|
ברלין קיבלה את מוטי וגליה במטח גשמים ורוח קרה. היא כנראה הבינה שהם יהודים. הם באו לשלושה ימים ולא נתנו לבם לניואנסים קטנים. עבור זוג שמתעקש לחיות יחד שלושים שנה זאת הייתה משימה די קלה. ביום הראשון נסעו באוטובוס מאה וצפו בעיר מבעד לטיפות. גליה החליטה שהעיר חסרת אופי. בתים מרובעים, מבנים בסגנון יווני, בניינים מערבים לפעמים דומה לתל אביב לפעמים לשיכון ותיקים. לבניין הריכסטאג לעומת זאת היה ממש אופי מיוחד. בניין הפרלמנט שספג הפצצה במלחמת העולם השנייה שוקם וכך על יסודות מבנה עתיק יומין נבנתה כיפת זכוכית מרהיבה עם כל השכלולים שניתן לטייל בהיקפה ולצפות בעיר. במעלית לכיפה, גליה הצחיקה את עצמה שחשבה שהיא בכלל לא מפחדת אפילו שכל המעלית מלאה גרמנים. אחת הגרמניות פנתה למוטי בגרמנית שוטפת. הוא חייך בהתנצלות ומיד התגאה לגליה בשמחה. "את רואה אם הייתי חי אז הייתי ניצל". המרק הטעים עם הלחם בצד בדוכן שדמה ל-SOUP נאצי מסיינפלד סיים את היום בצורה מושלמת. ביום השני כדי לנצל כל רגע הצטרפו לטיול מאורגן של חמש שעות. העיר כבר התרגלה אליהם והפסיקה לבכות. את הסיור העבירה ישראלית שלומדת וחיה בעיר כבר שלוש שנים. צעירה מלאת בטחון ואנרגיה שאיבדה שיווי משקל רק שהקיבוצניקית המבוגרת שאלה אותה למה היא עדיין לא מקימה משפחה. גליה שמרה לקיבוצניקית הזו כבר טינה. חצי שעה קודם היא ומוטי לא עברו אצלה את הסלקציה. היא שמעה שהם מחולון ושמוטי אינסטלטור. בשלב זה הם עדיין התנדנדו על ציון עובר אבל מוטי אמר בלי להתבלבל שהוא אוהב לראות האח הגדול והקיבוצניקית תפסה מרחק תוך שניות. גליה התרגזה בהתחלה "איך הוא לא מכיר את חוקי המשחק?" .מעניין מה הקיבוצניקית הייתה חושבת אליהם אם הייתה יודעת על המלחמות הקרות והחמות שעברו אליהם. מה היא היתה חושבת עליהם אז. המרירות עלתה לה בגרון אבל אז נזכרה שהיא באה להינות. בעצם גם היא אוהבת האח הגדול. ובכל זאת לשניהם יש כמה תכונות טובות. מצד שני היא לא יותר טובה מאותה הקיבוצניקית החיים קצרים למי יש סבלנות להכיר את כל האנשים בעולם. המדריכה הנמרצת ייצגה את הבתים בברלין בכבוד. ברלין הייתה שבויה של מלחמה בין שתי מעצמות. וכך בעקבות הסיפורים הפכה העיר ללא אופי לעיר מבוישת עיר כבושה עיר שלא הצליחה לבטא את עצמה. המעצמות בנו חומה וקרעו אותה לשניים ורק עכשיו אחרי הפלת החומה הדרמתית ברלין מחפשת את עצמה. בכל מקום בונים בניינים חדשים או משפצים. ממול לכנסיה עתיקה יש בור ממש גדול שם הם רוצים לבנות ארמון. "ארמון? " שאלה גליה "אבל אין להם מלך?" "כן הם רוצים להחזיר עטרה ליושנה" המדריכה חייכה. גליה ריחמה עליהם חבל שאין להם מספיק חזון לבנות משהו חדש ולא לחזור לאחור. באנדרטה לשואה בברלין יש יותר מאלפיים אבנים גדולות גבוהות,נמוכות בצורת מבוך. שני ילדים גרמנים עם חזות ארית מובהקת רצו בין האבנים וכל פעם שנפגשו התפוצצו מצחוק. "אולי נגנוב ילד אחד?" שאל מוטי בחיוך. גליה אף פעם לא אהבה את הבדיחה הזו אבל היא ידעה שהוא באמת אוהב לגדל ילדים. הוא באמת אבא טוב וגידל את עומר אלון וחן תמיד עם חיוך. היא בטוחה שבזכותו הם יצאו מוצלחים. הוא תמיד ידע להקשיב ואילו היא תמיד הייתה מוטרדת . היא נזכרת איך הייתה מתארגנת לעבודה ושומעת אותם מתגלגלים מצחוק בארוחת בוקר. את היום הם סיימו בטיול בחצרות הנסתרות ברובע שפעם קראו לו הרובע היהודי. כשהגיעו לפוצדאם ביום השלישי הרגישה גליה שסוף סוף הגיעה למקום הנכון. שם, שם, היא הייתה אמורה לחיות. פוצדאם מקום של ארמונות נסיכים וגנים אגם גדול ומדרחוב הולנדי מדהים. פסטורליה ושקט גן עדן אמיתי. על שפת האגם מוטי שתה בירה וגליה שתתה מיץ תפוזים . אפילו השמש יצאה וחייכה. היא ידעה שלשם היא רוצה לחזור עם הילדים. לחיות שם שבוע כאילו הם משפחה מלכותית. בדרך לשדה התעופה הם ישבו מהורהרים ומרוצים. משום מה למרות הקור נמסו ביניהם כמה קרחונים. נסיעה ראשונה שלא רבו בכלל. ממש מוזר. לא ניתן לדעת מה צופן להם העתיד .חיי היום יום די מתישים. אבל בינתיים נצרבו להם בזיכרון שלושה ימים טובים. מעניין מה מחבר ביניהם הילדים או הפחדים. | ||||
מה היתה הסיבה לטעויות שחזרו ונשנו?
חוסר הבנה. בהתחלה הכל נראה ורוד, עם המון תקוה.
מהלך לא מובן, מילה שלא במקומה
מעשה לא מוסבר וחוסר האמון מתחיל לעלות.
המלה מאבדת את כוחה והתקוה מאבדת את נפחה
וחושך ממלא את החלל, היאוש כאילו גדל מהר מדי.
כאילו נטוע בכל מקום מכתחילה משנה את צבעו
משקוף לאפור. הוא תמיד נמצא שם.
באתי לכאןלהילחם בו ביאוש.
למגר להשמיד שיאבד לעד.
לדרוך לרמוס שלא ישאר ממנו גרגיר
ולהתנהל בעולם
אשה עם אמונה בלי פחד בכלל.
.JPG)
