שקנאי מצוי

השקנאי המצוי הוא העוף השני בגודלו במשפחת השקנאיים.
לרוב הוא דוגר במים מתוקים: נופי ביצות, דלתות של נהרות, אגמים וכיו"ב.
רוב השקנאים הנודדים עוברים מעל ישראל פעמיים בשנה: בסתיו דרומה, ובאביב - צפונה, ורק מעטים חורפים בישראל.
השקנאי הינו עוף גדול וכבד. הוא מגיע לגודל של כ 160 ס"מ ולמשקל של 14 ק"ג. בדרך כלל, צבעו לבן. בעונת הקינון הוא מקבל צבע וורדרד. יש לו ציצית של נוצות בראשו. שני בני הזוג דומים.
לשקנאי המבוגר יש נוצות שחורות בקצות הכנפיים, כתם צהוב על החזה, מקור ורוד, שק ורוד או צהוב, רגליים כתומות או ורודות. צבעי הצעירים  חומים.
המקור של השקנאי מגיע לגודל של 40 ס"מ, הלסת העליונה פחוסה ובקצה יש שן. הלשון קצרה ובית הבליעה מתרחב. ההליכה מסורבלת ומתנדנדת.
השקנאי מיטיב לשחות. גופו אינו שקוע בעת השחייה במים, אלא נישא גבוה מעל למפלס המים. על פי רוב, הוא אינו נשאר במים יותר משעתיים אלא יוצא אל החוף למנוחה, לסירוק נוצותיו ולשימונן.
השקנאי ניזון כמעט רק מדגים ובכך הוא שונה מעופות ימיים אחרים, שמזונם מגוון יותר.
השקנאי זקוק למנת מזון יומית שמשקלה יותר מקילוגרם, שהוא צד אותה בעזרת מקורו הענק ובעזרת שק העור הגמיש, המחובר לחלקו התחתון של המקור. השק הזה מקנה לעוף את שמו. הדיג נעשה בקבוצות, תוך כדי שחייה בשורה לכיוון החוף.
הקינון נעשה במושבות גדולות וצפופות של אלפי פרטים.  ללא גירוי חברתי אין הם מסוגלים לקנן. לעתים, כשרוצים בגני חיות להביאם לקנן, יוצרים באמצעות מראה אשליה של שקנאים רבים.
הקינים נבנים בצורה מרושלת מענפים עבים וממוקמים על עצים, על שיחים ועל הקרקע.
בקן מוטלות שתיים עד שלוש ביצים מוארכות. הדגירה נמשכת 40 יום ושני בני הזוג דוגרים. הגוזלים בוקעים עירומים וקצרי מקור.
להקה גדולה של שקנאים יכולה לגרום נזק רציני לחקלאים, המגדלים דגים בבריכות פתוחות.
השקנאים בויתו במצרים העתיקה וסייעו לדייגים בהודו. לפי המסורת המוסלמית נשא השקנאי מים בשקו כדי לסייע בבניית המסגדים הקדושים במכה ובמדינה. במסורת הנוצרית היה השקנאי לסמל האהבה האמהית וההקרבה. התפתחה אמונה שהאם קורעת את בשר החזה ומזינה את גוזליה בדמה משום שהגוזל מחדיר את מקורו ואת ראשו ללוע ההורים כדי לאכול.