הפה ממלמל "מים" "מים" . מולי שלל צלמים הפלשים כל הזמן עובדים.

"הם אוהבים אותי?" מחשבה אוטומטית עוברת לי בראש. הגרון שלי יבש. אני כל כך צמאה.

הפלשים זזים כל הזמן. מתי מישהו יעזור לי ? הנשמה שלי מתחילה לעוף אט אט...

רגע !  רגע ! אני קוראת לה. שנייה ! תסתכלי עלי ! . אל תלכי כל כך מהר. בואי נאמר מספר מילות סיכום.

נולדתי לכלוכית. בגיל תשע עשרה הפכתי לנסיכה.

 נסיכה צמאה לאהבה. חשבתי שהנסיך אוהב אותי אבל אז הסתבר שבכלל הוא אוהב מישהי אחרת.

נשאר לי לקבץ אהבה מההמונים. מהילדים. השתדלתי. רזיתי, קניתי שמלות מדהימות.

נשארתי נסיכה. נסיכה יפה, אבל נסיכה.  המלכה לא הרגישה צורך להיות רזה או יפה

היא נולדה כשהיא יודעת שאוהבים אותה. היא נולדה מלכה.

ההתנהגות שלי הייתה תמוהה בעיניה. היא לא הבינה למה אני כל כך משתדלת.

למה אני כל כך עסוקה ביחסי ציבור. היא טענה שאני רודפת פרסום.

עשיתי מעשי צדקה. הבאתי נושאים חשובים לידיעת הציבור. תמונות עם חולי איידס

ונפגעי מוקשים שינו לבבות רבים. המלכה טענה שאני לא עושה את זה מהלב אלא עבור פרסום

מהתקשורת. כל כך נעלבתי שהיא אמרה את זה.

עמוק בלב ידעתי שהיא קצת צודקת, חיפשתי אהבה. כעסתי על עצמי שאני לא מספיק טובה. 

הרגשתי אינטרסנטית.  התחממתי בצל הפגועים. הרגשתי פחות צמאה. לעתים הרגשתי כמעט מלכה.

אני צמאה. הפלשים מכאיבים לי בעיניים.