צב ביצה

מגיש : אלוף בחיות בר מאיר 

שייך למחלקת הזוחלים, ממשפחת הצבים הביצתיים. תפוצתו העולמית רחבה מעט מזו של צב היבשה המצוי.
אורך שריונו עד 23 ס"מ.  שריונו שטוח יחסית לצב יבשה ומצופה לוחות קרניים. ראשו חלק ועטוי כיסוי קרני שאינו מחולק למגינים. רגליו, צווארו וזנבו ארוכים יחסית. צב הביצות זריז יותר מצב היבשה.
אצבעותיו מצוידות בטפרים (ציפורניים) ארוכים וחדים ומאוחות בקרומי שחייה. צב הביצה מסתייע בשחייתו בשני זוגות רגליו.
צבע השריון של הבוגרים חום זיתי. צבע השריון של הצעירים נוטה לירקרק כהה.
שריון הגחון זרוע כתמים ורודים על רקע שחרחר. על הרגליים, הצוואר והזנב ערוכים לסירוגין פסים עדינים שצבעם שחור וצהבהב או ורוד.
עיני הצב מפותחות היטב ומוגנות ע"י שני עפעפיים. הוא מסוגל להבחין במזון המוגש לו, באויב המתקרב או בבן מינו ממרחק ניכר למדי.
בישראל שוכן צב הביצות בצפון הארץ ובמרכזה. הוא פעיל ביום ומאכלסים מקווי מים מתוקים:
ביצות, נהרות, אגמים  ובריכות מדגה.
צב הביצות מבלה את רוב זמנו במים, ויוצא מהם להתחמם בשמש. הוא נח על אחת מגדותיו של מקווה המים או על עצמים בולטים מן המים, ו"משתזף" לעיתים משך שעות ארוכות. כשמופיע בן אדם או אויב בסביבה הוא נמלט למים; לעיתים אף מתחפר בבוץ, בקרקעית ומסתתר שם.  
ניזון מן הצומח ומן החי: צמחי מים, אצות, דגים, דו חיים, תולעים רכיכות, סרטנים וחרקי מים.
בשעה שהוא אוכל טרף גדול, הוא מחזיק בו ברגליו הקדמיות וקורע ממנו נתחים בלסתותיו
המכוסות במקור קרני חד.
בצב ביצה ניכר הזכר בשקע רדוד הנמצא   בשריון הבטן ואילו שריון הבטן של הנקבה
שטוח או אף קמור במקצת.  הנקבות גדולות מהזכרים
 ולעומת זאת ארוך זנב הזכרים מזנב הנקבות.