מחנה נתן

אפילו במחנה נתן השקיעה יפה. השמים בגוונים אדומים מדורגים , החול לרגע נח ולא נכנס לעיניים ,

האוטובוסים מתמלאים בחיילים ונוסעים  רק אריאלה יושבת על המדרגה ועוקבת אחריהם בעיניים כלות.

בטלפון הספיקה כבר לדבר עם כל אנשי ירושלים.

רונית שאלה: איך את קיבלת ריתוק? איך באמת איך.. השוטרות הצבאיות גרות בבסיס ליד. בירידה

מהאוטובוס יש  שוטרת קבועה עם עיניים כחולות גדולות לוכדת אותה במבט – עבריינית

נטולת כומתה -ומחלקת בנדיבות ובעקביות כל פעם תלונה.

  מי יכול לסבול את הכומתה הזו. מי שעיצב אותה ניסה לעשות פסל אומנותי ואפילו לרגע לא ניסה לחבר אותה

לראש. הנדסית זה לא מתחבר. ויש לה מבנה ראש די רגיל.

אימא ניסתה לנחם "לא נורא חייל שלא רותק לא יצא ידי חובתו"

אבא שתק. בטח הלך בבית הלוך ושוב הלוך ושוב. נזכר כמה היא רצתה כבר להתגייס.

חן אמר " נו איך יוצא הקפה שאת עושה למפקד?" היא ממש ממש השתדלה לא להתרגז.

רונית משקית ת"ש, רקפת פקחית טיסה, אתי צפרית  - רק היא פקידה ,השפלה.

חמש יחידות במתמטיקה ואפילו  חמש יחידות בכימיה לא לימדו אותה להכין קפה כמו שצריך.

מילא להכין אבל  להגיש?  היה ברור לה שבשבילה זו פעולה בלתי אפשרית.

ולכן רקמה עסקה עם עוזי - החייל שמשרת אתה במשרד, היא תכין קפה והוא יגיש. .

אחרי ההדים מהישיבה הראשונה עוזי  החליט חד משמעית שמעכשיו הוא גם יכין וגם  יגיש.  

 יושבת ליד מכונת כתיבה מדפיסה מכתבים.  כל פעם שהמפקד קורא  בשמה קופצת ממקומה.

 היום  הידרדרה לשפל המדרגה... שבועיים ריתוק!! שבועיים!!

הנשקת שעשתה נפקדות חודש, נשפטה וקיבלה אזהרה ועלתה לאוטובוס בקלילות.

אין צדק בעולם. ..היא זועמת.... משתמשת בכל הקללות שהיא מכירה אבל בשקט בשקט.

מרימה את עצמה מהשביל, וצועדת למגורים.

 האזור נכבש ע"י השוטרות הצבאיות לשם שינוי חגורות  במגבות  " המקלחות שלנו התקלקלו." הן מסבירות

ורק השוטרת עם העיניים הכחולות קופצת לקראתה עם המון שמחת חיים

 הי, איך קוראים לך? אני בטוחה שאנחנו מכירות...