מיכל בוחנת את דמותה המלכותית בראי. השמלה מבליטה את חמוקיה והכתר מפאר את ראשה. היא נולדה נסיכה.

אבא היה המלך הראשון. לאבא היו שבעים פנים, אולם מכל פן ומכל גיל שהסתכלה עליו תמיד היה כהה תמיר ומלכותי.

היא נזכרת בערגה ביום הולדת המלכותי בגיל שבע עשרה. כל הממלכה דיברה על האירוע.

הקוסמים הלהיבו בקסמיהם והשמחה הייתה גדולה.

במהלך היום הולדת קיבלה את הכתר הראשון שלה, אושר גדול לפני הסערה.

בימים ההם אבא הקרין שלווה וגאווה. מוזר, שנים שכחה מהאירוע הזה.

לאחר היום הולדת הזו כבר אבא השתנה. תקפה אותו הרוח הרעה.

אימא שלה תמיד האשימה את שמואל. שמואל האשים את אלוהים.

אבא התמסר לכעסו ומרמורו. אותה הוא שכח. היא כעסה ושכחה אותו.

בדוד היא התאהבה במבט ראשון.  הוא היה נמוך וג'ינגי שמחת החיים שלו מגנטה אותה.

היידעונים יגידו בוודאי שהיא חיפשה דמות הפוכה מאבא שלה. רצתה לברוח מהעצבות והכאב .

אהבה? מה זאת אהבה? דוד פשוט מילא אותה. הרגישה שהגיעה למקום הנכון.

כשהתחתנו ריחפה קצת מעל האדמה. לא היה לה ספק לאיזה צד היא נאמנה..

היא זוכרת את השריקה בארוחה כאשר החנית פספסה את דוד בחמש מילימטרים.

היא עזרה לו לברוח.

אבא רתח, כעס ושצף,  היא לא שמעה כלום. ראתה את פיו זז, את אודם פניו , אבל לא שמעה כלום.

אבא שלח אותה כעונש לחיות אצל פלטיאל בן ליש. זה היה הלם בשבילה.

פתאום ירדה מכס המלכות. נטולת משרתים, בית קטן חיה עם איש קטן נטול כריזמה לחלוטין.

מן הסתם הוא היה מספר פעמים בארמון. היא לא טרחה לזכור את פניו.

בהתחלה לא תקשרה אתו בכלל. הוא היה סתמי בעיניה. דיבר מעט וקרקר סביבה.

שרת אותה נאמנה. חשב על הפרטים הקטנים. מכין לה מרק שאהבה.

לפעמים הכין לה פחזניות בטטה מיוחדות. נטול יצר שליטה . חיו סבבו סביבה.

היה מביט בה ומחכה למוצא פיה.  מביט בה בעיינים בורקות.

עטף אותה באהבה. כשגרה אצלו לקחה אותו מובן מאליו, עכשיו עולה בה געגוע.

במחשבה שניה אז היא היתה מלכה אמתית.

כשאבא מת ודוד קרא לה לשוב, הרגישה רגשות מעורבים.

 לא הזילה דמעה, ולו גם קטנטונת. הלב קפא.

פלטיאל בכה כשהיא הלכה ,היא הביטה בו באדישות מה.

היא הרגישה שהיא חוזרת הביתה לארמון.

דוד זכה במלוכה. אבל יש חדש תחת השמש.

עכשיו מול המראה היא נזכרת באבא וביום הולדת ההוא, בחיוכו ,בטוב ליבו, נשבר לה הלב שכך סיים את חיו.

זה לא הוגן. הוא היה אדם טוב. הוא לא לגמרי היה משוגע , באמת דוד רצה להיות מלך.

יש בה געגוע לפלטיאל לחיוכו לרוחו הטובה. התמונות מרצדות בראשה. החיוך המאושר של אבא ממסיבת יום

ההולדת, הפרצוף הזועם כשגילה שדוד ברח, הדמעות של פלטיאל.

היא מביטה בחלון ורואה את דוד משתובב כמו פרחח.

הוא בכלל לא ראוי להיות מלך

בדיוק בשנייה זו האהבה שלה מתה.

============

דוקא זכיתי באהבה
קשה לא עדינה
מפותלת לא ברורה
סוג של
אהבה מוזרה

אהבתי?
אולי התעקשתי