כשועדת פיל פרסמה את רעיון חלוקת ארץ ישראל ממשלת בריטניה תמכה בו. בתחילת 1938 שינתה הממשלה את עמדתה, והחליטה שאינה רוצה לבצע את חלוקת ארץ ישראל מכמה סיבות:

א. המצב באירופה החמיר. היטלר הלך והתחזק ואנגליה נחלשה. ממשלת בריטניה הרגישה שאינה רוצה לוותר על שטחים שבשליטתה בשלב זה.

ב. הבריטים חששו שעומדת לפרוץ מלחמת עולם, ורצו שהארצות המוסלמיות יהיו לטובתם ולא לטובת הנאצים. הבריטים לא רצו לעשות צעדים שירגיזו את מדינות ערב.

ג. הערבים בארץ שוב התחילו במהומות, והבריטים רצו להרגיע אותם.

ד. משרד החוץ הבריטי תמך בערבים.

ועדת וודהד

בריטניה החליטה לשלוח לארץ ועדת חקירה נוספת, שתבדוק איך אפשר לבצע את הצעת ועדת פיל. בראש הועדה היה סר ג'ון וודהד. מסקנת הועדה הייתה, שהצעת החלוקה של ועדת פיל אינה מעשיות, מכמה סיבות:

א. הערבים שולטים על רוב האדמות, גם בשטח שיועד ליהודים.

ב. באזור שאמור להיות למדינה היהודית יש כמעט 50% ערבים.

ג. לשתי המדינות יהיו קשיים כלכליים וביטחוניים.

ד. הערבים מתנגדים לרעיון החלוקה באופן עקרוני, וזה יגרום להמשך המלחמה בין העמים.

*ועדת וודהד, הציעה הצעות חלוקה אחרות, אבל הן היו כל כך גרועות עבור

היהודים, שההנהגה הציונית אפילו לא הסכימה לדון בהן.

ועידת לונדון- ועידת השולחן העגול

בתחילת 1939, ממשלת בריטניה כינסה ועידה יהודית ערבית בלונדון. היא קיוותה למצוא פתרון בגם הערבים וגם היהודים יסכימו עליו. בועידה השתתפו ויצמן, בן- גוריון ונציגי הסוכנות- מהצד היהודי, ונציגים של ערביי ישראל ומדינות ערב השכנות- מהצד הערבי. הערבים, שהיו רוב בועידה לא הסכימו לשבת עם היהודים באותו חדר, כי זה יראה כאילו הם מכירים בתנועה הציונית. הבריטים קיימו את הדיונים על הערבים ועם היהודים בשני אולמות נפרדים.

באותה תקופה גרמניה הנאצית היית התוקפנית במיוחד, והיה ברור שעומדת לפרוץ מלחמה. בריטניה רצתה לקבל את תמיכת הערבים. היהודים קיוו שהבריטים יציעו שוב הצעת חלוקה כי מצבם של יהודי גרמניה החמיר, והם רצו לאפשר להעלות יהודים ארצה כמה שיותר מהר. הבריטים , לעומת זאת באו עם תוכנית שקבעו מראש, וקיוו שהיהודים והערבים יסכימו לקבל אותה. התוכנית הייתה הקמת מדינה אחת בארץ ישראל בה יהיה רוב ערבי ומיעוט יהודי.

בסופו של דבר, פרשו היהודים מהועידה, בטענה שההצעות הבריטיות סותרות את התחייבות בריטניה לבית הלאומי. הבריטים המשיכו בשיחות עם הערבים, אבל הערבים דרשו עצמאות מדינית באופן מיידי.

השיחות נכשלו.

הספר הלבן של מקדונלד

שר המושבות הבריטי, מקדונלד, פרסם במאי 1939 את הספר הלבן השלישי.

סעיפי הספר הלבן -

1. מטרת הממשלה הבריטית היא להקים בארץ ישראל מדינה עצמאית אחת, תוך עשר שנים. מפני שרוב תושבי הארץ ערבים, השלטון במדינה זו יהיה בידי הערבים. מדינה זו תהייה קשורה לבריטניה.
2. בחמש השנים הקרובות יוכלו לעלות ארצה 75 אלף יהודים בלבד (25 אלף פליטים ועוד 10.000, כל שנה). אחרי חמש השנים האלו העלייה תוכל להמשיך בהסכמת הערבים בלבד.
3. הגבלת התיישבות היהודית, ברוב אזורי הארץ אסור יהיה למכור קרקעות ליהודים, וגם באזור שמותר, מכירת הקרקעות תהיה מוגבלת.

משמעות הספר הלבן -

הספר הלבן היה מנוגד להתחייבות של בריטניה בהצהרת בלפור ובכתב המנדט. הספר קבע שהיישוב היהודי יישאר מיעוט בארץ (בגלל הגבלת העלייה), וישב באזור מצומצם, תחת שלטון ערבי.

תגובת היהודים –

 היהודים ידעו שמצב יהודי אירופה חמור וצריך לאפשר להם לעלות לארץ. הישוב היהודי בארץ הביע התנגדות תקיפה. יהודים בכל העולם הפגינו נגד הספר הלבן והחליטו להקים ישובים בצורה הפגנתית ונשמעו יותר ויותר דרישות לצאת למאבק נגד השלטון הבריטי.

תגובת הערבים -

הערבים המתונים חשבו שזו הזדמנות להקים מדינה פלשטינאית, ולעצור את ההשתלטות הציונית. הערבים הקיצונים, לעומת זאת, רצו לקבל מדינה באופן מיידי. הם דחו את הצעת הבריטים, וקיוו שגרמניה תנצח את בריטניה במלחמה והמנדט הבריטי ייפסק.

בריטניה -

למרות שהפרלמנט אישר את הספר הלבן, היו לו הרבה מתנגדים.

חבר הלאומים -

חבר הלאומים הודיע כי הספר הלבן, סותר את תנאי המנדט הבריטי.

*אחרי שלושה חודשים פרצה מלחמת העולם השניה. בריטניה לחמה נגד גרמניה הנאצית, היהודים החליטו שעליהם לעזור לבריטים במאבקם בהיטלר, אבל לא לקבל את הספר הלבן, ולהלחם בו.