֹנִים".."חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע".."וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ"? וגרוע מכול "אוֹתִי לֹא יָדָעוּ"? ואם על חכמים ונבונים בימי הנביאים, מדברים הנביאים? אז כמו שאומר הפס' "אם בארזים נפלה שלהבת מה יאמרו אזובי הקיר", הרי אם אין חכמה בחכמים ובנבונים, הרי הטיפשים מקל וחומר פשוט יהיו טיפשים יותר, והנביאים דיברו על אבותינו, ואמרו "חכמים" ש"הדור הולך ופוחת" או כמו שאומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: אם כך: לפי משוואה זו ש"הדור הולך ופוחת", הרי שהדורות הראשונים לנו, לא היו מלאכים, אלא אנשים, ואם הם אנשים, אנו חמורים, ואפילו לא כחמורם של חנינא בן דוסא ופנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים, עכשיו אפשר להבין מאין, ומי, יוצריה של ה"מסורת" "תורה" שבע"פ", ואפשר עכשיו להבין מי ה"חכמים" בדורנו,

ישעיהו ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:(כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר:(כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ: האם כוונתו של הנביא ישעיהו היא: הכול הפוך, כתוב רע, אומרים טוב, כתוב שחור, אומרים לבן, וכן הלאה והפוך? לכן: הידד לעם שאלה "חכמיו" והידד ל"חכמים" שהשוטים הם תלמידיהם, והנה בהמשך דברי נביאים על העם הזה ועל "חכמיו",

ישעיהו כט (ט) הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר:(י) כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהֹוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה:(יא) וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ <הַסֵּפֶר> סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא:(יב) וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר:(יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:(יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר:

ירמיהו ח (ח) אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְהֹוָה אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים:(ט) הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְהֹוָה מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם:

הושע ט (ז) בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה בָּאוּ יְמֵי הַשִּׁלֻּם יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ עַל רֹב עֲוֹנְךָ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה:(ח) צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם אֱלֹהָי נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל כָּל דְּרָכָיו מַשְׂטֵמָה בְּבֵית אֱלֹהָיו:

ישעיה כט (יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה: אלוהים ציווה, אם כך: איך באו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ואמרו: לא זאת הכוונה האלוהית? וכל הטיפשים יאללה אחריהם? הרי טענתו של הנביא ישעיהו שהעם עושה מה שאנשים, בני-אדם, מצווים אותו, והניחו את מצוות האלוהים, אם כך: איך הפך המושג "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" למושג המוביל ביהדות, הדתית-חרדית, והדתית?

מלאכי ב (יז) הוֹגַעְתֶּם יְהֹוָה בְּדִבְרֵיכֶם וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה הוֹגָעְנוּ בֶּאֱמָרְכֶם כָּל עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי יְהֹוָה וּבָהֶם הוּא חָפֵץ אוֹ אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט: עייפתם את יהוה, במה עייפתם? בזה שאומרים "צדיק ורע לו רשע וטוב לו", או כל ה"צדיקים" מש"ס היושבים בכלא וטוענים אין משפט צדק בבתי המשפט, מסקנה מתבקשת "אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט"? וכול ה"צדיקים" שמתו כביכול על "קידוש השם" שגם זה אומר "אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט"?