שמעת ששנת אלפיים שלושים ושתיים תהייה השנה הכי מדהימה שהייתה עד היום.
התגלו כתבים קדומים מנבואות נוסטרדמוס .
את מאמינה משחר הימים תמיד היו נבואות זעם שבשנה זו יחרב העולם/יפול סטרואיד/רעידות אדמה אבל שתהיה שנה מעולה... דבר כזה עוד לא היה.
איה בוחנת את הבופה שוקלת מה כדאי לאכול. דן חופר לה ומפריע לה להתרכז.
זה לא ממקור אחד יש גם בזוהר היהודי סימנים לכך.
נבואות החורבן עד היום לא עבדו למה שנבואות טובות יתגשמו? מנסה איה להשתיק אותו ולהתרכז בבחירת הארוחה היא עושה תפנית לשמאל
דן ממשיך בשלו הפעם מדובר במקורות רבים מתרבויות שונות אבל איה המשיכה להתרכז בארוחת הבוקר המפנקת.
אני אומר לך , דן מסרב להרפות מגייס את כל הפאטוס שבקולו, האפליקציה שבניתי ,אפליקצית "ברטה " תשנה את העולם לטובה.
תארי לך כל בני האדם כמו תיבת נוח.
זוגות זוגות ולא סתם זוגות כמו היום, זוגות מאושרים. איזה מין שם לאפליקציה? בכלל לא קליט ולא מתאים לשפה האנגלית.
הסברתי לך כבר , מחווה לשיר של יגאל בשן קפה אצל ברטה.
"חוץ ממך אף אחד לא זוכר את השיר הזה".
"איה.. אני רוצה שתנסי את הגירסא האחרונה"
"לנסות? אנחנו ביחד..מה תעשה אם היא תגיד לי לבחור מישהו אחר?
תראי.. דן מתחיל לדבר לאט יותר . מסתבר שהאישה המיועדת לי היא..
הוא בודק אם איה מרימה את ראשה אבל היא עדין עסוקה בארוחה טועמת את הדג מלוח מסתכלת עליו כאילו הוא הבן זוג שלה.
טוב.. הוא ממשיך כועס מסתבר שהבחורה שמתאימה לי גרה בראש פינה, אני נוסע אליה היום.
בדקתי באפליקציה לך מתאים גבר שגר סין. כדאי שתקני כרטיסים ותסעי.
איה לא מקשיבה ממשיכה להתענג על הדג מלוח היא לא מחכה לשנת 2032 היא נהנית עכשיו כל דקה.
================
סרט צרפתי
בתמונות הוא נראה יותר טוב.אני אומרת לעצמי. עברו שלושים שנה אני גם עונה.
אמא מסורבלת בנשיקות ובחיבוקים מתבלבלת בצדדים.
האשה שלצידו נראת כמו אשה שיצאה מסרט צרפתי אמא חגורה בסינר מגישה עוגת שמרים.
לאחר שתי דקות שיחה הצרפתיה כבר לא מורגשת אמא וסמי מדברים עברית שוטפת.
האשה שלידו בכל זאת כל הזמן צוחקת.
אני לא מקשיבה רק עומדת על המשמר. העיניים של אמא סוף סוף מחייכות
ושתי הגומות מרקדות.
הם עוזבים ואמא שוב נובלת ואני כבר לא יכולה לעמוד מנגד
אני מוציאה אבקת קסמים בלחישה אמא הופכת למלכה הסינר הופך לגלימת ארגמן ארוכה
הסיכה בשיער לכתר מוזהב
הדלת נפתחת סמי סב על עקביו, שכח את הארנק.
הוא נותן לאמא נשיקה שניהם עולים על כרכרה לפניהם שישה סוסים שהיו פעם נמלים.
דלילה
חלמתי עליך..
הייתי חסרת מנוחה אך נחושה, חייבת לשנות אותך.
בחלום הרמתי את ידי וכעסך..
הכעס שצרוב בנשמתך, ארוג בנימים כרוך בורידים
נעלם כמו אדים של מים, עלה אט אט לשמים
האבן באמצע הגוף התפוררה הדם החל לזוז
באיבר הפועם באיטיות לא נגעתי, פחדתי
פתחתי את כף ידי
ואתה.. אתה..
סוף סוף הצלחת לעוף
לבד
אם כבר לבד
תל אביב זאת העיר
שום דבר לא מוזר
למעשה לא רואים אותי בכלל
כל אחד עסוק בעיניניו
מלא וגדוש בבעיותיו
אני עוברת כרוח
מקשיבה מאזינה
לקולות העיר
אותי זה תמיד
מזין מעיר
הרובוט..
הרובוט מפהק..
אני שגדלתי בערוגה של רובוטים עצבנים
מעדיפה אותו ככה.
נטול כוחות. מדוכא.
רק שלא ישבור ויהרוס.
אז הוא מפהק.. מחאת הרובוט..
תשב יפה אני מעירה לו ותשים יד על הפה
לא הסבירו לך במפעל?
הוא מתישב נכנס לכוננות
הסבירו לך איך לזהות אשה עצבנית? אני שואלת
כן, הוא עונה.
למדתי אלפי תרחישים מזהה עפ"י אינטונציה של הקול.
הוא עונה בשקט בזהירות.
אני מתרצה.
משמיעה את שיר הפיהוקים
הוא מחייך ומתחיל לשיר.
קשה
אכן קשה ללמד האדם החפץ לכתוב
החפץ לשבת לבדו להתבונן סביבו להכנס לניבכי נפשו
הוא צריך לצאת מעורו ומביתו החם
לבא ללמד תלמידים שהרי כך יביא פת לחם לביתו.
והתלמידים? התלמידים הם בוהים ותוהים ומתברברים עם מילים
אכן קשה ללמוד אצל אדם שלא חפץ ללמד
שבז לתלמידיו שמבזבזים את זמנו
חסר לאדם זה קורטוב הומור שיעזור לו להאיר את דרכו
משפט אחד חדר לנבכי נפשי
המילים מכירות אותנו יותר מאיתנו
כנראה אני מבינה לליבו
עיניים
אשבה אותך
נרחף לארץ אחרת
קצת מעל לאדמה
אף אחד לא יודע את שמה
לא נזכור
מי אני מי אתה
מבט מרוכז
תתקרב אט אט
כל כך רוצה להרגיש מיוחד
היא לא אמיתית
אין סכרון בין מה שהיא אומרת ומה שהיא עושה
(שיחה ברכבת, היקום מדבר אלי..)
שמיכה
עוטפת את עצמי בחום, בשמיכת נוצות
מחבקת מנחמת באמת שלא כועסת
את תמיד מנסה לקפוץ מעל לפופיק
לא מתקשרת לא מדברת צונחת אט אט
לקרקע שם את מרגישה יותר בטוחה
משם לא נופלים רק מתרוממים
החיים האלו סהכ די משעממים
הפכת אותם סוערים מוזרים
אלוהים צחק צחוק ציני
כל פעם הראה לך שטעית בכוון
שלא הבנת כלום
בכל זאת את עדיין מתעקשת שורטת נלחמת
מרימה אף ואגו לראש התורן
צעד קטן ועוד צעד
הכל בתנועות קטנות מדודות
זאת הדרך שלך
.JPG)
