|
אני לא זוכר כלום
הוא אומר אין לי מושג על מה את מדברת דברי יפה ובסבלנות מה מרגיז אותך היום לא מה שקרה לפני שנים יש להמציא חוק התישנות כעסים נמחקים אחרי שלושה חודשים. איך הדברים אף פעם לא משתנים תמיד רבים את אותם הריבים
בשינויים מאוד קטנים עתה הדלק נגמר האויר בריאות אזל מוטלים על הספה עם גוף חלש ותשוש לוקחים נשימה ומתפללים לאלוהי האהבה שיאיר את דרכם לטובה ========= אחרי שהוא כועס הוא לא זוכר כלום אצלי זה נספג בורידים בנימים לא יורד גם שמגרדים לא דיבורים לא מעשים לא מגרשים את השדים חייבת לברוח להיות איתנה נאמנה לעצמי לילדי להאמין שאני יכולה לעמוד בזכות עצמי ולצעוק הנני ====================== מוזר איך האהבה מתה פתאום התפוגגה נעלמה כבר לא מכאיבה אין כעס אין אימה רק חלל שממתין לאהבה חדשה דף לבן כבר לא אפור הלב לא נמתח לימין או לשמאל סוג של שלווה של ידיעת הדרך אני תיכף הולכת מרימה רגל צעד אחרי צעד לא כועסת לא רוגזת זה דרכו של עולם האהבה כמו גז התפוגגה נעלמה ואין ריח של שריפה באויר אלא ריח חדש נקי של תקוה ושיר אהבה נעלמה ואני לתומי חשבתי שזה לא יכול לקרות האנרגיה לא נעלמת אין כבר רצון להסתיר זה נגמר ולא רואים אפילו ערימת עפר קטנה דמעה או עצבות רק אנחת רווחה של תקווה נעלמה שאולי בקצה הרחוב בפינה אולי ,אולי, שם יש אהבה חדשה. ==== חייתי חיים מלאי מאמץ נשימות מבולבלות עולה יורדת לא ממש מאושרת נוצרת נקודות אור פירורים שמראים לי כוון מחפשת את האור | ||||
מה היתה הסיבה לטעויות שחזרו ונשנו?
חוסר הבנה. בהתחלה הכל נראה ורוד, עם המון תקוה.
מהלך לא מובן, מילה שלא במקומה
מעשה לא מוסבר וחוסר האמון מתחיל לעלות.
המלה מאבדת את כוחה והתקוה מאבדת את נפחה
וחושך ממלא את החלל, היאוש כאילו גדל מהר מדי.
כאילו נטוע בכל מקום מכתחילה משנה את צבעו
משקוף לאפור. הוא תמיד נמצא שם.
באתי לכאןלהילחם בו ביאוש.
למגר להשמיד שיאבד לעד.
לדרוך לרמוס שלא ישאר ממנו גרגיר
ולהתנהל בעולם
אשה עם אמונה בלי פחד בכלל.
.JPG)
