אני מסתכלת על הראי ורואה יונה מזדקנת, הומה, מתגעגעת, כמהה לאהבה..

בשבילכם אני סתם יונה.

 בשבילכם בטח גם כל היונים אותו דבר. 

יונה נשארת יונה. 

אבל בשבילי "אני"  זה כמעט כל עולמי 

מלכה

משרתת, הילוך שפוף.

מהנהנת.

מתנועעת בעולם עם סינר ומטאטא.

מדברת בשקט, בשקט.

מתלבטת, מחפשת מקום.

אי שם, עמוק בלב, כמו בגן הנעלם,  אם זורמים עם הדם בעורקים

משם לוורידים , פונים שמאלה לכיוון הלב מתכופפים מעט

ונכנסים לחדר הימיני למעלה

רואים נקודה מנצנצת.

מי שמצליח לראות את הנקודה הזו

 יודע שבעצם יש כאן מלכה.

היא יודעת הכול.

יודעת איך כולם צריכים להתנהג.

יודעת מה הם צריכים לעשות.

איך הם אמורים להרגיש.

איך העולם צריך להתנהל.

הנקודה מוחבאת היטב.

היא שומרת עליה מכל משמר.

 למה?

שלא יגנבו לה את כתר המלכות.

י.