היסטוריה א, עלייה בשנות ה-20: התיישבות

הקיבוץ (הקבוצה הגדולה) - צורת התיישבות זו היא הרחבה של רעיון "הקבוצה", מהעלייה השניה. בעקבות מספרם הרב של העולים, היה צריך להקים יישובים גדולים, ונוצרה "הקבוצה הגדולה".

א. הקיבוץ הוקם על אדמות לאומיות של הקרן הקיימת.

ב. בקיבוץ היו מספר ענפי חקלאות ע"מ שהקיבוץ יספק את כל צורכי תושביו, מבלי להיות תלוי בעיר.

ג. שיווין זכויות וחובות בין חברי הקיבוץ. העבודות השונות גם הן נחשבו בעלות ערך שווה.

ד. שיתוף ברכוש, בכלכלה ובחינוך, ואחריות משותפת כלפי הנזקקים.

ה. ניהול הקיבוץ באספות חברים והחלטות משותפות.

*הקיבוץ הראשון שהוקם היה קיבוץ עין חרוד, ב- 1921

מושב עובדים - מושב עובדים משלב בין קרקעות פרטיות ובין חיים משותפים ועזרה

א. המושב הוקם על קרקעות לאומיות וכל משפחה "שכרה" את הקרקע שלה.

ג. אסור להעסיק שכירים, חברי המושב עוזרים זה לזה.

ד. השירותים הציבוריים היו משותפים. מכירת התוצרת החקלאית נעשתה במרוכז ע"י חברי המושב.

התיישבות עירונית - בתקופת העלייה השלישית, גדלוה ההתיישבות העירונית בארץ. אלפי עולים הגיעו לתל-אביב והקימו שכונות חדשות, גם בחיפה הוקמו שכונות יהודיות נוספות.

בעלייה הרביעית המוסדות הציוניים המשיכו לקנות אדמות לחקלאות, והוקמו עשרות יישובים חדשים. הבעלות על הקרקעות חיזקה את היישוב היהודי, ונוצר רצץ יישובים בין מרכזי ההתיישבות.

הקרן הקיימת לישראל קנתה אדמות בשרון. ניטעו הרבה פרדסים, וגידול ההדרים הפך למקור הפרנסה מרכזי ולמוצר הייצוא העיקרי של היישוב היהודי בארץ.

רבים מהיישובים שקמו, התבססו על חקלאות פרטית. הוקמו גם מספר קיבוצים בעמק זבולון שמצפון לחיפה, ובעמק יזרעאל התפתחו התיישבויות ותעשייה. בגוש הקישון, התפתחה "התיישבות האלף", כשהמרכז החקלאי רצה ליישב על הקרקעות כאלף משפחות. הפועלים עברו הכשרה חקלאית ולחלק מהם היה כסף. מטרת ההתיישבות הייתה לחזק את ביטחון היישובים.