תרנגול בר

תרנגול הבר הוא אבי גזעי התרנגולות, והוא הידוע גם בשם "תרנגול בנקיבה".
זהו עוף יער, הנמנה עם משפחת הפסיוניים שבסדרת התרנגולאים. הוא חי ביערות אסיה - בהודו, בבורמה ובאינדונזיה. הוא נפוץ ביער ובחורש ובלילה הוא לן על העצים, שם הוא מוגן מפני טורפים.
אורכו של הזכר כ- 70 ס"מ, צבעיו הדורים ביותר - חום-זהוב ארגמן עם כתמים חומים ושחורים וברק ירקרק-מתכתי.
לראשו כרבולת אדומה וזקופה ובבסיס מקורו גידולי עור אדומים.
ברגליו דורבן ארוך וחד, המשמש להגנה, בעיקר לקרבות בין הזכרים.
הנקבה קטנה ממנו. צבעה חום-צהוב מנומר, כרבולתה וגידולי העור שבבסיס מקורה קטנים ואין דורבן ברגליה.
לשני הזוויגים זנב ארוך, אך זה של הזכר ארוך יותר וצבעוני יותר. קולם של השניים שונה זה מזה. לזכרים קולות עזים -(מכאן הביטוי "קריאת הגבר"), לנקבות קרקור שקט.
תרנגול הבר חי בלהקות ביערות עבותים. הלהקות מונות 50 פרטים. ברגליו החזקות הוא עודר בקרקע ומוציא ממנה תולעים וחרקים. הוא אוכל גם ירק וזרעים. מקורו העבה מתאים לניקור ולאכילת טיפוסי מזון שונים.
לתרנגול הבר חיי משפחה מפותחים: הנקבה מטילה שש עד עשר ביצים בגומה מרופדת על פני הקרקע ודוגרת עליהן לבדה במשך שלושה שבועות.
הזכר נמצא כל הזמן הזה בסביבה ומגרש פולשים.
עם בקיעתם, מכוסים האפרוחים בפלומה ומפותחים. זמן קצר לאחר הבקיעה הם מצטרפים להורים ומנקרים בקרקע היער כדי למצוא את מזונם.
בגיל שבועיים מסוגלים הצאצאים לעופף, אם כי התרנגולים הינם מעופפים חלשים.
כעבור זמן לא רב מצטרפת כל המשפחה ללהקת תרנגולי הבר המסתובבת ביער.
לסדרת התרנגולאים חשיבות כלכלית עצומה ולפני כ-5000 שנה בוית תרנגול הבר. התרנגול בוית לצריכת בשר וביצים ונוצות.
בתלמוד נזכר תרנגול הבר פעמים רבות ומשערים כי גם השם "שכווי" מתייחס אליו.