|
בבית קטן בראש ההר חיה אישה יפה עם שיער שחור עיניים ירוקות אפורות עם נגיעות צהובות שתי גומות של חן וחיוך שביקר אותה לעיתים רחוקות. בבית היתה חגורה בסינר
בצירוף מטאטא ביד או מגב הבית בכל זאת תמיד היה מבולגן ולא הקשיב לה בכלל. היא לא סמכה על אף אחד רק על עצמה אבל מאוד פחדה להישאר לבדה. היה מאוד חשוב לה שהילדים יאכלו ילבשו סודר, ואם אפשר שלא יצאו מהבית בכלל. על עצמה היא לא סיפרה דבר התעקשה על זכות השתיקה והדפה כל שאלה שעלתה. היא עזבה את העולם אט אט במשך שנה. גססה בשתיקה. זה לא הפריע לה לעמוד בנחישות בדלת עד שסגרו את החלון כי חשוב שהילד בן השלושים לא יקפא מקור. ירדו לה דמעות שהבן שלה איחר כאילו מותה הקרב לא היה הדבר הכי נורא שמתרחש. האשה נפטרה בביתה מוקפת בשבעה ילדים. עכשיו נותר למצא נסיך בסביבה שיתן לה נשיקה והבלדה העצובה תהפוך לסיפור אגדה. | ||||
מה היתה הסיבה לטעויות שחזרו ונשנו?
חוסר הבנה. בהתחלה הכל נראה ורוד, עם המון תקוה.
מהלך לא מובן, מילה שלא במקומה
מעשה לא מוסבר וחוסר האמון מתחיל לעלות.
המלה מאבדת את כוחה והתקוה מאבדת את נפחה
וחושך ממלא את החלל, היאוש כאילו גדל מהר מדי.
כאילו נטוע בכל מקום מכתחילה משנה את צבעו
משקוף לאפור. הוא תמיד נמצא שם.
באתי לכאןלהילחם בו ביאוש.
למגר להשמיד שיאבד לעד.
לדרוך לרמוס שלא ישאר ממנו גרגיר
ולהתנהל בעולם
אשה עם אמונה בלי פחד בכלל.
.JPG)
