חנות ספרים

לפני שבועיים 
 נכנסתי לחנות ספרים 
 חיפשתי ספר של המשוררת הפולנייה 
 שכותבת יפה ומתה לפני שנה 
 המוכרת ישר ידעה 
 ווויסלבה שימברובסקה 
 ושלחה אותי למדף. 
  חנות רחבה 
  המון ספרים צפופים. 
  אלפי אנשים צעקו אלי 
  מכל הקירות 
  תקראי אותי , תקראי אותי, 
  עכשיו תורי. 
  בינינו, למי יש כוח 
 לכולם להקשיב. 
  
את הספר של המשוררת הפולנייה 
לא מצאתי, התייאשתי 
הרגשתי קטנה בעולם כל כך גדול 
כל כך הרבה מלל מסביב.
מי ירצה לשמוע  אותי 
עכשיו  שהחלטתי להשמיע קול
אני רוצה הכול.
עזבו אינטרנט , טלביזיה
משפחה, חברים
אני הדבר האמיתי. 
תקשיבו לי. 
  
אמש נכנסתי ושוב שאלתי
אולי יש לכם ספר שירים
של המשוררת הפולנייה 
שמתה לפני שנה
"ברור" ויסלבה שימברוזה
המוכר ניגש למדף ומצא
 בספר התאהבתי מיד

בגלל השיר על הכריכה
שיר אהבה בין הומור וחמלה 
קנאתי בה שהיא מאוד חכמה
מבאס להבין 
שאני חלק מההמון
ולמרות זאת לרצות
שכולם יעזבו הכול
אינטרנט, טלויזיה
משפחה, חברים
ויחשבו
שאני הדבר האמיתי
עכשיו תורי.
הרי גם אני לא נשארת
כאן לעולמים. 
 

          דיוקן עצמי

ירושלמית.  החומה שמקיפה אותי בנויה מאכזבות מכל התקופות.

יהודיה.  במקום דם הפחד זורם לי בוורידים .

מתחממת לאט ומתקררת לאט ובכלל נעה לאט.

נעלבתי וכעסתי על המון אנשים שעכשיו אני לא זוכרת איך הם נראים.

סבא נולד ונפטר באותו יום בגללו במשפחה שלנו כולם צדיקים, לפחות נורא משתדלים.

מאבא למדתי שאפשר לאהוב אותי בלי להכיר אותי בכלל.

מאימא למדתי שנורא מפחיד לחיות לבד.

מהאחים שלי למדתי לקנא.

מהמורה רחל למדתי שגם אם עברת שואה אתה יכול להמשיך לחיות בלי מרירות.

בגיל ארבע עשרה החלטתי שהגיע הזמן להפסיק לעופף.

רונית עשתה לי חשק להכיר אנשים.

אבא של רונית נתן לי תקווה שהביט באהבה באשתו גם אחרי עשרים שנה.

שהכרתי את מוטי הרגשתי בבית. אה.. וגם התנגשתי בעמוד.

מליאור למדתי שאני יכולה לשמוח גם שאדם אחר שמח.

טלי לימדה אותי שמותר לי להיות רעה ושאני יודעת לשמור על שיווי משקל.

דרור אומר שאני שונאת לעמוד במקום, 
            ושהדעה שלי תמיד מושפעת מהאדם האחרון שדיברתי איתו.

מדברת תמיד עם צדקנות יתרה.

אני עצבנית שאני רעבה.

מעיין חושבת שאני מלחיצה.

כשאני צועקת אני מבהילה את עצמי.

חייבת לישון לפחות שמונה שעות.

משתדלת להיות מרוצה לפחות חמש דקות.

מתאמצת מאוד לחלום..

מצב צבירה: הרבה שנים הייתי מוצקה, בשנים האחרונות הופכת לנוזל

ונראה לי שבעתיד הלא רחוק אני יהפוך לגז.

אני לא רוצה להיות רחוב אלא שם של פרח נדיר שכולם מכירים.

האריה מזדקן