בניית אתרים בחינם
בס"ד

גם ציפור מצאה בית - האתר של ציפורה בראבי 

רפואת הרמב"ם

כי הכל זה הנפש
התשובה הטבעית
 
 
   האבן היא בכלל מדריגה!    רחמים עצמיים? צאו מהבוץ!    לדעת להקשיב - לב שומע    רעבים? תבכו...    תכשיט או תרופה?    תגיד מילה טובה!
   תסלחי לעצמך...    התינוק שלך..    היופי שלך..    שנת בריאות    עשי לך הפסקת קפה    האדם הוא אי
   הקנאה - מחלה והתרופה    מרירות מדבקת    תסמונת הקיקיון    הרודן הקטן    מבחן החבר הטוב    מתי יהיה טוב?
 
    דף הבית
    רפואת הרמב"ם - מהי?
    חשיבה חיובית על פי הרמב"ם
    למצוא את האושר
    תזונה נכונה
    תרופות מן הטבע
    בין חשיבה חיובית להרגשה טובה
    הטבעיות שלנו
    לצאת מן הדיכאון
    תמיכה רגשית
    צור קשר
    איך אתם אוכלים?
    הפורום

בס"ד

 

 

מרירות מידבקת

 

 

 

פתאום זה קרה. הארה. הבנה.

היא קמה מבכי ממושך של תיסכול וכאב.

הביטה במראה: עיניה נפוחות מאוד, אדומות.

פיה מעוות מעלבון, כל כולה סתורה ומבולבלת.

 

 

זה כבר הרבה זמן ככה.

היא מביטה בחייה והם נראים לה רעים ומרים.

בעלה לא מתחשב  וחסר חן.

ילדיה חסרי חינוך וכבוד אליה.

חמותה? על זה אינה מסוגלת אפילו לחשוב עוד.

היא מביטה בבית שאותו טיפחה למעלה מעשר שנים והוא נראה לה עלוב מאוד, חסר ברק.

ללא השראה, ללא קסם.

גם המצעים החדשים שקנתה אינם מועילים.

גם עציץ הגרניום שנשקף מהמרפסת לא מוסיף הרבה.

הבית חסר תקנה!  משדר את המסכנות ואת העליבות של חייה.

 

חייה מבוזבזים והיא כולה נפשה מרוטה מאכזבות ואין בה כוח לתקן, להשקיע, לשמוח.

 

אבל יום אחד תהתה בינה לבין עצמה: למה ומתי כל זה התחיל?

היא ניגשה לכיור, שטפה את פניה ונשמה עמוקות.

ועוד פעם.

ואז היא הביטה לעצמה עמוק בעיניים: מה קורה איתך?

לאן את נעלמת?

ולמה את לא מצליחה לראות את הטוב שבחייך?

 

התיישבה על הכיסא נזכרת ומשחזרת. זה תמיד אותו סיפור.

 

ואת הסיפור הזה סיפרה לי יום אחד בשיחת טלפון טעונה בכאב ודמע:

היא חוזרת מן המפגש היקר לה עם חברתה הטובה ופתאום הכל רע.

הכל מאוס.

משחזרת את השיחות שלהן.

את הצרות, הבעיות של חברתה.

את הטרוניות, את הביקורות, את התלונות של חברתה.

את המרירות בזויות פיה.

והיא נסחפה וסיפרה גם היא על הקשיים, על הבעיות על החיים הבלתי נסבלים.

וכך ישבו שתיהן מקטרות ומבקרות, מתלוננות ומשמיצות.

חשות שהן מבינות זו את זו היטב.

שמחות בהבנה הזאת

 

וכשהן מרוקנות מכל תקווה ושמחה הן נפרדות כל אחת לסבלותיה.

מחוזקות בתחושת הקורבן שלהן.

מרירות כפליים!

 

יקרה, אמרתי לה: זה מדבק!

המרירות מדבקת.

הביקורתיות, התלונות ללא סוף, החוסר שמחה – זה מדבק.

צריך לשים לב ולהישאר מרוחקים.

להציב גבול בינך לבינה.

את יכולה להקשיב לתלונותיה של חברתך ולנסות להאיר לה. לחזק ולהעיר בעדינות, באמפטיה.

את יכולה להיות לה אוזן קשבת ומכוונת.

אך היזהרי לא להיסחף.

את חייבת להתנתק מן האווירה הזאת ולהיות צד שומע בלבד בלא להיות מעורבת. בלא להכניס את הרע לחייך שלך.

ואם אינך יכולה – נתקי קשר.

ממילא אינך מועילה לה.

והיא בודאי שמזיקה לך.

 

עכשיו, בביתה, הביטה סביבה בבית היקר שלה, בנעלי הבית הצבעוניות של הילדים המתגוללים ליד הספה, בטרקטור הצהוב של ילדה הקטן הפוך לצד הכיסא.

בכוס השוקו המרוקנת, טיפות קטנות של ילדות מנצנצות סביב הכוס.

חום של אהבה הציף אותה.

היא קמה לפנות ולסדר.

קמה להכין ארוחה טעימה לילדיה היקרים שעוד מעט יחזרו הביתה לאמא שמחכה להם.

לריחות המרק המתבשל.

לריח השניצל שמיטגן לו.

למשחקיהם,

לנעלי הבית המתוקות שלהם.

לאהבה.

 

 

 

כי הכל זה הנפש