|
נחש נחש
לוחש לי באוזן
כל היום
בלי סוף.
הומלסית בחיוך בלי שיניים
מברכת אותי "בוקר טוב"
עם עיניים קורנות.
"ראית איך היא שמחה"
לוחש הנחש
אבל אין לה כלום רק שמיכה בשקית
אני עונה.
"כן" ובכל זאת תראי איזה חיוך.
אני מושפעת ממנו בקלות.
"אתה צודק יש לי גג ומיטה נוחה
אבל ...
הלוואי שיכולתי גם כך לישון
בלילה ליד הבנק בלי כלום
ובבוקר לקום עם חיוך."
מאז עברו כבר עשר שנים
החלפתי ארבעה מקומות עבודה
ולפעמים חושבת להיפרד גם ממך
את אף פעם לא תהיי מרוצה
אתה אומר
אני לא יודעת אם זו נבואה או קללה
הנחש עדיין לוחש
ומכריח אותי לזוז
התזוזה ממריצה לי את הדם בוורידים
וכך אני מרגישה בחיים
למרות שאני חנוטה בפחדים
שנה שעברה ראיתי את ההומלסית
כשנסעתי במכונית
היא גרה באותו המקום
עם אותה שמיכה בשקית
שערה קצת הלבין.
היא עדיין חיפשה סמים. אני המשכתי לחפש
ללקט רגעים פתאום תמונתה צצה בעיתון הומלסית נפטרה לרגע חשבתי שאולי במקום לזוז היינו אולי פוצחות בדיבור לעת עתה הכיסופים והכמיהה עוטפים אותי כמו שמיכה ממש כמו השמיכה שלה. =====================
הכיסופים והכמיהה
עוטפים אותי כמו שמיכה לא נותנים לי מנוחה נחש
לוחש לי באוזן
יום יום יום יום..
הומלסית בחיוך בלי שיניים
מברכת אותי "בוקר טוב"
עם עיניים קורנות.
"ראית איך היא שמחה"
לוחש הנחש
אבל אין לה כלום רק שמיכה בשקית
"כן" ובכל זאת תראי איזה חיוך.
אני מושפעת ממנו בקלות.
"אתה צודק יש לי גג ומיטה נוחה
אבל ...
הלוואי שיכולתי גם כך לישון
בלילה ליד הבנק בלי כלום
ובבוקר לקום עם חיוך."
הכיסופים והכמיהה
עוטפים אותי כמו שמיכה לא נותנים לי מנוחה עברו כבר שבע שנים
החלפתי שלשה מקומות עבודה
ולפעמים חושבת לעזוב גם אותך
את אף פעם לא תהיי מרוצה
אתה אומר
לא יודעת אם זו נבואה או קללה
הנחש עדיין לוחש
ומכריח אותי לזוז
התזוזה ממריצה לי את הדם בוורידים
וכך אני מרגישה בחיים
למרות שאני חנוטה בפחדים
הכיסופים והכמיהה
עוטפים אותי כמו שמיכה לא נותנים לי מנוחה אתמול ראיתי את ההומלסית
כשנסעתי במכונית
היא גרה באותו המקום
עם אותה השמיכה בשקית
שערה קצת הלבין.
היא עדיין מחפשת סמים. אני ממשיכה
לחפש
ללקט רגעים ואולי פעם אמצא
את המקום שלי.
הכיסופים והכמיהה
עוטפים אותי כמו שמיכה לא נותנים לי מנוחה | ||||
מה היתה הסיבה לטעויות שחזרו ונשנו?
חוסר הבנה. בהתחלה הכל נראה ורוד, עם המון תקוה.
מהלך לא מובן, מילה שלא במקומה
מעשה לא מוסבר וחוסר האמון מתחיל לעלות.
המלה מאבדת את כוחה והתקוה מאבדת את נפחה
וחושך ממלא את החלל, היאוש כאילו גדל מהר מדי.
כאילו נטוע בכל מקום מכתחילה משנה את צבעו
משקוף לאפור. הוא תמיד נמצא שם.
באתי לכאןלהילחם בו ביאוש.
למגר להשמיד שיאבד לעד.
לדרוך לרמוס שלא ישאר ממנו גרגיר
ולהתנהל בעולם
אשה עם אמונה בלי פחד בכלל.
.JPG)
