שלו

השלו הוא עוף הקרקע הקטן ביותר בסדרת התרנגולאים שממשפחת הפסיוניים. זהו עוף ציד המגיע לגודל של 18 ס"מ. הוא שוכן בשדות וניזון בעיקר מזרעים, מעשב ומחרקים.
נדידתו של השליו ייחודית לקבוצת הפסיונים. בסתיו מגיעות להקות השלווים לחופי הים התיכון וחוצות אותו בבת אחת (כ 400 ק"מ ללא חניית ביניים)!
עם נחיתתם בדרום הארץ, הם מחפשים מסתור תחת צמחים מדבריים. אז ניתן לצוד אותם בקלות.
הזכר קורא קריאות בנות שלוש הברות בקול מלודי. הקול נועד למשוך נקבה ומרגע שזו מצטרפת אליו, הוא פוסק. הוא תוחם את נחלתו ונלחם עליה בנקירות מקור ובשריטות טפרים.
בעונת הקינון, חופרת הנקבה גומה קטנה בקרקע, בסבך הצומח, ומרפדת אותה בעשבים וקש. בגומה היא מטילה ביצה חלקה ומבריקה מדי יום.
רק לאחר שנשלמת מכסת הביצים מתחילה הנקבה בלבד לדגור. הזכר נשאר קרוב לקן ומשתתף בהגנתו. הדגירה נמשכת בין 17-19 יום. האפרוחים בוקעים יחדיו. הנקבה שומרת עליהם ומחממת אותם בלילות בימיהם הראשונים. בהיותם בני 12-14 יום, מתחילים האפרוחים לעוף ומגיעים לכושר מעוף מלא כמה ימים לאחר מכן, אבל הם נשארים עם האם עד שהם בני 30-50 יום.
גם בגרותם המינית של השלווים הצעירים מוקדמת, והם מסוגלים, כנראה, להתרבות עוד בשנת חייהם הראשונה.
השלו פעיל ביום ובלילה הוא ישן על הקרקע. האפרוחים בוקעים בתוך קן קטן, על הקרקע, ועל-כן מרובים בטבע אויביהם.
במקרא מסופר שבני-ישראל אספו את השלו לשם מאכל בעת נדידתם במדבר, כפי שהבדואים עושים גם בימינו.
היום מגדלים בשבי את השליו היפני גם לנוי וגם למאכל.
ריסוס מסיבי בשדות חקלאיים גרם לפגיעה קשה באוכלוסיית השלווים ומאז נחקקו חוקים להגן עליהם מפני  ציד.