המסע הזה התחיל
לפני שנים
העזתי להגיד לך ללכת לעבוד
כי לי ממש קשה הכל לסחוב
בתגובה שברת בזעם כמה צלחות
אחרי שנרגעתי התחלתי לאסוף
היא הביטה בי ואמרה בטבעיות
אבא שבר , הוא צריך לסדר
וכך עמדתי מבוישת מול ילדה בת חמש

כל השנים לא הלכתי כי היית קרוב לליבי
חשבתי שאתה היחידבעולם
שרואה שאני כאן ורואה
אותי מבפנים כמו שאני
אין צורך להשתמש במילים
וכמו בשיר מול הים
חשבתי לעיתים לברוח מכאן
אבל זה העיניין לא היה לי לאן

ככל שעברו השנים
החוטים נחלשו האמון נעלם
הפחד השתלט לי על העולם
עברתי מעבודה לעבודה
פגשתי אנשים מכל הסוגים ומכל המינים
ברחתי מכל עימות מכל ויכוח
עד שהייתי כמעט לרוח

לפני ארבע שנים 
איזה דוקטור פתח עלי פה במשך שעה
ואני רק בהיתי בו המומה
חזרתי הביתה ואתה ישבת כמו בוק בסלון
וידעתי באותו רגע שאין לי מקום
לא בעבודה לא בבית רק בחלום


וכך התחיל המסע בתוכי
בעזרת פסיכולוג סדנאות כתיבה ניגונים
מצאתי הנאה צרופה שמעתי את קולי
חלום על אהבה ובית בלי גלים סוערים
כתיבה ושיחה עם אנשים אפילו לרגעים
משמחת את ליבי ונותנת לי חיים

ביום ההולדת נתת לי מתנה אחרונה
צונאמי גדול שלא השאיר לי שום ברירה
לצאת לעולם הגדול
להנות מהטבע שניתן בחינם
ים עצים פרחים וציפורים
להגיד תודה שאנחנו חיים
ולחייך לשני פרפרים שעפים


לשנינו מאחלת רק מרחוק
להצליח לראות בדף לבן עם נקודה שחורה
לבן ועוד לבן , המון לבן ועוד לבן


=======

אתה מבין אלוהים? וילהמינה תוהה

אני פעם אהבתי, לאן זה נעלם?

פעם שניה אני יחזיק חזק חזק

ישמור טוב והאהבה לא תצליח לחמוק.

לאלוהים לא היה מצב רוח להתווכח 

לפנים משורת הדין

הסכים להחזיר אותה לגיל עשרים.

לפני הנסיעה