צב יבשה

מגיש : אלוף בחיות בר מאיר

השכיח והמוכר בין צבי ישראל. ממחלקת הזוחלים וממשפחת הצבים היבשתיים. בעל חיים כבד ומגושם שתנועתו האיטית היתה למשל ולסמל – בספרות כבחיים
שוכן בישראל בכל החבל הים תיכוני, גם בקרבת ישובים ובתחומם, ואף מוחזק לעיתים בבתים
אורכו עד 25 ס"מ. שריונו קמור, עבה וקשיח. ראשו מכוסה מגני קרן שגבולותיהם ניכרים
רגליו מגושמות ודמויות עמודים גליליים. אין קרומי שחיה. בקדמת הרגליים הקדמיות ערוכים 4-5 טורים בלתי סדירים של קשקשים קרניים עבים הרעופים זה על זה. בעזרת רגליו מסוגל צב היבשה לחפור גומות באדמה ולהתחפר בהן
האצבעות מקוצרות ולרוב יש בהן 2 פרקים, האצבעות מאוחות ויוצרות משטח ישר המשמש לדריכה. הטפרים (הציפורניים) קהים וקצרים. כשהוא מכנס את גופו לתוך השריון, מסתירות רגליו עטורות הקשקשים את הראש.   זנבו קצר וקהה
צבעו חום או צהבהב. מגני הגב שחורים לרוב בשוליהם ובמרכזם מצוי תמיד כתם שחור.  שריון הגחון צהבהב ומוכתם בכתמים שחורים. אצל זכרים מבוגרים משחיר לעיתים הגחון כולו. הרגליים והראש צהבהבים 
עיני הצב מפותחות היטב ומוגנות על ידי שני עפעפיים. הוא מסוגל להבחין במזון המוגש לו, באויב המתקרב או בבן מינו ממרחק ניכר. בצידי הראש של צב היבשה אפשר להבחין בקרום התוף - עור המכסה על חלל האוזן
צב היבשה פעיל ביום ובלילה מסתתר במחילות קצרות שחפר מתחת לסלעים או בין השיחים. בשעת סכנה מתכנסים הראש והרגליים אל תוך השריון. הרגליים הקדמיות מתכנסות בחזית הראש וסוגרות היטב את הפתח הקדמי, והרגליים האחוריות סוגרות את הפתח האחורי, כך מוגן הצב מפני רוב הסכנות
בחורף הוא מתחפר בקרקע וישן שם חודשים אחדים. באביב ובראשית הקיץ, רודף הזכר של צב היבשה אחרי כל נקבה הנקרית לו והגדולה ממנו במידה ניכרת, וחובט ומקיש בשריונו על גב הנקבה
צב היבשה ניזון בד"כ מצמחים, אך עם זאת הוא גם טורף שלשולים ורכיכות
ב - 5-6 השנים הראשונות לחייו של הצב אפשר לאמוד את גילו עפ"י טבעות הגידול ההיקפיות שעל מגני שריון הגב שלו. בגילים מאוחרים מטושטשות הטבעות וקביעת הגיל קשה יותר.  צב היבשה המצוי מאריך ימים, לפחות עד 60 שנה